קטגוריה: כללי

בכתבה שפורסמה באתר משרד התחבורה נאמר כי משרד התחבורה הסמיך את אוניברסיטת אריאל שבשומרון לשמש כמעבדה מוסמכת לרכב ולבצע בדיקות של כלי רכב, מוצרי תעבורה ובקרה על יצרנים מקומיים.

מעבדת הרכב החדשה שבאוניברסיטת אריאל מצטרפת לשתי המעבדות שכבר פועלות בישראל: מכון התקנים הישראלי והטכניון. מעבדות הרכב מספקות כיום שירות נרחב לציבור כמו למשל, אישור לכלי רכב לאחר שינוי מבנה, ייבוא אישי, אישור מוצרי תעבורה, התקנות מיוחדות בכלי רכב, אישור אבי טיפוס, אישור גרורים ועוד.

בהקשר לנו הרוכבים, מעבדות הרכב מבצעות גם את בדיקת הקסדות הנרכשות באופן עצמאי ע"י רוכבים בחו"ל והמיובאות ארצה. על תהליך הייבוא הטרחני, הארוך והמייגע ניתן לקרוא כאן:

רכישת קסדות מחו"ל – המדריך המלא

שר התחבורה ציין כי כניסת מעבדת רכב נוספת לענף תגביר את התחרות, תביא לשיפור השירות בקרב ציבור היבואנים ויצרני הרכב והעוסקים ביבוא וייצור מוצרי תעבורה.

אוניברסיטת אריאל הוסמכה לשמש כמעבדת רכב שלישית בישראל

ולנו נותר רק לקוות.

החל מ-1 ביולי, יוכלו נהגים ורוכבים לשלם את אגרת רישיון הרכב ("טסט"), באמצעות האינטרנט או המוקד הטלפוני ולבצע מיידית את מבחן הרישוי השנתי לרכב, מבלי להמתין לאישור תשלום של הבנק.

כאן:

הקלה בדרך למבחן הרישוי השנתי לרכב מהשבוע הבא: משלמים אגרת רישיון רכב באינטרנט ומבצעים מיידית את ה"טסט"

עד כה, נאלצו נהגים ששילמו את אגרת רישיון הרכב, הנדרשת לצורך ביצוע ה"טסט", באינטרנט או במוקד הטלפוני, להמתין מספר ימים עד לקבלת הטופס עליו מוטבעת חותמת תשלום של הבנק "שולם".

עד לקבלת אישור תשלום של הבנק, לא התאפשר לבעלי הרכב ששילמו את האגרה באמצעים המקוונים, לבצע את מבחן הרישוי השנתי, למעט מי שהנפיק טופס אגרה באמצעות עמדות הרישיומט, המוצבות כיום בסניפי הסופר פארם ובמשרדי הרישוי.

בתום מבחן הרישוי השנתי לרכב ולאחר קבלת דיווח ממכון הרישוי, כי הרכב עבר את הטסט בהצלחה, משרד התחבורה ישלח לבעל הרכב רישיון רכב שבו יופיע אישור התשלום ואישור על ביצוע המבחן שנתי.

במילה אחת?

אין.

זו לא פעם ראשונה שתשמעו את זה ממני. המצלמות כלל אינן מוצבות במקומות הראויים, אלא בקטעי כביש ישרים בהם אין למצלמות כל אפקטיביות, אלא לשם גביית כספים מן הציבור. אין מצלמות בערים באזור בתי ספר או גני ילדים, אין מצלמות בכבישים אדומים – לדוגמה – כביש 66, כביש 31, כביש 90 (בקטעו הדרומי) וגם לא על כביש 554).

אגב, אלה רק חלק מהכבישים האדומים בישראל, חסרים לרשימה עוד לא מעט כבישים בהם נהרגו עשרות אנשים בעשור האחרון. המשותף לכולם? אין בהם אפילו לא מצלמת מהירות אחת לרפואה.

המשטרה טוענת שמהירות היא שורש כל הרע בכבישים. והיא לא רק מדברת, היא גם עושה. היא מקצה מאות מיליוני שקלים כדי להקים מערך מצלמות מהירות, בעוד שתקציב רכישת ניידות חדשות ותקציב לתקני שוטרי תנועה רק הולך ומצטמק – וגם במעט שיש לא עושים שימוש. בכך היא מטילה את כל יהבה על אכיפת המהירות באמצעות מערך המצלמות, בעוד שאת שאר מאות העבירות שכולנו רואים מדי יום לנגד עינינו אין כלל אוכפים.

גם אם נניח שהמהירות היא באמת הגורם המשמעותי ביותר לתאונות דרכים, גם אם נסכים לרגע עם המשטרה. אם כן, תענו לי בבקשה על שאלה אחת: מדוע דווקא הכבישים האדומים ביותר במדינה לא מטופלים ברמת מצלמות המהירות?

רוצים עוד? תתחילו לקרוא:

על הקשר בין הצמתים הכי מסוכנים בישראל לבין מיקומי מצלמות המהירות

מצלמות המהירות – כישלון מהדהד, ועוד היד נטוייה

אגף התנועה של משטרת ישראל: רוצים להציל חיים? הנה, קחו רעיון

מחקר חדש של אור ירוק קובע כי מיקומי מצלמות המהירות מוטעה

אין שום קשר בין מחלבת הכספים הנקראת "פרוייקט א-3" לבין הכבישים המסוכנים ביותר בישראל.

אם תשאלו רוכב הגון למה יש לו אופנוע ומה מושך אותו או אותה בחוויית הרכיבה, הוא יספר לכם סיפורים מכאן ועד לשקיעה אודות תחושת החופש, הרוח, היעדר הגבולות, הימנעות מפקקים ומה לא. כל אלה, כנראה, הן סיבות לגיטימיות למדי לכך שאנחנו, הרוכבים – רוכבים.

כנראה שגם אני אספר את אותו סיפור.

אבל מסתמן שאצלי הסיבה טמונה, ככל הנראה, באיזה מחסור שסבלתי ממנו, לכאורה, בתקופת הילדות. תקראו לזה טראומה, פצע, לא יודע. עובדתית, אני נזכר בזה מדי כמה שנים, והנה החלטתי לכתוב על זה כאן.

גדלתי בבת-ים של שנות השבעים והשמונים. לא, אני לא ראיתי את עצמי כערס, ועל הסטיגמה שהיתה דבוקה ליוצאי העיר למדתי רק כשגדלתי והגעתי לתיכון ואחר כך לצבא. החברים שלי לא הסתובבו עם סכינים או בקבוקי אלכוהול (נראה לי שהיום המצב קצת שונה, לא?), ואני הייתי ילד טוב גבעתי ואחר כך ילד טוב רמות (שמות בתי הספר בהם למדתי – יסודי ולאחר מכן תיכון).

בתקופה זו גם אני וגם חברי גדלנו במשפחות שלא התברכו בכספים עודפים, מסתדרים עם מה שיש, ומדי פעם מקבלים מתנה כזו או אחרת. אף אחד לא דיבר על מחשב עד לפני תחילת שנות השמונים, ואת הטלפון בבית קיבלנו (קו משותף עם אחד השכנים) רק אחרי שנים רבות של המתנה. אני זוכר עד היום את המתנות ה"שוות" שקיבלתי מדי כמה שנים בימי ההולדת שלי: ווקי-טוקי מארה"ב, שעון דיגיטאלי עם ספרות LED אדומות שהיית צריך ללחוץ על כפתור כדי לראותן, דגמי מטוסים להרכבה וכן דגמים של כמה אוניות מלחמה, ואפילו כלב קוקר ספנייל משוגע שעשה לי את המוות בתור ילד.

אבל דבר אחד רציתי ולא קיבלתי.

כזה:

אופני ה"ראלי צ'ופר" שווקו בשנות השבעים על ידי חברת ראלי מאנגליה, והיוו אייקון של ממש. השלדה המעוצבת בצורה המזכירה את כלי הרכב שהתחרו בתחרויות דראג בארה"ב, גלגל קדמי קטן בקוטרו לעומת האחורי, מושב מרופד עם משענת גב, קפיצים לריכוך הנסיעה מאחור, ידיות גבוהות שניתן היה לרכיב עליהן "שוונצים" מעור סטייל אופנועי הקאסטום, מגני בוץ כמו של אופנוע וסבל קטן.

אבל גולת הכותרת של הראלי צ'ופר, אם תשאל כל ילד שגדל באותם שנים, היתה ידית הילוכים עם בורר לשלושה מצבים שמוקמה בחלקם הקדמי של שלדת הקורה הכפולה בין רגלי הרוכב.

(קרדיט לתמונות)

כמה קינאתי באותם ילדים! אין לכם מושג! מבטי הערגה, החלומות, הפנטזיות… אלו מחברי שהיה להם כזה זוג אופניים השתוו בעיני לסטארסקי והאץ' המיתולוגיים! כמה סרטים רצו לי בראש באותה תקופה, איזו תשוקה עזה להיות הבעלים המאושרים של זוג אופניים שכזה. עם אופניים שכאלה אפשר היה לשחק בגן אשכול (פארק שהיה קרוב למקום מגורי), אפשר היה לחרוש את כל העיר, ומי היה גבר שיתעסק איתי? היו גם כאלה שהרכיבו חתיכת קלף מקופל על הכנף כך שהוא היה עושה רעש של מנוע בזמן שהאופניים היו נוסעות, והיו גם מתקדמים יותר שהיו מרכיבים נוצצים על השפיצים של הגלגלים.

כאלה אני רציתי. כל כך רציתי.

אז זהו, שלא היו לי כאלה אופניים.

וזהו.

מי יכול לעזור לי לרפא את הפצע? תרומת אופניים כאלה תתקבל בברכה!

תודה לאופיר על המידע והתמונות.

לידיעתכם.

המפה הדינאמית ורשימת המיקומים עודכנו בהתאם:

מפת מצלמות גאטסו בישראל

רשימת מיקומי מצלמות גאטסו

נהיגה אחרי שתיית משקאות אלכוהוליים או שימוש בסמים היא מסוכנת מאוד ובשנים האחרונות מהווה גם יעד אכיפה מרכזי של משטרת ישראל. אז מיהו נהג שיכור, כמה מותר לשתות ועדיין לאחוז בהגה, מה ההבדל בין הנשיפון לינשוף, מדוע חשוב לשים לב לכל הפרטים בחוק במקרה ששוטר מאשים אתכם ומה העונשים שאתם עלולים לקבל?

לגזור ולשמור – המדריך המלא (?) לנהג בכל הנוגע לנהיגה בשכרות:

פורסם ב- 04.09.13 במאקו – המדריך לנהג החשוד בנהיגה בשכרות

מדובר על כביש 71 מזרחית לתל יוסף. המצלמה מוצבת עם הפנים לכיוון מערב, אך שימו לב – כמו כל המצלמות של כביש 71, מצלמה זו מסוגלת כנראה לצלם גם את התנועה המתרחקת (כרגיל כמו שאר המצלמות) וגם את התנועה המתקרבת (מקדימה).

(תודה לעינת לנס על התמונה)

כרגיל אסיים בתזכורת:

מפת מצלמות גאטסו בישראל

רשימת מיקומי מצלמות גאטסו

ראו הוזהרתם.

לגזור ולשמור, אולי פעם תצטרכו את זה.

כבר קרה לכם פעם שאיבדתם את רישיון הנהיגה שלכם? את רישיונות הרכב שלכם? מה עושים עכשיו? אמנם בשנים האחרונות המשטרה פחות ופחות אוכפת היעדר רישיונות (כל עוד היא מצליחה לזהות תא הנהג והוא לא מופיע כשלול נהיגה ונראה נורמטיבי, או שהרכב בו הוא נוסע אינו מדווח כגנוב), אבל עדיין זה אף פעם לא נעים להיתקע בלי.

מה עושים? ובכן פעם היינו צריכים לכתת רגלינו לסניף הקרוב (קרוב? במושגים של שנות אור כמובן) של משרד הרישוי, לעמוד בתור כמה שעות טובות (מה שכמובן הצריך יום חופש והרבה עצבים), ולקוות שהבאתם את כל המסמכים הרלוונטיים לפקיד/ה, שכן אם לא כך הייתם נאלצים לחזור על התהליך.

כחלק מתהליך השיפור וההתייעלות של משרד הרישוי (יש כזה דבר? בחיי שלא ידעתי) הוקמו מספר מכונות שירות האוטומטיות – רשיונומט – לשם הנפקת רישיונות נהיגה ורכב.

עמדות אלה מוצבות במספר סניפים של סופר -פארם ברחבי הארץ (ובמספר מצומצם של קניונים. זיהוי המשתמש בעמדת שירות עצמי (רשיונומט) יעשה באמצעות כרטיס אשראי של בעל הרישיון.

לרשימה המלאה של עמדות רישיונומט

(כנראה שהרשימה מתעדכנת מדי פעם, שווה לבדוק)

רצ"ב לינק יעיל במיוחד, תודות ל- RaananC ידידנו:

לצפייה במירוץ ה- MotoGP עצמו, נכנסים ל-BBC2 בלינק הבא:

http://www.stream2watch.me/live-tv/bbc-2-live-stream

לא תמיד הלינק יעבוד, ננסה לעדכן מעת לעת.

ככה לא אצטרך לחפש את הלינקים האלה בעתיד…

לא כולנו נולדנו בוחני אופנועים מקצועיים. חלקנו, בלי להזכיר שמות, לא יצליחו לעשות את זה כמו שצריך גם אחרי שנים של ניסיונות. חלק אחר, שוב לא נזכיר שמות, עושים את זה כל כך טוב שקריאת כתבות שלהם מעבירה אחת לאחת את כל התחושות והתובנות של הכותב אל הקורא. הרוב סתם בינוניים. כמוני למשל.

ובכן, מכיוון שגם אני לא נולדתי עם כפית שמן מנוע בפה, גם אני צריך ללכת לפי איזו רשימה, איזה צ'ק-ליסט, בעת שאני עולה על אופנוע כזה שמעולם לא רכבתי עליו קודם. אז אני אנסה לשתף את התובנות האלה איתכם.

לפני שנתחיל חשוב להזכיר למי ששכח שאמנם רכיבה על אופנוע בסופו של דבר היא תכונה שלא נשכחת, אבל המיומנות לעשות אותה בצורה נכונה נרכשת ע"י קורסים ואימונים רבים, שלא לומר הרבה מאוד שנות ניסיון. יתרה מזאת, בעת רכיבה על אופנוע כזה שמעולם לא רכבתם עליו, בוודאי תרצו לעבור על מספר פריטים מהותיים בחוויית הרכיבה, כאלה שבלעדיהם חווית הרכיבה לא תירשם במוחכם בצורה אופטימלית, ואם אתם מתכוונים גם לכתוב על כך, אז היא גם צריכה לעבור אל הקורא בצורה שהתכוונתם אליה וכך שגם הוא יבין על מה אתם מדברים.

חשוב לציין: חלק מהשאלות והנקודות המופיעות כאן מיועדות אך ורק לרוכבים מנוסים ובעלי יכולות רכיבה טובות. אני מסיר מעצמי, כמובן, כל אחריות לכל נזק שיגרם לכל אדם כתוצאה ישירה או עקיפה מקריאת דברים אלה. אם אתם לא יודעים מה אתם עושים, אין לכם מה לעשות על אופנוע, ובטח שבטח שלא על אופנוע מבחן שאינו שלכם. זהירות.

עידכון: המאמר נכתב במקור בשנת 2011. הרבה השתנה מאז בתחום הבקרות האלקטרוניות, ולכן הוא עבר עידכון וריענון כ- 6 שנים מאוחר יותר.

אז מהו אותו צ'ק-ליסט? בואו נתחיל:

המשך…

רותי, רוכבת ירושלמית משקיענית שעושה ימיה ברכיבת סופרמוטו זריזה, העלתה בפורום האופנועים בתפוז רעיון נחמד לסטיקר שיהיה אפשר להדביק על אופנועים, קטנועים ואפילו לחלק לנהגים. הרעיון נלקח לדבריה מפורום רוכבים רוסי אי-שם, ובו מוצגת מראה של רכב בה נראה אופנוע מרחוק. לצידו, מוצגת שוב אותה מראה, הפעם, שתי שניות מאוחר יותר, הרוכב נמצא ממש לצד הרכב.

בעזרתם של חברי פורום נוספים תורגם הכיתוב הרוסי המקורי והגרפיקה עודכנה, והנה היא לפניכם:

הרעיון מוצלח מאוד לטעמי, ושווה להשקיע כמה שקלים כדי להדפיס את הסטיקרים הללו על נייר פלסטי משובח. במהלך הימים הקרובים אבדוק אפשרות זו ואעדכן כאן. ישנם גם חברי פורום שעידכנו את תמונת הפייסבוק שלהם. בהחלט יוזמה מבורכת.

עידכון: גולשים בפורום תפוז התארגנו כדי לצלם את התמונות שיביאו ליצירת סטיקר כזה משלנו. הגולש היקר גיZמו, ביחד עם מספר חברים, רכב וצילם:

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=8&MessageId=151574852

התוצאות החלו לעלות בשרשור הבא:

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=8&MessageId=151612209

מה אתם אומרים? יש כמה תיקונים, לדעתי, כמו למשל שינוי של מונה הזמן ואולי גם תיקון קל של הנוסח, אבל זה מתחיל להיראות לא רע:

הרוכב הצרפתי סיריל דפרה מביא לנו ביוטיוב סרטון שבו הוא מלמד כושר. סיריל יודע על מה הוא מדבר, שכן הוא רוכב לא רע בפני עצמו, ובעל לא מעט תארים כולל זכיות בראלי פאריז דקאר בשנים 2005, 2007 ו- 2010, וכן מקום שני בשנים 2003 ו- 2009, וגם השנה – 2011. הסרטון באורך של כ- 15 דקות ומתאר בצורה מפורטת ויפה סט תרגילי כושר שכל אחד מהם בפני עצמו אינם קשים לביצוע (דהיינו גם בטטת כורסא שכמוני יכול לבצע אותם, אם רק היתה לו המוטיבציה…). התרגילים קצרים, פשוטים, וניתן לבצע אותם גם בחדר כושר, גם בחוץ על משטח במידה ואתם משתמשים בהם כדי לסיים ריצה, וגם בתוך הבית. אין בתרגילים צורך בשום אמצעי עזר חיצוני או משקולות, אם כי רצוי שיהיה לכם משטח אימונים רך (מזרן יוגה למשל) ומדרגה כלשהי.

המטרה של התרגילים היא להכין את הרוכב שאמור להיות כבר בכושר מסויים, לקראת תחרות או מירוץ. יש לבצע מספר מסויים של חזרות כחודש לפני התחרות, ולהגדיל את מספר החזרות כשבועיים לפני התחרות. האימונים הללו מחזקים את שרירי השלד העיקריים, אבל בעיקר עובדים על הבטן, גב, וקואורדינציה. הם לא באים במקום אימוני כוח או סיבולת רגילים, אבל הם בהחלט עוזרים לחזק את הרוכב לקראת האירוע הגדול.

הסרטון נמצא פה, אבל חשבתי לסכם בפניכם את 10 התרגילים. זה ישמש גם אותי למעין תזכורת עתידית שאת זה – אני צריך לעשות… המשך…

אחחח… כמה שזה מעצבן!

אז ככה. בישראל יש חוק ספורט מוטורי (איכשהו) אבל רק שני מסלולי רכיבה/נסיעה קטנים, אפשר לומר מצ'וקמקים, כאלה שמיועדים לקארטינג. בלית ברירה, וכמו עם ילד שהוא טיפה שונה משאר הילדים, אנחנו אוהבים אותם מאוד.

כי זה מה שיש לנו.

אין לנו משהו אחר.

לאמריקאים, לבריטים, לצרפתים, לאיטלקים, לצ'כים, לגרמנים, להולנדים, לספרדים, לרומנים, ליפנים, לאוסטרלים – לכולם יש מסלולים מטר מהבית. פאק, לטורקים יש. למדינות שהשם שלהם מורכב מכמה צירופים של האות "ז" עם איזה "סטאן" בסוף יש. למדינות ערב יש.

לנו אין.

יש לנו (או לפחות היו) שני מסלולי אספלט סלולים ברמה סבירה מינוס*, ללא שום משטחי החלקה, ללא שום גדרות סופגי אנרגיה, ללא משטחי דשא מוצלים, ללא טריבונות, ללא מגרשי חניה לנוחות הקהל, למעשה – ללא קהל בכלל. אורך המגרשים האלה עומד על פחות או יותר קילומטר אחד מסכן. שני המסלולים האלה מופעלים ע"י שני אנשים שונים (ברק גולדפינגר וצחי כפרי), כל אחד מסיבותיו, וכל אחד עם החבילה שלו.

ועל שני המסלולים המסכנים האלה צריכים כולנו לנסוע. רוכבי הספורט, רוכבי הסופר-מוטו, כאלה שעושים קורסי רכיבה, כאלה שעושים תחרויות במסגרות הליגות הקיימות (איכשהו). כ-ו-ל-ם צריכים לחלוק.

רק מה, בגלל שאנחנו העם הנבחר, ובגלל שבינינו, אנחנו חרא של עם, מסתבר שיש אנשים מסויימים שלא מוצא חן בעיניהם שיש שני מסלולים. או שהם רוצים שיהיה רק אחד, או שהם לא רוצים שיהיה כלום. אתם מבינים, יש אנשים שיעדיפו שיכרתו להם יד אחת ובלבד שלמתחרה שלהם יכרתו שתי ידיים.

כך או כך, אותם אנשים לא-נחמדים לא בוחלים בשום אמצעי כדי ללכלך על המפעילים של המסלולים האלה. הליכלוכים האלה מגיעים כמובן לרשויות, ומיד פקיד חרוץ ביותר מוצא סעיף בחוק שאומר איזה שקר כלשהו, והופה, דחפורים עטים רצים למסלול ומחרבים אותו.

וזו לא הפעם הראשונה שזה קורה. למפעיל אחד מהמסלולים הרסו את המסלול לפחות פעם אחת, ואלוהים יודע כמה פעמים סגרו אותו מנהלתית.

הפעם הגיע למקום דחפור נחמד, עם אנשים פחות נחמדים. נכנסו לשטח, חרשו יפה יפה את המסלול והכינו אותו (אולי) לזריעת פקעות תפוחי אדמה. בשער העמידו כמה סלעים גדולים למען ידעו כולם, וזהו. הלכו הביתה.

המשך…

בחלקו הראשון של המאמר סקרתי את 10 כללי היסוד בהגנה על אופנועים, ואת הסיבות העיקריות בגינן הם ממשיכים להגנב מתחת לאפנו. במאמר הנוכחי אמשיך בסקירת אמצעי ההגנה העומדים לרשותנו.

אין ספק שלא כל אופנוע מגיע מצויד במיטב הטכנולוגיה, ולא כל אופנוע מסוגל להצטייד במגוון המיגונים האלקטרוניים הדרושים. לא כל מקום חניה מתאים לעמוד בכל דרישות המיגון, ולעיתים נאלץ להחנות את מחמד ליבנו במקום שבו אנו כלל לא רואים אותו. בנוסף, למרות שכל גניבה גורמת לנזק כספי לבעלים החוקיים, הרי שיש אופנועים שנשקיע יותר במיגונם, ויש אופנועים אחרים בהם נקפיד פחות. בין הסיבות לכך ניתן למנות בראש ובראשונה את מחיר האופנוע ואת מקדם ה"גניבות" שלו. אין ספק שבעליו הגאים של R6 חדש חייב להקפיד הרבה יותר מאשר אדם הרוכב על אופנוע מדגם פחות סחיר, פחות גניב, וזול הרבה יותר. כך גם עם אופנועי שטח אטרקטיביים לעומת איזה צ'ופר מזווד כהלכה. מצד שני אל תגיד "לא ידעתי", כל אופנוע עלול להעמיד את בעליו במצב מאד לא נעים בבוקרו של אותו יום ארור בו לא ימצא אותו יותר בחנייתו הרגילה.

התחושה הזו של פיק הברכיים, של נפילת הלב לתחתונים, של ההיסטריה שעולה ומחלחלת בקרביך כשאתה מבין שבעצם לא טעית ואכן חנית במקום הרגיל שלך – כל אלה לא שווים את המחיר שתשלם על השרשרת היקרה ביותר או על האזעקה המשוכללת ביותר.

המשך…

לפני מספר שבועות עברתי טראומה, ולא בכדי. הכל התחיל כשמישהו העלה לינק בפורום האופנועים של תפוז לסירטון בריטי, אשר מדגים כיצד גבר ממוצע חותך עם קאטר גדול מגוון גדול של שרשראות מחוסמות, עמידות (לכאורה) ומיועדות לנעילת אופנועים. השרשראות המאסיביות ביותר לא הצליחו לעמוד בפני הבריטי והקאטר שלו, וגם אלה שלכאורה מחזיקות בכל התארים והדירוגים נגדעו בעודן באיבן תוך מספר שניות מצומצם, לעיתים פחות מ- 20. אני ממליץ בחום לצפות בו, חייכם עומדים להשתנות.

איזה פחד!

אין בידי סטטיסטיקה מעודכנת לגבי מספר כלי הרכב הדו-גלגליים הנגנבים מדי יום/שבוע בישראל, אבל מקריאה בפורומים בהם אני פעיל אני לומד שבכל שבוע יש לפחות גניבה אחת או שתיים שאני שומע עליה. מכת הגניבות פוגעת בציבור האופנוענים ביתר שאת בגלל בעיית המחירים המטורפים של הביטוחים שאנחנו צריכים לשלם, ולכן מן הסתם לא כל האופנועים מבוטחים נגד גניבות.

אי לכך ובהתאם לזאת החלטתי שהגיע הזמן לרענן לכולנו את חלק מנקודות המפתח לנעילה נכונה, עיגון, קיבוע, והגנה על חיית המחמד שלכם, החיה שעלתה לכם כל כך הרבה, החיה שעיניים רבות חומדות אותה, ולא פחות מסתכלים עליה מתוך צרות עין.

המשך…