אמצעי אכיפת מהירות בישראל

להלן סקירה מקיפה ומרוכזת בנושא האיומים בנושא אכיפת מהירות ע"י משטרת ישראל העומדים בפני נהגים בישראל.

לפני שאתחיל חובה עלי להזכיר, אם הדבר לא היה ברור עד כה – אין במאמר זה כל קריאה, עידוד או בקשה מאף אדם לעבור את החוק. כולנו צריכים לשמור על החוק, כלשונו. נקודה. יש לציין, כמובן מאילו, שנהיגה/רכיבה במהירות החוקית תפתור אתכם מכל צורך לדאוג מהאכיפה המשטרתית. יחד עם זאת כולנו בשלב כזה או אחר של הנהיגה עלולים למצוא עצמנו במצב שבו מהירות הנהיגה שלנו גבוהה מהמותר בחוק, וחוקי מרפי טוענים שבדיוק אז יקפוץ לכם שוטר לאמצע הכביש. לכן, קראו הלאה והקפידו.

על מנת להתגונן מפני אמצעי אכיפה אלה על הנהג לעשות שימוש במגוון גלאים וכלי הגנה. אצלי באתר תוכלו למצוא סקירה של חלק מאמצעים אלה.

המידע נלקח ממקורות פומביים וכן מפרסומים זרים. חלק מהתמונות המופיעות במאמר צולמו על ידי, וחלקן האחר נאסף ממקורות חופשיים באינטרנט.

הערה: לא אתייחס במסגרת מאמר זה למצלמות הרמזור – הישנות והחדשות (מסוג גאטסו).

1. מכשירי אכיפה מבוססי רדאר (מכ"ם)

מכמונות המהירות מבוססות הרדאר הן בעצם מכשירים שונים המשדרים קרני רדאר (מכ"ם) בתדר מסויים והמסוגלים למדוד את מהירות כלי הרכב הנעים לקראתם או המתרחקים מהם. מכשירים אלו פועלים על עיקרון דופלר שאומר שככל שעצם מסויים מתקרב למשדר תוך כדי השידור, עצמת האות המוחזר בחזרה מן העצם תגדל, ולהיפך, כתלות במהירות היחסית בין המשדר לעצם הנמדד. אם גם המכמונת עצמה נמצאת בתנועה יש לחסר מהמהירות היחסית את מהירות המכמונת וכך לקבל את המהירות המוחלטת של הרכב הנמדד. לחלק מהמכמונות יש מצלמה אשר מופעלת עם קליטת רכב עבריין, וחלקן מצריכות מהשוטר לסכן את חייו, או לבצע מרדף משטרתי כדי לעצור את הנהג הפושע.

בישראל, אמצעים אלה כוללים את הדבורה (MPH Industries Bee III), ואת שתי תצורות הפעלת מצלמות מולטנובה (Multanove 6F).

עריכה: לקראת סוף 2016 הוצאו כל מכמונות המולטנובה משירות מבצעי.

יהי זכרה ברוך – מולטנובה 6F – מיצו בדרכים

כדי להתגונן מפני מכשירים מבוססי רדאר הנהג צריך להצטייד במכשיר גילוי מכמונות מתאים.

2. מכשירי אכיפה מבוססי לייזר

ממל"ז – מד מהירות לייזר או אקדח לייזר – היא מכמונת המהירות המבוססת קרן לייזר. מדובר במכשיר דמוי אקדח המכיל דיודה המקרינה קרן לייזר לטווח של כמה מאות מטרים, והפועלת בדומה לאמצעים צבאיים ואזרחיים המשמשים למדידת מרחק, כשהוא מבוסס על אפקט דופלר למדידת מהירות האובייקטים אליהם האקדח מכוון. לאקדח מוצמדת עינית אופטית העוזרת למפעיל לכוון את אלומת הלייזר אל עבר חזית העצם הנמדד.

לרוב בישראל המדידה תתבצע אך ורק מהחזית, כשהרכב או האופנוע מתקרב אל השוטר שמסתתר בניידת שלו או מאחורי עצם אחר. יחד עם זאת, ישנם מקרים בהם שוטרים לוזרים מאחור על רכבים המתרחקים מהם, בעיקר בנתיבי האצה בסמוך לכבישים מהירים. לזירה מאחור מחייבת קיום של ניידת נוספת העוצרת את הרכב הנמדד, ואז כעבור מספר רגעים מגיע אל נקודת העצירה השוטר שביצע את המדידה בפועל ונותן את הדו"ח.

בישראל, אמצעים אלה כוללים את אקדח הממל"ז (LTI 20-20).

בישראל, השימוש באקדח הלייזר יהיה בעיקר בקטעי כביש ישרים בהם אין שום בעיה לנסוע מהר מהמותר, אבל שבהם הגבלת המהירות אינה הגיונית, ו/או רוב הנהגים נוהגים במהירות גבוהה מהמותר.

כדי להתגונן מפני מכשירים מבוססי רדאר הנהג צריך להצטייד במכשיר גילוי מכמונות מתאים.

זהירות: בגלל המהירות שבה מכשיר הממל"ז מסוגל להינעל על מטרה, גם גלאים משוכללים לא מסוגלים לתת התראה נאותה בפניו, ולצערי ברוב המקרים ברגע שהגלאי מצפצף משמעות הדבר ששוטר נועל עליך ברגעים אלה ממש.

3. מכשירי אכיפה מבוססי פסי השראה מגנטיים

מכמונות המופעלות ע"י פסי השראה מגנטיים מבוססות על לולאות המוטמעות בתוך אספלט הכביש. על ידי מדידת ההשראות שהרכבים החולפים יוצרים על פני הלולאות הללו, יודעת המערכת לחשב את המהירות של הרכב שעבר מעליהן, לכל נתיב בנפרד.

בישראל, אמצעים אלה כוללים את מצלמות הגאטסו (Gatsometer GS11) וכן, במידת מה, את מצלמות הרמזור המסורתיות (עליהן לא אפרט במסגרת מאמר זה הדן אך ורק באמצעים לאכיפת מהירות). מצלמות אלה מוצבות בימים אלה (החל מהחצי השני של שנת 2011) ומוקמות דווקא בקטעי כביש ישרים וארוכים, בהם אין שום משמעות בטיחותית למהירות, מה שכמובן מחזק את הדעה שמדובר בסופו של דבר בעוד שיטה לגביית כספים מהציבור ושאין בינה לבין בטיחות בכביש שום קשר.

פה תוכלו לקרוא עוד על מיקומי מצלמות הגאטסו.

כדי להתגונן מפני מכשירים מבוססי פסי השראה מגנטיים הנהג צריך להצטייד במכשיר גילוי נקודות עניין מבוסס GPS.

4. מכשירי אכיפה מבוססי מדידת זמן

בישראל הוכנס לפני מספר שנים מכשיר בשם וסקאר (Vascar 5000 IL) שהורכב ברכבים מסוג הונדה אקורד. המכשיר מגלה עבירות מהירות ע"י מדידת הזמן והמרחק שעבר רכב המטרה. לפי הידוע לי, מכשיר זה אינו נמצא יותר בשימוש מבצעי בידי משטרת ישראל, אבל אכתוב עליו כמה מילים בכל זאת בסוף המאמר.

בנוסף, ישנן שמועות שאינן מבוססות דיין בשלב זה (אוקטובר 2011) על כך שחלק ממערך מצלמות הגאטסו יופעל בתצורת מדידת זמן בין נקודות. נכון לרגע זה לא ידוע על הפעלת מצלמות הגאטסו בתצורה זו, אם כי זה לא מן הנמנע שמערכת כזו אכן תופעל בקרוב בישראל. במידה וכן, יהיה קשה מאוד עד בלתי-אפשרי לנהג להתגונן מפני מערכת שכזו, פרט להיותו מודע לעצם קיומה בקטעים מסויימום.

בואו נתחיל.

דבורה (MPH Industries Bee III)

מכמונת מהירות מבוססת רדאר המשדרת בתדר Ka. יעודה של מכמונת זו הוא מדידת מהירות כלי רכב מתוך ניידת סמויה הנמצאת בתנועה או במצב סטטי. בניגוד לאקדח הלייזר, המדידה באמצעות הדבורה מתבצעת באופן מחזורי וכל שניה מתעדכנת מהירות הרכב הנמדד על צג דיגיטאלי בתוך הניידת. למכשיר יש שתי אנטנות קטנות מימדים המותקנות על גג הניידת ושולחות קרן רדאר לפנים ולאחור. הקרן מודדת את מהירות הנסיעה של כלי הרכב הנוסעים בכביש ומתבייתת על רכב שנוסע במהירות הגבוהה מהמותר. ברגע שהקרן ננעלת על רכב שמבצע עבירת מהירות, היא משדרת לשוטר שבניידת נתונים לגבי המהירות, כיוון הנסיעה של הרכב ומיקומו ביחס לניידת. תהליך המדידה נעשה באופן אוטומטי, והדבר היחיד שהשוטר המודד צריך לעשות הוא לנעול את המהירות ברגע שהוא רואה לנכון. מאותו רגע, כל שנותר לשוטר הוא לעצור את נהג הרכב, להציג בפניו את נתוני המדידה ולאחר מכן לרשום לו דו"ח. השוטר אינו צריך לשמור על קו ראיה בין הרכב שעובר את העבירה לבין הניידת, כל אשר עליו לעשות זה לעצור את הרכב הראשון שמתקרב אליו בכיוון שבו הצביעה המערכת, להציג בפניו את המהירות שנמדדה, ולתת לו דו"ח.

בניגוד לממל"ז, יתרונותיה הבולטים של מכמונת זו הם שהמדידה יכולה להתבצע בשתי דרכים: מדידת מהירות בנסיעה אחרי רכב, ומדידת רכב שמגיע ממול. בנוסף, על הדבורה אינם חלים אותם סייגים לגבי הפעלה בלילה או במזג אויר גשום כמו בממל"ז.

סייגי הפעלת הדבורה קובעים כי על הרכב הנמדד להיות מבודד יחסית בקטע הכביש הנמדד, כשבינו לבין כל רכב אחד יש לפחות 50 מטר. סייג זה מביא לכך שהדבורה נמצאת בשימוש בעיקר בכבישים בעלי עומס תנועה מועט יחסית, כאלה שבהם אין תנועה ערה אבל שהתשתית בהם מפתה את הנהג לנסוע במהירות מופרזת. דוגמה לכך – כביש הערבה, כבישי חבל לכיש, כבישי הצפון באזור צפת, ראש פינה והגליל העליון, ועוד. בנוסף, מכיוון שהניידות הסמויות נעות גם באזורי מרכז הארץ, כל אשר על השוטר לעשות הוא לנסוע בסמוך לרכב שעוקף אותו, לוודא שהוא פנוי ויחסית מבודד בקטע הכביש שלו, ואז לנעול את המהירות ולעצור אותו בצד. בניגוד למולטנובות הנייחות, את הדבורה ניתן להפעיל ולכבות על פי החלטת השוטר המפעיל. זאת אומרת שלא בכל רגע ניתן לדעת על הימצאותה באזור.

שיקול נוסף בהפעלת הדבורה הוא המצב הנקרא Pop Mode. במצב זה, השוטר אינו מודד באופן רציף את מהירות הרכבים בסביבתו, אלא לוחץ לחיצות קצרות על מתג כדי לגרום למכשיר הדבורה לשדר את אותות הרדאר בפולסים קצרים. מצב Pop מאפשר לשוטר לקבל מדידת מהירות תוך 67 מילישניות. מדידת מהירות במצב זה איננה מדויקת וגם יצרן המערכת מזהיר מפני שימוש בתצורה זו לשם אכיפה, אבל היא מגדילה את הסיכוי לכך שגלאים שאינם מצוידים במצב Pop יגלו אותו מרחוק. חשוב לציין שאסור לשוטר לעצור רכב שמהירותו נמדדה באמצעות מצב Pop, ולמעשה במצב זה לא ניתן לנעול את המהירות.

חשוב לציין שבמכשיר הדבורה, כמו בממל"ז, אין מצלמה. השוטר שמזהה את ביצוע העבירה ורואה אותה הוא השוטר שחייב לעצור את הרכב ולתת לנהג דו"ח. לאחר שהרכב נעצר, על השוטר להראות לנהג את המהירות בה נמדד. אם לא נעצרת, לא קיבלת דו"ח.

ממשק המשתמש של הדבורה:

תמונה של האנטנה האחורית והקדמית של הדבורה:

ועוד תמונה:

מולטנובה 6F ניידת

מכמונת מהירות משוכללת ואפקטיבית מאוד המבוססת רדאר המשדרת בתדר Ka, מתוצרת שוויצרית. מכמונת המולטנובה מותקנת בתוך ניידת משטרה גלויה או סמויה. בחלקה הקדמי של המכונית מותקנת אנטנת הרדאר וכן פלאש (מבזק). המכמונת עצמה מותקנת ביחד עם המצלמה בתוך הרכב על הדש-בורד.

עריכה: לקראת סוף 2016 הוצאו כל מכמונות המולטנובה משירות מבצעי.

יהי זכרה ברוך – מולטנובה 6F – מיצו בדרכים

בעבר נעשה שימוש ברכבים מסוג טויוטה קרינה והונדה אקורד. כיום השימוש הוא בעיקר בפולקסווגן ג'טה ומזדה 6, אבל לא רק. מערכת הרדאר מחוברת למצלמה העושה שימוש בסרט צילום ("פילם") המספיק לכמות מוגבלת של תמונות. בישראל, על מנת להפעיל את המולטנובה הניידת, על השוטר לצאת מן הניידת ולפרק את אחד מהברגים המחזיקים את לוחית הרישוי הקדמית של הניידת. כעת, כשהמספר הקדמי מופשל באלכסון, השוטר חוזר לתוך הניידת, מכייל את המצלמה למהירות הסף שמעליה הוא רוצה לצלם את הרכבים העבריינים, ופונה לעיסוקו האמיתי – קריאת עיתון ספורט ובליסת בורקסים. מאותו רגע הכל קורה בצורה אוטומטית. לדוגמה, אם הוחלט שבכביש שבו מותר לנסוע 90 קמ"ש יענשו כל אותם נהגים שעברו ב- 20 קמ"ש את המהירות המותרת – כל הרכבים שימדדו ממהירות של 110 קמ"ש ומעלה יצולמו, והדו"ח ישלח אליהם בדואר לפי הכתובת שמעודכנת במערכת.

בדומה לדבורה, אכיפת המהירות יכולה להתבצע גם במצב סטטי של הניידת וגם בתנועה. מצד שני, יתרון משמעותי לעומת הדבורה הוא העובדה שהניידת מצויידת במצלמה שמתעדת את ביצוע העבירה ומציינת על גבי התמונה את המהירות שבה נתפס הרכב, מה שאומר שהשוטר אינו צריך לצאת מן הניידת כדי לעצור את הרכב. בדומה לדבורה, יכולות הניידות לתפוס גם את הרכבים המגיעים ממול.

האיום הגדול ממכמונות אלה נובע כתוצאה מהעובדה שהיא מבוססת על רדאר דיגיטלי מתקדם הפועל בהספק נמוך ביותר של כ- 0.5 מילי ואט ובתדר של 34.3 גיגה הרץ, עובדה שמקשה מאוד על גילויה, גם על ידי הגלאים החדשים ביותר. בפועל, כל רכב שחונה בצד הדרך מהווה איום, ולרוב את האינדיקציה מן הגלאי נקבל רק כשנהיה קרובים מאוד למכמונת.

ככה נראית ניידת מוסווית בעת עמידה בצד הדרך. זהירות, המשטרה עושה שימוש במגוון רכבים, חלקם שכורים, וחלקם הגדול לא מדגמים "אופייניים"… שימו לב למספר השמוט מקדימה. כשתראו אותו, זה יהיה מאוחר מדי…

דוגמה לניידת סמויה מהדור הקודם – טויוטה קארינה (ניידות מסוג זה לא נמצאות יותר בשימוש):

זו הונדה אקורד, גם הן יוצאות אט אט משימוש:

דוגמה לניידת ג'טה מסווית:

ככה נראה המספר הקדמי, עם הברגה ידנית. מתחתיו אפשר להבחין באנטנת הרדאר:

וככה נראה תוך הרכב, על הדש-בורד:

הנה עוד ג'טה חדשה. שימו לב לאנטנת הרדאר מתחת למספר, ולפלאש של המצלמה במקום פנס הערפל השמאלי. ברכב זה אין צורך להשמיט את לוחית הרישוי בעת שימוש במערכת:

המערכת מותקנת בתוך הניידת:

עוד  דוגמה, אכזרית במיוחד. רכב "תמים" עם בגאז' פתוח ומשולש אזהרה:

וכך זה נראה מקדימה, שימו לב למספר המושמט:

דוגמה לתמונה שצולמה מניידת:

מולטנובה 6F קבועה

מכמונת מהירות מבוססת רדאר המשדרת בתדר Ka. המשטרה הציבה מכשירי מולטנובה 6F במקומות שונים כשהם מותקנים על עמודים. מכשיר מסוג זה מצלם במשך 24 שעות ביממה, כאשר הצילום נעשה בסרט צילום רגיל- 35 מ"מ, ואורך כל סרט מספיק לכ- 300-400 תמונות. מכמונת זו זהה במרכיביה למולטנובה הניידת. לשתיהן רכיבים זהים – מצלמה, פלאש ורדאר.

עריכה: לקראת סוף 2016 הוצאו כל מכמונות המולטנובה משירות מבצעי.

יהי זכרה ברוך – מולטנובה 6F – מיצו בדרכים

החיסרון הבולט במכמונת הנייחת הוא המיקום הקבוע שלה. המצלמה מקובעת לעמוד הצבוע בצבע אפור המותקן בצד הדרך, לרוב מימין לשול הימני, אבל לעיתים גם באי התנועה או בשטח הבנוי בין שני מסלולי הכביש המהיר. בגלל העובדה שהנהגים העוברים באזור באופן קבוע זוכרים את מיקומן, יורדת יעילות הגבייה שלהן. בנוסף, התקנה זו מחייבת קיומו של ארון חשמל בסמוך, ודורשת התקנת תשתית בטון ומתכת.

בניגוד למולטנובה הניידת, המכמונת הקבועה משדרת בעצמה מעט גבוהה יותר, מה שמקל במעט על גילוייה המוקדם. יחד עם זאת, טווח הגילוי באמצעות הגלאים החדשים עדיין עומד על טווח של עשרות מטרים עד 150 מטר לכל היותר.

בשלהי שנת 2011, כשפרוייקט התקנת עשרות מצלמות הגאטסו מתקדם בקצב מהיר, מצלמות המולטנובה הקבועות הולכות ומוצאות משירות. הסיבה העיקרית היא עלות התחזוקה הגבוהה, והעובדה שמצלמות אלה מבוססות על סרט צילום ("פילם") המכיל כמות מוגבלת של תמונות. מרגע שסרט הצילום הסתיים, המצלמה למעשה מושבתת עד אשר מגיע אליה טכנאי שמחליף את הסרט. סבב הגעת הטכנאים הוא לעיתים ארוך למדי, ולכן יוצא שהמצלמות אינן נמצאות בשימוש בחלק גדול מהזמן.

בתמונה, טכנאי מתחזק מצלמת רמזור. תחזוקת מצלמות המולטנובה זהה:

רוב מצלמות המהירות מסוג זה הנמצאות בכבישי ישראל הם מצלמות דמה או "דחלילים", וכמות עמודי ה"אמת" מועטה מאוד, פחות מ- 10 מצלמות מבצעיות בלבד. לנהג הלא-מנוסה יהיה קשה להבדיל בין דחליל למצלמת אמת, והמערכת בונה על כך שנאט בכל מקרה לפני כל עמוד. מבחינה מעשית, קל מאוד להבדיל בין דחליל למצלמת אמת, ומרגע שתופסים את השיטה אפשר להפסיק להאט לפני הדחלילים ולהמשיך לנסוע במהירות הרגילה שלכם בביטחון מלא, עד למצלמה הבאה. בכבישים מסויימים, כמו כביש 4 לכל אורכו וכביש 40 בין גדרה לבאר-שבע קיימים הרבה דחלילים אבל רק מצלמת אמת אחת או שתיים.

איך אפשר להבדיל בין דחליל לבין מצלמת אמת?

דחליל מהדגם הישן. שימו לב לחיבור בין העמוד לגוף המצלמה (לכאורה, שהרי זהו דחליל). קל לזהות דחליל כזה מרחוק, ולכן הם "שופרו" ועברו הסבה (ראו מטה). בנוסף, אין בנמצא לידו אף ארון חשמל (אם כי אסור לסמוך על כך שכן ארונות החשמל יכולים להיות מוסתרים ע"י צמחיה או עצם אחר):

זהו הדחליל המשופר. בדחליל זה רותכו פיסות מתכת כך שהחיבור האופייני של העמוד לגוף המצלמה בדחליל הישן יכוסה, ולכן קשה יותר לזהותם מרחוק. יחד עם זאת, לשני סוגי הדחלילים יש מאפיין חשוב נוסף שאינו קיים במצלמת אמת: לכל דחליל יש בסיס מרובע שעליו יש מעין "גג" בצורת פירמידה מרובעת קטומה. בדחלילים, הפירמידה הזו מחוברת אל הבסיס בצורה רציפה, ללא שום שוליים בולטים. זהו המאפיין העיקרי של הדחלילים, וכל עמוד שיש לו בסיס מסוג זה חייב בוודאות של 100% להיות דחליל, הוא אינו יכול להכיל מצלמת אמת בשום פנים ואופן:

כך נראית מצלמת מולטנובה נייחת אמיתית, שימו לב לבסיס ה"פירמידה" והשוליים הבולטים שלו. חשוב לציין כי בצילום מקדימה אמנם ניתן לראות את עדשת המצלמה ואת המבזק, אבל בהתקרבות מאחור לא ניתן לדעת האם העמוד "מאוייש" ברגע זה במצלמה, שכן הוא יכול להיות ריק בעת שהמצלמה נמצאת בסבב תחזוקה, או שהיא הוסרה ממנו לפני שנים. ישנם מספר עמודי "אמת" בחלק מכבישי הארץ שכבר שנים לא מכילים בתוכם מצלמת אמת, אבל יחד עם זאת, בכל עמוד מסוג זה חובה עלינו להיזהר שכן תיאורטית יכולה המשטרה לאייש אותו בכל עת במצלמה מבצעית:

דוגמה לתמונה שצולמה ע"י מצלמת מולטנובה נייחת:

ממל"ז (LTI 20-20)

מדובר באמצעי המאיים ביותר על נהגי ישראל. זהו אקדח לייזר ידני נייד מדגם LTI 20-20 הנמצא בשימוש ניידות משטרה גלויות, סמויות, וכן אצל שוטרים רכובים (בין אם על אופנועי ה- BMW הגדולים ובין אם על קטנועים עירוניים קטנים). המכשיר מתחבר באמצעות כבל סלילי לשקע מצית (או סוחבים מצבר נייד קטן), מה שאומר שאת המלכודת ניתן להציב בכל מקום ובכל עת. לשמחתנו, לשוטרים אין חשק, זמן, רצון או סבלנות למצוא מיקומים חדשים למארבים, ולכן לרוב ניתן למצוא אותם ישובים בניידת באותם מקומות.

הממל"ז משמש ברוב המקרים לאכיפה בשעות היום. למרות שבמשטרה קיימת פרוצדורה להפעלה בשעות הלילה, התנאים השונים גורמים לכך שבפועל הוא כמעט ולא נמצא בשימוש החל משעות החושך או בין ערביים. בנוסף, הוא אסור לשימוש בעת גשם, טפטוף או תנאי מזג אויר המגבילים את הראות. יחד עם זאת, ממל"זים נצפו בשימוש בכבישים רבים כמו נתיבי איילון, 431, 471 ועוד רבים אחרים – גם בשעות הלילה. ראו הוזהרתם.

בממל"ז, כמו בדבורה, אבל בניגוד למולטנובה המשולבת עם מצלמה, על השוטר שזיהה את העבירה לעצור את הרכב, להציג בפני הנהג את המהירות בה הוא נמדד, ולתת לו דו"ח. אם לא נעצרת, לא קיבלת דו"ח.

בעת מדידה מאחור תשולב במלכודת ניידת נוספת שתעצור את הרכב שנמדד, ואז כעבור מספר רגעים יגיע אל נקודת העצירה השוטר שביצע את המדידה בפועל ויתן את הדו"ח לנהג/ת.

חשוב לציין כי מרגע ששוטר הרים את הממל"ז וכיוון אותו אל הרכב המתקרב, נדרשות לו לא יותר משתי שניות כדי להגיע לנעילה. מכיוון שטווח המכשיר מגיע ל- 400 מטר באור יום, הרכב שמתקדם אל השוטר בכל אותה עת לא מסוגל להבחין בזמן בשוטר המסתתר בין השיחים, וכשהוא מבחין בו זה לרוב מאוחר מדי. השוטר כבר השיג את הנעילה שלו, וכעת הוא או חברו קופצים אל הכביש (לעיתים בצורה בלתי אחראית לחלוטין ותוך כדי סיכון עצמם והתנועה סביבם) על מנת לעצור את הרכב הממהר.

ממל"ז:

תמונה של שוטר מפעיל ממל"ז:

מתוך ניידת, פוזה אחת:

פוזה שניה:

ועוד פוזה:

ועוד פוזה אופיינית:

ליד קטנוע:

מלכודת עירונית:

פוזה מעניינת. שימו לב לסוללה הניידת:

וזאת, אכזרית במיוחד, במזדה 2 שכורה במרכז העיר:

לעיתים, כשיש מבצע מיוחד, אפשר להבחין בהם מסתתרים בצד. למזלנו רמת המוטיבציה של רובם היא כזו שמונעת מהם להיות יצירתיים במיוחד. כנראה שזה קשור לכמות הטפסים שהם צריכים למלא:

את הממל"ז ניתן (ובלילה, לפי הוראות ההפעלה, צריך אם מעוניינים ללזור למרחקים גדולים) להרכיב על חצובה:

כשהם מתחבאים, קשה לעיתים להבחין בהם:

וכשרואים, זה לרוב מאוחר מדי:

כך רואה השוטר את התמונה מבעד לעדשת הממל"ז. שימו לב לציין הלייזר ולמחוון המהירות המופיע על הצג:

שוטר לוזר מאחור כשהוא והניידת הסמוייה נמצאים על רמפת האצה בסמוך לכביש מהיר. הוא לוזר על הרכבים החולפים משמאלו בכביש עצמו, ומרגע שנעל על רכב, הוא מודיע לשוטר נוסף הממתין בניידת במרחק מה. לאחר שהרכב נעצר, השוטר המודד מגיע אל הנקודה עם הניידת הסמוייה, מראה לנהג את המהירות, וכותב לו דו"ח:

גאטסו (Gatsometer GS11)

מדובר במצלמות מהירות ורמזור מתוצרת חברת Gatsometer BV ההולנדית, המובילה בעולם בתחום זה. הדגם שיותקן בארץ, GS11, מסוגל לצלם 4 פריימים בשניה ולעבוד גם בכבישים המכילים עד 4 נתיבים לכל כיוון. המצלמות מותקנות על גבי עמודי מתכת בגובה 4 מטר המעוגנים לבסיס בטון, בתוך גופים חסיני ירי וחסיני אש. בתוך כל מארז מוצב מנגנון כיבוי אש וכן חיישן זעזוע. ליד כל עמדה מוצב ארון חשמל.

המצלמות מופעלות ע"י פסי הפעלה המונחים בתוך האספלט של הכביש. על ידי מדידת ההשראות שהרכבים יוצרים על פני הלולאות הללו המערכת יודעת לחשב את המהירות של הרכב שעבר מעליהן, לזהות את סוג הרכב (פרטי, משאית אופנוע), וגם לתת חיווי לגבי איזה רכב נמדד, כלומר באיזה נתיב היה הרכב הממהר. עקב כך, גלאי מכמונות מכ"מ כמו וולנטיין 1 או אחרים לא יכולים לגלות את המצלמות ואינם יעילים נגדן.

למצלמה יש בנק זיכרון המספיק לכ-5,000 תמונות ברזולוציה של כ-11 מגה פיקסל. המצלמה מחוברת בחיבור דאטה סלולרי למערכת מידע מרכזית כך שהתמונות מגיעות (תיאורטית) למאגר המידע של המשטרה תוך מספר דקות/שעות קטן. המטרה המוצהרת של המשטרה היא שהדו"ח יגיע למבצע העבירה בתוך 72 שעות. קשה להאמין שהמשטרה תצליח להגיע לזמן ביצוע כה מרשים, אבל גם אם משלוח הדו"ח יתעכב כמה ימים, הוא עדיין יהיה מהיר לאין ערוך מהשיטה האופטית-ידנית שנהוגה כיום.

במצלמות עצמן יש מספר מסננים כנגד כמעט כל סוג שיבוש אפשרי, החל במסנן נגד מדבקות מחזירות אור על המספר וכלה במסנן נגד הבזק נגדי (פלאש). המצלמות מצוידות בטכנולוגיית Automatic Number Plate Recognition, מה שאומר שהן מזהות ומפענחות את מספרי הרישוי של הרכבים והאופנועים המצולמים בזמן אמת. מספרי הרישוי העבריינים מוטמעים לתוך שם הקובץ המהווה את התמונה הדיגיטלית. בניגוד למצלמות המולטנובה, הגאטסו עשוייה שלא תפעיל את המבזק (פלאש) שלה בשעות היום, כך שאם צולמת, תדע על כך רק אחרי מספר ימים כשדו"ח המהירות יגיע הביתה בדואר.

הערה חשובה בנוגע למצלמות הרמזור: במסגרת פרוייקט א-3 (עליו תוכלו לקרוא עוד באתר שלי) מותקנות ויותקנו מאות מצלמות מסוג גאטסו על כבישי ישראל. רובן של המצלמות – מצלמות מהירות. חלקן הקטן – מצלמות רמזור. ישנה סברה, אם כי לא מבוססת בשלב זה, שמצלמות הרמזור תוכלנה גם לאכוף מהירות ולמעשה ישמשו כתפקיד "כפול". אין אישור לכך ממקורות רשמיים, אבל ידוע לי שהמצלמה עצמה מסוגלת לבצע תפקיד כפול, והשאלה האם היא תוגדר לפעול כך בישראל היא שאלה שאין לה עדיין מענה.

הערה חשובה בנוגע למדידת מהירות ממוצעת בין 2 נקודות: יכולת נוספת של מצלמות הגאטסו היא חישוב זמני נסיעה בין שתי נקודות שהמרחק ביניהן ידוע. לדוגמה: נעמיד מצלמה אחת במחלף עתלית, ואת השניה בסמוך לג'סר א-זרקא. בהנחה שהמרחק בין המצלמות הוא קבוע ולא משתנה, אם מכונית מצולמת בעת שהיא עוברת על פני מצלמה א' ואחרי X דקות היא עוברת על פני מצלמה ב', נוכל מיד לחשב את הזמן שלקח לה לגמוא את אותו מרחק. בחישוב פשוט נוכל לדעת את המהירות הממוצעת של אותו רכב, ואם המהירות הממוצעת גדולה מהמהירות הקבועה בחוק, אין לנו אלא להניח שנהג הרכב חייב היה לנסוע מהר מהמהירות המותרת. מכאן – דו"ח יישלח לביתו. נכון לרגע זה לא ידוע על הפעלת מצלמות הגאטסו בתצורה זו, אם כי זה לא מן הנמנע שמערכת כזו אכן תופעל בקרוב בישראל.

פה תוכלו לקרוא עוד על מיקומי מצלמות הגאטסו.

בתמונה, גאטסו וארונות החשמל עם לוגו הזכיין:

שימו לב לאנטנת הסלולר:

תמונה של החריצים בהם מוטמנות לולאות הגילוי. לאחר מכן נאטמים החריצים בזפת כך שיהיו אטומים למים וכדי להקשות על גילויים:

בתמונה ארון שהושאר בטעות פתוח:

מצלמת גאטסו לאור אדום. האם היא תשמש בתפקיד כפול ותאכוף גם את מהירותם של הנוסעים בצומת באור ירוק?

ואסקאר (Vascar 5000 IL)

מכשיר המורכב בניידות מסוג הונדה אקורד. בדיקת המהירות במכשיר זה נעשית באמצעות מדידת הזמן שלוקח לרכב לעבור בין שתי נקודות. ברגע שהרכב הנבדק עובר נקודה קבועה בכביש השוטר המפעיל מתחיל את הבדיקה בעזרת לחיצה ידנית על מתג, וברגע שהרכב העוקב מגיע לאותה נקודה השוטר עוצר את הבדיקה. המחשב מבצע את החישובים שלו ומציג את המהירות בה נסע הרכב הנעקב.

לפי מיטב ידיעתי מכשיר זה אינו נמצא יותר בשימוש משטרת ישראל.

בתמונה ניתן לראות את ממשק המשתמש:

וסקאר מותקן בניידת:

לסיכום

משטרת ישראל מאוהבת באכיפת המהירות, והיא עושה זאת בצורה אובססיבית, בשיעור שהוא מעל ומעבר לאחוז התאונות שנגרמות כתוצאה ממהירות מופרזת. קל למשטרה לאכוף את מהירות התנועה, קל הרבה יותר מאשר לאכוף עבירות מסכנות חיים כמו אי שמירת מרחק, עקיפות מסוכנות, אי מתן זכות קדימה ועוד. למשטרה מספר אמצעים העוזרים לה באכיפה זו, ובמאמר זה ניסיתי לסרוק את כולם בצורה מתומצתת. נקודת האור, אם ישנה כזו, היא שיחסית למדינות רבות באירופה ובשאר העולם, מצבו של הנהג הישראלי בכל הקשור לאכיפת המהירות הוא יחסית טוב. מי שמפקפק מוזמן לנסות לנסוע ב- 40 קמ"ש מעל למותר בשוויץ למשל, או באריזונה.

בברכת נסיעה בטוחה וחסרת דו"חות מהירות.

43 Comments

Add a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *