מיצו רוכב על BMW F900XR 2020

בהתחלה היה ה- S1000RR. ויראו במוו כי טוב. ויפרקו לו את הפלסטיקה, ויתקעו כידון רחב, ויקראו לו S1000R. ויקנו ההמונים את הבהמה, ויראו במוו כי טוב. ויתקעו לו מקור, ויצבעו אותו בצבעים אחרים, ויתנו לרוכב תנוחת רכיבה זקופה, וידביקו לו מזוודות וארגז, ויקראו לו S1000XR, וימכרו אותו כאופנוע אדוונצ'ר קרבי. ויאהבו הלקוחות את הכלי, ויקנוהו, ויראו במוו כי טוב אבל לא מספיק טוב, שכן האופי האגרסיבי מאוד של ה- XR הפחיד רוכבים רבים שהעדיפו אדוונצ'ר בנפח בינוני וקצת מתון יותר.

ויקחו במוו את פלטפורמת ה- F850 המוכר מסגמנט הביניים, וילבישו אותה פלסטיקה ותנוחת רכיבה ומזלג זהוב ופיצ'יפקעס  לרוב ומראה קרבי שמזכיר את ה- S1000XR, ויקראו לו F900XR, ויקוו שציבור הלקוחות יפסיק נהירתו לשדות יפניים זרים. ויראו במוו כי נוי.

ה- F900XR אמנם הושק בתערוכת EICMA במילאנו בנובמבר 2019 (זוכרים שהיו כאלה אירועים פעם לפני הקורונה?) אבל לי לקח קצת זמן להגיע אליו. והנה, ההזדמנות נגלתה לפני ואני אוסף את הכלי מאזור המרכז לטובת יומיים של רכיבה שאותם אני מתכנן לעשות בשני חלקים – אחד לטווח קצר עד בינוני באזור הרי ירושלים, והשני בלילה, דרומה, לטובת טיול על כבישי הנגב השוממים בשעות האלה.

על טעם וגו', אבל בעיני, מעצבי במוו עשו עבודה מעולה עם ה- XR. הכלי נראה קרבי לגמרי, קטן במציאות מאשר בתמונות, כשהאדום הבוהק משתלב היטב עם חיפויי הצד האפורים/כסופים והלוגו הגדול. גם הגרסה הצהובה/זהובה נאה בעיני עד מאוד ומשדרת קרביות מעודנת ומרומזת שמתכתבת היטב עם הפוזה של האחר הגדול, ושלא נשכח את המקור הקטנטן, העיצוב של הפנסים (הסימטריים, תודה לאל), התעלה המשמשת למעבר האוויר בין חלקי הפלסטיק, והמשקף הספורטיבי השחור. משהו שם עובד והשילובים הללו יוצרים כלי שמשדר עוצמה, קלילות ואווירה. האופנוע הזה רוצה לנסוע.

יאללה, בואו ניסע.

ה- F900XR הוא אופנוע התפור במימדיו לרוכבים בגובה ממוצע, עם מושב בגובה 825 מ"מ (ולמי שצריך אפשר גם להנמיך אותו משמעותית עד לאזור 770 מ"מ), וברגע שאני מניח את משקלי על המושב השחור והאיכותי למגע אני מיד מרגיש בבית, כשהמגרעת המשמשת לישבן מתאימה בול למימדים. הכידון הרחב שלו מתהדר בסט מתגים האופייניים ל-במוו, כשבצד שמאל יש את הגלגלת המפורסמת ומספר מתגים המאפשרים ניווט בשלל אופציות התפריט האינסופי על גבי מסך ה- TFT הצבעוני הגדול (שבעיני קצת פחות אינטואיטיבי להפעלה), אבל אני מניח שבסופו של דבר מתרגלים לזה. מקדימה משקף בעל שתי אפשרויות כיוונון (גם תוך כדי נסיעה באמצעות משיכה קלה של מנוף קטן). במועד המסירה נאמר לי שישנם שני סוגי משקפים, אבל בהמשך אני אגלה שדווקא הקטן יעיל יותר.

לחיצה על מתג ההתנעה, והמנוע מתעורר לחיים. האגזוז הבשרני שבו מצוייד האופנוע ממוקם מצידו הימני של האופנוע ומותאם כמובן לתקן יורו 5. הוא עושה את עבודתו נאמנה, מהבחינה שהוא מצליח לחנוק את הצלילים בצורה אפקטיבית, שימושי כמובן לשלום בית עם השכנים אבל פחות קרבי לאוזן (ואני לא בטוח שזה דבר רע). לחיצה של רגלית ההילוכים מטה לשילוב לראשון ואנחנו מתחילים להתגלגל. התחלת התנועה מרגישה קלילה מאוד, למרות 219 הק"ג הרטובים שלו, הכלי מרגיש הרבה יותר קטן וזריז מאשר הנתונים הרשמיים על הנייר, גם מבחינת התנהלות בתנועה עירונית וגם מבחינת קלות הפניה וההטיה שלו. בזכות חלוקת משקל נבונה, המשקל על הקדמי לא גבוה מאוד והכידון קל מאוד להזזה לאורך כל טווח הצידוד שלו שמתאים כמובן להשתחלות בין רכבים.

מכיוון שבמוו השתמשו באותיות XR כדי לייצר זיקה אל ה- S1000XR (נקרא לו "ה- XR הגדול") ובזכות המראה הקרבי המוקפד להיראות ולהידמות לאחיו הגדול, נוצרת במוחו של הרוכב איזו מחשבה לגבי ביצועיו של המנוע של ה- F900XR (נקרא לו "ה- XR הקטן"). אבל לא כך הוא הדבר. המנוע ב- F900XR הוא למעשה אותו מנוע טווין מקבילי, אמין ומוכר שמיוצר מזה שנים עבור במוו על ידי מפעל חברת לונסין הסינית. אותו מנוע הפועם גם בתוך ה- F 850, והוא כעת אחרי הגדלת נפח קלה ל- 895 סמ"ק שמביאה אותו להספק של קצת פחות מ- 100 כ"ס ב- 8,500 סל"ד ו- 9.4 קג"מ ב- 6,500 סל"ד. אבל אל תתבלבלו ואל אל תחשבו לרגע ששני המנועים – ב- XR הגדול וב- XR הקטן – דומים זה לזה. הם לא. אמנם מפרידים ביניהם רק 100 סמ"ק בנפח, אבל מדובר על שני מנועים שונים זה מזה מהותית – אחד טווין מקבילי, והשני ארבע בשורה עצבני שירד מה- S1000RR – הסופרבייק הבווארי – שעבר התאמה לתפקד כמנוע בתוך אופנוע "אדוונצ'ר" (ולא, המרכאות האלה לא שם בטעות).

אם נחזור לרגע ל- F900XR שלנו, הרי שלמרות היעדר כ- 60 סוסים משמעותיים באורווה בהשוואה ל- XR הגדול, המנוע כאן מרגיש גמיש (בזכות העובדה שרוב המומנט מגיע בין 3,000 ל- 5,000 סל"ד), דינאמי, אבל בעיקר לא מאיים על הרוכב בשום מצב (מוד רכיבה Dynamic מספק את התחושות הכי "חיות" לטעמי). ולמרות שמדובר במנוע טווין מקבילי, בזכות תזמון הצתה של 270 ו- 450 מעלות המנוע מרגיש וגם נשמע כמו וי-טווין במיוחד בפתיחות גז והאצות מהירות (יחסית, כמובן).

מקדימה, ה- F900XR משתמש במזלג הפוך בקוטר 43 מ"מ (ללא אפשרויות כיוונון). מאחור בולם יחיד בעל כיוונונים בסיסיים בלבד. אבל העובדה שאלה בולמים "בסיסיים" לא אומר שהם לא עובדים טוב. בזכות מערכת ה- Dynamic ESA – בולמים מתכווננים אלקטרונית של הכלי המגיעה כסטנדרט בכלים הנמכרים בארץ – יכול הרוכב לבחור בלחיצת כפתור קלה בין שני מצבי רכיבה – Road או Dynamic – כך שהאופנוע יותאם לצרכיו בצורה מדוייקת יותר – וזה עובד מעולה בעליות של אשתאול, רמת רזיאל וצובא שמתפתלות כנחש שחור בינות לנוף שעדיין נותר ברובו ירוק למרות שיאו של הקיץ. נכון, בשילוב עם המנוע הרגוע ה- F900XR הוא לא כלי שיחרוך את האספלט, אבל הוא ללא ספק יעשה את העבודה בכיף גדול, כשהוא מפליק את עצמו בקלות סבירה מצד לצד בטוויסטיז המגניבים האלה, וכשהוא שומר יפה על הקו שלו. מצד שני, פתיחות הגז – חזקות ככל שיהיו – לא מניפות את הגלגל של ה- XR הקטן אל על ולא גורמות לזעזועים יוצאי דופן (תורם לזה גם משכך היגוי מובנה). בשבילי ועבור רוכשים הפוטנציאליים של הכלי הזה, זה וי על השימושיות וזה מגניב.

במחלקת הבלימה קיימים כמיטב המסורת דיסקים כפולים בקוטר 320 מ"מ עם קאליפרים של ברמבו כפולי בוכנה מקדימה, כשמאחור דיסק בודד בקוטר 265 מ"מ. כמו אצל האח הגדול, גם ב- XR הקטן הם עושים עבודה נפלאה ומרשימה מאוד. בכלל, אני ממליץ להרבה יצרנים לשלוח את המתכננים שלהם לנסיעות מבחן על הכלים של במוו, שילמדו מהם קצת על רזי הבלימה, שכן הכלים האלה פשוט עוצרים נפלא, בעוד שמערכת ה- ABS לפניות של ה-במוו מתערבת בעדינות רק כשצריך.

בלילה אני יוצא עם כמה חברים, עושים את דרכנו מזרחה ואז דרומה לאורך חופו המערבי של ים המלח. הכבישים החשוכים מתפתלים להם לאורך שפת המצוק, אבל ה- F900XR – בין היתר בזכות תנוחת הרכיבה הזקופה של הרוכב, לוקח אותם בקלי קלות ללא מאמץ. הטמפרטורות עולות ועולות, ולמרות התוכנית לעצור בארומה באזור המלונות כדי להחזיר לעצמנו נשימה – אנחנו מגלים שהמתחם סגור ומסוגר בשעה כזו. אין ברירה, ואנחנו מחליטים לתת גז עד לערד, שם נעצור כבר לנשנוש לילי. אני מוביל, וצמד הפנסים המעולה שלו פותח לי את הדרך באפילה. מדי פעם רכב מגיח מולי, מחייב אותי להוריד את האורות הגבוהים, אבל הקצב נשמר יפה וככל שאנחנו גומאים פיתול ועוד כמה עשרות מטר לגובה אנחנו מרגישים איך הטמפרטורות הולכות ויורדות לרמה סבילה לבני אנוש. גם האופנועים שלנו מודים לנו, וכשאנחנו עוצרים סוף סוף בתחנת הדלק בערד השעון מראה לא פחות מאשר 10 מעלות הפרש בין הטמפרטורה הנוכחית לבין מה שהיה למטה.

כיאה למותג הבווארי, רשימת האיבזור של ה- F900XR עשירה למדי: מפתח קרבה להתנעה נטולת מפתח, בקרת שיוט קלה לתפעול (זהה כמו כל שאר המתגים ותפעולם לשאר הכלים העדכניים של היצרן). מצבי רכיבה (הזכרתי אותם בקצרה – כולל מצב גשם שאמור להפוך את תגובת המצערת למתונה מאוד), צג TFT צבעוני בגודל 6.5" עם המון (באמת המון) מידע לבחירה (רק מי זוכר איפה מאפסים את מד-המרחק המתאפס?), חיבור למולטימדיה ולאפליקציה של במוו, חיישני לחץ אוויר בצמיגים, מגיני ידיים וידיות מחוממות, ידיות קלאץ' וברקס קדמי מתכווננות, מאותתי LED בעלי ביטול עצמי, בקרת אחיזה, בלם לזינוק בעלייה, ותאורת LED (שעובדת נפלא!). קוויק-שיפטר מעלה ומטה משלים את החבילה וכמובן מקל משמעותית על תפעול האופנוע אבל לטעמי הוא לפעמים קצת מרגיש מחוספס מדי בתפעול שלו.

כשמכניסים את התצוגה למצב המתאים בכמה לחיצות כפתור וגלגלת, היא מתחלפת כדי להראות ביצועי רכיבה ספורטיביים (אותם אפשר לקבל גם באפליקציה בטלפון, אם מחברים בין השניים, אני לא ניסיתי פשוט כי זה לא מעניין אותי). מהירות, סל"ד, הילוך, זוויות הטיה, מצב פתיחת מצערת והתערבות מערכת בקרת האחיזה ועוצמת בלימה הם רק חלק מהפרמטרים המוצגים, וזה ללא ספק מגניב לרוכב שרוצה להרגיש כאילו הוא רוכב ספורטיבי. יצויין שהתצוגה הזו מתבטלת לאחר סגירת סוויץ'.

בדרך חזרה צפונה אני מעביר את האופנוע למצב Road – גם תגובת מצערת ממותנת מעט יותר, וגם בולמים שמשככים מעט יותר את מהמורות הכבישים. מיכל דלק המכיל 15.5 ליטר והאופנוע חסכוני מאוד בשיוט, אבל גם ברכיבה יותר אגרסיבית קשה לראות אותו מקטין משמעותית את הטווח המקורי שהוצג על ידי מחשב הדרך. בזכות (או בגלל) המנוע הרגוע יחסית, ה- XR איננו מצטיין במהירויות סופיות על-קוליות, והרוכב עליו יצטרך להספק בשיוט במהירות של כ- 30-40 קמ"ש מעל למהירות המותרת (כמובן רק בחו"ל!) שמציבה את מד הסל"ד על אזור שבו המנוע מרגיש בסדר, ועדיין לא מתאמץ מעבר לאזור הנוחות שלו (או של הרוכב). כן, אפשר לתת גיחות מהירות לאזור שנמצא קצת לפני אזור ה- 200 קמ"ש (כמובן לפי מקורות זרים), אבל אותם מקורות גם מספרים על תחושה פחות נוחה, ומנוע שצועק בצורה שהיא לא כל כך נעימה. בואו נגיד שזה לא אזור המחייה הטבעי של הכלי הזה, ועדיף שתשמרו אותו בין 100 ל- 140-150 קמ"ש.

מקדימה ה- F900XR מצוייד בצמיג במימדים סטנדרטיים של 120/70/17, ומאחור צמיג 180/55/17 – שניהם מספקים אחיזה מצויינת, אבל כמובן מבטלים כל גחמה לירידה לשטח או שבילים. וזה בסדר. ה- F900XR לא מתיימר לחיות בטריטוריות האלה, לא מבחינת תנוחת רכיבה או מבנה, לא מבחינת מהלך בולמים או מרווח גחון, ובטח שלא בהשוואה ל- F850GS שאותו משאירה במוו לחובבי ז'אנר הפיקניקים בשטח.

הזכרתי מקודם את המשקף. התחושות שלי מהרכיבה היו שהמשקף המתכוונן עובד בצורה סבירה דווקא במצבו התחתון (מבין השניים) עד מהירות שיוט "הגיונית". מעבר לזה, עבורי, הוא הפסיק להיות כל כך יעיל. אבל זה טרייד אוף שאני הייתי מוכן לשלם עבור הלוק שלו שכאמור משדר קרביות וזיקה מאוד מאוד ישירה ל- S1000XR הגדול. המראות של הכלי, גם אם קטנות, יעילות למדי. מאחורה זוג ידיות אחיזה שמרגישות איכותיות מאוד לטובת מורכב/ת שיהנו גם משטח נדל"ן מכובד על המושב האחורי. מה שפחות אהבתי היה הסביבה של הקוקפיט אותה רואה הרוכב לנגד עיניו, עם פלסטיקה שחורה בסיסית בלבד, ללא שקע מצית או USB, ועם זוויות שנראות כאילו הן לא קשורות לאופנוע.

האופק המזרחי מתחיל להתבהר כשאני נכנס לחניה בבית שלי, והציפורים מתחילות כבר לצייץ לעצמן את הבוקר. העיניים שורפות מהרוח החמה שבה נסעתי, וגם מעייפות של לילה ללא שינה. אבל החוויה נצרבת במוחי ומצטברת לשאר הרשימות שמאוחסנות שם כחלק ממה שאנחנו קוראים "חווית חיים". ה- XR היה שותף נאמן לרכיבות ביומיים האחרונים, והוא ביצע את משימותיו בהצלחה יתרה וללא תלונות מיוחדות – לא ממנו ולא ממני.

לסיכום – עבורי, ה- F900XR הוא מסוג האופנועים שפשוט מרגישים מיד כמו כפפה ליד: נותן פייט רציני (במיוחד במראה וברשימת האיבזור המרשימה) למתחרים הישירים שלו, והוא גם נוסע מצויין, ללא מאמץ, לא מאיים על הרוכב בשום נקודה, ומצטיין במנוע גמיש ובמכלולים שפשוט עובדים טוב (נזכיר שוב את הברקסים? כן, נזכיר). ה- F900XR יעשה הכל על הכביש תוך כדי שידור של פוזה קרבית במיוחד שתתן לרוכב הפוטנציאלי את התחושה שהוא רוכב על כלי אגרסיבי יותר מאשר הוא באמת, מעין "אח קטן" לחבורה הקרבית שנוסעת על S1000XR-ים, כלי שפוי לחלוטין וכל זה במחיר שהוא ללא ספק אטרקטיבי מאוד ביחס לחבילת האיבזור שמקבלים איתו כסטנדרט. שים מזוודות או ארגז (או שלושתם), העמס מורכב/ת, חבר אינטרקום למערכת המולטימדיה – וצא לטיול של יומיים בצפון או בדרום (רק לא לשכוח – לא לרדת מהכביש הסלול). ואם בא לך לעלות לרגע לכביש אגרסיבי ולתת קצת בראש – אין שום בעיה, כל עוד אתה זוכר את גבולות הגזרה שלו.

השאלה היחידה היא איך הוא מתפקד ביחס למתחרים הישירים שלו בקטגוריה – כלים כמו הטרייסר 9 של ימאהה, המולטיסטרדה V2 של דוקאטי, הטייגר 800 של טריומף, ואפילו אפילו כלים כמו ה- NT1100 של הונדה, אבל על כך אנסה לענות במאמר אחר.