מכמונת היסטורית – מולטנובה 6F
יצרתי פוסט זה על מנת לשמר את המידע ההיסטורי אודות מכמונות המהירות שהיו בשירות במשטרת ישראל עד לסוף 2016, ועל מנת לא לבלבל את הקוראים עם המכמונות הנמצאות בשימוש היום.
מולטנובה 6F ניידת
מכמונת מהירות משוכללת ואפקטיבית מאוד המבוססת רדאר המשדרת בתדר Ka, מתוצרת שוויצרית. מכמונת המולטנובה מותקנת בתוך ניידת משטרה גלויה או סמויה. בחלקה הקדמי של המכונית מותקנת אנטנת הרדאר וכן פלאש (מבזק). המכמונת עצמה מותקנת ביחד עם המצלמה בתוך הרכב על הדש-בורד.
עריכה: לקראת סוף 2016 הוצאו כל מכמונות המולטנובה משירות מבצעי.
יהי זכרה ברוך – מולטנובה 6F – מיצו בדרכים
בעבר נעשה שימוש ברכבים מסוג טויוטה קרינה והונדה אקורד. כיום השימוש הוא בעיקר בפולקסווגן ג'טה ומזדה 6, אבל לא רק. מערכת הרדאר מחוברת למצלמה העושה שימוש בסרט צילום ("פילם") המספיק לכמות מוגבלת של תמונות. בישראל, על מנת להפעיל את המולטנובה הניידת, על השוטר לצאת מן הניידת ולפרק את אחד מהברגים המחזיקים את לוחית הרישוי הקדמית של הניידת. כעת, כשהמספר הקדמי מופשל באלכסון, השוטר חוזר לתוך הניידת, מכייל את המצלמה למהירות הסף שמעליה הוא רוצה לצלם את הרכבים העבריינים, ופונה לעיסוקו האמיתי – קריאת עיתון ספורט ובליסת בורקסים. מאותו רגע הכל קורה בצורה אוטומטית. לדוגמה, אם הוחלט שבכביש שבו מותר לנסוע 90 קמ"ש יענשו כל אותם נהגים שעברו ב- 20 קמ"ש את המהירות המותרת – כל הרכבים שימדדו ממהירות של 110 קמ"ש ומעלה יצולמו, והדו"ח ישלח אליהם בדואר לפי הכתובת שמעודכנת במערכת.
בדומה לדבורה, אכיפת המהירות יכולה להתבצע גם במצב סטטי של הניידת וגם בתנועה. מצד שני, יתרון משמעותי לעומת הדבורה הוא העובדה שהניידת מצויידת במצלמה שמתעדת את ביצוע העבירה ומציינת על גבי התמונה את המהירות שבה נתפס הרכב, מה שאומר שהשוטר אינו צריך לצאת מן הניידת כדי לעצור את הרכב. בדומה לדבורה, יכולות הניידות לתפוס גם את הרכבים המגיעים ממול.
האיום הגדול ממכמונות אלה נובע כתוצאה מהעובדה שהיא מבוססת על רדאר דיגיטלי מתקדם הפועל בהספק נמוך ביותר של כ- 0.5 מילי ואט ובתדר של 34.3 גיגה הרץ, עובדה שמקשה מאוד על גילויה, גם על ידי הגלאים החדשים ביותר. בפועל, כל רכב שחונה בצד הדרך מהווה איום, ולרוב את האינדיקציה מן הגלאי נקבל רק כשנהיה קרובים מאוד למכמונת.
ככה נראית ניידת מוסווית בעת עמידה בצד הדרך. זהירות, המשטרה עושה שימוש במגוון רכבים, חלקם שכורים, וחלקם הגדול לא מדגמים "אופייניים"… שימו לב למספר השמוט מקדימה. כשתראו אותו, זה יהיה מאוחר מדי…
דוגמה לניידת סמויה מהדור הקודם – טויוטה קארינה (ניידות מסוג זה לא נמצאות יותר בשימוש):
זו הונדה אקורד, גם הן יוצאות אט אט משימוש:
דוגמה לניידת ג'טה מסווית:
ככה נראה המספר הקדמי, עם הברגה ידנית. מתחתיו אפשר להבחין באנטנת הרדאר:
וככה נראה תוך הרכב, על הדש-בורד:
הנה עוד ג'טה חדשה. שימו לב לאנטנת הרדאר מתחת למספר, ולפלאש של המצלמה במקום פנס הערפל השמאלי. ברכב זה אין צורך להשמיט את לוחית הרישוי בעת שימוש במערכת:
המערכת מותקנת בתוך הניידת:
עוד דוגמה, אכזרית במיוחד. רכב "תמים" עם בגאז' פתוח ומשולש אזהרה:
וכך זה נראה מקדימה, שימו לב למספר המושמט:
דוגמה לתמונה שצולמה מניידת:
מולטנובה 6F קבועה
מכמונת מהירות מבוססת רדאר המשדרת בתדר Ka. המשטרה הציבה מכשירי מולטנובה 6F במקומות שונים כשהם מותקנים על עמודים. מכשיר מסוג זה מצלם במשך 24 שעות ביממה, כאשר הצילום נעשה בסרט צילום רגיל- 35 מ"מ, ואורך כל סרט מספיק לכ- 300-400 תמונות. מכמונת זו זהה במרכיביה למולטנובה הניידת. לשתיהן רכיבים זהים – מצלמה, פלאש ורדאר.
עריכה: לקראת סוף 2016 הוצאו כל מכמונות המולטנובה משירות מבצעי.
יהי זכרה ברוך – מולטנובה 6F – מיצו בדרכים
החיסרון הבולט במכמונת הנייחת הוא המיקום הקבוע שלה. המצלמה מקובעת לעמוד הצבוע בצבע אפור המותקן בצד הדרך, לרוב מימין לשול הימני, אבל לעיתים גם באי התנועה או בשטח הבנוי בין שני מסלולי הכביש המהיר. בגלל העובדה שהנהגים העוברים באזור באופן קבוע זוכרים את מיקומן, יורדת יעילות הגבייה שלהן. בנוסף, התקנה זו מחייבת קיומו של ארון חשמל בסמוך, ודורשת התקנת תשתית בטון ומתכת.
בניגוד למולטנובה הניידת, המכמונת הקבועה משדרת בעצמה מעט גבוהה יותר, מה שמקל במעט על גילוייה המוקדם. יחד עם זאת, טווח הגילוי באמצעות הגלאים החדשים עדיין עומד על טווח של עשרות מטרים עד 150 מטר לכל היותר.
בשלהי שנת 2011, כשפרוייקט התקנת עשרות מצלמות הגאטסו מתקדם בקצב מהיר, מצלמות המולטנובה הקבועות הולכות ומוצאות משירות. הסיבה העיקרית היא עלות התחזוקה הגבוהה, והעובדה שמצלמות אלה מבוססות על סרט צילום ("פילם") המכיל כמות מוגבלת של תמונות. מרגע שסרט הצילום הסתיים, המצלמה למעשה מושבתת עד אשר מגיע אליה טכנאי שמחליף את הסרט. סבב הגעת הטכנאים הוא לעיתים ארוך למדי, ולכן יוצא שהמצלמות אינן נמצאות בשימוש בחלק גדול מהזמן.
בתמונה, טכנאי מתחזק מצלמת רמזור. תחזוקת מצלמות המולטנובה זהה:
רוב מצלמות המהירות מסוג זה הנמצאות בכבישי ישראל הם מצלמות דמה או "דחלילים", וכמות עמודי ה"אמת" מועטה מאוד, פחות מ- 10 מצלמות מבצעיות בלבד. לנהג הלא-מנוסה יהיה קשה להבדיל בין דחליל למצלמת אמת, והמערכת בונה על כך שנאט בכל מקרה לפני כל עמוד. מבחינה מעשית, קל מאוד להבדיל בין דחליל למצלמת אמת, ומרגע שתופסים את השיטה אפשר להפסיק להאט לפני הדחלילים ולהמשיך לנסוע במהירות הרגילה שלכם בביטחון מלא, עד למצלמה הבאה. בכבישים מסויימים, כמו כביש 4 לכל אורכו וכביש 40 בין גדרה לבאר-שבע קיימים הרבה דחלילים אבל רק מצלמת אמת אחת או שתיים.
איך אפשר להבדיל בין דחליל לבין מצלמת אמת?
דחליל מהדגם הישן. שימו לב לחיבור בין העמוד לגוף המצלמה (לכאורה, שהרי זהו דחליל). קל לזהות דחליל כזה מרחוק, ולכן הם "שופרו" ועברו הסבה (ראו מטה). בנוסף, אין בנמצא לידו אף ארון חשמל (אם כי אסור לסמוך על כך שכן ארונות החשמל יכולים להיות מוסתרים ע"י צמחיה או עצם אחר):
זהו הדחליל המשופר. בדחליל זה רותכו פיסות מתכת כך שהחיבור האופייני של העמוד לגוף המצלמה בדחליל הישן יכוסה, ולכן קשה יותר לזהותם מרחוק. יחד עם זאת, לשני סוגי הדחלילים יש מאפיין חשוב נוסף שאינו קיים במצלמת אמת: לכל דחליל יש בסיס מרובע שעליו יש מעין "גג" בצורת פירמידה מרובעת קטומה. בדחלילים, הפירמידה הזו מחוברת אל הבסיס בצורה רציפה, ללא שום שוליים בולטים. זהו המאפיין העיקרי של הדחלילים, וכל עמוד שיש לו בסיס מסוג זה חייב בוודאות של 100% להיות דחליל, הוא אינו יכול להכיל מצלמת אמת בשום פנים ואופן:
כך נראית מצלמת מולטנובה נייחת אמיתית, שימו לב לבסיס ה"פירמידה" והשוליים הבולטים שלו. חשוב לציין כי בצילום מקדימה אמנם ניתן לראות את עדשת המצלמה ואת המבזק, אבל בהתקרבות מאחור לא ניתן לדעת האם העמוד "מאוייש" ברגע זה במצלמה, שכן הוא יכול להיות ריק בעת שהמצלמה נמצאת בסבב תחזוקה, או שהיא הוסרה ממנו לפני שנים. ישנם מספר עמודי "אמת" בחלק מכבישי הארץ שכבר שנים לא מכילים בתוכם מצלמת אמת, אבל יחד עם זאת, בכל עמוד מסוג זה חובה עלינו להיזהר שכן תיאורטית יכולה המשטרה לאייש אותו בכל עת במצלמה מבצעית:
דוגמה לתמונה שצולמה ע"י מצלמת מולטנובה נייחת:
כאמור – כל זה היסטוריה.
















