מיצו רוכב על Voge DSX 525 (מודל 2023)

שנתיים בדיוק עברו מאז שעורך מגזין מוטו ביקש ממני להקריב את עצמי על מזבח הרייטינג ולקחת אופנוע סיני לרכיבת מבחן. אז זה היה ה-Voge 500DS. בשנתיים האלה הספיק כדור הארץ להקיף את השמש בדיוק פעמיים, והחום של יולי-אוגוסט השנה מרגיש (ואולי באמת) חם יותר. ואז, כבדרך קסם, הגיעה שוב הבקשה מאריק: "מיצו, בחייאת, תעשה מערוף נו, יצא כלי חדש, קח אותו נו, מבטיח לך טומאהוק של 1.5 ק"ג בדיוק כמו שאתה אוהב, הכל מתקציב המערכת, עלי!". החלטתי לנצל את ההזדמנות ולרכוב על הדגם החדש של Voge, אבל הפעם בלילה. נסבול פחות מהחום המהביל, ועל הדרך ניהנה גם מטבילה בכנרת.

ועל הדרך נכתוב גם לכם, פה במיצו בדרכים. שיהיה.

וכך היה.

אני מודה: לפני שרכבתי על הכלי החדש חזרתי וקראתי את מה שכתבתי על ה-500DS. היה לי חשוב לחזור לאווירה ולתחושות של אז. ה-Voge DSX 525 החדש נקרא כך כדי לרמז על התוספת בנפח המנוע לעומת הדגם היוצא (בפועל 494 סמ"ק, נדבר על זה בהמשך). אבל הוא פונה בדיוק לאותה נישה: רוכבים בעלי רישיון A1 שרוצים כלי כלבוייניק, שיודע לנסוע בעיר, מחוץ לעיר וגם קצת בשבילים, עם ארגז ומזוודות, לבד או בהרכבה, בנוחות סבירה ובלי לקרוע את הכיס. באותה נישה נמצאים גם ה-Benelli TRK 502 וה-Honda CB500X.

המותג Voge שייך לקונצרן הסיני לונסין, שמייצר בין היתר את מנועי דגמי ה-F750, F850 ו-F900 של במוו (אגב, באיטליה הדגם נמכר בשם Valico 525DSX). הניסיון הזה ניכר. הכלי החדש, כמו קודמו, נראה ומרגיש, לפחות בעמידה, כמו אופנוע איכותי, מהוקצע, מעוצב, מאובזר ומזווד, בלי שום רגשי נחיתות. מבט חטוף מהצד עשוי לגרום לכם לחשוב שמדובר באיזה במוו. זה בגלל בחירת הצבעים, אפור וכחול לגוף וזהב לחישוקים, בגלל ה"מקור" מעל הגלגל הקדמי, ובגלל האותיות DS על חיפוי המיכל, שמרחוק נראות כמו GS. זה לא במקרה.

הערה: בגלל טעות שלי איבדתי את ספריית התמונות שצילמתי. לכן אני נאלץ להשתמש בכמה תמונות שמצאתי ברשת. עמכם הסליחה.

כמו בדגם היוצא, שכחו מהתדמית של זבל סיני מעלי אקספרס. הפלסטיקה של ה- DSX 525 מרגישה איכותית, בלי חלקים רופפים או חלקים שמרגישים שונים באיכותם. גם פקק המיכל מעוצב, ושום דבר לא משדר זול או חובבני. המראה קרבי יחסית: חישוקי שפיצים טיובלס, 19 אינץ' מקדימה ו-17 מאחור, מגן מנוע מקורי עם סליידרים משולבים, מגיני ידיים, סבל לארגז וג'ק אמצע, כל האיבזור קיים בסטנדרט. מימין יושב אגזוז גבוה שנראה טוב ולא מגושם מדי.

מכניס מפתח לסוויץ'. המפתח מתקפל, כדי שלא יקרע לנו את המכנסיים אחר כך. התצוגה, מסך LCD גדול בגודל 7 אינץ', מתעוררת לחיים. היא מרגישה לי מעט מצועצעת, אבל מציגה את כל המידע הרלוונטי, כולל אפשרות להחליף בין כמה פרמטרים, ויש לה גם חיבור בלוטות' (אותו אני לא טורח לבדוק בדרך כלל, אני לא חובב הסחות דעת). ברכיבת הלילה היא הייתה שימושית, אבל למחרת, באור יום, גיליתי לצערי שהיא כמעט בלתי קריאה בשמש ישירה. דווקא התצוגה בדגם הקודם הייתה טובה יותר בעיני. משני צדי לוח השעונים יש שקע מצת סטנדרטי ושקע USB. הכידון רחב כנהוג בז'אנר, עם מגיני ידיים בשני הקצוות. בבתי המתגים יש את הכפתורים הרגילים ועוד שניים לבחירת האפשרויות השונות, ומעליהם מראות סבירות.

מניף רגל מעל המושב. גובהו 815 מ"מ, אבל הוא מרגיש נמוך מזה, אולי בגלל שהוא צר יחסית. שתי הרגליים מונחות בבטחה על הקרקע. לחיצה על מתג ההתנעה, והופה, אנחנו בעסקים. מתמרן קצת קדימה ואחורה ומתחיל לנסוע. הכלי שוקל 194 ק"ג יבש, ובתנועה עירונית הוא לא מרגיש כבד. בזכות הכידון הרחב אני מתמרן בקלות בין הרכבים בפקק בדרך השלום, ובחוץ.

הדבר שהכי מעצבן אותי הן הרגליות, שמגיעות עם כריות גומי "מנופחות". בהתחלה לא הבנתי למה אני מרגיש שאני דורך על בלון, אבל בעצירה הראשונה הסתכלתי למטה והבנתי שהרגליים שלי במקום הנכון והכל בסדר. מתרגלים. דוושת ההילוכים מחוברת מקדימה, ולא במוט שמחובר לבסיס הרגלית כמקובל, אבל התפעול שלה נוח, וטוב יותר מאשר בדגם היוצא. דוושת הבלם האחורי בגודל סטנדרטי ונוחה לתפעול.

המנוע חדש: שני צילינדרים טורי בנפח 494 סמ"ק, מקורר נוזל, עם שני גלי זיזים עיליים, קדח ומהלך זהים של 68 מ"מ ויחס דחיסה של 11.5:1. הוא מפיק 47.6 כ"ס (35 קילו-ואט, בדיוק בגבול רישיון A1) ב-8,500 סל"ד, ו-4.5 קג"מ ב-7,000 סל"ד. ההזרקה של בוש, ויש שני מצבי מנוע: S לתגובה ספורטיבית יותר ו-E לחיסכון בדלק (בינינו, לא באמת הרגשתי הבדל).

בתנועה עירונית המנוע לא מאיים, הקלאץ' קל לתפעול וההילוכים נכנסים כמו שצריך. פתיחת גז חזקה יותר מניבה תאוצה חזקה יותר, אבל צריך לזכור שה-DSX הוא אופנוע לרוכבים בתחילת דרכם, לא חזיר גזים, והתאוצות שלו ממש לא יגרמו לגלגלי העיניים שלכם להתהפך. לכן עקיפה בכביש מפותל דורשת תכנון ותזמון: לבדוק שהכביש פנוי ולהשאיר מרווחי ביטחון מספיקים מול תנועה שבאה ממול.

יוצא מהעיר ועולה על הכביש המהיר. ערב יום חמישי, והתנועה לכיוון צפון ממשיכה להיות קשה. דווקא כאן, כשאין צורך ואין יתרון לאופנוע חזק יותר, ה-DSX נוסע בין הרכבים בנונשלנטיות. עוקף פה, נכנס בזהירות בין מכוניות שם, הקילומטרים עוברים מתחת לגלגלים, ואני מתקדם לעבר נקודת המפגש עם חברים, שממנה ניסע צפונה לכנרת. בהמשך התנועה משתחררת, ואני מרשה לעצמי לפתוח גז.

כמו בדגם היוצא, גם ב-DSX מורגשות ויברציות קלות בכידון במהירויות שיוט, אבל הן לא מפריעות ברכיבה. את אותו זמזום מרגישים גם ברגליות, אבל כריות הגומי, שכל כך לא אהבתי בהתחלה, די אפקטיביות בהעלמת הרעידות.

החבר'ה כבר מכירים את השגעונות שלי, וישר קלטו שעוד פעם באתי עם כלי קצת "שונה" ממה שאני רגיל. כשכולם פה רוכבים על כלים בנפח ובהספק של פי 3 ויותר מה-DSX הצנוע, אני מבקש מהם לשמור על קצב סביר כדי שנוכל לנסוע בקבוצה. הם מבטיחים שהכל יהיה בסדר ושלא אדאג. יאללה, סבבה.

פחות מדקה אחר כך אני מוצא את עצמי לבד… זונ… לך תסמוך על חברים. הם ישלמו על זה. אין סיכוי שאדביק את עדר הסוסים שנמצא קילומטרים לפניי. לא נורא. ניסע לבד. בחושך. סאממק.

הפעם המשקף במצבו הגבוה, 60 מ"מ מעל המצב התחתון. הכוונון נעשה במשיכה, בלי לפתוח ברגים, והמשקף עושה עבודה טובה בסינון רוח ורעש מסביבת הקסדה. תצוגת המהירות גדולה וברורה בלילה. מה שפחות מחובר למציאות הוא מד הסל"ד, שמגיע עד 12,000 סל"ד דמיוניים. לפי תיאור שקראתי ממבחן שבוצע בחו"ל – הכלי משייט בנינוחות ב-130 קמ"ש ב-6,000 סל"ד, וכל 1,000 סל"ד נוספים מוסיפים בדיוק 20 קמ"ש. אפשר לרכוב ב-150 קמ"ש, ואם רוצים להאיץ ל-170 ואפילו לאזור ה-180, אבל שם הוא נגמר, כי בפועל המנתק נכנס לפעולה סביב 8,500 סל"ד. אתם לא רוצים לרכוב עליו במהירויות האלה. עדיף לשמור אותו בטווח שבו נשאר עודף הספק, ולא בקצה הסקאלה.

תאורת ה-LED הקדמית, בצירוף צמד פנסי הערפל המקוריים שמגיעים בסטנדרט, פותחת את הכביש מצוין ומספקת אחלה תאורה ללילה. גם הווינקרים הם LED, עם אפקט רץ.

את הכביש המהיר מחליפים הסיבובים של פוריה והירידות לכנרת. בגלל נפח המנוע ואופיו, בלימת המנוע בהורדת הילוך או שניים כמעט לא מורגשת, וזה מחייב להיעזר כמעט רק בבלמים כדי להאט לפני הפניות. הקלאץ' קליל למדי למרות שהוא מכני, נקודת ההפרדה קרובה יחסית, והעברת ההילוכים נעשית בקלילות מרעננת.

אה, ואני ממשיך לרכוב לבד, כי עדר הז… שברחו לי בטח כבר יושבים על בירה.

מקדימה יש מזלג הפוך של KYB בקוטר 41 מ"מ עם מהלך של 145 מ"מ, ומאחור בולם יחיד עם מהלך של 155 מ"מ וכוונון עומס קפיץ. מרווח הגחון עומד על 200 מ"מ, וזה יכול להיות שימושי בשבילים לבנים. בסיס הגלגלים הוא 1,450 מ"מ. הצמיגים, Metzeler Tourance במידות 110/80-19 מקדימה ו-150/70-17 מאחור, מספקים אחיזה נאותה ברכיבת כביש. אוף-רואד לא בדקתי ברכיבה הזו.

על מחלקת הבלימה מופקדים מקדימה דיסקים כפולים בקוטר 298 מ"מ עם קליפרים של ניסין, ומאחור דיסק בודד בקוטר 240 מ"מ, גם הוא עם קליפר של ניסין. הקדמיים עובדים יפה במהירויות נמוכות וברכיבה מנהלתית, אבל כשאני רוצה לבלום חזק ומהר, אני מרגיש שאני חייב להיעזר גם באחורי כי הקדמי לא אסרטיבי מספיק.

מערכות הבטיחות כוללות ABS דו-ערוצי, שאפשר לנטרל בלחיצה ארוכה על כפתור בצד ימין של הכידון. הנטרול חל על שני הגלגלים, ושימושי לרכיבת שבילים. יש גם בקרת אחיזה (TCS), שגם אותה אפשר לנטרל, הפעם בכפתור זהה בצד שמאל, ומצמד מחליק (סליפר קלאץ'). שלוש המערכות מזכות בהנחה בביטוח החובה. לזה מצטרפים ניטור לחץ אוויר בצמיגים (TPMS) ופנסי הערפל שכבר הזכרתי, והכל סטוק בסטנדרט.

יאללה הגעתי לכנרת. החבר'ה מסתכלים עלי, מסתלבטים. אין בעיה, חכו חכו. קצת שתייה, קצת פיצוחים, קצת אבטיח, והחבר'ה כמובן מבטיחים שבדרך הביתה כולנו נרכוב יחד באותו קצב. "כן כן, שמעתי כבר. חכו לפעם הבאה שאבוא עם אופנוע שמוציא 230 כ"ס, נראה מי יחכה למי", אני אומר להם. אבל וואלה, הם באמת הקפידו, וכולנו נסענו יחד חזרה למרכז, בקצב הרבה יותר שפוי שמתאים לאופנוע שעליו אני רוכב.

בדיוק 5 ק"מ.

ואז הם שוב פתחו מבערים ונשארתי לבד, בודד, גלמוד.

עד עכשיו לא תדלקתי בכלל. למיכל הדלק של ה-DSX יש קיבולת של 18 ליטר, יותר מבדגם הקודם. מד הדלק אפקטיבי, אבל צריך להתרגל אליו ולא להילחץ כשהוא מגיע לקו האחרון. כל קובייה בו שווה כ-80 ק"מ, ובסך הכל מדובר בטווח מכובד מאוד של כ-400 ק"מ למיכל. המושב מרגיש איכותי גם אחרי רכיבה כל כך ארוכה, ולא נקלטו שידורי מצוקה מהישבן. ומה עם הרגליות הספוגיות? כבר שכחתי מהן.

ל-DSX שתי סכמות צבע: אפור-כחול, או אפור-אפור כהה עם אלמנטים צהובים. הוא נמכר בארץ ב-49,900 ש"ח על הכביש, עם אחריות מלאה לשנתיים או 24,000 ק"מ, וחמש שנים על המנוע.

לסיכום: אחרי שנתיים שבהן המותג הסיני נמכר בישראל והספיק להוכיח את אמינות הכלים שלו, ה-Voge DSX 525 מציע לוק יוצא דופן לטובה, איכות הרכבה, חלקים וחומרים טובה מאוד, וביצועים טובים לסגמנט. הוא אלטרנטיבה טובה למי שרוצה אופנוע בסטייל אדוונצ'ר, מאובזר, נוח, מתאים לרישיון A1, ועם תג מחיר שפוי.

אריק, אתה חייב לי טומאהוק.