4 שקרים בחסות משטרת ישראל

לאחרונה אנחנו קוראים לא מעט על הפאשלות שעושה המשטרה בראשותו של המפכ"ל יוחנן דנינו. כמובן שהם, מצידם, משתדלים להראות שהעסקים כרגיל, ושבעצם מצבנו טוב יותר מאי פעם. אני סקפטי, ולכן החלטתי להתייחס ספציפית לדברים הנוגעים בנושא מצלמות המהירות של פרוייקט א-3.

הנה לפניכם 4 שקרים שהמשטרה מפרסמת:

1. משה אדרי, ראש אגף התנועה במשטרת ישראל, טוען באוקטובר 2013 במסגרת דיון מיוחד בנושא מצלמות המהירות שהתקיים בחסות עמותת אור ירוק כי במקטעים בהם הוצבו מצלמות המהירות נרשמה ירידה של 26% בתאונות הדרכים. כך גם נכתב בעמוד הפייסבוק של המשטרה.

שקר.

האמת היא שמשטרת ישראל בחרה ביודעין להציב את רובן המכריע של המצלמות מלכתחילה לא במקומות שמועדים לתאונות, אלא בכבישים בין עירוניים, סלולים ומוארים היטב. בדיוק אותם כבישים שבהם הנהגים אוהבים לנסוע מהר. ולמה היא עשתה זאת? התשובה ברורה לכל אדם שעיניים בראשו – כבישים מהירים מהווים כר פורה מצויין לגביית כספים מהציבור, שהרי לו היו מציבים את המצלמות בכבישים מסוכנים באמת, שם אחוז הנהגים הנוסעים במהירות קטן משמעותית, ולכן גם ההכנסות מהמצלמות יהיה קטן באופן משמעותי.

IMG_3232

האמת היא, על פי הלמ"ס, שבמהלך שנת 2013 אירעו 281 תאונות דרכים קטלניות, עלייה של 11% ביחס למספר התאונות הקטלניות שאירעו בשנת 2012.

אם נסתכל על מידע עדכני יותר, לפי נתוני המשטרה עצמה שפורסמו באוקטובר 2014, חלה עלייה של 13% במספר התאונות הקטלניות בכבישים מהירים – בדיוק אותם כבישים שבהם המשטרה אוהבת כל כך להציב את מצלמות המהירות.

2. המהירות מהווה גורם עיקרי לתאונות דרכים, ואם רק נפחית את מהירות הנסיעה על כבישי ישראל, מספר התאונות וההרוגים יפחת.

שקר.

האמת היא שהגורם הנפוץ ביותר לתאונות דרכים עם נפגעים כלל אינו מהירות, אלא דווקא אי ציות לרמזור אדום. במקום השני נמצאת עבירת סטייה מנתיב. עבירות מהירות אחראיות רק ל-4% מכלל תאונות הדרכים ונמצאת אי שם לקראת סגירת העשירייה הפותחת. נתונים אלה אינם משתנים לאורך השנים, ומאוששים שוב ושוב מדי שנה.

הגיע הזמן שהמשטרה תשים בראש מעייניה את טובת הציבור ולא את טובתה שלה או את של קופת המדינה. נכון, עבירות מסכנות חיים וגורמות לתאונות הן עבירות שקשה לאכוף אותן, אבל זו לא סיבה טובה לתת למשטרה לחפש את המטבע מתחת לפנס ולאפשר לה להתמקד דווקא בעבירה הקלה ביותר לאכיפה.

3. הצבת המצלמות במסגרת פרוייקט א-3 מפחיתה את מהירות הנסיעה של נהגים באותם קטעים.

שקר.

האמת היא שהתקנת מצלמות מהירות כלל לא הביאו לירידה במהירות הנסיעה באותם כבישים ובכלל, על פי סקר שמפרסמת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. יתרה מזאת, על פי ממצאי הסקר, הנהגים לא רק שלא הפחיתו את מהירות נסיעתם, אלא דווקא העלו אותה מיד לאחר שחלפו על פני מצלמות חדשות, וזאת כדי לפצות על הזמן שאיבדו כשהתקרבו למצלמה. למעשה, הסקר מצא כי הנהגים הגיעו למהירויות ממוצעות גבוהות מאלה שנמדדו בשנת 2011, לפני הצבת המצלמות.

יתרה מזאת, בידי הציבור קיימות תוכנות ניווט כגון וייז, וכן עזרים טכנולוגיים כגון צ'יטה (עליהם כתבתי בהרחבה באתר מספר פעמים), המשמשים בין היתר לטובת התראה בפני קיומה של מלכודת מהירות על ציר הנסיעה שלהם. כך לומדים הנהגים להתחמק מאותן מכמונות בקלות רבה.

waze-gatso

4. הכסף שנאסף מהציבור חוזר אל הכבישים כהשקעה לטובת הציבור.

שקר.

האמת היא שמאות מיליוני השקלים שנגבים כמעין "מס מהירות" מהציבור (במיוחד כשמדובר בדו"חות על מהירויות חורגות נמוכות המהוות את חלקו הגדול של "פרס" המצלמות – 250 ש"ח וללא השלכות מעשיות על רישיון הנהיגה של הנהגים) לא רק שאינם חוזרים אל תשתיות התחבורה בישראל, וגם אינם מגיעים בשום צורה אל מערכות החינוך שעשויות לשפר בהרבה את תרבות הנהיגה בישראל – אלא נבלעות אל תוך החור השחור הנקרא "תקציב המדינה". זה אותו תקציב שממנו מתפרנסות מאות אלפי משפחות חרדים, אותו תקציב מהם מתפרנסים מאות אלפי פנסיונרים של מערכות הביטחון, אותו תקציב ממנו ניזונות התנחלויות, אותו תקציב ממנו מממנים בערך מיליון ואחד נושאים שונים. מבט מעמיק בתקציב המשרד לבטחון פנים ו/או הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מגלה שתקציבן לא הושפע ואף לא באחוז אחד כתוצאה מעודפי הגבייה שנכנסו לקופת המדינה מפרוייקט א-3.

kesef

ימים יגידו מה יעלה בגורלו של פרוייקט א-3, אבל כמו הרבה מאוד "פרוייקטים" במדינת ישראל – אנחנו הציבור נאלץ לשלם על הפאשלות של המערכת השלטונית מכיסנו.

3 Comments

Add a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נגישות