916 – האופנוע ששינה את דוקאטי ואולי גם את עולם אופנועי הספורט כולו

אפשר להתווכח בלי סוף מהו האופנוע היפה ביותר שנבנה אי פעם.

יש מי שיצביעו על MV Agusta F4. אחרים יבחרו ב-Honda NR750, ב-Vincent Black Shadow או אפילו ב-Brough Superior. אבל יש דגם אחד שחוזר כמעט בכל דיון כזה, גם שלושים שנה אחרי שנחשף:

Ducati 916

(מקור)

וזה לא במקרה. בעיני רבים, ה-916 הוא לא רק אחד האופנועים היפים בהיסטוריה, אלא גם אחד החשובים שבה. ולא בגלל שהוא כיכב על שערי מגזינים או ניצח על מסלולי המרוצים. הוא שינה את הדרך שבה העולם הסתכל על דוקאטי, והגדיר מחדש איך אופנוע ספורט צריך להיראות.

אז בואו נדבר קצת על היסטוריה.

כדי להבין את ה-916, צריך להכיר קודם את האיש שצייר אותו, כי קשה לחשוב על מעצב שהשפיע יותר ממנו על עולם האופנועים: מאסימו טמבוריני.

טמבוריני לא היה מהנדס בהכשרתו, אלא מעצב תעשייתי עם אובססיה לפרטים. הוא נולד בשנת 1943 ברימיני שבאיטליה, עבד בתחילת דרכו בתחום החימום והמיזוג, ובזמנו הפנוי החל לבנות ולשפר אופנועים במוסך קטן. בשנת 1973 היה שותף להקמת Bimota – חברה שהוקמה במקור כדי לבנות שלדות מתקדמות למנועים יפניים, והפכה במהרה לאחד השמות החדשניים והמוערכים בעולם האופנועים.

אבל הפריצה הגדולה שלו הגיעה דווקא לאחר שעבר ל-Cagiva, שהייתה אז הבעלים של דוקאטי. טמבוריני דגל בגישה שלפיה העיצוב אינו קישוט שמגיע בסוף תהליך הפיתוח, אלא חלק בלתי נפרד מההנדסה. מבחינתו, כל קו, כל פתח אוורור וכל פרופורציה היו צריכים לשרת גם מטרה פונקציונלית. זו בדיוק הסיבה שהיצירות שלו לא רק נראו מדהים ביום שבו הוצגו – הן גם הצליחו להישאר רלוונטיות ויפות עשרות שנים אחר כך. לא במקרה רבים מכנים אותו עד היום "מיכלאנג'לו של עולם האופנועים".

(מקור)

אגב, טמבוריני בהמשך היה גם זה שתכנן את ה-MV Agusta F4 (ולא בכדי גם הוא מתמודד רציני על תחרות היופי האולטימטיבית). אבל אם יש יצירה אחת שתיזכר לנצח עם השם שלו, זו ללא ספק ה-916.

נחזור לדוקאטי. בשנות ה-80 נקלעה החברה למשבר עמוק. היצרנים היפניים – הונדה, ימאהה, סוזוקי וקוואסאקי – הציפו את השוק באופנועים מתקדמים, אמינים וזולים יותר לייצור, בעוד דוקאטי התקשתה לעמוד בקצב. במשך שנים היא התקשתה לייצר רווחיות, התמודדה עם בעיות פיננסיות, חיה בצל התחרות היפנית שהלכה והתרחבה, והעתיד שלה נראה רחוק מלהיות מובטח. גם רכישתה על ידי קבוצת Cagiva בשנת 1985 לא פתרה מיד את הבעיות. להפך – היה ברור שנדרש שינוי מהותי אם המותג מבולוניה רוצה לשרוד.

(מקור)

בסוף שנות ה-80 החלה נקודת המפנה. ה-851, ובהמשך ה-888, הוכיחו שמבחינה הנדסית לדוקאטי עדיין יש מה להציע. הם החזירו את המותג למסלולי המרוצים והציגו לעולם את מנוע ה-Desmoquattro החדש, אבל הם עדיין לא הצליחו להפוך את דוקאטי לחלום שכל רוכב רצה להגשים. החברה הייתה זקוקה לאופנוע שיעשה הרבה יותר מלנצח במרוצים – אופנוע שיגרום לאנשים לעצור, להסתכל, ולהגיד לעצמם: "יום אחד יהיה לי כזה". היא הייתה זקוקה לאופנוע שיחזיר אותה למרכז הבמה, לא רק בזכות הביצועים, אלא גם בזכות הרגש.

(מקור)

וזה בדיוק מה שטמבוריני סיפק.

באוקטובר 1993 חשפה דוקאטי את דגם ה-916, אופנוע שנתפס כבר מהרגע הראשון כמשהו שלא נראה קודם לכן. החזית האייקונית שלו עם שני הפנסים הצרים, החרטום הנמוך, הזרוע האחורית החד-צדדית, יחידת הזנב המחודדת והמפלטים הכפולים שמתחת למושב – כל אחד מהם הפך עם השנים לסימן היכר של דוקאטי.

(מקור)

אבל מה שהפך את ה-916 ליוצא דופן היה העובדה שהעיצוב לא נועד רק להיראות טוב. אצל טמבוריני, הצורה תמיד שירתה את הפונקציה.

המפלטים הגבוהים, למשל, נולדו מתוך הרצון לרכז מסה ולפנות מקום סביב המתלה האחורי, ורק אחר כך הפכו לאחד מסמלי העיצוב המזוהים ביותר בעולם האופנועים. גם הזרוע החד-צדדית לא הייתה רק אלמנט אסתטי – היא אפשרה החלפת גלגל אחורי מהירה יותר במרוצים (טוב בינינו, אפשר להחליף מהר גלגל גם בזרוע דו-צידית, אבל תזרמו איתי), ובמקביל חשפה לעין את החישוק האחורי במלואו (הנה, זו הסיבה האמיתית).

(מקור)

מתחת לכל היופי הזה הסתתר מנוע ה-Desmoquattro המפורסם. זה מנוע טווין בתצורת L שבו הצילינדרים נמצאים בזווית של 90 מעלות זה מזה. הוא מקורר נוזל, בנפח 916 סמ"ק, עם ארבעה שסתומים דזמודרומיים לכל צילינדר, הזרקת דלק אלקטרונית ותיבת שישה הילוכים, שאליה חובר המצמד היבש האייקוני של דוקאטי – אותו קלאץ' שמרעיש כאילו משהו עומד להתפרק, אבל בעצם נשמע בדיוק כמו שהוא אמור להישמע ("אחי, יש לך משהו משוחרר במנוע, אתה חייב לבדוק את זה, נודר")

הספק של המנוע עמד על 114 כוחות סוס ב-9,000 סל"ד, והמהירות המרבית הגיעה לכ-260 קמ"ש. המשקל היבש עמד על כ-195 ק"ג בלבד, ועל כל החבילה ניצחו שלדת Trellis, מתלי Showa ובלמי Brembo. בימינו, כשכל פניגאלה V4 מתהדר בהספק של מעל 220 כ"ס ובמשקל שמגרד את ה- 180 מלמעלה זה אולי לא נשמע הרבה. אבל תלכו אחורה וכנסו לנעליים של רוכב אופנוע בתחילת שנות ה-90: זו הייתה מכונה יוצאת דופן, אורגזמה של ממש.

(מקור)

אני לצערי לא זכיתי (בנתיים) לרכוב על אחד, אבל מי שרכב על 916 יספר לכם שהנתונים היו רק חלק מהסיפור. הייתה שם התחושה.

הרעש המתכתי של המצמד היבש. פעימות מנוע ה-L-Twin. התחושה שהאופנוע כולו מגולף מגוש אלומיניום אחד. זו הייתה מכונה שדרשה מהרוכב לעבוד, אבל החזירה לו תחושת חיבור נדירה.

(מקור)

גם במסלול ה-916 עשה בדיוק את מה שכולם קיוו שיעשה. בשנות ה-90 הפכה דוקאטי לכוח הדומיננטי באליפות העולם בסופרבייק, וה-916 – יחד עם ממשיכי דרכו, ה-996 וה-998 – בנה את אחת השושלות המצליחות ביותר בתולדות האליפות. קרל פוגרטי, "King Carl", הפך לסמל של התקופה הזאת. הוא זכה בארבע אליפויות עולם עם דוקאטי, ושלוש מהן הגיעו על אופנועים שהתבססו על משפחת ה-916. לצדו בלטו גם רוכבים כמו טרוי קורסר, שסייעו להפוך את הדגם לאגדה מוטורית עוד בחייו.

הנה קארל פוגרטי על ה- 916 שנתן לו תהילת עולם:

(מקור)

כשמסתכלים במשקפיים של היום על ה-916 קל לחשוב שכל מה שעניין את דוקאטי היה העיצוב. אבל דווקא ההפך הוא הנכון. ה-916 הוכיח שאפשר לבנות אופנוע שלא מאלץ לבחור בין יופי לביצועים. הוא שילב בין השניים בצורה שכמעט אף יצרן לא הצליח לשחזר באותה תקופה (ובינינו, גם היום זו לא משימה קלה).

זו גם הסיבה שהעיצוב שלו כמעט לא השתנה במשך כמעט עשור. דגמי ההמשך שלו – ה-996 וה-998 היו בעיקר אבולוציה של אותו רעיון. רק בשנת 2003, עם הגעתו של פייר טרבלאנש והצגת ה-999, החליטה דוקאטי לפתוח דף חדש מבחינה עיצובית, וזו גם היתה החלטה שעוררה מחלוקת גדולה בקרב חובבי המותג.

(מקור)

יותר משלושים שנה חלפו מאז שה-916 נחשף, והוא עדיין נראה מודרני. לא הרבה אופנועים יכולים לומר את זה על עצמם.

גם היום, כשמביטים במשפחת הפניגאלה, קל לזהות קווי דמיון שהחלו כבר אז – הפרופורציות, הזנב הקצר, התחושה שכל קו בעיצוב קיים מסיבה מסוימת. דוקאטי עצמה אוהבת לומר שהפאניגאלה V4 החדש לשנת 2026 שואבת השראה מה-916. יש בזה כמה אלמנטים עיצוביים שאפשר לזהות, אבל בואו נאמר בזהירות שגם מחלקת השיווק בבולוניה יודעת לספר סיפור טוב כשהיא רוצה.

מאסימו טמבוריני הלך לעולמו בשנת 2014, אבל ה-916 נשאר העדות הטובה ביותר למה שאפשר להשיג כשמעצב, איש חזון ואמן הופכים לאותו אדם.

(מקור)

יש אופנועים חזקים ממנו. יש אופנועים מהירים ממנו. יש אופנועים מתקדמים ממנו. אבל יש מעט מאוד אופנועים שאפשר לומר עליהם בכנות שהם שינו את ההיסטוריה.

ה-Ducati 916 הוא אחד מהם.

אגב, בזכות העובדה שעברו כבר 30 שנה מאז שיצא, כל אחד יכול לייבא כזה כאופנוע אספנות. יש בארץ כמה כאלה, ואין שום בעיה לייבא כאלה מאירופה. אם תמצאו כזה במצב טוב, תשלמו עליו בין 60 ל- 100 אלף ש"ח אחרי הובלה ומיסים, כמובן תלוי במצבו. ובעיני, אם כבר מוציאים סכום כזה על אופנוע אספנות, קשה לחשוב על הרבה כלים שמספרים סיפור גדול יותר. יש אופנועים נדירים ממנו. יש יקרים ממנו. אבל יש מעט מאוד אופנועים שאפשר להחנות בסלון ולהסתכל עליהם שעה שלמה, גם בלי להניע אותם.