אזכרה במלאת שנה למותו של טל שביט

עברה שנה. כל כך מהר עברה שנה. רק אתמול ישבנו יחד בבית קפה בתל-אביב, הוא עם הקטנוע שקיבל לרכיבת מבחן, אני עם האדוונצ'ר החדש שלי (נכון לאז), הוא מדבר על התוכניות שלו מהאתר החדש שלו – דוגרי (נכון לאז), ואני משתף אותו בחויות שלי מרכיבת המסלול שעברתי כמה חודשים לפני כן.

טל, אתה חסר לי כל כך.

לא, זה אנוכי מדי. אתה חסר לכולנו כל כך.

היום ביקרנו אצלך. כמאתיים ומשהו חברים, חלקם רוכבים ורוכבות, חלקם משפחה, חלקם אנשים שאיתם חלקת את חייך המקצועיים. המשותף לכולם הוא שהיית חלק מחיינו, בצורה כזו או אחרת.

אני יודע שאתה יודע, אירגנת לנו שמיים נקיים למשך כל זמן האזכרה, למרות שדקה לפני שהיא התחילה ירד גשם ואפילו קצת ברד.

אתה נמצא שם, איפושהו. אני יודע שגם שם אתה ממשיך לעשות את מה שאתה הכי אוהב, בצורה הכי טובה שאפשר.

לא יודע אם שמעת, אבל ניגנו כמה שירים בשבילך. הנה אחד מהם, חביב עלי ביותר.

נפגש בשנה הבאה (או מוקדם יותר).

Add a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נגישות