מהו האופנוע הכי מסוכן לרכיבה? לכאורה
וואו! איזו כותרת מאתגרת! איך אפשר בכלל לגשת לכזו שאלה? האם יש כזו חיה – אופנוע שמסכן בצורה יוצאת דופן את מי שרוכב עליו, וגורם לו לרכוב תחת איום בלתי פוסק?
כזכור לכם, גם אני חוויתי לא מכבר תאונת דרכים לא פשוטה:
מבלי להכנס למכניקה של התאונה ושל הפגיעה, אפשר לומר שחיי ניצלו בנס, ושהעבודה הטובה של הרופאים בבית החולים הדסה עין כרם קרוב לוודאי הצילה אותי מגורל עגום של שיתוק מהמותניים ומטה לכל שארית חיי. למזלי, הנס שהתחיל בהישארותי בחיים בתאונה עצמה המשיך והגורל, השכינה, הקוסמוס או איך שלא תקראו לזה – הושיטו את ידיהם ומתחו את כנפיהם אל מעל לראשי ומעל לראשי הרופאים שניתחו אותי – וכך ניצלתי.
חודש לאחר מכן הגעתי למחלקת השיקום בבית החולים שיבא שבתל-השומר, ושם אושפזתי להמשך טיפולי שיקום שבסופם, כך אני מתכנן, אחזור לפעילות מלאה (במגבלות כאלה או אחרות, אם יהיו כאלה, אך מוקדם מדי להתייחס לכך כעת).
את התאונה האישית שלי עשיתי, שלא באשמתי, על אופנוע מדגם דוקאטי מולטיסטרדה אנדורו מודל 2016. זהו אופנוע חזק (עם כ- 160 כ"ס) ואגרסיבי למדי, אם כי מעט מתון יותר בהתנהגות הכביש מאשר דגם המולטיסטרדה S הקודם שהיה לי. כשהגעתי למחלקת השיקום מצאתי סביבי מספר לא קטן של מאושפזים שחוו תאונות במידות חומרה כאלה או אחרות על גבי אופנועים. במהלך ההכרות שלי איתם, בין שלל השאלות ששאלנו אחד את השני היו כמובן השאלות הברורות מאליהן: על מה רכבת בעת התאונה? מה גרם לתאונה? מה הנזק שנגרם לך? לאופנוע? וכו'. התשובות שקיבלתי היו כמובן שונות מאדם לאדם, אבל משהו שם גרם לי להסתקרן ולנסות לראות האם ניתן למצוא איזה מכנה משותף בין כל התאונות הללו.
ובכן, ניגשתי לבדוק את העניין. ראשית, יש לומר במלוא כובד הראש (ולכן אקצה לעניין פסקה נפרדת, כדי שהיא תהיה ברורה ומעל לכל ספק):
הבדיקה שערכתי היא מדגמית בלבד ומבוססת על תקופה של כ- 3 חודשים תוך כדי שיחה עם מספר מאושפזים שהמכנה המשותף של כולם הוא האישפוז במחלקות השיקום בתה"ש. אין מדובר במחקר סטטיסטי ארוך טווח ולכן המסקנות הללו הן שלי ורק שלי.
ראשית צריך לשאול שאלה חשובה: האם תאונות דרכים שבהן היו מעורבים אופנועים שהרוכבים עליהם נפטרו עקב התאונה נכללים בבדיקה זו? התשובה לכך היא לא. ישנן, לצערי, מספר רב מדי של תאונות דרכים שבהן נהרגים רוכבי אופנוע. השנה, ב- 2017, עוד לא הגענו למחצית השנה וכבר הגענו להרוג ה-143 מתחילת השנה. לפי נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, נכון לרגע כתיבת שורות אלה אנחנו עומדים על 26 רוכבי אופנוע הרוגים תחילת השנה, וזאת לעומת 16 בתקופה המקבילה אשתקד. מספר מזעזע לכל הדעות. חלק מהרוכבים ההרוגים נפגעו בעודם נוסעים על קטנועים, חלק אחר על אופנועי ספורט חזקים, וחלק אחר בעודם רוכבים על אופנועים "רגילים" שלא היו אמורים כלל להוות איום על הרוכבים. מדוע?
הסיבה לכך היא כמובן אופי וסוג התאונה. ישנן תאונות עצמיות רבות שבהן רוכבי אופנוע נתקלים במכשול, מחליקים על כתם שמן/סולר, מאבדים שליטה בגלל גורם לא ידוע כזה או אחר. או מהירות. כן, מהירות היא בהחלט גורם משפיע בתאונות של אובדן שליטה. לא בכולן, לא תמיד, אבל לעיתים כן, וצריך לתת על כך את הדעת כמובן.
חלק גדול מהתאונות הן תאונות מעורבות, בהן יש שילוב של פגיעת רכב באופנוע (או להיפך). תאונות אלה מן הסתם יכולות להיגרם ממגוון עצום של סיבות, כמו למשל חוסר תשומת לב של הרוכב, עקיפות לא נכונות אחד של השני, סטייה מנתיב, אי מתן זכות קדימה, חציית צומת באור אדום, פניה מנתיב שאסורה בו הפניה, פרסה במקום אסור ועוד ועוד. לדוגמה, תאונה טרייה בין רוכב על R1 לבין רכב שמבצע פניה בצומת (וזאת מבלי לחוות דעה מי אשם בתאונה מכיוון שאין לי את הנתונים לעשות זאת כעת):
ובכל זאת, איזה אופנוע מזכה את הרוכב עליו בסיכוי טוב להגיע למחלקת השיקום בתל-השומר?
ובכן, כדי לענות על השאלה הזו בדקתי וחקרתי אצל המאושפזים במחלקות אלה בפרק הזמן שצויין מעלה – 3 חודשים. כולם ענו על השאלה "על איזה אופנוע רכבת בזמן התאונה".
אני אשאיר אתכם במתח ואעביר את השאלה אליכם: מהו לדעתכם סוג האופנוע הכי מסוכן לבעליו, בהתבסס על הבדיקה שהתבצעה במחלקות השיקום בבית החולים שיבא שבתל-השומר? כתבו את דעתכם בתגובות למטה. אני אפרסם את התשובה הנכונה בעוד מספר ימים.
עריכה: הנה הלינק למאמר ההמשך שנכתב 3 ימים לאחר פרסום מאמר זה:
About The Author
Mitsu
מיצו הוא שם העט בו אני מוכר בקהילת רוכבי הדו"ג, אבל שמי האמיתי הוא דניאל פטרי. אופנועים הם התשוקה שלי, ואם זה היה תלוי בי, הייתי מתעסק רק בהם. למזלי (או שלא) יש לי בחיים הרבה עניינים אחרים שדורשים את תשומת ליבי... אתם יכולים למצוא אותי פה, אבל מכיוון שאני אוהב לכתוב כשעולה בי המוזה (בעיקר כשמעצבנים אותי, אבל לא רק), אז יוצא שאני גם כותב המון במקומות נוספים, וכתבות שאני כתבתי פורסמו בעבר במגוון מדיות כמו YNET, מוטו, פולגז, גלובס, כלכליסט, אוטו ועוד. בכל הקשור לנושאים המופיעים באתר זה ניתן ליצור איתי קשר דרך הקישור המופיע בראש כל דף.
סופרספורט.
אני מאמין שהתשובה היא כל אופנוע וזה נורא תלוי ברוכב.
מאופנוע אגרסיבי אפשר להוציא יותר או פחות וזה הכל בשליטת הרוכב.
מצד שני רבות התאונות שכלל לא קשורות לרוכב או לאופנוע ועל כן אין פה בכלל קשר סטטיסטי – למורת שרכיבה בהגדה מעלה את הסיכון… 🙁
האופנוע לא רלוונטי. רק הרוכב.
אקדח, היה זה בול או גלוק, 9 מ"מ או 0.45, בהיותו מונח על השידה, כדור בקנה, פטיש דרוך לאחור, נצרה פתוחה, אינו מסוגל לפגוע באיש. לאן זה ימשיך מכאן, תקבע היד שמנענעת את העריסה. יד פזיזה תפלוט כדור וכדרכם של כדורים טועים, מישהו ימות.
אותו כנל אופנוע.
היה זה סופר ספורט או הארלי, 600 סמ"ק או 1200, בהיותו עומד בחניה, מיכל דלק מלא, מפתח בסוויץ', לא יפגע באיש.
מה תפוצת האופנועים? למשל, כמה cbr נמכר יותר (כמותית) מדוקאטי?
לעניות דעתי.אופנוע כמו כל "כלי נשק" הוא ערימה של ברזל וטכנולוגיות.
אופנוע עלול לסבול מתקלה טכנית שתגרום לאובדן שליטה.אבל……..
אופנוע לא נוסע מעצמו לא לברבהר ולא לדולומיטים.
להבדיל מסוס שיש בו מידה של עצמאות.האופנוע ממש דביל.לא מסוגל לעשות בעצמו ממש כלום.
המשתנה הבעייתי בתרחישים השונים הם הרוכבים.הנוהגים,הבוסים של האופנוע….
טימקס…
ולא בגלל כלי הרכב אלא בגלל אופי הרכיבה המאפיין את הרוכבים על הכלי הזה, לא נתקלתי בטימקס שנוסע בצורה נורמטיבית
טימקס
אני חושב שהבעלים מסוכן לעצמו ולאופנוע ולא ההיפך.
אופי האופנוע תואם את הבחירה שלנו – את האופי שלנו.
לאחרונה החלפתי אופנוע כי הבנתי שהבחירה שלי בבנדיט 1250 שהוא אפונוע די אגרסיבי ביכולות התאוצה וההשכבה שלו – תוביל אותי למשכב. והחרתי באופנוע עם אופי מתון בהרבה.
אני הייתי מסוכן לעצמי החלטתי להילחם בעצמי
טימקס ללא ספק.. דש לאופיר מחגי
ברור שאופנוע שטח. הוא פוצע ב 99אחוז מהמיקרים ובאחוז הנותר הורג
או בעצם קטנוע כי מבחינת כמותית אין לו מתחרים מבחינת המבנה שלו הוא הכי מסוכן
השאלה צריכה להיות לא כמה רוכבים פצועים סביבך אלא ביחס לכמות בארץ
הייתי מהמר על טי מקס
קטנועים פחות בטיחותיים ורוכבים עליהם בעיקר באזורים צפופים.
אין כזה דבר אופנוע מסוכן לרכיבה!!!!!
יש רוכב שלא יודע מה שהוא עושה !!!!!!!!!!!!!
תמיד אפשר להאשים את האופנוע, אך לצערינו הוא לא אשם כלל הוא בסך הכל מכונה שמקבלת פקודות מהרוכב.
תמיד אפשר להאשים את נהגי המכוניות שמוגנים בתוך פחית, אך לצערינו לרב הרוכב אשם מסיבה אחת תיכנון נתיב נסיעה לא נכון או לא תואם את תנאי הדרך.
לפני שאנחנו מוצאים אשמים אנחנו צריכים לעשות בדק בית ולראות איך אנחנו יכולנו להמנע בכלל מלהגיע למצב של כמעט תאונה.
ואם הגענו למצב של כמעט תאונה, פשוט לעצור בצד להרגע ולהתחיל לעשות תחקיר מלא וניתוח של הפעולות שגרמו לנו להגיע למצב הזה? איפה אנחנו יכולים לשפר את התיכנון? להימנע מלהגיע למצבים שקשה לצאת מהם!
אנחנו צריכים להבין שלאופנוע אין מגבלות, לכל אחד מאיתנו יש מגבלות פיזיות ותת מודעיות שמגבילות את האופנוע להגיע לקצה גבול היכולת שלו.
לכן אינני מסכים כלל עם התור דעה הזה.
מי שכתב אותו צריך לעשות בדק בית רציני, ולנסות לשפר עם תור דעה חדש שהנושא איזה רוכב מסוכן לעצמו.
הבעיה היא לא באופנועים, הבעיה היא בנו, הרוכבים. הדבר היחיד שמגביל רוכב שיש לו רישיון בלתי מוגבל היא בגרותו והיכולת שלו להבין את אחוזי הסיכון שהוא לוקח על עצמו. אם אדם יודע שיש לו יד ימין כבדה וניסיון מועט (ורובנו כאלה בישראל, כי אנחנו לא באמת עושים ימי מסלול) אז הוא מסתכן בכך שהוא לוקח אופנוע קיצון.
בסוף, אם יש לך אופנוע גדול, בולט בשטח אתה מסתכן פחות מאשר עם אופנוע קטן שאינו בולט. כמובן זה לא אומר שתהיה בסדר. אני חושב שכל אופנועי הקצה למיניהם (בגדול כל קטגוריית הסופר-ספורט) לא ממש מתאימים למדינתנו הקטנה והמאוד צפופה במכוניות. הם מהווים יותר סיכון מאשר תועלת, אבל זו דעתי בלבד.
בסופו של יום, הרוכב מסכן את עצמו בלבד, הכלי רק מוסיף לסיכון או לא (הוא לא יכול לגרוע ממנו). אני חושב שאחד הסרטים האהובים עליי, שמגלם את סיפור חייו של איש שאני מעריץ (ניקי לאודה) מעביר את זה בצורה הכי טובה כשהוא מסביר את זה ברכב לאשתו לעתיד:
Niki Lauda: There's no need to drive fast, it just increases the percentage of risk. We're not in a hurry, I'm not being paid. Right now, with zero incentive or reward, why would I drive fast?
אני חושב שיש יותר תאונות כי יש יותר רוכבים בכביש וכמובן יותר רכבים עם נהגים עצבניים מהעומס.
אני לא מבין איך במרוצים הם עושים תאונות במהירויות עצומות ולא קורה להם כלום.
טימקס כמובן. בהכללה אופי הרוכבים, שכיחות תפוצת הכלי
זה פחות קשור לאופנוע ויותר קשור לרוכב. אבל, וזה אבל גדול, כמו שכתבת זה גם קשור למהירות ובגלל זה ככל שהאופנוע עם נפח יותר גדול ככה יותר קל ליסוע עליו מהר והסבירות לתאונה עולה.
אני דווקא אתחיל את התשובה שלי במענה לשאלה של רונן כאן למעלה,
אתה שואל שאלה טובה כי אתה רואה אופנוען מתרסק ב 230 קמ"ש ואחרי שהוא מסיים להתגלגל הוא קם והדבר הראשון שהוא עושה זה לרוץ להרים את האופנוע ולנסות לחזור למירוץ, לא נורמלי, בלתי אפשרי, אבל הוא עושה את זה כי הוא יכול.
כשמבינים את המנגנון של התאונה, את הדינמיקה והקינמטיקה שלה מבינים שאם רוכב מחליק ולא נבלם בבת אחת כנגד עצם קשה (מכונית, עץ, מעקה, עמוד, מדרכה, סלע … ) ובהנחה שהוא ממוגן במיגון כנגד "שחיקה" אז ב 90% הוא מסיים את זה על הרגליים.
ופה נעוצה גם חלק מהטעות של רוכבי הכביש, אי אפשר להעתיק את סגנון הרכיבה במסלול לרחוב או לכביש ציבורי בעיקר מהסיבה שזה לא שטח "סטרילי", גם ולנטינו רוסי ירום הודו לא ישרוד התרסקות בנס הרים או במכתש רמון.
לשאלה של מיצו, לא כי אני כזה חכם אלא כי זה סקרן אותי בשנה האחרונה, תאונות של אופנועים מעל 500 סמ"ק הן קטלניות יותר אבל רוב הנפגעים הקשים והבינוניים נמצאים בפרוסת הנפח שבין 125 סמ"ק ל 250 סמ"ק, קרי הקטנועים.
למי שיש קצת זמן שיחפש באתר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את דו"ח תאונות הדרכים בישראל לשנת 2015, מהמספרים אפשר לקבל תמונה טובה על כמות התאונות, האופי שלהן (חזית-צד, חזית-חזית, עצמית, חזית-אחור ועוד, כל זה בחלוקה לפי סמ"ק.
שווה עיון.
מאיר
זה הרוכב…. איך שהוא נוהג … ואיך שהוא מתחזק את הכלי שלו!!!
גם הרוכב הכי מסוכן על הכלי הכי בטיחוטי יעשה תאונה
לפי השכל: דו שימושי לסוגיו. מרכז כובד גבוה מקטין אחיזה בסיבובים, ומאריך את משך הבלימה. צמיגים שהם לא מותאמים ב 100 אחוז לכביש גם הם גורעים מהאחיזה ויכולת הבלימה.
לפי הרגש: טימקס ודומיו. לא בגלל האופנוע, בגלל הרוכב.
מבחינת בטיחות- קטנוע הוא הכלי הכי מסוכן.
אם מתייחסים רק לקטגוריית האופנועים, אופנועי ספורט.
קשה לדעת או לנחש…אני מאוד סקרן מה התשובה
קטנוע. בגלל אופי הרוכבים.
כל אופנוע מסוכן לבעליו!
כל ביל אופנוע מסכן את עצמו ברוכבו על כל כלי רכב דו גלגלי.עצם הרכיבה על דו גלגלי מעידה שהאדם לא נורמטיבי ובעל בעית קשב כזו או אחרת. צרפו לזה את מקדם ההיפר הפסיכולוגי ותקבלו סיכון בחזקה מסויימת
מטבע הדברים בחירה באופנוע בעל יכולות ספורטיביות יאתגר את הרוכב לבדוק יכולות. ויגדיל את הסיכון לטעות בהערכת נתוני הדרך.
מפה יתקצר המרחק למחלקות השיקום במקרה הטוב…
בכל מקרה הרוכב אשם.
אקצין גם למקרה בו עברת בירוק לבין נהג/רוכב שאיבד את הראש ועבר באדום.
ספר אח"כ (למעלה או במקרה הטוב למטה..) שאתה לא אשם.
בשיח על תאונות יש תמיד הרבה דמגוגיה, ודעות קדומות מעט מאוד מדע. מיצו השכיל להזהיר שהמאמר שלו איני מדגם מייצג ומסקנותיו אינן מדעיות אבל הואיל והוא הניח על השולחן עובדה מפתיעה (שרוב הנפגעים בשלושת החודשים שהו בדק במחלקת השיקום בתהש) רכבו על ב מ וו 1200GS.
החשיבות היא בעצם ניהול השיחה אבל על עובדה אחת שנכתבה במאמר סעיף 4 ושחזרו עליה במספר תגובות אני רוצה להקרין אור מיוחד וחולק.
״כל תאונה – אופנוע או רכב – היא מאורע שניתן היה למנוע אותו״
זו קביעה מסוכנת ולא נכונה. וסביר:
כל חוקר תאונות מתחיל יודע כי שלושה הם הגורמים לתאונות הגורם האנושי, הרכב, והכביש. הכביש אינו בשליטתנו כמעט באופן מוחלט. אנחנו סומכים שהכביש נקי פנוי ושאין בו הפתעות ואנחנו מקטינים את הסיכון על ידי האטה לפני שטחים לא ברורים או סמויים מהעין אבל בסוף אנו עלולים לפגוש מפגע בלתי צפוי בכביש.
הרכב גם הוא לא בשליטתנו במוחלטת. נכון אם נחליף צמיגים בזמן, נכניס אותו לטיפולים בזמן ולא הרכוב כשיש תרלה ידועה באופנוע נקטין מאוד את הסיכוי שהוא יכזיב אותנו אבל לעולם מכשיר מכני יכול להתקלקל ברגע לא נכון ולגרום לתאונה והיו דברים מעולם.
הגורם האנושי הוא הגורם שכולנו מטילים את יהבנו על שליטתו. ראשית הגורם האנושי הוא לא רק אנחנו הרוכבים הוא גם משתמשי דרך אחרים נהגים, הולכי רגל , רוכבים אחרים ודומיהם ועליהם אין לנו שום שליטה. נכון יש כללי תעבורה שרוב הנהגים מצייתים להם (נגיד) אבל אנשים טועים, נבהלים, או סתם לא ממושמעים וכל אלה גורם אנושי שאינו בשליטתנו.
אבל רגע נדבר גם על הגורם האנושי שכן בשליטתנו, לכאורה. אנחנו הרוכב. היום אני רוכב על דושים כבדים, 1200GS במסעותי בעולם וסופר טנרה בבית. בעבר רכבתי על VFR1200F ולפניו על CB1000R וחד משמעית אני אומר סגנון הרכיבה שלי על אופנועים אלה שהם חזקים ומהירים עם תנוחה ספורטיבית שונה מסגנוני על דוש גדול.
לכל אופנוע יש את הזון שלו. נקודת שיוט שבה המנוע, השילדה והרוכב מרגישים במיטבם. באופנועים מסויימים זה במהירויות מאוד גבוהות יחסית לעוברי הדרך האירים והדבר יוצר סיכון מובנה. כמובן שרוכב ממושמע יכול לרכוב מתחת לסון של האופנוע אולם לדעתי זה לא מצב יציב.
לסיכום המחשבה כאילו הכל תלוי בנו מקטינה את הסיכון הנתפס על ידינו כרוכבים, וכתוצאה מקטינה גם את מידת הזהירות ואת מרווחי הבטיחות שאנו יוצרים לנו. זה פשוט לא נכון, יש הרבה סיבות לתאונות שרובן אינן בשליטתנו ועלינו החובה להישמר להזהר ולעשות הכל כדי שלא נגמור בבית חולים או אף גרוע מכך.
ועוד מחשבה אחרונה – אולי מכל התאונות שמיצו בדק אלה ששרדו והם בשיקום הם אלה על דוש גדול וכל אלה שלא נבדקו ולא אתרי מזלם לשרוד את התאונה רכבו על אופנועים מסוג אחר ספורטיבי יותר?? אר מחשבה.
הכותב מנהל חברת תיירות אופנועים בינלאומית ורוכב עשרות אי קמ בארץ ובעולם
מוזר שאף אחד כאן לא העלה את הנינג׳ה 400