מיצו בדרכים

את קווין קודי כבר פגשנו פה בעבר בסרטון טיפים אודות עמידה נכונה על אופנועי אדוונצ'ר וכן טיפים אודות פניה נכונה באמצעות הרגליים על אופנועי אדוונצ'ר. קודי הוא שלוש פעמים אלוף באחה 1000, פעמיים אלוף באחה 500, ומחזיק באי אילו עוד תארים ונצחונות.

הפעם, הסרטון מתמקד בטכניקות בלימה נכונה, על דרכי עפר לא סלולות, של אופנועי אדוונצ'ר. הטכניקה המודגמת בסרטון דורשת תרגול, אבל אם מבצעים אותה בצורה נכונה, ניתן באמצעותה לגרום לאופנוע, גם אם הוא גדול וכבד, לעצור בתוך מרחק קצר למדי, תוך כדי נעילת שני הגלגלים, וללא איבוד שליטה על האופנוע.

המצלמה הוצבה בכביש 40 בצומת ירקון, לפני הגשר של כביש 5, ומכוונת דרומה לנוסעים לכיוון פתח-תקווה. המצלמה מוצבת על אי התנועה משמאל.

תודה לאביב על התמונה.

המפה:

כרגיל אסיים בתזכורת:

מפת מצלמות גאטסו בישראל

רשימת מיקומי מצלמות גאטסו

ראו הוזהרתם.

את קווין קודי כבר פגשנו פה בעבר בסרטון טיפים אודות עמידה נכונה על אופנועי אדוונצ'ר. הבחור לא פראייר, הוא שלוש פעמים אלוף באחה 1000, פעמיים אלוף באחה 500, ומחזיק באי אילו עוד תארים ונצחונות כולל תואר "רוקי של השנה" במירוץ פאריז דקאר של שנת 2011.

הפעם, הסרטון מתמקד בטכניקות פניה נכונה, על דרכי עפר לא סלולות, של אופנועי אדוונצ'ר. באמצעות שימוש בטכניקה נכונה ניתן לגרום לאופנוע, גם אם הוא גדול וכבד, לפנות בצורה יעילה תוך כדי מינימום מאמץ גופני ושמירה על יציבה נכונה על האופנוע.

המצלמה מוצבת על אי התנועה בצומת של כביש 44 עם הכניסה לבאר יעקב, ומכוונת לכיוון דרום, לנוסעים לכיוון רמלה.

המפה:

כרגיל אסיים בתזכורת:

מפת מצלמות גאטסו בישראל

רשימת מיקומי מצלמות גאטסו

ראו הוזהרתם.

ללא ספק, זוהי הקטגוריה החמה והאקטואלית ביותר בעולם האופנוענות, ובה מתרחשים הקרבות המרתקים ביותר בין היצרנים השונים. ככזו, רבים הרוכבים העולים על אופנועי אדוונצ'ר גדולים (ולעיתים גם מגושמים), ויוצאים לרכיבה הכוללת בתוכה גם קטעי עפר סלולים (ולעיתים מעבר לכך, הכל כתלות בגודל ה"חבילה" של הרוכב ובעומק הכיס שלו).

הרבה רוכבים מאמצים לעצמם טכניקת רכיבה שגוייה ביסודה בעת שהם עולים על שבילי עפר, קטעים בהם רצוי שהרוכב ירכב בעמידה על האופנוע. אך בעוד שעמידה בפוזיציה לא נכונה עלולה לעייף את הרוכב (רגליים, ידיים, צוואר) ברכיבה לאורך זמן, שימוש בטכניקה נכונה תאפשר לו להמשיך ברכיבה במשך שעות רבות ללא עייפות.

את הטיפים האלה אנחנו מקבלים באמצעות סרטון אותו מעביר קווין קודי (Quinn Cody), שלוש פעמים אלוף באחה 1000, פעמיים אלוף באחה 500, ומחזיק באי אילו עוד תארים ונצחונות כולל תואר "רוקי של השנה" במירוץ פאריז דקאר של שנת 2011.

מעניין, שווה צפייה.

האם אתם מהרוכבים שמשוכנעים שאתם חייבים להחזיק עליכם בכל עת כלי עבודה רב-גוני שיעזור לכם לטפל באותן בעיות קטנות (אבל מעצבנות) שכולנו נתקלים בהם מדי פעם? האם גם אתם מתקשים למצוא מקום לאותו אולר-רב-גוני (מה שמכונה Multi-Tool) כדוגמת האולרים של Leatherman ואחרים?

גם אני.

ולכן התלהבתי מאוד לגלות כלי עבודה חדש, בעצם תשובה כמעט אולטימטיבית, שיצרה חברת Leatherman – כלי המכונה Leatherman Tread. הכלי נראה כצמיד, או אם תרצו רצועה מתכתית של שעון (למעשה אפשר להרכיב שם שם שעון בדגם המכונה Leatherman TreadTM QM1).

הכלי הרב-תכליתי עשוי מפלדת אל-חלד העמידה בפני קורוזיה, כשכל חוליה (או לינק) ברצועה מהווה כלי עבודה בפני עצמו – שניים עד שלושה כלים שונים לכל חוליה – ובסך הכל עד 25 כלי עבודה שימושיים כדוגמת מברגים שונים, מפתחות אלן, פטישון לשבירת חירום של חלונות ועוד, וכל זאת מבלי לגזול מקום יקר בכיס המכנסיים או הז'קט, ויחד עם זאת המאפשר להם להיות עליך בכל עת.

כל חוליה מחוברת לחברתה באמצעות מחברים שניתנים לפתיחה מהירה, וכך ניתן גם לסדר את החוליות לפי הסדר המתאים לכם, וכן להוסיף או להסיר חוליות לפי הצורך. גם הסוגר עצמו משמש ככלי עבודה, עם פותחן בקבוקים ומברג שטוח.

הכלי זמין בשתי תצורות – צבע של פלדת אל-חלד וציפוי דמוי יהלום בצביעה שחורה, ומשקלו 150 גרם.

בארץ מחיר הדגם הכסוף 995 ₪, ומחיר הדגם השחור 1295 ₪. בארץ ניתן להשיג את הכלי ברשתות ג'נטלמן, ריקושט וחנויות המחנאות.

לאתר היצרן:

http://www.leatherman.com/tread.html

הוידאו:

בתור בעלים (מאושר, יש לציין) של דוקאטי מולטיסטרדה 1200S אני יכול לספר לכם, עם מידה מסויימת של מעורבות אישית, שדגם ה- DVT של שנת 2015 כבר הוכיח את עצמו כמוביל טכנולוגי בקטגוריה של אופנועי האדוונצ'ר התוססת. העובדה שיצרנים נוספים מנסים להתחרות בדוקאטי בקטגוריה הזו (במוו למשל, עם ה- XR) מצביעה על כך שהם צדקו בכיוון שאליו הם הלכו.

למולטיסטרדה מערכות אלקטרוניות מתוחכמות רבות שפרצו את הדרך בתחום השליטה על האופנוע והתנהגותו. מערכת בולמים ממוחשבת עם עשרות מצבים המותאמים לצרכי הרוכב, מערכת ABS המותאמת לבלימה משולבת מיטבית גם בעת הטיה, מערכת בקרת אחיזה מתוחכמת עם 8 מצבים, וכן בקרת ווילי מרובה מצבים גם היא. על כל הקונפיגורציה הזו מנצחים 4 מצבי ניהול מנוע, שהבחירה של הרוכב ביניהם מגדירה בלחיצת כפתור בכידון את תפוקת המנוע והדרך שבה הוא מתנהג, וכן את הקומבינציות השונות של כל המערכות והבקרות האלקטרוניות. כאילו שזה לא מספיק, לאופנוע יש גם מערכת בלוטות' מרכזית כסטנדרט, המאפשרת חיבור של האופנוע כ-רכזת (או Hub) אל מערכות מולטימדיה עם שליטה מהכידון, מערכת GPS, דיבוריות קסדה לרוכב ולמורכב/ת, וכמובן לטלפון סלולרי, וכל זה מוצג בצורה צבעונית וברורה לרוכב באמצעות צג TFT גדול.

אבל זה לא הכל. כעת משחררת דוקאטי אפליקציה חדשה (כרגע, לצערי, רק למכשירי אייפון, זמינה להורדה ב- App Store, ובעתיד הקרוב גם לאנדרואיד). האפליקציה מאפשרת לרוכב חוויה שאנחנו לא מכירים בשום אופנוע אחר. באמצעותה אפשר להתבונן במידע אודות ביצועי האופנוע בזמן אמת, מידע לגבי נתיב הרכיבה, מצבי הרכיבה ואחוזי השימוש בארבעת המצבים השונים, תצרוכת הדלק, ועוד.

בתוך האפליקציה מוקלטים גם ההספק המקסימלי והממוצע של האופנוע בכוחות סוס, מהירות הרכיבה, את מרחק הנסיעה, וגם – מעניין במיוחד – זווית ההטיה של האופנוע. כל זה כאמור מתועד על פני מפת ציר התנועה של אותה רכיבה. לאחר הרכיבה יכול הרוכב לחזור אחורה לאורך ציר הרכיבה ולראות היכן הוא השיג את זווית ההטיה המכובדת ביותר, היכן הצליח להוציא את מירב ההספק מן האופנוע, ואפילו לראות באיזה מצב רכיבה מומלץ לעשות את הרכיבה הזו בעתיד.

בנוסף לנתונים אלה, מאפשרת האפליקציה להוסיף תמונות לציר הרכיבה וכן להגדיר לעצמו יעדים כגון מרחקי רכיבה שאותם הוא יכול לשאוף להשיג.

האפליקציה אוספת את כל המידע הזה מה- Control Area Network או CAN בקיצור, באמצעות חיבור הבלוטות' המחבר בין הסמארטפון (כאמור נכון לרגע כתיבת שורות אלה – רק אייפון, אנדרואיד בהמשך) לבין האופנוע.

פיצ'ר נוסף של האפליקציה מאפשר לשתף את כל המידע הזה באמצעות רשתות חברתיות, מה שמעלה שאלה שמטרידה אותי במיוחד: מי לעזעזל ירצה להעלות פוסט לרשת חברתית כמו טויטר או פייסבוק שבו הוא מתועד כשהוא נוסע במהירות לא חוקית? ולאו דווקא בהקשר לשיתוף, ישנם כאלה שעלולים למצוא את כל התיעוד הזה כבעייתי במיוחד לאור העובדה שבמקרה של תאונה שבה המשטרה שמה ידה על הסמארטפון, כל המידע המתועד באפליקציה עלול להביא לכך שהרוכב יואשם באחריות לתאונה.

לקידמה יש מחיר, ואנחנו צריכים להיות מוכנים לשלם אותו.

למידע נוסף:

Multistrada Link

להורדת האפליקציה לאייפון

(תמונות – דוקאטי)

לרוב, כשנהג חוטף דו"ח מהירות ממצלמה אלקטרונית, הוא מתעצבן. אולי מקלל לעצמו בלב, אולי מאחל איזה איחול שמח ולבבי למי שהציב את המצלמה במקום. יש כאלה, כך אני מניח, שמוכנים ללמוד לקח בעצמם מהדו"ח שקיבלו, אולי להאט בנקודה הספציפית ההיא, אולי להאט בנהיגה או רכיבה בכלל. איש איש והלקח שלו.

ככה יעשה למצלמות גאטסו (בבריטניה)

השם יקום דמה – שרשור מצלמות גאטסו ז"ל (או קרובות לכך)

אבל יש כאלה שמחליטים שהם לא יעברו על זה בשתיקה. יש כאלה שמחליטים "לגבות" בחזרה את אותו מס מהרשויות, או מהעירייה שנתנה להם את הדו"ח.

בין אם אתם מזדהים עם הגישה הזו ובין אם לא, הרי לפניכם סיפור שפורסם בתקשורת בגרמניה:

אדם או אנשים מסויימים שזהותם לא נודעת בשלב זה, החליטו שאשכול מצלמות המהירות שמוצב על כביש מהיר בשם Bundesstraße 3 בפאתי העיר מארבורג בגרמניה לא מתאים להם. או שהם קיבלו בעבר דו"ח ממצלמה במקום, או שהם תכננו לעולם לא לקבל שם דו"ח. כך או כך, אותם אלמונים קמו ועשו מעשה.

מתישהו בין 5 בערב ל- 8:20 בבוקר של אתמול, אותם אלמונים נכנסו לאתר בניה סמוך, ובאמצעות מפתח אוניברסלי הניעו דחפור מסוג באגר, נסעו איתו מרחק קצר למיקום המצלמות, ובאמצעות הכף פשוט עקרו לגמרי את כל עמודי המצלמה ותלשו אותם ממקומם.

לאחר מכן הם נטשו את הבאגר ואת המצלמות המנותצות, והסתלקו מהמקום.

המשטרה המקומית פתחה בחקירה.

יש לציין כי באוטובאנים של גרמניה אין, לרוב, מגבלת מהירות על הנסיעה בכביש כל עוד הנסיעה או הרכיבה נעשית בצורה אחראית ולפי תנאי הדרך, הראות ומזג האוויר. יחד עם זאת, בכבישים עירוניים, בינעירוניים וכבישים מהירים רגילים יש מגבלת מהירות סבירה למדי של 50, 100 ו- 130 קמ"ש בהתאמה.

המצלמה הוסרה עקב עבודות הבניה של הרכבת הקלה.

פריט טריוויה: זו היתה מצלמת הגאטסו העירונית הראשונה שהותקנה.

כרגיל אסיים בתזכורת:

מפת מצלמות גאטסו בישראל

רשימת מיקומי מצלמות גאטסו

ראו הוזהרתם.

מאז שנת 2012 החלה בישראל פריסת עשרות רבות (כעת כ- 150) מצלמות מהירות. מי שלא יודע במה מדובר מוזמן לבקר בחלק של האתר המוקדש לנושא זה. יחד עם זאת, ולמרות שבשנת 2015 היו בישראל קרוב ל- 100 מצלמות מהירות פעילות, דווקא בשנה זו גדל מספר ההרוגים בכבישי המדינה ב- 18% לעומת השנה הקודמת (שגם בה היה גידול במספר ההרוגים לעומת השנה שלפניה).

למרות המצלמות: עלייה של כ-18% במספר ההרוגים בכבישים בינעירוניים

אחת הסיבות לעלייה בתאונות ובכמות ההרוגים עשוייה להיות מיוחסת לבלימות חירום של נהגים המגלים לפתע מצלמה לפניהם, בין אם בקטעים ישרים ובין אם בצמתים. סיבה אחרת העולה במחקרים שבוצעו בעולם בנושא זה קשורה לעובדה שהמצלמות יוצרות דפוס נהיגה של מהירויות משתנות – נהיגה במהירות קבועה וגבוהה, האטה פתאומית לפני המצלמה, ואז האצה בחזרה למהירות המקורית. שינויי מהירות אלה משפיעים לרעה על הנהגים סביב אזור המצלמה ועלולים לייצר חוסר ביטחון לנהגים.

לא תמיד ניתן לראות תאונות כאלה בעת התרחשותן. בסרטון שצילם Itay Balas באמצעות מצלמת קסדה ניתן לראות זירת תאונת דרכים שהתרחשה באמצע אוקטובר 2015 בין 2 רכבים פרטיים בחולון. בעוד שהזירה לא נראית בבירור, ניתן לראות את קיומה של מצלמת גאטסו בדיוק היכן שהתאונה התרחשה:

הלינק לסרטון:

https://www.facebook.com/freespa/videos/10151939783834049

יש לציין שוב, למען הסר ספק, מדובר בפרשנות שלי לאירוע, אני אינני בוחן תנועה ובוודאי שלא הייתי במקום ההתרחשות. אבל משום מה התסריט הזה של בלימות פתע (שכולנו רואים מדי יום) כתוצאה מגילוי מאוחר של מצלמת גאטסו ע"י נהגים לא רק שעלול להביא לתאונות קטלניות כפי שכתבתי פה בעבר אינספור פעמים, אלא אכן מביא לכאלה תאונות:

כשנהג נורמטיבי נוסע בכביש שבו יש מהירות מקסימלית חוקית הוא נוטה לעתים, גם אם אינו עבריין גדול, לנסוע במהירות שעולה במעט על זו המותרת. לא מדובר בהתנהגות לא נורמטיבית, לא צריך להיות עבריין צמרת כדי שזה יקרה גם לנו. זה קורה בכל העולם, לא רק בארץ. כשמותר לנסוע במהירות של 100 קמ"ש אנחנו מוצאים את עצמנו פעמים רבות נוהגים קצת יותר מהר – למשל ב- 110 קמ"ש, וכולנו יודעים שאף שוטר לא יעצור אותנו. אפילו לא באמריקה. 

לרובנו, הנסיעה בכביש הופכת במידה רבה למשהו חצי אוטומטי, אנחנו לא תמיד זוכרים אם בכביש שעליו אנחנו נוהגים מותר לנהוג ב- 90 או רק ב- 80 קמ"ש. זו פשוט המהירות שנראית לנו נכונה, ולרוב אנחנו לא ממש מפספסים בגדול.

כעת, עם המצלמות, המצב משתנה. אם הנהג נוסע על כביש שאותו הוא לא מכיר, והוא קולט את המצלמה בשניה האחרונה, פעמים רבות הוא עלול לגעת באינסטינקט פתאומי בדוושת הבלם. הוא לא צריך להיות עבריין, הוא פשוט צריך לא להיות סגור במאה אחוז כמה בדיוק מותר באותו כביש – האם 70? האם 80? האם 90? ולא חסר הרבה כבישים שבהם המהירות המותרת נמוכה מזו שנדמה לנו שמותר לנסוע בהם: נתיבי בגין, נתיבי איילון, דרך נמיר – אלה רק מעט דוגמאות.

הנהג שנגע בבלמים חושב באינסטינקט רגעי שהוא מגן על עצמו מפני דו"ח, אבל מה שהוא לא שם לב אליו הוא הרכב שהיה מרחק קצר מאחוריו. אולי משאית, אולי אופנוע שבדיוק יצא לעקיפה של רכב אחר והופתע מהבלימה הלא הגיונית על כביש ישר ללא שום מכשול נראה לעין.

בצמתים מרומזרים בהם הוצבו מצלמות מהירות/אור אדום המצב חמור יותר. נהג המתקרב לצומת ורואה רמזור ירוק מהבהב, נלחץ מהמצלמה ודווקא בולם בלימת חירום במקום לתת קצת גז ולעבור כחוק. זה שמאחוריו לא יכול לצפות לבלימה חסרת היגיון שכזו, והנה קיבלנו תאונת חזית/אחור, או כמעט תאונה שהוא לכשעצמו מאורע שלא מתועד ברשומות סטטיסטיות, אבל מהווה בעיה לא קטנה לנהגים שיוצאים ממנו מזועזעים ומוטרדים.

תזכורת למאמרים נוספים בנושא:

מצלמות המהירות מסוכנות? כנראה שכן

עוד תאונה "שגרתית" מסוג חזית-אחור… האמנם?

בעולם מבינים היטב את סכנת מצלמות המהירות. ומה בישראל?

לכולנו יש את הימים האלה, שבהם פשוט לא בא לך לצאת, אבל אתה צריך, אז אתה עושה את זה בכול זאת.

היום מתחיל בריטואל הקבוע: מפעיל מוזיקה, פותח מנעולים, מתעטף במיגונים, מריץ את המצלמה, מניע, ונותן גז.

הכול כרגיל, שוב אותו מסלול קבוע, ואתה כבר עושה אותו על אוטומט.

שוקע במחשבות, ואתה נמצא על האופנוע, אבל לא באמת שם.

אתה ער, אבל לא הכי ערני.

אבל זה בסדר, לא?

הרי אני רוכב פה כול יום, כמה פעמים ביום, כבר כמה שנים, ושום דבר לא השתנה, תמיד הכול היה בסדר, למה שהיום יהיה שונה?

אתה כאילו סגור בתוך הראש של עצמך, מישהו אחר כבר מטיס את המטוס.

אתה עם המחשבות ועם הבעיות והצרות והמוזיקה שברקע, אבל אתה לחלוטין לא זה שמפעיל את המכונה שכרגע מריצה אותך במהירות תלת ספרתית על גבי שתי פיסות גומי הקטנות מכרטיס אשראי.

אתה פשוט צופה מהצד, בכול המתרחש, והחלק הכי גרוע, אתה אפילו לא מודע שזה המצב!

כשאתה על טייס אוטומטי, אתה בטוח לחלוטין שאתה זה שכרגע שולט בהכל.

כי אף אחד לא ירצה פשוט לאבד שליטה, להפקיד את חייו בידי… בידי מי אני מפקיד את חיי בעצם?

ואז, תוך כדי הנסיעה היומיומית, השיוט המונוטוני… זה קרה.

פתאום, בבאת אחת, אתה מרגיש כאילו אתה רק איזה בובה ומישהו אחר אוחז בחוטים. הרכב שלפני בולם בלימת פתע! פתאום הברכיים לבד מתהדקות סביב מיכל הדלק, כריות כף הרגל נדחסות כנגד הרגליות, משחרר את הכידון, והמבט הופך לחד כתער. תוך שנייה, מביט דרך השמשה של המכונית שבלמה, הנהג התכופף, בטח נפל לו משהו… שיט!

אני יורד חזק על הבלמים, המתלה הקדמי נדחס כהוגן, הגלגל האחורי כבר בקושי נוגע ברצפה, ואני תוך כדי גם מוריד כמה הילוכים. זורק מבט למראה, אין אף אחד, השטח פנוי. מדליק איתות, זורק מבט כדי לוודא, משחרר את הבלמים, פקודת היגוי וגז.

הטייס האוטומטי שלי עשה את כול זה, כמו הטייס מבית הספר לטיסה, הוא עבר קורסי רכיבה, ומה שאמרו לו שם, ומה שהוא תרגל, הפך לאינסטינקט, ובידיו הפקדתי את חיי. הכול היה כול כך חלק, כול כך זורם, פשוט, טכני ונכון.

אז תודה לך אדוני הטייס, שפעם נוספת הבאת את הנוסעים שלך ליעד בשלום, גם כשהיה מעט קשה. תודה לצוות המטוס, שדאג להכין את המכונה כדי שתתפקד בכול מצב, גם ברגעים שאנחנו לא רוצים להגיע אליהם.

אמשיך להשקיע במכונה שלי, ואטפל בה כמיטב יכולתי, אמשיך להשקיע בטייס שלי, כי היום אני (שוב) חייב לו את חיי.

קרדיט לתמונה מגיע ל-עדי ג. בראון

יצרנית גלאי מכמונות המהירות האמריקאית/קנדית אסקורט שיחררה היום את גלאי המכמונות החדש שלה – מקס 360 – העושה שימוש בטכנולוגיה חדשה המאפשרת זיהוי של הכיוון ממנו מגיע האיום באמצעות חיצים המופיעים על הצג של המקס החדש.

אם זה נשמע לכם מוכר – אתם צודקים. גלאי המכמונות וולנטיין 1 עושה זאת ממזמן, וכעת עם תפוגת הפטנט הרשום על הטכנולוגיה, אסקורט מצמצמת את הפער ולמעשה לא רק סוגרת אותו, אלא אף עוברת את וולנטיין בזכות העובדה שלגלאי ה-מקס 360 (כמו לאחיו הגדול – פספורט מקס) יש תכונות שבוולנטיין כלל לא מכירים, כמו זיהוי וסימון מיקומים של התראות שווא, ושימוש בבסיס נתונים המכיל את מיקומי המכמונות הקבועות על הכבישים.

היצרנית כה בטוחה ביכולתו של הגלאי החדש, עד כי שיחררה הצהרה כי תחזיר כסף על כל דו"ח מהירות שיקבל נהג העושה שימוש בגלאי זה (בתנאי שמדובר בדו"ח הרשום על שמו של אותו אדם שרכש את הגלאי, בסכום שלא עולה על 250 דולר, ועד 2 דו"חות).

אל תמהרו לרכוש את הגלאי החדש בחנויות אונליין או בעת ביקורכם בארה"ב, שכן הדגם האמריקאי לא מתאים כלל לעבודה בישראל. עלינו להמתין עד שהיצרנית תשחרר גרסה בינלאומית של הגלאי (International), כמו בדגמיה הקודמים – ה- 9500ix וה- מקס אשר גם הם מתאימים כמובן לעבודה גם בישראל עם אמצעי האכיפה הנמצאים בשימוש בידי משטרת ישראל. המקום הבטוח ביותר לרכישת מכשיר פספורט הוא דרך היבואן הרשמי בישראל – אפריל טקליין – ו/או דרך אחד המפיצים הרשמיים שלהם.

בהמשך לפוסט הזה אודות השלמת התקנת מצלמות הנת"צ על נתיבי איילון (כביש 20) לכיוון צפון, הושלמה פריסתן של 9 המצלמות על גשרי התמרורים האלקטרוניים מעל הכביש.

כידוע לכם, המצלמות הללו הותקנו בפריסה חזיתית, דהיינו מצלמות את הרכב המתקרב אליהן. בגלל ההתקנה החזיתית של כל המצלמות, הלולאות עצמן מוטמעות לפני המצלמה ולא אחריה.

כעת החל הקבלן המבצע להתקין את לולאות החיישנים לפני כל מצלמה. הלולאות מותקנות אך ורק על נתיב התחבורה הציבורי (הנתיב השמאלי ביותר מבין 3 נתיבים), וכיוון שכך, במידה והמצלמות יופעלו גם במצב לכידת מהירות, הן תוכלנה לתפוס אך ורק את הרכבים הנוסעים בנתיב השמאלי בלבד, ולא באף אחד מהנתיבים הסמוכים.

המשטרה מכחישה זאת, אבל כפי שפורסם כאן בעבר, אנחנו יודעים את האמת – קליק של עכבר ועוד מיליוני ש"ח יזרמו לקופת המדינה… מי יוותר על הכנסה חלומית שכזו? לא רק אנחנו יודעים, גם אחרים.

למרות הבטחות משרד התחבורה: מצלמות הנת"צ באיילון יותאמו לאכיפת מהירות

מצלמות הנת"צים לא יאכפו מהירות? אל תמהרו להאמין

בנתיים, 9 המצלמות אינן "מאויישות" במצלמת אמת. תאריך הכנסת המצלמות עצמן לתור ראש העמדה הצבוע בכתום עדיין לא ידוע כיוון שהן אמורות לעמוד בתו תקן של מכון התקנים הישראלי, וכזה טרם אושר להן (אם כי טיוטא שלו פורסמה לא מכבר). ללא תקן ישראלי בר תוקף, הפעלה מבצעית של המצלמות בנת"צים תהיה בלתי אפשרית או שלכל הפחות תהיה בלתי סבירה.

נכון לרגע זה, אפליקציית וויז תוכנתה כך שלא מתקבלת התראה קולית על התקרבות למצלמות הספציפיות הללו, ובמקומה תתקבל התראה ויזואלית על המסך בלבד.

אלה הנקודות בהן הותקנו המצלמות:

01:00 השעון המעורר מצלצל בפלאפון. צלילים מוכרים של פלויד מעירים אותי משינה קצרה של שעה. זו ברכה לישון גם שעה לפני רכיבת לילה. מתארגן. מקלחת זריזה, קפה שחור וכרגיל לא שוכח לקחת תמרים לדרך (אלו של ראש השנה, הצהובים והקשים – אני אוהב אותם במיוחד) בתיק גב, יחד עם בקבוק מים מינרלים קר וערכת תולעים.

לא לוקח לי הרבה זמן, ופחות מחצי שעה לאחר מכן האגודל נוגע בסטרטר והויסטרום משמיע גרגור בשרני, כאילו שואל "לאן עכשיו? מה אתה גנוב? תן עוד כמה שעות שינה…"

זו השנה החמישית שלי ברציפות במצדה. אני לא מרשה לעצמי לפספס את הרכיבה הייחודית הזו. על הנייר התנאים לא פשוטים: מדובר בערב ראש השנה, בלילה חם במיוחד של אמצע ספטמבר, אלפי רוכבים שרוכבים בשיירות אינסופיות מכל רחבי הארץ, ומעל הכל, הירידות המפורסמות של סדום ערד – וכל זה לאחר יום שלם ללא שינה. אבל מבחינתי (וגם לדעתם של אלפי רוכבים) החוויה שווה את הקושי הטמון בה. הפעם אני מתרגש פעמיים: יש לי דייט עם הויסטרום הגדול של סוזוקי.

על הויסטרום 1000 הקודם יצא לי לרכוב כמה וכמה פעמים. הוא זכור לי כאופנוע חזק, עם אופי ומאוד נוח, יחד עם זאת גדול, מגושם וכבד. יחסית אליו, הויסטרום החדש עבר שינוי כללי. מנוע ה V-twin החדש גדל במקצת לנפח של 1037 סמ"ק, והוא מספק 100 כ"ס עגולים עם מומנט של 10.5 קג"מ  ב- 4000 סל"ד. בזכות שלדת האלומיניום החדשה המשקל הכללי של האופנוע הופחת ל- 228 ק"ג וזה מורגש בעת התניידות בתנועה צפופה בעיר, וגם מחוצה לה. ולא רק זאת – האופנוע גם צר וגם מרגיש חזק יותר (בעיקר בשני ההילוכים הראשונים) בהשוואה לויסטרום הקודם.

המשך…

שלום, קוראים לי אור, ואני מכור לאופנוענות!

אבל בואו לא נקדים את המאוחר, ככה זה התחיל:

אני ג'ובניק, הכי ג'ובניק שיש. עושה יומיות, 8 עד 5, לפעמים יותר ולפעמים פחות. אבל מה שחשוב הוא שמקבל את המנה שלי פעמיים ביום, 30 ק"מ בבוקר, 30 ק"מ בערב. בסופי שבוע מגדיל את המינונים אפילו עד פי 5.

אבל כמו כל חייל בצבא, כאשר הדגל קורא, אני מתייצב: "צריכים אותך בג'נין, 8 ימים ואתה בבית, קלי קלות", זה מה שאמרו לי.

בהתחלה אמרתי, יאללה, לשבור שיגרה. אבל רגע, בלי מזגן, בלי הטוסט בצהריים, בלי האופנוע.

בלי האופנוע…?

8 ימים בלי האופנוע!

היום הראשון של הגמילה עבר בסדר, באמת. גם היום השני, למרות שהיה טיפה קשה, אבל עברתי גם אותו. ביום השלישי כבר הייתי צריך לקבל תחליף לסם, אז התחלתי לקרוא. התחלתי עם ספר הרכב, משם עברתי לספרות מקצועית, לשניה לא שמתי לב ומצאתי את עצמי כבר קורא כתבות וחדשות בתחום, בעברית, באנגלית ואפילו בגרמנית ניסיתי.

בחיי שניסיתי.

ביום הרביעי גם הוספתי סרטונים, מרוצים, מבחני דרכים מצולמים. זה שיפר במעט את ההרגשה, כי ראיתי משהו זז על המסך, וגם שמעתי את הסאונד. לא רק מילים.

ביום החמישי הרעב גדל. חזרתי לעשות כושר, הכול רק להסיח את הדעת מהמחסור הגדול. אפילו שקלתי לנסות את אותם אתרים שחברים שלי כל הזמן גולשים בהם.

ביום השישי כבר התחלתי לערבב חומרים. בשניה אחת אני קורא פרק על מתלים, ואז 30 שניות לאחר מכן אני עובר ל- YouTube כדי לצפות ברוכבי המוטוקרוס סוגרים מהלך בקפיצות המרשימות שלהם. טרפתי הכול מהכול.

ביום השביעי כבר קיבלתי הערות מחברי ואפילו מהמפקד שלי שאני כבר לא כרגיל, שאני נראה טרוד, עצבני, חסר רוגע ומנוחה. לא הבנתי מה הם רוצים ממני, אני בסדר, באמת, אני יכול להפסיק בכל רגע שאני רוצה.

ואז הגיע היום האחרון, סוף סוף נגמרת הגמילה, ואני מעולם לא ביקשתי להיגמל. זה לא שלא רציתי לרכב, לא נתנו לי!

הדרך הביתה מעולם לא הרגישה רחוקה וארוכה יותר. התנועה נדמה שעמדה בכוונה כדי להאט אותי, האוטובוס איחר בכוונה, הפקקים התארכו ממש כדי להכעיס אותי באופן אישי.

הגעתי הביתה ועוד לפני השלום המסורתי לבני הבית רצתי החוצה, העפתי את הכיסוי, שחררתי את המנעולים, עליתי על ציוד, ויצאתי לרכב.

שבוע הוא אמנם לא תקופה ארוכה מאוד, אבל אני הרגשתי כאילו לא רכבתי שנה. שיחררתי מצערת, הכל בתנועות חצי מהוססות, גם אני וגם האופנוע. שנינו צריכים להיזכר מהו הקצב שלנו. ואז זה נכנס

בבום, חיוך ענק כזה, כזה שאי אפשר למחוק, לא יורד, כזה שמאיים לקרוע את הקסדה מרוב גודלו. אמרתי לו "תוביל, אני איתך!"

החלודה מהר מאוד נעלמה ובמקומה נכנסנו שנינו לקצב הקבוע שלנו. ווינקר, מבט, מוריד הילוך, פקודת היגוי, יוצא מהפנייה ו….גזזזז!!!

שני, הגלגל הקדמי באוויר, שואג אל מול העולם כולו.

שלישי, לא רוצה לרדת, העולם חולף על פני כמו בהילוך מהיר.

רביעי, חמישי, שישי….אני כבר על 150 (קישואים לשנה, חס וחלילה, אני לא עובר על החוק!), ושנינו שואגים ביחד. אני והאופנוע, האופנוע ואני, שנינו סתם סתם מטיילים, בלי מטרה, בלי רעיון, לאן שהכביש יוביל.

שלום לכולם, קוראים לי אור, ואני מכור לאופנוענות. אני ממש לא מתכוון לא מתכוון לשנות את זה.

קרדיט לתמונה מגיע ל-עדי ג. בראון