קטגוריה: יצרנים

בתרבות היפנית המשמעות המעשית של המילה "רונין" הינה סמוראי ללא בעלים או אדון. לפי קוד הבושידו שהיה נהוג באותה תקופה פיאודלית של יפן (בין המאה ה- 11 למאה ה- 19 של האלף הקודם), לוחם סמוראי שמצא את עצמו ללא אדון (או עם אדון שאיבד את זכויותיו) הפך ל"נודד", או "רונין". בתקופות מסויימות בהיסטוריה היפנית רונין היו רשאים לעבור לבעלים אחרים ואף להחליף מקצוע. אבל סדרת חוקים שהועברו במשך השנים על ידי חלק משליטי יפן סגרו לרונין אופציה זו. מצופה היה מאותו רונין שיבצע בעצמו אקט של "ספוקו", דהיינו התאבדות באמצעות חרב (נשאיר את הפרטים הטכניים לדיון אחר), אך במידה והוא בחר שלא לכבד את קוד הבושידו, הוא היה נאלץ לסבול חרפת בושה ונאלץ היה למצוא דרכי פרנסה ומחיה אחרים (רבים מהם הפכו להיות שכירי חרב, שודדי דרכים ואפילו גנבים זוטרים בלית ברירה).

אירוע היסטוריה מכונן בתרבות היפנית (שנזכר במידה רבה גם בימינו) התרחש במאה ה- 18, ובו מצאו את עצמם 47 סמוראים ללא אדון לאחר שזה נאלץ ליטול את חייו בעקבות פגיעה בכבוד של פקיד ציבור. אותם 47 רונין החליטו לנקום את הפגיעה בכבוד הבעלים שלהם (שהיה כאמור די ז"ל בשלב זה), ותכננו במשך שנה את ההתנקשות באותו פקיד ציבור. הפעולה הצליחה, אבל 47 הרונין חוייבו על ידי השוגון ששלט באותה תקופה לבצע בעצמם ספוקו, וכך היה. המאורע נזכר בדברי הימים של יפן, אין ספור מחזות וספרים נכתבו עליו, ולפני מספר שנים הופק גם סרט הוליוודי לא רע בכיכובו של קיאנו ריבס.

בתמונה, הקברים של 47 הרונין (מקור – ויקיפדיה):

עד כאן הפינה ההיסטורית. או שלא.

בשנת 2008 הציגה חברת הארלי דיווידסון את אחד מאופנועי הספורט המרתקים של השנים האחרונות, ה- ביואל 1125R, אופנוע שהביא מגוון חידושים מרעננים לטכנולוגיה ולעיצוב הסטנדרטי של אופנועי ספורט כפי שאנחנו רגילים אליהם מיצרנים ברחבי העולם. עם שלדת אלומיניום סופר-רחבה המכילה בתוכה גם את הדלק, עם גלגל קדמי המכיל בתוכו דיסק בלימה היקפי וקליפר עם 8 בוכנות, ועם מראה אגרסיבי/אכזרי במיוחד שאי אפשר היה להישאר אדיש מולו. כך הוא נראה, במקור:

בשנת 2009 כשההנהלה של חברת הארלי דיווידסון החליטה בהחלטה גובלת ברשלנות פושעת להפסיק את הייצור של אופנוע הספורט  הממותג תחת השם "ביואל", החליטו Richard Fitzpatrick (הבעלים והמייסד של חברת Magpul שמייצרת בין היתר אביזרים לכלי נשק) ו- Mike Mayberry (סמנכ"ל הפיתוח והמעצב הראשי של הפרוייקט) שיצירת מופת ייחודית כמו ה- 1125R לא זורקים לפח ההיסטוריה. הם מיהרו ורכשו 2 כלים על מנת לבחון אפשרות לבנות אופנוע המבוסס על המנוע והשלדה של הביואל. שמונה חודשים מאוחר יותר הוצג ה"רונין" הראשון כאב-טיפוס בתערוכת SHOT בלאס-וגאס.

וכאן התחילה ההיסטוריה של אופנוע ה"רונין".

המשך…

העובדה שיותר ויותר כלי רכב חשמליים נעים על כבישי העולם (לא אצלנו, תרגעו, אנחנו עדיין צריכים להסתדר עם אותו שר תחבורה) היא לא מעורערת. היתרונות של כלי רכב חשמליים אל מול מנועי בנזין/דיזל בתחום התאוצה וניהול הספק המנוע ברורים, אך יחד עם זאת נקודת הכשל העיקרית שלהם הוא טווח הרכיבה המצומצם יחסית, זמן הטעינה הארוך יחסית, והמחיר הגבוה (לא יחסית).

במסגרת אירוע "חשמלי" המכונה REFUEL המתקיים אחת לשנה במסלול לגונה סקה בקליפורניה, היה מי שהחליט לבדוק מי באמת מהיר יותר: המכונית החשמלית הטובה ביותר שאדם מן הישוב יכול לרכוש לעצמו (שוב, לא בישראל, לצערי) או אופנוע חשמלי מגניב?

שליטת המכוניות החשמליות היא ללא ספק חברת טסלה, והרכב המוביל שלה – דגם S – עושה חיל ברחבי העולם. המכונית שברה, תרתי משמע, את מבדקי הבטיחות עם הציון הכי גבוה שאי פעם הושג על ידי כל כלי רכב, יש לה טווח נסיעה של כ- 400 ק"מ, היא מתגאה בתאוצה מטורפת הקרובה לזו של מכוניות על (Ludicrous Mode), היא מדהימה מבחינה חיצונית ופנימית, מספקת תא מטען מקדימה וגם מאחורה, נוחה מאוד, והטעינה שלה יחסית פשוטה מה שהופך אותה לאפשרית עבור נהגים במדינות רבות בעולם.

מולה הוצב אופנוע חשמלי – ה- Brammo Empulse (החברה עצמה נרכשה לאחרונה על ידי חברת פולאריס האמריקאית, והחל מאמצע 2015 הוא למעשה נמכר תחת המותג Victory). האופנוע לא מוגדר כאופנוע סופר ספורט, אלא יותר כ- קרוזר עם מנוע חשמלי בהספק של 10.4 kWh.

על האופנוע מתיישב אריק בוסטרום, אלוף AMA אמריקאי, ובאמצעות סרטון במסך מפוצל נוכל לחוות את הרכיבה/נהיגה בלגונה סקה, כולל ההתמודדות עם ה- Cork Screw המפורסם.

אגב, שיא המסלול נקבע בשנת 2012 והוא עומד על 1:32.046 (בקטגוריית אבי-טיפוס באמצעות רכב הנקרא WX-11). השיא של מכונית טסלה S עומד על 1:51.832. לעומתם, שיא המסלול לאופנועים עומד על 1:40.269, גם הוא על אותו אופנוע כמו זה המצולם בסרטון.

היצרן הבווארי מאותת על כוונותיו להיכנס לשוק ההולך ומתחמם של אופנועים חשמליים באמצעות סופרבייק חדש המכונה eRR. האופנוע נבנה בשיתוף עם האוניברסיטה הטכנית של מינכן, מבוסס על שלדה ומכלולים של S1000RR (כולל החלל הריק במקום שבו היה מותקן האגזוז באופנוע המקורי), ומכיל חלקי קרבון רבים.

ההחלטה של במוו להיכנס לתחום האופנועים החשמליים הגיוני למדי בהתחשב בעובדה שרכבים אחרים מתוצרת החברה – מכונית העל שלהם, ה- i8 וגם ה- i3 הקטנה עושים חיל (בעיקר בצפון אמריקה). במקביל, רוחות של חשמל מנשבות בקצב הולך וגובר מצידם של יצרנים אחרים, ומן הסתם במוו לא תרצה לפגר בתחום זה.

היתרון של מנועים חשמליים באופנועים הוא ברור – היכולת להגיע להספק מקסימלי מיד עם פתיחת המצערת, ולא באופן איטי והדרגתי כמו במנועי בנזין, משוכללים ככל שיהיו. מצד שני, טווח נסיעה/רכיבה יחסית קצר אל מול זמן טעינה יחסית ארוך הוא חסרון משמעותי שבנתיים אף יצרן אופנועים לא הצליח להתמודד איתו בהצלחה. באופנוע מונע בנזין – גם אם הטווח שלו קצר יחסית בגלל מיכל דלק קטן, ניתן לעצור בכל תחנת דלק ותוך מספר דקות מצומצם מאוד ניתן להשלים תהליך של מילוי מיכל הדלק ותשלום בקופה, מה שבנתיים מתברר כתהליך מסורבל וארוך הרבה יותר באופנועים המונעים באמצעות חשמל.

במוו לא שיחררה הרבה מידע טכני על האופנוע, ולכן בשלב הזה נסתפק בתמונות.

המשך…

יש שיר כזה.

רוב הרוכבים יענו "נרטבים".

אבל חבורת הרוכבים הרוסים הקשוחים האלה היא לא "רוב הרוכבים", וכשהם נתקלים, לגמרי במקרה, בחתיכת נהר שוצף וגועש במהלך הטיול שלהם, הם לא מוטרדים ממנו במיוחד.

זה אולי בגלל שהם רוכבים על אופנועים מתוצרת "IMZ Ural", אופנועים רוסיים המבוססים במידה רבה על טכנולוגיה ומכלולים שנלקחו מאופנועים גרמניים מתוצרת BMW מדגם R71 בתקופת תחילת מלחמת העולם השניה (אומרים שהסובייטים רכשו בהיחבא 5 אופנועים כאלה דרך דילר בשבדיה, פירקו אותם לגורמים, בנו תבניות יציקה לחלקים השונים, והציגו את התוצאה לסטאלין שהחליט על התחלת הייצור הסדרתי). למרות שכמו מותגים אחרים בעולם כמו הארלי דיווידסון ופורשה 911, גם הם משתכללים פה ושם, האופנועים הללו מיוצרים בעיר Irbit ברוסיה פחות או יותר על בסיס אותו קונספט מאז.

המשך…

בתור בעלים (מאושר, יש לציין) של דוקאטי מולטיסטרדה 1200S אני יכול לספר לכם, עם מידה מסויימת של מעורבות אישית, שדגם ה- DVT של שנת 2015 כבר הוכיח את עצמו כמוביל טכנולוגי בקטגוריה של אופנועי האדוונצ'ר התוססת. העובדה שיצרנים נוספים מנסים להתחרות בדוקאטי בקטגוריה הזו (במוו למשל, עם ה- XR) מצביעה על כך שהם צדקו בכיוון שאליו הם הלכו.

למולטיסטרדה מערכות אלקטרוניות מתוחכמות רבות שפרצו את הדרך בתחום השליטה על האופנוע והתנהגותו. מערכת בולמים ממוחשבת עם עשרות מצבים המותאמים לצרכי הרוכב, מערכת ABS המותאמת לבלימה משולבת מיטבית גם בעת הטיה, מערכת בקרת אחיזה מתוחכמת עם 8 מצבים, וכן בקרת ווילי מרובה מצבים גם היא. על כל הקונפיגורציה הזו מנצחים 4 מצבי ניהול מנוע, שהבחירה של הרוכב ביניהם מגדירה בלחיצת כפתור בכידון את תפוקת המנוע והדרך שבה הוא מתנהג, וכן את הקומבינציות השונות של כל המערכות והבקרות האלקטרוניות. כאילו שזה לא מספיק, לאופנוע יש גם מערכת בלוטות' מרכזית כסטנדרט, המאפשרת חיבור של האופנוע כ-רכזת (או Hub) אל מערכות מולטימדיה עם שליטה מהכידון, מערכת GPS, דיבוריות קסדה לרוכב ולמורכב/ת, וכמובן לטלפון סלולרי, וכל זה מוצג בצורה צבעונית וברורה לרוכב באמצעות צג TFT גדול.

אבל זה לא הכל. כעת משחררת דוקאטי אפליקציה חדשה (כרגע, לצערי, רק למכשירי אייפון, זמינה להורדה ב- App Store, ובעתיד הקרוב גם לאנדרואיד). האפליקציה מאפשרת לרוכב חוויה שאנחנו לא מכירים בשום אופנוע אחר. באמצעותה אפשר להתבונן במידע אודות ביצועי האופנוע בזמן אמת, מידע לגבי נתיב הרכיבה, מצבי הרכיבה ואחוזי השימוש בארבעת המצבים השונים, תצרוכת הדלק, ועוד.

בתוך האפליקציה מוקלטים גם ההספק המקסימלי והממוצע של האופנוע בכוחות סוס, מהירות הרכיבה, את מרחק הנסיעה, וגם – מעניין במיוחד – זווית ההטיה של האופנוע. כל זה כאמור מתועד על פני מפת ציר התנועה של אותה רכיבה. לאחר הרכיבה יכול הרוכב לחזור אחורה לאורך ציר הרכיבה ולראות היכן הוא השיג את זווית ההטיה המכובדת ביותר, היכן הצליח להוציא את מירב ההספק מן האופנוע, ואפילו לראות באיזה מצב רכיבה מומלץ לעשות את הרכיבה הזו בעתיד.

בנוסף לנתונים אלה, מאפשרת האפליקציה להוסיף תמונות לציר הרכיבה וכן להגדיר לעצמו יעדים כגון מרחקי רכיבה שאותם הוא יכול לשאוף להשיג.

האפליקציה אוספת את כל המידע הזה מה- Control Area Network או CAN בקיצור, באמצעות חיבור הבלוטות' המחבר בין הסמארטפון (כאמור נכון לרגע כתיבת שורות אלה – רק אייפון, אנדרואיד בהמשך) לבין האופנוע.

פיצ'ר נוסף של האפליקציה מאפשר לשתף את כל המידע הזה באמצעות רשתות חברתיות, מה שמעלה שאלה שמטרידה אותי במיוחד: מי לעזעזל ירצה להעלות פוסט לרשת חברתית כמו טויטר או פייסבוק שבו הוא מתועד כשהוא נוסע במהירות לא חוקית? ולאו דווקא בהקשר לשיתוף, ישנם כאלה שעלולים למצוא את כל התיעוד הזה כבעייתי במיוחד לאור העובדה שבמקרה של תאונה שבה המשטרה שמה ידה על הסמארטפון, כל המידע המתועד באפליקציה עלול להביא לכך שהרוכב יואשם באחריות לתאונה.

לקידמה יש מחיר, ואנחנו צריכים להיות מוכנים לשלם אותו.

למידע נוסף:

Multistrada Link

להורדת האפליקציה לאייפון

(תמונות – דוקאטי)

01:00 השעון המעורר מצלצל בפלאפון. צלילים מוכרים של פלויד מעירים אותי משינה קצרה של שעה. זו ברכה לישון גם שעה לפני רכיבת לילה. מתארגן. מקלחת זריזה, קפה שחור וכרגיל לא שוכח לקחת תמרים לדרך (אלו של ראש השנה, הצהובים והקשים – אני אוהב אותם במיוחד) בתיק גב, יחד עם בקבוק מים מינרלים קר וערכת תולעים.

לא לוקח לי הרבה זמן, ופחות מחצי שעה לאחר מכן האגודל נוגע בסטרטר והויסטרום משמיע גרגור בשרני, כאילו שואל "לאן עכשיו? מה אתה גנוב? תן עוד כמה שעות שינה…"

זו השנה החמישית שלי ברציפות במצדה. אני לא מרשה לעצמי לפספס את הרכיבה הייחודית הזו. על הנייר התנאים לא פשוטים: מדובר בערב ראש השנה, בלילה חם במיוחד של אמצע ספטמבר, אלפי רוכבים שרוכבים בשיירות אינסופיות מכל רחבי הארץ, ומעל הכל, הירידות המפורסמות של סדום ערד – וכל זה לאחר יום שלם ללא שינה. אבל מבחינתי (וגם לדעתם של אלפי רוכבים) החוויה שווה את הקושי הטמון בה. הפעם אני מתרגש פעמיים: יש לי דייט עם הויסטרום הגדול של סוזוקי.

על הויסטרום 1000 הקודם יצא לי לרכוב כמה וכמה פעמים. הוא זכור לי כאופנוע חזק, עם אופי ומאוד נוח, יחד עם זאת גדול, מגושם וכבד. יחסית אליו, הויסטרום החדש עבר שינוי כללי. מנוע ה V-twin החדש גדל במקצת לנפח של 1037 סמ"ק, והוא מספק 100 כ"ס עגולים עם מומנט של 10.5 קג"מ  ב- 4000 סל"ד. בזכות שלדת האלומיניום החדשה המשקל הכללי של האופנוע הופחת ל- 228 ק"ג וזה מורגש בעת התניידות בתנועה צפופה בעיר, וגם מחוצה לה. ולא רק זאת – האופנוע גם צר וגם מרגיש חזק יותר (בעיקר בשני ההילוכים הראשונים) בהשוואה לויסטרום הקודם.

המשך…

הימים הם ימי אמצע שנות התשעים של המאה הקודמת. יש אנשים שקוראים את הכתבה הזו שעדיין לא נולדו אז… עבורי, באותם ימים, ה- VFR של הונדה היה אופנוע כמעט מיתולוגי. רק "לגדולים" היה כזה, ואני, שרכבתי בזמנו על אופנועים של מתחילים כמו ה- Suzuki GS500E, יכולתי רק לפנטז עליו. גם כמה שנים מאוחר יותר, כשכבר התקדמתי לאופנועים "רציניים" יותר, בכל פעם שהייתי יוצא לטיולי שבת הייתי מביט בקנאה ב- VFRים האדומים או הלבנים (אבל בעיקר האדומים), עם הזרוע החד-צידית המדהימה הכל-כך-ייחודית-דאז, והייתי מבטיח לעצמי שיום אחד יהיה לי כזה.

הבטחות צריך לקיים.

מפה לשם מצאתי את עצמי רוכב על המון אופנועים אחרים, אבל VFR מעולם לא היה לי. אבל אני סוטה מהנושא.

ה- VFR הוא אופנוע שמיוצר כבר המון שנים, מה שאומר שיש מלאן תלפים כלים הנעים על כבישי העולם, והרבה מאוד רוכבים שמוכנים להישבע שזה האופנוע הטוב ביותר שהיה להם. עם כזה רזומה עשיר, ברור לכולנו שהונדה לא תרצה לזנוח מסורת שכזו, ותנסה לחזור לליבם של כל אותם רוכבים באמצעות כלי חדש שיפנה לאותם רגשות נוסטלגיים וינסה להחזיר אותם לחיקה. וכך היה.

במקור, ה- VFR (שנקרא בארה"ב בשם Interceptor) היה אופנוע שבנה על שילוב של אופנוע ספורטיבי חזק (לתקופתו), בעל מאפיינים "שפויים" יותר המאפשרים רכיבה נינוחה וכמעט-תיורית מצד אחד, עם ביצועים לא רעים בכלל ופוזה של אופנוע סופר-ספורט מצד שני. ניסיון של למזג את הטוב של שני העולמות. וזה הצליח להם מעל למצופה. מנוע ה- V4 בזווית של 90 מעלות ובנפח 750 סמ"ק הפיק אחלה כוח יחסית לעדר היפנים האחרים, והיו כאלה שגם הצליחו אשכרה לנצח כל מיני מירוצים חשובים על גבי אופנוע כמעט זהה לדגם הייצור.

בסוף המאה הקודמת שודרג נפח המנוע ל- 782 סמ"ק, וכן קיבל פיצ'ר נוסף שהיה ייחודי להונדה באותה תקופה: מערכת בלימה משולבת (DCBS) שבה לחיצה על ידית הבלם הקדמי היתה מפעילה רק חלק מהבוכנות של הקאליפרים הקדמיים, ביחד עם חלק מהבוכנות של הקאליפר האחורי. לחיצה על דוושת הבלם האחורי הפעילה את יתרת הבוכנות – מקדימה ומאחורה. שיא הטכנולוגיה. בנוסף, סכימת צביעה סולידית, וכן פיצ'רים נוספים כמו כונס אוויר הדומה לזה של מכונית פרארי, פנסים כפולים, One Seat, וכמובן אותה פוזה ייחודית הפכו אותו למכונה נחשקת ביותר (בעיקר בשוק האמריקאי, אבל לא רק).

בשנת 2002 קיבל ה- VFR מנגנון תזמון שסתומים דינאמי הנקרא VTEC, המאפשר שימוש בשניים מתוך ארבעת השסתומים לכל בוכנה בסל"ד נמוך, כשהשניים הנוספים מצטרפים לחגיגה רק בסל"ד גבוה. סידור זה איפשר, תיאורטית, לקבל הספק גבוה יותר בסל"דים נמוכים. הסידור הזה נשמע לא רע כשהוא יצא לראשונה לפני כ- 13 שנה, אם כי הדעות חלוקות לגבי יעילותו, הקפיצה המעצבנת קלות באותה שניה שבה המערכת נכנסת לפעולה, וכן השאלה שהפכה להיות רלוונטית יותר בימינו – האם היא עומדת באותם סטנדרטים של ייצור כוח הקיים במנועים המודרניים של השנים האחרונות שמסוגלים להוציא הספקים גבוהים גם בסל"דים נמוכים. גם מערכת הפליטה עברה שידרוג ויזואלי והאופנוע קיבל צמד אגזוזים כפולי פתחי פליטה בזנב, כמיטב הטרנד של אותן שנים. לכאן או לכאן, האופנוע היה יפה.

וכך עברו להן אי אילו שנים ללא שינויים של ממש (פרט להכנסה של מערכת ABS ושינויים עיצוביים כאלה ואחרים בדגם של 2006), עד שב- 2010 הוחלף ה- VFR800F בדגם חדש ולמעשה שונה לחלוטין – ה- VFR1200F – עליו כתבתי כבר באתר. לגבי מידת הצלחתו הפושרת משהו של האח הגדול אפשר כנראה לכתוב מאמר נפרד, אבל מפה לשם, לאחר הפסקה יזומה של 4 שנים, חזר אלינו ה- VFR800F בשנת 2014, ועכשיו אני לוקח את מודל 2015 לרכיבת מבחן.

המשך…

קניתי ערימת אזיקונים, הצטיידתי באיזולירבנד, שמתי סמרטוט לספיגת השמן ברצפה – ויצאתי לדרך חדשה.

כן.

אחרי שבמשך שנים טענתי ש"בחיים שלי לא אקנה רכב איטלקי או צרפתי, לא אם תהיה לי ברירה", עשיתי את הצעד המתבקש היחיד האפשרי, וקניתי איטלקי.

לא סתם איטלקי, אלא דוקאטי.

להגנתי יאמר שקודם כל כבר הכנתי לעצמי אליבי לא רע סטייל "גם תוצרת איטלקית של היום היא לא מה שהיתה לפני 10-15 שנה" (מה שכמובן הוא נכון באופן אבסולוטי), וגם תובנה פנימית אחת שלקח לה בערך 4 שנים להבשיל לכדי החלטה חד משמעית שזה מה שאני רוצה.

הכל החל כשרכבתי על הדוקאטי מולטיסטרדה אי שם בחורף 2011. כבר אז הסתננו שמועות לאוזני על כך שמדובר באחד מהאופנועים המדהימים ביותר לרכיבה, וזאת משלל סיבות. אחרי רכיבת מבחן שכללה נסיעה בגשם שוטף במשך זמן רב, וכן הרפתקאה אחת הזוייה שלי עם האופנוע, בירידה הררית, עם דרדרת, מהכרמל מטה לכיוון מישור החוף.

אז נתתי לו ציון מושלם.

ועכשיו הוא טוב יותר, הרבה יותר. מנוע חדש המתהדר במערכת ה- DVT שמשדרגת את המנוע הטוב גם ככה של המודל הקודם והופכת אותו לא רק ליותר חזק ב- 10 כ"ס (160 בסה"כ), אלא גם מגיב טוב יותר וחזק יותר בסל"ד נמוך. אם באופנוע המבחן של הדגם הקודם הצלחתי לא פעם להשפיל עדר של אופנועי סופר ספורט בכבישי הצפון, עכשיו הוא פשוט טוב יותר. מערכת בקרת האחיזה (DTC) מספקת 8 מצבי התערבות ואופצייה לביטול, מערכת בקרת הווילי (DWC) דואגת שהגלגל הקדמי לא יתרומם יותר מ- X ס"מ מהארץ בכל מצב וגם היא עם 8 מצבים ואופצייה לביטול.

מערכת ה- ABS שודרגה משמעותית וכעת כוללת את ה- Cornering ABS שמתחשב במצב ההטייה של האופנוע, המשקל שלו, העומס שמופעל עליו, ורמת האחיזה של הכביש, ובולמת בהתאם בבלימה משולבת של קדמי ואחורי (ניתנת לביטול ושינוי, 3 מצבים). לא מספיק. מערכת ה- DSS, או Ducati Skyhook Suspension שולטת בבולמים עם 2 הגדרות לכל אחד מהם, פלוס אופציה לקביעת Pre-load לאחורי, כשכל זה מתכוונן דינאמית וחשמלית תוך כדי רכיבה.

כל זה ניתן לשינוי בקלות ע"י שימוש באחד מארבעת מצבי הרכיבה – ספורט, טורינג, אורבן ואנדורו – כשכל אחד מהם מגיע מובנה עם סט הגדרות הקובע את כל אחד מהפרמטרים הללו ומשנה את האופנוע ממצב אחד למצב אחר, תוך כדי רכיבה. ניתן לשנות את כל אחד מהפרמטרים, או להסתפק במה שהיצרן חדש שהוא הסט-אפ הכי טוב לכל מצב.

יש עוד. זה לא נגמר. קרוז קונטרול, מצערת Fly by wire, חיבור הסמארטפון לאופנוע לשם טיפול בשיחות נכנסות ושמיעת מוזיקה, סט מזוודות, לוח שעונים המתנהג כמו צג של סמארטפון (ומשתנה בין מצב רכיבה אחד לשני), תאורת לד הפונה ביחד עם האופנוע בעת ההטייה ומאירה את הסיבוב, וצמיגי פירלי סקורפיון טרייל 2 ברוחב 190 מאחור, עם עמידות טובה יותר מאשר אלה בדגם הקודם.

סופרבייק בתחפושת של אדוונצ'ר. לא סתם במוו נתפסו עם המכנסיים למטה בעניין הזה ותקפו את דוקאטי ראש בראש עם ה- S1000XR המסקרן.

כתבתי בפוסט שלי ב- 2011: "במקרה של המולטיסטראדה המסקנה שלי, אחרי כ- 500 ק"מ של רכיבה כמעט רצופה, שנכון לרכב כתיבת שורות אלה ובהתייחס לכל האופנועים עליהם רכבתי מימי, שהוא האופנוע שמספק את חווית הרכיבה הטובה ביותר שזכיתי לחוות." אני עומד לגמרי מאחורי המשפט הזה.

מדהים.

עכשיו רק לגמור הרצה.

איטליה של ימי תום מלחמת העולם השניה היתה מדינה שליקקה את פצעי המלחמה (אם כי עבורה היא נגמרה מעט מוקדם יותר מאשר לבעלת בריתה – גרמניה) ובנתה את עריה החרבות ואת תשתית הייצור התעשייתי שלה שהושמדו במהלך הפצצות בעלות הברית. באותה תקופה, כך מספרים לנו, כבישי המדינה היו גם הם הרוסים למדי, וחברת פיאג'יו, שעסקה במקור בייצור לתעשיית התעופה האיטלקית, ראתה בייצור קטנוע זול וקל לייצור כאמצעי לאפשר תחבורה זולה ופשוטה לאזרחי המדינה.

לאחר מספר ניסיונות עם דגמים אחרים שלא מצאו חן בעיני מנהל החברה, אנריקו פיאג'יו, גוייס למשימה מהנדס תעופה בשם קוראדינו ד'אסקניו. המבנה הפונקציונאלי של הווספה שהזכיר למנהל החברה צרעה הפך להיות גם השם של הקטנוע: Vespa, או צרעה באיטלקית. פטנט הוגש באפריל 1946, הדגמים הראשונים יצאו מפס הייצור מעט לאחר מכן, והקטנוע הוצג לקהל בתערוכת מילאנו של אותה שנה.

(מקור לתמונה)

סממני העיצוב החיצוני שלה היו שונים מהמקובל באופנועים פשוטים של אותה תקופה: מבנה גוף עשוי מתכת המסתיר מצידו האחד את המנוע ואת כל השמן והלכלוך שהיו אופייניים לאופנועים של אותה תקופה, ומצידו השני גלגל רזרבי שימושי, מערכת הנעה המחברת ישירות בין המנוע לציר הגלגל האחורי, משטח רגליים שעליו ניתן להניח סלי קניות, מגן רוח לאזור הרגליים שהפך את הרכיבה לנוחה יותר גם בגשם, ופתח תדלוק מתחת למושב על מנת לחסוך במנעול נוסף. הפונקציונאליות של הקטנוע, מחירו העממי (והעובדה שהוא נמכר בתשלומים) תרמה רבות להצלחתו, כשבמהלך 4 השנים הראשונות לייצור הצליחו המכירות להכפיל את עצמן פי 4 בכל שנה, עד ל- 60,000 בשנת 1950.

(מקור לתמונה)

לווספה היו מועדוני מעריצים כבר מהשנים הראשונות, אבל מה שגרם לזינוק משמעותי במכירות ובדרך שבה תפס הציבור את המותג כמשהו שהוא מעבר לכלי תחבורה יומיומי וזול – היה החשיפה האדירה שקיבלה הווספה כתוצאה מהחיבור שלה עם מספר רב של שחקנים ושחקניות קולנוע נערצים באותה תקופה: גרגורי פק שהרכיב את אודרי הפבורן ברחובות רומא במהלך הסרט "חופשה ברומא", מרלון ברנדו, דין מרטין, צארלטון הסטון ועוד. מכירות המותג שבנתיים החלו ליצרו גם במדינות נוספות רק הלכו וגדלו עד כדי 10 מיליון יחידות עד לאמצע שנות השמונים.

(מקור לתמונה)

לאורך השנים שמר המבנה הייחודי של הווספה על צורתו – בגדול. אבל הקדמה לא פסחה על הווספה, וכך מצאו הדגמים השונים את עצמם עוברים שינויים רבים: גוף המתכת של הווספות המקוריות הוחלף לגוף פלסטיק, המנוע הדו-פעימתי הפשוט והזול שהצריך תידלוק עם תערובת שמן הוחלף במנוע מודרני בן 4 פעימות בעל נפחים שונים בהתאם לדגמים השונים, מערכת הבלימה הפרימיטיבית הוחלפה במערכת מבוססת על דיסקים, הבולם הקדמי הייחודי הוחלף במזלג כמו בכל הקטנועים/אופנועים של ימינו, הגלגל הרזרבי הושל, ומערכת ההילוכים הייחודית שתופעלה ביד הוחלפה בווריאטור מודרני.

(מקור לתמונה)

בישראל, חברת עופר אבניר מייבאת את הווספה מזה עשרות שנים, ובמהלכן ידעו מכירות המותג עליות וירידות בהתאם לאיכותן של הווספות לאורך השנים. בעוד שהווספה המיתולוגית היתה מוכרת ככלי הבלעדי של השליחים ברחבי גוש דן בימיה הראשונים, ככל שעברו השנים הפך המותג מכלי עבודה עממי וזול לכלי תחבורה מעוצב, צעיר באופיו וממותג כמוצר נחשק המסמל חופש, נעורים, עיצוב ודימיון.

במסגרת רוח זו קיימה חברת עופר אבניר אירוע מעוצב למשעי בשם Do you Vespa. קרוב ל- 200 מוזמנים – לקוחות המותג ובכירים במגזר העסקי – הגיעו לחגיגת פתיחת האביב שהתקיימו במנדרין לופט בת"א. לאחר קבלת פנים חגיגית הכוללת כיבוד ושתייה כיד המלך התכנסו המוזמנים לשמוע את קובי גילון, סמנכ"ל קבוצת עופר אבניר, שהכריז כי זהו האירוע הראשון מבין שורה של אירועים שצפויים להתקיים ללקוחות וספה במהלך השנה הקרובה, בהם יינתנו הרצאות מקצועיות, ימכרו אביזרי במחירים מיוחדים ועוד. בין האורחים שהגיעו אפשר היה לראות את כריסטינה קפוטו, הנספחת האיטלקית, את אורי עיני מנכ"ל משותף באדלר חומסקי וכן את צביקה הדר, כולם רוכבים על ווספה.

תמונות: רונן טופלברג

כתבתי על זה כבר כאן בעבר. והנה אני עומד בפני אותה תקופה בשנה שבה הקופיקו הפרטי שלי יושב לי על כתף ימין, לופת בציפורניו את הבשר, ונוגס לי בעצבנות רבה בתנוך האוזן. כן. הגיע הזמן להחליף.

ההיאבוסה הרביעי שלי, מודל 2014, עומד למכירה. 

מדובר בכלי שעלה לכביש באפריל 2014, ככל הנראה ההיאבוסה האחרון שיעלה ארצה מיפן בשנים הקרובות, מה שהופך אותו למוצג ייחודי בהחלט. ב- 2014 יובאו ארצה שני כלים, וזהו השני מביניהם. אחריו נסגר הברז והייבוא הופסק מסיבות לא ברורות (לא ברורות כיוון שידוע לי על קיומן של מספר הזמנות שבוצעו בפועל אך כאמור מסיבות לא ברורות היבואן לא הצליח להביא את הכלים הנוספים ארצה).

הצביעה שלו – כחול – לבן עם מאפייני זהב – ייחודית אף היא. זהו האופנוע היחיד עם צביעה זו, מקורית כמובן, הנמצא בישראל.

האופנוע מושקע עד לאוזניים – מערכת פול סיסטם ייחודית של אקראפוביץ' בעלות של למעלה מ- 12,000 ש"ח, מערכת ניהול מנוע ממוחשבת (כולל ביטול הגבלת מהירות מקסימלית, למי שצריך). בנוסף מורכבים על האופנוע ידיות אלומיניום מקוצרות, סליידרים של חברת טי-רקס, סליידרים לציר אחורי, משקף מושחר של דאבל-באבל, מתקן לפלאפון של ראם + שקע טעינה, מערכת אור בלימה ואיתות LED מושחרת, חיווי לחיצה על בלם לנהגים מאחור, וכן מערכת גילוי מכמונות מהירות המובנית באופנוע.

על כל אלה בוצע באופנוע טיונינג מלא בידי האומן של אלון אודלסמן ממוסך "פיין טיונינג", מה שמבטיח ריצה חלקה וסופר אגרסיבית של המנוע, עם תוספת משמעותית לכוח המקורי של האופנוע שעומד על למעלה מ- 200 כ"ס. במהלך מקצה השיפורים הושלו מן האופנוע למעלה מ- 22 קילו.

האופנוע עשה כ- 8000 ק"מ במשך כ- 9 חודשים, וטופל בנאמנות במוסך הראשי. כמו כן, הותקן לו צמיג אחורי חדש.

בר המזל שירכוש את האופנוע יקבל מכונה מופלאה ללא רבב או שריטה, שמורה בצורה סופר קפדנית, וכן את כל הרכיבים המקוריים של הכלי (סט אגזוזים מקורי, משקף מקורי, אור בלם ומאותתים מקוריים, ידיות מקוריות).

עופר רונן החרוץ התנדב לקחת על עצמו את המשימה המסוכנת של רכיבה על חלק מהאופנועים החדשים שהשיקה חברת מאיר, יבואנית אופנועי הונדה בישראל, ואשר נערך ביום קייצי ונעים של אמצע ספטמבר במסלול המוטו-ג'יפי הבינלאומי של כוכב יאיר. טוב, הגזמתי קצת. אבל זה הקונספט. עכשיו בואו נראה איך היה לו.

בעיני לרכב על מספר רב של אופנועים שונים ביום מסלול אחד זה תענוג שלא מפספסים. לכן, כשהציעו לי להצטרף להשקה ולרכיבות המבחן של הונדה בכוכב יאיר קפצתי על המציאה. הבוקר התחיל במתקפה של מאפים טריים וקפה איכותי, המשיך במנות גורמה של גרנולה עם יוגורט ושבבי חלבה ומקופלת, עד שבשלב מסויים נאלצתי להזכיר לעצמי שלא בשביל זה באתי. עליתי על הציוד ויצאתי לקרב.

בין שלל הדגמים שהובאו למסלול כבר בהתחלה תפס את עיני אופנוע מוזר למראה, הנראה כמו הכלאה בין מיניבייק לאופנוע נייקד אכזר, עם מזלג הפוך ומכלולים שמשדרים איכות. עוד בנסיעותי הרבות באזור דרום מזרח אסיה ראיתי רבים כאלה, ולא הבנתי למה לא מביאים אותם ארצה.

מדובר ב- MSX 125, שעל המטר תשעים פלוס שלי נראה כמו בימבה. זהו כלי קטן, זול וזריז עם מראה מאוד יחודי שיכול להוות תחליף לקטנוע לבני ה- 16, או כרכב נוסף במשפחה המשמש להתניידות עירונית. עם צריכת דלק מוצהרת של ליטר אחד לכל 52 ק"מ, תג מחיר של 20900 ש"ח ומכלולים איכותיים אני מאמין שיש לו פוטנציאל לנגוס בנתח שוק משמעותי.

המשך…

מהו אופנוע Adventure? איך אפשר לתרגם את המושג הזה לעברית? הפירוש של המילה עצמה ברור. הרפתקאה. אבל צירוף המילים לא מסתדר. מהו "אופנוע הרפתקאה"?

הסיפור מתחיל אי שם בתחילת שנות השמונים, עת חברת BMW יצאה ביציאה מוזרה. אופנוע גדול, כבד, עם דרייבשאפט, שתי בוכנות בולטות. הם אולי לא ידעו את זה אז, אבל ה- R80 G/S של 81 היה נושא הדגל של קטגוריית האדוונצ'רים. ומשם אתם כבר יודעים לאן זה מתגלגל – ה- R1200GS של במוו שהפך, עם השנים, לאופנוע הנמכר ביותר אי פעם.

סוזוקי, מתישהו בסוף שנות השמונים ניסו גם הם להצטרף לחגיגת אופנועי "כלבו" והנציג שלהם לאירוויזיון היה ה- DR-750/800 Big. אופנוע חד-בוכנתי פשוט מבחינה מכנית (אך עם מערכת הקירור של סוזוקי המכונה SACS) ששידר את ההילה הנכונה – ספורט-שטח-אדוונצ'ר, עם מיכל דלק ענק של 29 ליטר, "מקור" שמשדר אגרסיביות (ושמאז הפך להיות כמעט סטנדרט בכל אופנוע שמנסה להתחבר לקטגוריה), משקף כמעט אנכי, תנוחת רכיבה זקופה, ופוזה. הרבה פוזה. שים קסדה, קשור ציוד, וצא לחצות את המדבריות.

כזה:

סליחה. כזה:

כל מה שנותר לסוזוקי לעשות הוא רק לתת גז ולרכב על הגל.

אלא שהם לא עשו זאת. כלומר לא בדיוק. יצורו של ה- DR-BIG הופסק מתישהו בחצי השני של שנות התשעים, והנציגים היפנים לקטגוריה פשוט לא התייצבו לתחרות, והשאירו את עולם ה"אדוונצ'ר" לשליטה כמעט בלתי מעורערת של הגרמנים (ה- Freewind – החיקוי היפני של ה- BMW F650 Funduro לא נחשב).

מכיוון שהתחרות ננטשה כמעט לגמרי מצידם של סוזוקי, הם פנו לתת-נישה אחרת. אופנועי ה"כולבו". ה-ויסטרום (או בשמו המלא DL-1000) היה למעשה אופנוע שנתפר על גבי מנוע ה- SV. טווין בזווית 90 מעלות, פשוט מאוד מבחינה מכאנית, קל לתחזוקה, וללא שום יומרות. Universal Japanese Motorcycle (או UJM) אמיתי. קנה, שים דלק, וסע. זה כנראה הצליח להם, ולכן הם חיש קל יצאו עם גירסת 650 סמ"ק של ה-ויסטרום, אבל למרות שינויים פיזיים ומכאניים כאלה ואחרים, עדיין מדובר היה באופנוע חסר יומרות שטח או הרפתקניות לחלוטין. כלי עבודה יומיומי, ללא הילה מיסתורית של שיוט על גבי דיונות או חצייה של יבשות.

כזה:

ה-ויסטרום 1000 הפסיק להיות מיובא ארצה ב- 2004 בגלל מגבלות משרד התחבורה וב- 2009 הוא הפסיק להיות מיוצר, ולמעשה מה שנותר לאוהדי סוזוקי בפרט ולרוכבים שחיפשו אופנוע כלבוייניק אמיתי במחיר שפוי היה האח הקטן בן 650 הסמ"ק שאמנם עבר מתיחת פנים מסויימת אבל עדיין נותר פשוט, אפור וחסר כל ייחוד.

כל זה השתנה ב- 2013. כשסוזוקי הציגו את האופנוע באחת מתערוכות האופנועים באירופה, התגובות של הגולשים באינטרנט היו מאופקות משהו, כשהתגובה הקולנית ביותר היתה משהו בסגנון "מה זה הכיעור הזה, אלוהים?". יש צדק בדבריהם.

ה-ויסטרום 1000 הוא לא אופנוע יפה במיוחד. כשמעמידים אותו מול המראה לא תמצא אנשים שמוכנים לקרוע מעליהם את הבגדים עבורו. אפשר להתווכח ולומר שזה לא ממש משנה, שכן אופנוע כולבוייניקי לא אמור להיות יפה. אבל מה שעובד חזק על הרוכבים בקטגוריית האדוונצ'ר הוא כמו שאנחנו כבר יודעים הפוזה. ואני לא בטוח שה-ויסטרום החדש משדר את הפוזה הנכונה, למרות הניסיון של מחלקת היח"צ של סוזוקי להחזיר עטרה ליושנה, כשהם מתיימרים להציג את ה-ויסטרום 1000 כיורש שממשיך באופן ישיר את ליין אופנועי ה-דואל ספורט של החברה. הייתי אומר שמדובר בסילוף קל של המציאות, או ניסיון לכתיבה מחודשת של ההיסטוריה.

נו מה לעשות. אם אין ברירה אז חייבים ואני מקריב את עצמי בשבילכם. החלטתי לקחת את ה-ויסטרום 1000 לרכיבת מבחן, וכדי להפוך את זה למעניין יותר בחרתי לעצמי דווקא יום באמצע יולי, אחד מהימים החמים ביותר עד כה השנה. כדי שלא יהיה לי משעמם, צירפתי לרכיבה כמה מחברי.

זה מה שהיה לי להגיד אחרי שרכבתי על הדגם הקודם.

יצאתי בשש וחצי בבוקר מהבית. למרבה ההפתעה האוויר היה עדיין קריר ונעים, אבל הניסיון הכין אותי למה שיבוא בהמשך. בנקודת המפגש אספתי את שאר החבר'ה, ואחרי תדלוק יצאנו לדרך. הנסיעה צפונה זורמת בקלילות דרך איילון וכביש החוף. הקילומטרים חולפים להם במהירות של בדיוק 200 קישואים לשנה (סתם, לא עברנו על המהירות החוקית בשום פנים ואופן). 2 גאטסואים צפונה יותר אנחנו נכנסים לכביש 70 לכיוון יקנעם. הכבישים כולם ריקים כמעט לגמרי, רק אנחנו וכמה רכבים.

ברכיבה צפונה ה-ויסטרום 1000 מתנהג בצורה די חביבה על הכביש. ברכיבה מהירה המנוע מווברץ ומרגישים אותו בעיקר דרך הכידון. המושב נוח למדי, הבולמים סבירים ומאפשרים כיוונונים ידניים סטנדרטיים (כאן אין את המערכות המתוחכמות של BMW, KTM או דוקאטי), והם  מטפלים בכל ה- 215 ק"ג של האופנוע ללא כל בעיה.

המנוע בן 1037 הסמ"ק של ה-ויסטרום מפיק 91 כ"ס בכ- 8200 סל"ד. זה מספיק כדי לאפשר לאופנוע לשייט על כ- 160 קמ"ש ב- 6000 סל"ד, וגם מספיק חזק כדי לצאת לעקיפות חזקות ללא שום צורך בהורדת הילוך. יחד עם זאת, זה לא המנוע החזק ביותר בקבוצת אופנועי האדוונצ'ר, ולעיתים הוא מרגיש חלש מדי. זה לא מסוג האופנועים שיגרמו לך לחיוך שלא נמחק מהפרצוף כשאתה יורד ממנו.

המשך…

זוהי פיסת נוסטלגיה עבורי. מדובר, כנראה, בסקירה הראשונה שלי שפורסמה במדיה דו-גלגלית (בניגוד לכתבות שפירסמתי בזמנו בפורום האופנועים בתפוז). היא נכתבה לפי בקשתו של טל שביט מתישהו סביב שנת 2001 עבור מגזין הרכב "אוטו", ופורסמה גם באתר. לצערי אני לא מוצא את הלינק המקורי, אלא רק את הפרסום המשני שלה באתר בולשיט דוט קום, שהפך כעבור זמן מה לפולגז.

כל התמונות הן של תומר פדר.

זהו הלינק למאמר שנמצא באתר פולגז, ואני מביא את העתקו כאן כדי לשמור עליו למען הדורות הבאים (ועבור עצמי…)

עריכה: כשהעליתי את המאמר לכאן לא ידעתי שפולגז ישבוק חיים. לכן הלינקים המקוריים ששמתי כאן, כבר לא רלוונטיים לנו. בנתיים פולגז חזר לאחר הפסקה של כמעט שנה, אבל החומר המקורי כבר לא שם.

——

להלן סקירת האופנועים הראשונה שהוכנה על ידי מהדורת הרשת של מגזין הרכב "אוטו" ונמסרה לפרסום בבולשיט דוט קום כחלק מהשת"פ בין שני האתרים. תודה ענקית ל"אוטו" ולעורך מהדורת הרשת של המגזין , טל שביט ,על התמיכה ומזיגת התוכן אל מדור "יוצאים לרכב" של בד"ק. אנו מקווים להביא אליכם בקרוב כתבות נוספות מבית היוצר הנ"ל .

שני האופנועים שכאן לא יכלו להיות יותר שונים זה מזה, ולמרות זאת יש ביניהם הרבה מהמשותף. שניהם מרגשים, מפתיעים, מכאיבים, נחשקים – ונדירים לאללה. הונדה SP-2 וק.ט.מ דיוק, שני הפכים – או שלא… 

המאמר אותו אתם עומדים לקרוא עשוי להראות לכם מוזר. הקונספט של השוואה בין שני אופנועים כל כך שונים זה מזה, כל כך שונים מכל שאר האופנועים – להשוות ביניהם נשמע קצת מופרך, לא? אדרבה! בגלל השוני שלהם, בגלל הייחודיות שלהם, בגלל שאין בארץ אף אופנוע אחר שפונה לנישה המוטרפת הזו – בגלל זה החלטנו לבצע את הרכיבה הזו ולכתוב עליה כאן. 

ההונדה הוא כיום אופנוע הוי-טווין הספורטיבי היחיד הנמכר בארץ, וככזה רמת הציפיות ממנו גבוהות מאוד. ההונדה מצויד במיטב הטכנולוגיה היפנית שהועברה היישר ממסלול המרוצים ומישבנו המסוקס של קולין אדוארדס אל הכלי עליו נרכב היום. 

בצידה השני של הזירה יושב הדיוק של ק.ט.מ. כלי אירופאי, צפרדעי ירקרק ומכוער על-פי כל קנה מידה, פרי הכלאה פרנקנשטייני בין אופנוע שטח טהור לאופנוע כביש. הדיוק מגיע כאנדר-דוג של הפייט היום, אבל בסוף היום החיוך שעמד לנו על הפנים בבוקר התחלף לחיוך אחר של תמיהה (וגם קצת כאב פיזי).

המשך…

חברת אלבר-מוטו, חברת הליסינג ויבואנית מותג האופנועים "דיאלים" הדרום קוריאני, יצאה היום במבצע לרוכשי קטנועי ואופנועי המותג. במסגרת המבצע יינתן ביטוח חובה לשנה לכל רוכש קטנוע או אופנוע של דיאלים, מכל דגם ובכל מסלול רכישה – קנייה או ליסינג.

אלבר-מוטו, שלאחר שנת פעילות אחת בלבד כבר מחזיקה ב- 10% מכלל מכירות הדו-גלגלי בישראל, הצהירה בזאת על שאיפתה להרחיב את נתח השוק שלה, וכצעד שיעזור לה להשיג מטרה זו יצאה במבצע המעניין. לטענת אנשי אלבר החסם העיקרי לרכישת דו-גלגלי כיום בישראל הוא מחירו היקר של ביטוח החובה. נכון להיום, מרכיב ביטוח החובה ברכישת קטנוע ממוצע עומד על כ-20% ממחירו, וזאת לעומת רק כ- 1.2% בממוצע ממחיר רכישת  מכונית.

לדברי ינון עמית, מנכ”ל אלבר, עובדה זו מהווה חסם מפני כניסתם של משתמשים רבים לשוק הדו-גלגלי, והטבת ביטוח חובה חינם לשנה עשויה לאפשר לרוכבים נוספים להיכנס אל התחום הדו-גלגלי ולרכוש קטנוע אורבני ככלי תחבורה שני במשפחה. לכן בחרו בחברה להציע הטבה זו במקום הנחת מזומן כזו או אחרת כמקובל אצל יבואנים אחרים. למרות שבסופו של דבר הסכום יהיה פחות או יותר זהה להנחה מקובלת בענף לקטנועים, המבצע של אלבר-מוטו מעביר מסר חשוב לציבור הרוכשים הפוטנציאלי.

במסגרת המבצע זה תממן חברת אלבר-מוטו את ביטוח החובה לכל אדם אשר ירכוש כלי מתוצרת דיאלים. מימון הביטוח ייעשה בסכום של 3,107 ש”ח, שהוא מחיר הפרמיה הממוצעת לרוכב יחיד בגיל 21 ומעלה ללא תביעות קודמות או שלילת רישיון. יש לציין כי מדובר בעלות של פרמיה לביטוח חובה עם סעיף השתתפות עצמית של 25,000 ₪.

זה התחיל קר. קר מאוד. מינוס 5 מעלות לערך. כשעליתי למטוס ארצה בשדה התעופה של פראג הייתי לבוש כמו דב קוטב. באותו שבוע בישראל היו עסוקים בניתוח הכשלונות של הגופים השונים בהתמודדות עם הנזקים של מה שלפעמים היה נשמע כמו סופת ההוריקן קתרינה לפחות, אבל אני כבר תכננתי את כל המסע מראש לפרטים עוד לפני שנסעתי לחו"ל. השארתי ברכב שלי בחניון ארוך הטווח בנתב"ג את כל ציוד הרכיבה הרלוונטי, כולל גטקעס תרמיים, בטנה כפולה, מגפי רכיבה, מעיל ממוגן ומחומם, מגני ברכיים וגב, כפפות וכמובן קסדה. הרעיון היה פשוט מאוד. לנחות בשדה בשלוש בבוקר של יום שישי, לנסוע לחבר כדי למשוך את האופנוע, להמשיך הביתה לכשעה אחת של שינה, ואז לצאת בזמן כדי להגיע לצומת בית קמה בשמונה בבוקר על מנת להצטרף לרכיבה ייחודית של פעם בעשור.

מטורף? כן. אבל חיים פעם אחת, ולרכיבה מיוחדת שכזו כדאי להתכונן היטב.

מה כל כך מיוחד ברכיבה הספציפית הזו, אתם שואלים את עצמכם. למה להתאמץ כל כך לקחת אופנוע מבחן דווקא לרכיבה כזו, במזג אויר כזה, ובתנאים שכאלה.

אז זהו שזו לא רכיבה רגילה. מדובר בהזדמנות פז שלא חוזרת על עצמה באופן קבוע. מדובר ברכיבה אל אחד הכבישים היחידים במדינה שלאזרחים הרגילים אסור לנסוע בו. כביש 10, הוא כביש המערכת הדרומי של ישראל, הכביש המוביל מרפיח, דרך גבול המערכת עם מצרים, דרומה דרומה לעבר כביש 12 המגיע לאילת.

אני אוסף את האופנוע לפי התוכנית. בחוץ שקט של שעות טרום זריחה, ואני עושה יותר מדי רעש. עולה על האופנוע השחור/אפור, ומתחיל בתנועה עדינה ברחובות שעדיין ישנים. אני אוהב את הפוזה של ה"בייבי GS", הוא נראה מצויין בשחור/אפור, עם אגזוז אחד אגרסיבי מותקן גבוה מצידו השמאלי, גלגל שיניים ושרשרת דווקא מצידו הימני, חישוקי שפיצים למראה "שטח קרבי", ובסך הכל אופנוע שמשווה לך מראה של לוחם יס"מ (למי שזה עושה לו את זה). כל מה שצריך זה קסדה לבנה או שחורה, מעיל שחור, אקדח בחגורה והופה לדרך… אגב, כשמסתכלים עליו מהצד כנגד מקור אור המצליל את הצבעים שלו ומשאיר רק את קווי המתאר, הוא מזכיר לי מאוד את ה- DR-BIG המקורי של סוזוקי, עם אותו "מקור" גבוה וצורת מיכל דלק.

המשך…