אין כל סיבה להעלאת פרמיות ביטוח חובה לאופנועים
-זהו פוסט אורח מאת עו"ד אריאל פרויליך-
כידוע לכם, חברת הפול העלתה לאחרונה את פרמיות ביטוחי החובה לאופנועים – ביטוח שכל רוכב אופנוע מחויב בו לפי החוק והוא מכסה נזקי גוף בלבד.
תעריפי הביטוחים לרוכבי אופנוע נמצאים במוקד של מאבק רב-שנים, מאז תחילת שנות ה- 2000 וזאת בתירוצים של הפסדים אקטואריים לחברות הביטוח מענף ביטוחי החובה לדו-גלגלי.
לטענת הפול – לפי הסטטיסטיקה המעודכנת האחרונה, הסיכויים של רוכב אופנוע/קטנוע להיפצע בתאונת דרכים גדולים פי 12 מסיכויי נהג מכונית, ולכן, לכאורה, הפרמיה צריכה גם היא להיות גבוהה פי 12. כתוצאה מכך, כך טוענים בפול, גם העלאה של "רק" פי 3 מפרמיית חובה לרכב היא בעצם "עשיית חסד" עם ציבור האופנוענים.
הבעיה היא שמדובר בגישה ביטוחית מסולפת ומוטעית מהיסוד. להלן ההסברים לכך:
נסיעה חסרת ביטוח
לפי נתונים עדכניים, בין 45% ל- 50% מבעלי כלי רכב הדו-גלגליים רוכבים ללא ביטוח חובה. כתוצאה מהעלאת התעריפים, הסיכויים שבעל קטנוע – שכל השווי שלו הוא כמה אלפי שקלים – ישקיע עוד סכום בלתי מבוטל של 7,500 ש"ח לשנה בביטוח חובה אינם גדולים. כתוצאה מכך, רוכב קטנוען כזה לא יעשה ביטוח חובה וירכוב על הכלי שלו כשהוא ללא ביטוח, והעלאת פרמיות הביטוח תגרור יותר ויותר קטנוענים לנהיגה ללא ביטוח חובה, ודווקא הרוכבים המבוגרים יותר, אחראים יותר, אמידים יותר, ובעלי כלים יקרים יותר – הם אלה שכן יעשו ביטוחי חובה.
והנה, לפי הסטטיסטיקה, דווקא מגזר זה של צעירים מעוטי יכולת וכאלה שהקטנוע משמש אותם ככלי תחבורה עיקרי – הוא זה שהסיכויים שלו להיפצע בתאונות דרכים הוא הכי גבוה! אז דווקא אלה שהכי צריכים את הביטוח הם אלה שבלית ברירה ייקחו סיכון וינהגו ללא ביטוח חובה. הזוי.
למעשה, בניגוד לדעה הרווחת בקרב לא מעט רוכבים, חברות הביטוח לא יזילו דמעה מתופעה זו. עשרות אם לא מאות מיליונים נחסכים מהן בגלל העדר ביטוח למגזרים אלה, והאינטרס המובהק שלהן הוא שמגזר פגוע תאונות זה לא יהיה מבוטח. כל רוכב שנמצא בדרגת סיכון גבוהה שאיננו מבוטח – משמעותו פחות פיצויים שחברת הביטוח תצטרך לשלם בעת תאונה.
מלכודת ההשתתפות העצמית
רוכב דו-גלגלי שמסכים לוותר על פיצויים בסך של עד 25,000 ש"ח ו-7 ימי עבודה יכול לבחור לרכוש פוליסת ביטוח חובה עם השתתפות עצמית, ולזכות בהנחה בפרמיית הביטוח שמגיעה עד כ- 1,500 ש"ח (30% משווי הפרמיה). ככל שבעל הקטנוע מעוט אמצעים וקשה יום יותר, כך הוא יטה לקחת את ההנחה ולרכוש את הפוליסה עם אלמנט ההשתתפות העצמי. הוויתור על הסיכון העיקרי לא מעניין אותו אלא רק ההנחה בתשלום.
ומכיוון שכבר הסכמנו קודם שהסיכון שדווקא רוכבים אלה שנוסעים הרבה והקטנוע הוא כלי הרכב העיקרי שלהם – ייפגעו בתאונה – הוא עצום וכמעט מוחלט.
התוצאה היא, שהרוכבים שרוכשים את הפוליסות עם ההשתתפות העצמית כלל לא יפוצו על נזקי גוף נמוכים מ 25,000 ש"ח, ובכל מקרה סכום זה יופחת להם מהפיצויים המגיעים להם אם הנזק שלהם גבוה מכך. כלומר דווקא אלה החשופים ביותר לתאונות, והזקוקים ביותר לכספי הפיצוי, בעצם לא יפוצו.
המשמעות היא חסכון ענק לחברות הביטוח של מאות מיליוני ש"ח וזאת בתמורה לנזיד עדשים של הפחתה זניחה בעלות פרמיות הביטוח.
האפשרות לקבל הנחת השתתפות עצמית עד 25,000 ש"ח קיימת בביטוחי דו גלגלי בלבד ואינה אפשרית ברכב רגיל. מדובר באופציה שהוכנסה לפני כ- 12 שנים ואשר מטרתה המקורית היתה – לכאורה – להקל על משלמי ביטוחי החובה. למעשה מדובר במלכודת דבש שמושכת אליה כ- 50% מהרוכבים, ואשר פוגעת דווקא במעוטי היכולת שביניהם ואלה שמסתכנים הכי הרבה, ומיטיבה רק עם חברות הביטוח וחוסכת להן עשרות אם לא מאות מיליוני שקלים מדי שנה.
מניעת עומסי תנועה והקלה על המסחר
גודש התנועה שאנחנו חווים אותו מדי יום על כבישי הארץ רק הולך וגדל. כל שימוש בכלי רכב דו-גלגלי חוסך למשק את קיומו של רכב נוסף על הכביש. אם תקחו כל כלי דו-גלגלי ובמקומו תעלו רכב על הכביש, תוסיפו עוד מאות אלפי כלי רכב לכבישים והוספתם זמן בפקקים, עומסי חנייה, זיהום נוסף, הוצאה על דלק ובלאי. בקיצור עצם השימוש בדו-גלגלי יוצר חסכון עצום של עשרות אם לא מאות מיליונים בשנה למשק הישראלי, וזה צריך להיות אינטרס לאומי כללי לעודד הוספה של כלים דו-גלגליים במקום כלי רכב רגילים על כבישי הארץ.
הקלה על ביצוע שליחויות ומהירות המשלוח מתאפשר רק משימוש בדו-גלגלי. המהירות מאפשרת מסחר תקין ומהיר עם הכנסות עצומות לעסקים שזקוקים או אפילו בנויים על משלוח מהיר. היתרון במשלוח מהיר יוצר מסחר, מקומות עבודה, רווחים, ותשלומי מס ומע"מ עצומים למדינה. קשה לאמוד יתרון מסחרי כזה (שאנו רואים בו מובן מאליו) בכסף, להערכתי הזהירה מדובר במיליארדים בשנה.
כלומר הפחתה בשימוש בכלי רכב, ויצירת שיטת שינוע מהירה של סחורות, מזון, ודואר, שווה מיליארדים. גם נתון ברור כזה בכלל לא נכלל בחשבון האקטוארי המטעה של חברות הביטוח.
העלאת תגמולי הביטוח הלאומי
כלל הוא כי תגמולי המוסד לביטוח לאומי שכל נפגע תאונת דרכים זכאי להם מופחתים מהפיצוי על נזקי הגוף המשולמים ע"י חברות הביטוח, דהיינו אחד משלים את השני. ככל שתגמולי הביטוח הלאומי גבוהים יותר הפיצויים מחברת הביטוח יהיו נמוכים יותר.
בשנים האחרונות חלה העלאה גדולה בתגמולי הביטוח הלאומי לנכים ונפגעים, מה שהוסיף מיליוני שקלים לחשבון האקטוארי של הפחתת תגמולי הביטוח הלאומי מהפיצויים שמגיעים עבור נזקי גוף בעיקר בפציעות קשות.
חברות הביטוח מרוויחות מזה בענק. חישוב הפיצויים שהן אמורות לשלם במסגרת תביעות רבות בבתי המשפט מתכווצים במיליונים רבים. בכל מקרה כזה ממהרות חברות הביטוח להגיש חוות דעת אקטואריות מעודכנות לצורך הגדלת ההפחתות מהפיצויים.
ושוב מדובר בהפחתת פיצויים בסכומי עתק.
עידוד השימוש בקורקינטים ואופניים חשמליים
הטלת פרמיות עתק על דו-גלגלי גורמת לרוכבים לנסות למצוא דרכי תחבורה אלטרנטיביות וזולות יותר. אחת האפשרויות העומדות בפניהם – לפחות בגוש דן ובערים הגדולות – הוא שימוש בקורקינטים ואופניים חשמליים. אך בעוד שהשימוש בדו-גלגליים רגילים מוסדר ומאורגן, השימוש בכלים אלה אינו מוסדר, מפריע בכבישים, מסכן את הנהגים, גורם לכאוס תחבורתי ולאי ציות לחוקי התעבורה. ולא פחות חשוב – התאונות והפציעות של משתמשי דרך בקורקינטים ואופניים חשמליים הן רבות וקשות ובעיקר – לא מכוסות בביטוח.
מדובר בהפקרות מוחלטת שהפכה לשגרה.
עדיף לאין ערוך שימוש בדו-גלגלי תיקני המצריך רישיון נהיגה וציות לחוק. העלאת הפרמיות מגדילה את הזליגה לשימוש בכלים המאולתרים הממלאים את הכבישים והמדרכות יותר ויותר.
לסיכום
לא רק שאסור להעלות את פרמיות הביטוח לדו-גלגלי אלא חייבים להפחית אותן. אי אפשר לבודד סיכוני רוכב דו-גלגלי ולהתייחס אליו כסיכון מופרד רק בגלל שהוא חשוף יותר. צריך להתייחס אליו במכלול סיכוני התעבורה עם היתרון הכלכלי העצום לכולנו בגלל עצם האפשרות לשימוש בדו-גלגלי. הסיכון שקטנוען כזה לוקח על עצמו משרת את כולם וראוי לעידוד ולא לדיכוי. המדינה צריכה לעודד שימוש בדו-גלגלי, להקל עליו, לגרום לכולם להיות מבוטחים, להוציא את מלכודת ההשתתפות העצמית מהחוק, ולא לעודד שימוש באמצעי תחבורה מאולתרים מסוכנים ולא מבוטחים.
אריאל פרויליך , עו"ד
הכותב הוא עו"ד מנוסה בתחום תביעות נזקי גוף.