מוטו גוצי איפותסיס

האיפותסיס (איפותסיס, כן, לא היפותזה, למרות הרצון לאיית את השם שלו כך) נוצר מרעיון מקורי של אדון איטלקי בשם אלסנדרו לוביסלי, איש עסקים מתחום המיחשוב המתגורר באזור לומברדיה באיטליה. מסתבר שלבחור יש תשוקה בלתי נלאית לאופנועים, רק שבניגוד לנו, הוא מתגורר במקום שבו המדינה מעודדת ותומכת בפרוייקטים כאלה, שלא לדבר על כך שיש להם פה ושם כמה תערוכות מוטוריות "קטנות" ואיזה מסלול מירוצים אחד או שניים (או יותר). המיקום בו פותח האופנוע, העיירה הציורית קסטל מלה, נמצא כמעט במחצית הדרך בין וורונה למילאן, בין מודנה למונזה, מקום בהחלט מוצלח להתחלות מוטוריות.

אז אחרי שאדון לוביסלי רכב על כמעט כל מה שזז, הוא החליט לעשות מה שכל ג'נטלמן איטלקי בעל אמצעים עושה – הוא פונה לסדנת ייצור אופנועים פרטית המנוהלת ע"י אדון אחר – אחד פיליפו ברבקאנה, שמסתבר שהוא מפורסם לא קטן בכל תחום הקפה רייסרים המבוססים על גוצי.

ביחד, ועם עוד כמה מומחים בתחום שאין סיכוי שתזכרו את השם שלהם, הם לקחו את אחד האופנועים הנוכחיים של מוטו גוצי – הגריסו 1200 8V – והחליטו להראות לעולם איך לדעתם האופנוע היה צריך להיראות. הגריסו המקורי הוא אופנוע שעשוי להיראות בעיני חלק מהקוראים כשיא פאר היצירה האיטלקית (כן זיו, אני מתכוון אליך), ובעיני אחרים יש לו סקס אפיל כמו של טרקטור ג'ון דיר. נו על טעם ועל ריח לא מתווכחים, על כל פנים המנוע המקורי של הגריסו מפיק כ- 110 כ"ס עם מומנט נדיב למדי, כך גם בסיס הגלגלים שעומד על 1544 מ"מ לא קצרים בכלל.

מבחינתו של לובילסי, האופנוע היה אמנם חזק דיו, אבל האורך שלו, הדינאמקיה של המכלולים שלו, העיצוב שלו – לא היו מספיק "ספורטיביים" עבורו. לכן, הצוות לקח את המנוע של הגוצי כנקודת ההתחלה, כשכל מה שמחובר אליו היה נתון למשא ומתן קפדני. הדגש העיקרי הושם על העיצוב של חלקי הפירינג המינימליים, על מערכת הבולמים, על תנוחת ומיקום הרוכב, וכמובן על התמונה הויזואלית המלאה.

האופנוע פורק לגורמיו, כולל תת השלדה האחורית. מקדימה האופנוע קיבל מזלג של מרזוקי, ומאחורה יש מונושוק של ביטובו.

מערכת הבלימה שודרגה לברמבו עם משאבה רדיאלית, הג'אנטים שודרגו ליציקת מגנזיום של אוז רייסינג. המפלט הכפול (המעניין) של הגריסו הוחלף לצינורות סקסיים (אני מניח שהם גם נשמעים נפלא), והרגליות נחרטו מחדש מאלומיניום.

הפיירינג הקדמי, כיסוי מיכל הדלק והמיכל עצמו, ויחידת הזנב הוחלפה. חלק מהפלסטיקה הוחלפה בקרבון כדי להפחית עוד יותר את המשקל המקורי של הגריסו שעמד על כ- 240 ק"ג.

מסתבר שהרעיון היה כה מוצלח עד שהוא זיכה את יוצריו בפרס בתערוכה המוטורית של ורונה 2012.

העובדה שהאופנוע נותר חוקי לרכיבת כביש היא חלק חשוב בעיצוב, והיצרנים מתכננים לשווק קיטים מותאמים אישית בעלי חצי פירינג או פירינג מלא, וכן מושב בודד או מושב שמתאים לזוג. רוצים אחד כזה? אין שום בעיה, פנו ליצרן, אני משוכנע שמשרד התחבורה יאפשר לכם לייבא אחד כזה… NOT.

אגב, אם אתם שואלים את עצמכם איך הוא נוסע, גם אני שואל, אבל בנתיים אין תשובה.

לאתר המקורי:

Ipothesys Guzzi Griso
http://www.ipothesys.it/pag/home.asp

Add a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נגישות