מצלמות הגאטסו – המשך השקרים לציבור?

ההתחלה

מעל 10 שנים עברו מאז אוגוסט 2009, אז התחלתי לסקר בהרחבה את נושא פרוייקט א-3 (אכיפה אלקטרונית אוטומטית) שהיה הפרשנות (העקומה יש לציין) של המשרד לבטחון פנים ומשטרת ישראל ליישום מסקנות ועדת שיינין משנת 2005. באותה תקופה המידע שפירסמתי היה בלעדי והתבסס על מקורות פנימיים, ואתרים רבים כמו YNET, מגזין אוטו ואחרים פירסמו את דברי בנושא. זה לקח שנה אחת נוספת, ובשנת 2011 החלה פריסתן של מצלמות הגאטסו על כבישי הארץ, פריסה שלמעשה ממשיכה גם בימים אלה (על כך למטה).

החל ממרץ 2012 החלה להתבצע אכיפת מהירות בקטעי דרך ומהירות ואור אדום בצמתים עירוניים ובין עירוניים.

לא ניכנס כאן לכל ההיסטוריה של פרוייקט א-3, מי שירצה לקרוא מוזמן ללחוץ על הלינקים האלה, ויש עוד.

YNET – חייכו! מצלמות האכיפה החדשות מוכנות לפעולה

מצלמות המהירות החדשות של גאטסו – כל מה שרציתם לדעת

מאז, בכל חודש התבשרנו על התקנה של עוד ועוד עמדות של מצלמות גאטסו, עד לשיא בו אנו נמצאים כעת – מעל 230 עמדות – כשרובן פעילות, וחלקן הקטן דחלילי דמה (יצויין שהפרוייקט קבע שבסופו יותקנו 300 עמדות, כך שלמעשה אנחנו עדיין נמצאים בתהליך ההתקנה אלא אם מישהו יעצור את הטכנאים בשטח).

התיעוד באתר מיצו בדרכים

כפי שאתם בוודאי יודעים, באמצעות האתר שלי – מיצו בדרכים – תיעדתי בצורה אינטנסיבית כל מצלמה ומצלמה. ולא רק את המיקום שלהן, אלא אספתי תמונות מהשטח וסיפקתי מידע רב נוסף לנהגים ולרוכבים – הכל בניסיון לסייע לכולנו להתמודד עם הצרה הזו. קבוצה גדולה של “סייענים” עזרה לי לאסוף את המידע, בין אם מתוך המערכת, ובין אם ברגע שהם ראו עמדה חדשה שמותקנת בכביש או בצומת. התוצאה, שני עמודים שמרכזים בתוכם את כל מה שצריך לדעת:

רשימת מיקומי מצלמות גאטסו בישראל

מפה אינטראקטיבית המתעדכנת אחת ל- 24 שעות עם כל המצלמות המותקנות בישראל

את המידע הזה חלקתי גם עם גורמים נוספים שהשתמשו בבסיס הנתונים על מנת לייצר אפליקציות או לטעון אותו לתוך גלאי מכמונות שיתריעו בפני מכמונות.

הפריסה הבעייתית

כבר בשלבים הראשונים היה ברור שיש בעיה, לא רק קונספטואלית (על זה נדבר עוד מעט), אלא עקרונית: מיקומי המצלמות שהותקנו בשלבים הראשונים של פריסת הפרוייקט היו הזויים לגמרי, בקטעי כביש ישרים, בכבישים שבהם אין למהירות השפעה מכרעת על בטיחות הנהגים באותם קטעים, ובנקודות שבהן לא היה ספק שהמטרה היחידה להתקנתן היתה חליבת כספים מהציבור. אין מצלמות בערים באזור בתי ספר או גני ילדים, אין מצלמות בכבישים אדומים.

רוצים דוגמה לאיוולת? תשאלו את עצמכם מדוע אין אפילו מצלמת מהירות אחת על כביש מספר 1 (ת”א – ירושלים)… אגב, בשלב התכנון היתה כוונה להקים 7 מצלמות מהירות על כביש מספר 1, אבל משום מה הקמתן של המצלמות על כביש זה בוטלה לגמרי. תשאלו את עצמכם למה. הרי אם הטענה היא שמהירות מסוכנת, אז המהירות מסוכנת לא רק בכביש 4 או איילון צפון או כביש החוף או כביש 5 (דוגמאות לכבישים מהירים מרובי מסלולים שבהם התנועה זורמת במהירות, בדיוק כמו בכביש 1). או שמשהו דפוק בהיגיון שלי? מי הם אותם גורמים העושים שימוש יומיומי בכביש מספר 1 בדרכם למטה הארצי, לכנסת או לשלל מוסדות השלטון המקורבים לצלחת? האם יש סיבה לכך שדווקא על כביש 1 החליטו שלא יותקנו מצלמות? תגידו לי אתם.

רגע. לא יכול להיות. אמרנו שהמצלמות נועדו להגביר את הבטיחות ולהקטן את כמות התאונות. אז, האם היה קיים קשר כלשהו בין הנקודות בהן נפרסו המצלמות לכבישים אדומים? לפי המשטרה, בטח. קציני המשטרה שנשאלים לנושא טענו בפה מלא כי מיקומי המצלמות נבחרו בקפידה רבה על-מנת למקסם את יעילותן ועל-מנת להפחית את כמות התאונות באותם קטעי כביש שהוצגו על-ידם כקטעי כביש מסוכנים מאוד.

בפועל? אפס. שום קשר. בטבלה שפורסמה ע”י הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים והכוללת 174 קטעי כביש וצמתים מסוכנים, מתוארים הכבישים הרלוונטיים, מס’ הקילומטר המדובר (עפ”י אבן דרך), שם הצומת, וכן דירוג מסוכנות כללי. אם נבחן את הממצאים בטבלה אל מול פריסת המצלמות בשטח, נגלה לתדהמתנו שמתוך כל 174 הקטעים והצמתים המסוכנים ביותר בישראל, רק ב- 2 צמתים הוצבו מצלמות. מדהים? לא אותי.

הצעתי לא פעם למשטרה לשקול את הפריסה מחדש ולהתקין מצלמות בכבישים בהם הן באמת דרושות ובאמת יכולות להציל חיים בעצם נוכחותן. אתם חושבים שהם עשו משהו? תחשבו שוב. הכבישים האדומים ממשיכים לגבות קורבנות משנה לשנה, אבל את המצלמות שסוחטות כספים מהציבור לא מציבים היכן שהן יכולות לעשות שינוי, אלא דווקא בכבישים שבהן הן תהינה יותר רווחיות.

kvish-554

הרמאויות והשקרים

בואו נשים לרגע את שיקולי מיקום המצלמות בצד. נניח שהפרוייקט היה באמת נחוץ, ונניח שהוא באמת מגביר את הבטיחות. מילא. אלא מה, כמובן שהמשטרה והמשרד לבטחון פנים לא היו מסוגלים לנהל את הפרוייקט בצורה הוגנת ושקופה, ועשו ככל שביכולתם לעקוץ כמה שיותר נהגים. כך, המצלמות שנפרסו בשנים הראשונות היו כולן צבועות באפור הסוואה, כך שגם יהיה קשה להבחין בהן (עד שכעבור כמה שנים יצאה הנחיה לצבוע את כל המצלמות בכתום ולהציב לפניהן תמרור אזהרה).

בנוסף, חלקן הותקנו בכוונה מאחורי שלטים כדי להסתיר אותן, וחלקן אף הותקנו בצורה רשלנית.

המשטרה שיקרה בעוד נקודות (וגם עליהן נדבר בהמשך), אבל אחד השקרים אותם חשפתי כאן באתר (ובאתר גלובס ובאתרים נוספים) היה קשור לעובדה שמצלמות שהוצבו בצמתים לכאורה במטרה לתפוס עבריינים שעוברים באור אדום – אכפו גם עבירות מהירות באותו צומת, וזאת בניגוד מוחלט לדברי המשטרה לפני החשיפה שלי.

הגברת הבטיחות? תחשבו שוב:

בתסריט שבו נהג נורמטיבי יתקרב לצומת בו יש מצלמה ובה בעת הוא רואה את האור הירוק מהבהב וברור לו לחלוטין שהצומת פנוי (וכי מותר לו לחצות את הצומת בצורה חוקית), אם הוא “יתן גז” כדי להספיק לעבור בצומת לפני שהאור המהבהב הופך לאדום, הוא יסתכן בקבלת דו”ח על מהירות. ואם יתעקש מפחד מצלמת המהירות לבלום בלימת פתאום כדי שלא יתפס לא על מהירות ולא על אור אדום, רכבים שנמצאים מאחוריו ושגם הם רואים את האור הירוק המהבהב יופתעו מן הבלימה הפתאומית ועלולים למצוא את עצמם במצב של בלימת חירום, מצב שעלול בתורו להוביל לתאונת שרשרת רצינית. שהרי מי באמת מצפה שהנהג לפניו יבחר לבלום בצומת בזמן שהאור הירוק עדיין דולק?

הכספים

המצלמות נפרסו, וחיש קל החלו הדו”חות לתקתק כמו שעון הולנדי (יצרנית המצלמות – חברת גאטסומטר – הינה חברה הולנדית). לפי חישוב לא שמרני שערכתי בזמנו, ובהתחשב בעובדה שעל הכבישים אמורות להיות 300 עמדות גאטסו בשיא הפרוייקט, תכניס מערכת א-3 לקופת המדינה מאות מיליוני שקלים בשנה כהכנסה מדו”חות מהירות. בוודאי סכום לא מבוטל.

“מצויין!” יגידו חלק ממצדדי המערכת “כך הכסף הזה יוכל לחזור אל הנהגים כדי להגביר את הבטיחות של כולנו!”

הא! הלוואי! לצערי, במציאות, המצב היה שונה לגמרי. הכספים אמנם נכנסו והעשירו את קופת המדינה, אבל אף שקל שחוק מהם לא ראה את דרכו בחזרה לציבור הנהגים. חיפשנו, בין היתר:

  • השקעה חוזרת בתשתיות בטיחות
  • השקעה חוזרת בקורסי נהיגה/רכיבה מתקדמים
  • השקעה חוזרת בחינוך מגיל צעיר
  • השקעה חוזרת בתימרור ושילוט ברורים יותר
  • השקעה חוזרת בבטיחות אקטיבית מצילת חיים
  • השקעה במחקרים להגברת הבטיחות
  • השקעה חוזרת באמצעים טכנולוגיים

ולא מצאנו כלום. יוק. נאדה. חור שחור אחד גדול. כל אותם מאות מיליוני שקלים נעלמו לתוך בור התקציב.

האם המצלמות עזרו במשהו להגברת הבטיחות של כולנו בדרכים?

בואו נשים לרגע בצד גם את הביקורת שהועלתה כאמור באתר שלי. נניח שאני לא מבין שום דבר. אל תקשיבו לי, תקשיבו למומחים בעלי שם, שכבר לפני התחלת הפרוייקט וכן במהלכו קבעו כי:

“הניסיון לטעון שהצבת מצלמות מהירות או הורדת המהירות המרבית, יביאו לירידה חדה במספר תאונות הדרכים, אינו רציני” (YNET – מצלמות המהירות לא יפחיתו תאונות)

“נייר עמדה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, המבוסס על עשרות מחקרים בעולם, מעלה כי מצלמות רמזור גורמות דווקא ליותר תאונות דרכים, כתוצאה מבלימה פתאומית. עוד עולה מהמחקרים כי מצלמות מהירות מוסוות לא הפחיתו באופן מובהק את מספר התאונות. הממצאים מחזקים את החשש כי פרויקט האכיפה הדיגיטלי החדש נועד בעיקר להעשיר את קופת המדינה” (YNET – מצלמות אכיפה מעלות את מספר התאונות)

אפילו יעקב שיינין בכבודו ובעצמו, מי שעמד בראש הועדה הנושאת את שמו שבעקבותיה הוקם פרוייקט א-3, קבע:

“המצלמות המהירות הן בעייתיות, כל מי שיש לו ווייז עוצר לפני המצלמה. כולנו יודעים היכן המצלמות. מאטים לפני ושלום” (כלכליסט – יו”ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים: “מצלמות המהירות אינן יעילות”)

הדיון הציבורי

אין ספור כתבות נכתבו, הוקלטו וצולמו בנושא. בחלקן גם אני מופיע.

שטח הפקר – מחדל מצלמות המהירות נחשף לציבור

שאלות רבות עלו בדיון הציבורי שהתפתח:

“השאלה היא אם לא צריך להתקיים כאן דיון ציבורי אמיתי רגע לפני. לתהות על מיקומן של מצלמות המהירות האלה, שיפיקו קנסות ענק, מיליונים שלא יושקעו בבטיחות בדרכים אלא ילכו סתם לקופת המדינה, כמו כל מס אחר. לבחון אם הפרוייקט במתכונתו הנוכחית, יעשה באמת את מה שכולנו רוצים – ימנע את התאונה הבאה.” (מאקו – מצלמות המהירות יפחיתו תאונות הדרכים?)

“הניסיון להקטין את הקטל בכבישים נחל כישלון חרוץ, והמדיניות הנוכחית של כל המעורבים והאחראים לכך, הוכחה כלא אפקטיבית. גם גולת הכותרת של המאבק בתאונות הדרכים באמצעות פריסת רשת מצלמות, התבררה כחסרת ערך מהותי: ממחקר שנערך עבור הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים על-ידי חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון, עולה כי בתוך שנה, הוכפל מספר התאונות הקטלניות בכבישים בהם הותקנו מצלמות מהירות. בין מרץ 2012 ותחילת 2013 הופעלו 31 מצלמות מהירות בכבישים בינעירוניים באורך כולל של כ-270 ק”מ. בכבישים אלה אירעו שבע תאונות קטלניות בשנת 2012 ו-14 תאונות קטלניות בשנת 2013 – זינוק של 100%.” (ואללה רכב – כישלון המאבק בתאונות הדרכים: מצלמות המהירות חסרות ערך, גם האכיפה)

אבל המשטרה, שוב בשלה. כאילו כלום לא קרה. מיקומי המצלמות לא שונה.

בבית המשפט

בעוד רובם המכריע של הנהגים שחטפו דו”חות מהירות מהמצלמות הרכינו ראשם בהכנעה, שילמו את הדו”ח וסבלו את תוצאותיו, היו מעטים שהעזו לעמוד מול המערכת. ביניהם, עו”ד תומר גונן וצוותו, שייצג 21 נהגים שעירערו על דו”חות המהירות שקיבלו מהמשטרה באמצעות מערכת מצלמות הגאטסו בבית משפט השלום בעכו.

“מצלמות המהירות הנייחות (א-3) לא עברו בדיקות נדרשות ולכן אמינותן מוטלת בספק. כך קבע בית משפט השלום בעכו שזיכה 21 נהגים מעבירות תנועה. בית המשפט מתח ביקורת קשה על מכון התקנים: “המומחה לא אמר אמת, הבדיקות הן ‘עדות שמועה'”.” (YNET – בית המשפט זיכה נהגים מעבירת מהירות: “לא הוכחה אמינות המצלמות”)

“בית המשפט החליט כי “ניתן לקבוע באופן חד וברור כי הבדיקות שנטען על ידי המאשימה שבוצעו לצורך תקינת המערכת הן בגדר ‘עדות שמועה'” על כל המשתמע מכך. על כן הוכח שהמומחה לא נכח בבדיקות אלא הסתמך על גורמים חיצוניים שאף הם לא הובאו להעיד מטעם המאשימה”. עוד נקבע כי “לאור העובדה שתו התקן לא הוכח כלל הרי שיש לקבוע כי עובדות כתבי האישום לא הוכחו מעבר לספק סביר ולטעמי לא הוכחו כלל מעבר לנדרש”.” (כלכליסט – בית המשפט זיכה נהגים מעבירת מהירות: “לא הוכחה אמינות המצלמות”)

אילן כרמית, בכיר במכון התקנים שעדות השקר שלו סיבכה את המשטרה, לא רק שלא התפטר, אלא המשיך להתמודד על תפקיד מנהל המכון בתמיכתו של ועד העובדים, למרות חקירתו במשטרה…

“על פי הודעת המשטרה כרמית נחקר בחודש מאי האחרון ביחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח”ה) בלהב 433 לאחר שעל פי החשד מסר עדות שקר במסגרת הליך המתנהל בבית משפט השלום בעכו הנוגע למצלמות המהירות א3. תיק החקירה הועבר לפרקליטות לצורך עיון והחלטה בדבר הגשת כתב אישום.” (כלכליסט – פרשת מצלמות המהירות: המשטרה סיימה את חקירת בכיר מכון התקנים החשוד במתן עדות שקר)

אילן כרמית – שקרן?

הפיאסקו המשיך והתגלגל, ובמהלך המשפט התברר כי לא רק שבכיר מכון התקנים מסר עדות שקר בבית המשפט, אלא שגם בכירים במשטרה ידעו על כך, ולמרות זאת הנחו את התובעים בבתי המשפט לתעבורה לשקר אף הם בבתי המשפט.

והמשטרה, בשלה

באתר הממשלתי של משטרת ישראל מופיע הציטוט הבא:

“בית המשפט לתעבורה בבאר שבע קבע בגזר דין (בתיק תת”ע 6359-11-12) מיום 1 בספטמבר 2014: “משטרת ישראל הצליחה להוכיח מעל ומעבר לכל ספק את אמינות מערכת א-3 ואת יכולתה לספק ראייה מדויקת וקבילה הן ביחס למהירות הרכב הנמדד, הן ביחס למיקומו והן ביחס לכל הנתונים האחרים […] כך ניתן בפרשה זו לציין לשבח את הדרך המקצועית והרצינית שבה פעלה משטרת ישראל עת הכניסה לעבודה את מערכת א-3”.

המשרד לבטחון פנים ומשטרת ישראל המשיכו להיצמד כעלוקות מוצצות דם לפרוייקט א-3, רעבים לתקציבים הדשנים שיגיעו בזכותו, מפנטזים איך מאות מיליוני שקלים יזרמו לקופת האוצר ובכך יגדילו את קרנן (כן כן, הכסף שנגבה מהאזרחים אמנם אינו מגיע ישירות למשרד לבטחון פנים, אבל המשטרה בהחלט מתוגמלת בהתאם למספר הדו”חות שהיא מפיקה). ובכן היום כבר אפשר להגיד את האמת: מדובר בחארטה אחת גדולה, מה שמומחים רבים התריעו בפניו, ומה שאני צועק באתר זה כבר קרוב ל- 10 שנים התברר כנכון ואמיתי.

אבל זה לא נגמר. מדהים בעיני שיש אנשים בתוך המערכת שעדיין טוענים שהמערכת כשרה:

“יכולת המשטרה להגיב לעברות התנועה בזמן קצר מרגע התרחשותן – מהווה כלי חשוב בהגברת הבטיחות בכבישים, בלימת תופעות בריונות, הצלת חיים וירידה במספר תאונות הדרכים ובחומרתן וליצירת שינוי בתרבות הנהיגה בישראל.”

“מהדו”ח שהעבירו מהנדסי הטכניון למערכת המצלמות א-3 עולה כי “אמינות המצלמות גבוהה מאוד”. עם זאת, הדו”ח נמצא בשלבי גיבוש סופיים ויועבר לעיון ואישור פרקליטות המדינה.” (כלכליסט – המשטרה: “מצלמות המהירות אמינות”. הפרקליטות: “עדיין נדרשות הבהרות”)

לא הבנתי. מה, ממשיכים להתקין מצלמות?

בדיוק כך. למרות פסק הדין המשמעותי נגדה, למרות מסכת השקרים, למרות ההודעה שמצלמות המהירות לא תהיינה בשימוש יותר (בנתיים) – הקבלן המבצע והזכיין ממשיכים כמו שוליית הקוסם, להתקין עוד ועוד עמדות של גאטסו בשטח. רק בחודשיים האחרונים הותקנו 9 כאלה.

כלכליסט – למרות הספק: פריסת מצלמות המהירות ממשיכה

מוזר? בטח מוזר. אבל מה חדש בישראל?

ומה בשטח?

היום אפשר להוסיף ולספר את האמת כפי שהיא משתקפת בשטח: המערכת לא רק שלא שינתה את תרבות הנהיגה, אלא גרמה להרעה ממשית בהתרעה וביכולת המשטרה לטפל בביריונות בכביש. במקום ניידות ואופנועי משטרה שיפטרלו ויראו נוכחות מסיבית על הכבישים, במשך שנים על גבי שנים הזניחה המשטרה באמצעות מפקדיה הבכירים את כל הנושא, וחשבה, בטעות מוחלטת, שאם יחלקו מאות אלפי דו”חות מהירות, הנהגים ישנו את נהיגתם, והבטיחות על כבישי הארץ תשתפר. בשטח המספרים סיפרו את האמת, וכמות ההרוגים על הכבישים רק הלכה ועלתה.

87138897_738437306

היום אפשר לומר בצורה ברורה את מה שצעקתי כבר אז: המצלמות כלל אינן מגבירות את הבטיחות בכבישים, אלא דווקא להיפך. הנהגים מודעים, באמצעות אפליקציות וגלאים, למיקומן של המצלמות. הן לא באמת גורמות לו להפחית מהירות – גם אם נניח שהמהירות היא הגורם העיקרי לתאונות – הוא לא, הוא בתחתית העשירייה הפותחת. המצלמות רק גורמות לבלימות חירום של נהגים בהגיעם אליהן, לשינויים קיצוניים במהירות התנועה, שידוע ממחקרים רבים שדווקא הוא זה שגורם לתאונות.

“זה רשמי: מצלמות מהירות ורמזור מפחיתות תאונות כשהן גלויות ומסומנות היטב. כך קובעת היום (ד’) הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שמבהירה כי מצלמות סמויות או מוסוות אינן משפרות משמעותית את הבטיחות, ואינן מפחיתות ב”אופן מובהק” את מספר תאונות הדרכים. יתרה מזאת, מחקרים מעלים חשש כי הצבת מצלמות רמזור חדשות גורמת לעליה במספר התאונות, כתוצאה מבלימות פתע של נהגים.” (YNET – מצלמות אכיפה מעלות את מספר התאונות)

אם נסתכל היטב במספרים שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נגלה כי מספר ההרוגים בין השנים 2010 ל- 2017 (שנות הפעלת המערכת) רק עולה, בצורה מתמדת ורצופה. פרט לירידה רגעית ויחסית ב- 2018, עושה רושם ששנת 2019 תמשיך את מגמת העלייה המשמעותית בכמות ההרוגים בדרכים.

ומה קרה עוד במהלך אותן שנים? אלה השנים שבהן משטרת ישראל הרשתה לעצמה להוריד את הנוכחות שלה בכבישים. אלה השנים בהן כמות הניידות והשוטרים העסוקים באכיפת עבירות תנועה הלכה וירדה עד לכמות מזערית של פחות ממאה ניידות פעילות בכל רחבי הארץ! אלה השנים בהן המשטרה, מתבשמת מעצמה ומדושנת מעונג, הסתמכה על מאות אלפי הדו”חות שהפיקה מערכת א-3, והשתמשה במספרים המטורפים הללו כדי לכסות את ערוותה, את האימפוטנטיות שלה, ואת חוסר יכולתה להוציא כוחות אל השטח.” תראו איזו אכיפה מטורפת אנחנו עושים! תראו את כמות הדו”חות! אנחנו אוכפים רק עבירות איכות!” צעקו הקצינים לכל מי שרצה להקשיב להם, וכך גם ניסו לתרץ את חוסר היכולת שלהם גם בעיני התקשורת. קצינים בכירים נשלחו לאולפני הטלוויזיה, טוקבקיסטים הועסקו בתשלום כדי להגיב בפייסבוק וטוויטר. אלה השנים בהן נשחקה לחלוטין יכולת ההרתעה של המשטרה. אלה השנים בהן המשטרה הפכה לבדיחה בעיני הציבור, שלמד מהר מאוד לצפצף על המצלמות – להאט ממש לפני כל עמדה, ומיד להאיץ חזרה.

אז יש מצלמות או אין מצלמות?

זו שאלת מיליון הדולר. אין ספק שאף בכיר במשטרה ובמשרד לבטחון פנים לא יעז לעמוד מול ביקורת הציבור ויודה כי הפרוייקט כולו נולד, הוקם ונוהל בחטא ובשלומיאליות ישראלית טיפוסית. זה יעלה לו בראשו.

נכון לעכשיו המשטרה ממשיכה להוציא דו”חות מהירות ממצלמות הגאטסו, אבל הם עושים זאת דווקא לעבירות מהירות קלות יחסית בהן הקנס עומד על 250 ש”ח וללא נקודות. למה? שאלה טובה, ולמזלנו יש לי תשובה: הורדה משמעותית של רף האכיפה ממצלמות המהירות גורמת לכך שנהגים אלה לא יטרחו לבזבז יום עבודה וכספים על ניהול משפט כדי להוכיח את חפותם, אלא ישלמו את ה”מס” הזה בשקט וללא יותר מדי רעש.

שיטת מצליח טיפוסית.

אז רגע אני מבולבל: מהירות גבוהה כן מסוכנת או לא מסוכנת? ואם כן, מדוע לא אוכפים את עבירות המהירות הגבוהה, ומתרכזים רק בעבירות השוליות?

תגידו לי אתם.

YNET – הקופה של מצלמות המהירות: כ-600 מיליון שקל ב-4 שנים

 

 

 

Add a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נגישות