יום השקה לאופנועי הונדה החדשים בכוכב יאיר

עופר רונן החרוץ התנדב לקחת על עצמו את המשימה המסוכנת של רכיבה על חלק מהאופנועים החדשים שהשיקה חברת מאיר, יבואנית אופנועי הונדה בישראל, ואשר נערך ביום קייצי ונעים של אמצע ספטמבר במסלול המוטו-ג'יפי הבינלאומי של כוכב יאיר. טוב, הגזמתי קצת. אבל זה הקונספט. עכשיו בואו נראה איך היה לו.

בעיני לרכב על מספר רב של אופנועים שונים ביום מסלול אחד זה תענוג שלא מפספסים. לכן, כשהציעו לי להצטרף להשקה ולרכיבות המבחן של הונדה בכוכב יאיר קפצתי על המציאה. הבוקר התחיל במתקפה של מאפים טריים וקפה איכותי, המשיך במנות גורמה של גרנולה עם יוגורט ושבבי חלבה ומקופלת, עד שבשלב מסויים נאלצתי להזכיר לעצמי שלא בשביל זה באתי. עליתי על הציוד ויצאתי לקרב.

בין שלל הדגמים שהובאו למסלול כבר בהתחלה תפס את עיני אופנוע מוזר למראה, הנראה כמו הכלאה בין מיניבייק לאופנוע נייקד אכזר, עם מזלג הפוך ומכלולים שמשדרים איכות. עוד בנסיעותי הרבות באזור דרום מזרח אסיה ראיתי רבים כאלה, ולא הבנתי למה לא מביאים אותם ארצה.

מדובר ב- MSX 125, שעל המטר תשעים פלוס שלי נראה כמו בימבה. זהו כלי קטן, זול וזריז עם מראה מאוד יחודי שיכול להוות תחליף לקטנוע לבני ה- 16, או כרכב נוסף במשפחה המשמש להתניידות עירונית. עם צריכת דלק מוצהרת של ליטר אחד לכל 52 ק"מ, תג מחיר של 20900 ש"ח ומכלולים איכותיים אני מאמין שיש לו פוטנציאל לנגוס בנתח שוק משמעותי.

על המסלול הוא מרגיש בבית ולמרות ההספק הנמוך של כ- 10 כ"ס הצלחתי לעקוף מספר כלים.

החום המתגבר של שעות הבוקר עושה את שלו, ואני יורד לכמה דקות מנוחה במזגן ולעוד כמה מאפים. עכשיו אני עובר ל- CBR 300R – אופנוע ספורטיבי חביב המיועד לסגמנט רוכבים עם רישיון A1. האופנוע מפיק 30 כ"ס שלא נשמעים כמו יותר מדי, אבל התוצאה החיובית היתה חיבור קל ומהיר לאופנוע. הכלי מרגיש ידידותי, לא מאיים, ומגיב בזריזות לפקודות ההיגוי אך מצד שני מצריך עבודה מרובה עם ההילוכים בכדי להשאר בסל"ד רלוונטי. אופנוע מעולה בעיני, אחד שיכול לעזור לרוכבים מתחילים ללמוד את רזי הרכיבה. רק חבל שבישראל הוא לא יהנה מהביטוח המוזל של פלח אופנועי ה- 250 סמ"ק, או ממיצוי ההספק לפי דרגות הרישוי החדשות שהותאמו לאירופה.

מנוחה נוספת, והנה הגיע תורי לעלות קצת בנפח. הפעם אני מתייש על ה- NC 750X – אופנוע סולידי ונח עם 55 כ"ס המתאים לרוכבים שלא מחפשים דרמות מיותרות. לקח לי קצת זמן להתרגל למנוע שחי בסל"דים שיותר מזכירים מכונית מאשר אופנוע, וההרגשה הראשונית היא שמנתק ההצתה מגיע 3000 סל"ד מוקדם מדי, אבל אחרי שמתרגלים מגלים שמדובר באופנוע סופר ידידותי שיכול בקלות להכנס למשבצת של רוכבי הויסטרום/ורסיס, כלי תחבורה נוח ואידאלי לרכיבות בין עירוניות ארוכות, המזדה 3 של האופנועים.

שעת הצהרים מתקרבת במהירות והעייפות עושה את שלה. אני מגיע לאופנוע נוסף – ה- 650 CBF. זהו כלי כיפי ומגניב המתאים ל"חוליגנים מתונים"… לאופנוע יש תחושה של כח זמין, זריז, המאפשר חיבור קל ומהיר לרוכבים שעבורם זהו האופנוע השני, והמספק תאוצות מכובדות. זהו האופנוע הכיפי ביותר מכל הכלים שרכבתי עליהם באותו היום, ועבורי במסלול הוא היה הכלי האידיאלי. הוא סיפק לי מספיק כח זמין בכל עת שהתבקש, לקח את הפניות ביציבות ותוך מתן הרגשת בטחון לרוכב, ואיפשר מספיק מומנט כדי לצאת מהפניות בצורה מכובדת.

כשחזרתי הביתה על האופנוע הפרטי שלי – KTM SMT990 – הרגשתי פתאום בליגה אחרת. אבל יש לזכור שעבור רוכבים צעירים, מתחילים, או כאלה שלא מחפשים את שיא הריגוש ביום יום, מדובר בליין של אופנועים שיכול לעשות לא מעט שכל.

אם הייתי צריך לבחור על איזה מהכלים לחזור הביתה, ללא ספק שה 650 CBF היה לוקח בגדול. אבל אין ספק שאת הנקודות לאופנוע הכי מגניב שאפשר לוקח דווקא ה- MSX 125 שנראה מיליון דולר ומשדרג את הפוזה של כל נער או נערה כשיגיע עם כזה לחצר בית הספר התיכון בו הוא (או חברה שלו) לומדים.