מיצו רוכב על KTM SM-T

השם של האופנוע – SM-T – קיצור של Super Moto – Touring (או Traveling – האם אפשר לייצר אופנוע משתי קטגוריות כל כך שונות זו מזו?) – מרמז על הכיוון אליו ירו KTM. מדובר באופנוע כולבוייניק גבוה, נוח להפליא לרכיבות ארוכות, עם יכולת רכיבה במוד "קופיקו" קרבי. עד כאן הכל פשוט. הייתי חייב לבדוק איך זה מתנהג על הכביש.

והו אדוני שפירא, איך שהוא נוסע!

אבל לא נקדים את המאוחר. בצהרי יום חמישי אני מגיע לסוכנות KTM כדי לאסוף את האופנוע. אני מגיע רכוב על האופנוע הנוכחי שלי – סוזוקי היאבוסה כתום/שחור. חם בחוץ, ואני מזיע כמו כלב האסקי באמצע חמסין. לא מזמן גמרתי לטחון לאפה מלאה בשר חתולים משובח באחת השיפודיות באזור, ופעולות בני המעיים שלי גורמות לי לרצון עז לשכב ולנוח קצת. אבל לא. אני לא אתן למיצי (השם יקום דמו) לעכב את מיצו ולמנוע ממני מלרכוב על אחד האופנועים הכי מרתקים שיובאו לארץ בשנים האחרונות.

s_dscf8871

ולמה בעצם? מה הופך את ה- SM-T לכל כך יוצא דופן, או אולי ננסח את זה בצורה אחרת. מה הופך את ה- SM-T לאופנוע שכל כך מעניין אותי?

התשובה לכך מחולקת למספר חלקים. הראשון – אישי. הייתי בעבר הבעלים (השמח, יש לציין) של שני אופנועי KTM. אחד מהם היה Adventure 990 כתום, זקוף וגבוה. תוכלו לקרוא על חוויות רכיבת המבחן שלי על האדוונצ'ר באחר ממאמרי האתר. לא רק אדוונצ'ר, אלא גם Super Duke 990 שחור/אפור אכזרי, קטלן כביש קטן עם כוח מטורף שהוציא לי את הסתימות מהשיניים (ולטובה, יש לציין). הסיבה השניה היא עניין ציבורי שנוצר באופנוע. לא זכיתי להיות הראשון שרוכב על ה- SM-T, וממה שאני קורא במגזיני אינטרנט כמו פולגז בארץ ואחרים בחו"ל, מדובר באופנוע שכדאי בלשון המעטה לרכוב עליו. השלישי הוא החיבה שלי לאופנועים רב-תכליתיים גבוהים שמסוגלים לספק לרוכב חוויות רב-משימתיות. נראה שה- SM-T מסוגל לענות על כל הדרישות האלה.

בעוד אני מנגב את הזיעה המצטברת על המצח שלי אני מסתכל על האופנוע בזמן שמוציאים אותו החוצה. אופנוע המבחן צבוע בשחור משולב באזורים כסופים/אפורים, גבוה, מרשים, אבל בטח שלא בגלל הצביעה האנמית משהו. האופנוע שוקל 196 ק"ג, יבש, מבוסס על ה- KTM SM 990. המנוע – LC8 – וי-טווין בזווית 75 מעלות, מקורר מים, בנפח 999 סמ"ק, מייצר 115 כ"ס ב- 9000 סל"ד. על הנייר, לא מספרים מרשימים במיוחד. אבל בתור אחד שצבר כמה אלפי ק"מ על הסופר דיוק אני יכול לספר לכם שהסוד אינו טמון במספרים היבשים. על הנייר, עושה רושם שה- SM-T יספק חווית רכיבה מעניינת במיוחד, ומה שהופך אותה למעניינת הוא המנוע עתיר המומנט המשולב בתוך שלדה הכוללת רכיבים מעולם הספורט, ביניהם מתלי WP וסט חישוקי Marchesini איכותיים בקוטר 17 אינטש המצויידים בצמיגים ספורטיביים. בזמן שאני מטפטף זיעה על האופנוע, החבר'ה במוסך מטפטפים ריר על האופנוע הפרטי שלי. רגע. לא בטוח. המבטים של ש' מכוונים דווקא לישבן שלי. אופס. נפל לי שטר של 200 ש"ח, אני לא מתכופף להרים אותו ויהי מה!

s_DSCF8879

אחרי החלפת פרטים זריזה ואפסון האופנוע שלי אני עולה על הכלי. הוא גבוה. עם גובה מושב של 85.5 ס"מ, לרוכבים גבוהים האופנוע יהיה נוח, אבל לנמוכי הקומה יהיה קצת קשה להגיע עם שתי הרגליים לרצפה. יחד עם זאת, מדובר ב- 2 ס"מ נמוכים יותר מה- SM הבהמי. כהערה אישית, אני חייב לשאול שאלה שאני לא בטוח שאקבל עליה תשובה – למה, למה למען השם ג'ק הצד של כל ה- KTMים הגדולים הוא כל כך גבוה ומשאיר את האופנוע בזווית כל כך ישרה? לפעמים, כשאני עולה על KTM גדול והאופנוע נשאר עדיין על ג'ק הצד, המשקל שלי מוריד את האופנוע לזווית שבעצם גורמת לאופנוע לנטות יותר ויותר ימינה. זה מחייב רגל ימנית יציבה על הארץ מיד עם הורדת המשקל, ואם רגל ימין מועדת, או שבצד ימין יש מדרכה נמוכה או עצם כלשהו שמפריע לך להניח את הרגל, אתה עלול בקלות למצוא את עצמך עף, כשהאופנוע עליך, לצד ימין. מעצבן.

אני מניע. אני רגיל לסאונד של הטווינים הגדולים של KTM, והרעש שמפיק המנוע נשמע מוכר. מכיוון שמדובר בסט הסטנדרטי של אגזוזים, אין לאופנוע את הסאונד מחריש האוזניים שיש ל- Super Duke שלי המצוייד בצמד אקרופוביצ'ים מקרבון. יחד עם זאת, כשאתה מאיץ ממהירות נמוכה ונותן למומנט לעשות את שלו אתה גם יכול לחוש את הבאסים של צמד הצילינדרים הגדול דופק לך בגב. חוויה שרק מי שרוכב על וי-טווין גדול מכיר, חוויה שיכולה בהחלט לשכר. ואכן היא משכרת, במובן הטוב של המילה.בניגוד לטווינים של דוקאטי, האופנועים הגדולים של KTM לא מקרקשים כמו עדר של מנועים שמיועדים לפירוק, ועל כך אני אסיר תודה.

אני יוצא לדרך, פותח גז  בראשון, ומיד חוזרים אלי הזכרונות מהסופר דיוק. האמת? לא בטוח איזה זכרונות היו חזקים יותר, כי המבטים של ש' מהסוכנות הפחידו אותי. מאוד. אז נתתי גז וכמה שיותר. בעיר, האופנוע הזה מתנהג כמו בהמה. פתיחת גז מרימה את הגלגל הקדמי לאוויר בלי שום בעיה, והאופנוע יוצא כשד משחת מכל רמזור. בדרך לת"א אני מתמרן באגרסיביות בין רכבים שנראים לי כקונוסים של תנועה, כמו איים עומדים באמצע הכביש. 50, 70, 90, 120, האופנוע פשוט רץ קדימה ונותן לך לחוש כמו רוכב על סוס מהיר, כשהעברת הפקודות של הרוכב דרך המצערת למנוע עובדות יפה.

s_DSCF8894

השינויים הארגונומיים בין ה- SM-T לבין אחיו הגדול כוללים, בין היתר, מגן רוח גבוה ואפקטיבי, שינויים ארגונומיים כאלה ואחרים, וכן נקודות עגינה מובנות למזוודות קשיחות או חצי-קשיחות (כמו אלה שהגיעו בדגם המבחן). המזוודות יעילות למדי ומסוגלות להחזיק בתוכן שלל פריטים (כשהשימוש העיקרי בהן יהיה, לדעתי, באחסנת ציוד חורף, כיסוי, מנעול וכו'). לצערי הגודל שלהן לא מאפשר איחסון בחניה או ברכיבה של קסדה מלאה, ובנוסף, הקירבה שלהן לאגזוזים מונעת, לדעתי, את השימוש שלהן לאיחסון פריטים רגישים. יחד עם זאת מדובר בסט די יעיל שאינו תופס רוחב כמו מזוודות שרואים על אופנועים אחרים, ולא מונע ניצול של חווית הרכיבה המקסימלית, כולל האצה לכיוון המהירויות הסופיות של האופנוע.

ה- SM-T עושה שימוש ברכיבים רבים המוכרים לי מה- Super Duke וה- Adventure. הוינקרים, הצד הדיגיטאלי, המראות, הכידון המדוגם, אותה זרוע אחורית, אותו סט רגליות רוכב ומורכב, ואפילו אותה כנף קדמית. מיכל הדלק בנפח 19 ליטר מספק טווח רכיבה סביר של כ- 200 ק"מ בין תדלוקים. הצג הדיגיטאלי הסטנדרטי של KTM די סביר, עם מחוג סל"ד שנע בעצלנות מסויימת כלפי מעלה ולפעמים נדמה כאילו הוא מעט מפגר מאחורי הסל"ד האמיתי. בפתיחות גז אגרסיביות מנתק ההצתה נכנס לפעולה בטווח ה"כתום", מעט באגרסיביות מדי, לטעמי. בכל מקרה יש לזכור שמדובר בוי-טווין ולכן מן הסתם טווח הסל"ד קצר הרבה יותר מאשר במרובע-צילינדרים יפני.

s_DSCF8883

כמו בשאר ה- KTMים הגדולים, גם ב- SM-T זוג האגזוזים הכפולים יוצאים מהזנב וגורמים לי לרחם מעט על מי שיורכב מאחורה. אבל גם לאחר רכיבה ארוכה, כשאני מניח יד זהירה על חיפוי המתכת, אני מרגיש שהחום שיוצא ממנה עדיין נמצא בתחום הסביר. אין לי ספק שסט אקראפוביצ'ים יעשה לאופנוע רק טוב… אל חיפוי האגזוזים מתחברות שתי המזוודות החצי-קשיחות, ומסימני השחיקה עליהן אפשר להבין שהן דווקא מגנות לא רע על הזנב של האופנוע במקרה נפילה… טפו טפו טפו.

s_DSCF8869

יחסית ל- Super Duke 990 שעושה שימוש באותו מנוע, ה- SM-T מרגיש גמיש יותר, גבוה יותר, בעל מהלך מתלים ארוך יותר, ובאופן עקרוני מציג פרופיל רכיבה פחות "בהמי" ומוטרף מאשר אצל אחיו. מצד שני, ויחסית ל- Adventure 990 שגם אליו הוא קשור בקשרי דם, הוא מרגיש קשיח יותר, עם היגוי ובלימה זריזה יותר, וכן מושב שמאפשר תנוחות רכיבה שונות לפי פרופיל הרכיבה. הנוחות אותה מרגישים בזמן הרכיבה מאפשרת לך להמשיך ולרכוב עליו מבלי לרצות להפסיק, בין אם זה בתוך העיר לגיחות סופר מהירות בתוך תנועה, בין אם זה על כבישים הרריים מפותלים וצרים בהם הזריזות שלו פשוט מדהימה, ובין אם זה בקטעים ארוכים וישרים בהם מיגון הרוח מאפשר שיוט נוח ומהיר לקיצור טווחים. לא הרכבתי בנסיעה הזו, אבל אין לי ספק שאם צריך למצוא אופנוע שגם יתן כיף מדהים ברכיבה בודדת וגם יאפשר למורכב/ת להנות לא פחות מהרכיבה כמו מהישיבה על האופנוע – זהו אחד האופנועים שיאפשרו את זה. משטח רחב, מרופד היטב שמאפשר להניח את התחת הצנום (או לא, כל אחד לפי טעמו) של המורכב/ת שלו, מבלי לגרום להם לטראומות בלי ניתנות לריפוי.

s_DSCF8881

ה- SM-T מאפשר לך לרכוב עליו מהר. שיוט במהירות של 160 עד 180 קמ"ש הוא לא יוצא דופן ולא מציב אתגר קשה במיוחד. לא למנוע הגמיש, ולא לצוואר הרוכב. מצד שני, כשמאיצים איתו לכיוון קצה הסקאלה, מגלים שהמהירות הסופית גבוהה במקצת מזו של ה- Super Duke. יחד עם זאת שווה לציין שגם במהירויות שיוט גבוהות שכאלה האופנוע מרגיש יציב על הכביש, זה אולי בזכות מהלך המתלים הקצר (יחסית). אם זה רלוונטי למישהו מהקוראים, אז מקורות יודעי דבר מדווחים על מהירות סופית של כ- 230 קמ"ש פלוס מינוס, אם כי ברור שהאופנוע לא מיועד לרכיבות מתמשכות במהירויות כאלה, ומרגיש הכי נוח בטווחים של מתחת ל- 200 קמ"ש.

החלטתי לקחת את האופנוע דרומה לאזור בו יש כבישים טכניים ארוכים ומפותלים, והעיקר תנועה דלילה. אני יורד דרומה, הנוף החום בצידי הכביש מנומר מדי פעם בעדרי כבשים וגמל טועה פה ושם. אבל אותי לא מעניין מה יש מסביב, מה שמרתק אותי זה החיבור בין הרוכב לבין האופנוע הגדול שמתנהג בצורה שלא מרמזת בשום מקום על גודלו הפיזי. הכבישים ריקים לגמרי, וזה מאפשר לי לקחת את האופנוע למקומות אחרים, הטיה שמאלה, הטיה ימינה, בלימה חזקה והאצה מהירה בזכות הגמישות הבאמת מדהימה של המנוע הגדול.

s_DSCF8876

הזכרתי את המתלים, אז הנה, שוב. שווה להזכיר אותם שוב – מתלי WP כסטנדרט, כמו בשאר האופנועים מן הסדרה, בעלי מהלך מתלים קצר יותר מאלה של ה- SM או ה- Adventure, ועובדים בצורה נפלאה. גם המתלים וגם שלדת הצינורות הקשיחה נותנים לך להרקיד את האופנוע על כבישים טכניים בהטיות חריפות מצד לצד, ובכבישים האלה בא לידי ביטוי האופי המשוגע של האופנוע הזה. לרגליות אין גששים כמו באופנועי ספורט, אבל לא פעם הרגשתי את קצה המגף שלי מתחכך בזהירות באספלט, כשהצמיגים הנפלאים אוחזים עד לקצה. המהנדסים של KTM הצליחו, איכשהו, להגיע לאיזון כזה שהמתלים (במצבם המקורי אך הניתן לכוונון) מספקים גם נוחות רכיבה מצד אחד, וגם קשיחות הנדרשת מאופנוע שמגיע מ- SM ומתנהג ככזה.

לאופנוע בלמים של ברמבו, כרגיל בכל ה- KTMים הגדולים. מקדימה שני דיסקים בקוטר 305 מ"מ המצויידים ב- 2 קליפרים רדיאליים, ודיסק בודד בקוטר 240 מ"מ בעל קליפר בודד מאחורה. הברקסים עובדים היטב ובהחלט מספקים את הסחורה ועוצרים את האופנוע בצורה יעילה גם לאחר רכיבה אגרסיבית ארוכה, אבל אני חייב לציין שבניגוד לאופנועים אירופאיים אחרים (ובאופן ספציפי Ducati) עליהם רכבתי לאחרונה, הנשיכה שלהם אינה מאיימת ורצחנית, ולעיתים כן, צריך לעשות שימוש בשתי אצבעות מקדימה. בניגוד ל- Adventure, ה- SM-T משנת הדגם הזו אינו מצוייד ב- ABS.

s_DSCF8872

אני רוכב דרך ערד לכיוון מצדה. הכביש הוא כביש ללא מוצא, אבל אלוהים, איזה כביש. בהתחלה הוא עוד רחב וסלול יפה, אבל מהר מאוד הוא הופך להיות אחד הכבישים המגניבים ביותר לרכיבה מהירה על אופנוע מהסוג הזה, עם סיבובים מגניבים כולל עליות וירידות פתאומיות, וללא אף נפש חיה במרחק מיליון ק"מ. פשוט מדהים, והאופנוע הזה הוא ***ה***אופנוע לרכב עליו בכביש כזה. החום אמנם מקשה עלי מאוד (לא רואים את החום בתמונות, אם כי אם תצמידו מדחום למסך תגלו שהיו שם לפחות 34-35 מעלות צלסיוס), וכשאני מגיע לחניון העליון של מצדה אני ישר נצמד לקיוסק ומחבק בקבוק מים וארטיק. ביחד איתי רוכבים שני דוקאטים, ושלושת הוי-טווינים נהנים מאוד מהרכיבה הזו בכבישים מפותלים שמאפשרים להוציא את מיטב הכיף מהמנועים האלה.

האם מדובר באמת באופנוע המושלם? אני לא בטוח שיש כזה דבר. אבל אני בטוח שה- KTM SM-T בהחלט מספק חבילת רכיבה שקרובה מאוד לשלמות. בשוק דינאמי שבו רוכבים רוצים לקבל יותר מאשר רק תפקיד חד-גוני אחד שהאופנוע שלהם מסוגל לספק, בעולם שבו רוכב לא מסתפק רק באופנוע שעושה דבר אחד, בעולם כזה ה- SM-T בהחלט מוצא את מקומו בקלות בתור אחד המובילים הברורים. אם נשווה אותו לאופנועים הפונים, פחות או יותר, לאותה נישה, אין ן לי ספק שהוא בהחלט המועדף עלי נכון לרגע כתיבת המאמר הזה. הוא אולי לא יהיה האופנוע המהיר ביותר בחבורה איתה אתה יוצא לרכיבת שבת בבוקר, אבל אין ספק שהרוכב עליו יהנה מאוד מהחוויה, בין אם מדובר בכבישים מפותלים וטכניים בהם הוא באמת מתבלט לטובה, ובין אם מדובר בקטעי קישור ארוכים בהם עדיין ניתן לרכוב עליו בצורה נוחה ולאורך זמן, כל זאת במהירות שיוט שהיא לעיתים כפולה מהמהירות החוקית.

הבעיה היחידה היא תג המחיר הגבוה יחסית, קצת פחות מ- 130,000 ש"ח, וכדי להחליט האם הסכום הזה שווה או לא, צריך לבדוק לאיזה אופנוע אנחנו מנסים להשוות אותו. האם למגה-מוטו המפלצתי של BMW, או אולי להיפרמוטארד של דוקאטי בזכות האטרף? אולי נשווה אותו לדורסודורו של אפריליה, הקטן והצנום ביותר מכל הקבוצה? רגע, ומה עם המולטיסטראדה של דוקאטי? ואולי בכלל השיקול הוא מול איזה DL1000 של סוזוקי (כן כן, אני יודע שהם לא באותה נישה), כי מה שמדליק את הקונה הפוטנציאלי הוא דווקא אלמנט ה- Touring של האופנוע? לא יודע. נשאיר את זה לקוראים להחליט.

תודות לד.ל.ב מוטורספורט, יבואני KTM על כלי המבחן ועל החוויה!

One Comment

Add a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נגישות