אני מודה. אני לא חובב הארלי בעצמי. מעולם לא הייתי בעלים של אחד כזה, והרבה מאוד שנים הסתכלתי על הכלים האלה במבט מהצד: מה הם רוצים? למה ככה? מה מגניב בכלים האלה? עברו השנים, צברתי כמה מאות אלפי ק"מ תחת ישבני, וגם נקודת המבט שלי השתנתה, ואחרי הפציעה שלי אני מרשה לעצמי לומר שגם הדרך שבה אני רוכב השתנתה.
אבל עדיין, הכלים בז'אנר הזה לא עושים לי את זה.
נחכה עוד כמה שנים. אולי בהמשך.
עם זאת, כשיש לי הזדמנות לרכוב על כלי מסקרן – ובמקרה הזה מדובר בלא פחות ממפלצת על גלגלים – ועל ידי כך לצבור עוד סט של חוויות בחגורה שלי, אני אהיה הראשון לקפוץ על ההזדמנות בלי לשאול הרבה שאלות. והנה מפה לשם סיפור ארוך קצר, שישי בבוקר ואני עומד לרכוב על אחד הכלים המעניינים יותר בארסנל של הארלי דייוידסון האמריקאית.
נכון להיום, מכל הדגמים התצורות והנפחים שהיצרן האמריקאי מציע – זהו הכלי בעל האוריינטציה הכי "ספורטיבית" שאפשר למצוא אצל היצרן ממילווקי, במיוחד כשקודמו לתפקיד היה ה- Night Rod הי"ד שייצורו הופסק ב- 2017. זה לא שיעור בהיסטוריית המערב הפרוע ולכן לא נחפור לכם יותר מדי על ההבדלים בין הדגמים השונים במשפחת האופנועים של הארלי, רק נציין שמדובר בדגם שכל כולו צועק "תן לי בגז יא סיסי! זה כל מה שיש לך?" והוא עושה את זה בצורה הכי אמריקאית שאפשר. ומכיוון שאני אוהב פאוור קרוזרים וכלים קצת פסיכיים – זהו כלי חובה לרכב עליו וכמובן – גם לכתוב עליו.
אז בואו נתחיל.
ה- FXDR 114 של הארלי דייוידסון הוא אחד מדגמי ה"סופט טייל" של הארלי, מושג אמריקאי (די מטופש לדעתי) שאומר שהבולם/ים האחורי/ים של האופנוע מותקנים בצורה כזו שהם לא גלויים לעין (במקור – אופנועי סופט טייל היו בעלי שלדה קשיחה ובכלל ללא בולמים אחוריים, אבל מאז התקדמנו ועברנו מהתקנה של בולמים נסתרים בחלקה התחתון של השלדה, וכעת עברנו לשלדה קלה יותר, קשיחה יותר, ועם בולמים המותקנים בחלקה העליון אבל עדיין חבויים מהעין). ה- FXDR 114 הוא פאוור קרוזר החזק ביותר בליין של הארלי – אופנוע עתיר מומנט וכוח, עם פוזה סופר קרבית לז'אנר, חמוש במנוע וי טווין עם מלא אינצ'ים מעוקבים כמו שהארלי והלקוחות שלה אוהבים, נעול בצמיג אחורי ברוחב של משאית פול טריילר ועם פוזה של "אם אתה בא עם זה לבאר אתה רשאי לקחת הביתה את מי שתרצה" (ואנחנו לא שופטים).
המנוע הפועם בליבו של ה- FDXR 114 הוא ה-"מילווקי אייט" בגירסה מוגדלת נפח ל- 1870 סמ"ק (8 על שום מספר השסתומים שלו, ו- 114 על שום מספר הקיוביק אינץ' שלו), וי טווין 45 מעלות מקורר נוזל, שהוצג על ידי הארלי ב- 2016 ומשמש מאז בתצורות כאלה ואחרות באופנועים אחרים של החברה. גולת הכותרת של המנוע היא כמובן המומנט המפלצתי שהוא מפיק – כ- 16.3 קג"מ שמתקבלים בשיאם ב- 3,500 סל"ד. הארלי לא אוהבים לדבר על כוחות סוס, אבל אני יכול לספר לכם שאמנם מדובר בכ- 90 כ"ס בלבד, אבל המומנט יא בייבי, אין דברים כאלה (אולי כן, אבל רק ברוקט 3 של טריומף) כתוצאה מכך, קיבלנו מנוע מאוד גמיש שמושך מכמעט כל סל"ד ובכל הילוך (ואגב, גם הרבה פחות מווברץ, לחרדתם של חובבי הארלי רבים).
אופנוע המבחן שעומד לפני צבוע בצבע שחור מאט ב- 3 גוונים, עם עיטורים בצבע כתום מסביב למיכל הדלק ועם המספר 114 המוצג בגאון על פילטר האוויר מצידו הימני של מיכל הדלק והמנוע שאגב זאת משדרג את הפוזה של האופנוע, אבל מצד שני הוא מפריע לרוכב לסגור רגליים על מיכל הדלק מצד ימין (ועוד על ארגונומיה בהמשך). המושב נמוך למדי (720 מ"מ מפרגנים), מה שמאפשר הנחת רגליים נוחה בשני הצדדים (רק תשכחו מרגל ימין, אתם לא רוצים להוריד אותה ארצה בכלל, וזאת בגלל החום שנפלט מהאגזוז מצד ימין). המשך…
