קטגוריה: יצרנים

על הקשר בין קטנוע ה- T-Max לבין עולם הפשע

כן, כותרת די בומבסטית, וסביר להניח שללא שום ביסוס חד משמעי. כן, סביר גם להניח שיהיו כאלה שיתקוממו על כזו כותרת, ומבחינתם – בצדק. מזה כמה שנים כולנו מודעים לסטיגמה שנדבקה לרוכבי הטימקס והיותם, אהממ… מקושרים בצורה כזו או אחרת לעבריינות או לכאלה שמנסים להידמות לעבריינים, ואפילו בעל כורחם. אז בואו נדבר על זה קצת. האם זה בגלל היותם רוכבים על טימקס? או האם הם פשוט מתנקזים אל הכלי האולטימטיבי שמאפשר להם, גם עם אפס ניסיון רכיבה, לעשות כמעט ככל העולה על רוחם על הכביש, יד אחד על הגז/ברקס, יד שניה על מיני עוזי?

tmax_2004_2_busted

מה שהביא אותי לכתוב את הפוסט הזה היה מחזה שראיתי על איילון לפני מספר ימים. אני רוכב לתומי על האופנוע שלי צפונה בתנועה סואנת אך זורמת. מרחוק אני רואה שני טימקסים רוכבים בנתיב האמצעי, ואני רואה את הרוכבים מחליפים ביניהם דברים, אבל איך שאני עובר אותם, הראש שלהם הסתובב לכיווני כמו רדאר. לא ייחסתי לזה חשיבות רבה מדי, בכל זאת, קטנועים, איילון, פקק, אין שום דבר יוצא דופן בזה. המשכתי במהירות סבירה צפונה.

ואז זה היכה בי. 2 טימקסים, שחורים, עם בחורים מגודלים לבושי שחור, רוכבים במהירות התנועה ולא עוקפים. מוזר.

המשך…

מיצו רוכב על Kawasaki ZX10R

חודש וחצי, חודש וחצי ידעתי שאני הולך לרכב עליו, אבל לא יכולתי לעשות כלום כדי להקדים את התאריך. נשלחתי לחו"ל לנסיעה מטעם העבודה, ובעוד אני שוהה שלושה שבועות בבתי מלון עלובים ברמת 5 כוכבים, עובר תלאות וייסורים בצורת מסאז'ים מ- 3 סוגים שונים, נאלץ לסבול בארוחות עסקיות במסעדות פאר מדי לילה (בעוד הלקוחות או הבוס הם אלה שמשלמים את החשבון), וסובל יחד עם עוד מאות אנשים בהצגות בברודווי – אי שם בנבכי מוחי התבשלה לה הידיעה, עד שכמעט לא יכולתי להתאפק יותר. כשבוע לאחר חזרתי לארץ כבר נכנסתי בשערי סוכנות מטרו ברחוב שוקן, מתיישב עם חליפת הרכיבה כשאני מזיע כמו כלב האסקי סיבירי בשעת טיול צהרים ברחובות ת"א בשיא הקיץ. לפני עמדה המכונה, ירוקה כמו ששום דבר אחר בעולם לא יכול להיות ירוק, כשהקונטרסט המדהים בין השחור של המנוע והצמיגים לבין הפיירינג המינימליסטי והירק (כבר אמרתי שהוא היה ירוק) צועק לי בעיניים.

"זה זה?" אני שואל את איש המכירות האדיב, כשאני מוחה אגל זיעה מעל המצח.

"מה זה?" שואל האיש.

"ה- ZX-10, הוא נראה קטן כוסאומו" אני לוגם מכוס המים הקרים שנציג אחר של הסוכנות מגיש לי לידי.

"אהממ…" אני קולט את האיש מתפתל בכיסא שלו "אהממ… זה לא, זה ה- 250".

s_dsc_3853

אופס. דרך טובה לשכנע אותו לתת לי ביד מכונה שעולה כמו 2 משכורות חודשיות שלי. אשכרה כוסאומו. את הפדיחה שלי עשיתי. עכשיו רק נשאר להחזיר את המכונה בשלום לסוכנות. למזלי בניגוד לכותבים "מקצוענים" אחרים, אני נוטה שלא להרוס אופנועי מבחן..

המשך…

מיצו רוכב על Suzuki DL-1000 V-Strom

מאז יצא לשוק הסוזוקי וי-סטרום 1000, או בשמו המקצועי – DL 1000, חשקה נפשי לרכוב עליו. רציתי, אבל לא עשיתי שום דבר כדי להגשים את הרצון. זה היה חלק מרשימות ה- TO DO האינסופיות שלי, איפושהו בין ה"לאכול פורטרהאוס של קילו וחצי" לבין "לבדוק האם נטילת שני כדורי ויאגרה רצופים עלולה לגרום לנזק מוחי בלתי הפיך". אז רציתי. את החלק הראשון של הרשימה הצלחתי להגשים לאחרונה, ולכן לפני שאפנה לבדוק האם אפשר להעמיד אוהל באמצעות נטילת שני כדורים כחולים אמרתי לעצמי שזו הזדמנות טובה להשלים גם את הפריט השני ברשימה.

1_126738159

רצף של שבתות חופשיות יחסית אפשרו לי לתכנן מראש רכיבה על מספר דגמי אופנועים שטרם זכיתי לשבת עליהם. הוי-סטרום היה כמובן אחד מהם. אחרי תיאומים מול אבניר (תודות!) והונדה (תודות גם לכם על הואראדרו הנפלא) הצלחתי יחד עם שותפי לניהול פורום האופנועים דאז – Lone  Rider – להוציא לפועל את הרכיבה המשותפת הזו. אני רק רוצה לציין שבמהלך ימי הרכיבה המשותפת יצא לי לרכוב על הוי-סטרום הרבה יותר מאשר על הואראדרו, ולכן מן הסתם אתרכז בו הרבה יותר במאמר הספציפי הזה.

אז קדימה לעבודה.

המשך…

מיצו רוכב על Honda CBR1000RR

הרבה זמן, יותר מדי זמן, לא רכבתי בסשן כמו שצריך על אופנוע ליטר מרובע צילינדרים שכל מטרתו עלי-אדמות היא להביא את האורגזמה הגברית (או הנשית, כמובן) לשיא, מהר יותר, חזק יותר, ובעוצמות שלא נודעו עד כה. לכן כשהגיעה ההצעה מהונדה לקחת את ה- CBR 1000RR Fireblade החדש לסיבוב ארוך ארוך, לא חשבתי פעמיים, זרקתי את הבלונדה לאמא שלה, וטסתי לכיוון דרך השלום כדי לקבל את האופנוע.

אני אינני בוחן אופנועים מקצועי, לעיתים אני אפילו לא מכין שיעורי בית לפני שאני עולה על אופנוע. האמת, אני רוכב עם האינסטינקטים, ובאמת שלא מעניין את התחת שלי מה אורך המהלך של הבוכנות או באיזה סוג ריתוך השתמש היצרן כדי להקל על המשקל הכללי של האופנוע. ולכן, כשאני מגיע לראשונה לאופנוע, נטול השכלה בכלל, אני מתבונן בו היטב מכל הכיוונים, מנסה להסתכל לו בעיניים, להבין מה הוא רוצה ממני, מה היצרן מנסה לשדר לי. ואז, במהלך הרכיבה ההתחלתית אני מנסה לראות האם צדקתי, האם החיבור שלי עם האופנוע ועם המטרה שלשמה הוא יוצר הוא מושלם או לא. מצד שני, לרכיבת התרשמות מסוג זה, בניגוד לרכיבת מבחן רשמית עם רוכבים מקצוענים, יש את החסרונות שלה. אופנוע יכול להיות תפור למטרה מסויימת, אבל בגלל חוסר חיבור אישי שלי עם הקונספט, האופנוע עלול, בעיני הבוחן, להיות לא מתאים לרעיון הכללי.

1_114233827

הסירו דאגה מליבכם, הפיירבלייד החדש עושה את זה ובגדול!

המשך…

מיצו רוכב על Kawasaki ZX14

אי שם באמצע שנות ה- 90 היה לקוואסאקי מלך. למלך קראו ZZR1100, והוא היה משייט במהירויות בלתי-שפויות בכבישי אירופה וארה"ב הארוכים. המנוע החזק (לפי הסטנדרטים של אז) הביא עימו לאופנוע כוח ועצמה שלא היו מוכרים באותה עת באף אופנוע סידרתי.

בשנת 2000 הביאו מהנדסי קוואסאקי לעולם את ה- ZX12R, אופנוע שסיפק לחובבי המהירות את היכולת לתת בראש לכל מכונה שהעזה לעמוד מולם, יחד עם תכונות ספורטיביות לא רעות בכלל. ה- ZX12R היתה המכונה הסדרתית הראשונה שעברה באופן רשמי את קו ה- 300 קמ"ש. עם פרוץ המחסום החלו יצרנים נוספים לקרוא תיגר על מחסומי המהירות והכוח שעד לאותה תקופה נחשבו כדמיוניים. אופנועים כדוגמת הסוזוקי GSX1300R Hayabusa וההונדה CBR1100XX Super Blackbird יצאו לאוויר העולם, ומותג ה- ZZR החל אט אט לדעוך.

1_92761642

קוואסאקי ידעו מה יש להם ביד והחליטו לא לוותר. שנתיים לאחר מכן הם הוציאו את ה- ZZR1200, אבל האופנוע החדש, למרות יכולותיו הסבירות, לא שבה את לב הציבור כמו ה- 1100 הישן והטוב. אין ספק שבקוואסאקי קינן הרצון לחזור וללכוד את תשומת הלב הציבורית ואת כיסי הרוכשים הפוטנציאליים ע"י תפיסת כתר ה"אופנוע המהיר ביותר מייצור סידרתי", ומה עדיף מאשר חזרה למותג ה- ZZR (יש לציין כי בשווקים מסויימים האופנוע נמכר כ- ZZR1400, ואילו אצלנו הוא מופיע כ- ZX14, אבל על הזנב עדיין ניתן להבחין בשמו המקורי).

המשך…

מיצו רוכב על BMW K1200R

ראשית, מונולוג וידוי קטן. מאז אמצע שנות התשעים בהם רכבתי בפעם הראשונה על אופנוע מבית הייצור של  BMW התנחל אצלי על הכתף שד קטן ואדום. השד היה שקט בד"כ, אבל בפעמים שבהן היה מדבר, החלה אצלי בראש תחושה של "אני חייב את אחד מה-  BMWים האלה, הגדולים, ועכשיו". מכירים את זה? לא? אני כן. שנים התעלמתי ממנו. שנים קניתי אופנועים יפניים בנפחים הולכים וגדלים, עד כדי רכיבה של שנתיים וקצת על ZX-12R  – רק כדי לגרום לשד לסתום. הוא לא. עברה שנה עברו שנתיים ומאז השד (שבנתיים התחתן והתמסד) היה עסוק בטרדות משלו, אבל כשהיה חוזר, ותמיד היה חוזר, שוב היתה המחשבה הזדונית מחלחלת לי לראש.  והנה, יום אחד אני מוצא את עצמי עולה במחלף לה-גווארדיה שבתל-אביב ולפתע אני חש בשד מתיישב לי שוב על כתף ימין.

"חזרת" אני אומר לו.

"כן" הוא עונה "אתה יודע שיש לך שעתיים פנויות עכשיו, ואתה יודע מה יש פה בצד ימין. אתה גם יודע שעד שלא תעשה את זה אני לא עוזב אותך. כן?"

והנה מקץ 3 דקות ואני מחנה את האופנוע שלי ברחבה של קמור (יבואנית BMW בישראל). לאחר שסיכמתי לקחת איזה GS קטנטן לנסיעת מבחן בעוד שבוע, בעוד אני רוכס את הקסדה ומתכונן לנסוע, פתאום אני שומע קול מעבר לכתף הימנית שלי: "רק מה, לפני שאתה רוכב על GS, תבוא תיקח את ה- K1200R לאיזה יום. תעשה לי טובה"… אני מסתכל ימינה ורואה את מנהל המכירות, עומד ומחייך, ומשום מה החיוך שלו נראה בדיוק כמו זה של השד שלי…

k1200r_2

עבד רק יום אחד מאז, והנה אני מגיע, שוב, לרחבה של קמור כדי לקחת, כמובטח, את הבהמה הבווארית לנסיעת מבחן של יום אחד.

המשך…

נגישות