קחו חלום והגשימו אותו: טיול על האופנוע שלך לצפון איטליה (חלק 3)

זהו חלקו השלישי והאחרון של סדרת המאמרים בנושא הטיול שלי לצפון איטליה. את חלקו הראשון תוכלו לקרוא כאן, ואת חלקו השני תוכלו לקרוא כאן.

היום השביעי

המסע המרתק שלנו בתוך הרי האלפים והדולומיטים כמעט ונגמר. לפנינו עוד 4 ימים, אבל מתוכם רק יום אחד נותר שבו נוכל עדיין לטעום את טעמם הנפלא של כבישי צפון איטליה. מחר אנחנו כבר ברכיבה מנהלתית לכיוון אירוע יום ההולדת לדוקאטי. אז צריך להנות ממה שעדיין נותר.

יוצאים מוקדם בבוקר דרומה מהעיר טרנטו, פנינו מועדות לכיוון אגם גארדה, ה"כנרת" של רבים מהאיטלקים. זהו אגם תיירותי מדהים, ארוך וצר יחסית, הממוקם בין שני רכסי הרים המייצרים נוף מרהיב. העיירות הפרוסות לאורך חופיו מהוות יעדים למאות אלפי תיירים מדי חודש, ואנחנו למזלנו נוסעים בכבישים הצרים הללו בסוף חודש יוני, עוד לפני שעדר התיירים מגיע למקום וסותם את הכל. אני רוכב ומתבונן סביבי, למרות מזג האוויר החם והלח המזכיר את מישור החוף בישראל, אני מוכן לקחת מזוודה (ואופנוע) ולעבור לגור שם בכל רגע. פשוט מדהים.

לקראת 2/3 מאורכו של האגם אנחנו פונים ועולים לכיוון פסגת ההר המזרחי, שם אנו עוברים בתוך כמה כפרים ציוריים במיוחד, עד שלצערנו אנחנו מתחברים לאוטוסטרדה הממשיכה דרומה. משם זה לתת גז ככל שניתן, ולנסות לחצות את קרוב ל- 200 הק"מ שנותרו לנו כמה שיותר מהר.

ככל שאנו ממשיכים דרומה אנו נתקלים ביותר ויותר אופנועים מתוצרת דוקאטי העושים דרכם לכיוון בולוניה. קבוצות שלמות של רוכבי מונסטר, רוכבי דיאבל, המון רוכבים על מולטיסטרדה וגם לא מעט רוכבים ספורטיביים המגיעים על דגמי פאניגלה למיניהם. רובם ככולם רוכבים במהירות הכמעט חוקית, רק אנחנו, חוליגנים, נותנים גז כאילו אין מחר, ממהרים להגיע לבולוניה כדי להכנס למתחם של דוקאטי הסמוך למפעלי החברה.

בהתקרבנו לבולוניה ניתן ממש להבחין בהתקהלויות של הרוכבים השונים, כולם מתנקזים למתחם הכולל חנויות אביזרים ולבוש, מוסך גדול במיוחד, וכן מסעדה בסגנון דיינר אמריקאי.

אבל זה לא נגמר. בבולוניה יש עוד מגוון חנויות אביזרים וציוד, כולל חנות גדולה במיוחד של דיינזה וכן רשת חנויות בשם Mingarelli. גן עדן של ממש, ואי אפשר שלא לקנות פריטים כאלה ואחרים שבארץ עולים בוודאי פי שניים.

Mingarelli | Abbigliamento moto, accessori e ricambi

היום עוד לא נגמר, וחלקנו מנצלים את ההזדמנות לצחצח את האופנועים שהגיעו לאיטליה נקיים למשעי, אבל הספיקו להתלכלך לא מעט עם בוץ, ברחשים, גשם, וכן שמן השרשרת שהקפדנו להשתמש בו בכל חניית לילה.

אנחנו ממש קורסים לתוך המיטות שלנו בבית המלון בבולוניה. מזל, כיוון שלא היינו רוצים לשהות שם יותר מדי זמן.

היום השמיני

היום יום שישי, זהו היום השמיני שלנו באיטליה. קנינו את כל מה שיכולנו לקנות (אוי כמה שזאת היתה טעות לחשוב ככה, אבל את זה נגלה רק למחרת…), רכבנו על פני למעלה מ- 2000 ק"מ של כבישים מהיפים שראינו, ומכאן זהו מירוץ להגיע כמה שיותר מהר ל- World Ducati Week שאמור להיפתח היום במסלול המירוצים הבינלאומי מיזאנו ע"ש מרקו סימונצ'לי. אני וקובי יוצאים לדרך מוקדם כדי להספיק להגיע לכניסת העיתונאים לאירוע, ומכיוון שמדובר ברכיבה של לא הרבה יותר מ- 130 ק"מ, אנחנו חיש קל מגיעים למיזאנו.

היום התשיעי והעשירי

אנחנו ברימיני, אלה הימים המדהימים של אירוע ה- WDW במיזאנו, ואנחנו למעשה מבלים את זמננו על המסלול ובמתקנים הסמוכים, או בעיר עצמה, בבריכה, בחוף הים, בהופעות או במסעדות. ליגה. אבל גם זה צריך להסתיים, ואנחנו צריכים לחזור ארצה. אין ברירה.

אחד מהחברים בקבוצה עובר תאונה קלה במסלול, בסשן רכיבה על המסלול עצמו. מישהו מחליט להיכנס בו מאחורה, ומעיף את הבחור לשול. נזק לפירינג, לרגליות, ולעוד כמה מכלולים. המוסך של דוקאטי באירוע תופס פיקוד, וחיש קל תוך מספר שעות קצר במיוחד האופנוע חוזר לעמוד על הגלגלים במצב מושלם.

כתבתי בהרחבה על האירוע המדהים הזה כאן, ויש גם אחלה גלריה:

מועצת שבט אדומי העור – דו"גיגים

כולם חוזרים מהמסלול, ובשעות הצהרים אנחנו מתקפלים מהמלון ברימיני ויוצאים לדרך – אופנועים ורכב הליווי, בדרכנו לוונציה. הכביש מנהלתי ברובו, ואנחנו בוחרים לנסוע בדרך הצדדית יותר העוברת ליד הים האדריאטי מאשר על האוטוסטרדה (שהיא, כמו רוב האוטוסטרדות בהן נסענו – בתשלום). לוונציה אנחנו מגיעים ללא אירועים מיוחדים ומיד עושים דרכנו לנמל, לאותה נקודה בה פרקנו את האופנועים מהמכולה לפני 10 ימים, על מנת לארוז אותם חזרה לתוך המכולה.

את תהליך האריזה אנחנו עושים בשעות אחר הצהרים. למזלנו לא חם כמו ביום שהגענו, וכולנו מאורגנים, צ'ימידנים של ציוד עולים על משטח הציוד, האופנועים קשורים ומכוסים על פלטות המתכת שלהם, ורכב הליווי מתרוקן בחלקו אך מתמלא בנו הרוכבים.

עייפים ורעבים אנחנו עושים דרכנו למלון בוונציה, אבל לצערנו אנחנו מגלים שהוא לא מהמשובחים שיש בלשון המעטה. העייפות נותנת בנו אותותיה, ולאור העובדה שלמחרת אנחנו צריכים לקום מוקדם מאוד, אנחנו עושים מעשה אסור ונכנסים לאכול במקדונלדס. אל תספרו לאף אחד, בסדר?

אחד עשר ימים, עשרה ימי רכיבה נטו, כשמתוכם 7 ימים מלאים של רכיבה על כבישים מדהימים, בין הרים נישאים, עמקים, אגמים, מפלים שוצפים ונהרות זורמים. אלה ימים שלא ישכחו בנקל, ואני כבר זומם על הטיול הבא שלי. אם אפשר לסכם את הטיול הזה במשפט אחד הרי שהוא יכלול בתוכו את המילים חלום, הגשמה, מדהים, פשוט לביצוע ולא יקר במיוחד. כל מה שאתם צריכים זה להחליט שאתם רוצים להפסיק להזיל ריר ופשוט לקום ולעשות מעשה.

מי מצטרף לרכיבה בשנה הבאה?