מטוס קרב או אופנוע? P51 Combat Fighter

בואו נודה: יש אופנועים שקונים כדי לרכוב עליהם, ויש אופנועים שקונים כדי להעמיד בסלון, להזמין חברים, למזוג וויסקי ולהסתכל. ה-P51 Combat Fighter של Confederate שייך איכשהו לשתי הקטגוריות, ובעיקר לקטגוריה שלישית: אופנועים שגורמים למהנדס שבתוכך להרים גבה, ואז את השנייה.

כדי להבין את ה-P51 צריך קודם להכיר את מי שעומד מאחוריו. חברת Confederate הוקמה ב-1991 על ידי אחד מאט צ'יימברס, עורך דין לשעבר, שהחליט שאמריקה צריכה אופנועים אחרים מאלה שהארלי-דייווידסון מייצרת. הגיוני לא? ה-Hellcat היה האופנוע הראשון שהם ייצרו במפעל שלהם בלואיזיאנה, וזה היה בנובמבר 1994. מאז קיבל כל דגם של החברה שם של מטוס קרב אמריקאי. המפעל בניו אורלינס ניזוק קשות בהוריקן קתרינה ב-2005, והחברה עברה לבירמינגהם שבאלבמה (יש פה מוטיב חוזר של מדינות בדרום העמוק של ארצות הברית, וכאן אולי אפשר גם להבין את הקשר לשם החברה – עם רמזים עמוקים מאוד לתקופת מלחמת האזרחים האמריקאית), שם היא פועלת עד היום. גם הלקוחות בהתאם לתג המחיר: בראד פיט, ברוס ספרינגסטין וטום קרוז, שהגיע על Hellcat לבכורה של "משימה בלתי אפשרית 3".

השורשים של דגם ה-P51 נמצאים באופנוע אחר בשם P120 Fighter, שהוצג ב-2009. זה היה אופנוע מהז'אנר של הסטריטפייטרים, שבנוי כולו מאלומיניום, עם שלדת מונוקוק ייחודית ווי-טווין ענק בנפח 1,966 סמ"ק שהפיק 160 כ"ס ו-18.7 קג"מ.

שש שנים מאוחר יותר, באוגוסט שעבר, הציגה Confederate את הדור השני של הסדרה. השם, כמו תמיד אצלם, נלקח ממטוסי קרב: ה-P-51 מוסטנג של North American Aviation, מטוס הקרב האמריקאי המזוהה ביותר עם מלחמת העולם השנייה. מה שהפך את המטוס הזה לאגדה לא היה רק מבנה אלומיניום נקי ואווירודינמי, אלא השילוב של מנוע מרלין, שנבנה ברישיון בארה"ב, עם טווח שאפשר לו ללוות את המפציצים עד לב גרמניה ובחזרה.

במילים אחרות: מבנה אלומיניום, מנוע בוכנות גדול והרבה כוח. קשה לחשוב על השראה מתאימה יותר לאופנוע הזה.

הקונספט לא השתנה, אבל כמעט כל השאר כן. לב העניין הוא השלדה. ה-P51 בנוי סביב מבנה מונוקוק מאלומיניום 6061-T6, סגסוגת שמשמשת בתעשייה האווירית, שעובד במכונות CNC מבלוקים מלאים. המבנה הזה מחבר לגוף אחד את צינור ההיגוי, המנוע, מיכל הדלק ותיבת ההילוכים. ההיגיון ההנדסי מוכר מעולם המירוצים: כשהמנוע ותיבת ההילוכים הם חלק נושא מהשלדה, אפשר לוותר על חלק גדול מהשלדה, לקבל מבנה קשיח יותר וכך לצמצם את מספר החלקים שעלולים להתעייף. Confederate, שאף פעם לא חסכה במילים, טוענת שזו השלדה הקשיחה, העמידה והקלה ביותר ביחס למומנט שהיא נושאת, שנבנתה אי פעם. זו כמובן טענה שיווקית, ואין דרך לבדוק אותה.

ואם כבר מומנט: המנוע הוא וי-טווין בזווית 57 מעלות, מקורר אוויר, עם מוטות דחיפה. כלומר, מהסוג השמרני ביותר שיש (אמרנו מדינות דרום ארצות הברית? אמרנו שמרנות). הנפח גדל ל-2,163 סמ"ק, ההספק טיפס ל-200 כ"ס אימתניים, והמומנט קפץ ל-23.5 קג"מ. המספרים האלה מרשימים בכל קנה מידה, אבל ממנוע מקורר אוויר עם מוטות דחיפה הם כמעט חסרי תקדים. ככל שמוציאים יותר הספק מנפח נתון, כך גדל החום שצריך לפנות, וקירור אוויר מגיע לגבולותיו הרבה לפני קירור נוזל. את הכוח מעבירה לגלגל האחורי מערכת הינע חדשה ורשומה עם פטנט מסחרי שהחברה מכנה CX4, שמבוססת לפי Confederate על פתרונות מעולם הדראג.

את תוספת ההספק Confederate מייחסת בעיקר לראשי צילינדרים חדשים ולמערכת יניקה בתכנון לא שגרתי. אזור צינור ההיגוי, החלק החזק ביותר בשלדה, משמש גם תיבת אוויר, ומשם האוויר יורד כלפי מטה אל המנוע דרך סעפת יניקה שהיא חלק נושא מהמבנה. לפי החברה, זו הפעם הראשונה שפתרון כזה מופיע באופנוע. כאן המהנדס שבי מתחיל לשאול שאלות: מנוע מקורר אוויר מתרחב בצורה משמעותית כשהוא מתחמם, וסעפת יניקה שנושאת עומסים מבניים צריכה לספוג את ההתרחבות הזו בלי להיסדק ובלי לדלוף. איך בדיוק Confederate פתרה את זה, לא פורסם.

מה שכן ברור זה שמישהו שם אוהב להראות את הקרביים. מסנן האוויר יושב בנקודה הגבוהה ביותר בתיבה גלילית עם דפנות שקופות, ואותו פתרון חוזר במיכל הדלק. המיכל ירד מתחת למושב והפך לחלק מהקורה המרכזית של השלדה, עם דפנות שקופות שמאפשרות לראות בדיוק כמה דלק נשאר. מעבר לאפקט הוויזואלי, להורדת הדלק נמוך יותר יש גם היגיון דינמי: זו מסה משתנה, וככל שהיא יושבת נמוך יותר, מרכז הכובד נמוך יותר, וההתנהגות פחות משתנה בין מיכל מלא לריק.

מקדימה Confederate המשיכה עם מזלג מסוג גירדר בתכנון חדש, עם בולם מתכוונן במלואו. זו ארכיטקטורה ותיקה מאוד, מימי האופנועים המוקדמים, שמפרידה בין הזרועות שנושאות את הגלגל לבין הבולם עצמו, ומאפשרת שליטה בגיאומטריה של המתלה. מאחור השינוי בולט יותר: ב-P120 הבולם היחיד ישב במרכז, ב-P51 הוא עבר לצד שמאל של זרוע אחורית חדשה. את הבלימה סיפקה בורינג'ר הצרפתית, עם ערכת 4D Aerotek וקליפרים רדיאליים, והאופנוע נשען על גלגלי קרבון. מאחור מותקן צמיג פירלי ברוחב 240 מ"מ, שממלא את כל שדה הראייה כשמסתכלים על האופנוע מאחור.

גם המושב גדל, וזו בשורה של ממש למי שזוכר את ה-P120. על המושב הזה אפשר לשבת, לא רק לשבת מעליו בהתנצלות.

המשקל, לפי היצרן, עומד על כ-227 ק"ג, בזכות שימוש נרחב באלומיניום: השלדה, בתי המנוע, הראשים, מזלג הגירדר והזרוע האחורית. זה נתון סביר בהחלט לאופנוע עם מנוע של למעלה משני ליטר, אבל גם מעורר שאלה: עם כל כך הרבה אלומיניום מעובד וגלגלי קרבון, היה מקום לצפות לנתון נמוך יותר. סופרבייק יפני או גרמני ממוצע שוקל היום פחות, אבל גם מפיק פחות מחצי מהמומנט.

Confederate הודיעה על ייצור של 61 יחידות בלבד: 31 בגימור אלומיניום גולמי, שקיבל את הכינוי "בלונדינית", ו-30 באנודייז שחור. המחיר נקבע על 113,900 דולר לגרסה הבהירה ו-119,500 דולר לשחורה.

ה-P51 Combat Fighter הוא עוד פרק בסיפור של חברה שאף פעם לא ניסתה למכור הרבה אופנועים, אלא לבנות אופנועים שלא דומים לשום דבר אחר. הוא לא נועד להיות נוח, לא נועד להיות שימושי, וכנראה שרוב היחידות שלו יבלו יותר זמן מתחת לזרקורים מאשר על האספלט. אבל כתרגיל הנדסי, כהצהרת כוונות וכפסל מתכת של 200 כ"ס, קשה להישאר אדישים מולו.

עדכון, יולי 2020: בסוף 2017 הודיעה Confederate שהיא משנה את שמה ל-Curtiss Motorcycle Company ונוטשת לחלוטין את מנועי הבעירה הפנימית, לטובת אופנועים חשמליים בשיתוף פעולה עם Zero. השם החדש נבחר לכבוד גלן קרטיס, חלוץ התעופה והאופנועים, שב-1907 קבע שיא מהירות של 219 קמ"ש על אופנוע V8 שבנה בעצמו. החברה לא נתנה הסבר רשמי לשינוי השם, אבל קשה להתעלם מהעיתוי: הוא הגיע בתקופה שבה אמריקה בחנה מחדש את הסמלים שקשורים לקונפדרציה מימי מלחמת האזרחים, וצ'יימברס עצמו הודה שהשם הקשה על השיווק. האופנוע האחרון שנשא את השם Confederate היה ה-FA-13 Combat Bomber, ב-13 יחידות ובמחיר של 155 אלף דולר. בשנה הנוכחית שינו הבעלים החדשים של המותג את שמו שוב, הפעם ל-Combat Motors. ה-P51 Combat Fighter נשאר, אם כן, אחד הפרקים האחרונים בעידן הבנזין של אחד היצרנים המשוגעים והמעניינים שאמריקה ידעה.