קטגוריה: דוקאטי

קניתי ערימת אזיקונים, הצטיידתי באיזולירבנד, שמתי סמרטוט לספיגת השמן ברצפה – ויצאתי לדרך חדשה.

כן.

אחרי שבמשך שנים טענתי ש"בחיים שלי לא אקנה רכב איטלקי או צרפתי, לא אם תהיה לי ברירה", עשיתי את הצעד המתבקש היחיד האפשרי, וקניתי איטלקי.

לא סתם איטלקי, אלא דוקאטי.

להגנתי יאמר שקודם כל כבר הכנתי לעצמי אליבי לא רע סטייל "גם תוצרת איטלקית של היום היא לא מה שהיתה לפני 10-15 שנה" (מה שכמובן הוא נכון באופן אבסולוטי), וגם תובנה פנימית אחת שלקח לה בערך 4 שנים להבשיל לכדי החלטה חד משמעית שזה מה שאני רוצה.

הכל החל כשרכבתי על הדוקאטי מולטיסטרדה אי שם בחורף 2011. כבר אז הסתננו שמועות לאוזני על כך שמדובר באחד מהאופנועים המדהימים ביותר לרכיבה, וזאת משלל סיבות. אחרי רכיבת מבחן שכללה נסיעה בגשם שוטף במשך זמן רב, וכן הרפתקאה אחת הזוייה שלי עם האופנוע, בירידה הררית, עם דרדרת, מהכרמל מטה לכיוון מישור החוף.

אז נתתי לו ציון מושלם.

ועכשיו הוא טוב יותר, הרבה יותר. מנוע חדש המתהדר במערכת ה- DVT שמשדרגת את המנוע הטוב גם ככה של המודל הקודם והופכת אותו לא רק ליותר חזק ב- 10 כ"ס (160 בסה"כ), אלא גם מגיב טוב יותר וחזק יותר בסל"ד נמוך. אם באופנוע המבחן של הדגם הקודם הצלחתי לא פעם להשפיל עדר של אופנועי סופר ספורט בכבישי הצפון, עכשיו הוא פשוט טוב יותר. מערכת בקרת האחיזה (DTC) מספקת 8 מצבי התערבות ואופצייה לביטול, מערכת בקרת הווילי (DWC) דואגת שהגלגל הקדמי לא יתרומם יותר מ- X ס"מ מהארץ בכל מצב וגם היא עם 8 מצבים ואופצייה לביטול.

מערכת ה- ABS שודרגה משמעותית וכעת כוללת את ה- Cornering ABS שמתחשב במצב ההטייה של האופנוע, המשקל שלו, העומס שמופעל עליו, ורמת האחיזה של הכביש, ובולמת בהתאם בבלימה משולבת של קדמי ואחורי (ניתנת לביטול ושינוי, 3 מצבים). לא מספיק. מערכת ה- DSS, או Ducati Skyhook Suspension שולטת בבולמים עם 2 הגדרות לכל אחד מהם, פלוס אופציה לקביעת Pre-load לאחורי, כשכל זה מתכוונן דינאמית וחשמלית תוך כדי רכיבה.

כל זה ניתן לשינוי בקלות ע"י שימוש באחד מארבעת מצבי הרכיבה – ספורט, טורינג, אורבן ואנדורו – כשכל אחד מהם מגיע מובנה עם סט הגדרות הקובע את כל אחד מהפרמטרים הללו ומשנה את האופנוע ממצב אחד למצב אחר, תוך כדי רכיבה. ניתן לשנות את כל אחד מהפרמטרים, או להסתפק במה שהיצרן חדש שהוא הסט-אפ הכי טוב לכל מצב.

יש עוד. זה לא נגמר. קרוז קונטרול, מצערת Fly by wire, חיבור הסמארטפון לאופנוע לשם טיפול בשיחות נכנסות ושמיעת מוזיקה, סט מזוודות, לוח שעונים המתנהג כמו צג של סמארטפון (ומשתנה בין מצב רכיבה אחד לשני), תאורת לד הפונה ביחד עם האופנוע בעת ההטייה ומאירה את הסיבוב, וצמיגי פירלי סקורפיון טרייל 2 ברוחב 190 מאחור, עם עמידות טובה יותר מאשר אלה בדגם הקודם.

סופרבייק בתחפושת של אדוונצ'ר. לא סתם במוו נתפסו עם המכנסיים למטה בעניין הזה ותקפו את דוקאטי ראש בראש עם ה- S1000XR המסקרן.

כתבתי בפוסט שלי ב- 2011: "במקרה של המולטיסטראדה המסקנה שלי, אחרי כ- 500 ק"מ של רכיבה כמעט רצופה, שנכון לרכב כתיבת שורות אלה ובהתייחס לכל האופנועים עליהם רכבתי מימי, שהוא האופנוע שמספק את חווית הרכיבה הטובה ביותר שזכיתי לחוות." אני עומד לגמרי מאחורי המשפט הזה.

מדהים.

עכשיו רק לגמור הרצה.

החבר'ה של אתר MotoGeo פרסמו לאחרונה וידיאו עשוי היטב המתאר את הרכיבה של ג'יימי רובינסון מלוס אנג'לס בארה"ב, דרך מעבר הגבול, אל קצהו התחתון של חצי האי באחה קליפורניה, מסע שאורכו כ- 1600 ק"מ.

הסרטון משעשע למדי, ולמרות שהוא לא מתעסק ספציפית בבחינת האופנוע – דוקאטי דיאבל עליו כתבתי פה בעבר – הנופים והחוויה עצמה שווים צפיה.

לקח לזה לא מעט זמן. אילוצי עבודה, משפחה ושלל תירוצים עיכבו בלמעלה משנה את רכיבתי הראשונה על המולטיסטרדה של דוקאטי, אבל עכשיו הגיע תורי.

אני מקבל את האופנוע באולם התצוגה של ליגל, יבואני דוקאטי. אני מסתכל על האופנוע הלבן בזמן שאני מקבל הסברים ארוכים אודות ה- Setup של האופנוע, כל מתג וכפתור (ויש הרבה), וכל תפריט בתצוגה הדיגיטאלית המשוכללת. בשלב מסויים הכל הופך להיות מעורפל ומטושטש באזני. אני ממשיך להנהן ברוב הבנה בראשי, אבל בתוכו אני מפליג בדימיוני לעולם עתידני בו הרוכב על האופנוע הוא רק נוסע המחזיק בכידון סמלי שלא מחובר לכלום (לפחות לא באופן מכאני), אופנוע רובוטריק ממוחשב שמעביר לרוכב/נוסע/אורח רק את הפידבק שהמתכננים והמתכנתים שלו רצו, מצערת שמשחררת סוסים לפי הנחיות המחשב, מערכת היגוי שמתקנת תיקונים מיקרוסקופיים באמצעות מנועי סרוו חשמליים את השגיאות שעושה הרוכב ומייצבת את הפלטפורמה המכאנית שנבנתה בכוונה בצורה לא-יציבה, מערכת בלימה ושיכוך שעושה הכל בצורה דינאמית-אוטומטית-רובוטית בהתאם לתנאי הכביש, זווית ההטייה, משקל הרוכב ושל פרמטרים נוספים.

העתיד הזה יגיע מוקדם ממה שאנחנו חושבים, אין לי ספק, אבל היום אני עדיין השולט בסוס המכאני.

האמנם?

Fast forward למוצאי שבת. אחרי כ- 500 ק"מ בתנאי דרך משתנים בקיצוניות החל מרכיבה מטורפת עם קבוצת ספורט-ליטרים על כביש 6 צפונה כשלפעמים אני מוביל אותם במהירויות שאללא יסתור והמבין יבין… דרך כבישים טכניים ומפותלים עם גז שמעיף אותך לשמיים… דרך ירידה מהכרמל בדרך לא סלולה, בוצית לעיתים, כשלכל האורך יש אבנים וסלעים קטנים וצמחיה ולפעמים גם מעט דרדרת (לא סינגלים, נכון, אבל עדיין צריך 4X4 כדי לעבור שם)… דרך רכיבה בגשם שוטף עם פתיחות גז מטורפות שמעולם לא חשבתי שאפשר להעז – בגשם שוטף – ועדיין אתה מרגיש בטוח וחופשי כמו נערה מתבגרת עם 10 טמפקסים ו- 5 שכבות של אולווייז אולטרא בו-זמנית!

נכון, המחיר נמצא אי שם בשמיים הרחק מהשג ידם של רוב בני התמותה (למעלה מ- 175,000 ש"ח לדגמי ה- S ו- T), יש מה לשפר בהנדסת האנוש, בשטח הוא לא באמת מתמודד ראוי וסביר להניח שמי שרוכב עליו לא יעז לעשות איתו דברים שהוא היה מעז עם KTM Adventure ובטח שבטח שלא עם אופנוע שטח ייעודי, נפילה איתו בשטח תכניס אותך למינוס גדול מאוד, הכנף הקדמית ומגן הבוץ האחורי לא שווים כלום בשטח בוצי, ואפילו העברת ההילוכים לפעמים לא ממש מסתדרת ולעיתים אתה מוצא את עצמך מוריד הילוך כדי לתת גז מה שלא הגיוני באופנוע עם כזה נפח וכזה הספק… אבל להכניס את כל זה לחבילה אחת ועדיין להיות מוצלח מאוד בזה? פה טמונה הגדולה של האופנוע הזה. בשבילי מספיקה תחושת הביטחון שהרגשתי כשרכבתי עליו בגשם שוטף, על מעברי חציה חלקלקים (אחרי שהתרגלתי לקונספט כמובן), בסיבובים ובהשכבות שלא הייתי מעז לעשות על כבישים רטובים (שוב, רק אחרי שהתרגלתי לקונספט ולמדתי לבטוח במערכת ה- DTC). מסתבר שיש כזה דבר, אופנוע המספק את חווית הרכיבה המושלמת. ואני רכבתי עליו.

חזרה להווה.

המשך…

לא כל יום יוצא לי לרכוב על חלום. פעם אחת זה קרה לי. קראו לה טלי, ובמשך למעלה משנתיים פינטזתי עליה (בערך מהגיל שבו התחלתי להבין מה זה אומר, כן?) אחרי זה נפרדו דרכנו וכשנפגשנו שוב זה היה במקרה. את מה שקרה באותו לילה לא אפרט פה מפאת הצניעות, אבל בואו נגיד שאחרי זה החלטתי שלפעמים עדיף לא לממש פנטזיות. למה? נו תחשבו לבד. נו איך הסיפור הזה, מרתק ככל שיהיה, קשור לנושא שלנו היום? הוא לא ממש קשור, פרט לכך שהייתי זקוק לאיזה פתיח לא שגרתי.

מהיום שבו החלו שרטוטים סכמתיים של הפרוייקט החדש של דוקאטי לצוץ ברחבי האינטרנט מתישהו באמצע 2010, ועם פרסום תצלומי הריגול שהחלו לטפטף בין אם בטעות ובין אם בכוונה בכל מיני מגזינים נחשבים, חשבתי שמה שאז היה נקרא דוקאטי פרוייקט 0803 נראה מגניב לאללה. לא יודע. משהו עשה לי את זה. אולי מערכת הפליטה עם צמד הצינורות והאגזוזים הבשרניים, אולי הזנב המתהדר במה שנראה כמו זרוע חד-צידית וצמיג עב כרס, אולי הפרונט השרירי. לא יודע, אבל רציתי לראות את זה מקרוב.

למרות שתכננתי להגיע לתערוכת מילאנו בסוף 2010, אילוצי עבודה מנעו זאת ממני, וכך נאלצתי להסתפק בתצלומים שפורסמו של מה שאז כבר היה מוכר בשמו האמיתי – דוקאטי דיאבל (דיאבל על שם המילה "שטן" בעגה איטלקית מקומית).

בשנים האחרונות דוקאטי זזה קדימה. זה התחיל עם ההחלטה האסטרטגית לתת גז ולפתח אופנוע חדש, מהנייר, דווקא בזמן שכל העולם העסקי קפא על שמריו (המולטיסטרדה 1200), וזה ממשיך עם הדיאבל הבשרני שפותח גם הוא בתקופת אי-ודאות כלכלית. בנתיים הולך להם לדוקאטי, ושני האופנועים נמכרים, כך הבנתי, כמו לחמניות חמות. בביקור האחרון שלי באיטליה נתקלתי בעשרות רבות של מולטיסטרדות ולא פחות מ- 20 דיאבלים (כמובן שהיו הרבה יותר מונסטרים וכו'), בעוד שאופנועים "אקזוטיים" של יצרנים אחרים כמעט ולא נצפו ובטח שלא במספרים כאלה.

עכשיו זו הפעם השניה.

המשך…

החוצה היא יצאה, לבושה חצאית עור אדומה קצרצרה שלא משאירה הרבה מקום לדמיון. שיער בלונד טבעי שופע, מבט קטלני, שפתיים חושניות. נשענתי לאחור, מתבונן במחוך השחור שמצליח בקושי להכיל בתוכו צמד יצירות מופת. יצירות מופת. שווה להזכיר אותן פעמיים. שמתי לב שאני מזיל ריר. כנראה שגם היא, כי אז היא הסתובבה והפנתה את גבה אלי, וביד אחת היא התחילה לשחרר את הרוכסן של חצאית העור האדומה שלבשה. הרוכסן נתקע. ניגשתי אליה, הושטתי את ידי כדי לנסות לעזור לה. אבל משהו עצר בעדי. ברקע נשמע קול גניחה עמוק וככל שהתאמצתי יותר, כך היא הלכה והתרחקה ממני. הגרגור התגבר, ראשי החל לרעוד בקצב מתגבר ואוזני כמעט התפקעו. האדום הבוהק של החצאית הממאן להפתח התערבל, הסתחרר מולי, ולפתע החל לקבל צורה אחרת לא מוגדרת. הקולות, אם אי פעם היו של אישה, הפכו למשהו אחר, לא ברור, גרוני, חזק, טרטור המזכיר משהו שלא הצלחתי לשים עליו את האצבע. רוח החלה לנשוב, נדמה כאילו היא מנסה להעיף אותי מעליה. אני מנסה להתמקד, הרעידות מקשות עלי, אבל אני מצליח בקושי מבחין בדגל איטליה קטן, ואיזו מילה קטנה לא ברורה. קשה להתמקד.

התעוררתי שטוף זעה. שוב פעם היא כיבתה את המזגן אני מסנן לעצמי, וקם לאט לאט אל עבר המקלחת, שוטף את הפנים. כאבי השרירים ברגליים החזירו אלי את התמונות, את התחושות של אמש.

רכבתי על דוקאטי 1089!

אני קורא עליו כבר הרבה זמן, מספר לעצמי סיפורים. תשמע, זה לא בשבילך, תראה, זה יקר מדי, זה אופנוע למסלול, הוא לא פרקטי לשום דבר, מה עבר לבחור ההוא בראש כשהוא קנה כזה אופנוע? אבל הנה, סידור כוכבים נדיר בשמיים וסוף סוף! התאפשר לי לרכוב עליו. דוקאטי 1098 מודל 2008, אדום, יפהפה.

המשך…