מיצו נוהג על אבארט 595 קומפטיציונה (מודל 2020)

מכירים את הרגעים האלה שבהם אתה רואה משהו שלוקח את מלוא תשומת הלב שלך? וכשאני אומר מלוא תשומת הלב אני אומר כל החבילה: השיניים נחשקות, הנשימות הופכות להיות שטוחות, הדופק עולה, המבט מתפקס, כל מה שקורה מסביב נעלם מעיניך וכל העולם שלך מתרכז בנקודה אחת בגודל ראש סיכה? עזבו את הטלפון. תהיו איתי רגע. מכירים שראש הסיכה הזו הוא בצבע של לימון זרחני שגדל בפרדס בצל הכור הגרעיני בפוקושימה, זוהר למרחוק, משהו כזה שאי אפשר לפספס אותו?

אבארט 595 קומפטיציונה.

כזה.

כשנכנסתי לאולם התצוגה ביגאל אלון כדי לדבר עם עומר נציג המכירות (וגם האחראי על הפעילות ברשת שעושה לא מעט רעש), למרות שהדרך אליו עברה באולם התצוגה הסמוך של פרארי וכמובן מבלי לזלזל לרגע בעצמה המשודרת מהרכבים האלה, הרגשתי שעם כל הכבוד להם, הם מרוחקים עבורי  כמו הצד האפל של הירח או דוגמנית-על במגזינים: טוב לראות אותם מדי פעם, אבל אין הרבה סיכוי שאכניס את אחד מחלקי הגוף שלי באחד מהם (הלו, אני מדבר על הרכבים כן?), ולכן הם לא רלוונטיים לי בדיוק באותה מידה. אבל כשנעצרתי מול האבארט 595 האפורה-בטון-מלט עם אלמנטים אדומים – נעתקה נשמתי לא פחות מאשר אל מול הפרארי רומא המדהימה שהושקה זה עתה. כן, עולמות שונים, אבל דווקא משיקים וקרובים זה לזה בצורה מפתיעה, שכן שניהם פונים למכנה משותף מאוד חייתי וקדמון של חובבי נהיגה: כלי רכב מנועי שכל מטרתו היא לתת בגז ולמקסם עד כמה שאפשר את הריגושים בנהיגה, כשהיעד המקורי פתאום לא חשוב כמו הדרך אליו. כמעט כמו ברכיבה על אופנועים.

התוכנית המקורית היתה לקחת את העקרב (הסמל של אבארט) הקרבית ביותר ולצאת לרכיבה, סליחה – נהיגת מבחן דרומה על כבישים בין המגניבים בישראל: קצת בית גוברין, אמציה שקף ולכיש, קצת סנסנה, קצת יער יתיר, סדום ערד, ים המלח, מצוקי דרגות, וחזרה למרכז. ים קילומטרים שאפשר לבלות אותם בליסינגומטית היברידית משעממת תוך כדי הקשבה לתסכיתים ברשת א', או לפרק בהם את האספלט כמו מכונית על קפיץ (הדימוי הזה עוד יחזור לי במוח הרבה פעמים) תוך כדי ש"דני קליפורניה" של ה-רד הוט צ'ילי פפרז מתנגן לך בשיא העצמה דרך מערכת של Beats, ואתה בא לתת בגז כאילו אין מחר.

בחרתי באופציה השניה.

האבארט היא למעשה גרסה משודרגת של פיאט 500, כשההבדלים בין שני הרכבים נגמרים פחות או יותר בצורה החיצונית שלהם, וגם זה בקושי בזכות אלמנטים ויזואליים מגניבים של האבארט עליהם נתעכב בהמשך. עזבו את שאר הדגמים בליין (טוריזמו וגם סקורפיונה). בואו לא נדבר עליהם בכלל. הרכב שנבחן הוא מדגם אבארט 595 קומפטיציונה, הגירסה כמעט הכי בכירה בליין המוצרים, עם מנוע 4 צילינדרים בנפח 1368 סמ"ק אליו משודך טורבו גדול (גארט 1446) ופילטר אוויר ספורטיבי (BMC) המפיק לא פחות מאשר 180 כ"ס (בדגמים האחרים – 145 ו-165 כ"ס בהתאמה). הקומפטיציונה גודשת ב- 1.8 – 1.9 באר (לפי השעון לפחות), ונכון שבגלל הטורבו הגדול יחסית מרגישים לאג גדול יותר מאשר בדגמים האחרים (כך אומרים לי, לא בדקתי), אבל הוא הולך ומתגבר ככל שהסל"ד עולה. לפי נתוני יצרן שיא המומנט שעומד על 25.5 קג"מ מגיע ב- 3,000 סל"ד, וכשמשקל הרכב עומד בקושי על 1,065 ק"ג קלילים מאוד והרכב מרגיש קצר עם בסיס גלגלים כמו של קארט, יש לך ביד נוסחה שמאפשרת נהיגה מאוד אגרסיבית בכבישים מתאימים.

ולא תבינו על מה אני מדבר עד שלא תתנו גז.

אבל לפני שנותנים גז צריך להיכנס לרכב ולהניע. אז קדימה. מסובב את המפתח (כן כן, הנה רכב שהוא לא keyless בשנת 2020), והמנוע מתעורר לחיים (יש קלישאה יותר רדודה מזה?). יוצא מהחניון התת-קרקעי לתנועה הלא-כל-כך עמוסה בתל-אביב של טרום סגר קורונה שלישי בדרכי החוצה מן העיר. איילון דרום, קצת כביש 1, לחיצות קלות על דוושת הגז, אבל התגובה של המנוע לא מרגישה לי מי יודע מה מלהיבה. מה קורה פה…? ואז, כמו בפלאש-בק מסרט בסדרת "מלחמת הכוכבים" אני שומע את קולו של עומר נציג המכירות מהדהד לי בראש: "השתמש בכפתור הספורט מיצו, כפתור הספורט, ומה שלא יהיה אל תשכח להפעיל את ה…" אני לא מחכה לשמוע את סוף המשפט ואני ממהר ללחוץ לחיצה קלה על הכפתור העגול עם הכיתוב Sport בחלקו השמאלי של הדשבורד המרכזי.

רגע אחד, מה קורה פה? בתור התחלה – ארבעה דברים מאוד ברורים: האחד – לוח השעונים הדיגיטלי העגול מול הנהג משנה את אופיו והוא כולל כעת אלמנטים שונים ובצבע אדום עצבני עם מד כוחות ג'י במרכזו. השני – ההיגוי הופך להיות עצבני וקשה יותר. סבבה. והשלישי – מערכת הפליטה Record Monza, המצוידת בשסתום פליטה הנשלט אלקטרונית, משנה לחלוטין את האופי שלה.

ואז אני לוחץ על הגז ומגלה את האלמנט הרביעי. לא, המנוע לא קיבל פתאום עוד עשרות כוחות סוס, אבל מפת המצערת משתנה לחלוטין. תגובת הדוושה הופכת מיידית, הטורבו נכנס לעניינים הרבה יותר באגרסיביות, וכל הרכב מרגיש דרוך כאילו מישהו לחץ על מתג שהעיר אותו משנת צהריים. פתאום אותו מנוע בדיוק מרגיש כמו נמר שמחפש את הטרף הבא.

אני נגנב מאיך שהקארט הקטן הזה נותן בראש! הדגם הנבדק היה ידני עם 5 הילוכים בעל ידית הילוכים עם מהלך קצר וספורטיבי ועם ג'ולה בקצה ידית ההילוכים העשוייה אלומיניום קריר למגע (ישנו גם דגם עם תיבה רובוטית 5 הילוכים, אבל בואו נעזוב אותו בצד). לא ברור איך זה קרה, אבל ב- fast forward דבילי לגמרי אני מוצא את עצמי על הכבישים של בית שמש בואכה זירת הקרבות באזור בית גוברין והלאה מכך. הכבישים ריקים למדי, מזג האוויר קריר במידה מתאימה, השמיים כחולים עם ענני נוצה עדינים, והפלייליסט הפרטי שלי מתנגן בעצמה ראוייה ברמקולים המצויינים (בגרסה המשודרגת עם מערכת Beats יש גם מגבר בתא המטען הלא-כל-כך גדול – כ- 185 ליטר בקושי, ולא, אין גלגל רזרבי אבל יש ערכת ניפוח).

הכבישים המפותלים מוכרים לי היטב ואני לוקח את הסיבובים כמעט על הצד, או לפחות ככה זה מרגיש לרוכב אופנוע מובהק שכמוני. עם קפיצי הנמכה ספורטיביים של אייבך ובולמים ספורטיביים וקשים של קוני FSD, האבארט יציבה כמו פלס איטלקי שעשוי מבטון גרמני, כמעט ללא כל תחושת גלגול צידי. וזה פשוט מרגיש נפלא. תוסיפו לזה ג'אנטים בקוטר 17" של ה-טריבוטו פרארי (בצבע משתנה בהתאם לצבע הרכב) הנעולים בצמיגי מישלין פיילוט ספורט 3 בחתך נמוך (205/40/R17), וזה גם אוחז נפלא בסיבובים. צרפו לחבילה בלמים קדמיים עם דיסקים מחוררים בקוטר 305 מ"מ וקאליפרים בני 4 בוכנות של ברמבו (כשמאחור דיסקים בקוטר 240 מ"מ) והכלי יודע גם לעצור מצויין על כל משקלו הזעום (אגב, הקאליפרים יכולים לבוא בצבע שחור, כסוף, צהוב או אדום בהתאם לצבע הרכב).

רגע, אבל… משהו ממשיך להדהד לי בראש… אה! זה עומר הקרצייה מאולם התצוגה… משהו לגבי "אל תשכח להפעיל את… להפעיל את ה… להפעיל את ה- TTC מיצו, תפעיל אותו!"

כן! אני נזכר. מערכת ה-TTC – או Torque Transfer Control – משנה את האופן שבו האבארט מתמודדת עם יציאה מפניות. כאשר היא כבויה, בקרת האחיזה פועלת בצורה שמרנית יותר, וכל איבוד אחיזה קטן גורם להפחתת כוח מהמנוע. כאשר מפעילים את ה-TTC, המערכת מתחילה לדמות פעולה של דיפרנציאל מוגבל החלקה באמצעות הבלמים. במקום למהר לחנוק את המנוע, היא מעבירה יותר כוח לגלגל בעל האחיזה הטובה יותר, מה שמאפשר לפתוח גז מוקדם וחזק יותר ביציאה מהפנייה. התוצאה היא שהרכב מרגיש הרבה יותר חי, הרבה יותר נכון לנהיגה ספורטיבית, ובעיקר הרבה יותר כיפי על כבישים מפותלים.

זה פשוט מאאגניבבב! כמה שנהניתי עד עכשיו, פתאום הרכב הזה משנה (שוב) את ההתנהגות שלו (רק חבל ששני המצבים הללו מתבטלים מיד עם סגירת הסוויץ').

אמרתי שהאבארט קומפטיציונה מרגישה ממש כמו קארט? כן, אמרתי. בזכות בסיס גלגלים של 2,300 מ"מ שמרגישים כאילו הם נמצאים ממש בקצוות המרכב. הרכב כולו קצר מאוד, מה שעושה את החיים להרבה יותר מעניינים. עם מהירות מרבית מוצהרת של 225 קמ"ש ותאוצה מ-0 ל-100 קמ"ש בתוך 6.7 שניות, הרכב הזה פשוט מזנק קדימה בכל לחיצה על הדוושה. הוא קל, קצר, חד, וכל שינוי כיוון מרגיש כאילו מישהו דחף אותו ביד, והיא עפה קדימה. ההיגוי אמנם עובר דרך הגה חשמלי, שאמנם מרגיש קצת מנותק מהכביש אבל הוא חד, מדוייק, ומאפשר לאבארט לשנות כיוונים בקלות מפתיעה, כשהבולמים הקשיחים, יחד עם מערכת ה-TTC שמדמה פעולה של דיפרנציאל מוגבל החלקה, רק הופכים את החוויה למסעירה הרבה יותר.

בתוך תא הנוסעים התחושה היא ספרטנית למדי: ההגה אמנם בעל קוטר קטן ונוח, עם גימור קרבון ומגוון כפתורי שליטה על המולטימדיה וכו', אבל הוא מתכוונן רק לגובה אבל לא למרחק. גם המושבים די מוגבלים ומתכווננים רק קדימה ואחורה (בגירסאות אחרות יש גם כיוון מסויים לגובה), ואת כפתור הכיוון של גב המושב תקעו דווקא בין המושב לבין הדלת מה שמחייב אותך לכוון אותו בעמידה כשהדלת פתוחה… בקרת שיוט כמובן שאין (אבל בזכות מערכת מובילאיי שמותקנת על ידי היבואן יש בקרת סטייה מנתיב ובקרת שמירת מרחק) ורק 5 כריות אוויר (לעומת 7 בדגמים האחרים). כל הגימור הפנימי רחוק מאוד מלהרשים עם פלסטיקה על הדלתות שמרגישה כאילו היא מגיעה מהפיאט הכי פשוטה (וכנראה שכך הוא הדבר). כפתורי השליטה על החלונות החשמליים של הנהג והנוסע נמצאים במרכז הדשבורד (שעשוי קרבון ברכב המבחן בתוספת תשלום, או פלסטיק בדגמים שנמכרים באולם התצוגה) ודורשים התרגלות מסויימת. אין מצלמת רברס (סובב ת'ראש אחורה יא עצלן!) וגם הוישרים מרגישים פשוטים, והתזה של מים אמנם מנקה גם את צמד פנסי הדרך הראשיים (לד משולב קסנון), אבל לא מפעילה אותם באופן אוטומטי. נו בסדר, והעיקר שאין מצב סטופ אנד גו מעצבן.

מצד שני, האבארט מגיעה עם מספר אלמנטים ויזואליים ועיצובים מגניבים שמוסיפים לתחושת המגניבות של הכלי, כמו השחרה סביב הסמלים, לוגו העקרב של אבארט על המושבים, הדלתות וסף הכניסה, דוושות אלומיניום, דיפיוזר שחור מאחור בין רבעיית פתחי הפליטה (בדגם הקומפטיציונה), ספויילר מעל לחלון האחורי, חישוקים קלים, וכמובן חבילות צבעים מרובות בהתאם לגחמה הכי הזוייה שלכם (חלקן כמובן בתוספת תשלום), ואפשר לראות את מגוון האופציות באתר היצרן. הרכב מגיע עם אופציה לגג שמש וגם נזכיר את גרסת הקבריולט בעלת הגג הנפתח (אך הכבדה מעט יותר, וכמובן יקרה יותר). את החבילה בתוך תא הנוסעים משלים מזגן לא פחות ממצויין שמקרר את חלל הרכב ואת סביבת הנהג/נוסע במהירות מפתיעה, וכמובן מערכת סאונד מעולה (ברכב המבחן היתה מותקנת המערכת "הרגילה" ולא זו של Beats). מעבר לחיבור בלוטות' קל לתפעול, בעלי אייפון יכולים להתחבר ולהציג את הסלולרי שלהם על המסך הראשי (7") בעל לוח המגע בקלות באמצעות קאר-פליי של אפל, ואילו בעלי אנדרואיד יכולים להתממשק באותה קלות לאנדרואיד אוטו. מד גדישת טורבו עגול בצידו השמאלי של לוח השעונים הדיגיטלי, שני שקעי USB בחלקה התחתון של הקונסולה המרכזית, וכך גם שקע מצת. אין הרבה אזורי איחסון לחפצים, ורצוי שמה שכן תשימו שם יהיה מעוגן למקומו כי הרכב הזה יקח אתכם למקומות שובבים לחלוטין, ואתם יודעים את זה.

עולה מים המלח לאזור מעלה אדומים וירושלים. כביש 1 מתעקל לו באלגנטיות בכמה פיתולים מהירים וארוכים, ואני נהנה לראות את מד המהירות מטפס בזריזות לא אופיינית (חוקי! כמובן הכל חוקי! בחיי!) למרות שאני בעלייה. אני מסתכל בשעון וחושב לעצמי: "מה אם… מה אם עכשיו אני אעלה להר?" שינוי כיוון זריז והופה אני בדרך לאזור נס הרים, למרות שהרגע סיימתי סיבוב של כ- 350 ק"מ. אגב, צריכת הדלק סבירה לחלוטין למרות הלחיצות שלי לאורך כל הדרך (כ- 16.6 ק"מ לליטר מוצהרים) אם כי מיכל הדלק יחסית קטן בנפחו (רק 35 ליטר).

נכון, מדובר ברכב שפונה לקהל יעד מאוד ספציפי, מי שאוהב לנהוג, נהנה מהחוויה ופחות מעניין אותו לבדוק את איכות הפלסטיקה בדשבורד. ובאמת, את מי זה מעניין בכלל? תן בגז ותהנה מהאחיזה, היציבות, כוח המנוע, הטורבו המגניב, הבלמים כל החבילה. מי שמחפש סלון ילך למצוא אותו אתם יודעים איפה. כאן באנו לעבוד ולהנות וכן – גם להפגין קצת סטייל ופוזה איטלקית, וזה ממש לא רע. אם הייתי צריך לתאר את האבארט הזו במשפט אחד, הוא היה פשוט מאוד: זו לא מכונית שנועדה לקחת אותך ממקום למקום. היא נועדה לגרום לך לחפש עוד כביש. עוד סיבוב. ועוד תירוץ קטן אחד לא לחזור עדיין הביתה. רק מה, אל תשכחו את הקול של אובי וואן קנובי ברקע: "תכניס למצב ספורט, ולא לשכוח להפעיל את ה- TTC לוק!"

209,900 ש"ח לקומפטיציונה בלאק אדישן. תתחדשו.