מיצו רוכב על BMW K1200R

ראשית, מונולוג וידוי קטן. מאז אמצע שנות התשעים בהם רכבתי בפעם הראשונה על אופנוע מבית הייצור של  BMW התנחל אצלי על הכתף שד קטן ואדום. השד היה שקט בד"כ, אבל בפעמים שבהן היה מדבר, החלה אצלי בראש תחושה של "אני חייב את אחד מה-  BMWים האלה, הגדולים, ועכשיו". מכירים את זה? לא? אני כן. שנים התעלמתי ממנו. שנים קניתי אופנועים יפניים בנפחים הולכים וגדלים, עד כדי רכיבה של שנתיים וקצת על ZX-12R  – רק כדי לגרום לשד לסתום. הוא לא. עברה שנה עברו שנתיים ומאז השד (שבנתיים התחתן והתמסד) היה עסוק בטרדות משלו, אבל כשהיה חוזר, ותמיד היה חוזר, שוב היתה המחשבה הזדונית מחלחלת לי לראש.  והנה, יום אחד אני מוצא את עצמי עולה במחלף לה-גווארדיה שבתל-אביב ולפתע אני חש בשד מתיישב לי שוב על כתף ימין.

"חזרת" אני אומר לו.

"כן" הוא עונה "אתה יודע שיש לך שעתיים פנויות עכשיו, ואתה יודע מה יש פה בצד ימין. אתה גם יודע שעד שלא תעשה את זה אני לא עוזב אותך. כן?"

והנה מקץ 3 דקות ואני מחנה את האופנוע שלי ברחבה של קמור (יבואנית BMW בישראל). לאחר שסיכמתי לקחת איזה GS קטנטן לנסיעת מבחן בעוד שבוע, בעוד אני רוכס את הקסדה ומתכונן לנסוע, פתאום אני שומע קול מעבר לכתף הימנית שלי: "רק מה, לפני שאתה רוכב על GS, תבוא תיקח את ה- K1200R לאיזה יום. תעשה לי טובה"… אני מסתכל ימינה ורואה את מנהל המכירות, עומד ומחייך, ומשום מה החיוך שלו נראה בדיוק כמו זה של השד שלי…

עבד רק יום אחד מאז, והנה אני מגיע, שוב, לרחבה של קמור כדי לקחת, כמובטח, את הבהמה הבווארית לנסיעת מבחן של יום אחד.

מי מכוער של אבא?

מי הדביל שלקח חלקים מאופנועים שונים והרכיב אותם יחד על מנוע אחד? יש אופנועים שסוחטים תשואות התפעלות בעמידה ברמזור או כשאתה מחנה אותם בפתח של איזה בית-קפה צפונבוני ממוצע. האופנוע הזה יגרום לאנשים לסובב את הראש, בהחלט כן. אבל ממנו והלאה. פנס החזית לקוח מ- GS ומותקן באופן לא-סימטרי, כך גם צמד הכונסים השחורים, וגם מעטפת מיכל הדלק בולטת בחוסר הסימטריות שלה. הפלסטיק השקוף בחזית מספק תירוץ עלוב למיגון רוח, וכל החבילה הזו נגמרת באחוריים מעניינים, צמיג רחב למראה המורכב על חישוק סקסי, ובאגזוז מרשים מצד ימין.

אין ספק שהאופנוע מרשים, אבל יפה הוא לא. למרות זאת, כשמתקרבים ומתבוננים בפרטים הטכניים, בדקויות העיצוב, בהקפדה על כל בורג ושסתום – פה מגיעה לידי ביטוי הגאוניות של הגרמנים. רמת הדיוק מדהימה, והיא לא רק ויזואלית אלא בהחלט ניתנת לתחושה. הביטו בצידו הימני של האופנוע, שם בולט לו מכסה הקלאצ'. שוק ימין נחה לה בעדינות על מגן חום שמותאם בדיוק לפרטי פרטים, ומעולם לא נותן תחושה של חום או חוסר נוחות במהלך רכיבה.

ההקפדה הגרמנית ניכרת גם בלוח השעונים. מד הסל"ד ומד המהירות- שני הפריטים החשובים ביותר – נותרים בתצורתם האנלוגית והקלה לקריאה. לחבילה המעולה מצטרפת מערכת תצוגה דיגיטלית המספקת חיווי לנהג בשלב הפעלת הסוויץ' וההתנעה. לאחר מכן עובדת המערכת למצב תצוגת רכיבה, כשמעליה קיים פס חיווי בעל נורות שונות. יעיל ביותר, במיוחד תצוגת ההילוך הנוכחי, הקריא גם במצבי רכיבה אגרסיביים.

הכלים המגיעים לישראל מכילים גם מחשב דרך כתוספת אינטגראלית, ומי שאוהב לדעת בדיוק מה קורה לאופנוע בכל רגע יאהב את השימושיות שלו. מהירות ממוצעת בין נקודות, מהירות ממוצעת לאורך מספר ימים, תצרוכת דלק ממוצעת (כמה ליטרים ל- 100 ק"מ), טווח בק"מ שנותר במיכל הדלק לפי התצרוכת הנוכחית, מד טמפרטורה חיצונית (אלוהים, 30 מעלות בחוץ, סע! סע!), מד שמן ועוד. שווה.
איפה הברקס פה?

"תשכח כל מה שאתה יודע על בלימה" הזהיר אותי מנהל המכירות. "לאופנוע הזה אין ברקס אחורי, תכניס את זה טוב טוב לראש". ואכן כך הוא הדבר. מערכת הבלימה שהוכנסה לאופנוע ע"י BMW מספקת בלימה משולבת של הבלמים הקדמיים והאחוריים ביחס ובכוח משתנה בהתאם לפידבק המתקבל מן המחשב. הנתונים הנלקחים בחשבון הם משקל האופנוע פלוס מטען אנושי, מהירות, מצב הכביש, רמת האחיזה של הצמיגים וכן רמת הכרוב החמוץ בדמו של הרוכב (מי יודע? אולי?). הבלימה עם אצבע אחת על ידית הבלם הקדמי (היה קדמי, עכשיו זה *ה*בלם) היא אפקטיבית מאין כמוה, ורק צריך להתרגל שלא להעמיד את רגל ימין בהיכון. אחרי כמה קילומטרים זה נכנס גם לי לדם ועכשיו אני מתמוגג מהמערכת.

הבלמים מופעלים בסיוע משאבה חשמלית, ובכל פעם שלוחצים על ידית הבלם שומעים את המשאבה מתעוררת ונכנסת לפעולה. בהתחלה זה משעשע (במיוחד את אחד מחברי, אוהד היפניות), אבל כאמור השיטה מוצלחת מאין כמוה ובהחלט מעלה תמיהה לגבי "איך רכבנו עד היום בלי זה".

אחי.. תעשה שהאופנוע יעלה וירד…

מערכת המתלים החשמלית של ה- R מאפשרת שליטה בלחיצת כפתור מידית הכידון השמאלית. הלחיצות מעבירות את המערכת דרך שלל מצבים, החל ממצב Comfort, מצב Normal, מצב Sport, ושילוב של השלושה עם מטען ועם מורכב. במצבי משקל היתר ממש מרגישים איך האופנוע עולה או יורד על המתלים שלו. ממש סיטרואן BX…

את מרבית היום העברתי כשאני במצב Sport. לקראת אחה"צ העברתי את הרכיבה למצב Comfort, ההבדל מבחינת הנסיעה מורגש באופן משמעותי, כשמצב הרכיבה הנוח מצליח ליישר את רוב המהמורות האופייניות לכבישי הארץ.

יש לציין שבמהלך הרכיבה אגלה עד כמה יעילים המתלים האלה, עם כוונון ובלעדיו.

נו איך הוא נוסע?

מניעים. המנוע מעלה קול גרוני ומרשים, כמצופה ממנוע בן 4 צילינדרים (אגב, בשורה, מוטים קדימה ב- 55 מעלות, מלאים בכל טוב פלאי האלקטרוניקה. You name it.) הקלאצ' קצת קשה, מתרגלים. מכניסים לראשון. האופנוע מרגיש קליל, הרבה פחות ממשקלו האמיתי. כמה לחיצות על המצערת כדי להרגיש את המנוע. תגובה טובה, מהירה, נשמע מעולה. יוצאים לדרך.

נסיעה בתוך העיר מרגישה מוזרה במיוחד בגלל שהרגע ירדתי מטי-מקס. אי אפשר להשוות כמובן, אבל בכל זאת ה- K לא מאכזב יותר מדי. דבר אחד מדהים שגיליתי (אבל רק מאוחר יותר הבנתי כמה הוא מדהים) הוא העובדה שאפשר להכניס את האופנוע להילוך שלישי ופשוט לטייל איתו מ- 20 קמ"ש ועד מהירות תלת-ספרתית גבוהה. בהמשך יתגלה לי שאותו הטריק עובד גם עם הילוך רביעי, החל מ- 40 או 50 קמ"ש וכלה במהירויות הקרובות ל- 200 קמ"ש. מדהים!

יוצאים לאיילון, עולים צפונה. האופנוע מרגיש מעולה. המנוע מוציא את המיטב שבו החל מסל"ד נמוך להפליא של 3000 ומעלה. בחצי השני של היום אנצל עובדה מדהימה זו לרכב כמה שיותר בהילוך אחד. האופנוע רץ קדימה בחינניות יפנית אופיינית. אני אוהב להרגיש את הכוח המתפרץ באופנוע מרובה סמ"קים, זה עושה לי את זה. בתחום הזה ה- K לא מאכזב כלל. אתה מרגיש את התפרצות הכוח כמעט בכל אזור תחום הסל"ד, ואפשר למשוך את ההילוך עד לכניסת המנתק לפעולה. 163 כוחות סוס מביאים את ה- K להיות האופנוע הערום החזק ביותר בייצור כיום, ואתם יודעים מה? אחטא אבל אעיז להשוות את פעולת המנוע שלו לזה של ה- ZX-12R האהוב שלי. ה-מ-ו-ן כוח מתפרץ, תחום סל"ד ארוך, גמישות מפתיעה. אני אוהב אותך! כמובן שיש לא מעט הבדלים בין שני הכלים (ההשוואה היא לא בדיוק מתבקשת, הייתי אומר…), ואחד מהם הוא העובדה שה- ZX היה נוטה להרים גלגל בקלות רבה בהילוכים 1-3, כשניתן היה לעשות סוס גם במהירויות של סביב ה- 150. ה- K נוטה שלא להרים גלגל באף הילוך, והעברת הכוח אל הגלגל האחורי נעשית ללא שום תחושת בריחה או החלקה. אין ספק שה- K יכול להרשים אף יותר לו היה רוכב עליו רוכב מנוסה יותר ממני.

באיילון אני מתקרב מאחורה לאופנוע בלתי מזוהה. המהירות היא סבירה, אבל כשאני סוגר על האופנוע האחר, אני רואה שמדובר בבנדיט 1200 אדום. אני לא ממהר לעקוף, נוסע לצידו, הרוכב האחר מסתכל לרגע, אני מדמיין את עיניו יוצאות מחוריהן בתדהמה. אני מגביר מהירות אבל הבנדיט לא נדלק. חבל. רציתי לראות רולאון מ- 120…

בניגוד לחשש המוקדם שלי, המחסור במיגון רוח סביר לא מורגש בצורה יוצאת דופן עד שמגיעים למהירויות גבוהות יחסית. הכידון הרחב יחסית מקל מאוד על התנועה ועל ההיגוי, ובד"כ האחיזה בו לא צריכה להיות חזקה יותר מדי. המראות נמצאות בזווית קצת מוזרה, כנראה לצורכי התחמקות ממכוניות בפקק. לוקח מעט זמן להתרגל אליהן, ובמהירויות גבוהות הויברציות גורמות לאובייקטים שבהן להיראות מטושטשים מדי.

כביש 5, בואכה ראש-העין. ימינה לכיוון שוהם. עבודות בכביש גורמות להאטה, אני מתפרץ מדי כמה מטרים ועוקף שיירות של רכבים פרטיים ומשאיות. הכוח המתפרץ מורגש בבירור, ככל שעובר הזמן אני מגלה עד כמה יעילה חלוקת הכוח הזו על-פני טווח הסל"ד.

כביש 443, הסיבובים הארוכים והריקים יחסית מאפשרים לי, במגבלות סבירות, לסחוט את המצערת ולהביא את הסוס לדהרה. שיוט במהירות של 170-180 היא אופציה סבירה בהחלט. במהירות כזו הרוח מאיימת לעקור את הראש מתושבתו, והרכנה קלה לא ממש עוזרת. מצד שני, רוכבים נמוכים יותר עשויים למצוא מפלט במיגון רוח הסמלי. ויברציות ורעש המנוע מזכירות לך שמדובר באופנוע כוחני שמרגיש נפלא באזורים האלה, לו רק לא היתה הרוח גורם מפריע. המתלים המעולים יחד עם המנוע האדיר מספקים חוויית רכיבה שלא מן העולם הזה.

הכביש המפותל לכיוון בית-שמש. הסיבובים ההדוקים יותר מאפשרים לסחוט מן האופנוע תנועות חדות יותר. ההיגוי נפלא, האופנוע נופל לתוך הפניה אך לא שוקע, מרגיש יציב, כמו שאופנוע אמור להרגיש. יש לציין שבתנאי המיגון שלי באותה רכיבה (ובתנאי המשכנתה שהחתימו אותי בקמור) די היססתי לסחוט את האופנוע עד למגבלות המקסימליות שלי כרוכב (לא של האופנוע, בואו נהיה מציאותיים). הצמיג האחורי מחזיק מצוין ולרגע לא חשתי בחוסר יציבות או בעיה כלשהי.

הכביש מוביל בואכה גדרה, מכוניות ספורות נעקפות במהירות, שדה ראייה מצוין, וכל עוד לא רוכבים במהירות גבוהה מ- 180 התנגדות הרוח עוד סבירה. במהירויות גבוהות יותר קשה כבר להחזיק את הראש, המראות הופכות להיות נקודות צבע לא ברורות, ולמרות העובדה שהוא יכול למשוך עד למעל 250, לא העזתי, במצב הנוכחי, לבדוק את המגבלות בעצמי. מהירות של מעל 200 קמ"ש הופכת לבלתי-סבירה בעליל לתנאי רכיבה מתמשכים, אלא רק לגיחות קצרות של פרץ אנרגיה מצטבר.

חוזרים לכביש 4, תנועה מתפתלת, רצף של משאיות עוקפות אחת את השניה. אני משתחל בין התנועה הכבדה. האופנוע מרגיש בבית, הילוך רביעי, גמיש, החל מ- 80 קמ"ש ועד אינסוף. הקו האדום נמצא סביב ה- 11,000, ויש ה-ר-ב-ה מאוד למשוך עד שמגיעים אליו… הכלי קל לניהוג, בלימה מעולה (אצבע אחת, כבר הזכרנו?). מרגע שמתרגלים לשיטת האיתות המוזרה החיים הופכים להיות קלים יותר. הפעלת איתות באגודל של כל יד, ביטול מתרחש אוטומטית אחרי מספר הבהובים קבוע, או לאחר ביטול ידני באגודל ימין. צופר באגודל שמאל. פשוט וקל.

עולים צפונה

לאחר סיום הפגישה שלי (בה לא יכולתי להפסיק לפנטז על הבהמה שחנתה בחוץ) המשכתי על כביש 4. לאחר מספר צמתים הבחנתי ברוכב נוסף שעשה דרכו צפונה על R1100RS משנת 94. אופנוע יפה, מזווד למשעי. החלפנו כמה מילים, החלטנו לצאת יחד לדרך. הבימר השני רוכב לאט יותר, לא עובר את המהירות החוקית ועוד 10% פלוס מינוס. אני אוהב לרכב בקבוצה, אבל הקצת האיטי גרם לי לנופף לו לשלום לאחר אזור מכמורת. אני ממשיך בקצב מהיר ופונה לעבר זיכרון יעקב. הכביש ליקנעם מהיר, בעל סיבובים ארוכים ויפים, אני דוחף את האופנוע במעלה הגבעות. פה ושם משאית בודדה נעקפת במהירות, חוויית הרכיבה האופטימאלית.

מתדלק. על השעון יש 230 ק"מ מן הבוקר. אני ממלא 11 ליטר בדיוק. אני מניח שברכיבה רגועה יותר הנתונים יהיו מעט שונים.

באליקים אני לוקח ימינה, עולה על הכביש היפה לכיוון עין השופט והלאה. בשלב הזה אני עובר לרכיבה במצב Comfort, המהמורות בכביש מרוככות מעט יותר, אבל אשקר אם אומר שחשתי בהבדל משמעותי. מעט אבני כורכר בחלק מהסיבובים גורמים לי להאט ולנסוע לא מעט מאחורי מכוניות. הפניות היפות בירידה לכיוון העמק מואטות בגלל תנאי כביש לא נאותים, הופה, אנחנו במגידו. כביש וואדי ערה עמוס לעייפה. אני מרשה לעצמי להרפות מעט מהלחץ, יד שמאל מעט כואבת בגלל הקלאצ' (בכל זאת, אני רוכב ביום יום על טי-מקס…).

אתנחתא בגן שמואל. הזדמנות נוספת לצפות מהצד בבהמה. במחשבה שניה הוא לא כל כך מכוער… זוג גברים מבוגרים יוצאים מהסופר. הם נעצרים, מחליפים כמה משפטים, הולכים מסביב להתבונן יותר טוב. ההתרשמות שלהם היא שמדובר בחיה שונה לגמרי ממה שהם הכירו עד כה. גם שלי. הגרמני הזה הוא, לעיתים, יותר יפני מיפני, ורק ההקפדה על הפרטים ועל הדקויות מזכירה לי את מוצאו האמיתי.

הנסיעה חזרה לתל-אביב עוברת ללא מאורעות מיוחדים. פחות מחצי שעה ואני עולה על איילון, התנועה שלי עם האופנוע הפכה להיות מוטורית, נקייה, ללא מאמץ. למעלה מ- 400 ק"מ תוך כ- 6 שעות ברוטו.

לסיכום, גולת הכותרת ב- K1200R הוא המנוע. *ה*מנוע. 163 כ"ס ארוזים בתוך עטיפה ספק מכוערת ספק מאוד מכוערת, אבל איך שלא תסתכלו על זה, הכלי הזה מזמין אותך לרכיבה כזו שלא תקבל מאף אופנוע יפני מקביל. הכוח האדיר מועבר לכביש בצורה גאונית, מהמורות הדרך מגוהצות והפניות הופכות להיות תענוג בעזרת מערכת מתלים משובחת וציוד בלימה איכותי הנעשה טוב עוד יותר בסיוע מערכת חשמלית משולבת. רמת ההרכבה והדיוק המדהימה, נוחות הרכיבה והצליל המדהים שמפיק המנוע – כל אלה גוברים בנקל על כל חיסרון שתצליחו למצוא.

אהה, פרט לאחד.

המחיר.

תארוז לי אחד.

גילוי נאות: כמה חודשים לאחר כתיבת המאמר הזה ואחרי רכיבה על אינספור אופנועים בחרתי לבסוף באופנוע זה להיות הכלי שלי למשך השנים הקרובות, ופרגנתי לעצמי K חדש, בצבע שחור עם מרכיבי שילדה ומנוע כסופים. את האופנוע החזקתי אצלי קרוב לשנתיים, ומאז, אגב, הספקתי להחליף עוד 3 סוגי אופנועים, אבל לבימר הפוזל יש פינה חמה בלב שלי.

(המאמר פורסם גם בפורום האופנועים בתפוז)