מיצו בדרכים

חלק גדול מאיתנו עושה שימוש במצלמות אקסטרים המותקנות במקומות שונים על האופנוע או הקסדה. הגיוני, לא? מצלמות כאלה משמשות אותנו ביום יום בעיקר כדי לתעד את הרכיבה שלנו במידה והנורא מכל יקרה. חלקנו משתמשים בהן גם כדי לייצר קליפים של הרכיבה שלנו במקומות מגניבים. אבל יש כמובן גם כאלה שמשתמשים במצלמות כדי לצלם את עצמם בפוזות רכיבה כאלה ואחרות.

לפעמים זה עלול לחזור אליהם בבומרנג. צפו בסרטון הזה למשל:

הסרטון שצולם באפריל 2014 שימש את המשטרה המקומית של הארטפורדשייר בבריטניה על מנת להרשיע מספר רב של רוכבים, וזאת על סמך העדויות המצולמות באמצעות מצלמות גו-פרו שהורכבו על אחד האופנועים (R6) – אחת קדימה ואחת אחורה. אחרי שהחרימה את 2 כרטיסי ה- SD של המצלמות, הצליחה המשטרה לחשב את המהירויות של הרוכבים באמצעות בדיקת ה- frame rate של הוידאו, וגילתה שמדובר במהירויות המגיעות לכ- 235 קמ"ש. ולא רק זאת, אלא שהסרטים תיעדו ביצוע פעולות אסורות נוספות כמו הרמות גלגל (ווילי), עקיפה על השוליים, עקיפה בין רכבים, ועוד.

כשהרוכבים הבינו שהמשטרה נמצאת בעקבותיהם, הבחור שעל האופנוע שלו הותקנו המצלמות השליך אותן לתוך תעלה בצד הדרך (בסוף הסרטון). השוטרים, מן הסתם, הצליחו למצוא אותן, ומשם הפיקו את העדויות. גם השלכת המצלמות עצמן מופיעה בוידאו המרשיע.

במהלך משפט שהתנהל לאחר מכן הצליחה המשטרה להרשיע לא רק את הרוכבים – כולם איבדו את רישיונם ויצטרכו לעבור טסט מחדש, וגם לשלם קנס של 500 ליש"ט (כ- 2500 ש"ח), אלא גם את נהג המרצדס הכסופה המופיע לקראת סוף הוידאו, שחטף שלילה של שנה וקנס הזוי בסך 2700 ליש"ט (כ- 13,500 ש"ח) על עקיפה מסוכנת בתוך הנתיב של הרוכבים, וסיכון חיי אדם…

זה לא נגמר כאן. רוכב בן 60 בשם רוברט האמונד נעצר ע"י שני שוטרים ממשטרת סאסקס שהחרימו את אופנוע ההונדה פיירבלייד שלו, וכן את כרטיס ה- SD של המצלמה שלו שהכיל כ- 150 קליפים מרשיעים, מהם ניתן לקבוע כי הרוכב חצה פסי הפרדה לבנים, רכב במהירויות של כ- 177 קמ"ש באזור בו המהירות המותרת היא 30 מייל לשעה (כ- 48 קמ"ש), עקף רכבים במהירויות של כ- 225 קמ"ש, והגיע למהירות מירבית של כ- 244 קמ"ש. האיש הושלך כלאחר כבוד לתא הכלא של הוד מעלתה לתקופה של לא פחות משנתיים.

בישראל, בנתיים, ידוע לי על מספר יחסית קטן של מקרים בהם המשטרה עשתה שימוש בוידאו (ומידע נוסף) שצולם ע"י רוכבים או נהגים על מנת להביא להרשעתם בעבירות תנועה כאלה ואחרות. אך אין זה מן הנמנע כי ככל שמצלמות רכב ואופנוע רבות יותר יכנסו לשימוש, כך ירצו השוטרים לשים ידם על החומרים המצולמים על מנת להשתמש בהם כחומר מרשיע כנגד הנהגים או הרוכבים.

רוצים טיפ? ראשית – נהגו ורכבו כחוק. שנית – השתמשו במצלמות כדי לתעד את הרכיבה או הנהיגה החוקית שלכם, השתמשו בהן כדי להוכיח את חפותכם במקרה וקרתה תאונה חלילה, או שמא נתקלתם בשוטר חם מזג שמאשים אתכם בעבירה שאותה לא ביצעתם (ולא חסרות דוגמאות רבות למקרים כאלה ברשת). לכן, בטלו את פיצ'ר ה- GPS במצלמה שלכם. אתם לא באמת צריכים את המהירות כנתון נוסף על הצג.

ניר ברטל, מנהל תחום ביטוחי חובה במשרד האוצר, נשלח לאולפן כדי להגיב על הדברים שפורסמו ב- YNET לפני יומיים בידי יובל בר:

ynet כך מעודדים את יוקר המחיה – ביטוח החובה מתייקר – רכב

יולי 2016 – האוצר מאכיל את הרוכבים בצינור נוסף

וכך זה נראה. פתטי, עלוב, חסר ביטחון:

ynet התייקרות ביטוח חובה – האוצר מנסה להסביר – רכב

עוד כתבות בנושא:

ynet למרות ההבטחות: ביטוח החובה יתייקר – רכב

האם ביטוח החובה לדו-גלגלי מתייקר? – Fullgaz

מדיניות ההעדפה של הטייקונים של נערי האוצר ועושי דבריהם ממשיכה ביתר שאת.

ביד אחת האוצר בראשותו של משה כחלון (ע"ע "השר החברתי") נותן לנהגים מתנה: הוזלה בביטוח החובה החל מה- 1.11. גם הרוכבים אמורים היו להנות במעט ממנה (גם אם היא זמנית בלבד). ההוזלה הזו היתה אמורה להתממש בזכות הגילוי של 1.17 מיליארד ש"ח עודפים שנצטברו בקופת הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ("קרנית") עקב גביית יתר מהציבור.

רק רגע! גביית יתר? אתם רוצים לומר לנו שבמשך שנים על גבי שנים גובים מאיתנו יותר ממה שצריך היה לגבות? באמצעות אילו תכסיסים עלובים השתמשו בחברות הביטוח כדי להצדיק את אותה גבייה? הרי לכאורה החישובים האקטואריים שלהם היו אמורים להיות ללא דופי, והנה בכל זאת מתגלה יש מאין עודף של כמעט מיליארד ורבע ש"ח???

נו מילא. כשמישהו רוצה לתת מתנה אנחנו לוקחים (אלא אם מדובר ביוונים, אבל זה עניין לסיפור אחר).

אבל הנה, וביד שניה האוצר (אותו אוצר) בראשותה של המפקחת על הביטוח גב' דורית סלינגר מאשרת – למעשה מורה – לחברות הביטוח להעלות את תעריפי ביטוחי החובה לרכבים בכ- 15%, ולאופנועים וקטנועים בכ- 20%. מאיפה הגיע המספר הזה? מומחים מספרים לנו שמדובר בתוספת שנולדה בעקבות מסקנות וועדת יוקר המחייה בראשות השופט בדימוס אליהו וינוגרד שעידכנה את טבלאות תוחלת החיים ושיעורי הריבית לפיהן מחשב ביטוח לאומי את גודל הקצבאות שהוא משלם.

זוכרים את תרגיל האחוזים המסריח שנקט האוצר במהלך ההתכתשות הקודמת עם הרוכבים? הנה, תזכורת:

כמה זה 1+1? תלוי את מי שואלים… המניפולציות של נערי האוצר ממשיכות

מניפולציה של האוצר – מחירי הביטוח ירדו, אבל לא לכולם ולא בשיעור שציפינו

אז הפעם התרגיל טיפה שונה, המספרים מעט שונים, אבל התוצאה זהה. הביטוח יתייקר, וכולנו נשלם על כך יותר.

רוצים לקרוא עוד על ההיסטוריה של מאבק הרוכבים בגזירות האוצר? כאן זה מקום מעולה להתחיל:

המאבק בביטוח | מיצו בדרכים

לכל מי שעדיין חושב שהמפקחת על הביטוח עושה את עבודתה נאמנה ראוי להזכיר כי באופן היסטורי, כל ממלאי תפקיד זה שימשו הלכה למעשה לא כשומרי הסף של עריצות חברות הביטוח כלפי הציבור, לא כמפקחים על הביטוח מלשון פיקוח על פעולות חברות הביטוח, אלא כמעין רגולטורים לכאורה, שבין מגוון הפעולות שלהם הם גם שמרו היטב על רווחי חברות הביטוח שהולכים ומרקיעי שחקים (כמובן מאז הכנסת התיקים הפנסיונים של כולנו לידיהם – נחשו איזה מפקח על הביטוח אחראי על כך?), וכמובן שתוגמלו ביד רחבה על מעשיהם מיד בתום כהונתם הציבורית. אין לי כל ספק שגם במקרה זה נגלה כי המפקחת על הביטוח הנוכחית תזכה חיש קל במשרה בכירה ובמשכורת מתאימה מיד לאחר פרישתה מתפקידה.

ברור שלא טובת הציבור בכלל (וטובת הרוכבים בפרט) עומדת לנגד עיניה של המפקחת הנוכחית, בדיוק כמו שהיה עם קודמיה בתפקיד – אלא טובתה הכלכלית של חברות הביטוח שלא מסתפקות במיליארדי השקלים שהן מרוויחות כתוצאה משוק ביטוח החובה שנפל לידיהן כאווזה המטילה ביצי זהב, אלא שהן רוצות עוד ועוד.

בספר משלי (ל' – טו-טז) נכתב משפט שאפשר היום לפרש אותו בדיוק בהקשר זה:

"לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב, שָׁלוֹשׁ הֵנָּה לֹא תִשְׂבַּעְנָה, אַרְבַּע לֹא אָמְרוּ הוֹן. שְׁאוֹל וְעֹצֶר רָחַם, אֶרֶץ לֹא שָׂבְעָה מַּיִם, וְאֵשׁ לֹא אָמְרָה הוֹן"

ואסיים בציטוט מפי יובל בר בכתבתו ב- YNET (ראו לינק למטה):

ההסבר פשוט: מישהו אינו מעוניין שהמימון יגיע מקופות הענק של חברות הביטוח, המרוויחות כזכור על המס הזה מיליארדי שקלים. אין דרך אחרת לראות את המהלך הזה – משרד האוצר פותר לחברות הביטוח – שוב – את הבעיות, ומטיל את כל המס על האזרחים.

לא נותר לי אלא להזכיר לכל הקוראים את הסלוגן של מטה המאבק משנת 2009:

האם זהו הזמן לצאת לרחובות? האם לא כדאי שהפעם נוריד את הכפפות? אולי שווה, הפעם, לא לקחת שבויים? יש לכם מה לומר בנושא? תגיבו למטה.

הנה עוד כמה לינקים לכתבות בנושא:

למרות ההבטחות: ביטוח החובה יתייקר – ידיעות אחרונות

ynet כך מעודדים את יוקר המחיה – ביטוח החובה מתייקר

אבי נוסבאום ושי שטרן בקטע לא רע בכלל עם כמה שאלות שהתשובה להן עשוייה להפתיע אתכם:

האם מצלמות המהירות בכלל רלוונטיות? האם המדינה בעצם מרוויחה מתאונות הדרכים?

צפו. שווה.

אלוף העולם 9 פעמים, 20 שנה בשפיץ של הספורט המוטורי, אשף, וירטואוז, דוקטור.

זהו ולנטינו רוסי.

אני מתעד, שיהיה.

פרק 1 – הקדמה:

פרק 2 – רוסי ומסלול מוג'לו:

פרק 3 – חוות הרכיבה של רוסי:

פרק 4 – רוסי הדוקטור:

פרק 5:

מדובר בעמדה חדשה שהותקנה היום על נתיבי איילון (כביש 20) לכיוון צפון, ממש לפני גשר "קוממיות", בסמוך לתחנת הרכבת (ראו תמונה).

בניגוד לשאר 9 העמדות שהותקנו על נתיב התחבורה הציבורי (נת"צ) והנמצאות על גשרי שילוט מעל לנתיב השמאלי ביותר, עמדה זו נמצאת בצד ימין של הכביש, מה שככל הנראה מצביע על כך שהיא תשמש בתפקיד מצלמת מהירות בלבד ועל כל רוחב הכביש. בנוסף, בניגוד לשאר 9 המצלמות הנ"ל, מצלמה זו מצלמת מאחור, ולא מהחזית.

עדכון: למעלה משבועיים לאחר ההתקנה, והעמדה הזו עדיין לא קיבלה לולאות (עבור החיישנים) על הכביש. הסיבה לכך יכולה להיות עיכובים בעבודת המתקינים, אבל היא יכולה גם להיות אינדיקציה לכך שהעמדה הזו הינה למעשה עמדת דמה – דחליל. אמשיך לעדכן.

עדכון נוסף: כמעט שנה לאחר התקנת העמדה ונדמה שהיא עדיין בסטטוס של דחליל.

עדכון נוסף: למעלה משנה אחרי התקנת העמדה – עדיין מדובר בדחליל.

ווייז עודכן, וכך גם מפת המצלמות כאן באתר.

(תודה לאלירן אשר על התמונה)

כרגיל אסיים בתזכורת:

מפת מצלמות גאטסו בישראל

רשימת מיקומי מצלמות גאטסו

ראו הוזהרתם.

כהכנה לקראת טיול האופנועים שלי לאירופה בדקתי לאחרונה מספר אפליקציות ושירותי ניווט. מה שעניין אותי במיוחד היו שלושה פרמטרים:

ראשית, חשוב לי שהתוכנה תהיה קלה לשימוש, עם ממשק משתמש אינטואיטיבי. אין משהו שיותר מעצבן אותי מטפשות של מתכנתים, ולצערי יש לא מעט תוכנות, תוכנות ניווט ביניהן, שגורמות לי לתלוש שיערות כשאני צריך להשתמש בהן. תוכנות מטופשות? לא מגיע להן שישתמשו בהן, ואני בכוונה נמנע מלהזכיר שמות. מי שיודע יודע (כולל כמה תוכנות ניווט מפוארות בתשלום).

שנית, ולא פחות חשוב, היא הדרישה שהתוכנה תדע לנווט במצב אופליין, גם ללא חיבור לדאטה. ברור שבמקרה זה לא אקבל דיווחי פקקים, משטרה או מצלמות (כמו למשל בווייז), אבל כשאתה תקוע באמצע פס באלפים ללא חיבור דאטה ורוצה לדעת אם לפנות ימינה או שמאלה, אתה בבעיה.

ונקודה שלישית היא שהתוכנה תדע לעבוד עם ריבוי נקודות ביניים בתוך הציר. כשאתה יוצא מהבית לעבודה אתה מסתפק בציר עם נקודת יציאה ונקודת סיום. אבל כשאתה רוצה לעבור דווקא דרך הכביש הצר, המשובש, אבל הציורי ועם הנוף המדהים הזה – תוכנת ניווט שמתעקשת להחזיר אותך לכביש המהיר או מתעקשת שלא תפנה פה שמאלה או שם ימינה – לא תעשה את העבודה עבורי.

אז אחרי שעברתי מספר תוכנות (על כך במאמר נפרד) החלטתי שתוכנת הניווט המבוססת על אפליקציית Google Maps מתאימה לצרכים שלי (וממילא היא כבר מותקנת בסלולרי שלי). קניתי חבילת דאטה לחו"ל (דרך ספק השירות שלי), ויצאתי לדרך.

ההורדה אופליין של מפות בתוכנה Google Maps מאפשרת לא רק הפחתת התלות בחבילת הדאטה היקרה שלכם בחו"ל, אלא גם עבודה במצב לא מקוון לחלוטין, גם הפחתת כמות הדאטה הנצרכת בעת ניווט, חיפוש וזום פנימה למפות באזורים שהורדו אופליין, וגם מאפשרת חיפוש מלא לטוב ניווט בתוך אותם אזורי מפה שהורדתם. ז"א, אם המפה תהיה זמינה אופליין אצלכם על המכשיר אתם תוכלו לא רק לנווט למקום שהוגדר מראש, אלא גם לחפש רחובות, כתובות, עסקים ועוד, גם ללא כל חיבור דאטה.

אז איך עובדים עם Google Maps במצב לא מקוון, דהיינו ללא חיבור דאטה? קבלו טיפ שאולי יעזור לכם (תתפלאו כמה אנשים לא מכירים את הקומבינה הזו).

המשך…

מרגע שמגיע חודש מאי/יוני ועד לקראת סוף ספטמבר/אוקטובר, בכל בוקר כשאני פותח את אפליקציית פייסבוק ועובר על העידכונים האחרונים המתקבלים מחברים שלי, אני מגלה יותר ויותר אנשים שיוצאים, נמצאים במהלך, או חוזרים מטיול אופנועים כזה או אחר, בעיקר באירופה (אם כי ישנם גם כאלה הנוסעים לארה"ב או למקומות אחרים בעולם). אולי זה קורה גם לכם. אם אתם נמצאים פה, סימן שגם לכם, כמוני, ה"קופיקו" שלכם מושך לכם חזק מאוד באוזן ומעודד אתכם לקום ולעשות מעשה.

אז אתם רוצים לצאת לטיול אופנועים בחו"ל? החלטתם על יעד? תאריך? יש לכם כיוון? אוקיי, מה הלאה? איך מתכוננים לטיול שכזה? מה צריך להביא איתכם? מה לא צריך להביא?

בניגוד לטיול ברכב או בכל אמצעי תחבורה "גדול" אחר, טיול אופנועים הוא הרפתקאה מעין עצמה. גם בגלל האווירה המיוחדת שכלי דו-גלגלי מכניס לכל סוג פעילות שאנחנו עושים, גם בגלל האהבה שלנו לכלים כאלה, וגם בגלל העובדה שמדובר בכלי תחבורה בו מרחב האיחסון מצומצם מאוד יחסית למכונית רגילה. אין מקום למזוודה גדולה, אין מקום אפילו לטרולי קטן, וכל מה שאתם לוקחים אתכם צריך להיכנס בתיקים – בין אם מזוודות צד ו/או ארגז קשיחים (מובנים, כמו אלה הנמצאים על אופנועים גדולים), ובין אם מזוודות חצי קשיחות או אפילו תיקי אוכף. ישנם כמובן אופנועים המגיעים ללא שום ציוד איחסון, ואז מלאכת האיחסון הופכת להיות מעט יותר מסובכת. ישנו כמובן גם התסריט של רכיבה בזוג על אופנוע, ואז מרחב האיחסון המצומצם גם כך קטן בחצי, בעוד שכמות הציוד הכללית גדלה לעיתים פי שניים.

בנוסף, בניגוד לטיול "רגיל" בו ניתן להתחבא מפני פגעי מזג האוויר בתוך המכונית או להחליט שפשוט לא יוצאים מהמלון או שנשארים באיזה מרכז קניות סגור, על אופנוע קצת יותר קשה להתחבא מהגשם והקור מצד אחד, או מפני השרב והחום המהביל מצד שני. אין מטריה, אין מזגן, והמסלול קורא לנו להמשיך להתקדם. אי אפשר לעצור.

את הציוד שלנו אנחנו צריכים לשאת עלינו, ולכן כדי להימנע מחיטוט ממושך בתוך הארגזים או התיקים, כדאי לתכנן את האריזה בצורה מושכלת כך שכל דבר מסודר לפי מחלקות, ובמקום ייעודי. אפשר ורצוי גם לחלק לשקיות כך שלא יתערבבו לכם דברים.

ניסיתי להכין לכם צ'ק ליסט שמתייחס לחלק גדול מהשיקולים שצריך לקחת בחשבון בזמן שמתכננים טיול אופנועי כביש לחו"ל – עם דגש ספציפי לכיוון אירופה. זו רשימה אישית המכילה המון פריטים, חלקם עשויים להראות לכם כמיותרים, ואולי יראה לכם שהיא לא מושלמת (יש לכם טיפים? שתפו!), אבל זו נקודת התחלה טובה שממנה אפשר רק לשפר.

מה שחשוב לדעת הוא שהרשימה היא נקודת התחלה, וכל אחד יקח ממנה את מה שעושה לו שכל. בסופו של דבר – המקום על האופנוע מוגבל, ולכן אנחנו צריכים לקחת ציוד ולארוז בצמצום, ואם אפשר להשתמש בפריט אחד לכמה מטרות – מה טוב. בכל מקרה – לא חייבים לקחת את כל מה שכתוב כאן!

המשך…

את התמונות הבאות צילמתי בעת ביקור באירוע יום הולדת ה- 90 של דוקאטי במסלול מיזאנו (ע"ש מארקו סימונצ'לי) אשר לחוף האדריאטי של איטליה. אי אפשר שלא להתפעל מעשרות אלפי האופנועים שגדשו את האירוע, אבל כשעברתי ליד הכלי הזה נעתקה נשמתי.

בהתחלה זה נראה נורמלי למדי:

אבל אז אתה מסתכל קצת יותר טוב, ומבין שיש פה משהו מוזר. שימו לב למיקום של הפנס, מגן הרוח והכידון:

האיש, רוכב דוקאטי לשעבר מאנגליה בשם מייק הארפר, נפצע בתאונת דרכים ורותק לכיסא גלגלים. אבל זה שהוא הפך להיות משותק זה לא משהו שימנע ממנו להמשיך לרכוב על הדוקאטי האהוב עליו ולהמשיך לטייל עם החברים שלו.

המשך…

המירוץ של האי מאן.

טוב לא הכי מטורף, יש מירוצים לא פחות משוגעים ממנו. אבל עדיין, מדובר באירוע שסוחף אליו מיליוני צופים, עשרות אלפי מבקרים מדי שנה, ומאות רוכבים שככל הנראה חלקם הגדול ברח ממוסדות סגורים ממש לפני המירוץ כדי להשתתף בו.

המירוץ (צריך להגיד מירוצים, כיוון שיש מספר לא קטן של קטגוריות – ביניהן גם קטגוריה המוקדשת לרוכבים חדשים, רוכבים ותיקים, סופרבייק, סופרספורט, אופנועים עם סירות צד, אופנועים קלי משקל ועוד) מתקיים מדי שנה בתחילת יוני, כשהמבקרים הרבים הפוקדים את האי יכולים להנות לא רק מ- 4 ימי מירוץ שלמים, אלא גם ממספר לא קטן של ימי אימון המקדימים את המירוצים עצמם.

אגב, השנה, המהירות הממוצעת של ההקפות המהירות ביותר בקטגוריית הסופרבייק שייכת למייקל דאנלופ הרוכב על במוו, עומדת על למעלה מ- 132 מייל בשעה, קצת יותר מ- 212 קמ"ש, כשזמן ההקפה הוא 17 דקות ו- 3 שניות. אורך הקפה עומד על 37.73 מייל, שהם קצת יותר מ- 60 ק"מ.

אגב, מי מכם שמתכנן להגיע כצופה לאירוע, דעו לכם שככל הנראה כל מקומות הלינה באי נמכרו כבר למעלה משנה מראש, כך שקרוב לוודאי שהפעם הבאה שתוכלו לבקר במירוץ היא בשנת 2018…

Isle of Man TT Official Website

נתקלתי בקליפ הזה, רציתי לשתף אותו איתכם. למה שרק אני אהנה.

המצלמה מוקמה ברחוב אליהו דה קסטרו, בכניסה ממזרח (מכרמיאל), בצומת עם רחוב אברהם בן שושן. המצלמה מוצבת במקום שבו כבר קיימת גאטסו לכיוון השני (מזרחה).

על המפה:

(תודות ל- גיא ברלס ו- hen20001 על המידע והתמונות)

כרגיל אסיים בתזכורת:

מפת מצלמות גאטסו בישראל

רשימת מיקומי מצלמות גאטסו

ראו הוזהרתם.

שתי מצלמות גאטסו חדשות הותקנן במנהרות הכרמל. שתי המצלמות מותקנות בנתיב לכיוון צפון, במקטע השני של המנהרה בין הגראנד קניון לבין הצ'ק פוסט (לכיוון הקריות).

המצלמה הראשונה היא מצלמה חזיתית (דהיינו מצלמת מחזית הרכב). היא נמצאת בתוך מעין מפרץ עצירה בצידה הימני של המנהרה.

המצלמה השניה היא מצלמה אחורית (כלומר "רגילה" המצלמת את אחורי הרכב), גם היא נמצאת באותו סוג של מפרץ, גם היא בצידה הימני של המנהרה, אבל כ- 250 מטר אחרי הראשונה.

שתי המצלמות מותקנות במעין התקנה מסוג חדש שטרם ראינו עד כה, עם מחבר זווית על הקיר של המנהרה.

זו גם הפעם הראשונה שבה מותקנות שתי מצלמות במרחק כה קצר זו מזו, ובהתקנה שונה – אחת חזיתית ואחת אחורית.

בגלל העובדה שמדובר במנהרה, והמצלמות מצלמות בכל שעות היממה בחושך וללא אור יום ממשי (במיוחד הראשונה המוצבת למול עיני הנהגים), במידה והן תופעלנה, סביר להניח שהן תתבססנה על פלאש (מבזק) מסוג אינפרה אדום, כזה הקיים בהתקנות נוספות של מצלמות חזיתיות בכבישי הארץ (לדוגמה – במצלמת הנת"צ הדרומית ביותר על נתיבי איילון לכיוון צפון).

בשלב זה של כתיבת שורות אלה שתי העמדות עדיין לא מבצעיות, ואין בתוכן מצלמות פועלות. אבל ברגע שיוחלט על הפעלתן, ניתן להכניס לתוך הראש הכתום שלהן את המצלמות עצמן והן עשויה להפוך להיות פעילות בכל רגע נתון.

המצלמה הראשונה:

המצלמה השניה (איכות הצילום לא טובה, אשמח לתמונות טובות יותר):

לנהגים שסומכים על ווייז תהיה במקרה זה בעיה רצינית. בגלל ש-ווייז מסתמך על אות מלווייני GPS כדי למקם את הרכב במרחב, ובגלל העובדה שמדובר במנהרה ארוכה למדי בה אות ה- GPS אינו נקלט, ווייז יתקשה מאוד להרתיע עליהן. אפשר לומר שאם המשטרה באמת תפעיל את העמדות החדשות, הרבה מאוד נהגים ורוכבים יאכלו צינור לא קטן.

לפני המצלמות קיים שלט אזהרה קטן:

הפתרון של ווייז, בשלב זה, הוא להתריע על המצלמה במרחק גדול יחסית, בסמוך לתחילת המנהרה, עוד לפני אובדן האות.

יש לציין כי שתי מצלמות אלה מצטרפות למצלמה הנמצאת ממש בתחילת המנהרות, גם היא לכיוון צפון, וכן למצלמה חדשה שהותקנה רק לפני שבוע בצומת של רחוב ההגנה עם רחוב צרפת, גם היא לכיוון צפון.

(תודה לארז ש.,אורי הורוביץ וגיא ברלס על המידע והתמונות)

כרגיל אסיים בתזכורת:

מפת מצלמות גאטסו בישראל

רשימת מיקומי מצלמות גאטסו

ראו הוזהרתם.

המצלמה הותקנה בחיפה, בצומת של הרחוב ההגנה (ההמשך צפונה של כביש החוף) עם רחוב צרפת, לכיוון צפון.

(תודות ל- שמופי ו- רון על המידע והתמונות)

כרגיל אסיים בתזכורת:

מפת מצלמות גאטסו בישראל

רשימת מיקומי מצלמות גאטסו

ראו הוזהרתם.

המצלמה הוצבה על כביש 79 לכיוון דרום מזרח, בסמיכות לגשר. היא מוצבת על אי התנועה המפריד בין הירידה מערבה לכיוון כביש 77 המוביל לכיוון אלונים, יקנעם וחיפה, לבין המשך כביש 79, כך שהיא תופסת את הממשיכים לכיוון נצרת.

על המפה:

(תודות ל- hen20001 ו- ofir על המידע והתמונות)

כרגיל אסיים בתזכורת:

מפת מצלמות גאטסו בישראל

רשימת מיקומי מצלמות גאטסו

ראו הוזהרתם.

אני לא בטוח שזו הפעם הראשונה בהיסטוריה שמקרה כזה מתרחש, אבל המקרה הזה הוא ללא ספק אחד הראשונים. לצערי, אני חושש שהוא בוודאי לא יהיה האחרון.

נהג בשם Joshua Brown נהג ברכב הטסלה מודל S שלו על כביש 27 ב-וויליסטון, פלורידה כשהוא נמצא במצב בקרת שיוט אדפטיבית על כביש בעל שני נתיבים ללא גדר הפרדה בין המסלולים. במהלך הנסיעה התקרב הרכב לעבר צומת לא מרומזר, כשמולו נסעה משאית פול-טריילר. המשאית פנתה שמאלה, ככל הנראה מבלי להבחין ברכב שמגיע לכיוון, ומבלי לתת לו זכות קדימה.

כאן ניתן לראות שיחזור של התאונה:

הרכב שעבר מתחת למשאית עבר "גילוח", והגג שלו נחתך (ככל הנראה תוך כדי הריגתו של הנהג האומלל). לפי דברי החוקרים במקום, כלל לא היו סימני בלימה לפני התאונה, וכריות האוויר לא הופעלו (לא שזה היה עוזר במשהו).

לדעת החוקרים, אילו הרכב היה מתנגש במשאית בנקודה אחרת, יתכן ומערכות הבטיחות של הרכב היו נכנסות לפעולה ומצילות את חיי הנהג. אך במצב זה לא היה לו סיכוי.

לדברי נציגי טסלה, הצבע הבהיר של המשאית שהשתלב בצבע השמיים, ביחד עם גובה המשאית, היוו גורמים יוצאי דופן שמערכת סיוע הנהיגה לא הצליחה להבחין בהם, למרות שלל הסנסורים המשולבים בה – מצלמות, מכ"מ וחיישני אולטראסאונד – ולכן גם לא הצליחו למנוע את התאונה.

בדיעבד מתברר גם שהרכב שהיה כאמור במצב בקרת שיוט אדפטיבית נסע במהירות מעל למותר – 75 מייל בשעה במקום ה- 65 המותרים. בנוסף, מתברר מבדיקת הלוגים של מערכת המחשב של הרכב, כי הנהג קיבל מספר התרעות על חוסר עירנות וקשב בטרם התרחשות התאונה, והוא התעלם מהן.

חשוב לומר: לרכבים רכבים כמו של טסלה ויצרנים אחרים יש מערכות סיוע נהיגה, שהן לא מערכות נהיגה אוטונומיות מלאות. דהיינו, המערכות מיועדות להקל את העומס על הנהג ולעזור לו לבצע משימות שגרתיות כמו שמירת מרחק, שמירה על הנתיב ועוד. אלה אינן מערכות נהיגה עצמוניות במלוא מובן המילה, והן דורשות נוכחות ועירנות של נהג אנושי. למעשה, אחרי תאונות מסוג זה חברות הרכב משדרגות כל פעם את המערכות, משפרות את החיישנים ומייעלות את האלגוריתמים הממוחשבים שלהן. יצרני הרכב מזהירות את הנהגים שהעירנות והקשב שלהם נדרשים תמיד, וחלקן אף מוסיפות מערכות שמזהות חוסר עירנות או קשב מצידו של הנהג, מתריעות על כך בפניו, ואם הן מזהות שהנהג לא מתייחס, הן מבטלות את עצמן בצורה הדרגתית עד כדי עצירה בצד הדרך, הדלקת אורות אזהרה, וביטול מוחלט של המערכת כדי למנוע שימוש לרעה.

לנו לא נותר אלא לקוות שעד שמערכות כאלה יגיעו אלינו – וזה יקרה ללא ספק מוקדם ממה שאנחנו חושבים – הן תהינה משוכללות, מתוחכמות, ובטוחות יותר לכולנו.