1000 אופנועים שונים באופנוע אחד?

אחד הדברים שרוכבי אופנוע יהיו מאוד נסערים לגביו כשהם משתתפים בשיחה או דיון על עתיד האופנועים כפי שאנחנו מכירים אותם, ובעיקר של המעבר שלנו למנועים חשמליים “נקיים” – הוא עניין התחושה או בעיקר אי התחושה של הכלי החשמלי ביחס למה שאנחנו רגילים היום. “הוא פשוט לא נשמע טוב” היא טענה אחת. “זה לא מרגיש אותו דבר” היא טענה אחרת, ואני נוטה להסכים עם שתיהן. נכון, לאופנוע חשמלי יש מומנט מטורף שמגיע מסל”ד אפסי, וראינו את זה באופנועים חשמליים של ימינו. אבל יש להם בעיה אחרת: הם לא מרגישים נכון, הם לא נשמעים נכון, הם אפילו לא מריחים נכון. זה פשוט לא זה. וכל זה עוד לפני שדיברנו על הטווח.

אפשר רק להניח שככל שהטכנולוגיה תתקדם, תיפתר גם הבעיה העיקרית של הכלים האלה – הטווח המצומצם יחסית ופרק הזמן הארוך יחסית שלוקח להטעין מצבר של כלי כזה עד לקיבולת סבירה. אבל אתגרים אלה ואחרים עומדים בפני כל חברה שמנסה להיכנס לשוק האופנועים החשמליים, והם מהווים ללא ספק חסם גדול בפני רוכבים עכשווים בזמן שהם שוקלים את האופנוע הבא שלהם.

והנה מגיעה חברת 2electron שמשיקה אופנוע קונספט בשם Emula, שבא לפתור לפחות את אחת הבעיות הללו. השם Emula נגזר מהמילה “אמולטור”, כלומר מדמה. וזה בדיוק מה שהוא מתיימר לעשות: אופנוע חשמלי שמדמה אופנועים מסורתיים בעלי מנוע בעירה פנימית (יענו הכלים שעליהם אנחנו רוכבים היום, לפני החרם הגדול שיגיע בעוד אי אילו שנים על מנועי בעירה פנימית). האופנוע עושה זאת באמצעות מערכת ייחודית הנקראת McFly (רמז לסרטי “בחזרה לעתיד”) שיכולה לקחת אתכם ממנוע שתי פעימות עצבני והיסטרי של שנות השמונים, דרך מנוע 600 סמ”ק ארבע בשורה ספורטיבי של שנות התשעים, ועד לטווין 800 סמ”ק מודרני – ועוד.

אלף אופנועים שונים בכלי אחד, והם כולם זמינים לך בלחיצת כפתור.

זה לא רק עניין של סאונד (דרך רמקולים שנמצאים באזור של ה”אין מיכל דלק”, כי בעצם אין מערכת פליטה), אלא בעיקר של תחושה. המנועים הללו מגיבים בצורה כל כך שונה אחד מהשני, שזה יהיה פלא הנדסי ללא ספק אם יצליחו לעשות זאת.

מסתבר שכן, לפחות לפי הסרטון. הספק, מומנט, צליל ואפילו רעידות:

האמת? מגניב.

אבל בינינו, תחושות של רכיבה לא רק קשורות להתנהגות מנוע, אלא להרבה מעבר לזה. בולמים, ברקסים, תנוחת רכיבה ואפילו הריח המשכר הזה של מנוע שתי פעימות… האם ה- Emula יודע לתת את כל זה? ומה לגבי המראה הויזואלי? האם זה רלוונטי לנסוע על אופנוע שנראה ומרגיש פיזית כמו סופרבייק, אבל שמתנהג כמו סוזוקי DRZ400? והאם זה בכלל מעניין מישהו מעבר להיותו של האופנוע מעין קוריוז שיכול לרוץ נחמד בברושורים של אנשי שיווק? למה, אם תהיה לך האופציה לרכוב על אופנוע שמרגיש כמו פאניגלה V4R האם תבחר דווקא לנסוע עליו בפרופיל של RGV250, אופנוע שבמקרה הטוב שמעת עליו אבל ככל הנראה לא זכית לרכוב עליו (כי עוד לא נולדת אז)? אז את מי מעניין שיש לו 1000 פרופילי אופנוע שונים? מספיק לי 3: אחד ספורטיבי שיעקור לי את העיניים מהארובות שלהן, אחד אדוונצ’ר גמיש שיאפשר לי לשייט בהרכבה עם מזוודות אל השקיעה, ואחד קטנוע ערס עצבני לתנועה עירונית וטווחים קצרים.

קבלו עוד סירטון:

אין ספק שמדובר בעידן אחר, משהו שכולנו נצטרך להתרגל אליו. הילדים של היום לא, כי הם יוולדו לתוכו, מסתכלים בנו במבט מזלזל כשנספר להם על איך היינו משחיזים את סדום ערד הלוך וחזור על אופנוע שמפיק רק 110 כ”ס, נוטף שמן, מסריח מדלק, ושהיינו צריכים למלא בו מיכל שישב ליד הביצים שלנו והכיל לא פחות מאשר חומר דליק ונפיץ… “כן סבא’לה, נכון, סיפרת לנו איך היית מרים את הקדמי בהיאבוסה שלך על 250”, יעלו על ההובר-בורד המרחף שלהם, ויטוסו (בלי קסדה כמובן) להתעסק בשטויות שלהם.

מה דעתכם?

נגישות