קחו חלום והגשימו אותו: טיול על האופנוע שלך לצפון איטליה (חלק 2)

זהו חלקו השני של סדרת המאמרים בנושא הטיול שלי לצפון איטליה. את חלקו הראשון תוכלו לקרוא כאן, ובו כתבתי על השיקולים שהובילו לקראת ההחלטה להוביל את האופנועים הפרטיים שלנו במכולה מישראל לאיטליה, על הפרוצדורות והמנהלות, וכן על עלויות הטיסה, השילוח והמלונות.

בסופו של החלק הראשון עברנו קרוב ל- 800 ק"מ של כבישים פתלתלים מדהימים, חצינו את הגבול בין איטליה לשוויץ מספר פעמים, וטיפסנו וגם ירדנו קילומטרים רבים ביום. בואו נמשיך.

הערה לגבי התמונות המופיעות כאן: כל התמונות המופיעות צולמו על ידי, או על ידי קובי ליאני (עורך וואלה רכב שהצטרף אלינו), או על ידי החברים הרוכבים בקבוצה. הקרדיט מגיע לכל אחד מהם בנפרד וביחד.

היום הרביעי

את שלושת הימים הראשונים סיימנו בעיירה Bormio אשר על גבול איטליה שווייץ, ושם התוכנית המקורית היתה לישון בה יומיים ולהשתמש בה בתור בסיס לטיול חד-יומי קצר (יחסית) אל ה- Stelvio Pass, מעבר סטלביו המפורסם. אבל מכיוון שהמרחק אליו קצר יחסית משם, ביצענו שינוי קל בתוכנית היום הרביעי, ובמקום כ- 50 ק"מ הלוך חזור בלבד, הארכנו את הרכיבה להרבה, הרבה מעבר לזה.

eu-ducati-trip-34

בניגוד ליום השלישי, היום מזג האוויר הסביר לנו פנים, ויצאנו בבוקר שמשי וחם למדי בחזרה לכיוון Umbrailpass המדהים ביופיו. כשהגענו למעלה, הפעם הקדשנו מספיק זמן לתמונות, ולאחר כרבע שעה של התלהבות בלתי פוסקת מהנוף המשכנו לתוך שווייץ ולעבר העיירה Val Müstair בה עברנו אמש. עצרנו לארוחת בוקר (אמרתי כבר ששווייץ יקרה? סנדוויצ'ים? לא לשכוח) והמשכנו לכיוון צפון מזרח על כביש שאפשר לתאר אותו רק כגן עדן לרוכבי אופנועים.

eu-ducati-trip-21

בהגיענו לעיירה המנומנמת בשם Tubre חצינו שוב את הגבול בחזרה לאיטליה, והמשכנו עד לעיירה Glorenza, שם פנינו דרומה לעבר Prad am Stilfserjoch. משם פנינו לכיוון דרום מזרח אל עבר העלייה ל- Stelvio Pass. מאות אופנועים חלפו מולנו, במהלך היום הזה, ואנחנו בעצמנו עקפנו לא פחות אופנועים. הנופים של מדרוני ההרים המושלגים והמיוערים היו מהפנטים ממש, ואני האטתי את הקצב כדי לפנות זמן לכמה תמונות.

eu-ducati-trip-23

בפסגת מעבר סטלביו מצאנו מרכז מסחרי של ממש עם עשרות חנויות, רובן ככולן מוקדשות לאופניים (שכמו בימים הקודמים מילאו כל כביש כמו פטריות אחרי הגשם). מצאנו דוכן נקניקיות מדהים ושם החלטנו לעצור לארוחת הצהרים שלנו. מלאים ושבעים עשינו דרכנו חזרה אל עבר Umbrailpass ומשם ירדנו (בפעם השלישית) באותו כביש מדהים לכיוון Bormio.

eu-ducati-trip-22

בניגוד לאמש, הפעם הכביש היה יבש לחלוטין, מזג האוויר היה בהיר ונעים, ואם הייתם פותחים את משקף הקסדה הייתם יכולים לשמוע מלאכים שרים. כן, מסבר שבמקומות האלה בעולם, מקומות בהם אין ביבי ולא בוגי, לא פלשתינאים ולא אירנים (טוב, יש, אבל לא כאיום בטחוני על המדינה שלך, לא בנתיים לפחות), לא מתנחלים ולא חרדים, והדאגה הכי גדולה של התושבים היא איזה פסטה להכין לארוחת הערב, במקומות כאלה המלאכים מתפנים לעשות את מה שחשוב. הרצל, שמע, היית כל כך קרוב לשם בבאזל, לא יכולת לתכנן קצת יותר טוב את החזון שלך?

eu-ducati-trip-24

לפני הכניסה ל- Bormio פנינו ימינה ועלינו לעבר העיירה Valdidentro ומשם המשכנו לעלות בכביש מדהים ביופיו אל עבר מעבר Passo di Foscagno. הטמפרטורות צנחו והגיעו עד כדי כ- 5 מעלות, אך למזלי החימום בידיות שלי עזר לי מאוד להתמודד עם הקור (באותו יום יצאתי עם כפפות קיציות).

eu-ducati-trip-25

את עיירת הסקי האיטלקית Livgno פגשנו בסוף המקצה הזה, רחובות שלמים ויפהפיים מוקדשים לציוד סקי, ספורט, אופניים ואופנה, ואפילו חנות לציוד אופנועים קטנה (ופטורה ממכס למרבה ההפתעה). הערב החל להתקרב ואנחנו עשינו דרכנו חזרה בקצב מהיר למדי באותו כביש אל עבר Bormio, שם בילינו את הלילה השני שלנו.

(הערה למפה: עקב חישוב לא נכון של גוגל מפות אני חושב שחסרים לנו כ- 35-40 ק"מ למרחק המצטבר המופיע כאן על המפה)

italy-trip-2016-day-4

היום החמישי

שווייץ היפהפיה אך היקרה מאוד נותרה מאחורינו, והיום אנו עושים דרכנו בנחישות לכיוון הדולומיטים. אנחנו נפרדים מ- Bormio ועושים דרכנו לכיוון מזרח אל עבר עיירת הסקי הקטנה Santa Caterina di Valfurva. משם אנחנו מתחילים לעלות על כביש שהעתיק את נשימתי בהיותו צר מאוד, לא סלול בצורה מעולה כפי שהתרגלנו עד היום, ומתפתל בין הרים בעלי טופוגרפיה שונה מזו שאליה היינו רגילים עד כה.

eu-ducati-trip-27

הנופים מדהימים, ניתן לראות עד למרחוק, ואלמלא היה הכביש כה מאתגר לרכיבה, הייתי בוהה באופק עד ללא סוף. אנחנו עולים ועולים, ובשלב מסויים עוצרים לתצלומים קבוצתיים.

eu-ducati-trip-35

מהמעבר אנחנו יורדים דרומה על אותו כביש חצי משובש ומאתגר לעבר העיירה Ponte di Legno. תדלוק קצר ופונים מזרחה על עבר העיירה Monclassico. האנשים דוברים בעיקר גרמנית למרות שהם נמצאים באיטליה, וניתן לחוש את השפעת הארכיטקטורה והתרבות הגרמנית/אוסטרית בכל פינה. כאן יש לנו כמעט התקלות עם שוטרים מקומיים שמסתקרנים יותר מדי לגבי לוחיות הרישוי שלנו, אבל הכל נגמר בטוב (בכל זאת, לא עשינו כל עבירה) ואנחנו עוצרים לקפה ועוגה.

eu-ducati-trip-32

בעיירה Fondo אנחנו סוטים צפונה לכביש שעולה מעלה מעלה למעבר נוסף. אחד האופנועים מפספס פניה ונופל נפילה מעצבנת על צידו. נזק למראה השמאלית ובעיקר לאגו, ואנחנו ממשיכים. מרגע שהגענו לפסגה ואנחנו מתחילים לרדת, לרגלינו נפרש עמק נרחב, והטמפרטורות הנעימות שליוו אותנו עד כה עוזבות ומפנות את מקומן לחום מעצבן למדי.

eu-ducati-trip-28

eu-ducati-trip-33

את העיר Bolzano ניתן לראות למרחוק, עיר מהגדולות שבהן נתקלנו עד כה, ואחרי צ'ק אין למלון מחליטים לתת גיחה למוסך וסוכנות דוקאטי המקומית כדי לתקן את המראה השבורה לאופנוע שנפל, וכדי לעשות טיפול סיום הרצה לאחד האופנועים האחרים. המוסכניק המקומי לא מראה סימני להיטות לקבל עבודה, אבל מכיוון שהתור תואם ונקבע מראש, האופנוע מתאשפז ואנחנו מתפנים לצאת לאכול ארוחת צהרים כמו שצריך, וכמובן שאי אפשר לסיים יום באיטליה ללא הגלידה האיטלקית המעולה, ה- Gelato המפורסם.

italy-trip-2016-day-5

היום השישי

בולזאנו חמה ומעצבנת, אז אנחנו ממהרים להתרחק ממנה ופונים מזרחה. יש לנו ציר ארוך מאוד ומאתגר מאוד לפנינו. הטופוגרפיה של ההרים סביבנו משתנה שוב, וכעת הם חשופים, מחורצים, והצוקים שלהם גבוהים ובעלי פסגות חדות ומרשימות, אופייניות לרכס הדולומיטים. ככל שאנו עולים הטמפרטורות יורדות, אבל הן לא נמוכות כמו במעברי האלפים בתחילת הטיול, ואין גשם באופק.

כמו בימים הקודמים, גם כאן השפה הגרמנית מתערבבת עם איטלקית, עיירות הסקי של דרום טירול עוברות בזו אחר זו מתחת לצמיגי האופנועים שלנו, ומעבר Passo Pordoi עם הכבישים המטריפים שלו קורא לנו לסשן צילומים. חבל רק שאיתנו נמצאים עוד מאות אופנועים ולא פחות מזה – אופניים, חלקם רוכבים בעליה, אבל חלקם דוהרים בירידה כמו מטורפים.

eu-ducati-trip-31

באזור עיירת הסקי (המכוערת בקנה מידה אליו התרגלנו עד כה) Carezza אנחנו עוצרים בתוך היער ממש ליד אגם מרהיב ביופיו בשם Lago di Carezza. המים צבועים כחול בגוונים מדהימים, וניתן לראות את קרקעיתו מרוב שהם צלולים. במקום אנחנו פוגשים קבוצה של ישראלים שנסעו כדי לטייל באופניים בשבילים באזור, ולמרבה ההפתעה אנחנו לא מוצאים אחריהם שום אריזות של במבה או פסולת אחרת. אולי אפשר אחרת? מי יודע.

eu-ducati-trip-26

בעיירה Ponte Nova Birchabruck אנחנו פונים דרומה לעבר מעבר Passo Lavazé. הכביש הופך לצר יותר ויותר. אנחנו נכנסים לכביש הנוסע בתור יער מן האגדות ממש, עם מקום מעבר לרכב אחד בלבד, אבל עם פניות ופיתולים מרהיבים, בתוך נוף קסום של ממש. חופות העצים סוגרות עלינו מלמעלה בעוד אנו עושים דרכנו מעלה אל המעבר. הכביש צר מאוד, וכל פיתול עלול להפגיש אותנו עם רכב – מעטים מהם נוסעים על הכביש הזה, אבל אי אפשר לדעת. בסמוך למעבר קיים מלון/מסעדה קסום, אבל השמש מתחילה את דרכה האיטית לכיוון השקיעה ואנחנו צריכים עוד להספיק לעבור כמעט 100 ק"מ.

eu-ducati-trip-30

עוצרים למעלה כדי להצטלם, ואז אחד מהחברים מגלה על בשרו כמה חשוב זה תמיד לחנות אופנוע בהילוך ראשון, גם אם נראה לך שהאדמה מישורית. האופנוע האדום היפהפה עושה דרכו בסלואו מושן מפחיד ארצה… הלכה מראה, הלך קליפ-און שמאל, איך ימשיך בנסיעה? הכביש מפותל מאוד, ואין סיכוי לרכוב עם יד אחת לאורך כל הדרך, וגם אם כן, איך יעביר הילוכים? איך יעבור לניוטראל? היצירתיות נכנסת לפעולה וכל צד שמאל של הקליפ-און מפורק, הגדם מושתל בחזרה כחצי כידון, בית המתגים מחובר בדאקטייפ אל גדם המראה, ובמקום ידית קלאץ' מאלתרים מברג ביחד עם מפתח פלאגים, כשהכל מאובטח באמצעות אזיקונים ודאקטייפ. בודקים את טווח התנועה של הקומבינה, הילוכים עוברים, יאללה לדרך. מדהים, אבל האופנוע בתצורתו המאולתרת עוד עובר למעלה מ- 350 ק"מ ויומיים של רכיבה עד שיגיע למוסך לטובת תיקונים.

eu-ducati-trip-29

לפנות ערב מגיעים ל- Trento, אבל למרות העייפות ההתרגשות של הנסיעה של היום השישי מחזיקה אותנו ערים עמוק אל תוך הלילה.

italy-trip-2016-day-6

שישה ימים עברו. חצינו את האלפים, עברנו דרך אגמים, פסגות מושלגות, אתרי סקי, נחלים שוצפים, רכבנו בגשם ובשרב, ושני השלישים הראשונים של הטיול שלנו הסתיימו. ממשיכים הלאה! חכו לחלק השלישי והאחרון של הטיול!

2 Comments

Add a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נגישות