מיצו רוכב על Voge 500DS (מודל 2020)

התחבטתי לא מעט איך להתחיל את הכתבה הזו. אני, על אופנוע סיני חדש בשוק הישראלי. מה כבר יכול לקרות?

אז הנה, קרה באבו-אבוה קרה.

רוצים שורה תחתונה? מפתיע לחלוטין, ולא רק מפתיע, אלא גורם לי לחשוב.

רוצים לשמוע עוד? תישארו איתי.

הקיץ המהביל של יולי-אוגוסט מתחיל לתת את אותותיו, והחשק שלי לצאת לרכיבות יומיות ארוכות נעלם ככל שהחום עולה. דווקא אז קיבלתי הזדמנות לשים את הישבן החטוב שלי על כלי חדש ומסקרן שעשה עלייה ארצה ממש בימים אלה: Voge 500DS. חיש קל שמתי פעמי אל רחוב הרצל בתל אביב, כי הרי אין כמו להתנדב לרכוב על אופנוע סיני מיצרן לא נודע. איפסנתי את הכלי הפרטי שלי, חתמתי על כמה ניירות (שיט, יש מצב שזו הייתה ערבות בנקאית? רגע, כבר חוזר אליכם), ויצאתי לשמוע קצת פרטים על הכלי הכסוף-אפור-שחור שעמד לו להנאתו בחוץ.

ווג היא מותג צעיר, שהוקם ב-2018 על ידי לונסין, אחת מיצרניות האופנועים הוותיקות והגדולות בסין, במטרה להציע כלים ברמת מפרט ואיכות גבוהה מזו שמזוהה בדרך כלל עם התעשייה הסינית. אז לא בטוח שהוא כל כך לא נודע. מה שכן, היבואן ששוכן ברחוב הרצל בת"א החל רק לאחרונה להביא את הכלים מתוצרת ווג, ולכן עבורי ועבור רוב הקוראים – הוא בהחלט עלום שם. ולכן חשוב לומר, כי זה יחזור אלינו בהמשך: כשאתם חושבים "סין", תוציאו מהראש את התמונה של פועלים כפריים בסדנת זיעה נידחת. חברת לונסין מייצרת כמות מטורפת של כ-2.5 מיליון אופנועים בשנה, מיליוני גנרטורים ו-150 אלף טרקטורונים. ומה שרלוונטי לנו יותר: היא מייצרת גם את מנועי שני הצילינדרים של במוו F750GS, F850GS ו-F900, ואת קטנועי ה-C400.

ה-DS הוא דגם האדוונצ'ר בנפח 500 סמ"ק של המותג.

הערה: בגלל טעות שלי איבדתי את ספריית התמונות שצילמתי. לכן אני נאלץ להשתמש בכמה תמונות שמצאתי ברשת. עמכם הסליחה.

אם אתן לרוכב, גם מיומן למדי, להסתכל על האופנוע כשאני מסתיר את הסמל ואולי עוד מאפיין או שניים, אם אתן לו למשש את הפלסטיקה ואת החלקים ואבקש ממנו או ממנה לנחש איזה כלי זה, סביר להניח שאף אחד לא ינחש. גם אני הופתעתי לגלות אופנוע זקוף, מזווד בארגז אלומיניום איכותי מאחור, עם מגן מנוע מסיבי אך לא עצום, צבוע בצבע סולידי ולא קשקשני, שנראה, לפחות ממרחק של כמה מטרים, כמו משהו אחר לגמרי. מזווית אחת הוא נראה כמו CB500X, ומזווית אחרת אפשר לטעות ולחשוב שזה F750GS של במוו, והארגז המתכתי מאחור אחראי לזה לא פחות.

ועכשיו לגימור. אם לא תראו את סמל המשולש ההפוך על מיכל הדלק, ייקח לכם זמן להבין על מה אתם מסתכלים. חלקי הפלסטיק והמתכת יושבים זה מול זה בהתאמה קרובה למושלמת, והגימור שלהם, ואפילו הטקסטורה, לא פחות ממעולים. ריפוד המושב מחוספס בדיוק במידה הנכונה, וידית האחיזה של המורכב/ת מעוצבת ובנויה ברמה שתראו, אולי, באופנועים שעולים פי שניים. אפילו פקק הדלק מרגיש מעולה. שום דבר לא משדר "זול" או "מעאפן", הכל נמצא בדיוק במקום. מפתיע? עוד לא התחלנו.

על התאורה מופקדים זוג פנסי LED, וגם מאותתי ה-LED המקוריים מגניבים למדי.

בקוקפיט יש מסך TFT צבעוני וגדול, וכשמסובבים את המפתח אני מוכן להישבע שהאנימציה שלו מזכירה את זו של ה-F900XR של במוו. אין מצבי תצוגה שונים, אבל מה שיש מספיק תכליתי כדי לספק את כל המידע ביעילות, וברכיבת לילה או במנהרות התצוגה עוברת אוטומטית למצב כהה. אפשר לחבר את המסך לטלפון בבלוטות' ולראות מספרי טלפון ואנשי קשר (באנגלית). מלבד מהירות, סל"ד, הילוך ומד אוץ, יש חישוב צריכת דלק ותצוגה של לחץ האוויר בצמיגים, פיצ'ר שימושי ומרענן באופנוע מהסוג הזה. שקע USB מובנה משלים את התמונה.

המושב בגובה 815 מ"מ, כך שהוא יתאים גם לרוכבים נמוכים ממני. תנוחת הרכיבה ניטרלית לחלוטין: הרגליים מונחות על רגליות רחבות יחסית, נוחות ומוצבות היטב מתחת לרוכב, ודוושת הבלם האחורי גדולה ונוחה. הידיים שלוחות קדימה בנוחות אל כידון כסוף ועבה שמרגיש איכותי מאוד, וכך גם המתגים. המראות ממוקמות היטב, ולא רועדות או מקרקשות. ידית הבלם הקדמי מתכווננת בארבעה מצבים, והקלאץ' המכני לא קשה ומפריד בדיוק איפה שאני אוהב, ממש בתחילת המהלך.

ראשון למטה, כל השאר למעלה, והיידה, יוצאים לדרך. המסלול עובר בכמה מהנקודות החביבות עלי לבדיקת הדינמיות של אופנועים: רחובות גוש דן, כביש מהיר, כבישים צדדיים מפותלים, קצת עליות וקצת ירידות. כל מה שצריך.

התחלת התנועה מרגישה לרגע מוזרה. דוושת ההילוכים ממוקמת קצת רחוק מהרגלית, ואני צריך לדחוף את המגף קדימה יותר ממה שאני רגיל, אבל ההילוכים נכנסים בנקישה קלה בלי שום בעיה. ההשתחלות בין רכבים "קטנועית" באופייה, ולמרות השמש החמה אני לא מרגיש סימני חום מיוחדים מהאופנוע. הירידה לאיילון דרום, ומשם לכביש 1 מזרחה, מבהירה שהכלי לא הולך לחרוך את האספלט בזמן הקרוב, ושאף אחד לא באמת ימדוד לו זמני תאוצה. וזה בסדר, כי מדובר בכלי בקטגוריית רישיון A1.

המנוע הוא שני צילינדרים טורי בנפח 471 סמ"ק, מקורר נוזל, עם שני גלי זיזים עיליים. הוא מפיק 47 כ"ס ב-8,500 סל"ד ו-4.3 קג"מ ב-7,000 סל"ד. אם הנפח נשמע לכם מוכר, יש לזה סיבה: זה בדיוק הנפח של מנוע ה-CB500 של הונדה, וגם הקדח (67 מ"מ) והמהלך (66.8 מ"מ) זהים. לונסין מציגה אותו כמנוע שלה, אבל קשה להתעלם מההשראה.

כמו שמצופה מכלי A1, הוא לא "עוקר סלעים". אבל הוא ליניארי למדי ומספק את אותה תחושת כוח צנועה לאורך כמעט כל טווח הסל"ד. מצד שני, הכלי שוקל 188 ק"ג יבש ו-205 ק"ג מוכן לרכיבה, כך שהוא מגיב לא רע בכלל. ריגושים עוצרי נשימה לא תמצאו כאן. מה שכן תמצאו זו תחושה עקבית של האצה, בהילוך שני או חמישי, עד אזור השיוט הנוח שלו, 120 עד 135 קמ"ש, שבו מחוג הסל"ד עומד בין 6,500 ל-7,000. משם ה-DS יאיץ עוד כמה עשרות קמ"ש צנועים ויסתפק בזה, והאמת שגם לא תרצו להיות שם. עדיף לשייט בנוחות ולהשאיר לעצמכם עודף הספק לעקיפה קטנה או לחמיקה ממכשול.

בכביש המהיר המשקף מספק הגנה סבירה לגמרי מהרוח, גם במצבו הנמוך. לא ניסיתי להרים אותו, לא היה צורך. הכוונון נעשה בסיבוב ברז בחלקו הקדמי של המשקף, ואפשר לבצע אותו רק כשהאופנוע עומד והרוכב לא עליו.

בתחנת הדלק בנחשון נפגשנו כמה חברים, והתגובה של כולם אחידה: "מה זה?" הם שואלים, ומסתובבים סביב הכלי. אני מסביר, והם ממשיכים להסתכל. מתקשקשים כמה דקות, והיידה, לדרך, בכבישים המפותלים בואכה אשתאול, צובה והרי ירושלים.

מקדימה יש מזלג הפוך של KYB בקוטר 41 מ"מ. הוא לא מתכוונן, אבל הגדרות ברירת המחדל שלו ראויות לגמרי, ואף יותר. הבולם היחיד מאחור, מאותה תוצרת, מתכוונן בעומס קפיץ. בשילוב שלדת מסבך מפלדה וזרוע כפולה מאלומיניום, המתלים מרגישים לגמרי בקטגוריה, ומאפשרים לרוכב יחיד או לזוג לשייט אל השקיעה וגם לתת קצת בראש בכבישים מפותלים. מה שנקרא One Size Fits Most.

את העליות מאשתאול לכיוון צובה אני מכיר בעל פה. החברים, על אופנועים בנפח כפול ויותר, מרגישים חופשי לתת בגז, ואני מתקדם בקצב רגוע בהרבה. תזכורת להכניס את עצמי למיינדסט המתאים. סיבוב רודף סיבוב, ואני מגלה עד כמה כיף לרכוב בקצב רגוע, אבל לא איטי, בלי האטרף של כניסות מאוחרות לבלימה ושאר קשקושים.

מערכת הבלמים מבוססת על צמד דיסקים בקוטר 298 מ"מ מקדימה ודיסק בודד בקוטר 240 מ"מ מאחור, עם קליפרים של ניסין ו-ABS דו-ערוצי של בוש. הבלימה נחושה, "יפנית" לחלוטין, ומספקת תחושה טובה גם בטוויסטיז של נס הרים. חלק מהזכות שייך לאחיזה המעולה של הצמיגים שה-DS מגיע איתם מהמפעל: פירלי אנג'ל ST, במידות 120/70-17 מקדימה ו-160/60-17 מאחור. עם הספק כזה, סביר להניח שתחזיקו סט הרבה מעבר ל-15,000 ק"מ.

מערכת הפליטה המקורית מספקת סאונד שגם אותו אפשר לתאר רק כמפתיע לטובה. גרגור בשרני מאגזוז מקורי? נחמד מאוד. ברכיבה במהירויות שיוט בכביש מהיר, רעש המנוע מאפיל קצת על רעש הרוח, אולי מעט יותר מדי, אבל לזה אפשר להתרגל.

המושב נוח מאוד, ולא שידר שום אותות מצוקה גם אחרי כ-200 ק"מ של רכיבה. אציין רק שזמזום קל מורגש בקצות הרגליות ובכידון, והוא עלול לייצר תחושת נימול קלה אם לא משנים מדי פעם את התנוחה. הזזה של כפות הרגליים ושחרור הידיים מדי פעם פותרים את העניין.

אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה רכבתי על כלי שגרר כל כך הרבה תגובות בזמן קצר כל כך. ברמזור בכניסה חזרה לעיר נעמד לידי רוכב שמסתכל ומסתכל ומנסה להבין מה הוא רואה. כשהוא פותח בשיחה, הדבר הראשון שהוא מציין הוא הסאונד המגניב. הלוק היה הדבר השני.

ה-ווג מגיע עם מגן מנוע ופלסטיקה מקוריים שמרגישים איכותיים ובשרניים. הוסיפו לו סט של שלושה ארגזי אלומיניום סופר-איכותיים, לא צוחק, באמת איכותיים, בנפח כולל של לא פחות מ-120 ליטר ובתוספת של 6,000 ש"ח, ותקבלו כלי עם פוזה של חוצה יבשות.

תג המחיר של ה-Voge 500DS בישראל עומד על 46,900 ש"ח, ובשבילי זה היה שיעור בצניעות וחזרה למקורות. ה-ווג הוא ללא ספק כלי מגניב, עם לוק יוצא דופן לטובה בסגמנט שלו, עם איכות הרכבה, חלקים וחומרים שמרגישה טובה בצורה ייחודית, ועם תג מחיר אטרקטיבי לרוכבים צעירים שזה האופנוע הראשון שלהם, או לכאלה שרוצים לטעום את קטגוריית הלייט-אדוונצ'ר ולצאת עם מזוודות וציוד להרפתקה חדשה.