גם השנה, כמו כל שנה, מנהלי פורום אופנועים בתפוז מתכוונים לרכב למצדה. כאמור, בשנים האחרונות זו הפכה להיות מעין מסורת לזכרם של אלה שהלכו מאיתנו. לזכרם ולקראת סופה של שנה ותחילתה של שנה חדשה, נעשה זאת שוב גם השנה.
השנה, ב- 28.9 (יום רביעי), הוא ערב ראש השנה, אנחנו עולים על הכלים ויוצאים לרכיבת לילה אל אתר מצדה (החניון התחתון).פרטים מלאים ומנהלות מסודרות יעלו בפורום 8, בפייסבוק וגם פה לקראת האירוע.
הכינו הכלים, סדרו את הגבות, אנחנו יוצאים לדרך!
לינק להודעת המנהלות לקראת מצדה 2010 בפורום 8
זו אמנם לא הסיבה העיקרית שלשמה יוצאים למסע מפרך של 1609 ק"מ בפחות מ- 24 שעות. אבל אם כבר יצאתם, ואם כבר סבלתם (או נהניתם, הכל תלוי בנשמה שלכם ושל האופנוע שלכם), ואם כבר הגעתם בשלום, למה לא ללכת עד הסוף ולבקש הכרה רשמית מהגוף היחיד בעולם שמוסמך לחלק תעודות שכאלה – הלא הוא האיירון באט, או ה- Iron Butt Association – IBA.
מטרתו של פוסט זה היא לעזור לרוכבים הישראלים שאולי לא בקיאים הכי באנגלית. להלן רשימת ה- To Do שלכם לאחר ביצוע המשימה. כמובן שמי שעוד לא יצא לרכיבה מוטב יעשה ויקרא את הפוסט הזה כדי להכין את עצמו, אבל בגדול, פרט ללעניין איסוף הקבלות, רישום הקילומטראז', ואיסוף העדים, אין הרבה מה לעשות לפני הנסיעה עצמה (מבחינה מנהלתית כמובן).
(צילום – גיא עינב)
אז הנה, להלן הרשימה במלואה.
בתחילת דרכנו היינו 15 איש בקבוצה שהתאספה כתוצאה מהקופיקו הפרטי שלי – הסמכת איירון באט – רכיבה חסרת תכלית אמיתית של 1609 ק"מ במשך תקופה קצרה מ- 24 שעות, ברצף. מסתבר שאני לא הייתי היחיד עם הרעיון הזה, וכאמור לא מעט חבר'ה הביעו עניין בהצטרפות לשיגעון. מסיבות פרקטיות חשבתי להגביל את הקבוצה ללא יותר מ- 10, אבל ככל שעוד ועוד אנשים שלחו לי מסרים, התגבש כאמור המספר 15.
לא היה לנו הרבה זמן. היו הרבה הכנות, גם קבוצתיות, ובעיקר אישיות. ככל שנקפו הימים כך התברר שהמשימה שלכאורה נראית פשוטה, לעלות על הכלי ולתת בגז, מורכבת הרבה יותר. כל אחד הוסיף את התובנות שלו, כל אחד הביא את האביזרים והעזרה שלו, וביחד נוצרה לנו קבוצה שאמנם היתה הטרוגנית למדי בכלים שלה, אבל ביחד פעלנו וחשבנו בראש אחד.
רשימת הציודים נוצרה, כך גם טיפים קטנים שעזרו להפוך את הרכיבה לחלקה יותר. "לא לשכוח להתקשר למוקד הביטחון של חברת האשראי!" הזכירו לי לפני יומיים, והנה עוד דוגמה לטיפ פעוט לכאורה שבלעדיו היה צריך לעשות שמיניות. כך גם כרטיסי ההנחה לדלק שהיו כאלה שהביאו וחלקו בין הרוכבים, חופני האגוזים והשקדים שכולנו נשנשנו במהלך העצירות, ועוד ועוד. הרשימה היתה ארוכה, ויממה לפני היציאה התחושה שלי לפחות היתה שאני ממש לא מוכן לזה.
האופנוע מצד שני היה מוכן למדי, אבל פית המזל (הרע) הכתה בו ושריפה בעמוד תאורה ברחוב פגמה בו ויזואלית. מרגע שהבנתי שפרט לכיעור קל לא נגרם לו נזק מכאני, ושמזג האוויר ההפכפך לא יפריע יותר מדי, החלטתי על אישור יציאה סופי.
בבוקר היציאה אחד המשתתפים הודיע על כך שהוא לא מגיע. נותרנו 14. לנקודת הכינוס הגענו בשלוש וחצי בבוקר, מלאי אדרנלין וקצרים בשינה (אני למשל הספקתי לחטוף רק כשעתיים שינה לפני שיצאתי לדרך). חותמים על טפסים, ממלאים דלק (לא לשכוח את מספר האופנוע על הקבלה!) ויוצאים לדרך באיחור קל לעומת התוכנית המקורית.
אני אכתוב על התלאות, הכאב הפיזי אבל גם על ההנאה שברכיבה הזו בעוד זמן קצר. גם הרגעים הקשים שבהם כמעט ונשרתי שווים התייחסות, ובטח יש גם לשאר החברים הרבה מה לכתוב בנושא. רק אומר שכתוצאה מעייפות החומר אחד המשתתפים החליט לפרוש אחרי כ- 500 ק"מ, ומשתתף אחר פרש בגלל תקלה בצמיג האחורי. מעבר לזה, 12 כלים שונים לגמרי זה מזה, אבל כולם מאופיינים באפס תקלות מכאניות, נעו ורצו על כבישי הארץ במשך קרוב ל- 22 שעות רצופות, משלימות מסע של כ- 1635 ק"מ רצופים.
לאלה מכם שלא עוקבים אחרי הפוסטים שלי בפורום האופנועים בתפוז, הנה עידכון קצר לגבי ההכנות לקראת מסע איירון באט 2011.
מסע איירון באט מיועד לעמוד בדרישות ארגון ה- IBA הבינלאומי, ומטרתו (חסרת התכלית יש לומר) היא לבצע רכיבה של 1000 מייל במשך פחות מ- 24 שעות. בעברית זה אומר 1609 נקודה משהו ק"מ בפחות מיממה. מה המטרה של המסע? ובכן אני רואה שאתם לא עוקבים אחרי. אין לו שום מטרה, שום תכלית, פרט להוכחה העצמית שהרוכב (אני במקרה זה) מחושל דיו, חזק דיו, עמיד דיו כדי לעמוד באתגר. ושלא תטעו, מדובר באתגר לא פשוט בכלל לביצוע.
היו כאלה שעשו זאת קודם בישראל, היו כאלה שרכבו מרחקים דומים, ואף ארוכים יותר, אבל הפעם זה התור שלי, והקופיקו (מילה נרדפת לאיזה שד קטן שמתיישב על הכתף, לוחש ומושך באוזן, ולא מוותר עד שלא תבצע את מה שהוא אומר לך) חזק מאי פעם.
השנה החלטתי להתמסר לקופיקו שלי, וביחד עם עוד כ- 10 חברים נעמוד מול האתגר וננצח אותו.
בקבוצה המתגבשת נמצאים סוגי אופנועים מגוונים. החל מ- Kawasaki GTR 1400 מדוגם, דרך Yamaha Super Tenere 1200, KTM SM-T 990 וגם KTM Adventure 990 R (שלי), אחד על Ducati Monster 696, שלושה Suzuki V-Strom (שניים מהם בנפח 1000 סמ"ק, אחד בנפח 650 סמ"ק), שני Honda Transalp 700, ואפילו שני רוכבים אמיצים מאוד – האחד על Yamaha R6, והשני על KTM Super Duke 990 R (כן, גירסת ה- R למען השם!).
רשימת הציוד כמעט סגורה, את המסלול אנחנו נועלים ומשפצרים ברגעים אלה, ונקודות תדלוק רשומות לכולם בספר הדרך. טיפולים בוצעו, צמיגים הוחלפו, ואני מקווה שכל אחד עשה לעצמו גם ביטוח גרירה, על כל מקרה שלא יבוא.
פרטים – בהמשך.
גם השנה, כמו כל שנה, מנהלי פורום אופנועים בתפוז מתכוונים לרכב למצדה. בשנים האחרונות זו הפכה להיות מעין מסורת שהחלה בשנת 2002 ע"י הגולש Phangan לזכרו של נתנאל ז"ל, אבל לצערנו מאז התווספו גם גילי, ארנון ואחרים אל רשימת הכותבים שהלכו מאיתנו. לזכרם ולקראת סופה של שנה ותחילתה של שנה חדשה, נעשה זאת שוב גם השנה.
השנה, בין המצטרפים הרבים גם חברים מפורום קטנועים, חברים ממועדון האופנועים הישראלי, קבוצות רוכבי הארלי, קבוצות מהפרלמנט, קבוצות ממועדון הבורגמן, קבוצה גדולה מאוד של רוכבי ישראל מהפייסבוק ועוד.
יהיה יפה, יהיה צבעוני, יהיה שמח!
במצדה נחלק כיבוד קל + שתייה קלה/מים בחסות ליגל, יבואני דוקאטי בישראל, ואת הרכיבה ילווה רכב חילוץ, גם הוא בחסות ליגל. תודה!!!
בחניון התחתון נחלק, אני מקווה, גם פלאיירים, מדבקות וחומרים נוספים (שוב, אני מקווה שיהיו מוכנים בזמן) בנוגע למאבק בביטוח.
בהמשך לפוסט הראשון בסדרה אני מביא את אחד הכבישים האהובים עלי באזור הדרום הקרוב. כביש 3255 המחבר בין צומת דבירה לבין הישוב להב והלאה.
הגישה לכביש נעשית בפנייה שמאלה בצומת דבירה על כביש 40, כ- 3 ק"מ דרומית לצומת בית קמה. עוצרים בצומת בתחנת הדלק ומתרעננים בשתיה קרה באלונית הנמצאת במקום, ויוצאים לדרך.
הכביש דו-נתיבי חד-מסלולי ללא קו הפרדה לבן לרוב אורכו. בתחילתו בונים גשר מעל לרכבת הנוסעת לבאר-שבע, ונכון ליולי-אוגוסט 2009 העבודות טרם הושלמו לגמרי. לאחר מעבר פסי הרכבת הכביש משתחרר ומאפשר דהירה קדימה.
בהמשך לסידרה (פוסט ראשון, פוסט שני) אני רוצה לכתוב לכם על כביש "סודי", חשאי, שאין הרבה, בנתיים, שמכירים.
אני מתכבד להציג בפניכם את כביש 358 החדש והמחודש, שנפתח לתנועה בחלקו הצפוני אך לפני מספר שבועות (קיץ 2009). הכביש בחלקו הצפוני היה אמור להפתח לתנועה רק בנובמבר 2009, אבל הקבלן כנראה עבד מהר והעבודות הסתיימו מוקדם מהמתוכנן.
הכביש מחבר למעשה בין כביש 31 המוביל מכביש ת"א – באר-שבע (40) אל צומת שוקת והלאה לעבר ערד – לבין הישובים שקף ואמציה, ומשם מוביל הישר לסיבובים המגניבים של בית-גוברין. המשמעות של זה היא שניתן לנסוע באחלה כביש מאזור בית-גוברין היישר לבאר-שבע וזאת מבלי לעלות על כביש 6 או כביש 40. אני בטוח שתושבי האזור המעטים יהנו מזה.
גם אנחנו נהנים.
כמה פעמים יוצא לנו להסתכל על תמונות שצולמו בחו"ל ולרייר חזק על הנופים שנשקפים שם מן הקסדות של הרוכבים (המסוקסים, יש לציין)? ויותר מזה, הכבישים עליהם הם רוכבים נראים לנו, הלבנטינים, כפסגת השאיפות של כל רוכב אופנוע באשר הוא שם.
סביר להניח שחלק מזה נכון.
אבל סביר להניח גם שכמו אצלנו, מה שרואים מבעד לרפרוף הנקודתי של צמצם המצלמה, הוא רק חלק מהפאזל.
מצד שני, אינעל דינו, תראה איזה פאקין כביש!
טוב. אז כדי להרגיע אותנו קצת, אני פותח בזאת את סידרת ה"כבישים כבישים כבישים" שלי, ובה אתאר בצורה הטובה ביותר שאני יכול את מיטב הכבישים שאני וחברי מכירים. לא כולם כבישים בליגה עולמית, לא כולם מובילים ממקום חשוב אחד למקום חשוב אחר, ולפעמים הם אפילו מצויירים בקו הדק ביותר שאפשר על המפה. אבל מה שמשותף לכולם הוא הפאן שמקבלים כשרוכבים שם על אופנוע.
לכל כביש שכזה אשתדל להעלות גם תמונה או שתיים, וכן מפה המתארת את כיוון הנסיעה.
אז בואו נתחיל.
