תגית: דעות אישיות

לאן הולך הכסף?

בעקבות הפוסט הזה, הנה שתי שורות שמסכמות את המניפולציה של נערי האוצר:

נוב' 2009: הפחתה של רכיב ההעמסה מ- 4.25% ל- 3.75% (חצי אחוז בלבד) = העלאה של 12% בפוליסות הביטוח של כל רוכבי הדו-גלגלי בישראל. כלומר – שינוי של חצי אחוז משמעותו 12% ייקור מיידי בפוליסות של כולנו.

נוב' 2011: העלאה של רכיב ההעמסה מ- 3.75% ל- 6% (2.25%) = הוזלה חלקית, רק לחלק מהרוכבים, רק עבור חלק מהכלים הדו-גלגליים, בשיעור זניח של כ- 10%. לא חצי אחוז, אלא ארבע פעמים חצי אחוז, כלומר – לפי ה"מחירון" שהאוצר בעצמו קבע בנובמבר 2009, ההוזלה היתה אמורה להיות בשיעור של ארבע פעמים חצי אחוז ועוד קצת עודף, ולא לכולנו אלא רק לחלקנו.

אם הורדה של 0.5% בסוף 2009 משמעותה ייקור בשיעור של 12% של הפוליסות של כל רוכבי הדו"ג, איך בדיוק אתם מסבירים שהעלאה של 2.25% בסוף 2011 משמעותה אך ורק הוזלה חלקית בלבד, רק לחלק מהרוכבים (עד גיל 30), רק לחלק מהכלים (עד 250 סמ"ק), ורק בשיעור של 10% בלבד?

האם השתנה מספר כלי הרכב הדו-גלגליים בשנתיים האחרונות? האם משהו השתנה פה? לא. האם גילו שיטת חישוב מתמטית חדשה ולא סיפרו לנו עליה? לא.

איך בדיוק נקבע אותו "מחירון" של האוצר?

לאן הולך הכסף? על מי מנסה האוצר לעבוד?

שמישהו יאיר את עיני.

קראו עוד גם פה:

רוכב הסבר את עצמך

מניפולציה של האוצר – מחירי הביטוח ירדו, אבל לא לכולם ולא בשיעור שציפינו

כשלושה חודשים לאחר שחוק תיקון פקודת ביטוח רכב מנועי עבר בכנסת בקריאה שניה ושלישית, אחרי החגים, לקראת סיומה של פגרת הכנסת, אנחנו מקבלים סטירה בפנים.

מתוך פרופיל הפייסבוק של יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ כרמל שאמה הכהן:

"בשורות טובות לרוכבים, לעדכונכם סיכום פגישה מהיום עם פרופ׳ עודד שריג, הממונה על שוק ההון והביטוח:
רוכבים עד גיל 30 – 6% הנחה.
עד 250 סמ״ק – 6% הנחה.
השתתפות עצמית – 5% הנחה.
ההנחות החל מ 1.1 ומצטברות כך שצעיר שרוכב על קטנוע עד 250 סמק ורוכש השתתפות עצמית יקבל:
6+6+5= 17% הנחה ביחס למצב הקיים. כמובן שאם הוא רוכש השתתפות עצמית בפעם הראשונה יזכה לעוד 20% הנחה מעבר ל 17%.
אני מבטיח לא לשקוט על השמרים ולא לנוח על זרי הדפנה של ההישג הנוכחי וכבר פתחנו בהידברות עם האוצר לשיפור נוסף."

רגע רגע, מה זה אומר? האם באמת מדובר בבשורות טובות? או שמא זו עוד זריית חול בעיניים, עוד מניפולציה נוספת של פקידוני האוצר? על איזה בשורות בדיוק מדבר ח"כ כרמל שאמה הכהן? איפה כל שאר הרוכבים?

אני ממשיך לקרוא ב- YNET (ראו לינק מטה) ובאתרי חדשות אחרים, ומזדעזע.

תזכורת: החוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי שנחתם בתחילת אוגוסט השנה בא לקבע, בחוק, את המספרים שעליהם היתה לנו מחלוקת עם האוצר. פקידוני האוצר שואפים למקסם את רווחי חברות הביטוח הפרטיות (הם קוראים לזה "להגן על חברות הביטוח"), וכחלק ממהלך זה הובילו המפקחים על הביטוח החל מתחילת שנות ה- 2000 מהלך שבו יוקרו פוליסות ביטוח החובה של רוכבי הדו-גלגלי בשיעורים אסטרונומיים. את הטיל הבליסטי שמייצג גרף עליית התעריפים שיגר סופית המפקח הקודם – ידין ענתבי. המאבק שהובלנו בסוף 2009 לסיכול המהלך נכשל, ובעקבותיו פעלנו במישורים הפרלמנטריים על מנת להביא לשינוי המיוחל בחוק.

בעקבות השינוי בחוק ישתנה מרכיב ההעמסה של פוליסות הנהגים בישראל מ- 3.75% ל- 6%. כתוצאה מכך, אמורים נהגי ישראל לשלם מעט יותר (כ- 20-30 ש"ח לפוליסה בחישוב עלותה של פוליסה ממוצעת לרכב פרטי), וסכומים אלה, במצטבר, אמורים לאפשר הוזלה של תעריפי הביטוח של רוכבי הדו-גלגלי.

תוספת זו לעלות הפוליסות של כלל הנהגים מכונה על ידי נערי האוצר בשם "סבסוד". אבל אנחנו צריכים לזכור שה"סבסוד" הזה נועד בפועל לכסות את הפסדי "הפול", ואשר נמצא בבעלותן של חברות ביטוח פרטיות. על-פי נתוני האוצר, בשנת 2009 גבו החברות פרמיות ביטוח חובה בסך של 4.7 מיליארד שקל (עיין ערך "הרשות להדפיס כסף"). הרווח הנקי של חברות הביטוח לאחר קיזוז הפסדי "הפול" הגיע בשנת 2009 לכ-750 מיליון שקל, סכום עצום שהולך הישר לכיסם של הטייקונים מדושני העונג.

נחזור לענייננו. בכמה כסף מדובר? בחישוב מהיר, אם אנחנו יודעים, מתוך דיווחי חברות הביטוח בעצמן, שסך הגביה מפרמיות ביטוח חובה עומד על כ- 4.7 מיליארד לשנה, העברה של 2% מהפוליסות הללו אל הפול משמעותם תוספת של כ- 94 מיליון ש"ח.

94 מיליון ש"ח.

מצד שני, יש לנו כ- 100,000 דו-גלגליים (יש הנוקבים במספרים נמוכים יותר – כ- 80,000). נניח שכולם עושים ביטוח חובה (אם כי האוצר עצמו מדבר על כ- 20% שכלל לא עושים ביטוח), וניקח את אותם 94 מיליון ונחלק אותם בין כל אותם רוכבים. אנחנו מקבלים 940 ש"ח שיכולים, על פי חישוב זה, לרדת מהתעריף של כל אחד ואחד ואחד מאותם 100,000 מבוטחים.

אם באמת כ- 20% כלל לא מבטחים את עצמם, אז הנחה זו יכולה להגיע עד לכ- 1200 ש"ח ויותר הנחה לכל אחד ואחד מאיתנו.

קצת מספרים. נכון להיום, רוכב בן 41 שנוסע על היאבוסה (בנפח 1340 סמ"ק) שאמור לשלם 5,618 ש"ח (לפי תעריפי הפול נכון לדצמבר 2011 – ראו לינק למטה), ללא שלילות או תאונות ועם רישיון נהיגה בן 8 שנים ומעלה, אמור לשלם בסוף שנת 2011 סכום של כ- 4,820 ש"ח (אחרי הפחתה של 10% בזכות הגיל, ועוד 5% בזכות ותק הרישיון).

אם ניקח את ההנחה התיאורטית שאמורה היתה להתקבל בזכות שינוי החוק, בהתאם לחישוב לעיל אותו רוכב אמור היה לשלם "רק" כ- 3,900 ש"ח במקרה הטוב, וזאת מבלי לקחת את הפוליסה המוזלת (השתתפות עצמית תמורת הנחה של 20%). לו היה בוחר לקחת את הפוליסה המוזלת תמורת ההשתתפות העצמית, היה אמור לשלם פחות – כ- 3,000 ש"ח לשנה. לא זול, אבל בוודאי יותר טוב מאותם 5,618 ש"ח שערוריתיים, וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על ביטוח "כל נהג" (למה ברכבים אפשר לנקוב שני נהגים בשם, ואילו בדו"ג לא ניתן להוסיף רוכב שני, אלא מחייבים אותנו לרכוש ביטוח יקר של "כל נהג"?) או "בעלות אחרת" (עוד מס שערורייתי בחסות המדינה שהולך ישירות לכיסן של חברות הביטוח).

אבל זה לא מה שיקרה בפועל…

ochelet

המשך…

עמותת אור ירוק מתנצלת בפני משפחתו של טל שביט ז"ל וגונזת את הדו"ח השערורייתי

לפני מספר דקות הוציא דובר העמותה, אלעד סאסי, את ההודעה הבאה:

"תגובת עמותת אור ירוק לדו"ח התאונה של טל שביט ז"ל: בעקבות פניות ונתונים שנמסרו לעמותת אור ירוק, לרבות שיחזור התאונה, ערכנו בדיקה חוזרת בנוגע לממצאים שבידינו. הבדיקה העלתה, כי ייתכן וקיימות אפשרויות נוספות המסבירות את התאונה.
לפיכך אנו גונזים את הדו"ח שבידנו ומתנצלים על פרסום דו"ח הביניים.
כפי שציינו אור ירוק סומכת את ידיהם של רשויות החוק להמשך הטיפול בנושא."

בנוסף, ממידע שהגיע לידי, עולה כי מר שמואל אבואב, מנכ"ל העמותה, עמד בקשר ישיר מול אחיותיו של טל שביט ז"ל, אישתו לשעבר, והוריו, והתנצל בפניהן באופן רשמי על הפרשה.

ואני אומר – מוטב מאוחר מאשר בכלל לא, ובמקרה הזה יש לתת אם כך ח"ח למנהלי העמותה שהשכילו, אמנם באיחור רב, להבין את הטעות שעשו, וכן לפרסם זאת ברבים. על כך מגיע לכם שאפו.

חוות דעת מומחה מטעם מועדון האופנועים הישראלי בנוגע לתאונת הדרכים של טל שביט, ז"ל

צוות של מועדון האופנועים הישראלי ובשיתוף פעולה מלא עם המומחה גידי פרדר, שפעילותו בנושא דווחה בהרחבה בכלי התקשורת, נפגש עם מר אמציה גזית אשר בדק הנושא ופרסם את חוות דעתו.

על פי חוות הדעת, פעולותיו של הנהג חריגות ואינן עולות בקנה אחד עם ההיגיון התעבורתי המצופה מן האדם הסביר.

בקצרה אודות מר גזית:

– בוגר במדעים: B.Sc  – בטיחות בתעבורה מוסמך במדעים: M.Sc  – בטיחות;

– מחקרי בטיחות עבור משרד התחבורה.

– מרצה בקורסי קציני בטיחות בתעבורה בנושא: חקירה ושיחזור תאונות דרכים.

– בשרות מילואים במחלקת בטיחות מטכ"ל: פיתוח מחקרי עומק בתחום מאפייני תאונות דרכים קטלניות וקשות ועוד.

רצ"ב הדו"ח, לעיונכם.

עידכון

עמותת אור ירוק מתנצלת בפני משפחתו של טל שביט ז"ל וגונזת את הדו"ח השערורייתי
https://www.mitsu.co.il/?p=1177

הביזיון של אור ירוק – השתלשלות העניינים בנוגע לדו"ח תאונת הדרכים של טל שביט, ז"ל

"עמותת אור ירוק סומכת על מערכת בתי המשפט. אנו מנועים מלתת התייחסות נוספת לנושא התלוי ועומד בפני בית המשפט."

אתם מבינים מה קרה? אתם לא מבינים מה קרה. תנו לי להסביר לכם.

אור ירוק ומי שבראשה ראו את התאונה של טל שביט ז"ל כעוד דרך להתנגח בממסד. "ההמממ… מה אפשר עוד לעשות?" הם שאלו את עצמם. "הנה, תאונה מתוקשרת, בוא נרכב עליה, נוציא דו"ח עומק!"

הם מתחילים לחפש מי יבצע עבורם את התחקיר המעמיק (אעלק). אך טבעי יהיה שהם יפנו כאופציה ראשונה למי שיצר עבורם תחקירי עומק דומים, הרי הוא בוחן התאונות עוזי רז. במקביל מסתבר, כנראה, שהנהג הפוגע מיהר בניסיון להציל את התחת שלו, לשכור את שירותיו של בוחן תאונות אזרחי, וביקש ממנו להוציא אותו צדיק (בדיוק כמו שידוע לי שהעו"ד שלו הגיש לפחות שתי בקשות להחזרת רישיון הנהיגה שלו).

"איזה קטע, בדיוק במקרה יש לי פה את אחד העובדים איתי, הוא כבר התחיל לכתוב דו"ח, אני אמכור אותו גם לאור ירוק ומסתם דו"ח של ההגנה, אהפוך אותו לדו"ח עומק!" אומר לעצמו עוזי רז. מקרה קלאסי של "במקרה הכינותי".

וכך נולד הדו"ח שלא מזכיר במילה אחת אפילו את אשמתו של הנהג, לא מזכיר את שמו בשום דרך, אבל מזכיר באבו אבוה את שמו של טל ויותר מרומז – כותב במפורש – שטל ז"ל הוא האשם הבלעדי בתאונה. הדו"ח כל כך הזוי ותלוש מהמציאות אבל עוזי רז המלומד לא ממצמץ כשהוא מניח אותו על שולחנו של אבואב וחבר עוזריו. זה שהדו"ח מופרך לחלוטין לא מטריד לרגע את אבואב, וזה שאף אחד מצוות החוקרים לא כלל מומחה אופנועים, ושאף אחד מצוות החוקרים לא הסכים לחתום על הדו"ח לא מזיז לו את קצה הצ'ופצ'יק. אז אבואב משסה את דובר אור ירוק והנ"ל, בלי לחשוב פעמיים, מוציא את הדו"ח ההזוי לתקשורת. כמה עיתונאים אחראים, ביניהם גיל מלמד מ- NRG, מבינים את גודל הביזיון ומבקשים, מתחננים, ממליצים לאור ירוק לעכב את הפרסום. "אתם גורמים נזק!" הם אומרים להם. אבל כלום. אור ירוק בשלהם, וכן יוצא הדו"ח לאור בשני עיתונים – דה-מרקר וישראל היום.

המשך…

יש לכם תחת מברזל? אז למה לא לקבל הסמכה רשמית?

זו אמנם לא הסיבה העיקרית שלשמה יוצאים למסע מפרך של 1609 ק"מ בפחות מ- 24 שעות. אבל אם כבר יצאתם, ואם כבר סבלתם (או נהניתם, הכל תלוי בנשמה שלכם ושל האופנוע שלכם), ואם כבר הגעתם בשלום, למה לא ללכת עד הסוף ולבקש הכרה רשמית מהגוף היחיד בעולם שמוסמך לחלק תעודות שכאלה – הלא הוא האיירון באט, או ה- Iron Butt Association – IBA.

מטרתו של פוסט זה היא לעזור לרוכבים הישראלים שאולי לא בקיאים הכי באנגלית. להלן רשימת ה- To Do שלכם לאחר ביצוע המשימה. כמובן שמי שעוד לא יצא לרכיבה מוטב יעשה ויקרא את הפוסט הזה כדי להכין את עצמו, אבל בגדול, פרט ללעניין איסוף הקבלות, רישום הקילומטראז', ואיסוף העדים, אין הרבה מה לעשות לפני הנסיעה עצמה (מבחינה מנהלתית כמובן).

(צילום – גיא עינב)

אז הנה, להלן הרשימה במלואה.

המשך…

זהו, יש לנו תחת מברזל

בתחילת דרכנו היינו 15 איש בקבוצה שהתאספה כתוצאה מהקופיקו הפרטי שלי – הסמכת איירון באט – רכיבה חסרת תכלית אמיתית של 1609 ק"מ במשך תקופה קצרה מ- 24 שעות, ברצף. מסתבר שאני לא הייתי היחיד עם הרעיון הזה, וכאמור לא מעט חבר'ה הביעו עניין בהצטרפות לשיגעון. מסיבות פרקטיות חשבתי להגביל את הקבוצה ללא יותר מ- 10, אבל ככל שעוד ועוד אנשים שלחו לי מסרים, התגבש כאמור המספר 15.

לא היה לנו הרבה זמן. היו הרבה הכנות, גם קבוצתיות, ובעיקר אישיות. ככל שנקפו הימים כך התברר שהמשימה שלכאורה נראית פשוטה, לעלות על הכלי ולתת בגז, מורכבת הרבה יותר. כל אחד הוסיף את התובנות שלו, כל אחד הביא את האביזרים והעזרה שלו, וביחד נוצרה לנו קבוצה שאמנם היתה הטרוגנית למדי בכלים שלה, אבל ביחד פעלנו וחשבנו בראש אחד.

רשימת הציודים נוצרה, כך גם טיפים קטנים שעזרו להפוך את הרכיבה לחלקה יותר. "לא לשכוח להתקשר למוקד הביטחון של חברת האשראי!" הזכירו לי לפני יומיים, והנה עוד דוגמה לטיפ פעוט לכאורה שבלעדיו היה צריך לעשות שמיניות. כך גם כרטיסי ההנחה לדלק שהיו כאלה שהביאו וחלקו בין הרוכבים, חופני האגוזים והשקדים שכולנו נשנשנו במהלך העצירות, ועוד ועוד. הרשימה היתה ארוכה, ויממה לפני היציאה התחושה שלי לפחות היתה שאני ממש לא מוכן לזה.

האופנוע מצד שני היה מוכן למדי, אבל פית המזל (הרע) הכתה בו ושריפה בעמוד תאורה ברחוב פגמה בו ויזואלית. מרגע שהבנתי שפרט לכיעור קל לא נגרם לו נזק מכאני, ושמזג האוויר ההפכפך לא יפריע יותר מדי, החלטתי על אישור יציאה סופי.

בבוקר היציאה אחד המשתתפים הודיע על כך שהוא לא מגיע. נותרנו 14. לנקודת הכינוס הגענו בשלוש וחצי בבוקר, מלאי אדרנלין וקצרים בשינה (אני למשל הספקתי לחטוף רק כשעתיים שינה לפני שיצאתי לדרך). חותמים על טפסים, ממלאים דלק (לא לשכוח את מספר האופנוע על הקבלה!) ויוצאים לדרך באיחור קל לעומת התוכנית המקורית.

אני אכתוב על התלאות, הכאב הפיזי אבל גם על ההנאה שברכיבה הזו בעוד זמן קצר. גם הרגעים הקשים שבהם כמעט ונשרתי שווים התייחסות, ובטח יש גם לשאר החברים הרבה מה לכתוב בנושא. רק אומר שכתוצאה מעייפות החומר אחד המשתתפים החליט לפרוש אחרי כ- 500 ק"מ, ומשתתף אחר פרש בגלל תקלה בצמיג האחורי. מעבר לזה, 12 כלים שונים לגמרי זה מזה, אבל כולם מאופיינים באפס תקלות מכאניות, נעו ורצו על כבישי הארץ במשך קרוב ל- 22 שעות רצופות, משלימות מסע של כ- 1635 ק"מ רצופים.

המשך…

ההכנות לקראת מסע איירון באט 2011 בעיצומן

לאלה מכם שלא עוקבים אחרי הפוסטים שלי בפורום האופנועים בתפוז, הנה עידכון קצר לגבי ההכנות לקראת מסע איירון באט 2011.

מסע איירון באט מיועד לעמוד בדרישות ארגון ה- IBA הבינלאומי, ומטרתו (חסרת התכלית יש לומר) היא לבצע רכיבה של 1000 מייל במשך פחות מ- 24 שעות. בעברית זה אומר 1609 נקודה משהו ק"מ בפחות מיממה. מה המטרה של המסע? ובכן אני רואה שאתם לא עוקבים אחרי. אין לו שום מטרה, שום תכלית, פרט להוכחה העצמית שהרוכב (אני במקרה זה) מחושל דיו, חזק דיו, עמיד דיו כדי לעמוד באתגר. ושלא תטעו, מדובר באתגר לא פשוט בכלל לביצוע.

היו כאלה שעשו זאת קודם בישראל, היו כאלה שרכבו מרחקים דומים, ואף ארוכים יותר, אבל הפעם זה התור שלי, והקופיקו (מילה נרדפת לאיזה שד קטן שמתיישב על הכתף, לוחש ומושך באוזן, ולא מוותר עד שלא תבצע את מה שהוא אומר לך) חזק מאי פעם.

השנה החלטתי להתמסר לקופיקו שלי, וביחד עם עוד כ- 10 חברים נעמוד מול האתגר וננצח אותו.

בקבוצה המתגבשת נמצאים סוגי אופנועים מגוונים. החל מ- Kawasaki GTR 1400 מדוגם, דרך Yamaha Super Tenere 1200, KTM SM-T 990 וגם KTM Adventure 990 R (שלי), אחד על Ducati Monster 696, שלושה Suzuki V-Strom (שניים מהם בנפח 1000 סמ"ק, אחד בנפח 650 סמ"ק), שני Honda Transalp 700, ואפילו שני רוכבים אמיצים מאוד – האחד על Yamaha R6, והשני על KTM Super Duke 990 R (כן, גירסת ה- R למען השם!).

רשימת הציוד כמעט סגורה, את המסלול אנחנו נועלים ומשפצרים ברגעים אלה, ונקודות תדלוק רשומות לכולם בספר הדרך. טיפולים בוצעו, צמיגים הוחלפו, ואני מקווה שכל אחד עשה לעצמו גם ביטוח גרירה, על כל מקרה שלא יבוא.

פרטים – בהמשך.

נהג, הסתכל במראה פעמיים!

רותי, רוכבת ירושלמית משקיענית שעושה ימיה ברכיבת סופרמוטו זריזה, העלתה בפורום האופנועים בתפוז רעיון נחמד לסטיקר שיהיה אפשר להדביק על אופנועים, קטנועים ואפילו לחלק לנהגים. הרעיון נלקח לדבריה מפורום רוכבים רוסי אי-שם, ובו מוצגת מראה של רכב בה נראה אופנוע מרחוק. לצידו, מוצגת שוב אותה מראה, הפעם, שתי שניות מאוחר יותר, הרוכב נמצא ממש לצד הרכב.

בעזרתם של חברי פורום נוספים תורגם הכיתוב הרוסי המקורי והגרפיקה עודכנה, והנה היא לפניכם:

הרעיון מוצלח מאוד לטעמי, ושווה להשקיע כמה שקלים כדי להדפיס את הסטיקרים הללו על נייר פלסטי משובח. במהלך הימים הקרובים אבדוק אפשרות זו ואעדכן כאן. ישנם גם חברי פורום שעידכנו את תמונת הפייסבוק שלהם. בהחלט יוזמה מבורכת.

עידכון: גולשים בפורום תפוז התארגנו כדי לצלם את התמונות שיביאו ליצירת סטיקר כזה משלנו. הגולש היקר גיZמו, ביחד עם מספר חברים, רכב וצילם:

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=8&MessageId=151574852

התוצאות החלו לעלות בשרשור הבא:

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=8&MessageId=151612209

מה אתם אומרים? יש כמה תיקונים, לדעתי, כמו למשל שינוי של מונה הזמן ואולי גם תיקון קל של הנוסח, אבל זה מתחיל להיראות לא רע:

 

טקס נוגע ללב – אזכרה לטל שביט במלאת 30 למותו

ביום שישי ה-1 באפריל עלינו לקברו של טל לציון 30 יום למותו. הטקס נערך בבית העלמין שבקיבוץ מעברות.

כמה עשרות רוכבים ורוכבות מפורום האופנועים בתפוז התכנסו בחניון הסינמה סיטי כדי להתארגן לרכיבה משותפת לבית העלמין. בשעה 15:30 יצאנו לדרך.

הנסיעה התנהלה במהירות חוקית ובצורה מופתית, וכשהגענו לבית העלמין מצאנו שם עוד כמה עשרות רוכבים, חלקם הגיעו ברכיבה דרך השטח. במקום היו עוד כמה עשרות רכבים של בני משפחה, חברים וקרובים.

נכנסנו בדממה למתחם בית העלמין. ביום אחר, זה היה יכול להיות מקום נפלא לערוך בו פיקניק. עצים גדולים שהשירו את צילם בינות לקברים, בני המשפחה והחברים מילאו את בית העלמין הקטן. המצבה שהוצבה במקום היתה עשוייה אבן גרניט בלתי מסותתת, חושפת את צבעה המרשים ואת נצנוץ הקריסטלים שבה.

המשך…

אושר מסלול מירוצים בחצרים – האם הגיעו ימות המשיח?

האם עכשיו, למעלה מ- 7 שנים אחרי שהוכרזה הקמתו של הפארק המוטורי באזור באר-שבע, האם הגיע הזמן להתחיל בעבודות?

האישורים להקמת הפרוייקט התקבלו לאחרונה ובכך סללה את הדרך להקמתו של פארק מוטורי ראשון בישראל בתוך פארק חצרים הנמצא בשטחה של המועצה האזורית בני שמעון. הבעיה היא שגם האישורים וגם המכרז להקמתו פורסמו אי שם בשנת 2004. היום, למעלה מ- 7 שנים אחרי, עדת השרים לענייני נגב וגליל אישרה את הקמתו.

לפני 4 שנים הוכרז בקול תרועה רמה כי "העבודות להקמת הפארק המוטורי חצרים שבנגב המשותף לעיריית באר שבע ולמועצה האזורית בני שמעון, יחלו באמצע השנה הבאה". שנתיים מאוחר יותר פורסם בעיתונות כי השר סילבן שלום "פועל לקידום התוכנית להקמת פארק מוטורי בחצרים". מאז עברו עוד שנתיים, וכנראה שהפעילות הקדחתנית של השר שלום (שכנראה עסוק מאוד בפעילות העניפה של משרדו, למרות שפרט לכבוד השר ומנכ"ל המשרד אף אחד לא באמת יודע מה המשרד לפיתוח הנגב והגליל עושה…) הביאה להבשלת הודעה דרמטית נוספת לתקשורת. הפעם, מדובר בכבוד השרה לימור לבנת, שגם היא כמובן עסוקה בשלל פעילויות משרדה, אבל למרות זאת היא מצאה לנכון להתפנות גם לעניין הזה ושיחררה הודעה לעיתונות: "הספורט המוטורי הוא ענף ספורט אתגרי חדש שטומן בתוכו פוטנציאל כלכלי גדול וגם ימלא תפקיד חינוכי חשוב בהקניית כלים לנהיגה בטוחה ונכונה יותר של אזרחי ישראל".

גוזרת את הקופון? (צילום – מור שאולי)

המשך…

ההספד שלי על טל שביט

טל שביט איננו.

זה צירוף מילים שלא מתקבל על הדעת. זה חלום רע, אני תיכף אתעורר ממנו.

אבל לא. אני קם בחו"ל בשעות הבוקר ומגלה שהמכשיר הסלולרי שלי מוצף בעשרות הודעות סמס. קריאה מהירה דרך רצף ההודעות ואני מתישב על המיטה, ברכי פקות, חושך בעיניים.

טל שביט איננו.

החדר מלא אנשים שהגיעו מכל העולם כדי לשמוע את החדשות האחרונות, כולם צוחקים מהבדיחה האחרונה של המרצה בקורס. אף אחד מהם לא דובר את השפה שלי. כולם מכירים אותי, חלקם מכירים אותי בתור אופנוען, אבל אף אחד מהם לא יכול להבין למה אני לא צוחק איתם ולמה פני נפלו. אני רוצה לבכות אבל אני לא יכול. אי אפשר. אני רוצה להיות בהלוויה, אבל אני לא יכול. האינטרנט פה מקרטע, כלום לא עולה.

טל שביט איננו.

חבר יקר שלי, הכרתי אותך מאוחר מדי. לפני זה, כמו אלפים אחרים, קראתי בשקיקה את דבריך. אני זוכר את הפעם הראשונה שהעזתי לדבר איתך, זה היה אי שם בתחילת שנות התשעים, שאלתי אותך מה לדעתך עדיף לקנות – FZR600 או GSXR750. זה היה מזמן, ומאז גדלתי, החכמתי ולמדתי ממך הרבה.

בשנים האחרונות, הפעילות שלי בקהילת הרוכבים והרוכבות שאותה אני מעצב הביאה את דרכנו להצטלב, ומאז לא נפרדנו. רק לפני שבוע ישבנו יחד לצהרים על המבורגר וכוס בירה ושוחחנו על המשך דרכנו. תכננו לכתוב יחד באתר שהקמת, עשינו תוכניות לעתיד. אבל לעתיד תוכניות משלו. אם זה קרה לך טל, זה יכול לקרות לכל אחד. לא סתם אומרים שאלוהים לוקח אליו את הטובים ביותר. אם יש "סיירת" של אנשים שמובילים את התחום בישראל, אנשים שהם משכמם ומעלה, אנשים שהם נקיים ללא רבב ושכל עצם הוויתם הינה לטובת הקהילה ולמען ציבור הרוכבים – הרי שאתה, טל, היית המג"ד שלה, אתה היית השפיץ של החנית.

בדרכך הייחודית, בידענותך המופלגת שימשת לנו כמגדלור בביצת הבינוניות. לא היית מוכן להתפשר על שום אות, על שום פיסת מידע שגויה. היום, גם כשאתה לא נמצא פה איתנו (ואם הייתי מעז לומר "שאתה" היית מיד קופץ לתקן אותי ומוסיף "כשאתה"), אלומת האור שלך ממשיכה להאיר את דרכנו ולתת לנו כיוון ברור.

אני יודע שבמקום שבו אתה נמצא כעת, הכבישים ארוכים ומפותלים, המנוע חזק ובועט, מזג האוויר נפלא, והרוח סביבך מלאה ניחוחות נפלאים של פריחה. אני אמשיך להנציח את דרכך ואת שיטתך ואעשה זאת עד שלעתיד יהיו תוכניות אחרות גם עבורי. אני מאמין שאז נוכל לשבת יחד ולסיים את אותה כוס בירה קרה.

תהיו חזקים כולכם. זה מה שהוא היה רוצה.

מיצו, מנהל פורום אופנועים בתפוז

ה- 4 במרץ, 2011

חברים מלווים את טל שביט בדרכו האחרונה

היום, ה- 4 במרץ 2011, התאספו אלפי רוכבים ורוכבות, מלווים בכמה עשרות רבות של רכבים, וליוו בשיירה עצובה ודוממת את ארונו של טל שביט שהובא לקבורה בבית העלמין בקיבוץ מעברות.

אני, לצערי, לא יכולתי להיות נוכח, שכן עודני נמצא בנסיעת עסקים בחו"ל. הסתפקתי בקריאה מלווה בדמעות בשלל האתרים והפורומים שסיקרו את ההלויה.

את דברי ההספד שלי קרא עבורי יואב חג'בי, שותפי לניהול פורום האופנועים בתפוז.

https://www.mitsu.co.il/?p=967

המשך…

כל רוכב שנהרג הוא אבידה גדולה, אבל במקרה הזה שבעתיים

אני נמצא בחו"ל בנסיעת עסקים. הפרשי השעות מהווים מחסום שמונע ממני להיות מעודכן בזמן אמת אודות אירועים שמתרחשים בישראל. תארו לעצמכם את הטראומה שקיבלתי בעת שהתעוררתי, וראיתי עשרות SMSים במכשיר הסלולרי שלי שהצטברו במהלך הלילה. כולם מדווחים לי על מותו בתאונה של אדם יקר, אדם שרק לפני שבוע ישבתי איתו לארוחת צהרים ושוחחנו על התוכניות העתידיות שלנו.

אין לי יכולת לכתוב יותר מזה בשלב הזה, וזהותו של האיש  עדיין צריכה להישמר בסוד כיוון ש(כנראה) חלק ממשפחתו טרם עודכן.

tal-shavit-accident-newsflash

http://www.ynet.co.il/Ext/Comp/CdaNewsFlash/0,2297,L-4036660_184,00.html

אני מאמין שככל שתנקופנה השעות, יצטברו יותר עידכונים וכתבות בעניין, ונוכל גם לחשוף את שמו.

עידכון:

הותר לפרסום שמו של ההרוג – טל שביט, בן 55. אין, אי אפשר לעכל את עצמת האבידה. אי אפשר. האיש שהכניס תרבות לעולם רוכבי האופנועים בישראל, האיש שכמעט יותר מכל הטיף לרכיבה נכונה, בטוחה, אמיתית, האיש שבזכותו אלפי רוכבים בחרו את האופנועים שלהם ועשו החלטות שהשפיעו על הרכיבה שלהם בשנים הבאות, האיש שהמילים שלו הזיזו הרים ושינו דרכי מחשבה.

טל שביט. אתה תהיה לנו חסר. תשמור עלינו שם מלמעלה.

טל שביט איננו
http://www.doogri.co.il/MainSite/ContentInfo.aspx?ContentID=81

חדשות 2 – טל שביט נרצח על הכביש
http://www.mako.co.il/news-channel2/Six-Newscast/Article-d173f7d81577e21004.htm&sCh=31750a2610f26110&pId=1636680445

בצער רב וביגון אנו מודיעים על פטירתו של טל"ש – פורום אופנועים
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=8&MessageId=150264633

חדשות – בארץ nrg – …הכהן הגדול של עולם האופנועים בישראל
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/217/893.html?hp=1&loc=1

HNN \ כביש 4: רוכב אופנוע בן 55 נהרג מפגיעת רכב סמוך למחלף מורשה
http://www.hnn.co.il/gallery13207.html

טל שביט נהרג בתאונת דרכים – פול גז
http://fullgaz.co.il/xpages/article.php?i=48846

מסע ההלוויה יצא מתחנת הדלק "סונול" אשר בצומת גלילות (הסינרמה) בשעה 10:00 ביום שישי הקרוב, ה- 4 במרץ 2011. ההתכנסות מתחילה ב- 09:30. מרשלים וכוחות מלווים מתבקשים לעזור לעשות סדר בשיירה. ההלוויה עצמה תתקיים בבית העלמין אשר בקיבוץ מעברות שבעמק חפר.

ת.נ.צ.ב.ה

איזה כיף שיש נשמות טובות בישראל

אחחח… כמה שזה מעצבן!

אז ככה. בישראל יש חוק ספורט מוטורי (איכשהו) אבל רק שני מסלולי רכיבה/נסיעה קטנים, אפשר לומר מצ'וקמקים, כאלה שמיועדים לקארטינג. בלית ברירה, וכמו עם ילד שהוא טיפה שונה משאר הילדים, אנחנו אוהבים אותם מאוד.

כי זה מה שיש לנו.

אין לנו משהו אחר.

לאמריקאים, לבריטים, לצרפתים, לאיטלקים, לצ'כים, לגרמנים, להולנדים, לספרדים, לרומנים, ליפנים, לאוסטרלים – לכולם יש מסלולים מטר מהבית. פאק, לטורקים יש. למדינות שהשם שלהם מורכב מכמה צירופים של האות "ז" עם איזה "סטאן" בסוף יש. למדינות ערב יש.

לנו אין.

יש לנו (או לפחות היו) שני מסלולי אספלט סלולים ברמה סבירה מינוס*, ללא שום משטחי החלקה, ללא שום גדרות סופגי אנרגיה, ללא משטחי דשא מוצלים, ללא טריבונות, ללא מגרשי חניה לנוחות הקהל, למעשה – ללא קהל בכלל. אורך המגרשים האלה עומד על פחות או יותר קילומטר אחד מסכן. שני המסלולים האלה מופעלים ע"י שני אנשים שונים (ברק גולדפינגר וצחי כפרי), כל אחד מסיבותיו, וכל אחד עם החבילה שלו.

ועל שני המסלולים המסכנים האלה צריכים כולנו לנסוע. רוכבי הספורט, רוכבי הסופר-מוטו, כאלה שעושים קורסי רכיבה, כאלה שעושים תחרויות במסגרות הליגות הקיימות (איכשהו). כ-ו-ל-ם צריכים לחלוק.

רק מה, בגלל שאנחנו העם הנבחר, ובגלל שבינינו, אנחנו חרא של עם, מסתבר שיש אנשים מסויימים שלא מוצא חן בעיניהם שיש שני מסלולים. או שהם רוצים שיהיה רק אחד, או שהם לא רוצים שיהיה כלום. אתם מבינים, יש אנשים שיעדיפו שיכרתו להם יד אחת ובלבד שלמתחרה שלהם יכרתו שתי ידיים.

כך או כך, אותם אנשים לא-נחמדים לא בוחלים בשום אמצעי כדי ללכלך על המפעילים של המסלולים האלה. הליכלוכים האלה מגיעים כמובן לרשויות, ומיד פקיד חרוץ ביותר מוצא סעיף בחוק שאומר איזה שקר כלשהו, והופה, דחפורים עטים רצים למסלול ומחרבים אותו.

וזו לא הפעם הראשונה שזה קורה. למפעיל אחד מהמסלולים הרסו את המסלול לפחות פעם אחת, ואלוהים יודע כמה פעמים סגרו אותו מנהלתית.

הפעם הגיע למקום דחפור נחמד, עם אנשים פחות נחמדים. נכנסו לשטח, חרשו יפה יפה את המסלול והכינו אותו (אולי) לזריעת פקעות תפוחי אדמה. בשער העמידו כמה סלעים גדולים למען ידעו כולם, וזהו. הלכו הביתה.

המשך…

נגישות