מיצו רוכב על Harley Davidson Sportster S 2022

לא יודע אם שמתם לב אבל יש פה מגמה שאני לא בטוח שאני הכי סגור לגביה: משום מה, בחמש השנים האחרונות, יצא שלקחתי לא מעט אופנועים מהז'אנר "ההוא", אלה נו, ה"קאסטומים" האלה. לא ברור למה זה קורה, אבל אם מישהו ירמוז שזה השיער המאפיר קלות יחסם מיד והאופנוע שלו ימכר באיביי קלקיליה. דיר באלאק!

הארלי דייוידסון ספורטסטר S הוא לא סתם "קאסטום". כלומר הוא כן, מתוקף היותו "לא אופנוע ספורט" או "לא אופנוע אדוונצ'ר". אבל חבר'ה, אם כשאתם שומעים את השם "הארלי דיווידסון" וישר קופצת לכם בראש קונוטציה של אוסף ברזלים מקרטע עם פוזה של אמריקאי עב כרס שרוכב עם וסט עור ללא שרוולים ומאחורה יושבת בלונדינית מזדקנת – אז זה לא זה.

כלומר בערך. אסביר:

משהו טוב עובר על הארלי בשנים האחרונות, משהו שקצת מצעיד אותה ממקומה כיצרנית סוסי מתכת עם המון ברזלים ופראנז'ים וסיסי-בר ואלוהים יודע מה עוד, לכיוון של חברה שאשכרה מייצרת אופנועים שלא רק שכיף לרכוב עליהם, אלא הם אשכרה יודעים לנסוע ולא רק בקו ישר. מבחינתי, כאחד שלא רואה את עצמו כלקוח טבעי של המותג (עדיין, מפאת גילי – הנפשי והמנטלי – שאני מחשיב אותו כצעיר למדי למרות התעקשות לוח השנה להזכיר לי שעברתי את קידומת 5) – התהליך הזה התחיל עם ה- V-Rod/Night-Rod האלמותי והשרירי (שגם הלקוחות האוריגינלים של הארלי לא ראו בזמנו כ"הארלי אמיתי"), נמשך משם עם ה- FXDR 114 השרירי לא פחות, ועבר למשהו שנראה ונשמע כמו אופנוע שהוא הכי רחוק שאפשר מהארלי – פאן אמריקן – אדוונצ'ר אמיתי של ממש עם מנוע מודרני ו- 150 כ"ס שקוצר שבחים מקיר לקיר בכל מבחן שעושים עליו (אני עדיין לא זכיתי לרכוב עליו, אטפל בזה בקרוב).

דגם ה-ספורטסטר S שעליו אני רוכב היום הוא אופנוע עם המון Heritage אמריקאי – מסורת ומורשת שהועברה מדגם לדגם מאז יצא לראשונה הספורטסטר S הראשון ב- 1957. עבור הארלי ועבור אמריקאים רבים מדובר באייקון מוטורי של ממש, לא פחות חשוב משמות כמו מוסטנג, קאמרו, קורבט ומשמר המפרץ – והמשותף לכל אלה הוא כלי עם מנוע אימתני (יחסית לתקופה) שיודע פחות או יותר לנסוע בקו ישר והוא יודע לעשות את זה ממש מהר – ולפעמים כשממש רוצים הוא גם יודע לפנות (למרות שלעיתים הפניה היא רק לצד אחד, נו, מירוצי אינדי ו-פלאט טראק, בטח שמעתם עליהם). ומכיוון שאין חברה יותר אמריקאית מאשר הארלי דיווידסון, הם ידעו היטב שאת המותג הזה הם לא יכולים לזנוח ולפספס. אמרו ועשו – מה גם שהם התחילו להרגיש קצת לחץ מכיוונם של המתחרים הישירים לז'אנר – חברת אינדיאן עם דגם ה- FTR המוצלח שלהם.

מנוע ה-וי-טווין בנפח 1252 סמ"ק משותף לדגם ה-פאן אמריקן אבל מופחת הספק ומותאם לעבודה באופנוע קרוזר, וכיוון שמדובר במנוע שהוא לא פחות ממופלא – לא רק ביחס למה שהחברה ממילווקי יודעים לעשות – אלא בכלל – שווה להגיד עליו כמה מילים, וההוכחה לכך היא שזהו אחד האופנועים היחידים בהיסטוריה של הארלי שבו היצרן נותן לנו גם נתוני הספק ולא רק מומנט… כנראה שיש להם במה להתגאות סוף סוף.

המנוע של הספורטסטר S לא רק חזק יותר מזה של ה-וי-רוד ז"ל ושל ה- FXDR 114, אלא שהוא מותקן באופנוע ששוקל 2/3 מהם, מה שמייצר כאן מכונה שאשכרה בועטת לך בישבן. מדובר במנוע המכונה "רבולושן מקס 1250T" העושה שימוש בצמד בוכנות מאוזנות בתצורת וי (אם כי הזווית גדולה מ- 45 המעלות המסורתיים) בתזמון שסתומים משתנה וקירור נוזל. המנוע מותקן באופנוע כאלמנט נושא עומס ולמעשה מבטל את הצורך בשלדה מסורתית, מה שעוזר להפחית את המשקל הכולל של הכלי. המנוע מפיק לא פחות מ- 121 כ"ס (דומה מאוד להספק של ה- FTR של אינדיאן) ו- 12.7 קג"מ ב- 6000 סל"ד. רוב המומנט זמין לרוכב מ- 2000 סל"ד ורץ בעקומה די שטוחה מאזור 3000 סל"ד ועד 9000, מה שכמובן מאפשר גמישות תפעולית, אם כי קדח של 105 מ"מ ומהלך של 72.3 מ"מ מאפשרים למנוע החדש גם לעלות לסל"ד גבוה כשצריך, שוב בניגוד למנועי עבר של היצרן. המנוע לא רק כמעט חסר רעידות בסל"ד סרק (חילול השם!!!) אלא שהוא מציג תכונות דינאמיות מפתיעות, ואין ספק שכאן מדובר בפנינה של ממש – תחנת כוח שמרגישה אינסופית, שחיה טוב בטווח סל"ד שאיננו אופייני להארלי, ומספקת גמישות ועצמה שגורמת לך אשכרה לחייך בקסדה.

הספורטסטר S הוא לא רק קל, אלא גם נראה יחסית "קטן" בממדיו – עם בסיס גלגלים של 1520 מ"מ ואורך כללי של 2265 מ"מ – שוב, יחסית לתוצרת אחרת של הארלי. כשמתיישבים עליו, בזכות המושב הנמוך בגובה נוח מאוד של כ- 753 מ"מ ועם מרחק של כ- 90 מ"מ מהקרקע (מה שמאפשר הנחת רגליים נוחה על הקרקע) הוא גם מרגיש נמוך. עם משקל מפתיע של "רק" 220 ק"ג (וזה בערך המשקל של כל הניקלים בכל אחד משאר הדגמים של היצרן) ומרכז כובד נמוך, כשאני מגיע לאופנוע המבחן ובא להעמיד אותו מג'ק הצד שלו, אני נותן לו תנופה גדולה בחושבי שזה הכוח שצריך כדי ליישר אותו, ואז האופנוע כמעט נופל לי לצד השני. כן עד כדי כך.

באופנוע המבחן אין מיגון רוח, אבל למרות זאת ובזכות המנוע האימתני הוא דוחף לרכיבה מהירה, וכן, פתיחת גז במצב ספורט מעלה גלגל קדמי שמח אבל מופתע לאוויר. המנוע עתיר הסוסונים מרגיש גמיש מאוד מסל"ד נמוך כשרוב הרכיבה נעשית בהילוך 3 או 4, ממהירות עירונית ועד למהירות לא חוקית גבוהה. הספורטסטר S יודע להאיץ חזק – 3.2 שניות מ- 0 ל- 100 קמ"ש, ומי שרוצה להוציא את הסוסים לטיול יכול בקלי קלות לראות גם 200 קמ"ש על השעון, אם כי בגלל תנוחת הרכיבה הכוללת רגליים שלוחות קדימה לא נוח להתמיד ברכיבה במהירויות כה גבוהות (ויש שיגידו שזה גם לא מומלץ מבחינה חוקית).

הצמיג הקדמי מתוצרת דאנלופ של הספורטסטר S הוא אמנם בקוטר סטנדרטי, אבל ברוחב שמתאים ללא מעט צמיגים אחוריים באופנועים אחרים – 160/70/17 – צמיג עבה סטייל בובר המציג את שם הארלי דיווידסון על הדפנות שלו. על הג'אנט הקדמי מצידו השמאלי מורכב דיסק חד-צידי בקוטר מכובד של 320 מ"מ החבוק על ידי קליפר בעל 4 בוכנות מתוצרת ברמבו, מה שמבטיח ביצועי ברקסים יותר טובים מהנהוג בז'אנר ואכן כך הוא וטוב שכך. בגלל הצמיג הקדמי העבה, הפרונט מרגיש כבד יחסית לאופנוע מקטגוריות "אחרות", אבל במונחים של הארלי ההיגוי אשכרה מרגיש קל יותר מהצפוי. עוד הפתעה נרשמה.

מאחור נעול הספורטסטר בצמיג אחורי מתוצרת דאנלופ גם הוא, במידה 180/70/16. הצמיג חשוף מאחורה ליצירת תדמית שרירית. מאחור דיסק בודד בקוטר 260 מ"מ עם קאליפר בן בוכנה אחת. ההנעה סופית מתבצעת באמצעות רצועה – אם כי היא בצידו השמאלי של האופנוע, בניגוד לכל דורות הספורטסרים הקודמים. ברכיבה מהירה אני מגלה שבלימה ועצירה מוחלטת לעיתים תדרוש גם התערבות של הברקס אחורי כדי לסייע בבלימה אגרסיבית.

הספוטסטר S יושב כאמור נמוך על הכביש ומשתמש בקונפיגורציית בלימת זעזועים אופיינית לז'אנר עם זנב קשיח – כזה שמתכתב עם המסורת המקורית של האופנועים מתחילת המאה – דהיינו "כאילו" אין בולם אחורי, ו"כאילו" הגלגל מחובר ישירות לשלדה – אבל בעצם יש לו בולם שואה יחיד נסתר וחבוי בעל ברז כיוון מצד ימין. מקדימה מזלג הפוך מתוצרת שואה, עב-בשר (בקוטר 43 מ"מ), מתכוונן שעובד יפה מאוד אם כי מצאתי אותו במצב רך למדי. בסופו של עניין, בגלל תנוחת הרכיבה הכוללת רגליות רוכב עם רגליים שלוחות קדימה, הבולם האחורי די מעביר זעזועים לגב התחתון, מה שפחות מתאים לרכיבות ארוכות.

עוד כחלק מהמסורת, לאופנוע מותקן מעין "טמבון" אחורי קשיח, כמעט כמו של רכב, שאליו משודכת לוחית הרישוי וסט תאורה הכולל פנס ומאותתים. הקונסטרוקציה הזו מרגישה באמת קשיחה בצורה לא אופיינית, עד כדי כך שמפתה אותי לנסות לשבת עליה. כן, זה מחזיק, אבל אני מניח שזה אחד הדברים הראשונים שירדו מהאופנוע אם הוא היה שלי. מעל שני הגלגלים צמד כנפיים מקוצצות.

דיברנו על פוזה, אז חלק חשוב ממנה הוא מערכת הפליטה הבשרנית המורכבת מאגזוז כפול צנרת ודודי נירוסטה זה מעל זה מצידו הימני של האופנוע – סטייל מירוצי ה-פלאט טראק. ויזואלית זה נראה מיליון דולר ומוסיף המון לתדמית הכוחנית של הכלי. אלא מה, כשמניעים את הכלי מגלים שתדמית לחוד וסאונד לחוד… תקנות יורו מחמירות גורמות להפחתה משמעותית של עצמת הקול הנפלטת ממערכת הפליטה, ממש פוליטיקלי קורקט למהדרין. אני מניח שחובבי הסוגה ימהרו להחליף את הדודים המושתקים במשהו קצת יותר רועש ותואם את הסטייל. על הצנרת מותקן מגן חום שמנסה לעזור, אבל החום שלו עובר דרך בד המכנס ומורגש היטב בירך ימין. הרכיבה התקיימה ביום אוגוסט חם, אבל גם בלי הטמפרטורה החיצונית אי אפשר היה לפספס את החום, גם בתנועה בינעירונית וגם ובעיקר בתנועה עירונית.

עוד בתנועה עירונית אני מגלה צמד מראות קצות-כידון עגולות, קטנות, ולא יעילות בעליל – גם בגלל שלא באמת רואים בהן כלום מאחור, וגם בגלל שהן יושבות בול על הגובה של מראות הרכבים מסביב… קחו את זה בחשבון בעת ניסיונות השתחלות בפקקי גוש דן.

מקדימה פנס חזיתי קטן ומלבני העושה שימוש בתאורת לד וצמד מאותתים עגלגלים. סביבת העבודה של הרוכב כוללת צג דיגיטלי עגול משוכלל למדי, אם כי קטן ממדים (רק 102 מ"מ בקוטר), המתפאר בתצוגה של כל פרטי הרכיבה כולל מד מהירות ברור, מד סל"ד בהיקף הצג, מד דלק, תצוגת הילוך, מצב מנוע, טמפרטורה ועוד. בנוסף, יש לו חיבור סלולרי, ניווט על המסך (דורשת התקנת אפליקציה של הארלי על הסלולרי – לא בדקתי איך היא עובדת בישראל אם בכלל), שליטה על המוזיקה, ועוד. הצג אמנם נראה מרשים, אבל הוא די קשה לצפייה באור שמש ישירה (לא נבדק בלילה).

התנעה היא Keyless – ללא מפתח, למרות שצריך מפתח כדי לנעול את הכידון וכדי לפתוח את מכסה מיכל הדלק. אופנוע המבחן מגיע בצביעה לבנה הכוללת רכיבים שחורים וכיתוב הארלי על צידי מיכל הדלק בעל צורת הטיפה הממשיך את הקו ההיסטורי של דגמי הספורטסטר. יש גם גרסה בשחור וגירסה בצבע ירוק צבאי. בכולן יש גם אלמנטים של חום/ברונזה בצביעת מיכל הדלק ועל כיסויי הצילינדרים במנוע ה- V.

על הכידון הבשרני קונסולת מתגים עם המון לחצנים גם בצד ימין וגם בצד שמאל. בזכות המצערת החשמלית מצוייד הספוטסטר S במספר מצבי מנוע הניתנים לבחירה זריזה דרך מתג על הכידון: גשם, כביש, ספורט ועוד שני מצבים מותאמים אישית. כמו כן קיימת בקרת שיוט נוחה לשימוש. בקטגוריית מערכות הבטיחות האלקטרוניות יש לספורטסטר מערכת בקרת אחיזה המותאמת לפניות (C-TCS), מערכת שליטה בתאוצה בפניות (C-DSCS), וכן מערכת בלימה המותאמת לפניות (C-ABS).

עוד על הכידון תופעה מוזרה שלא ראיתי באף אופנוע אחר מימי: מצד ימין – ידית ברקס של ברמבו המחוברת למשאבת בלם של היצרן, והיא בגימור שחור מבריק.

לעומת זאת, כאילו בהיסח הדעת, מצד שמאל של הכידון קיימת ידית קלאץ' לא תואמת, בצבע שחור בגימור מט. מוזר.

הרגליות נמצאות הרחק מקדימה אבל עדיין נוחות לשימוש, עם דוושת בלם אחורי גדולה מימין ודוושת הילוכים משמאל. אין קוויק שיפטר, אבל היי, העברת ההילוכים לא מלווה בנקישה מפחידה כמו בדגמים הקודמים של היצרן, וזה אשכרה עובד טוב.

בגזרת הנדסת האנוש נציין לטובה ג'ק קצר אבל נוח לשימוש מצד שמאל ומושב רוכב סביר אם כי פשוט. מאחור מושב מורכב בצורת קוביה שחורה, שני אלה מן הסתם יעברו קסטומיזציה נוספת אצל בעלי הכלים הללו (ואני בטוח שגם אפשר לקבל אותו בתצורת רוכב בודד). מיכל הדלק המתכתי לצערי קטן נפח (רק כ- 11.8 ליטר), וזה מאפשר טווח רכיבה קצר של כ-150 ק"מ, אולי פחות אם לוחצים כמו שצריך, אולי יותר אם נכנסים למוד שיוט חסכוני, אבל לא הרבה יותר.

לסיכום, ההארלי ספורטסטר S הוא אופנוע שממשיך את המסורת הקלאסית של מותג הספורטסטר האיקוני, הוא עושה זאת תוך כדי שמירת הקווים הקלאסיים והמאפיינים שמזוהים עם המותג, אבל בה בעת מכניס בדלת האחורית שלל חידושים מרעננים. אל תתבלבלו: לא מדובר כאן באופנוע סופר ספורט זריז שיפליק אתכם מצד לצד כשאתם על 180 חצילים לעונה בטוויסטיז של בית גוברין בואכה אמציה שקף לכיש. אבל בזכות מנוע חדש ומדהים בעל גמישות והספק מרגשים, משקל קל להפליא, מערכות בטיחות אלקטרוניות ומצבי מנוע, תצוגה מודרנית, ואפילו סט בולמים ובלמים ראויים – יש לנו כאן קרוזר עצמתי שמאיץ חזק מאוד, ושמאפשר לכל החבילה לא רק להיראות טוב בקרב חובבי הסוגה אלא גם לנסוע ולתת בגז כשצריך.