מיצו רוכב על Kawasaki ZX14

אי שם באמצע שנות ה- 90 היה לקוואסאקי מלך. למלך קראו ZZR1100, והוא היה משייט במהירויות בלתי-שפויות בכבישי אירופה וארה"ב הארוכים. המנוע החזק (לפי הסטנדרטים של אז) הביא עימו לאופנוע כוח ועצמה שלא היו מוכרים באותה עת באף אופנוע סידרתי.

בשנת 2000 הביאו מהנדסי קוואסאקי לעולם את ה- ZX12R, אופנוע שסיפק לחובבי המהירות את היכולת לתת בראש לכל מכונה שהעזה לעמוד מולם, יחד עם תכונות ספורטיביות לא רעות בכלל. ה- ZX12R היתה המכונה הסדרתית הראשונה שעברה באופן רשמי את קו ה- 300 קמ"ש. עם פרוץ המחסום החלו יצרנים נוספים לקרוא תיגר על מחסומי המהירות והכוח שעד לאותה תקופה נחשבו כדמיוניים. אופנועים כדוגמת הסוזוקי GSX1300R Hayabusa וההונדה CBR1100XX Super Blackbird יצאו לאוויר העולם, ומותג ה- ZZR החל אט אט לדעוך.

קוואסאקי ידעו מה יש להם ביד והחליטו לא לוותר. שנתיים לאחר מכן הם הוציאו את ה- ZZR1200, אבל האופנוע החדש, למרות יכולותיו הסבירות, לא שבה את לב הציבור כמו ה- 1100 הישן והטוב. אין ספק שבקוואסאקי קינן הרצון לחזור וללכוד את תשומת הלב הציבורית ואת כיסי הרוכשים הפוטנציאליים ע"י תפיסת כתר ה"אופנוע המהיר ביותר מייצור סידרתי", ומה עדיף מאשר חזרה למותג ה- ZZR (יש לציין כי בשווקים מסויימים האופנוע נמכר כ- ZZR1400, ואילו אצלנו הוא מופיע כ- ZX14, אבל על הזנב עדיין ניתן להבחין בשמו המקורי).

עם מטען כה כבד של היסטוריה אין ספק שרף הציפיות שלי מן האופנוע מרקיע שחקים, במיוחד לאחר שביליתי לא מעט קילומטרים על ZZR600 ו – ZZR1100 שהיו בבעלותי לפני שנים רבות. טלפון לפה וטלפון לשם, ואני מגיע לסוכנות מטרו כדי לקחת את האופנוע. חותמים על טפסים, והופה, החוצה כדי להתרשם.

יופי הוא עניין של השקפה נכון? בעיני ה- ZX14 הוא לא האופנוע היפה ביותר שאפשר לראות על כבישי הארץ (אני לא הולך רחוק, כן?). במבט ראשון אין לאופנוע "מקדם דאווין" רציני, או כך לפחות אני וחברי חושבים. אמנם מסיכת החזית מרשימה מאוד, כונס האוויר דמוי הכריש, והסוללה של 4 פנסים מדהימה לרוחב כל החזית, אבל הזנב הוא פשוט למראה. התחושה הויזואלית המתקבלת היא כאילו האופנוע תוכנן בידי שני צוותים שונים, כל אחד אחראי על חצי אחד של הכלי…

דיברנו על מקדם הדאווין. במהלך יום הרכיבה לא מצאתי אנשים שעצרו מלכת כדי להתבונן בו בזמן שהוא חונה על מדרכה או עומד ברמזור, לא מצאתי אנשים שזזו במושבי הנהג שלהם כדי לקבל זווית ראייה טובה יותר אל האופנוע שלך. לכן, אם מבטים של אנשים אחרים אל עבר ה"כלי" שלך חשובים לך (ובינינו, מי מאיתנו לא מתמוגג מנחת כשקבוצת אנשים עוצרת בדרכה כדי להביט ביצירת המופת עליה אתה רוכב?) אז האופנוע הזה על כל עוצמתו וכוחו הוא לא המכונה שתגרום לך נחת.

הצבע השחור/אפרפר/כסוף (עם נצנצים, המכונה בשם הרשמי Pear Meteor Gray) שבו קיבלתי את האופנוע הספציפי הזה לא מרשים, סולידי למדי, לא מושך את העין. הפאנלים הצדדיים לא מוסיפים לדעתי לחן של הבהמה, וכך גם צמד האגזוזים הסטנדרטיים למראה. הצמיג האחורי נבלע תחת מעטה הפלסטיקה ובין שני האגזוזים, ואת הקדמי כמעט ולא רואים בגלל החיפוי האוירודינאמי. המראה הסופי של האופנוע מזכיר במידה רבה איזה אופנוע רטרו משנות השמונים. אמנם אין לטעות בצורת הפירינג הייחודית ובמסיכת החזית המרשימה, אבל בין צמד האגזוזים מאחור אתה ממש מצפה למצוא זוג בולמים קלאסיים… לא כוס התה שלי ככל שזה נוגע למראה חיצוני.

בניגוד למזלג הקדמי המרשים, הזרוע האחורית פשוטה למדי למראה וקטנה יחסית לאופנועי ליטר ומעלה אחרים. אני מניח שהם עשו זאת על מנת לחסוך משקל סופי, אבל המראה הסופי נפגם לדעתי כתוצאה מכך.

מצד שני, הגימור הסופי של האופנוע גבוה למדי ומרשים אפילו אותי. החיבורים של חלקי הפירינג השונים נעשה בצורה מושלמת, במיוחד יש לציין את חלקי הפלסטיק באזור דמוי מיכל הדלק. פשוט מלאכת מחשבת.

אבל עזבו יופי. פתגם סיני עתיק אומר "אל תסתכל על הקנקן אלא במי שמגיש אותו". וכך התחלנו ברכיבה.

עולה על האופנוע, מפתח בסוויץ', והנה אתה קולט שהוא פשוט ארוך! כמה שהוא ארוך! כן כן, האופנוע מרגיש ארוך מאוד – 217 ס"מ בסה"כ. אני לא משוכנע שבפועל הוא אכן ארוך יותר מאופנועי ליטר אחרים, אבל המראות נמצאות הרחק מקדימה, כל כך רחוק שממש צריך להתמתח כדי להגיע אליהן לכיוונונים עדינים. מה השלב הבא? מערכת כיוון מראות חשמלית? בכל אופן, הן מזכירות מאוד את המראות של ה- ZX12 האהוב שלי, ואחרי שהן כוונו כהלכה הן מספקות זווית ראייה מצויינת של מה שקורה הרחק מאחור. הזנב גם הוא נמצא הרחק מהישג יד, ובשלב מסויים של הנסיעה שלי ממש נאבקתי כדי לראות לעצמי את לוחית הרישוי מאחורה תוך כדי נסיעה. לא הצלחתי.

נו, בואו נעזוב גם את הגודל. שהרי ידוע, הגודל לא קובע (או כך לפחות אומרות הבחורות שיצאתי איתן. מעניין למה…)

רגליים ברגליות, מניע את האופנוע. צמד האגזוזים עושה עבודת השתקה די טובה. בהמשך נגלה שיש לסאונד הזה פן נוסף ומעניין. בכל הקשור להתנהגות המנוע אני רוצה להמתין לפני שאספר לכם יותר, ויש לזה סיבה טובה.

תוך כדי תזוזות קלות אני מגלה שתנוחת הישיבה לא קיצונית, ומזכירה (לי, למיצו) את תנוחת הישיבה על CBR1000RR. התנוחה סבירה ומעלה, וניתן להתרגל אליה במהירות. קוואסאקי קוראים לזה "רכיבת ספורט רגועה". אני מסכים עם המינוח. תימרון עירוני בין מכוניות לא יהיה קל במיוחד בגלל תחושת האורך של האופנוע ובסיס גלגלים של 146 ס"מ, אבל אפשר להסתדר איתו. המושב עצמו נראה פשוט, ממש רטרו, עם אותה רצועת עור שמתוחה כחוצץ בין הרוכב למורכב. אמנם אין למושב שום תמיכה לגב התחתון של הרוכב, אבל הוא רחב למדי, ואני חייב לומר שלאחר רכיבה של למעלה מ- 400 ק"מ במהלך כ- 4 שעות עדיין לא חשתי בשום סימני מצוקה מצד הישבן שלי. העור שמרפד את המושב היה נדמה כאילו הוא אכול מעט, די תמוה לאופנוע שעבר רק 5,000 ק"מ. הרוחב שלו יחד עם צמד קליפסים מכל צד מאפשר קשירת רשת מטען בקלות רבה.

האופנוע מצוייד בשילדת אלומיניום בתצורת מונוקוק (בדיוק כמו זו של ה- ZX12), שעוברת באזור של מיכל הדלק ויורדת מטה על מתחת למושב הרוכב. תצורת השילדה הזו מספקת קלות משקל וחוזק משמעותי יחד עם כל החארטה השיווקית של קאוואסאקי. כן, גם פה, כמו ב- ZX12, המיכל עצמו איננו נמצא במקום שהיית מצפה למצוא אותו למרות שפיית התדלוק כן.

לוח השעונים בהיר וקריא. ברגע סיבוב המפתח בסוויץ' המערכת הממוחשבת מבצעת בדיקה עצמית, מדי המהירות והסל"ד עושים סיבוב שלם וחוזרים. שני השעונים קריאים מאוד, בעלי רקע לבן ובלי קשקושים מיותרים. הקונסולה הממוחשבת האמצעית מורכבת מצד LCD בעל שלל מידע פונקציונאלי. שימושי במיוחד הוא מחוון בורר ההילוכים. אגב, צריכת הדלק די מרשימה. מנוע ה- 1,352 סמ"ק אוכל "רק" דלק 98, ומהנסיעה שלי שאופיינה בהאצות רבות ושיוטים סופר-מהירים אני יכול להעיד שהוא צרך כ- 16 ליטר על 200 ק"מ. מיכל הדלק מכיל 22 ליטרים, שזה די והותר לחציית רוב הטווחים הבינעירוניים בישראל. מחשב הדרך נותן נתונים מגוונים אודות המהירות ותצרוכת הדלק של האופנוע. אני מניח שברכיבה מנהלתית רגועה הצריכה תהיה שונה.

לחיצה קלה על הסטרטר, והאופנוע החזק ביותר בעולם מניע.

יורד דרומה על איילון, מאיץ מעט, משתדל שלא להגזים. בהמשך אגלה כמה קל להגזים עם האופנוע הזה… קבעתי מפגש עם חבר על CBR 954 בתחנת דלק הסיירים. אני מאיץ לכיוון, אבל הגיע הזמן לנסות לראות איך הוא עוצר.

האופנוע מצוייד בצמד דיסקים בצורת Wave מקדימה (בקוטר 310 מ"מ), ואחד מאחור (בקוטר 250 מ"מ), פלוס מערכת  ABS, ואני שמח לבשר לכם שהיא עובדת, ועובדת מצויין יש לומר. לקח לי קצת זמן להיזכר שיש גם ברקס אחורי במכונה הזו (מכיוון שבאופנוע שלי כמעט ואין בו כל שימוש), אבל גם עם הקדמי אתה עוצר בצורה מכובדת כמעט בכל מצב. תופעה מוזרה מתרחשת בשעת בלימה במהירויות גבוהות מאוד – הלחיצה על המנוף של הברקס הקדמי עוצרת את האופנוע, אבל גם לאחר העזיבה של המנוף עדיין יש רעש של מעין שריקה סילונית מהגלגל הקדמי, כאילו הברקס עדיין מופעל. זו לא תקלה, זה פשוט ככה (או כך זה נדמה לי). אפשר להתרגל לזה.

המתלים עושים את עבודתם נאמנה, אבל, ויש פה אבל, מפאת משקלו של האופנוע והרוכב (אני), ומפאת חוסר היכולת האישי שלי לכוונן אותם בכל צורה שתהיה שונה מזו שהגיעה לידי, הם גרמו אצלי לתחושה קלה של נתק מן הכביש. אם אפשר היה להקשיח אותם מעט היה יכול להיות טוב. יחד עם זאת, המתלים עובדים מצויין ובמהירויות גבוהות מרגישים את הפעולה שלהם היטב. לשמחתי אין את תחושת הספינה המשייטת על הגלים כמו שקיימת במכונות כבדות אחרות. אהבתי.

אני מגיע לסיירים, נפגש עם ה- CBR, מבט נוסף על האופנוע כדי לנסות ולהתרשם ממנו. מיד אני מבחין שהצמיג האחורי היה די גמור למרות שהמכונה עשתה רק כ- 5,000 ק"מ. סביר להניח שהסיבה לכך היתה העובדה שמי שרכב על האופנוע הזה רצה לחוש על בשרו את כוח המנוע (נו, אפשר להאשים אותם?), ועל כן היה הצמיג אכול כדבעי. אני מאחל לבעלי האופנועים הללו שהצמיגים שלהם יחזיקו יותר מ- 5K ק"מ. בכל אופן, הצמיגים המקוריים איתם הגיע האופנוע עשו עבודה מצויינת.

נוסעים דרומה על כביש מספר 4. כבר אז אני מגלה שמיגון הרוח של האופנוע מדהים! ב- ZX14 ניתן לעלות מהר מאוד למהירויות גבוהות מבלי לשלם על כך בנוחות. ירידה מטה אל אזור המיכל ואתה מתנתק מן העולם. המהירות עצמה גורמת לראיית מנהרה קלאסית. מי שראה קטעי מלחמה בסרטים כמו "להציל את טוראי ראיין", בהם סצינות הקרב היו מאופיינות בהאצה קלה של הסרט יחד עם עימום הצלילים- כך הוא הדבר גם ברכיבה על הקוואסאקי המדהים הזה. בזכות המנוע המטורף והמתלים המעולים אתה חש שאתה יכול להאיץ ולהאיץ עד בלי סוף. אכן המכונה תיתן לך למשוך אותה עד לסוף הסקאלה, והמדהים מכל שהיא גם תיתן לך להמשיך הלאה, אל האזור שבו אין בכלל ספרות על מד המהירות…

ווילי בהילוך ראשון, שני או שלישי הוא לא פנטזיה. האצה חזקה והגלגל הקדמי עוזב את האספלט. אמנם לא בטירוף כמו של R1000 ודומיו, אבל עדיין מדובר בכוח כזה שצריך לשים לב אליו בשעת ההאצה. לא פעם ולא פעמיים ייחלתי לאור אדום ברמזורים בישורות הארוכות של הכביש בין אשקלון לבאר-שבע רק כדי שאוכל לפנק את עצמי בבעיטה הגונה בישבן, כדי לסחוט את המצערת, כדי לשמוע את הצריחה (כן כן, זו צריחה, יבבה כזו, כמו של טורבינה).

חבר שלי השותף לרכיבה בחלקה הראשון, ידווח מאוחר יותר על "תחנת כוח המתרחקת והולכת למרות שאני פותח את כל הגז שיש לי". אני, מצידי, מרגיש את הבעיטה הזו בתחת ורואה את ה- CBR מתרחק מאחורה במראות. מיגון הרוח המעולה מאפשר לי להמשיך לרכב זקוף גם במהירויות גבוהות מאוד, ומאחורי אני כמעט שומע את הבחור מקלל בקסדה בכל שפה אפשרית. אין ספק, האופנוע הזה מסוגל לתסכל לא מעט רוכבים שינסו לרדוף אחריו.

נפרד מהשותף לרכיבה באזור אשקלון ואני על כביש מספר 25 לכיוון ב"ש. אני אוהב את הכביש הזה, דו מסלולי, די פנוי, מהיר, סיבובים ארוכים ויפים, מעט עליות, מעט ירידות, בדיוק כמו שכביש צריך להיות. נתיבות עוברת ביעף, צומת גילת ואני פונה ימינה לכיוון צאלים. הכביש ריק, מזג האוויר נפלא, הגיע הזמן לנסות כמה תרגילים.

המנוע הוא גולת הכותרת של הכלי הזה. למרות שעברו כמה שנים מאז ישבתי על ZX12, אני חושב שהמכונה הזו מרגישה גם חזקה יותר ממנו. 1,352 סמ"ק מפיקים כ- 197 כוחות סוס מוצהרים (בסיוע ה- Ram-Air), כל זאת עם משקל עצמי של 215 ק"ג. מומנט מכובד של כ- 15 קג"מ ב- 7,500 סל"ד מאפשר לך להשאיר את האופנוע בהילוך ופשוט לרוץ איתו (ואם במקרה חשקה נפשך להחליף הילוכים, קלאץ' הידראולי יעזור לך לעשות זאת ביתר נוחות).

המנוע של המכונה מוזרק דלק ומוזן ב- Ram-air המוכר, מפיק כוח ניכר לאורך כל הסקאלה. אבל יש הבדל משמעותי בין מה שקורה לפני קו ה- 4,000 סל"ד, למה שקורה עד לקו ה- 6,000 סל"ד, ולבין מה שקורה אחריו ועד לקו האדום סביב ה- 11,000 סל"ד.

כל עוד אתה משייט לך להנאתך בהילוך שישי ב- 3,500 סל"ד המנוע מפיק כוח מספיק כדי להאיץ אותך בקצב של אופנוע רגיל. פתיחת מצערת בזמן שיוט שכזה לא מעיפה אותך אחורה, ולמעשה אין הבדל משמעותי בין פתיחת מצערת עד הסוף לבין פתיחה חלקית באותו טווח סל"ד. התגובה היא שטוחה לחלוטין.

ברגע שאתה מגיע לאזור ה- 4,000 סל"ד אתה מתחיל לחוש את המנוע, הסוסים מתחילים לזוע בחוסר נחת באורווה. פה יש הבדל משמעותי בין סחיטה חלקית לבין סחיטה מלאה של המצערת. אבל עדיין המנוע מתנהג בצורה שפוייה למדי.

על לוח השעונים, בצד ימין, איפה שנמצא מד הסל"ד, יש כיתוב באנגלית: X 1000 r/min. רצה הגורל והמיקום של ה- X הזה מונח בדיוק בנקודה שבה המחוג עומד על ה- 6,000 סל"ד. תוך כדי רכיבה שמתי לב לתופעה מעניינת: כשמחוג הסל"ד מגיע ונוגע בנקודה המסומנת ע"י ה- X הזה – או אז מתפרצים כל השדים והבהמות וכל החיות הרעות יוצאות ממקום מחבואן. ה- X הוא איפה שהטירוף מתחיל! לא יאומן כמה כוח מוציא המנוע הזה מרגע שנגעת בנקודת ה- 6,000 סל"ד. הכוח רק הולך ומתגבר, הולך וגדל (שיא המומנט מגיע ב- 7,500 סל"ד ועומד על כ- 15.7 קג"מ). תחושת ה"עוד! עוד! תן לי עוד! יש לי עוד כוח!" מעודדת אותך לסחוט יותר ויותר את המצערת.

5,000 סל"ד ואני על 160 קמ"ש בהילוך שישי. הכביש הדרומי בו נסעתי מפתה, אין תנועה באופק, ראות מצויינת. סגירת מצערת מהירה והמהירות הסופית הרשומה על הסקאלה (280 קמ"ש) מגיעה מהר מן הצפוי ב- 9,000 סל"ד. יש לי עוד 2,000 עד לקו האדום! בוא ננסה אותה. אני ממשיך לסחוט את המצערת והמחוג עובר בנונשלנטיות מופגנת את הקו האחרון שלו על הסקאלה. מד הסל"ד ממשיך לעלות, מחוג המהירות נמצא מזמן בחלק הלבן נטול הספרות. מספרים לי שהאופנוע נמדד בחו"ל על 325 קמ"ש אמיתיים. אולי, אני לא יודע, אבל אין ספק שהכוח הוא רב, עצום, וזמין בכל עת. ה- X הקטן על לוח השעונים מצביע על משהו, ולא בכדי.

מה שאהבתי במנוע הוא היכולת לספק טונות של כוח אך יחד עם זאת להישאר שפוי ולאפשר גם לרוכבים שאינם ספורטיביים להנות מביצועים מטורפים.

הכביש הארוך של צאלים פנוי לחלוטין, ופרט לשיירה של האמרים צבאיים שעוברים בשטח מימיני אין נפש חיה. אחחח… האופנוע פשוט מרחף מעל הכביש, התאוצה מטורפת, הכוח משכר!

המכונה הזו היא רוצחת רשיונות סדרתית. אין מצב שרוכב על מכונה כזו יתאפק וישאר בטווח המהירות החוקי, ואפילו לא בטווח המהירות השפוי (בואו נאמר מבלי להתייפיף – עד פי שתיים מן המהירות החוקית) אין מצב. הוא נותן לך בילוי של החיים בטווחי המהירויות האלה, ונותן לך להנות שם, לבלות בנעימים. אלמלא היה רעש רוח טורדני הרי שהיית חש שם כבבית.

צומת משאבי-שדה, עצירה קלה לריקון שלפוחית. זוג בדואיות מתבוננות בי בתשוקה, הריר על שפתותיהן צרובות השמש ממחיש עד כמה הן היו רוצות שארכיב אותן משם אל השקיעה. אבל מיצו עולה על האופנוע, ידיו המסוקסות עטויות כפפות הקוולאר לופתות את הכידון, הטייה קלה של מפרק ימין והגלגל הקדמי מתרומם אי שם לשמיים.

צומת ירוחם, שמאלה לדימונה, תידלוק כפוי בשתי תחנות דלק (בראשונה המשאות הפסיקו לעבוד בדיוק כשהגעתי). הצצה לשעון, האם אספיק לרדת דרך הבקעה ולחזור עד השעה הנקובה? ננסה.

הגעה לאזור מפעלי ים המלח, עלייה לכיוון ערד, ירידה מטה אל שפך זוהר, שוב עליה מהירה. הכביש בחלקו העליון מכורסם, לא בלתי אפשרי לרכב, אבל החיספוס די מלחיץ. אני בלחץ בגלל הזמן ובגלל הידיעה שאופנוע המבחן הקודם רוסק למשעי. שברת שילמת, אבל אני לא מתכוון לשלם על שום נזק, ולכן אני מקפיד על רכיבה רגועה יחסית.

בעיקולים המסורתיים של ערד אני מרגיש את המשקל של האופנוע. התנהגות הכביש שלו איננה ספורטיבית אפילו בהשוואה לאחיו ה"קטן", ה- ZX12R. אין ספק שתחת ידיו המאומנות של רוכב מקצועי יהיה ניתן להפיק ממנו מרגליות, אבל אני, כרוכב בינוני פלוס, התקשיתי להוציא ממנו את המירב בכל מה שקשור להטיות ופליק-פלאקים מהירים. אין ספק שבכבישים טכניים מפותלים כל 600 מודרני יתן לקאוואסאקי פייט רציני, וסביר להניח שגם יעקוף אותו.

כשהגעתי שוב לערד הבנתי שלא אוכל להספיק לחזור דרך הבקעה ולכן המשכתי צפונה לעבר המרכז. השתדלתי לשמור על קצב מהיר לעומת התנועה. האופנוע מרגיש בנוחות גם בנסיעות מסוג זה, וכמובן שהוא מאפשר לך להאיץ במהירות בין המכוניות סביבך. גם לאחר 400 ק"מ מאומצים ומהירים הגוף שלי לא מרגיש שום כאב מוחשי, והקוקפיט וסביבתו ממשיכים לפנק את הרוכב ולספק לו את המיגון והאינפורמציה שהוא זקוק לה גם ברגעי עייפות, והרגליות הנמוכות יחסית לאופנועי ספורט מאפשרים התמתחות קלה ברגליים. הנסיעה עברה ללא מאורעות מיוחדים וכ- 50 דקות לאחר מכן כבר התקרבתי לת"א.

אוכל לסכם את יום הרכיבה הזה כחוויה מדהימה, ולו בזכות המנוע מוטרף הזה שלוקח אותך למחוזות הדימיון. אם יש פידבק שלילי אחד בכל מה שקשור להתנהגות המנוע הרי שמדובר בתחושת מצערת טיפה קופצנית בסל"ד בינוני, למשל בזמן שאתה עוקב אחרי רכב וממתין לשעת כושר לעקיפה בכביש צר. לא משהו קריטי, וניתן להתרגל אליו לאחר זמן, מה גם שאתה בכלל לא אמור לרכב "אחרי" מכוניות עם המפלצת הזו…

המחיר הנקוב שפוי למדי, ורוכבים ותיקים שראו כבר הכל בחיים שלהם ישמחו בוודאי לרכב על אופנוע שנותן להם את הכוח לעשות את כל העולה על רוחם, מבלי להתעלל בגופן בתנוחות ישיבה מוזרות ולא נוחות. טורינג מהיר על האופנוע החזק ביותר בעולם? אני חושב שכן, אבל אם אפשר, בכחול, טוב?

חוויה של פעם בחיים.

(המאמר פורסם גם בפורום האופנועים בתפוז)