מיקומי מצלמות הגאטסו בתחילת שלב א'

כמו שאנחנו יודעים, השלב הראשון בהחדרת הצינור של משרד התחבורה/המשרד לבטחון פנים לתוך פי הטבעת הציבורי החל לפני מספר חודשים. אחרי שזמן רב התהלכו איימים על הציבור עם תוכנית א-3 הגרנדיוזית החלה ההטמעה של סט המצלמות הראשונות.

תזכורת לאלה שהתעוררו לא מכבר מתרדמת ארוכה: במסגרת פרויקט המכונה 'פרויקט א-3', זכתה חברת מל"מ-תים (ביחד עם עוד 3 קבלני משנה) במכרז להתקנה של 400 מצלמות אוטומטיות ודיגיטליות על כבישי ישראל, מתוכן 100 מצלמות אור אדום, והשאר – 300 במספר – מצלמות מהירות. מל"מ-תים התמודדה במכרז מול 2 חברות נוספות וקיבלה זיכיון הפעלה למערכות למשך 12 שנה. בתום התקופה תעבור המערכת לשליטת המדינה. עלות המכרז – קרוב לחצי מיליארד ש"ח. המצלמות מתוצרת חברת Gatsometer BV ההולנדית, המובילה בעולם בתחום זה. הדגם שיותקן בארץ, GS11, מסוגל לצלם 4 פריימים בשניה ולעבוד גם בכבישים המכילים עד 4 נתיבים לכל כיוון. המצלמות המהירות שנרכשו במסגרת הפרויקט אינן מופעלות על ידי מכ"מ, אלא ע"י פסי הפעלה המונחים בתוך האספלט של הכביש, מה שהופך אותן לבלתי נראות לגלאי מכמונות סטנדרטיים, אלא רק ע"י התקנים מבוססי GPS. למצלמה יש בנק זיכרון המספיק לכ-5,000 תמונות ברזולוציה של כ-11 מגה פיקסל. המצלמה מחוברת בחיבור דאטה סלולרי GSM למערכת מידע מרכזית כך שעקרונית, למעט מקרים של תקלות, התמונות מגיעות למאגר המידע של המשטרה תוך מספר דקות/שעות קטן. המטרה המוצהרת של המשטרה היא שהדו"ח יגיע למבצע העבירה בתוך 72 שעות. הקבלן המבצע מחויב להתקין לא רק 300 עמדות לכל המצלמות, אלא בסה"כ 900 עמדות מוכנות להפעלה, כש-300 המצלמות המבצעיות יאיישו 300 עמודים, ובין שאר העמודים תתבצע רוטציה של 10% בשנה. כלומר, כ-30 מצלמות 'יטיילו' בין העמדות השונות. בנוסף, ומעבר ל-900 עמדות האמת, הזכיין מחויב להקים עוד 900 עמדות דמה, דהיינו 'דחלילים'. בעמדות אלה לא יכולות להיות מוצבות מצלמות, אבל עדיין אין מידע בנמצא לגבי המראה הפיזי של אותם דחלילים. מצלמות אלה צפויות להגדיל במאות אחוזים את קצב רישום דו"חות המהירות ביחס לתשתית הקיימת היום.

אם תקראו בנושא זה אצלי באתר, תראו שהתוכנית המקורית שלהם היתה להציב את המצלמות על הכבישים הישרים ביותר שאפשר היה למצוא, במקומות שברור לכל שהמהירות לא מסכנת איש, אבל שברור גם שבגלל הדיוק הרב של המצלמות הדיגיטאליות, כמות הדו"חות שתופק מהן תהיה אסטרונומית. לאחר לחץ ציבורי עז הודיע שר התחבורה שמיקום המצלמות משתנה, וכעת הוא יכלול כבישים "מסוכנים" יותר.

בימים אלה נשלמת פריסתן של 14 מצלמות מהירות ועוד 7 מצלמות רמזור (אור אדום). בשלב הראשון המצלמות יפיקו אך ורק דו"חות "דמה", כלומר לא דו"חות אמיתיים שיישלחו לנהגים, אם כי בשעות הלילה יהיה ניתן להבחין בפלאשים חזקים מהמצלמות בעד שעוברים לידן במהירות גבוהה מהמותר. מקורות יודעי דבר מספרים שהחל ב- 1 ביולי יחלו המצלמות להיות מבצעיות, ודו"חות אמת יישלחו לנהגים.

מכיוון שמשרדי התחבורה ובטחון הפנים ביחד עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ממש מתאמצות למצוא דרכים כדי לבזבז את התקציב שלהם, הציבור הולך להיות מופגז החל מהימים הקרובים בתשדירי שירות שאמורים לשכנע אותנו שאכיפת המהירות היא דבר טוב. אחרי שצפיתי בחלק מהתשדירים וסיימתי לנגב את הקיא מעל שפתי, תחושת הגועל טרם חלפה. אני מניח שרבים יהיו שותפים לדעתי.

אני בטוח גם שתהיו שותפים לדעתי שמטרתן האמיתית של המצלמות הללו איננה חס וחלילה להגן על הציבור מפני איום המהירות המופרזת (שלפי דבר חכמים ממני – הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – אחראית רק ל- 5% מתאונות הדרכים), אלא למטרה ברורה וחד משמעית: גזילת וחליבת הציבור, והטלת מס עקיף על הנהגים העושים שימוש בכבישים אלה, באיצטלא מזוייפת של הגברת הבטיחות על הכבישים.

עמותת "אור ירוק", הידועה לשמצה בקמפיינים המזוייפים שלה לגבי חלקה של המהירות המופרזת בתאונות הדרכים בישראל, פרסמה לאחרונה את דעותיה בנידון, ולא ניסתה אפילו להסתיר את העובדה שהם שמחים מאוד שהמצלמות החדשות הולכות להכניס לקופת הגורמים המעורבים למעלה מ- 175,000,000 (מאה שבעים וחמש מיליון) ש"ח בשנה. אתם רוצים לנחש לאן ילך כל הכסף הזה? אני לא יודע לאן, אבל אני בוודאי יודע לאן הוא לא ילך: הוא לא ילך להגברת הבטיחות, הוא לא ילך לשיפור התשתיות, הוא לא ילך לשום מקום שבו הוא יועיל לציבור, אלא, כך סביר בעיני, ימצא את עצמו איכשהו נופל בין הכיסאות וישמש כמקור מימון לעוד גחמה של שר אימבציל, או אולי למימון אחד המגזרים הפרזיטים במדינה.

ובכן, מהם אותם כבישים "מסוכנים" שבהם מותקנות המצלמות? ובכן כביש אחד, כביש מספר 65 (ואדי ערה), הוא בוודאי מועמד מצויין להיות כביש מסוכן שמאופיין בהרבה נהיגה פרועה וחברת רסן. אבל כביש נוסף שעליו יותקנו המצלמות, כביש מספר 4 באזור חדרה – בנימינה, הוא בוודאי לא הכביש המסוכן ביותר שניתן היה למצוא.

מפרסומים שונים אלה המקומות בהם מוצבות בימים אלה המצלמות הראשונות:

כביש 4

בנימינה – כיון צפון קילומטר 166.2 (בין אור עקיבא לבנימינה)

בנימינה – כיוון דרום – קילומטר 168 (בין בנימינה לאור עקיבא)

חדרה – כיוון צפון – קילומטר 158.4 (בין חדרה לתחנת הדלק "אלון")

חדרה – כיוון דרום – קילומטר 157.7 (כנ"ל)

כביש 65

קילומטר 33 כיוון מערב (לכיוון חדרה, כמה מאות מטרים אחרי תחנת הדלק והמרכז המסחרי הקטן)

קילומטר 20 כיוון מערב (מעט מערבית לעארה)

קילומטר 22 כיוון מזרח (לכיוון צומת מגידו, בין עארה לערערה)

מצלמות רמזור –  צפון

צומת אחיהוד מזרח (בצומת כביש 85 ו-70)

צומת אבליים דרום (בצומת כביש 70 ו-781)

צומת חנה למערב (כביש 65 ו-652)

מצלמות רמזור – מרכז

צומת מורשה לכיוון צפון (כביש 4 ו-5)

צומת השבעה למערב (כביש 4 ו-44)

מצלמות רמזור – דרום

צומת גבעתי למערב (כביש 35 ו-232)

צומת פלוגות לצפון (כביש 40, ו-35)

6 Comments

Add a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נגישות