קטגוריה: כבישים

משרד התחבורה הודיע היום על העלאת מהירות הנסיעה המקסימלית המותרת על מספר כבישים במדינה, עד לכדי 120 קמ"ש שיותרו בכביש 6.

בהודעה שנשמעת כאילו נלקחה הישר מספר מדע בדיוני, ובטח שבטח שלא יצאה מפיו של דובר שר התחבורה במדינת ישראל נאמר: "התברר כי לא נרשמה שום התפתחות שלילית ולא נפגעה הבטיחות בכבישים מאז לפני שנתיים שעלתה מהירות הנסיעה מ-100 ל-110 קמ"ש. להיפך, במספר כבישים בהם הועלתה מהירות הנסיעה, אף נרשמה ירידה במספר תאונות הדרכים במקום ויותר מכך, גם במדידות שנערכו, נמצא שמהירות הנסיעה בפועל לא עלתה משמעותית."

ולא, זה לא הסוף. שימו לב לזה: באופן חריג נכתב בהודעת המשרד כי "אכיפת המהירות בכביש 6, כמו בשאר כבישי הארץ, תהיה החל מחריגה של 10% מהמהירות המרבית המותרת, כך שמהירות הנסיעה בפועל בכביש 6 תוכל להגיע עד ל- 130 קמ"ש".

ואוו. תחזיקו אותי חזק.

המשטרה נמנעת, באדיקות קנאית יש לומר, מלציין מהי מהירות הסף התחתונה להתחלת האכיפה על כבישי המדינה. יחד עם זאת, סוד גלוי הוא שהרף עומד על פחות או יותר כ- 10-15 אחוזים מעל למהירות המותרת, תלוי באיזה כביש ומה מצב רוחו של בולס הבורקסים התורן בניידת.

ובכן, לאור הכרזה זו שווה לבדוק איפה בדיוק הועלתה המהירות:

• בכביש מספר 6 (חוצה ישראל) תועלה המהירות מ- 110 קמ"ש ל- 120 קמ"ש.
• בכביש מספר 1 (כביש ירושלים-ת"א) תועלה המהירות מ- 100 קמ"ש ל- 110 קמ"ש, בקטעים שבין מחלף גנות ומחלף בן-שמן ובין מחלף לטרון ומחלף שער הגיא.
• בכביש מספר 2 (כביש החוף) תועלה המהירות מ- 100 קמ"ש ל- 110 קמ"ש בקטע בין קיסריה ועתלית. הערה: בשלב מאוחר יותר, ולאחר ביצוע "התאמות נדרשות", תועלה המהירות המרבית בכביש החוף ל- 110 קמ"ש עד חיפה.
• בכביש מספר 471 (מכבית החדש) תועלה המהירות מ- 90 קמ"ש ל- 110 קמ"ש בקטע שבין מחלף בר אילן ומחלף נחשונים.
• בכביש מספר 5 תועלה המהירות מ- 90 קמ"ש ל- 100 קמ"ש בקטע בין מחלף הכפר הירוק ומחלף ראש העין.
• בהמשך מתוכננת העלאת מהירות הנסיעה גם בכביש מספר 40 (עוקף באר שבע) מצומת גורל לצומת אוהלים מ- 100 קמ"ש ל- 110 קמ"ש. כמו כן מתוכננת העלאת המהירות בכביש מספר 77 מרמת ישי לצומת המוביל מ- 100 קמ"ש ל- 110 קמ"ש.

במשרד התחבורה אומרים כי העלאת המהירות בכביש 6 דורשת את אישור ועדת הכלכלה, ויתכן כי התקנות הלרוונטיות יובאו לאישורה עוד לפני הבחירות. בכבישים הנוספים, כך מציינים שם, העלאת המהירות תיכנס לתוקף בשבועות הקרובים.

לידיעה ב- YNET, ב- דה מרקר, ב- ואללה רכב

אני חורג ממנהגי ומעלה פוסט שכולו לינק אחד – לינק לכתבה שווה במיוחד של אייל שפירא ב- Mako:

טיולים בארץ: 10 הכבישים היפים בישראל
http://www.mako.co.il/travel-weekend/Article-2818d1d70e2e631006.htm&sCh=3d385dd2dd5d4110&pId=565984153

עולה אצלי לקטגוריית כבישים. שווה לקרוא.

זה סיפור ארוך, למי שאין כוח פשוט דלגו הלאה. אבל בסופו מוסר השכל.

יום אחד היה לילה. רציתי להגיע מת"א לבית אבא חושי בחיפה, הייתי צריך להרצות שם.

מעולם לא ביקרתי שם, לא ידעתי איפה זה נמצא.

ברוב טפשותי, הזנתי את הכתובת בווייז וסמכתי עליה בעיניים עצומות, מה שהתברר כטעות ששילמתי עליה ביוקר תרתי משמע.

ווייז שלחה אותי דרך כביש 6, יקנעם, צומת יגור, והופה למנהרות. ה- ETA הציב אותי ביעד כרבע שעה לפני הזמן, הייתי מבסוט.

אבל איך שהגעתי לצומת העמקים הבנתי את גודל הטעות. ווייז התעלמה לחלוטין מפקק זחילה של 35 דקות (מדוד עם סטופר) מצומת העמקים עד לצומת יגור (בעוד שלו הייתי נוסע מהצד השני, דרך כביש החוף, הייתי נוסע בלי שום פקק). אני לא חיפאי, לא מכיר את הווי הפקקים באזור, אבל לו הייתי יודע לא הייתי מאמין לתוכנה.

אחרי שגמרתי לקלל והגעתי לצומת יגור, כבר באיחור של כרבע שעה. חשבתי שבכך הסתיימו צרותי. טעיתי.

ההכוונה לפניה בצומת הצ'ק פוסט שמאלה היתה בעייתית. אני אמנם לא בלונדינית ( 😛 ) ואני מניח שיש לי חוש ניווט לא רע, אבל לא ביקרתי שם מאז שבנו את המחלף ולא הכרתי את ההסתעפויות. ההנחיות של ווייז לשמור על הימין ועל השמאל הגיעו מאוחר מדי. למזלי הצלחתי להשתחל ופניתי שמאלה ואז נכנסתי למנהרות.

המשך…

לאור השאלות החוזרות ונשנות שאני מקבל פה ובפורום אופנועים בנושא רכיבה על השוליים, שווה להזכיר לכולם את ההסכמה הקיימת עם המשטרה. אם כך, מהן אותן הסכמות?

בעת קיומו של פקק תנועה ו/או תנועה איטית, עמוסה, של כביש שבו יש שול ימני (לדוגמה – נתיבי איילון, כביש 4, כביש 5, כביש 1 וכו'), המשטרה מתירה לרוכבי דו"ג לרכוב על שול ימין בלבד בצורה זהירה, איטית, מתחשבת וללא השתוללות או שימוש בשול כנתיב המראה.

המשטרה לא תאכוף את החוק המונע נסיעה בשול ימין כל עוד תנאים אלה מתקיימים.

המשך…

זו אמנם לא הסיבה העיקרית שלשמה יוצאים למסע מפרך של 1609 ק"מ בפחות מ- 24 שעות. אבל אם כבר יצאתם, ואם כבר סבלתם (או נהניתם, הכל תלוי בנשמה שלכם ושל האופנוע שלכם), ואם כבר הגעתם בשלום, למה לא ללכת עד הסוף ולבקש הכרה רשמית מהגוף היחיד בעולם שמוסמך לחלק תעודות שכאלה – הלא הוא האיירון באט, או ה- Iron Butt Association – IBA.

מטרתו של פוסט זה היא לעזור לרוכבים הישראלים שאולי לא בקיאים הכי באנגלית. להלן רשימת ה- To Do שלכם לאחר ביצוע המשימה. כמובן שמי שעוד לא יצא לרכיבה מוטב יעשה ויקרא את הפוסט הזה כדי להכין את עצמו, אבל בגדול, פרט ללעניין איסוף הקבלות, רישום הקילומטראז', ואיסוף העדים, אין הרבה מה לעשות לפני הנסיעה עצמה (מבחינה מנהלתית כמובן).

(צילום – גיא עינב)

אז הנה, להלן הרשימה במלואה.

המשך…

בתחילת דרכנו היינו 15 איש בקבוצה שהתאספה כתוצאה מהקופיקו הפרטי שלי – הסמכת איירון באט – רכיבה חסרת תכלית אמיתית של 1609 ק"מ במשך תקופה קצרה מ- 24 שעות, ברצף. מסתבר שאני לא הייתי היחיד עם הרעיון הזה, וכאמור לא מעט חבר'ה הביעו עניין בהצטרפות לשיגעון. מסיבות פרקטיות חשבתי להגביל את הקבוצה ללא יותר מ- 10, אבל ככל שעוד ועוד אנשים שלחו לי מסרים, התגבש כאמור המספר 15.

לא היה לנו הרבה זמן. היו הרבה הכנות, גם קבוצתיות, ובעיקר אישיות. ככל שנקפו הימים כך התברר שהמשימה שלכאורה נראית פשוטה, לעלות על הכלי ולתת בגז, מורכבת הרבה יותר. כל אחד הוסיף את התובנות שלו, כל אחד הביא את האביזרים והעזרה שלו, וביחד נוצרה לנו קבוצה שאמנם היתה הטרוגנית למדי בכלים שלה, אבל ביחד פעלנו וחשבנו בראש אחד.

רשימת הציודים נוצרה, כך גם טיפים קטנים שעזרו להפוך את הרכיבה לחלקה יותר. "לא לשכוח להתקשר למוקד הביטחון של חברת האשראי!" הזכירו לי לפני יומיים, והנה עוד דוגמה לטיפ פעוט לכאורה שבלעדיו היה צריך לעשות שמיניות. כך גם כרטיסי ההנחה לדלק שהיו כאלה שהביאו וחלקו בין הרוכבים, חופני האגוזים והשקדים שכולנו נשנשנו במהלך העצירות, ועוד ועוד. הרשימה היתה ארוכה, ויממה לפני היציאה התחושה שלי לפחות היתה שאני ממש לא מוכן לזה.

האופנוע מצד שני היה מוכן למדי, אבל פית המזל (הרע) הכתה בו ושריפה בעמוד תאורה ברחוב פגמה בו ויזואלית. מרגע שהבנתי שפרט לכיעור קל לא נגרם לו נזק מכאני, ושמזג האוויר ההפכפך לא יפריע יותר מדי, החלטתי על אישור יציאה סופי.

בבוקר היציאה אחד המשתתפים הודיע על כך שהוא לא מגיע. נותרנו 14. לנקודת הכינוס הגענו בשלוש וחצי בבוקר, מלאי אדרנלין וקצרים בשינה (אני למשל הספקתי לחטוף רק כשעתיים שינה לפני שיצאתי לדרך). חותמים על טפסים, ממלאים דלק (לא לשכוח את מספר האופנוע על הקבלה!) ויוצאים לדרך באיחור קל לעומת התוכנית המקורית.

אני אכתוב על התלאות, הכאב הפיזי אבל גם על ההנאה שברכיבה הזו בעוד זמן קצר. גם הרגעים הקשים שבהם כמעט ונשרתי שווים התייחסות, ובטח יש גם לשאר החברים הרבה מה לכתוב בנושא. רק אומר שכתוצאה מעייפות החומר אחד המשתתפים החליט לפרוש אחרי כ- 500 ק"מ, ומשתתף אחר פרש בגלל תקלה בצמיג האחורי. מעבר לזה, 12 כלים שונים לגמרי זה מזה, אבל כולם מאופיינים באפס תקלות מכאניות, נעו ורצו על כבישי הארץ במשך קרוב ל- 22 שעות רצופות, משלימות מסע של כ- 1635 ק"מ רצופים.

המשך…

לאלה מכם שלא עוקבים אחרי הפוסטים שלי בפורום האופנועים בתפוז, הנה עידכון קצר לגבי ההכנות לקראת מסע איירון באט 2011.

מסע איירון באט מיועד לעמוד בדרישות ארגון ה- IBA הבינלאומי, ומטרתו (חסרת התכלית יש לומר) היא לבצע רכיבה של 1000 מייל במשך פחות מ- 24 שעות. בעברית זה אומר 1609 נקודה משהו ק"מ בפחות מיממה. מה המטרה של המסע? ובכן אני רואה שאתם לא עוקבים אחרי. אין לו שום מטרה, שום תכלית, פרט להוכחה העצמית שהרוכב (אני במקרה זה) מחושל דיו, חזק דיו, עמיד דיו כדי לעמוד באתגר. ושלא תטעו, מדובר באתגר לא פשוט בכלל לביצוע.

היו כאלה שעשו זאת קודם בישראל, היו כאלה שרכבו מרחקים דומים, ואף ארוכים יותר, אבל הפעם זה התור שלי, והקופיקו (מילה נרדפת לאיזה שד קטן שמתיישב על הכתף, לוחש ומושך באוזן, ולא מוותר עד שלא תבצע את מה שהוא אומר לך) חזק מאי פעם.

השנה החלטתי להתמסר לקופיקו שלי, וביחד עם עוד כ- 10 חברים נעמוד מול האתגר וננצח אותו.

בקבוצה המתגבשת נמצאים סוגי אופנועים מגוונים. החל מ- Kawasaki GTR 1400 מדוגם, דרך Yamaha Super Tenere 1200, KTM SM-T 990 וגם KTM Adventure 990 R (שלי), אחד על Ducati Monster 696, שלושה Suzuki V-Strom (שניים מהם בנפח 1000 סמ"ק, אחד בנפח 650 סמ"ק), שני Honda Transalp 700, ואפילו שני רוכבים אמיצים מאוד – האחד על Yamaha R6, והשני על KTM Super Duke 990 R (כן, גירסת ה- R למען השם!).

רשימת הציוד כמעט סגורה, את המסלול אנחנו נועלים ומשפצרים ברגעים אלה, ונקודות תדלוק רשומות לכולם בספר הדרך. טיפולים בוצעו, צמיגים הוחלפו, ואני מקווה שכל אחד עשה לעצמו גם ביטוח גרירה, על כל מקרה שלא יבוא.

פרטים – בהמשך.

לא יאומן, אבל כך עולה מתלונה שפורסמה לאחרונה בפורום קטנועים בתפוז:

סליחה, אבל אני עדיין בשוק..

למי שלא יודע, לנוסעים בכביש 6 יש תעריף לרכב פרטי עד 4 טון, תעריף לרכב מעל 4 טון ותעריף לאופנוע.
לפני כמה חודשים נסעתי על כביש 6.
בחשבונית גיליתי להפתעתי שהסכום לתשלום היה לפי חישוב של רכב עד 4 טון ולא של אופנוע.
התקשרתי להתלונן. אמרו שיבדק ושיחזרו אליי. לא חזרו אליי..
התקשרתי היום שוב. הודיעו שהעניין נבדק ושאני לא זכאית לתעריף של אופנוע, כי יש לי תלת-נוע (עפ"י משרד הרישוי) וזה נחשב כתעריף של רכב.

הודעתי לה שזה עדיין בקטגוריית הקטנועים. אני רוכבת עם קסדה ונוסעת בלי חגורת בטיחות, ומשלמת ביטוח עבור דו גלגלי.
התשובה הרשמית היתה שעפ"י בדיקה של רישומי המערכת והנהלים של החברה, התלת-נוע שווה לסיווג פרטי כמו רכב פרטי ולכן אני מחוייבת בתעריף של רכב פרטי.

מעניין, נכון?

אולי כדאי גם שאתחיל לשלם תעריפי ביטוח לפי רכב.

באמת לא יאומן. שהרי ברישיון הרכב של MP3 או פוקו כתוב בפירוש L3, כלומר "אופנוע". לא "מכונית חסרת גלגל" ולא "אופנוע עם גלגל נוסף", אלא "אופנוע".

גולש אחד סיפר שגם לו זה קרה, אבל לאחר שהוא פנה אליהם והסביר להם את ההבדל בין אופנוע לבין רכב, זוכה חשבונו בסכום על ההפרש. כך שאולי עדיין יש סיכוי.

לאחר פנייה של מנכ"ל פולגז, טל זהר, אל דוברת כביש 6, הובטח לנו כי הנהלת הכביש תבדוק את העניין ותחזור עם תשובה.

ואני אומר – צריך לעקוב אחרי ההתנהלות המחפירה של כביש 6 (שהחלה כבר מזמן עם כפל הקנסות והתעריפים השערורייתיים שמשלמים הנוסעים בכביש שמאחרים בתשלום). שיטת מצליח? רק בישראל.

בהמשך לפוסט הראשון בסדרה אני מביא את אחד הכבישים האהובים עלי באזור הדרום הקרוב. כביש 3255 המחבר בין צומת דבירה לבין הישוב להב והלאה.

הגישה לכביש נעשית בפנייה שמאלה בצומת דבירה על כביש 40, כ- 3 ק"מ דרומית לצומת בית קמה. עוצרים בצומת בתחנת הדלק ומתרעננים בשתיה קרה באלונית הנמצאת במקום, ויוצאים לדרך.

הכביש דו-נתיבי חד-מסלולי ללא קו הפרדה לבן לרוב אורכו. בתחילתו בונים גשר מעל לרכבת הנוסעת לבאר-שבע, ונכון ליולי-אוגוסט 2009 העבודות טרם הושלמו לגמרי. לאחר מעבר פסי הרכבת הכביש משתחרר ומאפשר דהירה קדימה.

המשך…

בהמשך לסידרה (פוסט ראשון, פוסט שני) אני רוצה לכתוב לכם על כביש "סודי", חשאי, שאין הרבה, בנתיים, שמכירים.

אני מתכבד להציג בפניכם את כביש 358 החדש והמחודש, שנפתח לתנועה בחלקו הצפוני אך לפני מספר שבועות (קיץ 2009). הכביש בחלקו הצפוני היה אמור להפתח לתנועה רק בנובמבר 2009, אבל הקבלן כנראה עבד מהר והעבודות הסתיימו מוקדם מהמתוכנן.

הכביש מחבר למעשה בין כביש 31 המוביל מכביש ת"א – באר-שבע (40) אל צומת שוקת והלאה לעבר ערד – לבין הישובים שקף ואמציה, ומשם מוביל הישר לסיבובים המגניבים של בית-גוברין. המשמעות של זה היא שניתן לנסוע באחלה כביש מאזור בית-גוברין היישר לבאר-שבע וזאת מבלי לעלות על כביש 6 או כביש 40. אני בטוח שתושבי האזור המעטים יהנו מזה.

גם אנחנו נהנים.

המשך…

כמה פעמים יוצא לנו להסתכל על תמונות שצולמו בחו"ל ולרייר חזק על הנופים שנשקפים שם מן הקסדות של הרוכבים (המסוקסים, יש לציין)? ויותר מזה, הכבישים עליהם הם רוכבים נראים לנו, הלבנטינים, כפסגת השאיפות של כל רוכב אופנוע באשר הוא שם.

סביר להניח שחלק מזה נכון.

אבל סביר להניח גם שכמו אצלנו, מה שרואים מבעד לרפרוף הנקודתי של צמצם המצלמה, הוא רק חלק מהפאזל.

מצד שני, אינעל דינו, תראה איזה פאקין כביש!

טוב. אז כדי להרגיע אותנו קצת, אני פותח בזאת את סידרת ה"כבישים כבישים כבישים" שלי, ובה אתאר בצורה הטובה ביותר שאני יכול את מיטב הכבישים שאני וחברי מכירים. לא כולם כבישים בליגה עולמית, לא כולם מובילים ממקום חשוב אחד למקום חשוב אחר, ולפעמים הם אפילו מצויירים בקו הדק ביותר שאפשר על המפה. אבל מה שמשותף לכולם הוא הפאן שמקבלים כשרוכבים שם על אופנוע.

לכל כביש שכזה אשתדל להעלות גם תמונה או שתיים, וכן מפה המתארת את כיוון הנסיעה.

אז בואו נתחיל.

המשך…