תגית: חו"ל

חלק גדול מאיתנו עושה שימוש במצלמות אקסטרים המותקנות במקומות שונים על האופנוע או הקסדה. הגיוני, לא? מצלמות כאלה משמשות אותנו ביום יום בעיקר כדי לתעד את הרכיבה שלנו במידה והנורא מכל יקרה. חלקנו משתמשים בהן גם כדי לייצר קליפים של הרכיבה שלנו במקומות מגניבים. אבל יש כמובן גם כאלה שמשתמשים במצלמות כדי לצלם את עצמם בפוזות רכיבה כאלה ואחרות.

לפעמים זה עלול לחזור אליהם בבומרנג. צפו בסרטון הזה למשל:

הסרטון שצולם באפריל 2014 שימש את המשטרה המקומית של הארטפורדשייר בבריטניה על מנת להרשיע מספר רב של רוכבים, וזאת על סמך העדויות המצולמות באמצעות מצלמות גו-פרו שהורכבו על אחד האופנועים (R6) – אחת קדימה ואחת אחורה. אחרי שהחרימה את 2 כרטיסי ה- SD של המצלמות, הצליחה המשטרה לחשב את המהירויות של הרוכבים באמצעות בדיקת ה- frame rate של הוידאו, וגילתה שמדובר במהירויות המגיעות לכ- 235 קמ"ש. ולא רק זאת, אלא שהסרטים תיעדו ביצוע פעולות אסורות נוספות כמו הרמות גלגל (ווילי), עקיפה על השוליים, עקיפה בין רכבים, ועוד.

כשהרוכבים הבינו שהמשטרה נמצאת בעקבותיהם, הבחור שעל האופנוע שלו הותקנו המצלמות השליך אותן לתוך תעלה בצד הדרך (בסוף הסרטון). השוטרים, מן הסתם, הצליחו למצוא אותן, ומשם הפיקו את העדויות. גם השלכת המצלמות עצמן מופיעה בוידאו המרשיע.

במהלך משפט שהתנהל לאחר מכן הצליחה המשטרה להרשיע לא רק את הרוכבים – כולם איבדו את רישיונם ויצטרכו לעבור טסט מחדש, וגם לשלם קנס של 500 ליש"ט (כ- 2500 ש"ח), אלא גם את נהג המרצדס הכסופה המופיע לקראת סוף הוידאו, שחטף שלילה של שנה וקנס הזוי בסך 2700 ליש"ט (כ- 13,500 ש"ח) על עקיפה מסוכנת בתוך הנתיב של הרוכבים, וסיכון חיי אדם…

זה לא נגמר כאן. רוכב בן 60 בשם רוברט האמונד נעצר ע"י שני שוטרים ממשטרת סאסקס שהחרימו את אופנוע ההונדה פיירבלייד שלו, וכן את כרטיס ה- SD של המצלמה שלו שהכיל כ- 150 קליפים מרשיעים, מהם ניתן לקבוע כי הרוכב חצה פסי הפרדה לבנים, רכב במהירויות של כ- 177 קמ"ש באזור בו המהירות המותרת היא 30 מייל לשעה (כ- 48 קמ"ש), עקף רכבים במהירויות של כ- 225 קמ"ש, והגיע למהירות מירבית של כ- 244 קמ"ש. האיש הושלך כלאחר כבוד לתא הכלא של הוד מעלתה לתקופה של לא פחות משנתיים.

בישראל, בנתיים, ידוע לי על מספר יחסית קטן של מקרים בהם המשטרה עשתה שימוש בוידאו (ומידע נוסף) שצולם ע"י רוכבים או נהגים על מנת להביא להרשעתם בעבירות תנועה כאלה ואחרות. אך אין זה מן הנמנע כי ככל שמצלמות רכב ואופנוע רבות יותר יכנסו לשימוש, כך ירצו השוטרים לשים ידם על החומרים המצולמים על מנת להשתמש בהם כחומר מרשיע כנגד הנהגים או הרוכבים.

רוצים טיפ? ראשית – נהגו ורכבו כחוק. שנית – השתמשו במצלמות כדי לתעד את הרכיבה או הנהיגה החוקית שלכם, השתמשו בהן כדי להוכיח את חפותכם במקרה וקרתה תאונה חלילה, או שמא נתקלתם בשוטר חם מזג שמאשים אתכם בעבירה שאותה לא ביצעתם (ולא חסרות דוגמאות רבות למקרים כאלה ברשת). לכן, בטלו את פיצ'ר ה- GPS במצלמה שלכם. אתם לא באמת צריכים את המהירות כנתון נוסף על הצג.

אני לא בטוח שזו הפעם הראשונה בהיסטוריה שמקרה כזה מתרחש, אבל המקרה הזה הוא ללא ספק אחד הראשונים. לצערי, אני חושש שהוא בוודאי לא יהיה האחרון.

נהג בשם Joshua Brown נהג ברכב הטסלה מודל S שלו על כביש 27 ב-וויליסטון, פלורידה כשהוא נמצא במצב בקרת שיוט אדפטיבית על כביש בעל שני נתיבים ללא גדר הפרדה בין המסלולים. במהלך הנסיעה התקרב הרכב לעבר צומת לא מרומזר, כשמולו נסעה משאית פול-טריילר. המשאית פנתה שמאלה, ככל הנראה מבלי להבחין ברכב שמגיע לכיוון, ומבלי לתת לו זכות קדימה.

כאן ניתן לראות שיחזור של התאונה:

הרכב שעבר מתחת למשאית עבר "גילוח", והגג שלו נחתך (ככל הנראה תוך כדי הריגתו של הנהג האומלל). לפי דברי החוקרים במקום, כלל לא היו סימני בלימה לפני התאונה, וכריות האוויר לא הופעלו (לא שזה היה עוזר במשהו).

לדעת החוקרים, אילו הרכב היה מתנגש במשאית בנקודה אחרת, יתכן ומערכות הבטיחות של הרכב היו נכנסות לפעולה ומצילות את חיי הנהג. אך במצב זה לא היה לו סיכוי.

לדברי נציגי טסלה, הצבע הבהיר של המשאית שהשתלב בצבע השמיים, ביחד עם גובה המשאית, היוו גורמים יוצאי דופן שמערכת סיוע הנהיגה לא הצליחה להבחין בהם, למרות שלל הסנסורים המשולבים בה – מצלמות, מכ"מ וחיישני אולטראסאונד – ולכן גם לא הצליחו למנוע את התאונה.

בדיעבד מתברר גם שהרכב שהיה כאמור במצב בקרת שיוט אדפטיבית נסע במהירות מעל למותר – 75 מייל בשעה במקום ה- 65 המותרים. בנוסף, מתברר מבדיקת הלוגים של מערכת המחשב של הרכב, כי הנהג קיבל מספר התרעות על חוסר עירנות וקשב בטרם התרחשות התאונה, והוא התעלם מהן.

חשוב לומר: לרכבים רכבים כמו של טסלה ויצרנים אחרים יש מערכות סיוע נהיגה, שהן לא מערכות נהיגה אוטונומיות מלאות. דהיינו, המערכות מיועדות להקל את העומס על הנהג ולעזור לו לבצע משימות שגרתיות כמו שמירת מרחק, שמירה על הנתיב ועוד. אלה אינן מערכות נהיגה עצמוניות במלוא מובן המילה, והן דורשות נוכחות ועירנות של נהג אנושי. למעשה, אחרי תאונות מסוג זה חברות הרכב משדרגות כל פעם את המערכות, משפרות את החיישנים ומייעלות את האלגוריתמים הממוחשבים שלהן. יצרני הרכב מזהירות את הנהגים שהעירנות והקשב שלהם נדרשים תמיד, וחלקן אף מוסיפות מערכות שמזהות חוסר עירנות או קשב מצידו של הנהג, מתריעות על כך בפניו, ואם הן מזהות שהנהג לא מתייחס, הן מבטלות את עצמן בצורה הדרגתית עד כדי עצירה בצד הדרך, הדלקת אורות אזהרה, וביטול מוחלט של המערכת כדי למנוע שימוש לרעה.

לנו לא נותר אלא לקוות שעד שמערכות כאלה יגיעו אלינו – וזה יקרה ללא ספק מוקדם ממה שאנחנו חושבים – הן תהינה משוכללות, מתוחכמות, ובטוחות יותר לכולנו.