עמדת גאטסו חדשה הוקמה על כביש 65 בצומת הכניסה לערערה עין אלסהלה, לכיוון צפון.
במקום עמדה עמדת דחליל ישנה, והעמדה החדשה מחליפה אותה.
על המפה, מסומנת בחץ אדום:
(תודה למוחמד על המידע והתמונה)
כרגיל אסיים בתזכורת:
ראו הוזהרתם.
על רכיבה בין רכבים – עקיפות
בסרטון שנשלח במספר קבוצות וואטסאפ ואף עלה לאתרים ברשת, ניתן לראות את התאונה שהתרחשה לפני מספר ימים על כביש 6, בהם היה מעורב לפחות רכב אחד שנראה שאיבד שליטה, ושלושה אופנועים שנפצעו בדרגות כאלה או אחרות. מבלי להתייחס ספציפית לתאונה הזו, מה גם שאין לי ממש פרטים אודות הגורמים המדוייקים לאותה תאונה, חשבתי שחשוב לשתף איתכם מספר טיפים בנושא הרכיבה בקבוצה על כביש מהיר, ובאופן ספציפי תוך כדי התייחסות לנושא עקיפה של רכבים.
כבישים נוטים להיות עמוסים, כשלצערנו, לעתים הנתיב השמאלי ביותר, זה שמיועד אך ורק לעקיפה, מאוכלס פעמים רבות על ידי רכבים איטיים שתוקעים את התנועה מאחוריהם. הסיבות לכך הן רבות ומגוונות, וזה עוד לפני שנכנסנו לדיון אקדמי אודות המקצוע של אמא של אותם נהגים: חוסר תשומת לב לסביבה, חוסר אכפתיות, זלזול וצפצוף על החוק, אגואיזם וסתם "דווקא" נכללות בין הסיבות לכך. אבל פרט לאותם נהגים שאותם בא לנו לרצוח, ישנם גם נהגים נורמטיביים שדווקא כן רוצים לחזור לימני לאחר סיום העקיפה שלהם, פשוט צריך לתת להם צ'אנס לעשות זאת.
בואו נתחיל: על מנת להגביר את הבטיחות שלנו, אנחנו רוכבי האופנוע נוסעים לרוב במהירות גבוהה יותר במעט (או בהרבה) מהתנועה סביבנו. כתוצאה מכך, פעולת העקיפה היא פעולה שחוזרת על עצמה עשרות ומאות פעמים במהלך הרכיבה. חשוב מאוד להקפיד על ביצוע עקיפה בצורה נכונה וחכמה.
בעת רכיבה בקבוצה, בין אם במבנה הדוק ובין אם במדורג, חשוב מאוד להקפיד על רכיבה נכונה, אחידה, קבועה, בעלת קוד התנהגותי המוקפד במיוחד על ידי המוביל, אבל הידוע ומוכר לכל חברי הקבוצה (אותו יש לשנן גם בעת מתן תדריך הבטיחות לפני היציאה לרכיבה). בעת רכיבה בקבוצה חשוב שבעתיים להקפיד על משמעת רכיבה כיוון שטעות אחת של המוביל עלולה לגרום אחריה לנזק לאלה שרוכבים אחריו. הקפדה יתרה על רכיבה נכונה, גם אם היא מתבצעת בקצב מהיר מאוד, שומרת על הבטיחות שלך כרוכב , ועוזרת לשמור על אחידות ובטיחות הקבוצה כולה.
הערה: המושג "קבוצה" או "דבוקה" מתאים לסיטואציה בה כל הרוכבים נוסעים בקצב אחיד, באותו ראש, על אופנועים דומים במאפיינים שלהם, ובצמצום יחסי של רווחים. בעת רכיבה מדורגת מרווחת של עשרות אופנועים היוצרים שיירה ארוכה, חלק מהיפים האלה יהיו פחות רלוונטיים, אם כי רובם חשובים גם שם.
בתור התחלה את העקיפה יש להשתדל לבצע אך ורק מצד שמאל של הרכב הנעקף, לא להפתיע ולא להיות מופתע. זה לא רק מה שהחוק קובע, אלא זה גם המקום שבו הנהג רגיל לראות מישהו עוקף אותו. עקיפה מימין היא פשוט לא מעשה חכם, שלא לדבר על משאיות שפשוט לא רואות טוב את מה שקורה מצידן הימני, וכל מיני נהגים שפשוט לא מודעים לסביבתם.
בנוסף, אם המוביל לוקח קו עקיפה אחד, כל חברי הקבוצה או הדבוקה צריכים להמשיך אחריו בקו הזה. אם הוא עוקף רכב משמאל, כולם עוקפים משמאל, ואף אחד לא לוקח קו עצמאי מימין.
הסיבה לכך היא ברורה: זה מבהיל נהגים! נהג שלא שם לב לאופנוען הראשון שעקף אותו משמאל במה שעבורו נראה כמו רעש גדול ובמהירות גבוהה יחסית אליו, אולי יבהל ויסטה רק מעט ימינה. והפוך, אם הוא נעקף בפתאומיות מימין, הוא עלול להיבהל וכתוצאה מכך הוא עלול לסטות רק מעט שמאלה. סטייה הזו עלולה לסכן גם את המוביל וגם את כל הרוכבים שמגיעים אחריו, כיוון שגם סטיה קטנה כזו עלולה לגרור לסטיה נוספת מצידו של האופנוען, שבתורו עלול לקבל מכה מרכב אחר שנמצא בנתיב שלו, או לסטיה של רכב שיחבט ברכב אחר שעלולה לגרום אחריו לשרשרת של תאונות.
משמעת רכיבה בקבוצה מצילה חיים. ואם הרוכבים סוטים שמאלה או ימינה, הם מסכנים את גם המוביל וגם את אלה שאחריו בדבוקה. זה ישמע כמו תשדיר של אור ירוק, אבל תכלס, עדיף לאבד שתי שניות ולהפחית קצת במהירות גם אם זה שובר לנו אחלה קצב, ולתת לרכב שתופס את השמאלי לחזור לימני ולאפשר המשך רכיבה מסודרת.
אגב, זה לא רק חשוב לבטיחות שלנו, אלא גם נראה ומתקבל יותר טוב בקרב הנהגים סביבנו.
אבל יש מקרים שבהם הנהג מתעקש להישאר בשמאל. במידה והמוביל מחליט שהרכב תקוע בשמאל ולא מוכן לזוז (או לא יכול לזוז), הוא יכול לקחת קו עקיפה מחושב מימין, אבל זה צריך להיעשות בשיקול דעת, ותוך הבנה שכל מי שאחריו יקח גם הוא את אותו קו. חשוב גם שהמוביל ידע מה "אורך הזנב שלו" וידע שהמהלך שהוא מבצע – כל מי שמאחוריו בדבוקה יכול גם הוא לבצע בצורה בטוחה.
אני אישית רוכב בצורה מאוד מוגדרת וקונסיסטנטית. הנה הטיפים שלי לנושא העקיפה:
מניעים את המנועים: מועדון רוכבי דוקאטי בישראל יוצא לדרך!
מועדון Desmo Owners Club הוא מועדון עולמי המאגד בתוכו את רוכבי דוקאטי הפזורים על פני עשרות מדינות בעולם. חברי המועדון מתאחדים באהבה שלהם למותג האופנועים האיטלקי ומבלים יחד בשלל פעילויות מאורגנות, בעיקר בארץ אבל גם בחו"ל. בישראל, המועדון זוכה לתמיכה מצידו של היבואן, וכל רוכב או רוכבת המחזיקים בבעלות נוכחית על אופנוע מתוצרת דוקאטי רשאי להצטרף למועדון.
חברי המועדון זוכים בשלל הטבות הכוללות ביניהן הנחות על טיפולים, צמיגים, אביזרים, פרטי לבוש ומיגון. בהמשך השנה נפעל על מנת להרחיב את היצע ההנחות לחברים.
עם התחלת הרישום למועדון כבר הצטרפו לשורותיו קרוב ל- 100 רוכבים ורוכבות, בעלים של אופנועים מדגמים שונים, החל ממונסטרים מקוררי מים מהדור הראשון, מולטיסטרדות מהדגמים הראשונים ועד לשיא הטכנולוגיה של השנתיים האחרונות, דרך היפרמוטרד, סקרמבלר, פאניגלה ועוד ועוד.
מועדון DOC בישראל מתכנן לקראת שנת 2017 את הפעילויות הבאות:
* טיולים חודשיים הכוללים ארוחות ופריסות מושקעות
על כנפי העיט – Moto Guzzi V7 (מודל 2016)
לרגע חשבתי שחזרתי בזמן, לשנות ה- 70, שנות ילדותי.
תחושת נוסטלגיה ורומנטיקה אפפה אותי כשהגעתי לעופר אבניר להוציא את הגוצי בבוקר יום שישי. הגוצי עמד שם בין כל ה- 4 בשורה, הטווינים והסינגלים המודרניים. הסופרספורטיים והאדוונצרים הנוצצים, עתירי הנפח והסוסים. הוא ניצב גאה, בלי רגשי נחיתות, כאילו רוצה לומר: עם כל הכבוד לסוסים שלכם ולסמקים שלכם, לי יש משהו אחר שלכם אין!
עיצוב הרטרו החזיר אותי ברגע אחד לימים בהם היה אפשר למצוא ברחובות גוש דן אופנועים דומים: נורטון, טריומף, BSA. בזמנו אופנוענים נחשבו למשוגעים אמתיים, הם היו מעטים, ואנחנו הילדים של שנות ה- 70 הערצנו אותם. הם היוו סוג של בריחה מהמציאות הישראלית המיליטנטית והסולידרית. חבורה של אינדיבידואליסטים פרועים שרוכבים אל החופש. הם הקסימו אותנו. ובזמנו היה לאן לרכב, האופק היה רחב ורחוק – כל חצי האי סיני היה שלנו. אחת הפעמים הראשונות שראו חבורת אופנוענים ישראלית בטלוויזיה הייתה כאשר צוות צלמים של ערוץ 1 (היה רק את אותו ערוץ בזמנו ובשחור לבן) ליווה במסגרת סרט דוקומנטרי, חבורת אופנוענים בדרכה לפסטיבל נואבה האגדי בסיני (הוודסטוק של ישראל).
מאז שנות ה- 70 וה- 80 העליזות זרמו הרבה מים בירקון והיום יש מאות אלפי רוכבים ואופנועים בארץ ומכל הסוגים, כולל כאלה הנחשבים לאקזוטיים במיוחד, כמו דוקאטי ו- MV אוגוסטה. בכלל, סצנת האופנועים הפכה בשני העשורים האחרונים בישראל להמונית, צבעונית ומושכת, בדומה לאירופה.
קחו חלום והגשימו אותו: טיול על האופנוע שלך לצפון איטליה (חלק 3)
זהו חלקו השלישי והאחרון של סדרת המאמרים בנושא הטיול שלי לצפון איטליה. את חלקו הראשון תוכלו לקרוא כאן, ואת חלקו השני תוכלו לקרוא כאן.
היום השביעי
המסע המרתק שלנו בתוך הרי האלפים והדולומיטים כמעט ונגמר. לפנינו עוד 4 ימים, אבל מתוכם רק יום אחד נותר שבו נוכל עדיין לטעום את טעמם הנפלא של כבישי צפון איטליה. מחר אנחנו כבר ברכיבה מנהלתית לכיוון אירוע יום ההולדת לדוקאטי. אז צריך להנות ממה שעדיין נותר.
יוצאים מוקדם בבוקר דרומה מהעיר טרנטו, פנינו מועדות לכיוון אגם גארדה, ה"כנרת" של רבים מהאיטלקים. זהו אגם תיירותי מדהים, ארוך וצר יחסית, הממוקם בין שני רכסי הרים המייצרים נוף מרהיב. העיירות הפרוסות לאורך חופיו מהוות יעדים למאות אלפי תיירים מדי חודש, ואנחנו למזלנו נוסעים בכבישים הצרים הללו בסוף חודש יוני, עוד לפני שעדר התיירים מגיע למקום וסותם את הכל. אני רוכב ומתבונן סביבי, למרות מזג האוויר החם והלח המזכיר את מישור החוף בישראל, אני מוכן לקחת מזוודה (ואופנוע) ולעבור לגור שם בכל רגע. פשוט מדהים.
לקראת 2/3 מאורכו של האגם אנחנו פונים ועולים לכיוון פסגת ההר המזרחי, שם אנו עוברים בתוך כמה כפרים ציוריים במיוחד, עד שלצערנו אנחנו מתחברים לאוטוסטרדה הממשיכה דרומה. משם זה לתת גז ככל שניתן, ולנסות לחצות את קרוב ל- 200 הק"מ שנותרו לנו כמה שיותר מהר.
ככל שאנו ממשיכים דרומה אנו נתקלים ביותר ויותר אופנועים מתוצרת דוקאטי העושים דרכם לכיוון בולוניה. קבוצות שלמות של רוכבי מונסטר, רוכבי דיאבל, המון רוכבים על מולטיסטרדה וגם לא מעט רוכבים ספורטיביים המגיעים על דגמי פאניגלה למיניהם. רובם ככולם רוכבים במהירות הכמעט חוקית, רק אנחנו, חוליגנים, נותנים גז כאילו אין מחר, ממהרים להגיע לבולוניה כדי להכנס למתחם של דוקאטי הסמוך למפעלי החברה.
חברת טסלה מטפלת בשיכחת ילדים וחיות מחמד ברכב בדרך משלה
בעוד שאנחנו בישראל נחרדים לשמוע מדי שנה על מספר גדול (מדי) של פעוטות שנשכחים על ידי הורים שדעתם מוסחת או נהגי הסעות ברכבים – ומתגלים לצערינו מאוחר מדי – אלון מאסק, היזם הסדרתי שהקים בין היתר את חברת טסלה, את SpaceX ואחרות – הכניס פיצ'ר חשוב ביותר לעידכון התוכנה האחרון (ספטמבר 2016) של הרכבים החשמליים של החברה.
באמצעות עידכון זה (Software Update 8.0), מערכת החשמל של הרכב מסוגלת להשתמש בסוללה של הרכב כדי להפעיל את המזגן שלו גם בעת חניה ועזיבת הרכב, והבאת הטמפרטורה הפנימית של הרכב אל מתחת ל- 41 מעלות. אמנם לא טמפרטורה נעימה לשהות בה לאורך זמן, אבל כזו שניתן לשרוד בה גם אם נשארים נעולים ברכב.
לדברי החברה, רכבי מודל S ו- X (הדגם ה"סטנדרטי" של החברה שנמכר בכמויות גדולות מאוד בארה"ב וברחבי אירופה, וכן רכב הפנאי החדש שהושק בשנה שעברה) המצוייד בסוללות טעונות ל- 100% מסוגל לקרר את תא הנוסעים שלו גם בעת חניה למשך שנה שלמה.
בנתיים, בישראל, אנחנו נמשיך לשמוע על מקרי שכחת ילדים ברכבים גם בשנת 2017. הפתרון? לפתוח את העיניים, להיות מודע לסביבתך, לייצר רוטינה מסודרת של העברת ילדים, ואם החיים מפריעים לך כל כך שאתה לא מסוגל לזכור אם הילד שלך נמצא באחורי הרכב שלך – אז להתקין אפליקציה (לווייז יש פיצ'ר כזה, וכך גם בימבה שמופיעה כאן באתר), להשאיר את התיק או הסלולרי במושב האחורי, או להשתמש באמצעי חיצוני אחר שיזכיר לך לבדוק את המושב האחורי לפני שאתה יוצא ונועל את הרכב.
(תמונה – יצרן)
מצלמה חדשה על כביש 232 ליד ברור חיל
מצלמת מהירות חדשה הוצבה בכביש 232 בכניסה לקיבוץ ברור חיל.
המצלמה היא דו-כיוונית, כלומר תופסת גם את המתקרבים אליה (מהחזית, בנתיב הנגדי) וגם את המתרחקים ממנה (מאחור).
המצלמה עודכנה בבסיס הנתונים.
על המפה:
(תודה למסיניו על המידע והתמונה)
כרגיל אסיים בתזכורת:
ראו הוזהרתם.
X-Adv – קטנוע האדוונצ'ר החדש של הונדה
אחרי שהוצג לקהל כקונספט בשם City Adventure בתערוכת EICMA במילנו בשנה שעברה, הונדה הכריזה על התחלת הייצור של קטנוע ה- X-Adv המגניב למדי שלה ב- 2017, והוא צפוי להיות מוצג לראשונה ככלי מייצור המוני גם בתערוכה של נובמבר השנה.
אחרי מספר ניסיונות שניתן להגדיר אותם מינוריים של יצרנים אחרים, כדוגמת פיז'ו עם הטרקר, ימאהה עם ה- BW, וכמובן פיאג'יו עם הטייפון האגדי (אפשר אולי להזכיר באותה נשימה גם את ה"ברוטוס", כלי מעניין למדי אך כזה שנותר ברמת אב-טיפוס מתערוכת EICMA של 2012) – הונדה הולכת צעד קדימה, צעד אמיץ למדי יש לציין, ומגדירה את תרבות הפנאי/שטח של השנים הקרובות. לא רק האפריקה טווין הסופר-מצליח, אלא החל משנה הבאה, גם ה- X-Adv האוטומטי המשודך לתיבת ה- Dual Clutch Transmission או DCT (אופציונאלית באפריקה טווין, כך גם בקרוסטורר הגדול יותר וכן ב- VFR הספורט-תיור).
לא הרבה ידוע על הכלי, אם כי סביר להניח שהוא יהיה מצוייד בבולמים בעלי מהלך מתאים לרכיבת "שטח", מנוע 750 סמ"ק שנלקח מסדרת ה- NC, ושלדה שנלקחת ככל הנראה מאותה סדרה, תא מטען מתחת למושב המסוגל להכיל קסדת שטח, וכן משקף מתכוונן. אם ההימור יצליח, ואם המחיר יהיה מתאים, יש לצפות לכלי מדליק למדי שיאפשר למתוח את גבולות הכיף שאפשר היה לעשות עד כה עם קטנועים אוטומטיים שכאלה – גם מבחינת ההספק המכובד, ובהחלט גם מבחינת יכולות שטח שהן מעבר לגימיק נחמד. טיזר אחד אפשר לראות כאן, באתר של הונדה אנגליה.
לא, אני לא מצפה לראות ערימות של רוכבי X-Adv מסתערים על הסינגלים באזור בן שמן וכו', אבל ללא ספק יהיה מדובר בכלי מסקרן למדי שאני אישית אשמח מאוד לבדוק.
הנה כמה סרטונים שיקפיצו לכם את הפיוזים:
מצלמת רמזור מהירות חדשה בצומת בנימינה
המצלמה החדשה הוצבה על כביש 4, בצומת בנימינה, מצפון לכיוון דרום.
בהמשך הדרך, כ- 900 מטר דרומה משם, קיימת כבר מצלמת גאטסו (מהירות בלבד) ותיקה.
על המפה – שימו לב גם לשאר המצלמות באזור:
(תודה לצח אשכנזי על התמונה)
כרגיל אסיים בתזכורת:
ראו הוזהרתם.
האופנוע החשמלי מייצור סדרתי המהיר בעולם – Lightning LS-218
לאופנועים חשמליים יש יתרון אחד אדיר לעומת כל אופנוע ממונע באמצעות מנוע בעירה פנימית – היכולת להפיק את מירב העוצמה של המנוע החל מהשנייה הראשונה שבה המצערת נסחטת.
יצרנים רבים מנסים את כוחם בכלים דו-גלגליים חשמליים (ראו עוד על כך באתר). אחד מהם – ה- LS-218 של חברת לייטנינג האמריקאית – אינו אופנוע חדש (דגמים ראשונים שלו החלו לנסוע כבר לפני כ- 3 שנים), אך הוא מתיימר לשבור את כל השיאים האפשריים. עם מנוע מקורר מים המפיק 150 kW (מקביל ל- 200 כ"ס), ועם מומנט מפרק סלעים (באמת) הכפול בעצמתו מזה של אופנוע ספורט סופר-חזק כמו הדוקאטי פאניגלה – ה- LS-218 נקרא כך על שם המהירות הסופית שלו – 218 מייל בשעה, בערך 350 קמ"ש.
קחו חלום והגשימו אותו: טיול על האופנוע שלך לצפון איטליה (חלק 2)
זהו חלקו השני של סדרת המאמרים בנושא הטיול שלי לצפון איטליה. את חלקו הראשון תוכלו לקרוא כאן, ובו כתבתי על השיקולים שהובילו לקראת ההחלטה להוביל את האופנועים הפרטיים שלנו במכולה מישראל לאיטליה, על הפרוצדורות והמנהלות, וכן על עלויות הטיסה, השילוח והמלונות.
בסופו של החלק הראשון עברנו קרוב ל- 800 ק"מ של כבישים פתלתלים מדהימים, חצינו את הגבול בין איטליה לשוויץ מספר פעמים, וטיפסנו וגם ירדנו קילומטרים רבים ביום. בואו נמשיך.
הערה לגבי התמונות המופיעות כאן: כל התמונות המופיעות צולמו על ידי, או על ידי קובי ליאני (עורך וואלה רכב שהצטרף אלינו), או על ידי החברים הרוכבים בקבוצה. הקרדיט מגיע לכל אחד מהם בנפרד וביחד.
היום הרביעי
את שלושת הימים הראשונים סיימנו בעיירה Bormio אשר על גבול איטליה שווייץ, ושם התוכנית המקורית היתה לישון בה יומיים ולהשתמש בה בתור בסיס לטיול חד-יומי קצר (יחסית) אל ה- Stelvio Pass, מעבר סטלביו המפורסם. אבל מכיוון שהמרחק אליו קצר יחסית משם, ביצענו שינוי קל בתוכנית היום הרביעי, ובמקום כ- 50 ק"מ הלוך חזור בלבד, הארכנו את הרכיבה להרבה, הרבה מעבר לזה.
בניגוד ליום השלישי, היום מזג האוויר הסביר לנו פנים, ויצאנו בבוקר שמשי וחם למדי בחזרה לכיוון Umbrailpass המדהים ביופיו. כשהגענו למעלה, הפעם הקדשנו מספיק זמן לתמונות, ולאחר כרבע שעה של התלהבות בלתי פוסקת מהנוף המשכנו לתוך שווייץ ולעבר העיירה Val Müstair בה עברנו אמש. עצרנו לארוחת בוקר (אמרתי כבר ששווייץ יקרה? סנדוויצ'ים? לא לשכוח) והמשכנו לכיוון צפון מזרח על כביש שאפשר לתאר אותו רק כגן עדן לרוכבי אופנועים.
הרכיבה למצדה 2016 – לא בבית ספרנו
אני (מיצו) זכיתי בכבוד לנהל את פורום האופנועים של תפוז משנת 2006 ועד לסופו (העגום). אבל עוד הרבה לפני כן נוצרה בפורום מסורת של רכיבה משותפת של חברי הפורום למצדה בערב ראש השנה. המסורת החלה עם רכיבה של בודדים ב- 2002, ואט אט משנה לשנה המספרים הלכו וגדלו. ב- 2006 כשהתחלתי לנהל את הפורום נפלה בחלקי האחריות לטפל באירוע מדי שנה, והקפדתי לעשות זאת בצורה מסודרת כולל עבודה מול כל הגורמים הרלוונטיים (משטרה, מד"א, רשות הפארקים והגנים, מכבי אש וכו').
במקביל, בכובע שלי כיוצר של האתר הזה – "מיצו בדרכים" – המשכתי לסקר את הרכיבה למצדה בערב ראש השנה מדי שנה.
האירוע הויראלי המכונה "הרכיבה למצדה" שהחל בהתארגנות של קומץ אמיצים בשנת 2002 התפשט, גדל, והפך למשהו שונה בתכלית מהפורמט שלו באותן שנים ראשונות. לטוב ולרע, זו המציאות. המספרים של המשתתפים ברכיבה המסורתית הלכו וגדלו מכמה עשרות לכמה מאות, ואז ב- 2010 חצינו את רף 1000 המשתתפים. מאז, מדי שנה, מספרי הרוכבים הכפילו את עצמם. כמות הרוכבים שהגיעה בשנה שעברה (2015) חצתה את קו ה- 6000 אופנועים, ויש שאומרים יותר.
מה שבטוח – זה היה אחד מאירועי האופנועים הגדולים שידעה ישראל, בטח כשמדובר באירוע "ספונטני" ולא ממומן.
לכאורה – הצלחה גדולה.
אבל השנה אני וחברי לא נגיע למצדה. הסיבות לכך רבות ומגוונות, אבל אפשר לסכם אותן בראשי הפרקים הבאים:
- בין אלפי הרוכבים היו כמות עצומה של "גורמים בלתי נשלטים", חבר'ה "בני טובים" שלא שמו קצוץ על אף אחד ועל שום דבר, השתוללו בדרך והשתוללו באתר עצמו.
- חלקם השפיע לרעה על האווירה במקום, כולל גניבות של ציוד, רוכבים שהגיעו על כלים גנובים וללא מספרים, השחתת ציוד, התנפלות המונית על כל מה שניתן שם בחינם.
- לא רק רוכבים חסרי אחריות, אלא גם רכבים. כמות הרכבים ה"משופרים" שהגיעה לאתר עברה גם היא מזמן את גבול הטעם הטוב. הרכבים השתוללו בדרך הלוך, חזור, וכמובן באתר עצמו (מישהו אמר "קורבט צהובה"?)
ולא רק זאת, אלא שהמשטרה, ברוב חוצפתה ואחרי שהאירוע תואם עם כל הגורמים הרלוונטיים, החליטה לעכב לחקירה אותי ועוד מספר רוכבים – דווקא אלה שדאגו לסדר ולתיאום ולכל מה שהיה צריך. במקום לטפל במשתוללים – הם החליטו להתנפל עלינו ולחקור אותי על "ניהול עסק ללא רישיון" (וזה אחרי שניסו להדביק לי הפקה של "מסיבת טבע").
כל זאת ועוד גרמו לי להגיע להחלטה שלא עוד. אני לא אתן לזה יד יותר. לא בבית ספרנו.
במקביל, בפוסט באתר של רשות הטבע והגנים הודיעה הרשות בהודעה יוצאת דופן כי האתר סגור.
אבל רשות הטבע והגנים לא הסתפקה בזה. בפוסט הבא בפייסבוק, כותב איתן קמפבל, מנהל מרחב מצדה ברשות הטבע והגנים: "בשנים הראשונות של מסע זה, כאשר התארגנות זו כללה רק מאות אופנוענים, שהקפידו יחסית לשמור על הסדר הציבורי, על הסביבה ועל הניקיון, הדבר עוד היה נסבל מבחינת הסביבה, יכולנו להבליג ואף לעודד זאת ברמה זו או אחרת. כיום לעומת זאת, עם אלפי רוכבים שמגיעים לאתר בשעה נתונה ללא אף גורם שלוקח אחריות על הסדר והארגון של אירוע מסוג זה, מדובר בפגיעה סביבתית משמעותית הפוגעת גם בטבע וגם ברווחת וחווית הטיול של מבקרי האתר שאינם נמנים על התארגנות זו. לצערנו בהתכנסויות המוניות אלו, אנו נחשפים גם להתנהגות לא אחראית מצד קומץ רוכבי אופנועים ונוהגים ברכבים שבאה לידי ביטוי בנהיגה בפראות ובמהירות מופרזת בתוך חניון הגן עצמו, המהווה סכנה ממשית לבטיחות המבקרים וחיי אדם. על כן אנו נדרשים לפעול באחריות המתבקשת ולנקוט משנה זהירות כדי להבטיח את בטיחות המבקרים והשמירה על הסביבה".
מבאס, אבל אי אפשר להחזיר את השד לבקבוק.
אני מאחל למשטרת ישראל בהצלחה בהתמודדות עם האירוע השנה.
ולכל הרוכבים "השפויים" – השנה מתחילה מסורת חדשה. חלקכם כבר קיבל הזמנה, ומי שלא יכול ליצור קשר בפרטי.
חוקיות מצלמות הגאטסו נמצאת בבדיקה
בכתבה שהועלתה לאתר YNET על ידי אודי עציון נמסר כי במהלך משפט תעבורה המתנהל בבית המשפט לתעבורה בעכו אצל שופט התנועה הבכיר עמוס בכר, הציג עו"ד תומר גונן מטעם ההגנה ספקות רבים באשר לחוקיות תו התקן הישראלי שהוענק למצלמות. ספקות אלה גרמו לכך שהתביעה ביקשה תיקון בכתב האישום, דחייה בהמשך המשפט, וכן לזמן שני עדי תביעה חדשים ממכון התקנים ההולנדי שבדקו את המצלמות עבור הטכניון בישראל.
"הדרמה במשפט החלה בשבוע שעבר, כאשר העיד בו מומחה מטעם מכון התקנים, על בדיקות שביצע המכון בטרם קיבלה המצלמה את האישור הדרוש לה, כדי לקבוע
שהיא עומדת בתקן הישראלי למצלמות מהירות. תקן שבלעדיו לא יכולה המשטרה להשתמש בה, ולהנפיק באמצעותה דו"חות. המומחה גילה לבית המשפט כי את רוב הבדיקות ערכו עבור מכון התקנים מומחים בהולנד, ואמר שאין ברשותו פרוטוקול של הבדיקה. עוד טען כי המצלמות הפגינו בכל הבדיקות דיוק של 100%, ללא שום סטייה. במשטרה ניסו מראש למנוע את עדות המומחה, ודרשו תחילה כי ההגנה במשפט תפקיד ערבות בסך 36 אלף שקל כתנאי לעדות."
לדברי אודי עציון, אם ישתכנע השופט כי המצלמות לא נבדקו כראוי ולכן אינן עומדות בתקן הישראלי, צפוי ביטולם של עשרות אלפי דו"חות. שימו לב שמדובר רק בדו"חות כאלה שעדיין יהיו בעיצומו של תהליך משפטי, או בכאלה שטרם שולמו בידי הנהגים, כיוון שדינם של דו"חות שכבר שולמו ככאלה שבהם הודה הנהג בביצוע העבירה, ולכן הם לא יבוטלו.
ynet מצלמות המהירות של המשטרה – החוקיות בבדיקה – רכב
עידכון פברואר 2017: הדרמה מתפתחת, וכעת המשטרה בבעיה הרבה יותר רצינית:
במהלך בקשה לתביעה ייצוגית שהוגשה בשבוע שעבר לבית המשפט המחוזי בתל אביב, מבקשת התובעת להשיב כ-70 מיליוני שקלים לנהגים שנתפסו בעבירת מהירות מאז 2013 על ידי מערך מצלמות המהירות של משטרת ישראל.
לטענתה, יכולת מדידת המהירות של המצלמות לא נבחנה לפי הדרישות של התקן הישראלי, וספק אם נבחנה כלל.
בייצוגית נטען כי בהליך שמתנהל בימים אלה בבית המשפט לתעבורה בעכו, נאלצה המשטרה להודות כי יכולת מדידת המהירות של המערכת – הפונקציה המהותית ביותר שלה – מעולם לא נבדקו לפי הוראות התקן, ובידי המשטרה אין ראיות לביצוע ניסוי מסודר כלשהו לבדיקת יכולת מדידת המהירות של המערכת.
בקשה לייצוגית ב-70 מיליון שקל נגד מצלמות המהירות
תביעה ייצוגית: "מצלמות המהירות לא אמינות – יש להחזיר 70 מיליון שקל לנהגים"
קחו חלום והגשימו אותו: טיול על האופנוע שלך לצפון איטליה (חלק 1)
היה מדהים! אין מילים, באמת אין מילים לתאר את התחושות האלה שממלאות אותי כשאני נזכר בטיול המדהים הזה!
אבל בכל זאת, אם הגעתם עד לפה למה שלא תשבו לכוס קפה, אספר לכם הכל על הטיול הזה, ואם תקשיבו טוב, תוכלו לעשות כזה טיול בעצמכם. ראשית, כמו בכל סיפור טוב, גם כאן (וגם בצבא) הכל צריך להתחלק ל- 3: התחלה, אמצע וסוף. אז בואו נתחיל איפה שצריך להתחיל.
התכנית לטיול דוקאטי בצפון איטליה החלה להתגבש מתישהו לקראת סוף שנת 2015, אז החלו מספר חברים במועדון DOC – הוא מועדון בעלי ה"דסמו" (או דוקאטי, תלוי את מי שואלים) להתארגן בינם לבין עצמם כדי לנסוע לאירוע ה- World Ducati Week של שנת 2016 שבו אמורה היתה חברת דוקאטי לחגוג 90 שנה להיווסדה. כיוון שמדובר באירוע בעל קנה מידה עולמי, עשרות אלפי בעלי דוקאטי אמורים לנהור אליו מכל קצוות התבל (תרתי משמע), ואנחנו רצינו להיות שם גם (יש לציין שהיתה נציגות ישראלית גם באירועי ה- WDW הקודמים). מפה לשם, אחרי כהנה וכהנה התדיינויות, התגבשה לה קבוצה של כ- 15 איש שהצהירה על כוונותיה לצאת לאירוע הזה, כשהטוויסט המשמעותי בסיפור הוא העובדה שההגעה לאירוע אמורה להתבצע על אופנועים שלנו, ישראלים מארץ הקודש. ואם אנחנו כבר שם, למה שלא לנצל את העובדה שהבאנו את האופנועים לאיטליה כדי לטייל בה?
כדי לקצר את התהליך, תעשו Fast Forward לינואר 2016, כשהקבוצה המקורית הצטמצמה מעט עקב ביטולים של כמה חברים. מפה לשם נותרנו 10, כשאלינו נלווה רוכב נוסף שהתנדב להצטרף לטיול על תקן נהג מלווה (ברכב מסחרי לטובת כל הציוד שלנו).
לפני שיוצאים לדרך צריך לספר לכם קצת על המנהלות, סתם כדי לתת לכם מושג לגבי העלויות הכרוכות בטיול:
טיסה – הלוך וחזור של אל על מנתב"ג לוונציה, עלות של כ- 600 דולר בקירוב. היו כאלה שרכשו את הכרטיסים בנקודות נוסע מתמיד. המשך…
קסדה חדשנית במיוחד בעלת משקף טורבו
הפרסומת הבאה מכריזה באותיות גדולות על הדור החדש של קסדות מיוחדות המצויידות במשקף טורבו. כן כן. משקף טורבו. מי שמפרסם את הקומבינה הזו הוא לא אחר מאשר ג'ים רדמן, אחד מרוכבי המירוץ המובילים של שנות השישים של המאה הקודמת (מחזיק ב- 45 נצחונות גראנד פרי ו- 6 נצחונות במירוץ של האי מאן).
הרעיון החדשני הבליח במוחם של יצרני קסדה זו: בואו נחבר משקף פרספקס בצורה של שבשבת אל ציר למצח הקסדה, וכך בעת רכיבה הרוח תסובב את השבשבת, מה שכמובן יגרום למשקף להסתובב, כשכל הקונספט הזה אמור לאפשר לרוכב לראות קדימה בצורה בטוחה גם בתנאי גשם קשים, כיוון שטיפות המים פשוט יותזו ויעופו מעל פני המשקף.
אני לא בטוח שהרעיון של חתיכת פרספקס מסתובבת במרחק 4 ס"מ מהפרצוף שלי עושה לי חשק… מה דעתכם?
אתם יודעים מה, למה לפנטז. אתם יכולים לרכוש יחידה דומה מאוד לזו ממש כאן בתמורה ל- 150 ש"ח… ספרו איך היה.
