סיום תקופה: KTM Super Duke 990 R
אני בסופו של דבר מאשים את כRובי…
הוא זה שנתן לי בזמנו נסיעת מבחן על ה- Super Duke 990 אחרי שברוב חוצפתי התעניינתי עד כמה אופנוע ערום שכזה יהיה מהנה מול אופנוע ספורט טהור.
אויש כמה גדולה היתה הטעות! זה כמו לנסות סם. ממכר.
את ה- Super Duke וגרסת ה- R קשה לתאר. הדבר היחיד שעולה בראש כשרוכבים עליו הוא "איפה שמתי את הצוואה" ו- "האם אני רוצה חלקת קבר בצל או בשמש" וגם "שיט שיט שיט שיט". ולמרות הכל בכל רכיבה אתה מוצא את עצמך עם חיוך ענק ומטופש על הפנים.
האופנוע, בוודאי בגירסת ה- R הקרבית, הוא אופנוע חוליגני לחלוטין בכל רמ"ח איבריו. אין דרך אחרת לתאר אותו. ויעיד על כך כל אחד שרכב עליו. אני זוכר שהדבר הראשון שאביעד אברהמי אמר כשירד עליו היה "פאק!".
אני מסכים.
זה לא סוג של streetfighter. זה לא נייקד רגיל.
זה אופנוע עם הפרעות קשב שלא מוכן לעשות שום דבר "נורמלי".
זה אופנוע שגורם לך לחייך רק מלחשוב על הרכיבה עליו.
זה אופנוע שאם יש לך חצי שעה פנויה בעבודה, אתה תצא בשקט בלי שאף אחד ירגיש, תעלה על האופנוע ותעשה איזה סיבובון.
זה אופנוע שפשוט ממכר.
מבחינת המראה, למרות שלא פעם אמרו לי שהאופנוע נראה כאילו התחילו לבנות אופנוע ספורט ואז עצרו באמצע, האופנוע לדעתי פשוט נראה מושלם. גם ה- R וגם הרגיל, נותנים הרגשה של I mean business. שהוא לא בא "להיות עוד אופנוע". ה- R נראה מטורף הרבה יותר וזאת בזכות השלדה הכתומה הבוהקת, שילובי הצבעים העזים, והזנב המורם.
אופנוע ללא פשרות
KTM ממש, אבל ממש לא התפשרו כשהם יצרו את ה Super Duke. החל מהמתלים הספורטיבים (כשבדגם ה- R הם מתלים למסלול נטו, אין דרך אחרת לתאר זאת), דרך זוית ההיגוי והישיבה הספורטיבית יחסית, ועד לחלוקת המשקל המדהימה שלו, שיוצרים אופנוע מאוזן באופן בלתי תפיס. האופנוע מסוגל לגהץ את הכביש באופן מדהים שמדי פעם אתה מתפלא שזה לא אופנוע טורינג (קצת פחות בגרסת ה- R עם המתלים הקשיחים יותר). ובמקביל הפידבק והיכולת הספורטיבית שלו לקחת פניות יביישו גם אופנועי ספורט נטו (ועוד יותר בגרסת ה- R). שילוב מטריף פשוט.
איך שאני רואה אותו, בעיני הבעיה היא רק במנוע, במיוחד כשמדובר על המנוע של ה- R (המנוע הזה אשר מוציא 132 כ"ס כבר לא מיוצר בדגמים החדשים. בהם מוטמע המנוע של הרגיל אשר מוציא "רק" 125 כ"ס, כאשר האגזוזים הפתוחים מוסיפים 8 כ"ס ב- R ו- 5 כ"ס בדגם הרגיל).
"נו אז מה לא בסדר במנוע?" אתם שואלים. אני אסביר. זה לא מנוע שמושך כל הדרך. זה לא מנוע חלק. זה לא מנוע כיפי. זה מנוע… מניאק. זה מנוע שכל פעם שאתה מניע אותו, אומר לך "מה? זה הכל?? תן גזזזזזזזזזז!!!!". לא שם עליך. המנוע עצמו פשוט לא נותן לך לרכב רגוע. אתה חייב לתת עוד קצת גז, עוד קצת לסובב את המצערת. וגם כשאתה ב- 10500 סל"ד, המנוע דורש עוד (כמו סם אמרתי?).
אם אתה לא עושה את זה, אתה מרגיש שהאופנוע עצמו מאוכזב ממך. כשאתה מוריד את הגז אתה פשוט מרגיש בראש את האופנוע צועק "לאאאאאאאאאא!".
מספר הפעמים שאמרתי לעצמי "היום אני ארכב רגוע" היא בערך כל פעם שעליתי על האופנוע. מצד שני, את מספר הפעמים שבהן הצלחתי לעמוד במשימה אפשר לספור על יד אחת. וזה היה כשלקחתי אותו למוסך שנמצא 5 דקות מהבית. באופן כללי המנוע של ה- Super Duke הוא מנוע שחי בסל"ד גבוה. זה לא אומר שאין לו כוח בסל"ד הנמוך. זה פשוט שאתה מוצא את עצמך כל הזמן בסל"ד גבוה. קשה להסביר את זה. אתה לא מתכוון, אבל אתה מוצא את עצמך שם. אתה נהיה מכור להורדת הילוך בלי שום סיבה הגיונית רק בשביל להיות בסל"ד הגבוה ולמשוך עוד קצת גז, ולהחזיק חזק בשביל לא לעוף, למרות על הנייר יש לו הרבה פחות כ"ס מאופנועי ליטר ספורטיבים ומעלה, הוא בהחלט לא מרגיש ככה. הוא יכול בקלות לעמוד בקצב של אופנועים חזקים ממנו בשורה הראשונה (כל עוד יש לך צוואר חזק או מגן רוח מוגדל).
לחיות עם החוליגן שבך ביום יום
כשאני משתולל עליו, אני עושה זאת בסופי שבוע כשאני רוכב לבד, בלי לרדוף ובלי להרדף. אני, האופנוע, והכביש.
אבל האופנוע בסופו של דבר היה גם הכלי היום יומי שלי. והוא אופנוע שקשה לחיות איתו ביום יום.
כמו שרשמתי קודם, הסופר דיוק כל הזמן מושך אותך. אז אתה מוצא את עצמך נוסע בפקק וכל הזמן מאתגר את עצמך, מה שממש, אבל ממש לא רק שאינו טוב לרישיון וגם אינו טוב לבריאות. אתה לא מצליח לסגור את אותו סוויצ' של "רכיבה אגרסיבית / רכיבה רגועה". יש תמיד רק מוד אחד. מוד קרבי.
בשני האופנועים שהיו לי (גם הרגיל וגם גרסת ה- R) היו לי אגזוזים שפתוחים לרווחה. והם רועשים. מאוד. ברמה של בלי אטמי אוזניים ליום יום אפשר להפוך לחירש, וכל בוקר היתה איזו אזעקה אחת או 10 שהייתי מעיר. אבל היתרון הגדול בכך הוא שאנשים פשוט עפו מהדרך. האופנוע נשמע כמו עדר פרים שרץ לכיוונך ושום דבר לא יעצור אותו (חוץ מרכב שפונה שמאלה).
אז תגידו שאי אפשר לחיות איתו ביום יום. זהו שלא. אני עשיתי עם האופנוע הזה (ועוד בגרסת ה- R) את Iron Butt, ויודו החבר'ה שרכבו איתי, שלא יכולתי לרכב שקט. אחרי כל עצירה קצרה של מספר דקות לתדלוק או למנוחה קלה, אנחנו יוצאים לדרך ומתחילים קטע נוסף. אני רוכב קצת רגוע במשך הדקות הראשונות, ואז אני שוב מוצא את עצמי אי שם קדימה לפני כולם, לוקח פניה לא נכונה כי אני פשוט ממהר יותר מדי ולא חושב על המסלול אלא רוכב על אוטומאט. או שאני מחליט להאריך את המסלול רק בגלל שאני יכול לתת עוד קצת גז.
נכון. גרסת ה- R באופן כללי היא גרסה קשה לחיות איתה. המושב קשה (דיקט מרגיש רך מולו), המתלים קשים, המנוע עוד יותר מחוספס. אבל אם אני שרדתי את ה Iron Butt איתו, 1700 קילומטר ב- 18 שעות, ועדיין היה לי כוח להמשיך, כנראה ש- KTM בהחלט עשו משהו נכון.
הגרסה הרגילה מגיעה עם מושב מפנק מאוד (עד כמה שאפשר לקרוא לו כך). עדיין יש בה את כל האלמנטים של החוליגן, אבל היא יותר קרובה לחוליגן עם חצי כדור ריטלין, כאשר ה- R הוא הילד שאמר שלקח את הריטלין אבל בפועל מכר אותו לחבר בשביל לקנות כדור אסיד במקום. כמובן שלא כדאי להתבלבל בין ה- R הקודם ל- "R" החדש. ה- Super Duke R החדש הוא בעצם הרגיל רק עם קצת מראה מה- R הקודם והמתלים שלו.
דבר אחד אבל שבאמת היה קשה לעשות איתו, זה לרכב במקום צפוף וטכני כמו כוכב יאיר. המנוע שלו ממש מתאפיין ב on/off. או שאתה בהאצה, או שאתה בולם. ואין באמצע. האופנוע דורש מרחבים, פניות ארוכות, מסלול אמיתי. צריך באמת ניסיון וידע רב (שלי אין) בשביל לרכב עליו מהר בכביש או מסלול טכני. במקרה הזה צריך קצת להילחם עם האופנוע.
אבל ברגע שיוצאים למרחבים, פשוט חלום.
אמינות, טיפולים, שוטף
בסופו של דבר, מדובר באופנוע אמין למדי (וכן, הוא עדיין KTM. די מפתיע). חוץ מ shit happens אחד או שניים לא וכמה פאקים שלי, לא היו שום בעיות עם האופנוע. יש לו כמה מחלות ידועות, אבל זה לא מה שמונע אותך מלקנות את האופנוע.
האופנוע הזה עבר דרך ארוכה מאז ה"קניתי, תיקנתי, מכרתי" שהיה שם "חיבה" ל- KTM, ויש לו עוד לאן להשתפר, אבל בהחלט עמד ברוב היעדים.
מרווח הטיפולים עומד על כל 7500 קילומטר, כך שזול לתחזוקה הוא לא. הוא דורש יד מקצועית ואוהבת. יש לכך חיסרון מסויים, אבל גם למצוא מוסך לאופנוע יפני מכל המוסכים שיש בדרום תל אביב זה לא דבר פשוט. גם המחיר שלו יוצר לא מעט קשיים, ועם התהפוכות שהוא עבר בשנה האחרונה נוצרים לא מעט קשיים.
בנוסף אחד מהדברים שעדיין מאפיינים את אופנועי הכביש של KTM, זה שמן. האופנוע פשוט שותה אותו ואין לי מושג לאיפה זה נעלם (אלא אם כן הוא הולך לשירותים כשלא שמים לב). בפועל זה הדבר היחיד שצריך לשם לב אליו אחרי כל רכיבה חזקה (בין אם זה בטיול או בכוכב יאיר). למלא 200CC+ אחרי סופשבוע, למרות שנבדק השמן לפני, זה בהחלט דבר שבשגרה.
מבחינת תצרוכת דלק האופנוע הוא דו-פרצופי. בזמן שעשינו Iron Butt ורכבנו רק בכבישים מהירים נטו, עשיתי בקלות 1:17 ואולי קצת יותר. לעומת זאת כשמדובר ברכיבת "ניקוי ראש" בסופי שבוע, תצרוכת של 1:10 היתה הנורמה, ולפעמים אפילו לשם לא הגעתי. באחד מסופי השבוע מצאתי את עצמי ממלא דלק אחרי 150 קילומטרים בערך מהתדלוק הקודם, כשאני עמוק ברזרבי. וזה עם מיכל גדול של 18 ליטר בערך.
חוץ משתי תקופות שהאופנוע ישב במוסך תקופה קצת ארוכה (כאשר אחת בכלל לא באשמתו), האופנוע "לא ראה מוסך" (והתמונה היא מהיום הראשון שהוא יצא מהסוכנות).
אני לא יודע אם אפשר לשים אותו בשורה אחת עם האופנועים היפנים.אולי בשורה אחת מאחוריהם. יש לו כמה דברים מוזרים. למשל מד השמן שלו הוא צינור גומי שיש לו את הנטיה ליצור נזילה קלה (משהו שקל לתקן אבל לא נעים). המצבר יושב מתחת למנוע מה שהגיוני בשביל חלוקת המשקל, אבל האיזור מתלכלך בקלות, ולא נוח בעליל להוציא את המצבר במקרה הצורך. בנוסף המצבר הוא נקודה קצת חלשה אצלו, שכן ברגע שהמצבר מתחיל להיחלש, האופנוע כבר עושה "קונצים". הסטרטר שלו דורש הרבה חשמל, כך שלהעמיד אותו שבועיים עם אזעקה עובדת, האופנוע לא כל כך ירצה להניע (או להניע אותו 4 פעמים בהפרשים קצרים יגמור את המצבר).
מה שאני כן יכול לומר, זה שבזכות האורך (או שמא נגיד ה"קוצר"?) שלו, הוא נכנס בקלות למעלית הארוכה של בניין המגורים (ויש לנו את התמונות להוכיח זאת).
לסיכומו של דבר
במבט אחורה האם הייתי קונה את האופנוע הזה שוב?
לטעמי התשובה היא כן בהחלט. לדעתי זה האופנוע האולטימטיבי למי שרוצה להנות נטו. אולי לא הייתי קונה את ה- R ונשאר עם הגרסאות הרגילות בשביל הנוחות של היום יום, אבל אני לא מתחרט. אני נפרדתי ממנו ברגשות מעורבים. אם הייתי יכול להרשות לעצמי, בהחלט הייתי מחזיק אותו והופך אותו לאופנוע פאן נטו. זה אופנוע שכל כך כיף לרכב עליו, שקשה לתאר זאת במילים.
מבחינת ד.ל.ב, יבואני KTM בישראל, אני יכול להגיד שהם כל הזמן משתפרים כשמדובר על שוק אופנועי הכביש. עוד מוסכים שמטפלים באופנועים האלו מצטרפים, אבי ונעמן (ותומר לפני שעזב) בהחלט באים לקראת הלקוחות ועושים מה שהם יכולים בשביל לעזור כשצריך, ואני מודה להם מכל הלב. לא הכל ורוד, ו- shit happens, אבל הם בהחלט משדרים תחושה של בית ושיש עם מי לדבר כשצריך.
האם אקנה אופנוע כזה בעתיד? אולי. עכשיו אני צריך משהו אחר, דומה אבל שונה. משהו יותר רגוע אבל עדיין כיפי. לשנות פאזה. אבל בהחלט יש לי פינה חמה מאוד לאופנוע הזה. יותר משהיה לי לכל אופנוע אחר.
מי שיקבל אותו בהמשך, לדעתי בהחלט יהנה ממנו.
גילוי נאות: "האופנוע מוצע על ידי למכירה".
חיפשתי וחיפשתי אך לא מצאתי…
סקניה – טוב לראות אותך פה! לדעתי מה שפומי לא כתב הוא שהאופנוע, כך נדמה לי, כבר עובר לידיו של חזיר גזים לא קטן הידוע בכינויו מושון… בקרוב הוצאת העיניים עם כפית.
מספיק מה שפומי כתב כדי להיזכר ברכיבות על האופנוע (בדגם ה"רגיל") ולגרום למעיים להתכווץ שוב…
אללי, מושון, אתה הולך להנות…
סקניה – בהחלט. אתה זוכר את הרכיבה ההיא לדרום? חלום! שככה יהיה לי טוב, ברביעי הייתי באולם התצוגה של KTM בשוקן ויש להם שם אחד R מדהים, כבר יד ראשונה 0 ק"מ. אני לא אשקר אם אגיד לך שגירד לי…