פתיחת השנה החדשה – מצדה 2010

וואו, היה מדהים!

אין מילים אחרות שעוברות לי בראש כשאני מחפש איך להתחיל את הכתבה הזו. מדהים, פשוט מדהים.

זו השנה השמינית שבה מתארגנים רוכבי פורום האופנועים בתפוז, פורום שזו זכותי לעמוד בראשו כבר 3 שנים (ביחד עם שותפי לניהול, יואב חג'בי ואייל מרגלית). ממפגש קטן וספונטני שבו רכבו מספר מצומצם של חברים, למגה-אירוע בקנה מידה ישראלי, אירוע שבו מתכנסים יחד קרוב ל- 1000 אופנועים מכל קצוות הארץ.

לא לישון בלילה, לרכוב 200 ק"מ כדי לראות זריחה? משוגעים? לא שפויים? רחוק מכך. קהילת רוכבי האופנועים בישראל צמאה לאירועים, והקריאה לצאת למצדה הביאה איתה השנה קבוצות רבות של רוכבים ורוכבות, מורכבים ומורכבות, וכן מספר לא קטן של רכבים שבהם "הורכבה" המשפחה כולה. אין ספק שאנחנו עושים פה מעשה, ומשנה לשנה אנחנו רואים איך הקהילה הזו הולכת ומתגבשת, הולכת ומתחזקת.

יוצא מהבית באחת וחצי בלילה. בהגיעי לתחנת הדלק "הסיירים" אשר על כביש 4 לכיוון דרום כבר קיבלו את פני מאות אופנועים מסוגים שונים שהתקבצו בשטח התחנה והכינו את עצמם לדרך. למקום הגיע גם רכב של  אופנוגרר שהובא בחסות חברת מאיר, יבואנית אופנועי וקטנועי הונדה בישראל, וכן רכב חילוץ של מועדון האופנועים הישראלי.

תדלוק, תדרוך לחמושים ולחובשים, החלפת מספרי טלפון עם הגרר וכוחות נוספים, וקדימה לדרך.

בשעה 02:15 יצאתי לדרך, מוביל את השיירה דרומה. הטור היה ארוך והתפזר על פני מספר ק"מ. בדרכנו דרומה התנועה היתה די דלילה בהתחשב בשעת הלילה המאוחרת. בצומת כנות מצאנו קבוצה נוספת של רוכבים שהמתינו לנו שם, וכך גם בתחנת הדלק מיד אחרי צומת ראם. בצומת פלוגות ביצענו עצירה מתודית למשך מספר דקות קצר כדי לצמצם את השיירה, ולאחר שעברו אותנו מספר רב של אופנועים יצאנו שוב לדרך.העצירה הבאה היתה בתחנת הדלק בצומת בית-קמה, שם תידלקנו והתרעננו. איתנו עמדו גם מספר רב של ניידות של מתנ"א שצפו משועשעים ברוכבים שהציפו את התחנה. שמועות שמגיעות לאוזני ממקורות שונים מצביעות על כך שמתנ"א מתכננת מבצע גדול לאכיפה כנגד רוכבי אופנוע, מבצע שאמור להתקיים מיד עם צתאנו ממצדה. המידע הזה מעצבן אותי באופן אישי וזאת בעיקר בגלל העובדה שעבדתי בצמוד לקצינים בכירים באגף התנועה לקראת ולתיאום האירוע, ולכן מה שכרגע אני שומע מעלה לי את הפיוזים. בדיעבד מסתבר כנראה שמדובר בתרגיל דיסאינפורמציה שעשו לנו כדי שהרוכבים יזהרו בדרכם הביתה. נו מילא.

אני צמא ורוצה לשתות. מסתבר שחנות Yellow במקום לא היתה ערוכה לקבל ולשרת כמות כה גדולה של לקוחות בו-זמנית, והתור בקופות ולקפה התארך עד מאוד מה שמנע מרובנו לרכוש שתיה או חטיפים. חבל.

ב- 03:45 יצאתי שוב לדרך, ממשיך דרומה ואז מזרחה על כביש 31. בשלב הזה השיירה התפזרה בגלל הפרשי המהירויות בין הכלים האיטיים ביותר למהירים ביותר, וכבר פה הבנתי שעשויה להיות לנו בעיה בהמשך בגלל מספר לא קטן של רוכבים על כלים ספורטיביים שהרשו לעצמם לפתוח גז, חלקם גם חולפים על פני הניידת שעמדה בצומת להבים בווילי. רכיבה כזו, במיוחד בשיירה מסוג שכזה, היא עניין בעייתי ולא מקובל עלי בכלל, אבל לא יכולנו לעשות כלום בעניין.

ההתלהבות הזו של חלק מהרוכבים מתבטאת, לצערי, בירידות מערד לכיוון ים המלח. מסתבר שלא משנה כמה עמדנו, אני ואליקו וכלים נוספים, בצומת היציאה מערד והאטנו בידנו את הרוכבים היוצאים מהעיר, עדיין יש כאלה ששוכחים שהם רוכבים בלילה חשוך עם אנשים שהם לא מכירים ולא יודעים מהן יכולותיהם, ושאלומת הפנסים שלהם לא מאירה לתוך הסיבוב. אני רוכב מטה מטה בסיבובים המדהימים, נעזר באורות של האופנועים והקטנועים אותם אני עוקף כדי לקבל פרספקטיבה טובה של הסיבובים. אבל כשאתה לבד, בחושך, וכשלרשותך עומד רק הפנס של האופנוע שלך, קשה מאוד לאמוד את הסיבוב ולהחליט בצורה נכונה על המהירות שבה אתה צריך להיכנס אליו, ואפילו לגבי ההטיה שאתה צריך להטות את האופנוע שלך. לא פשוט, ורוכבים צעירים וחסרי ניסיון על כלים ספורטיביים מהווים אחלה פוטנציאל לתאונה או תקלה. ואכן, לצערי, מסתבר שרוכב מתלהב אחד עם R6 מחליק בסיבוב ומוצא את עצמו במצב ביש. חיש קל האופנוע החבוט מועמס על הגרר, והרוכב שלמזלנו לא קרה לו כלום עולה כמורכב על כלי אחר. חבל שזה צריך להתחיל ככה.

יורדים מטה מטה, וכשאני מגיע לצומת זוהר אני עוצר להסתכל אחורה. המראה של נחש האורות המפתל מטה מטה פשוט מדהים. אני ממשיך צפונה על כביש 90, עובר עשרות אופנועים וקטנועים, ונכנס כעבור כ- 15 דקות לכביש הגישה למצדה.

כשהגעתי לחניון התחתון נדהמתי לראות קבוצה של כמאה אופנועים שכבר חנתה במקום. כנראה שמדובר בקבוצה שהגיע מירושלים לפנינו. זו פעם ראשונה שהחניון נראה ככה כה מוקדם בבוקר. לאט לאט מצטרפים יותר ויותר כלים, כששורה על גבי שורה נפתחת ומתמלאת לאורך כל החניון.

לאט לאט החלו השמים להתבהר, קו האופק הצטייר לעינינו כשהרי מואב ופסגותיהם עמדו מולנו מרחוק.

הזריחה! הצלמים הרבים מתארגנים על הציוד שלהם, והופה, הנה זה בא.

הדוכן שהקימה חברת ההפקה מטעמה של חב' מאיר, יבואנית אופנועי וקטנועי הונדה בישראל, עושה את העבודה. אנחנו שותים לימונדה ותפוזים קרים, מקבלים קפה איכותי ותה חזק, וכן מתכבדים במגוון עוגיות. הדוכן הזה משדרג את האירוע בכמה רמות, והמקצועיות של החבר'ה שמתפעלים אותו אינה מוטלת בספק. כל הכבוד לחבר'ה של הונדה, באמת כל הכבוד!

בנתיים, בחניון, פתחנו גם במכירת החולצות של פורום 8. על המלאכה התארגן אביב שניצח על המכירה. לאחר זמן קצר נמכרו כל החולצות. הגיע הזמן להדפיס נאגלה נוספת.

החניון עצמו נראה כעת באור יום, ואפשר להתחיל להתפלא מכמות הכלים והרב-גוניות שלהם. פשוט לא יאומן.

פסגת המצדה נצבעת בקרני השמש הראשונות, אבל תוך כדי כך גם החום מתחיל להתגבר. למזלנו, נפלנו על רצף ימים עם טמפרטורות יחסית נוחות, אבל בים המלח החום מורגש הרבה יותר. מזל שלא באתי עם חליפת רכיבה…

לקראת 07:30 מתחיל החניון להתרוקן אט אט, כשיותר ויותר קבוצות רוכבים יוצאות בדרכן חזרה הביתה. גם אני יוצא לדרך, ובדרך צפונה על כביש 90 אני עוקף עוד ועוד כלים שעושים דרכם על הכביש. האיום של המבצע המרומז של המשטרה לא מתממש, ואני מגיע הביתה ללא תקריות מיוחדות.

חבל שבדרך אני לומד על עוד רוכב שהתפקשש לו סיבוב, ושמצא עצמו עם אופנוע מרוסק לגמרי איפושהו על כביש 1. גם האופנוע הזה מועמס חיש קל, הפעם על רכב הגרר שהעמיד לרשותנו מועדון האופנועים הישראלי (שוב תודות לאליקו ולארי-בוי על העזרה!). חבל, חבל. מספיק היתה לנו תאונה אחת ועכשיו יש עוד אחת.

עכשיו, כשאני כבר בבית, העייפות מתחילה לתת אותותיה, והעיניים שורפות לאחר כ- 30 שעות ללא שינה. אני נועל את האופנוע, מכסה אותו, עולה למעלה, וישר נכנס לפורום כדי לקרוא תגובות. מדהים. יותר ויותר אנשים נכנסים וכותבים על החוויה, ועוד ועוד תמונות מצטברות בשרשורים השונים בתפוז, פולגז, ובקבוצה בפייסבוק. למרות העייפות אני משהה את כניסתי למיטה אבל לבסוף גם אני נשבר וב- 11 אני נופל שדוד, וישן 6 שעות רצופות.

מדהים. פשוט מדהים. אמרתי כבר?

קבלו לינק לסרט ענק שצולם:

תודות רבות מגיעות לכל מי שסייע בארגון – לשותפי לניהול הפורום, לחב' מאיר יבואנית הונדה, לאופנוגרר, למועדון האופנועים הישראלי, ולכל הקבוצות שהגיעו איתנו לרכיבה הזו, ביניהם ניתן למנות בין היתר את החבר'ה מפולגז, את פורום קטנועים, סופרמוטו ושטח מתפוז, את קומונת הוי-סטרום, את מועדון רוכבי הפרלמנט, את קבוצת אופנועי ישראל בפייסבוק, את קבוצות רוכבי ההארלי, את מועדון הבורגמן ומועדון המג'סטי, את רוכבי העמקים ואת כל אלה ששכחתי או לא ידעתי על השתתפותם. תודה לכולם!

נפגש בשנה הבאה.

מקורות לתמונות – תמונות שהעלו גולשי פולגז ותפוז, וכן אין ספור אלבומים בפיקאסה ופייסבוק.

6 Comments

Add a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נגישות