מיצו בדרכים

זהו חלקו השלישי והאחרון של סדרת המאמרים בנושא הטיול שלי לצפון איטליה. את חלקו הראשון תוכלו לקרוא כאן, ואת חלקו השני תוכלו לקרוא כאן.

היום השביעי

המסע המרתק שלנו בתוך הרי האלפים והדולומיטים כמעט ונגמר. לפנינו עוד 4 ימים, אבל מתוכם רק יום אחד נותר שבו נוכל עדיין לטעום את טעמם הנפלא של כבישי צפון איטליה. מחר אנחנו כבר ברכיבה מנהלתית לכיוון אירוע יום ההולדת לדוקאטי. אז צריך להנות ממה שעדיין נותר.

יוצאים מוקדם בבוקר דרומה מהעיר טרנטו, פנינו מועדות לכיוון אגם גארדה, ה"כנרת" של רבים מהאיטלקים. זהו אגם תיירותי מדהים, ארוך וצר יחסית, הממוקם בין שני רכסי הרים המייצרים נוף מרהיב. העיירות הפרוסות לאורך חופיו מהוות יעדים למאות אלפי תיירים מדי חודש, ואנחנו למזלנו נוסעים בכבישים הצרים הללו בסוף חודש יוני, עוד לפני שעדר התיירים מגיע למקום וסותם את הכל. אני רוכב ומתבונן סביבי, למרות מזג האוויר החם והלח המזכיר את מישור החוף בישראל, אני מוכן לקחת מזוודה (ואופנוע) ולעבור לגור שם בכל רגע. פשוט מדהים.

לקראת 2/3 מאורכו של האגם אנחנו פונים ועולים לכיוון פסגת ההר המזרחי, שם אנו עוברים בתוך כמה כפרים ציוריים במיוחד, עד שלצערנו אנחנו מתחברים לאוטוסטרדה הממשיכה דרומה. משם זה לתת גז ככל שניתן, ולנסות לחצות את קרוב ל- 200 הק"מ שנותרו לנו כמה שיותר מהר.

ככל שאנו ממשיכים דרומה אנו נתקלים ביותר ויותר אופנועים מתוצרת דוקאטי העושים דרכם לכיוון בולוניה. קבוצות שלמות של רוכבי מונסטר, רוכבי דיאבל, המון רוכבים על מולטיסטרדה וגם לא מעט רוכבים ספורטיביים המגיעים על דגמי פאניגלה למיניהם. רובם ככולם רוכבים במהירות הכמעט חוקית, רק אנחנו, חוליגנים, נותנים גז כאילו אין מחר, ממהרים להגיע לבולוניה כדי להכנס למתחם של דוקאטי הסמוך למפעלי החברה.

המשך…

בעוד שאנחנו בישראל נחרדים לשמוע מדי שנה על מספר גדול (מדי) של פעוטות שנשכחים על ידי הורים שדעתם מוסחת או נהגי הסעות ברכבים – ומתגלים לצערינו מאוחר מדי – אלון מאסק, היזם הסדרתי שהקים בין היתר את חברת טסלה, את SpaceX ואחרות – הכניס פיצ'ר חשוב ביותר לעידכון התוכנה האחרון (ספטמבר 2016) של הרכבים החשמליים של החברה.

באמצעות עידכון זה (Software Update 8.0), מערכת החשמל של הרכב מסוגלת להשתמש בסוללה של הרכב כדי להפעיל את המזגן שלו גם בעת חניה ועזיבת הרכב, והבאת הטמפרטורה הפנימית של הרכב אל מתחת ל- 41 מעלות. אמנם לא טמפרטורה נעימה לשהות בה לאורך זמן, אבל כזו שניתן לשרוד בה גם אם נשארים נעולים ברכב.

לדברי החברה, רכבי מודל S ו- X (הדגם ה"סטנדרטי" של החברה שנמכר בכמויות גדולות מאוד בארה"ב וברחבי אירופה, וכן רכב הפנאי החדש שהושק בשנה שעברה) המצוייד בסוללות טעונות ל- 100% מסוגל לקרר את תא הנוסעים שלו גם בעת חניה למשך שנה שלמה.

בנתיים, בישראל, אנחנו נמשיך לשמוע על מקרי שכחת ילדים ברכבים גם בשנת 2017. הפתרון? לפתוח את העיניים, להיות מודע לסביבתך, לייצר רוטינה מסודרת של העברת ילדים, ואם החיים מפריעים לך כל כך שאתה לא מסוגל לזכור אם הילד שלך נמצא באחורי הרכב שלך – אז להתקין אפליקציה (לווייז יש פיצ'ר כזה, וכך גם בימבה שמופיעה כאן באתר), להשאיר את התיק או הסלולרי במושב האחורי, או להשתמש באמצעי חיצוני אחר שיזכיר לך לבדוק את המושב האחורי לפני שאתה יוצא ונועל את הרכב.

(תמונה – יצרן)

מצלמת מהירות חדשה הוצבה בכביש 232 בכניסה לקיבוץ ברור חיל.

המצלמה היא דו-כיוונית, כלומר תופסת גם את המתקרבים אליה (מהחזית, בנתיב הנגדי) וגם את המתרחקים ממנה (מאחור).

המצלמה עודכנה בבסיס הנתונים.

על המפה:

(תודה למסיניו על המידע והתמונה)

כרגיל אסיים בתזכורת:

מפת מצלמות גאטסו בישראל

רשימת מיקומי מצלמות גאטסו

ראו הוזהרתם.

אחרי שהוצג לקהל כקונספט בשם City Adventure בתערוכת EICMA במילנו בשנה שעברה, הונדה הכריזה על התחלת הייצור של קטנוע ה- X-Adv המגניב למדי שלה ב- 2017, והוא צפוי להיות מוצג לראשונה ככלי מייצור המוני גם בתערוכה של נובמבר השנה.

אחרי מספר ניסיונות שניתן להגדיר אותם מינוריים של יצרנים אחרים, כדוגמת פיז'ו עם הטרקר, ימאהה עם ה- BW, וכמובן פיאג'יו עם הטייפון האגדי (אפשר אולי להזכיר באותה נשימה גם את ה"ברוטוס", כלי מעניין למדי אך כזה שנותר ברמת אב-טיפוס מתערוכת EICMA של 2012) – הונדה הולכת צעד קדימה, צעד אמיץ למדי יש לציין, ומגדירה את תרבות הפנאי/שטח של השנים הקרובות. לא רק האפריקה טווין הסופר-מצליח, אלא החל משנה הבאה, גם ה- X-Adv האוטומטי המשודך לתיבת ה- Dual Clutch Transmission או DCT (אופציונאלית באפריקה טווין, כך גם בקרוסטורר הגדול יותר וכן ב- VFR הספורט-תיור).

לא הרבה ידוע על הכלי, אם כי סביר להניח שהוא יהיה מצוייד בבולמים בעלי מהלך מתאים לרכיבת "שטח", מנוע 750 סמ"ק שנלקח מסדרת ה- NC, ושלדה שנלקחת ככל הנראה מאותה סדרה, תא מטען מתחת למושב המסוגל להכיל קסדת שטח, וכן משקף מתכוונן. אם ההימור יצליח, ואם המחיר יהיה מתאים, יש לצפות לכלי מדליק למדי שיאפשר למתוח את גבולות הכיף שאפשר היה לעשות עד כה עם קטנועים אוטומטיים שכאלה – גם מבחינת ההספק המכובד, ובהחלט גם מבחינת יכולות שטח שהן מעבר לגימיק נחמד. טיזר אחד אפשר לראות כאן, באתר של הונדה אנגליה.

לא, אני לא מצפה לראות ערימות של רוכבי X-Adv מסתערים על הסינגלים באזור בן שמן וכו', אבל ללא ספק יהיה מדובר בכלי מסקרן למדי שאני אישית אשמח מאוד לבדוק.

הנה כמה סרטונים שיקפיצו לכם את הפיוזים:

המשך…

המצלמה החדשה הוצבה על כביש 4, בצומת בנימינה, מצפון לכיוון דרום.

בהמשך הדרך, כ- 900 מטר דרומה משם, קיימת כבר מצלמת גאטסו (מהירות בלבד) ותיקה.

על המפה – שימו לב גם לשאר המצלמות באזור:

(תודה לצח אשכנזי על התמונה)

כרגיל אסיים בתזכורת:

מפת מצלמות גאטסו בישראל

רשימת מיקומי מצלמות גאטסו

ראו הוזהרתם.

לאופנועים חשמליים יש יתרון אחד אדיר לעומת כל אופנוע ממונע באמצעות מנוע בעירה פנימית – היכולת להפיק את מירב העוצמה של המנוע החל מהשנייה הראשונה שבה המצערת נסחטת.

יצרנים רבים מנסים את כוחם בכלים דו-גלגליים חשמליים (ראו עוד על כך באתר). אחד מהם – ה- LS-218 של חברת לייטנינג האמריקאית – אינו אופנוע חדש (דגמים ראשונים שלו החלו לנסוע כבר לפני כ- 3 שנים), אך הוא מתיימר לשבור את כל השיאים האפשריים. עם מנוע מקורר מים המפיק 150 kW (מקביל ל- 200 כ"ס), ועם מומנט מפרק סלעים (באמת) הכפול בעצמתו מזה של אופנוע ספורט סופר-חזק כמו הדוקאטי פאניגלה – ה- LS-218 נקרא כך על שם המהירות הסופית שלו – 218 מייל בשעה, בערך 350 קמ"ש.

המשך…

זהו חלקו השני של סדרת המאמרים בנושא הטיול שלי לצפון איטליה. את חלקו הראשון תוכלו לקרוא כאן, ובו כתבתי על השיקולים שהובילו לקראת ההחלטה להוביל את האופנועים הפרטיים שלנו במכולה מישראל לאיטליה, על הפרוצדורות והמנהלות, וכן על עלויות הטיסה, השילוח והמלונות.

בסופו של החלק הראשון עברנו קרוב ל- 800 ק"מ של כבישים פתלתלים מדהימים, חצינו את הגבול בין איטליה לשוויץ מספר פעמים, וטיפסנו וגם ירדנו קילומטרים רבים ביום. בואו נמשיך.

הערה לגבי התמונות המופיעות כאן: כל התמונות המופיעות צולמו על ידי, או על ידי קובי ליאני (עורך וואלה רכב שהצטרף אלינו), או על ידי החברים הרוכבים בקבוצה. הקרדיט מגיע לכל אחד מהם בנפרד וביחד.

היום הרביעי

את שלושת הימים הראשונים סיימנו בעיירה Bormio אשר על גבול איטליה שווייץ, ושם התוכנית המקורית היתה לישון בה יומיים ולהשתמש בה בתור בסיס לטיול חד-יומי קצר (יחסית) אל ה- Stelvio Pass, מעבר סטלביו המפורסם. אבל מכיוון שהמרחק אליו קצר יחסית משם, ביצענו שינוי קל בתוכנית היום הרביעי, ובמקום כ- 50 ק"מ הלוך חזור בלבד, הארכנו את הרכיבה להרבה, הרבה מעבר לזה.

בניגוד ליום השלישי, היום מזג האוויר הסביר לנו פנים, ויצאנו בבוקר שמשי וחם למדי בחזרה לכיוון Umbrailpass המדהים ביופיו. כשהגענו למעלה, הפעם הקדשנו מספיק זמן לתמונות, ולאחר כרבע שעה של התלהבות בלתי פוסקת מהנוף המשכנו לתוך שווייץ ולעבר העיירה Val Müstair בה עברנו אמש. עצרנו לארוחת בוקר (אמרתי כבר ששווייץ יקרה? סנדוויצ'ים? לא לשכוח) והמשכנו לכיוון צפון מזרח על כביש שאפשר לתאר אותו רק כגן עדן לרוכבי אופנועים.

המשך…

אני (מיצו) זכיתי בכבוד לנהל את פורום האופנועים של תפוז משנת 2006 ועד לסופו (העגום). אבל עוד הרבה לפני כן נוצרה בפורום מסורת של רכיבה משותפת של חברי הפורום למצדה בערב ראש השנה. המסורת החלה עם רכיבה של בודדים ב- 2002, ואט אט משנה לשנה המספרים הלכו וגדלו. ב- 2006 כשהתחלתי לנהל את הפורום נפלה בחלקי האחריות לטפל באירוע מדי שנה, והקפדתי לעשות זאת בצורה מסודרת כולל עבודה מול כל הגורמים הרלוונטיים (משטרה, מד"א, רשות הפארקים והגנים, מכבי אש וכו').

במקביל, בכובע שלי כיוצר של האתר הזה – "מיצו בדרכים" – המשכתי לסקר את הרכיבה למצדה בערב ראש השנה מדי שנה.

האירוע הויראלי המכונה "הרכיבה למצדה" שהחל בהתארגנות של קומץ אמיצים בשנת 2002 התפשט, גדל, והפך למשהו שונה בתכלית מהפורמט שלו באותן שנים ראשונות. לטוב ולרע, זו המציאות. המספרים של המשתתפים ברכיבה המסורתית הלכו וגדלו מכמה עשרות לכמה מאות, ואז ב- 2010 חצינו את רף 1000 המשתתפים. מאז, מדי שנה, מספרי הרוכבים הכפילו את עצמם. כמות הרוכבים שהגיעה בשנה שעברה (2015) חצתה את קו ה- 6000 אופנועים, ויש שאומרים יותר.

מה שבטוח – זה היה אחד מאירועי האופנועים הגדולים שידעה ישראל, בטח כשמדובר באירוע "ספונטני" ולא ממומן.

לכאורה – הצלחה גדולה.

אבל השנה אני וחברי לא נגיע למצדה. הסיבות לכך רבות ומגוונות, אבל אפשר לסכם אותן בראשי הפרקים הבאים:

• בין אלפי הרוכבים היו כמות עצומה של "גורמים בלתי נשלטים", חבר'ה "בני טובים" שלא שמו קצוץ על אף אחד ועל שום דבר, השתוללו בדרך והשתוללו באתר עצמו.
• חלקם השפיע לרעה על האווירה במקום, כולל גניבות של ציוד, רוכבים שהגיעו על כלים גנובים וללא מספרים, השחתת ציוד, התנפלות המונית על כל מה שניתן שם בחינם.
• לא רק רוכבים חסרי אחריות, אלא גם רכבים. כמות הרכבים ה"משופרים" שהגיעה לאתר עברה גם היא מזמן את גבול הטעם הטוב. הרכבים השתוללו בדרך הלוך, חזור, וכמובן באתר עצמו (מישהו אמר "קורבט צהובה"?)

ולא רק זאת, אלא שהמשטרה, ברוב חוצפתה ואחרי שהאירוע תואם עם כל הגורמים הרלוונטיים, החליטה לעכב לחקירה אותי ועוד מספר רוכבים – דווקא אלה שדאגו לסדר ולתיאום ולכל מה שהיה צריך. במקום לטפל במשתוללים – הם החליטו להתנפל עלינו ולחקור אותי על "ניהול עסק ללא רישיון" (וזה אחרי שניסו להדביק לי הפקה של "מסיבת טבע").

כל זאת ועוד גרמו לי להגיע להחלטה שלא עוד. אני לא אתן לזה יד יותר. לא בבית ספרנו.

במקביל, בפוסט באתר של רשות הטבע והגנים הודיעה הרשות בהודעה יוצאת דופן כי האתר סגור.

אבל רשות הטבע והגנים לא הסתפקה בזה. בפוסט הבא בפייסבוק, כותב איתן קמפבל, מנהל מרחב מצדה ברשות הטבע והגנים: "בשנים הראשונות של מסע זה, כאשר התארגנות זו כללה רק מאות אופנוענים, שהקפידו יחסית לשמור על הסדר הציבורי, על הסביבה ועל הניקיון, הדבר עוד היה נסבל מבחינת הסביבה, יכולנו להבליג ואף לעודד זאת ברמה זו או אחרת. כיום לעומת זאת, עם אלפי רוכבים שמגיעים לאתר בשעה נתונה ללא אף גורם שלוקח אחריות על הסדר והארגון של אירוע מסוג זה, מדובר בפגיעה סביבתית משמעותית הפוגעת גם בטבע וגם ברווחת וחווית הטיול של מבקרי האתר שאינם נמנים על התארגנות זו. לצערנו בהתכנסויות המוניות אלו, אנו נחשפים גם להתנהגות לא אחראית מצד קומץ רוכבי אופנועים ונוהגים ברכבים שבאה לידי ביטוי בנהיגה בפראות ובמהירות מופרזת בתוך חניון הגן עצמו, המהווה סכנה ממשית לבטיחות המבקרים וחיי אדם. על כן אנו נדרשים לפעול באחריות המתבקשת ולנקוט משנה זהירות כדי להבטיח את בטיחות המבקרים והשמירה על הסביבה".

מבאס, אבל אי אפשר להחזיר את השד לבקבוק.

מצדה 2015 – סיפור מסע

אני מאחל למשטרת ישראל בהצלחה בהתמודדות עם האירוע השנה.

ולכל הרוכבים "השפויים" – השנה מתחילה מסורת חדשה. חלקכם כבר קיבל הזמנה, ומי שלא יכול ליצור קשר בפרטי.

בכתבה שהועלתה לאתר YNET על ידי אודי עציון נמסר כי במהלך משפט תעבורה המתנהל בבית המשפט לתעבורה בעכו אצל שופט התנועה הבכיר עמוס בכר, הציג עו"ד תומר גונן מטעם ההגנה ספקות רבים באשר לחוקיות תו התקן הישראלי שהוענק למצלמות. ספקות אלה גרמו לכך שהתביעה ביקשה תיקון בכתב האישום, דחייה בהמשך המשפט, וכן לזמן שני עדי תביעה חדשים ממכון התקנים ההולנדי שבדקו את המצלמות עבור הטכניון בישראל.

"הדרמה במשפט החלה בשבוע שעבר, כאשר העיד בו מומחה מטעם מכון התקנים, על בדיקות שביצע המכון בטרם קיבלה המצלמה את האישור הדרוש לה, כדי לקבוע
שהיא עומדת בתקן הישראלי למצלמות מהירות. תקן שבלעדיו לא יכולה המשטרה להשתמש בה, ולהנפיק באמצעותה דו"חות. המומחה גילה לבית המשפט כי את רוב הבדיקות ערכו עבור מכון התקנים מומחים בהולנד, ואמר שאין ברשותו פרוטוקול של הבדיקה. עוד טען כי המצלמות הפגינו בכל הבדיקות דיוק של 100%, ללא שום סטייה. במשטרה ניסו מראש למנוע את עדות המומחה, ודרשו תחילה כי ההגנה במשפט תפקיד ערבות בסך 36 אלף שקל כתנאי לעדות."

לדברי אודי עציון, אם ישתכנע השופט כי המצלמות לא נבדקו כראוי ולכן אינן עומדות בתקן הישראלי, צפוי ביטולם של עשרות אלפי דו"חות. שימו לב שמדובר רק בדו"חות כאלה שעדיין יהיו בעיצומו של תהליך משפטי, או בכאלה שטרם שולמו בידי הנהגים, כיוון שדינם של דו"חות שכבר שולמו ככאלה שבהם הודה הנהג בביצוע העבירה, ולכן הם לא יבוטלו.

ynet מצלמות המהירות של המשטרה – החוקיות בבדיקה – רכב

עידכון פברואר 2017: הדרמה מתפתחת, וכעת המשטרה בבעיה הרבה יותר רצינית:

במהלך בקשה לתביעה ייצוגית שהוגשה בשבוע שעבר לבית המשפט המחוזי בתל אביב, מבקשת התובעת להשיב כ-70 מיליוני שקלים לנהגים שנתפסו בעבירת מהירות מאז 2013 על ידי מערך מצלמות המהירות של משטרת ישראל.

לטענתה, יכולת מדידת המהירות של המצלמות לא נבחנה לפי הדרישות של התקן הישראלי, וספק אם נבחנה כלל.

בייצוגית נטען כי בהליך שמתנהל בימים אלה בבית המשפט לתעבורה בעכו, נאלצה המשטרה להודות כי יכולת מדידת המהירות של המערכת – הפונקציה המהותית ביותר שלה – מעולם לא נבדקו לפי הוראות התקן, ובידי המשטרה אין ראיות לביצוע ניסוי מסודר כלשהו לבדיקת יכולת מדידת המהירות של המערכת.

בקשה לייצוגית ב-70 מיליון שקל נגד מצלמות המהירות

תביעה ייצוגית: "מצלמות המהירות לא אמינות – יש להחזיר 70 מיליון שקל לנהגים"

היה מדהים! אין מילים, באמת אין מילים לתאר את התחושות האלה שממלאות אותי כשאני נזכר בטיול המדהים הזה!

אבל בכל זאת, אם הגעתם עד לפה למה שלא תשבו לכוס קפה, אספר לכם הכל על הטיול הזה, ואם תקשיבו טוב, תוכלו לעשות כזה טיול בעצמכם. ראשית, כמו בכל סיפור טוב, גם כאן (וגם בצבא) הכל צריך להתחלק ל- 3: התחלה, אמצע וסוף. אז בואו נתחיל איפה שצריך להתחיל.

התכנית לטיול דוקאטי בצפון איטליה החלה להתגבש מתישהו לקראת סוף שנת 2015, אז החלו מספר חברים במועדון DOC – הוא מועדון בעלי ה"דסמו" (או דוקאטי, תלוי את מי שואלים) להתארגן בינם לבין עצמם כדי לנסוע לאירוע ה- World Ducati Week של שנת 2016 שבו אמורה היתה חברת דוקאטי לחגוג 90 שנה להיווסדה. כיוון שמדובר באירוע בעל קנה מידה עולמי, עשרות אלפי בעלי דוקאטי אמורים לנהור אליו מכל קצוות התבל (תרתי משמע), ואנחנו רצינו להיות שם גם (יש לציין שהיתה נציגות ישראלית גם באירועי ה- WDW הקודמים). מפה לשם, אחרי כהנה וכהנה התדיינויות, התגבשה לה קבוצה של כ- 15 איש שהצהירה על כוונותיה לצאת לאירוע הזה, כשהטוויסט המשמעותי בסיפור הוא העובדה שההגעה לאירוע אמורה להתבצע על אופנועים שלנו, ישראלים מארץ הקודש. ואם אנחנו כבר שם, למה שלא לנצל את העובדה שהבאנו את האופנועים לאיטליה כדי לטייל בה?

כדי לקצר את התהליך, תעשו Fast Forward לינואר 2016, כשהקבוצה המקורית הצטמצמה מעט עקב ביטולים של כמה חברים. מפה לשם נותרנו 10, כשאלינו נלווה רוכב נוסף שהתנדב להצטרף לטיול על תקן נהג מלווה (ברכב מסחרי לטובת כל הציוד שלנו).

לפני שיוצאים לדרך צריך לספר לכם קצת על המנהלות, סתם כדי לתת לכם מושג לגבי העלויות הכרוכות בטיול:

טיסה – הלוך וחזור של אל על מנתב"ג לוונציה, עלות של כ- 600 דולר בקירוב. היו כאלה שרכשו את הכרטיסים בנקודות נוסע מתמיד. המשך…

הפרסומת הבאה מכריזה באותיות גדולות על הדור החדש של קסדות מיוחדות המצויידות במשקף טורבו. כן כן. משקף טורבו. מי שמפרסם את הקומבינה הזו הוא לא אחר מאשר ג'ים רדמן, אחד מרוכבי המירוץ המובילים של שנות השישים של המאה הקודמת (מחזיק ב- 45 נצחונות גראנד פרי ו- 6 נצחונות במירוץ של האי מאן).

הרעיון החדשני הבליח במוחם של יצרני קסדה זו: בואו נחבר משקף פרספקס בצורה של שבשבת אל ציר למצח הקסדה, וכך בעת רכיבה הרוח תסובב את השבשבת, מה שכמובן יגרום למשקף להסתובב, כשכל הקונספט הזה אמור לאפשר לרוכב לראות קדימה בצורה בטוחה גם בתנאי גשם קשים, כיוון שטיפות המים פשוט יותזו ויעופו מעל פני המשקף.

אני לא בטוח שהרעיון של חתיכת פרספקס מסתובבת במרחק 4 ס"מ מהפרצוף שלי עושה לי חשק… מה דעתכם?

אתם יודעים מה, למה לפנטז. אתם יכולים לרכוש יחידה דומה מאוד לזו ממש כאן בתמורה ל- 150 ש"ח… ספרו איך היה.

חלק גדול מאיתנו עושה שימוש במצלמות אקסטרים המותקנות במקומות שונים על האופנוע או הקסדה. הגיוני, לא? מצלמות כאלה משמשות אותנו ביום יום בעיקר כדי לתעד את הרכיבה שלנו במידה והנורא מכל יקרה. חלקנו משתמשים בהן גם כדי לייצר קליפים של הרכיבה שלנו במקומות מגניבים. אבל יש כמובן גם כאלה שמשתמשים במצלמות כדי לצלם את עצמם בפוזות רכיבה כאלה ואחרות.

לפעמים זה עלול לחזור אליהם בבומרנג. צפו בסרטון הזה למשל:

הסרטון שצולם באפריל 2014 שימש את המשטרה המקומית של הארטפורדשייר בבריטניה על מנת להרשיע מספר רב של רוכבים, וזאת על סמך העדויות המצולמות באמצעות מצלמות גו-פרו שהורכבו על אחד האופנועים (R6) – אחת קדימה ואחת אחורה. אחרי שהחרימה את 2 כרטיסי ה- SD של המצלמות, הצליחה המשטרה לחשב את המהירויות של הרוכבים באמצעות בדיקת ה- frame rate של הוידאו, וגילתה שמדובר במהירויות המגיעות לכ- 235 קמ"ש. ולא רק זאת, אלא שהסרטים תיעדו ביצוע פעולות אסורות נוספות כמו הרמות גלגל (ווילי), עקיפה על השוליים, עקיפה בין רכבים, ועוד.

כשהרוכבים הבינו שהמשטרה נמצאת בעקבותיהם, הבחור שעל האופנוע שלו הותקנו המצלמות השליך אותן לתוך תעלה בצד הדרך (בסוף הסרטון). השוטרים, מן הסתם, הצליחו למצוא אותן, ומשם הפיקו את העדויות. גם השלכת המצלמות עצמן מופיעה בוידאו המרשיע.

במהלך משפט שהתנהל לאחר מכן הצליחה המשטרה להרשיע לא רק את הרוכבים – כולם איבדו את רישיונם ויצטרכו לעבור טסט מחדש, וגם לשלם קנס של 500 ליש"ט (כ- 2500 ש"ח), אלא גם את נהג המרצדס הכסופה המופיע לקראת סוף הוידאו, שחטף שלילה של שנה וקנס הזוי בסך 2700 ליש"ט (כ- 13,500 ש"ח) על עקיפה מסוכנת בתוך הנתיב של הרוכבים, וסיכון חיי אדם…

זה לא נגמר כאן. רוכב בן 60 בשם רוברט האמונד נעצר ע"י שני שוטרים ממשטרת סאסקס שהחרימו את אופנוע ההונדה פיירבלייד שלו, וכן את כרטיס ה- SD של המצלמה שלו שהכיל כ- 150 קליפים מרשיעים, מהם ניתן לקבוע כי הרוכב חצה פסי הפרדה לבנים, רכב במהירויות של כ- 177 קמ"ש באזור בו המהירות המותרת היא 30 מייל לשעה (כ- 48 קמ"ש), עקף רכבים במהירויות של כ- 225 קמ"ש, והגיע למהירות מירבית של כ- 244 קמ"ש. האיש הושלך כלאחר כבוד לתא הכלא של הוד מעלתה לתקופה של לא פחות משנתיים.

בישראל, בנתיים, ידוע לי על מספר יחסית קטן של מקרים בהם המשטרה עשתה שימוש בוידאו (ומידע נוסף) שצולם ע"י רוכבים או נהגים על מנת להביא להרשעתם בעבירות תנועה כאלה ואחרות. אך אין זה מן הנמנע כי ככל שמצלמות רכב ואופנוע רבות יותר יכנסו לשימוש, כך ירצו השוטרים לשים ידם על החומרים המצולמים על מנת להשתמש בהם כחומר מרשיע כנגד הנהגים או הרוכבים.

רוצים טיפ? ראשית – נהגו ורכבו כחוק. שנית – השתמשו במצלמות כדי לתעד את הרכיבה או הנהיגה החוקית שלכם, השתמשו בהן כדי להוכיח את חפותכם במקרה וקרתה תאונה חלילה, או שמא נתקלתם בשוטר חם מזג שמאשים אתכם בעבירה שאותה לא ביצעתם (ולא חסרות דוגמאות רבות למקרים כאלה ברשת). לכן, בטלו את פיצ'ר ה- GPS במצלמה שלכם. אתם לא באמת צריכים את המהירות כנתון נוסף על הצג.

ניר ברטל, מנהל תחום ביטוחי חובה במשרד האוצר, נשלח לאולפן כדי להגיב על הדברים שפורסמו ב- YNET לפני יומיים בידי יובל בר:

ynet כך מעודדים את יוקר המחיה – ביטוח החובה מתייקר – רכב

יולי 2016 – האוצר מאכיל את הרוכבים בצינור נוסף

וכך זה נראה. פתטי, עלוב, חסר ביטחון:

ynet התייקרות ביטוח חובה – האוצר מנסה להסביר – רכב

עוד כתבות בנושא:

ynet למרות ההבטחות: ביטוח החובה יתייקר – רכב

האם ביטוח החובה לדו-גלגלי מתייקר? – Fullgaz

מדיניות ההעדפה של הטייקונים של נערי האוצר ועושי דבריהם ממשיכה ביתר שאת.

ביד אחת האוצר בראשותו של משה כחלון (ע"ע "השר החברתי") נותן לנהגים מתנה: הוזלה בביטוח החובה החל מה- 1.11. גם הרוכבים אמורים היו להנות במעט ממנה (גם אם היא זמנית בלבד). ההוזלה הזו היתה אמורה להתממש בזכות הגילוי של 1.17 מיליארד ש"ח עודפים שנצטברו בקופת הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ("קרנית") עקב גביית יתר מהציבור.

רק רגע! גביית יתר? אתם רוצים לומר לנו שבמשך שנים על גבי שנים גובים מאיתנו יותר ממה שצריך היה לגבות? באמצעות אילו תכסיסים עלובים השתמשו בחברות הביטוח כדי להצדיק את אותה גבייה? הרי לכאורה החישובים האקטואריים שלהם היו אמורים להיות ללא דופי, והנה בכל זאת מתגלה יש מאין עודף של כמעט מיליארד ורבע ש"ח???

נו מילא. כשמישהו רוצה לתת מתנה אנחנו לוקחים (אלא אם מדובר ביוונים, אבל זה עניין לסיפור אחר).

אבל הנה, וביד שניה האוצר (אותו אוצר) בראשותה של המפקחת על הביטוח גב' דורית סלינגר מאשרת – למעשה מורה – לחברות הביטוח להעלות את תעריפי ביטוחי החובה לרכבים בכ- 15%, ולאופנועים וקטנועים בכ- 20%. מאיפה הגיע המספר הזה? מומחים מספרים לנו שמדובר בתוספת שנולדה בעקבות מסקנות וועדת יוקר המחייה בראשות השופט בדימוס אליהו וינוגרד שעידכנה את טבלאות תוחלת החיים ושיעורי הריבית לפיהן מחשב ביטוח לאומי את גודל הקצבאות שהוא משלם.

זוכרים את תרגיל האחוזים המסריח שנקט האוצר במהלך ההתכתשות הקודמת עם הרוכבים? הנה, תזכורת:

כמה זה 1+1? תלוי את מי שואלים… המניפולציות של נערי האוצר ממשיכות

מניפולציה של האוצר – מחירי הביטוח ירדו, אבל לא לכולם ולא בשיעור שציפינו

אז הפעם התרגיל טיפה שונה, המספרים מעט שונים, אבל התוצאה זהה. הביטוח יתייקר, וכולנו נשלם על כך יותר.

רוצים לקרוא עוד על ההיסטוריה של מאבק הרוכבים בגזירות האוצר? כאן זה מקום מעולה להתחיל:

המאבק בביטוח | מיצו בדרכים

לכל מי שעדיין חושב שהמפקחת על הביטוח עושה את עבודתה נאמנה ראוי להזכיר כי באופן היסטורי, כל ממלאי תפקיד זה שימשו הלכה למעשה לא כשומרי הסף של עריצות חברות הביטוח כלפי הציבור, לא כמפקחים על הביטוח מלשון פיקוח על פעולות חברות הביטוח, אלא כמעין רגולטורים לכאורה, שבין מגוון הפעולות שלהם הם גם שמרו היטב על רווחי חברות הביטוח שהולכים ומרקיעי שחקים (כמובן מאז הכנסת התיקים הפנסיונים של כולנו לידיהם – נחשו איזה מפקח על הביטוח אחראי על כך?), וכמובן שתוגמלו ביד רחבה על מעשיהם מיד בתום כהונתם הציבורית. אין לי כל ספק שגם במקרה זה נגלה כי המפקחת על הביטוח הנוכחית תזכה חיש קל במשרה בכירה ובמשכורת מתאימה מיד לאחר פרישתה מתפקידה.

ברור שלא טובת הציבור בכלל (וטובת הרוכבים בפרט) עומדת לנגד עיניה של המפקחת הנוכחית, בדיוק כמו שהיה עם קודמיה בתפקיד – אלא טובתה הכלכלית של חברות הביטוח שלא מסתפקות במיליארדי השקלים שהן מרוויחות כתוצאה משוק ביטוח החובה שנפל לידיהן כאווזה המטילה ביצי זהב, אלא שהן רוצות עוד ועוד.

בספר משלי (ל' – טו-טז) נכתב משפט שאפשר היום לפרש אותו בדיוק בהקשר זה:

"לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב, שָׁלוֹשׁ הֵנָּה לֹא תִשְׂבַּעְנָה, אַרְבַּע לֹא אָמְרוּ הוֹן. שְׁאוֹל וְעֹצֶר רָחַם, אֶרֶץ לֹא שָׂבְעָה מַּיִם, וְאֵשׁ לֹא אָמְרָה הוֹן"

ואסיים בציטוט מפי יובל בר בכתבתו ב- YNET (ראו לינק למטה):

ההסבר פשוט: מישהו אינו מעוניין שהמימון יגיע מקופות הענק של חברות הביטוח, המרוויחות כזכור על המס הזה מיליארדי שקלים. אין דרך אחרת לראות את המהלך הזה – משרד האוצר פותר לחברות הביטוח – שוב – את הבעיות, ומטיל את כל המס על האזרחים.

לא נותר לי אלא להזכיר לכל הקוראים את הסלוגן של מטה המאבק משנת 2009:

האם זהו הזמן לצאת לרחובות? האם לא כדאי שהפעם נוריד את הכפפות? אולי שווה, הפעם, לא לקחת שבויים? יש לכם מה לומר בנושא? תגיבו למטה.

הנה עוד כמה לינקים לכתבות בנושא:

למרות ההבטחות: ביטוח החובה יתייקר – ידיעות אחרונות

ynet כך מעודדים את יוקר המחיה – ביטוח החובה מתייקר

אבי נוסבאום ושי שטרן בקטע לא רע בכלל עם כמה שאלות שהתשובה להן עשוייה להפתיע אתכם:

האם מצלמות המהירות בכלל רלוונטיות? האם המדינה בעצם מרוויחה מתאונות הדרכים?

צפו. שווה.