מיצו רוכב על BMW R1200S

בקריזה של רגע החלטתי לעבור בסוכנות קמור, יבואני BMW בישראל, ולהגיד שלום למכר ותיק. דבר גרר דבר ופתאום אחרי שיחה קצרה עם הבחור מצאתי את עצמי חותם על טפסים על מנת לקחת R1200S לרכיבת מבחן. בגלל אילוצי זמן שלי ושל האופנוע, אציין בתחילה ואומר שלא מדובר במבחן דרכים מלא, אלא ברכיבת התרשמות בת כמה שעות. אין ספק שלקוצר הזמן יש השפעה מהותית על החיבור בין הרוכב לבין האופנוע, ולמרות שבדיעבד יתברר שהאופנוע במקרה הזה הוא לא סתם אופנוע, אני חושד שחלק נכבד מההתרשמות שלי תהיה לוקה בחסר. אני רושם לעצמי בפנקס שאני, עם האופנוע הזה, עוד לא סיימתי. נראה אם בעתיד אוכל לעמוד בהבטחתי.

(הערה – רכיבה זו התבצעה, כרונולוגית, בזמן שעוד הייתי הבעלים של K1200R מדהים הידוע בכינויו כ"קרמבו", אבל בגלל אילוצי זמן וסניליות הולכת ומתגברת, רק עכשיו מצאתי זמן להעלות את המאמר לפה)

יוצאים החוצה אל הרחבה, ושם עומדת המכונה. אחרי שגומרים למצמץ ומצליחים לפתוח את העיניים קצת מפאת הסינוור של הצבע, לנגדנו מתגלה אופנוע צהוב בוהק עם אלמנטים של שחור במסיכה ובמנוע. לוקח למוח כמה דקות לעכל את מה שהעיניים רואות. אפשר להתרגל לזה, אפשר לקרוא לזה יפה, אבל תכלס התחושה היא שהמעצבים הגרמנים עשו "קומבינה" סטייל הסרט "קומפוט נעליים" (אחד הסרטים הגרועים בתולדות האנושות והיקום בכלל, לדעתי, ביחד עם "הדודה מארגנטינה" ועוד שלל זוועות, אבל זה כבר עניין אחר…). הם לקחו חלק פלסטי עליון של אופנוע כלשהו (אמרתי כבר שהוא צהוב?), ושידכו אותו באפוקסי או בסיכות או בפסטרמה או אלוהים יודע במה לחלק תחתון של טרקטור או מכונה חקלאית או קומביין או משהו אחר. ככה זה נראה. ממש שעטנז. במבט ראשון זה פשוט לא עובר, ויזואלית. לא בהתחלה בכל אופן. בתת-מודע שלך אתה אפילו מצפה למצוא סימני נזילות של סולר או שמן על המנוע, כמובן שאין כאלה, אבל זו התחושה הכללית שהאופנוע משדר.

אני עומד מהצד ומכסה עם כף היד שלי את החלק התחתון של שדה הראיה שלי ומסתכל ב"חצי" העליון של האופנוע – נראה נחמד אבל לא שיא היופי, לא משהו שיגרום לך להזיל עליו ריר. עיצוב גנרי ולא מרשים במיוחד, עם פנס גדול, צמד כונסי אוויר מתחתיו, ועוד שנים בצדדים. מראות עם וינקרים מובנים, מושב ספרטני וקטן מימדים לרוכב, מדרגה ועליה מושב עוד יותר ספרטני למורכב/ת. הפלסטיקה המעטה שיש באופנוע הזה מתחילה עם המסכה הקדמית ומסתיימת, כאילו בחלק אחד, עם מיכל הדלק. באמצע – שוב פעם – הסמל של BMW. לא תקנה כזה אופנוע מבלי להראות לאחרים מה יש לך, נכון?

אני מסיט את כף היד כלפי מעלה ומכסה את חלקו העליון, ומתסכל על החלק התחתון ה"עיסקי" של האופנוע. עולם אחר לגמרי מתגלה לפני, ואלמלא זוג הבונגילות של הצילינדרים זה היה יכול לבלבל את הצופה ולגרום לו לחשוב ששלדת הצינורות משודכת לאופנוע איטלקי רחמנא לצלן. מהצילינדרים המכוסים צלעות קירור יוצאים שני צינורות פליטה עצומים המתעגלים כלפי מטה ואחורה אל עבר מערכת אגזוזים כפולה המחוברת מתחת לזנב האופנוע. צמד האגזוזים שתול היטב ביחידת הזנב ומציג פתחי פליטה אחד מעל השני. בניגוד לאופנועים האיטלקיים עליהם רכבתי, החימום שמרגיש הרוכב הוא לא משמעותי, ואפשר לרכוב ולרכוב אל עבר השקיעה ללא סוף. מצד שני, מורכב/ת פוטנציאלי/ת עשוי/ה לגלות שמושב המורכב/ת גבוה כעת מאוד, מה שעלול לשדר תחושה קלה של פחד גבהים…

ואז אני מסיר את היד כדי להסתכל שוב על התמונה במלואה, ושוב ההלם מכה אותך. על טעם וריח לא מתווכחים, אבל בעיני לפחות, האופנוע הזה הוא לא יפה, נקודה.

אני סתם מגזים. זה לא כזה נורא. באמת. למעשה, אחרי כמה דקות ממש מתרגלים אליו, ואפשר אפילו להתחיל לחשוב מחשבות זימה כלפיו. יתרה מזאת, מצד ימין של האופנוע בולטת הזרוע האחורית החד-צידית השחורה המשודכת לגלגל עם ג'אנט יצוק יפהפה (וצמיג ברוחב 190) וזה בהחלט מזכיר לך שבכל זאת, לא במכונות חקלאיות עסקינן… אבל אז אתה מסתכל שוב על הזנב ולא יכול שלא לחשוב שהיו יכולים לעשות שם עבודת עיצוב טובה יותר. אין ברירה, ממשיכים.

אני מתיישב עליו, המושב מרגיש גבוה, ולאו דווקא בגלל גובהו אלא בגלל העובדה שהאופנוע הזה פשוט לא שוקע תחת כובד משקלי. מעניין… יוצאים לדרך ברכיבה איטית, המנוע מוציא סאונד אופייני לבוקסרים אבל כנראה שבזכות מערכת הפליטה הוא מקבל צליל גרוני יותר. היה מעניין להרכיב לו זוג אקראפוביקים… בזמן עמידה ברמזור ומתן גז בקטנה בניוטראל, מקבלים את האפקט המוכר של התנועה הצידית בבימרים. מתרגלים לזה מהר מאוד.

בגלל שאני מאוד מוגבל בזמן אני יוצא מיד מן העיר ומתקדם מזרחה. במהלך הרכיבה אני מגלה שלאופנוע הזה יש שתי נקודות אור מהותיות, וזאת ביחד עם שאר התכונות שלו שעליהם אתה יכול כאמור להתווכח. אבל על שתי הנקודות האלה אין לך בכלל מה להתחיל את הדיון. העניין סגור וגמור, עובדה קיימת.

הראשונה – המנוע. מה אפשר לספר על המנוע הזה? מנוע הבוקסר הדו-בוכנתי של BMW, שריד דינוזאורי לימים שבהם הוא התעלה על האפשרויות האחרות שהיו באותה תקופה זמינות למתכנני האופנועים. אבל היום, הבחירה במנוע בוקסר נתפסת אצל הגרמנים כמעין דת, משהו קדוש, משהו שביום שהם יפסיקו לייצר אותם ככה, יהיה אפשר, אולי, לסגור את הבאסטה ולכבות את האור במינכן. האופנוע קל בכ- 20 קילו מקודמו, ובזכות הנפח המוגדל ושיפורים אי-אילו במנוע הוא גם חזק יותר מדגם ה- S הקודם בלמעלה מ- 20 כ"ס עם סך של 122 כ"ס ומומנט של למעלה מ- 11 קג"מ. אבל יותר משהו חזק, הוא פשוט גמיש, המון כוח, תחושת טרקטור מטרטרת שהולכת ומתגברת ורצה איתך מ- 0 ועד לסוף הסקאלה. כשאתה נמצא באזור ה- 7000 סל"ד על הסקאלה, פתיחת גז החלטית, והאופנוע הזה מעיף אותך קדימה בבעיטה שמזכירה אופנוע ספורטיבי, אבל עם הפאסון המשולב עם סאונד מתקתק של בוקסר הגרמני. אפשר להתמכר לתחושה! נקודת החיסרון היחידה שמצאתי בקונפיגורציה היא העובדה שזה נגמר מהר מדי. המרחק בין שיא המומנט (איפושהו בין 6500 ל- 7000 סל"ד) לבין תחילת האדום סביב ה- 9000 סל"ד הוא קצר, קצר מאוד. אתה פשוט מעביר הילוך וממשיך בתאוצה, אבל איפושהו היית נהנה לו היו לאופנוע הזה הילוכים ארוכים יותר.

השנייה – הבולמים. אם הייתי צריך לבחור מילה אחת שתתאר את הגדולה של האופנוע הזה, הייתי, כנראה, אומר "בולמים" ואז סותם את הפה. מעולם לא רכבתי על אופנוע שמתנהג ככה על כביש ציבורי. מ-ע-ו-ל-ם. יצא לי לרכוב פה ושם על אופנועים יפניים, על אופנועים איטלקיים, על אופנועים גרמניים, על אופנועים אוסטריים, ואפילו על אחד או שניים אמריקאים. חלק מהאופנועים הללו הגיעו מצויידים, Out of the box, בסט בולמים "משופר". אבל BMW עם מערכת שכזו? על זה עוד לא יצא לי לרכוב, ועכשיו, משרכבתי, התחושה היא פשוט מדהימה. הסט מתוצרת אוהלינס עובד בצורה מצויינת, גם ויזואלית וגם מעשית, ומרגע שטעמת את החוויה, החזרה לאופנוע שלי נראית כמו ישיבה על ספה שיוצרה בטייבה… חשוב אולי לציין שלמרות המושלמות של הבולמים, ההרגשה הכללית היא שהרוכב עשוי לאבד מעט מהפידבק שהוא מצפה לקבל מהאופנוע, וזאת בגלל קונפיגורציית המזלג הקדמי שמחובר למערכת ה- Telelever (אם כי הוא מרגיש קשיח יותר מאשר בעבר, אולי זה רק כיוונים, לא יודע). הזרוע האחורית המדהימה משתמשת כרגיל במערכת ה- Paralever EVO (אגב, חבילת האיבזור המלאה מאפשרת שליטה בקשיחות הזנב בהתאם לסוג הרכיבה, רוכב אחד או שניים, והאם קיים מטען על האופנוע או לא). אני אוהב את האופנועים שלי קשיחים, וכך מכוונים הבולמים של ה- R1200S הזה. אני מאוהב!

מבחינת תפעול האופנוע, הרגליות והדוושות נמצאות איפה שאתה מצפה להן, אם כי הן ללא ספק גבוהות יותר מאשר ב- K1200R שהיה לי. ידית הברקס נוחה, ובזכות הברקסים המצויינים ניתן לעבוד איתה עם אצבע אחת בלבד ברוב המקרים. הברקסים של ה- R1200S מחוברים למערכת ABS שעושה את העבודה היטב. ניתן לנתק את המערכת, אם כי לא מצאתי לזה שום סיבה ברכיבה הספציפית שלי. בניגוד ל- K1200R שלי, המערכת לא מתוגברת חשמלית באמצעות מנועי סרבו, וטוב שכך. לחיצה חזקה על הקדמי מעמידה את האופנוע במקומו גם ממהירויות גבוהות ונראה שהמערכת כולה עובדת היטב. הקלאץ' ההידראולי לא קשה במיוחד, והעברת ההילוכים נוחה במפתיע לתיבה הגרמנית.

מיגון הרוח באופנוע עושה את העבודה שלו עד אזור ה- 200 קמ"ש, לא הרבה יותר מזה, מה שהופך רכיבה (תיאורטית, תיאורטית ג'יבלי, לא לתת דו"ח, כן?) במהירות גבוהה יותר מזה לפשוט לא נוחה. אם לא מחפשים אופנוע סופר מהיר, אם מבינים שהחיים האמיתיים מסתתרים אי-שם בין 100 ל- 200 קמ"ש ולא מעבר לזה (אם כי המהירות הסופית של הכלי עומדת איפושהו סביב ה- 240 קמ"ש, אולי מעט פחות), הבימר הזה הוא אחד האופנועים שחייבים לקחת בחשבון. אבל שוב, המהירות היא לא המפתח של האופנוע הזה, כי אם החבילה כולה.

הקוקפיט מצוייד במד סל"ד בצורה אובאלית בחלקו העליון, ומד מהירות בחלקו השמאלי. במרכז, קונסולה דיגיטאלית סטנדרטית של BMW, עם שלל אינפורמציה, אבל משום מה ללא מד דלק. לא ברור למה, אבל מה אני בכלל מתלונן, כל הקונספט נחמד מאוד ויעיל מאוד. כך גם מתגי התפעול על הכידון. בדגמי ה- BMW החדשים הגרמנים סוף סוף עברו לסטנדרט המוכר לכולנו, אבל בדגם הזה עדיין חלה על הרוכב החובה לעבור השתלמות של 16 שעות בתפעול הוינקרים והצופר LOL. יחד עם זאת, מרגע שמתרגלים, זה דווקא די הגיוני. אפשר גם להזכיר שהוינקר מתבטל בכל מקרה באופן אוטומטי כעבור כ- 10 שניות. כאמור, הטירחה הזו עברה כיום מן העולם, ובדגמים החדשים של היצרן, גם הגרמנים מיישרים קו אל מול שאר העולם.

הכידון עצמו, רחב למדי עם סמל BMW (שוב) שתול במרכזו, ועם צמד משקולות קצה גדולות. הרוחב שלו עלול לגרום לכך שתחושת ההיגוי היא לפעמים איטית מדי, אבל לא מדובר משהו שאי אפשר להתמודד איתו, ובכבישים המפותלים של אזור בית-שמש הרגשתי איתו מהר מאוד בבית. אין ספק שהגורם העיקרי לכך הוא, שוב, המנוע הסופר-גמיש והמתלים הנפלאים שאני לא יכול להפסיק להתפעל מהם. האופנוע נראה, בזכות (או שמא אני צריך לומר – בגלל?) המנוע כקצת יותר כבד ומגושם ממה שהוא באמת – והוא שוקל (לפי הפרוספקטים) קצת פחות מ- 200 קילו. זה לא R1, אבל חבר'ה, לא מדובר בבהמה שלא מסוגלת להזיז את עצמה, ובכל פתיחת גז אני מזכיר לעצמי עד כמה היא מזיזה את עצמה! משכך ההיגוי המובנה באופנוע נראה כעושה את עבודתו, אבל שוב, מפאת קוצר הזמן לא התנסיתי ברכיבה מהסוג שתגרום לי להרגיש בחסרונו.

מבחינת גימור כללי מדובר בגימור סביר, לא יותר. ולי הוא מזכיר יותר אופנוע איטלקי מאשר גרמני, אם כי אני אישית כמובן לא נתקלתי בבעיות מהותיות במהלך רכיבת המבחן הקצרה.

אני מחזיר את האופנוע לסוכנות, ואחרי כ- 300 ק"מ של רכיבה כמעט רצופה אני מגלה שלמרות המושב הספרטני אין לי כאבים במקומות מוזרים. שיחקו אותה.

לסיכום מה היה לנו כאן? אופנוע מעוצב בצורה שונה, עם מנוע בוקסר אמין, חזק וגמיש להפליא שגורם לך לרצות עוד ועוד, עם מערכת מתלים קשיחה שפשוט עובדת נפלא, ועם הפוזה הנפלאה שיש למותג BMW. אבל מצד שני, חשוב לזכור מה שהאופנוע הוא לא. הוא לא אופנוע ספורטיבי אמיתי במלוא מובן המילה, הוא לא אופנוע תיור כמו ש- BMW יודעים לבנות (אם כי אני משוכנע שיש לו רשימת אביזרים נלווים מרשימה), הוא לא טווין במובן ה"טוויני" של המילה, והוא לא אקזוטי כמו אופנועים אחרים שדומים לו במפרט. בגלל כל זה, אני מאמין שבארץ לא יהיו הרבה שיקנו כזו מכונה, וגם כמובן בגלל תג המחיר (שבעבורו ניתן לקנות "הרבה יותר אופנוע" יפני או אפילו איטלקי).

אחלה אופנוע, אחלה רכיבה.

3 Comments

Add a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *