מרכינים ראשנו מפחד

הייתי סקפטי. אני מודה. לא האמנתי בזה. אני מודה גם בכך.

הכל החל עם התאונה המחרידה של אביקם וליאת גור. או שמא לפני זה? בוודאי. הרבה לפני התאונה המתוקשרת והקשה הזו, הרבה לפני כן היו רוכבים רבים נוספים שקיפדו חייהם כתוצאה ממפגש קטלני עם מעקה "בטיחות".

מצחיק שקוראים לזה מעקה "בטיחות", כן? הבטיחות שהוא מעניק היא רק לרכבים פרטיים או מסחריים קטנים. המעקות תוכננו כך שהם סופגים את האנרגיה של הרכב שמגיח לכיוונם, קורסים הצידה, ותוך כדי כך מונעים מהרכב מלעבור לנתיב הנגדי או ליפול לתהום או לשוליים עמוקים. גם אופנועים שמחליקים ומעיפים את הרוכב/ת שלהם מעליהם ונתקלים במעקה, גם הם מועפים בחזרה לכביש (לרוב תוך כדי ריסוק מוחלט של האופנוע).

אבל פה נגמרת הבטיחות של המעקה. הרוכב או הרוכבת, עם המורכב או המורכבת שלהם, מועפים לרוב עם המומנט שהם צברו עקב מהירות נסיעתו של האופנוע או הקטנוע, ומוטחים לעבר המעקה. אבל מכיוון שהמעקה נמצא בגובה של כ- 50 ס"מ מעל פני האספלט ומוחזק במקומו ע"י רצף אינסופי של עמודי תמיכה קטנים, הרוכב או הרוכבת שמחליקים במהירות על האספלט לכיוון המעקה פוגשים את אותם עמודי תמך עם אחד מאיברי גופם.

אם יש להם מזל, יד אחת, אולי שתיים נכרתות להם. לרוב הקטיעה מתרחשת באזור החיבור בין הזרוע לפלג הגוף העליון. לצערי בניגוד ללטאות, בני אדם לא יודעים להצמיח חזרה איברים קטועים.

אם אין להם מזל הם מאבדים רגל, ולרוב זה קורה באזור הירך, ושם כמו שאתם יודעים עובר אחד העורקים החשובים ביותר בגוף. אם זה קורה, קלושים מאוד סיכוייהם לשרוד את התאונה וזאת עקב דימום מאוד מהיר שיכול לקפד את חייהם בתוך עניין של שניות.

לעיתים חלק גוף אחר פוגש את ה"גיליוטינות". לפעמים זוהי המפרקת, לפעמים הקסדה והראש, ולפעמים אזור הבטן או הגב. בכל מקרה, דינם של הרוכבים שפוגשים מעקה "בטיחות" הוא לרוב מוות די בטוח.

גם באירופה יש המון מעקות בטיחות, אבל שם כנראה שהגויים הערלים יודעים משהו שאנחנו לא יודעים. הם מוסיפים רצועה גמישה העשוייה חומרים אלסטיים סופגי אנרגיה ו"סוגרים" את הפער בין מעקה הבטיחות המתכתי לבין האספלט, כשהם מכסים את אותם עמודי תמך קטלניים.

את משרד התחבורה ואת הרשות לבטיחות בדרכים זה כמובן מעניין כקליפת השום.

נו זה לא ממש מדוייק. זה כן מעניין אותם, אבל רק במידה כזו של התעניינות שהם פשוט טוענים בכל מדיה אפשרית ש"זה יקר מאוד למגן את כל מעקות הבטיחות בארץ" ונוקבים במספר דימיוני של חצי מיליארד ש"ח. כמובן שהמספרים הללו מצוצים מן האצבע המדושנת מעונק של כבוד שר התחבורה מר ישראל כץ, שכן בהיר ונהיר לכל שאין צורך למגן כל מעקה ומעקה בישראל, שכן די למגן רק את הצד החיצוני של הסיבוב, וזאת רק בסיבובים שיקבעו מראש עפ"י קריטריונים ברורים של רמת המסוכנות שלהם. אבל אל תבלבלו אותם עם עובדות.

נחזור לעניין שלשמו התכנסנו כאן. לאחר התאונה של בני הזוג גור קמה קול צעקה בקרב רוכבים רבים, בעיקר (מה לעשות) אלה הספורטיביים שביניהם. גם בפורום 8 ובפולגז ובקא"י ובמועדון האופנועים קמו אנשים שרצו לעשות משהו, לעשות מעשה שיביא לידיעת אותם פקידים קשי לב ועלובי נפש שגם הדם שלנו הרוכבים אדום בדיוק כמו דמו של כבוד השר או בנו של פקיד כזה או אחר. בפורום 8 התארגנו רוכבים רבים ונוצרה רשימה של מתנדבים שהסכימו לבוא ולהצטלם בצורה כזו שתיצור פרובוקציה ויזואלית.

אבל במקביל להתרחשויות בפורום 8 קמו גם מספר אנשים בקרב קבוצת רכיבה המכנה את עצמה "מועדון אופנועי הספורט", ובזכות פעילות עניפה בפייסבוק הצליחו לייצר אירוע שנקרא "מרכינים ראשנו מפחד". האירוע נדחה פעם אחת עקב אירועי "עמוד ענן", אבל ביום האחרון של נובמבר 2012 הוא יצא לדרך בשמש סתוית חמימה למדי. קרוב ל- 400 אופנועים הגיעו כולם בצהרי יום שישי על מנת ליצור את הסצינה הויזואלית לצורך צילומי המחשה.

לא ברור מה יכול צילום כזה לעשות לליבם של הפקידים במשרד התחבורה, לא במדינה שבה כל ילד חמישי נחשב עני ושבה חלק הארי של תקציב הממשלה הולך לביטחון ולמימון מגזרים שלמים שחיים כמו פרזיטים על חשבון משלמי המיסים. אבל אשרי המאמין, אין ספק שזו בהחלט תחמושת רעננה במאבק הציבורי של רוכבי הדו"ג בזכותם להמשיך ולחיות גם אם נאלצו לנטוש את אופנועם על כביש ציבורי מסיבה כזו או אחרת.

צילום – מאיר פינטו

כתבה בפולגז

כתבה בוואלה רכב

כתבה במאקו

2 Comments

Add a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נגישות