התקנת עמדות הגאטסו לצידי מחסומי רכבת הפסיקה לעת עתה, וכעת אנו עומדים ככל הנראה בפתחה של עונת התקנות נוספת, הפעם על כבישים "רגילים".
עמדה חדשה הותקנה אמש על כביש 436 בצומת גבעונים, בכניסה לגבעון החדשה, דרומית לגבעת זאב. המצלמה מופנית לכיוון צפון.
על המפה:
(תודות לדוד, Chanoch וצביקה על המידע והתמונות)
כרגיל, תזכורת:
בהמשך למצלמה הראשונה שהותקנה במקום בפברואר 2017, הותקנה במקום עמדת מצלמת גאטסו שניה, מטרים מהמצלמה הקודמת. המצלמה פונה לכיוון מי שמגיע מירושלים ונכנס למעגל התנועה (מגיע מכיוון המחסום).
על המפה:
(תודות ל- MasterOZ על המידע והתמונות)
כרגיל, תזכורת:
התקנת מצלמות גאטסו במחסומי רכבת ממשיכה (וטוב שכך). אמש הותקנה מצלמה חדשה על כביש 40 בקטע שבין הכיכר שמובילה לתוך נתב"ג אל עבר פסי הרכבת ממזרח לכיכר, ולכיוון הרמזור בצומת עם כביש 46 – לכיוון מזרח.
המצלמה מצלמת גם עבירות אור אדום (דהיינו חציית פסי הרכבת בעת שהאור היה אדום ברמזור), וגם עבירות מהירות.
על המפה:
(תודות על המידע והתמונה ל- zeze13 ולאריאל איינהורן)
כרגיל, תזכורת:
ראו הוזהרתם.
אחרי גל של התקנות יוצאות דופן למדי של מצלמות גאטסו (במחסומי רכבת), הנה אנו מתבשרים על חזרה לשגרה והתקנה על כבישים "רגילים". המצלמה הפעם ממוקמת בצומת חטיבה 7 על כביש 3 עם כביש 424, מדרום מערב לכיוון צפון מזרח (מצלמת את הנוסעים לכיוון ירושלים).
כמו בכל התקנה מסוג זה, המצלמה מצלמת גם עבירות אור אדום, וגם עבירות מהירות.
על המפה:
(תודות על המידע והתמונה לאופיר, סייר איירואד)
כרגיל, תזכורת:
ראו הוזהרתם.
עד כה, אופנועים שהיו עוברים במסלולי המנויים במנהרות הכרמל היו עושים זאת ללא חיוב, וזאת משום שמערכת הגבייה לא היתה מסוגלת לצלם לוחיות רישוי מאחור, רק מהחזית. מי שרצה לשלם יכול היה לעבור במסלול התשלום, או לחבר את המנוי שלו של כביש 6 למנהרות, או לקחת פסקל שמיועד היה רק למנהרות וזאת ללא חיוב.
(צילום: דרור ארצי)
עכשיו כל זה משתנה.
החל מה-1 ביוני 2017, מערכת המצלמות במנהרות הכרמל שודרגה באופן המאפשר צילום משופר של לוחיות רישוי אחוריות.
אנו מזכירים לכלל הנהגים כי לרשות משתמשים שאינם רשומים כמנויים עומדים נתיבי תשלום וכי נתיבי המנויים מיועדים למנויים בלבד. מעבר בנתיב מנויים ללא חשבון מנוי בתוקף יגרור חיוב בפיצוי והחזר הוצאות על פי חוק.
זה הזמן להזכיר כי קיימת מצלמת מהירות אכזרית במיוחד בכניסה הדרומית של המנהרות, וכן עוד שתי מצלמות בתוך המנהרה לכיוון צפון – אחת חזיתית ואחת מאחור.
שתי מצלמות גאטסו חדשות במנהרות הכרמל
שימו לב.
התקנת מצלמות גאטסו על גבי נקודות מפגש של כבישים עם פסי רכבת ממשיכה. וכעת אנחנו מתבשרים על עמדה חדשה ביציאה מהמושב נבטים בדרום, לפני פסי הרכבת והחיבור עם כביש 25. המצלמה הינה דו-כיוונית, דהיינו מצלמת גם את התנועה המתרחקת (מאחור) וגם את זו המתקרבת (מהחזית).
על המפה:
(תודות על המידע והתמונה ל- Gadikr מפורום ווייז)
כרגיל, תזכורת:
ראו הוזהרתם.
עמדת גאטסו חדשה הוקמה במהלך היומיים האחרונים בצומת הרחוב האלוף עוזי נרקיס (כביש 60) עם רחוב דרך חיזמה, ליד שכונת פסגת זאב בירושלים. המצלמה החליפה עמדת דחליל ישנה שעמדה שם.
על המפה:
(תודות על המידע והתמונה ל- ArDeDi מפורום ווייז)
כרגיל, תזכורת:
ראו הוזהרתם.
וואו! איזו כותרת מאתגרת! איך אפשר בכלל לגשת לכזו שאלה? האם יש כזו חיה – אופנוע שמסכן בצורה יוצאת דופן את מי שרוכב עליו, וגורם לו לרכוב תחת איום בלתי פוסק?
כזכור לכם, גם אני חוויתי לא מכבר תאונת דרכים לא פשוטה:
מבלי להכנס למכניקה של התאונה ושל הפגיעה, אפשר לומר שחיי ניצלו בנס, ושהעבודה הטובה של הרופאים בבית החולים הדסה עין כרם קרוב לוודאי הצילה אותי מגורל עגום של שיתוק מהמותניים ומטה לכל שארית חיי. למזלי, הנס שהתחיל בהישארותי בחיים בתאונה עצמה המשיך והגורל, השכינה, הקוסמוס או איך שלא תקראו לזה – הושיטו את ידיהם ומתחו את כנפיהם אל מעל לראשי ומעל לראשי הרופאים שניתחו אותי – וכך ניצלתי.
חודש לאחר מכן הגעתי למחלקת השיקום בבית החולים שיבא שבתל-השומר, ושם אושפזתי להמשך טיפולי שיקום שבסופם, כך אני מתכנן, אחזור לפעילות מלאה (במגבלות כאלה או אחרות, אם יהיו כאלה, אך מוקדם מדי להתייחס לכך כעת).
את התאונה האישית שלי עשיתי, שלא באשמתי, על אופנוע מדגם דוקאטי מולטיסטרדה אנדורו מודל 2016. זהו אופנוע חזק (עם כ- 160 כ"ס) ואגרסיבי למדי, אם כי מעט מתון יותר בהתנהגות הכביש מאשר דגם המולטיסטרדה S הקודם שהיה לי. כשהגעתי למחלקת השיקום מצאתי סביבי מספר לא קטן של מאושפזים שחוו תאונות במידות חומרה כאלה או אחרות על גבי אופנועים. במהלך ההכרות שלי איתם, בין שלל השאלות ששאלנו אחד את השני היו כמובן השאלות הברורות מאליהן: על מה רכבת בעת התאונה? מה גרם לתאונה? מה הנזק שנגרם לך? לאופנוע? וכו'. התשובות שקיבלתי היו כמובן שונות מאדם לאדם, אבל משהו שם גרם לי להסתקרן ולנסות לראות האם ניתן למצוא איזה מכנה משותף בין כל התאונות הללו.
המגמה החיובית נמשכת, ועמדת גאטסו חדשה הוקמה לפני מספר ימים בנקודת המפגש בין כביש הגישה למפעל פרי-אור וליישוב באר גנים צפונית לאשקלון, לבין פסי הרכבת במקום.
על המפה:
(תודות לספי88 על המידע והתמונה)
כרגיל, תזכורת:
ראו הוזהרתם.
לפני מספר ימים פורסמה הכתבה הבאה על ידי אודי עציון בידיעות:
לחלק מהרוכבים זה עלול להגיע כהפתעה. "מה פתאום? תמיד היה מותר לנסוע על השול!".
לא. רוכב האופנוע לא אמור להיות שם. החוק לא מתיר לנו לרכוב על השול הימני וגם לא על השמאלי (למעשה – אין שול שמאלי. כל מה שמעבר לקו ההפרדה הלבן איננו שול, ולכן מלכתחילה אנחנו לא אמורים להיות שם).
כפי שנכתב גם פה (ראו לינקים למטה) וגם במדיה החברתית אינספור פעמים – המשטרה מעלימה עין ביודעין מהאכיפה של הרכיבה בשול הימני בעת עומסי תנועה כל עוד הרוכבים עושים זאת בצורה אחראית ובמהירות שהיא "סבירה".
אבל החוק עצמו לא השתנה, ולכן מי שנמצא שם למעשה עובר על החוק. במידה ותהיה תאונה בינו לבין רכב, גם אם נהג הרכב יהיה אשם לכאורה במאה אחוז בתאונה, תמיד בית המשפט עשוי/עלול לקבוע כי לרוכב האופנוע יש אשמה תורמת לתאונה, בין אחוזים בודדים וכלה במאה אחוז.
תזכורת נוספת:
תזכורת בנוגע לרכיבה על השוליים – טייק 2
המשך הסטטוס-קוו בנוגע להיתר לרוכבי דו-גלגלי לרכוב בשולי הכביש בזמן עומס
תזכורת לרוכבים על השוליים – טיפים
סעו באחריות, זה הגוף שלכם שאתם מסכנים.
יופי. נכנסתם. עכשיו תשארו איתי 3 דקות.
מראש אני מזהיר אתכם – זהו פוסט שמטרתו היא אחת בלבד: לגרות ולמשוך את חוט המחשבה שלכם למחוזות שאולי לא הכרתם, ולגרום לכם לעצור לרגע ולנסות לראות האם האמור בו ישים עבורכם.
הוא כן.
כמה "כמעטים" היו לך?
תעזבו את הפלאפון רגע (אלא אם אתם קוראים בו עכשיו), ותעשו חשבון נפש קטן. שנה אחרונה, שנתיים, אולי שלוש. אם יש לכם סבלנות – אפילו עשר. תחשבו על כל הרכיבות שלכם: טיולים, קבוצתיות, סולו, רכיבה יומיומית לעבודה או ללימודים.
עכשיו נסו להיזכר בכמה פעמים חוויתם "כמעט". סיבוב שנכנסתם אליו חזק מדי. נתיב נגדי שנשפכתם אליו. רכב שלא נתן זכות קדימה וניצלתם רק בצופר או ברקס. כיכר שמישהו התפרץ אליה מולכם. קרש, שמן, סולר, חול, חיה שחצתה כביש בלילה. עייפות. חוסר ריכוז.
יש לכם בראש "כמעט" אחד לפחות? אם כן – תעצרו כאן. אם יש לכם יותר מדי כאלה, הגיע הזמן לבדוק מה אתם עושים לא נכון. קורס רכיבה מתקדמת, נהיגה מונעת, אולי משקפיים חדשים, אולי אופנוע שמתאים יותר ליכולות שלכם. ואם כלום מזה לא יעזור – אולי גם לרדת מאופנוע. כי אתם מסכנים את עצמכם ואת מי שרוכב איתכם.
אבל זה רק חלק מהעניין.
כמה "כמעטים" היו לך שאתה כלל לא מודע אליהם?
יש "כמעטים" אחרים – כאלה שאתם בכלל לא מודעים להם. נסתרים. סמויים. כאלה שחלפתם על פניהם בלי לדעת שכרגע יצאתם בנס.
פה הפואנטה.
אנחנו חושבים שאנחנו בשליטה. כשאנחנו עוקפים משאית עמוסה. כשאנחנו טסים בכבישי הצפון. כשאנחנו ממהרים לעבודה. כשמורכבת אוחזת בנו חזק ומוסיפה לנו עוד קצת אדרנלין. אנחנו בטוחים שהכל בידיים שלנו.
אבל לא.
לפעמים זו הרכיבה בקבוצה שמגינה עלינו, שנותנת לנו אנרגיות, שמדרבנת אותנו להרחיב את גבולות מעטפת הביצועים שלנו, אל מעבר למה שאנחנו רגילים. אנחנו רוצים להראות שאנחנו שווים. האגו משחק פה תפקיד חזק מאוד, גם אם נתכחש אליו בכל כוחנו. הוא שם.
לעיתים זו הרכיבה לעבודה או לפגישה שאנחנו מאחרים אליה. זה שאני ממהר עכשיו נותן לי זכות לעשות דברים שאחרת לא הייתי מעז. זה שהבוס שלי אמר לי בפירוש לא להגיע אחרי 10, מדרבן אותי להספיק את הרכיבה ב- 8 הדקות שנותרו לי, בזמן שברור לכל שאין סיכוי שאעשה את זה מבלי לעגל הרבה מאוד פינות.
לעיתים זו המורכבת שאוחזת בנו חזק מאחור, בעוד שאנחנו מרגישים את ההתרגשות שלה (ושלנו) בכל פתיחת גז, בכל בלימה חזקה. היא תעריך אותי הרבה יותר כשתראה איזה תותח אני באיילון צפון. היא תבין איזה גבר אני כשהיא תראה את התמרונים החריפים שאני מבצע בזמן רכיבה מטורפת בין רכבים.
לעיתים זו הרכיבה המנהלתית, הקבועה, המונוטונית, שגורמת לי לעשות פעולות שאחרת לא הייתי מעז לעשות. רכיבה על שוליים, חיתוך בין רכבים, קיצור רמזורים, חדירה קטנה באין כניסה. אנחנו מכירים את הציר, הוא מכיר אותנו, ואין סיכוי שיקרה שם משהו כי עברנו שם מיליון פעם בשנה האחרונה. לא?
לא. העניין הוא שאנחנו נמצאים בתוך מאגר ענק של סיכונים, וחלק עצום מהם רלוונטים לנו ביום יום. מדובר על מצבי "כמעט" שאנחנו כלל לא מודעים אליהם. מצבים שבהם אנחנו עוברים על פני קטע כביש וכלל לא חושבים על מה שיכול היה לקרות אילו היינו נתקלים בכתם סולר באמצע הסיבוב (נשמע מוכר?). מצבים שבהם אנחנו חולפים על פני משאית וכלל לא שמים לב לכך שהמטען לא מקובע אליה בצורה טובה והוא עלול להשתחרר ממש עלינו. מצבים שבהם אנחנו מתמרנים בין רכבים וכלל לא שמים לב לכך שאחד הרכבים מחליט לצאת ביציאת המחלף ממש שניה אחרי שאנחנו חולפים על פניו. מצבים בהם אנחנו רוכבים חזק באחד מכבישי הצפון, ושניה אחרי שעברנו, חוצה שועל או תן את הכביש.
כל רכיבה שלנו מלאה "כמעטים" שאנחנו לא רואים. משאית עם מטען לא מקובע. כתם סולר שלא שמנו לב אליו. רכב שמחליט ברגע האחרון לצאת במחלף כשאנחנו בדיוק חולפים. חיה שחוצה את הכביש חצי שנייה אחרי שעברנו. כל "כמעט" שכזה הוא סיכון מיידי ומוחשי לנו ולחיינו, אבל מבלי שאנחנו כלל נהיה מודעים לכך שניצלנו ממוות או פציעה קשה. אנחנו בכלל לא יכולים להתייחס אליו כ"כמעט" פשוט בגלל שאנחנו לא מודעים כלל לקיומו והתרחשותו!
וכאן טמונה הבעיה הגדולה.
אז מה ההבדל בין שני סוגי ה"כמעט"ים – זה המודע וזה הלא-מודע?
בעוד ש"כמעט" מודע מתרחש פעם אחת, פעמיים, חמש פעמים בתקופה של ככה וככה שנים – ויש לו (צריך להיות לו) אימפקט משמעותי על הרכיבה שלי, הרי ש"כמעט" לא מודע עלול להתרחש מאות ואף אלפי פעמים באותה תקופה, פשוט מכיוון שאני לא מודע לקיומו ולכן אני לא יכול לספור או לכמת אותו.
אם אני עושה טעות מודעת – אני צריך להיות מסוגל לתקן את דרכי ולמנוע ממנה להתרחש שנית.
אבל אם אני עושה אלף טעויות לא מודעות – אין לי שום דרך לדעת שהן בכלל שם, אלא אם מישהו יסב את תשומת ליבי לכך (קורסי רכיבה מתקדמת, חברים בעלי ניסיון שאני מעריך את דבריהם וכו'). אני עלול לחזור על אותה טעות אלפי פעמים מבלי שאהיה מודע לכך, ובכל פעם כזו אני בעצם חווה "כמעט", רק שאני לא יודע שהוא שם. אותה עקיפה מסוכנת, אותם תמרונים לא בטוחים בין רכבים, אותה רכיבה מהירה על השול, אותו חוסר מרווח ביטחון ביני לבין משאיות אותן אני עוקף, אותו קו לא נכון בעת רכיבה על כביש מפותל, אותה בלימה לא נכונה, אותה תנוחת רכיבה לא נכונה, וכן הלאה.
כל "כמעט" כזה הוא פחות חיים אחד במשחק. במשחק מחשב יש כמה חיים. בחיים האמיתיים – רק אחד.
יש כאלה ברי מזל שיש להם כמה הזדמנויות, והם יוצאים בשן ועין ממצבים קשים מאוד, מחלימים, וחוזרים לשחק. אבל לא כולם כאלה. ישנם רוכבים שחושבים שהם לא עשו אף טעות (רצינית) במהלך שנות הרכיבה הבוגרת שלהם, ועדיין הם נמחקים ממצבת כוח האדם של הרוכבים בישראל, ועוברים לגור בדירת שיכון בבנייני הקומות בבית העלמין סגולה. מספיקה מכה אחת, מספיקה בלימה אחת לא נכונה, מספיקה חיה אחת שחוצה מולכם את הכביש – כדי למחוק בנאדם סופית, בצורה מוחלטת, ובלי חרטות.
שני ה"כמעטים" – גם זה המודע וגם זה הלא-מודע – שניהם עלולים לחסל אותי באותה מידה.
את אחד מהם – אני רואה כשהוא מגיע.
אבל את השני – אני בכלל לא רואה, וכשהוא מתקיים, אני אפילו לא מספיק להגיד "שיט" לפני שהוא פוגע בי.
מה אפשר לעשות כדי לשפר את סיכויי ההישרדות שלי?
במילה אחת: מודעות.
בכמה מילים: אנחנו חייבים לשבור לעצמנו את הקונספט שלפיו אנחנו בלתי מנוצחים רק בגלל שלא עשינו שום תאונה משמעותית בתקופה האחרונה. לא. אנחנו שבירים מאוד, אנחנו חיים על זמן שאול שמתקצר והולך ככל שאנחנו מתפרעים יותר (גם אם אנחנו חושבים שזו "רכיבה חזקה"). אין רוכב טוב שחי לספר על כך לנכדיו. יש רוכב זהיר, רוכב מודע, רוכב חלק, רוכב נכון, רוכב שמכיר את הסביבה שלו ופועל כדי להתאים את עצמו אליה, רוכב שמצליח לקרוא את התנועה ולתמרן בתוכה בעודו מקדים בשני צעדים את האוייבים שלו.
כל "כמעט" כזה – מודע או לא מודע – יכול להיות האחרון שלכם.
קחו קורסים, לכו לתרגל. מצאו חברים שלא מושכים אתכם לשגעת, אלא כאלה שיעזרו לכם (ואולי אתם תעזרו להם) כדי להיות רוכבים טובים יותר – אבל שיעשו את זה בצורה נכונה וטובה. תקחו אחריות על עצמכם, כי זה לא הרכב שלא ראה אתכם – זה אתם שלא הצבתם את עצמכם בנקודה הנכונה, או שהתקרבתם מהר מדי לצומת. זה לא הסיבוב שהתהדק מהר מדי – זה אתם שנכנסתם אליו במהירות לא נכונה ומבלי להעריך נכון את העקומה. יש מיליון דוגמאות, אבל אני חושב שהבהרתי את הנקודה.
תחשבו על זה. זה יציל את התחת שלכם, זה ישמור לכם על ה"חיים" הבודד שנתנו לכם במתנה, וזה יאפשר לכם לשרוד עוד יום אחד בשדה הקרב הזה. אל תהיו עוד מספר בסטטיסטיקה.
האם המאמר עזר לכם? יאללה, שתפו. יש לכם טיפים נוספים? תנו בתגובות, זה יעזור לאחרים!
(כל התמונות בדף זה נמצאו באינטרנט, וקרדיט מגיע לבעליהם)
אי שם בתחילת שנת 2017 החל מישהו במשרד התחבורה להקצות משאבים להגנה (או לפחות להתראה) על פני מעברים של פסי רכבת בהם לא הותקנו מעברים מפלסיים – דהיינו במקומות בהם לא הרימו גשר או חפרו מנהרה מתחת או מעל לפסי הרכבת. במספר מקומות הותקנו עמדות למצלמות גאטסו לפני ו/או אחרי המעברים של פסי הרכבת. לעיתים מדובר בשתי עמדות נפרדות, ולעיתים מסתפקים בעמדה אחת המשמשת כמצלמה דו-כיוונית.
נכון לרגע כתיבת שורות אלה טרם ידוע האם העמדות הללו (בחלקן או בכולן) יהיו מאויישות במצלמות אמת או שמא הן תעמודנה כדחלילים ריקים במשך רוב הזמן.
עידכון אחרון לדף זה בוצע ב- 14.01.18
נקודת האור בכל הנוגע למצלמות אלה, בניגוד לקרוב ל- 95% משאר הנקודות בהן הותקנות מצלמות גאטסו על כבישי ישראל היא ללא ספק העובדה שמדובר על הסבת משאבים לטובת הציבור, בניגוד להעמדת מצלמות בדרכים מהירות בהן הייעוד היחידי הוא לשאוב עוד ועוד כספים מהציבור. די בנפש אחת שתינצל כתוצאה מהמצלמות הללו כדי שכל התקנתן תהיה שווה וראוייה.
נכון לרגע כתיבת שורות אלה קיימים מספר מצלמות על פני מחסומי רכבת (מצפון לדרום):
מערבית לכביש החוף באזור אביחיל
נעדכן במידה ועמדות נוספות מסוג זה יוקמו.
בקצרה – אל תדאגו, הכל ימשיך כרגיל. אמשיך לנטר, לעקוב ולעדכן את מיקומי המצלמות, וכמובן אמשיך לעדכן במצבי ובהתקדמות בתהליך השיקום. ברגע שאוכל (וזה עלול לקחת קצת זמן, מסיבות מובנות) אחזור להעלות גם מבחני אופנועים.
תודה לכל מי שכתב, התקשר, ביקר ועקב אחרי הבלוג בחודשיים האחרונים. זה לא מובן מאליו, ולראות כמות כזו של עוקבים עושה רק טוב בלב.
עכשיו זו כבר עובדה מוגמרת. מישהו במשרד התחבורה החליט להקצות משאבים להגנה (או לפחות להתראה) על פני מעברים של פסי רכבת בהם לא הותקנו מעברים מפלסיים – דהיינו במקומות בהם לא הרימו גשר או חפרו מנהרה מתחת או מעל לפסי הרכבת. בין אם העמדות הללו יהיו מאויישות במצלמות אמת ובין אם הן תעמודנה כדחלילים ריקים במשך רוב הזמן – את זה ימים יגידו. אבל ללא ספק מדובר על הסבת משאבים לטובת הציבור, בניגוד להעמדת מצלמות בדרכים מהירות בהן הייעוד היחידי הוא לשאוב עוד ועוד כספים מהציבור.
תזכורת: מחסומי רכבת ב-נחשולים (דור), עתלית, כביש 206, כביש 5511 (חוות רונית).
על כל פנים, אילו שתי עמדות הנמצאות על דרך חקלאית ממזרח לאביחיל, והן נמצאות עשרות מטרים מזרחית לכביש החוף (כביש מספר 2) באזור הצפוני לנתניה, ומעט דרומה מביתן אהרון. לרובם המוחלט של הנהגים אין כל סיכוי או סיבה להתקל בהן.
שתי העמדות:
המזרחית מבין השתיים:
המערבית מבין השתיים:
על המפה:
(קרדיט ל- zeze13 על התמונות והמידע)
כרגיל, תזכורת:
ראו הוזהרתם.
המצלמה מותקנת על כביש 398 בין גבעת הארבעה לצומת בית סחור ירושלים, דרומית לאום טובא, והיא דו-כיוונית ככל הנראה, כלומר מצלמת גם את התנועה המתקרבת אליה (חזיתית), וגם את זו המתרחקת ממנה.
חסרה תמונה, אודה לעזרה.
על המפה:
כרגיל, תזכורת:
ראו הוזהרתם.
