מה עושים עם רמזור שמסרב להפוך לירוק עבור דו-גלגלי?

“היי מיצו, שאלה. יש כל מיני עצות באינטרנט לגבי חיבור מגנט חזק בגחון בכדי להפעיל רמזורים סרבנים. עובד הדבר הזה?” זו שאלה ששלחו אלי לאחרונה, ולמרות שעניתי בעבר מספר פעמים רב על אותה שאלה בדיוק, החלטתי הפעם לייצר מזה אייטם – שיהיה קל להפנות אליו אנשים שישאלו בעתיד.

קודם כל – הסבר על רגל אחת:

ברמזורים רבים קיימת מערכת בקרת תנועה המווסתת את פעילות הרמזורים (כלומר קובעת מתי הם אדומים ומתי הם הופכים לירוק).כשמדובר ברמזורים הנמצאים בצמתים בהם אין תנועה רבה לכיוון הרלוונטי (בעיקר לפנייה שמאלה, אבל לא רק), מותקנת באספלט הסמוך לקו העצירה של אותו רמזור מערכת המזהה את נוכחותו של כלי רכב בצומת, ובהתאם לכך מפעילה את האור הירוק לאותו כיוון. לעיתים ההפעלה היא מיידית, ולעיתים היא מחייבת המתנה של מחזור אור נוסף – אבל זה העיקרון, ובגדול מטרתה של המערכת היא לשפר את זרימת התנועה בגישות לצמתים לאורך הציר הראשי.

איפה הבעיה? חיישנים אלה המוטמעים בצורת לולאות בתוך האספלט (ניתן לראות קווי חירוץ בסמוך לנקודת העצירה) מופעלים על ידי נוכחותו של גוף מתכתי מעליהם, וברגע שהם חשים את העניין, הטריגר מופעל והאור בסופו של דבר יהפוך לירוק (הם אינם מופעלים על ידי משקל, בניגוד לדעה הרווחת). אלא מה, בכלי-רכב דו-גלגליים רבים בהם יש הרבה פלסטיקה ומעט (יחסית) מתכות, אין די כדי להפעיל את אותם חיישנים (מכאן הביטוי “דל מתכת”), וכך יוצא שאותו רוכבי דו”ג תקועים ברמזור במשך כמה מחזורים עד שכלי רכב אחר מגיע מאחוריהם ומציל אותם.

אגב, מועדון האופנועים הישראלי פעל בעבר בנושא. למי שרוצה לדעת עוד פרטים על ההנחיה של משרד התחבורה בנידון משנת 2001 מוזמן לקרוא את המסמך כאן.

אוקיי, הבנו. אז מה עושים? 

אם מדובר ברמזור שאתם נוהגים להגיע אליו הרבה (בדרך הביתה או לעבודה) המלצתי היא ליצור קשר עם “חברת נתיבי ישראל” (לשעבר “החברה הלאומית לדרכים” לשעבר מע”צ – כשמדובר בכבישים הנמצאים תחת תחום האחריות שלהם) או עם מחלקת התחבורה של המועצה המקומית/עירייה של אותו ישוב ולדווח על כך.

הנה הלינק לאתר של נתיבי ישראל (חפשו פניות הציבור):

https://www.iroads.co.il

ניתן גם להתקשר אליהם ב- 2120*.

כשמדובר בעירייה, ניתן לרוב לחייג 106.

לרוב, הם משתפים פעולה בצורה די סבירה, לפחות מניסיוני עם מקרים דומים בעבר. מכאן יקרו אחד משלושה דברים:

1. האופציה המועדפת והאידיאלית, בעיקר כשמדובר בכביש שנמצא תחת תחום האחריות של חברת נתיבי ישראל או עירייה גדולה – אם יש להם ניסיון בנושא והם טיפלו בקריאות דומות בעבר, הם ירשמו את הפרטים (הכתובת של אותו צומת מרומזר ואת כיוון הנסיעה), וישלחו לשם טכנאי שיכייל את הרמזור ללא שום צורך להתערבות מצידכם. לאחר ביצוע הפעולה הרוכב יקבל טלפון, הודעה או מייל שאומרת שהנושא טופל.

2. אם אין להם ניסיון או שמדובר באיזה מקרה סבוך במיוחד, הם יקבעו עם הרוכב פגישה ויבקשו ממנו לעמוד באותו רמזור עם האופנוע/קטנוע שלו ובאותו זמן טכנאי מצידם יכייל את הרמזור כך שהוא יקלוט את הדו”ג.

3. למרות ששני התסריטים העליונים הם המועדפים, בכל זאת יש לזכור שמדובר בישראל, ואצלנו עדיין יש רשויות מקומיות ועיריות שגם בשנות האלפיים מתנהגות כאילו אנחנו חייבים להם במקום להיפך (וזאת בניגוד להנחיה הברורה של משרד התחבורה). במקרה כזה תזכו להתעלמות מוחלטת, ויש צורך לעבור לערוצי פעולה אחרים כולל שימוש מושכל ברשתות חברתיות ובדפים רשמיים של אותה רשות מקומית כדי לייצר לחץ. למזלנו אלה המקרים הבודדים ובאמת שלאחרונה לא נתקלתי במקרים כאלה שהגיעו לידיעתי (אם זה קרה לכם – ספרו לי על כך בתגובות למטה).

אם נחזור לפניה שאיתה החל מאמר זה – זו התשובה שקיבלתי מהרוכב לאחר פחות מיממה: “באופן מפתיע מאד אני חייב לציין, התקשרו אלי הרגע מנתיבי ישראל, הודיעו שהיה טכנאי רמזורים הרגע בשטח, ביצע כיול חיישן. אמר שראו גם טוסטוס קטן מפעיל את הרמזור וביקש שאם יש בעייה שאודיע להם. פחות מ 24 שעות! לרגע חשבתי שאני בפינלנד…”

הנה צילום מסך של הפניה:

תודה לדרור ששלח את הפרטים והתמונות שהובילו לאייטם זה.

יש לכם טיפים נוספים בנושא? תנו בתגובות.

נגישות