מיצו בדרכים

מאז 2016 – בפעם העשירית – אנחנו יוצאים שוב לרכיבה בהפתעה. ולמה קוראים לזה רכיבה בהפתעה? כיוון שכמו בכל שנה מאז – זו תהיה רכיבה אל יעד בלתי נודע שיתגלה לרוכבים רק דקה לפני שמניעים את הכלים ויוצאים לדרך עצמה.

חשוב מאוד לציין: הרכיבה בהפתעה איננה רכיבה למצדה. מי שרוצה לרכוב עם החברים שלו למצדה מוזמן לעשות זאת באהבה, רק בבקשה תשמרו על עצמכם.

השנה – הרכיבה בהפתעה תצא לילה אחד לפני ערב ראש השנה, כלומר בלילה של ה- 21.09.25 שזה בין יום ראשון ליום שני 
(טכנית התאריך כבר יתחלף, אבל אני שומר על התאריך הזה כדי לא לבלבל את המשתתפים).

המשך…

אני נתקל בשאלה הזו לא מעט בכל מיני קבוצות, ומכיוון שלא מצאתי מקום אחד שבו אפשר למצוא את כל האפשרויות – אמרתי יאללה, נעבוד בשבילכם. אז הנה, קחו דף שמרכז את (כמעט) כל האפשרויות לנשיאת נשק בעת רכיבה על אופנוע.

יש מספר שיטות לנשיאת אקדח בעת רכיבה על אופנוע. חלקן טובות יותר, חלקן פחות. חלקן מוסלקות יותר וחלקן פחות. חלקן מאפשרות נגישות מהירה יותר, וחלקן פחות. מצאו את זו שהכי מתאימה לכם.

חשוב מאוד: כל הוראות הבטיחות שאתם מכירים לגבי שימוש בנשק חם תופסות גם כאן. אני לא בא ללמד אתכם איך להתנהל עם הנשק, זה עניין שלכם עם עצמכם. אבל בכל מקרה – הקפידו על הוראות הבטיחות והתייחסו לכל נשק כאל נשק דרוך. בנוסף זכרו – נשק לא יוצא מהנרתיק ללא סיבה, וכדאי שהיא תהיה סיבה טובה. הרגולטור שש ושמח לשלול לכל אחד ואחת מאיתנו את הרישיון על כל פיפס, אל תהיו טפשים ואל תכניסו את עצמכם למצב שרק יסבך אתכם.

אגב, אם עוד לא קראתם – כדאי מאוד להתייחס לשאלות חשובות בהקשר לרכיבה חמושה, נקודות חשובות שצריך לתת עליהן את הדעת.

כל היתרונות והחסרונות הרשומים מטה מתייחסים בעיקר לשימושיות של אותה שיטת נשיאה בהקשר של רכיבה על אופנוע. מה שטוב להליכה ברגל לא בהכרח יתאים לרכיבה על אופנוע – ולהיפך. בכל מקום שחיוויתי את דעתי האישית – ציינתי זאת בבירור. כל הכתוב מטה נועד להגברת המודעות שלכם. תקראו, תחליטו מה הכי טוב לכם, ותתאמנו בהתאם.

יאללה נתחיל:

נרתיק פנימי – נשיאה בשעה 3 או 4 לימניים או שעה 9 או 8 לשמאליים

מדובר בנרתיק פנימי בתוך החגורה (מה שמכונה Inside-the-waistband או IWB בקיצור) המתחבר אליה במיקום הסטנדרטי, בין החגורה והמכנס לבין גוף הרוכב. אין ספק שזו השיטה הכי קלה ופשוטה, במיוחד למי שעולה ויורד מהאופנוע הרבה פעמים במהלך הנסיעה ועובר ממצב רכיבה למצב הליכה וחוזר חלילה.

אפשר לשאת את הנרתיק הפנימי בשעה 3 (או 9 לשמאליים), וגם להעביר אותו מעט אחורה לשעה 4 (או 8 לשמאליים).

מקור לתמונה

לשיטת נשיאה זו יש מספר יתרונות וחסרונות.

יתרונות:

• החנויות והאתרים מלאים בנרתיקים פנימיים, המגוון עצום, המחירים לא יקרים, וקל ונוח להשתמש בהם. יש כאלה מעור, יש מפלסטיק (קיידקס), יש היברידיים, יש עם נעילה או בלי, יש אפילו כמה רמות נעילה.
• יחסית קל מאוד להסליק את האקדח מתחת לחולצה או מתחת למעיל.
• קל מאוד לעבור בין סיטואציה של רכיבה להליכה או כל שימוש אחר, ואין צורך להחליף צורת נשיאה או נרתיקים כשיורדים מהאופנוע. הכלי נמצא בנרתיק, קבוע, והוא עליכם, ואין צורך לחשוב פעמיים.
• תלוי בנרתיק – יתכן שיאפשר נשיאת מחסנית נוספת.

חסרונות:

• ממקם את הנשק באזור עצמות האגן. עלול להיות בעייתי במקרה תאונה, בה קיימת סכנה משמעותית לשבר או ריסוק של עצמות האגן/מפרק ירך, תלוי בקינמטיקה שלה.
• שליפה תדרוש לרוב הרמת מעיל או חולצה ביד אחת כדי לחשוף את הנשק, ואז שליפה ביד השניה. לגבי דריכה ותפעול – כאן כל אחד והשיקולים שלו.
• ככל שהאקדח גדול (ארוך) יותר, כך פחות נוח להכיל את כל אורכו בתוך המכנסיים במיוחד כשתנוחת הרכיבה שפופה קדימה. אפשר לפתור את זה על ידי שימוש בנרתיק שמציב את האקדח גבוה יותר בתוך החגורה, או להשתמש באקדח שהוא בקטגוריית הקומפקט או סאב-קומפקט.
• אמנם יש נרתיקים פנימיים שיש להם איבטוח ברמה כזו או אחרת לנשק עצמו, אבל הם פחות נפוצים מנרתיקים חיצוניים עם נעילה. אם נעילה היא חשובה לכם – חפשו נרתיק פנימי שיש לו נעילה או עברו לנרתיק חיצוני עם נעילה.
• ההסלקה עלולה להיפגע עם תנועות הגוף, רוח שמסיטה את המעיל או הלבוש העליון.
• לוודא שהנרתיק מחובר בצורה מאובטחת לחגורה, אחרת יהיה אפשר לשלוף את כולו החוצה כולל הנשק במשיכה חזקה.
• נשיאה פנימית עלולה לאורך זמן לקרוע את החולצה או את המכנס בנקודת המגע עם קצה הקנה או עם הכוונת.
• נשיאה פנימית – במיוחד בחום של הקיץ המהביל הישראלי – חושפת את המתכת של האקדח ללחות, הזעה, מליחות ועוד. דורשת ניקוי תכוף יותר.

לדעתי האישית – בעיני זהו פתרון שעושה שילוב מצויין בין נשיאה יומיומית מוסלקת טובה מצד אחד, שימושיות טובה מצד שני, ונוחות נשיאה מצד שלישי כשאלטרנטיבה אחרת היא שימוש בנרתיק חיצוני לאותה מטרה.

נרתיק פנימי – נשיאת אפנדיקס

שיטה זו היא המשך ישיר של שימוש בנרתיק פנימי, אבל עם וריאציה הנקראת נשיאת אפנדיקס (נקרא גם Appendix Inside the Waistband או AIWB), בה הנרתיק נמצא מקדימה באזור השעה 1 או 2 לימניים (10 או 11 לשמאליים), או אפילו ממש מקדימה בשעה 12.

לרוב, לנשיאה זו משתמשים בנרתיק יעודי למטרה זו, אבל יש נרתיקים רב-שימושיים שאפשר למקם אותם גם בצד וגם באפנדיקס, כך שניתן להחליף בין השיטות בהתאם לסיטואציה.

מקור לתמונה

יתרונות:

• יש מגוון נרתיקים רב.
• מאפשרת הסלקה מעולה.
• הנשק נמצא בחזית שלך, אתה מודע אליו ויכול להדוף כל ניסיון לחטיפה של הנשק בצורה טובה יותר מאשר מהצד או מאחור.
• הנשק מוחזק בלחץ בין החגורה לבין גוף הרוכב, ולכן סיכוי קטן יותר להשתחרר סתם ככה ממקומו.
• מעולה לשימוש יומיומי.

חסרונות:

• בעיקר בהקשר לרכיבה על אופנוע – ככל שהאקדח גדול יותר ותנוחת הרכיבה שפופה יותר, או לאנשים עם כרס – כך נשיאה באפנדיקס עלולה להיות לא נוחה עד כדי לא שימושית בעת רכיבה על אופנוע.
• בנוסף, בעוד שבעת הליכה רגילה אין שום בעיה, נשיאת אפנדיקס על אופנוע תהיה יותר בעייתית לשליפה מאשר נשיאה "מסורתית" בשעה 3/9, ולכן נאבד מזמן תגובה (בוודאי ככל שתנוחת הרכיבה שפופה יותר). בכל מקרה – נשיאה כזו על אופנוע דורשת אימון לשליפה יעילה.
• נשיאת אפנדיקס שורטת את מיכל הדלק של האופנוע. תשים כמה מדבקות שתרצה, שים את המעיל מעל – לא יעזור כלום. אם תנוחת הרכיבה שלך על האופנוע שפופה – בסופו של דבר יווצרו שריטות בגלל המגע בין קת האקדח לבין מיכל הדלק.
• ממקם את הנשק קרוב מאוד לאזורים "בעייתיים", ובעת נפילה עלולה להיווצר פציעה לא נעימה – לאו דווקא מפליטה אלא מעצם החבטה של האקדח באזורים הקדמיים של הבטן התחתונה והמפשעה.

המשך…

אפשר לקרוא לזה אופנוע. אפשר לקרוא לזה טרקטורון מוטרף. אבל הכי נכון לקרוא לזה מה שהוא באמת: ניסוי מוטורי מטורלל של אדם שבבירור איבד קשר עם המציאות – וזה מה שגם מנהל הבנק שלו כנראה אמר לו לפני שהחברה שלו פשטה את הרגל ממש לאחרונה – אבל בואו, זה נראה לא רע…

אתם מוזמנים לפגוש את ה- LM 847 של Ludovic Lazareth הצרפתי/שווייצרי: על הנייר מדובר ב"טריפ על ארבעה גלגלים", אבל מה שקורה בפועל הוא מפגש פסיכוטי בין מנוע V8 של מזראטי, ארבעה זרועות מתלה חד-צדדיות, בלמים היקפיים, ו-470 כוחות סוס שעוברים לקרקע דרך תיבה אוטומטית חד־הילוכית עם מצמד צמיגי. אה, וכמה חלקים ש"הושאלו" מאופנועים אחרים.

והתוצאה? אבסורד ממונע.

אגב, שימו לב בתמונות לחריץ שנמצא במשקף מקדימה. תיכף תבינו מה מטרתו.

נכון, לא מדובר באופנוע חדש. הוא הוצג לקהל לראשונה ב- 2018. אבל מכיוון שנפלה עלי נוסטלגיה למפלצות, אמרתי יאללה, נכתוב.

חוקים? צרפת לא ממש התלהבה מהם

במשך 30 שנה חיו רוכבי צרפת תחת חוק דרקוני שהגביל כל אופנוע ל־100 כוחות סוס בלבד. אפילו אופנועים יפניים נוצצו למוות עם קאט אלקטרוני משפיל שגרם להם להיחנק בדיוק כשנהיה מעניין. תחשבו – קניתם ימאהה R1 חדשדש מהניילון, התפנקתם בדוקאטי פניגאלה מהמם בצלופן מרשרש, או שחשקתם במכונה דו-גלגלית עתירת הספק אחרת. קניתם, שילמתם את מיטב כספכם, אבל בגלל שאתם חובבי רגלי צפרדעים ומתקלחים פעם בחודש – תקבלו את גירסת צעצוע הקינדר של הדבר האמיתי, בעוד שהשכנים שלכם מעבר לגבול יכולים לחגוג בכיף.

האמת? על הרבה פחות מזה הצרפתים שרפו את הכבישים. אולי זה לא היה להם מספיק חשוב. בכל זאת, זו המדינה שהמציאה את סיטרואן ורנו.

בכל מקרה, בשנת 2016 החוק הזה בוטל, ובתשובה לכך החליט לאזארת' לחגוג – לא עם עוד אדוונצ'ר מאובזר או ספורטיבי מלוקק, אלא עם משהו… הרבה יותר. הרבה, הרבה יותר.

מנוע של מזראטי. באמת.

קבלו את ה- LM 847. בליבו פועם מנוע V8 איטלקי בנפח 4.7 ליטר – כן, בדיוק זה מה־Maserati Quattroporte – שמייצר 470 כ"ס ו- 63 קג"מ (אתם קולטים כמה זה???).

כדי שהכוח הזה לא יתבזבז, לאזארת' דחף שני צמיגים אחוריים – כל אחד עם שרשרת משלו ומתלה צד-יחיד משלו, וכדי שכל זה יהיה מסוגל להעביר כוח אל הכביש וגם להתנהל עליו במקום לעוף לחלל – במקום מתלים נפרדים, הוא הרכיב בולם רוחבי אחד ש"מקשר" בין שני הצמיגים – לא ברור איך זה מתנהג בפניות, אבל זה בטוח ייראה טוב כשהכול יתפרק…

אגב, אם עוד לא קראתם, אז סידור דומה, לפחות במראה, נמצא גם בטומאהוק המופרך של חברת דודג'.

החזית – משאית עם כוונות טובות

מקדימה תמצאו זוג זרועות חד-צדדיות, כל אחת עם היגוי מרכזי משלה ובלמים היקפיים בקוטר של לא פחות מ- 420 מ"מ בסגנון Buell בעלי קאליפרים בני 6 בוכנות כל אחד. עוד מקדימה –  שני בולמים עצמאיים דואגים לספיגת מהמורות – לפחות עד שתתרסקו לתוך מדרכה כי ניסיתם לסובב את הכידון הענק עם שתי המראות בקצותיו. ואם שאלתם את עצמכם איזה צמיגים אפשר להתקין על כזו מפלצת – אז מדובר במישלין פאוור קאפ איבו.

הפנסים הקדמיים נראים כאילו באו ממטוס וכיוון שכל אחד מהם מחובר לצד אחד של המתלים הקדמיים, אז כשהאופנוע נמצא בהטייה – הפנסים זזים בהתאמה ונראה כאילו האופנוע מתפרק לשני חצאים, כולל המשקף שלמעשה בנוי משני חלקים נפרדים, וכשהאופנוע נמצא בהטייה – כל חצי אופנוע מקבל חצי משקף משלו… אגב, גם הכנפיים האווירודינמיות נפתחות כמו פאזל.

תקלטו את הפנסים והמשקף…

המשך…

רכיבה בטוחה מתחילה בהתאמה נכונה של ציוד הרכיבה שלנו – ועם חברת Shoei היפנית, אנחנו נחשפים לרמה מקצועיות חדשה שלא הכרנו עד כה בישראל.

אם עד היום היינו בוחרים קסדה לפי מידת היקף ראש בלבד, הגיע הזמן להכיר את Personal Fitting System או PFS – שירות פורץ דרך מבית Shoei, שמבטיח התאמה אישית ומדויקת של הקסדה למבנה הראש שלך – התאמה אישית ב-4 צירי מדידה, כשהתוצאה: נוחות מקסימלית ובטיחות משופרת, בכל מצב רכיבה.

מכיוון שאני אישית מאוד אוהב את הקסדות של שואי והייתי בעלים של לא מעט דגמים עם השנים, החלטתי לעשות מעשה ולעבור תהליך מדידה כזה בעצמי. אז הנה, אתם נהנים מהתוצאה.

קודם כל – למה התאמה אישית חשובה כל כך?

כאמור עד כה היינו קונים קסדה על סמך פרמטר מידה אחד בלבד – היקף הראש – ולפיו גזרנו את מידת הקסדה, לרוב ממידות XXS לילדים ועד XXXL לאבטיחים (עם גדולי הראש הסליחה). לרוב זה עובד, ויצרני הקסדות השונים מנסים לתת מענה.

הנה למשל טבלת מידות שמפורסמת על ידי חברת שואי בעצמה:

אבל המציאות כמובן היא טיפה יותר מורכבת. בגלל שלאנשים בעולם יש צורות ראש שונות, מדידת היקף ראש לא מספיקה. יש מצב שהקסדה החדשה שקנינו, גם אם היא לכאורה במידה הנכונה – לא תשב לנו בול על הראש. יכולות להיות לכך לא מעט סיבות, החל הבדלים פיזיולוגיים בצורת הגולגולת, דרך שינויים בתסרוקת וכמובן הבדלים בדגמי הקסדות. כתוצאה מכך הקסדה מרגישה לא טוב. היא לוחצת פה, רפוייה שם, מפריעה שם, ובסופו של דבר יוצרת חוסר נוחות. כבר קרה לי שקסדה מסויימת שקניתי והרגישה לי מצויין במדידה בחנות, התגלתה כמעצבנת מאוד אחרי רכיבה רצופה של שעה.

וזה לא רק עניין של תחושה. קסדת אופנוע שיושבת היטב על הראש לא רק מרגישה טוב יותר – היא גם מגנה טוב יותר. התאמה מדויקת מונעת תזוזה לא רצויה של הקסדה, מפזרת את האנרגיה בצורה אופטימלית במקרה של פגיעה, ומונעת נקודות לחץ או כאבים במהלך רכיבה ממושכת.

אז מה זה בעצם Shoei PFS?

מדובר בשיטה חדשנית שפיתחה יצרנית הקסדות הותיקה מיפן, ומיושמת כיום בנקודות שירות נבחרות ברחבי העולם – כולל לראשונה גם בישראל, באבזריון תל אביב, המיועדת למדידה והתאמה אישית של קסדות Shoei. השירות כולל תהליך מדידה מדויק באמצעות כלי מדידה ייעודיים ותוכנה מתקדמת שפותחה במיוחד. המערכת מנתחת את מבנה הראש שלך ומספקת המלצות להתאמה אישית של הקסדה, כולל מידה, סוג הריפוד, רמת הקושי והעובי שלו, ומיקומו. אחרי ההתאמה – הקסדה יושבת טוב יותר, במנח מדוייק יותר על הראש, והיא כאמור ממש מותאמת אישית לצורת הראש של הרוכב.

איך זה עובד – שלב אחרי שלב:

את התהליך אפשר לבצע על קסדה חדשה (ואז, מן הסתם, נבחר קסדה מליין הקסדות הנוכחי של Shoei), או על קסדה שכבר נמצאת ברשותנו. במידה ומדובר בקסדה משומשת, יש צורך לרכוש ריפודים פנימיים חדשים – ותכלס זה הגיוני לגמרי כי רק כך נוכל להתאים את הריפודים בצורה הטובה ביותר לראש.

בשלב הבא, מתבצעת מדידת ראש מקצועית בעזרת מכשור ייעודי של Shoei, המדויק עד מילימטרים. מכיוון שצורת הגוגולת שלנו היא לרוב אליפטית ולא עגולה כמו בלון, המדידה מתבצעת לא רק בהיקף הראש כמו בשיטה המסורתית, אלא גם של צורת הראש – אורכה ורוחבה של הגולגולת, גובה המצח וגובה האזניים. ואם יש אביזרי לבוש כמו כיפה או כיסוי ראש שאנחנו חובשים מתחת לקסדה – חשוב לבצע את המדידה איתם כדי שהיא תהיה מדוייקת.

וככה זה נראה על אותו ציור ממש:

לאחר שיש לנו את המספרים, מכניסים אותם למערכת הממוחשבת של Shoei שמבצעת חישוב ואנחנו מקבלים המלצה על מידה מדויקת והתאמות ריפוד. המספרים רשומים במערכת לשימוש עתידי של אותו רוכב בכל נקודת שירות של Shoei ברחבי העולם. המשך…

מאמר זה משמש כנקודת התחלה למאמרים נוספים שיעלו בהמשך בנושא נשיאת נשק בעת רכיבה על אופנוע. הוא מתייחס בשלב הראשון לנשיאת אקדחים בלבד ולא לנשק ארוך.

שווה לקרוא.

הסלקת הנשק

בעוד שבמדינות רבות בעולם (וגם בחלק ממדינות ארה"ב) מי שרוצה לשאת נשק ויש לו רישיון לנשק חייב להצטייד ברישיון מיוחד שמאפשר לו לשאת את האקדח בצורה מוסלקת – בישראל הבחירה איך לשאת את הכלי היא בידי האזרח. האם הוא יהיה חבוי, מוסלק, מתחת לחולצה או בנרתיק שלא נראה לעין (כמו נרתיק כתף או בתוך פאוץ')? או האם דווקא גלוי, בחוץ, לעיני כל?

לכל אחת מהשיטות האלה יש יתרונות וחסרונות וחשוב לאזרח להחליט עם עצמו מה יותר חשוב לו.

צריך לזכור שככל שהאקדח גלוי יותר כך הוא הופך את האזרח החמוש למטרה פוטנציאלית למפגע שירצה להוריד קודם את מי שמהווה סיכון עבורו. בנוסף, הוא גם מהווה מטרה לניסיון חטיפת כלי נשק. חטיפה עלולה להפתיע אתכם בבית קפה כשאתם יושבים עם האישה או חברים, במסעדה, בדרך לאופנוע, או אפילו על האופנוע כשאתם עומדים בפקק ומישהו בא מאחוריכם בזווית שנמצאת מחוץ לשדה הראייה שלכם והוא חוטף לכם את הנשק מהנרתיק (או את הנשק ביחד עם הנרתיק).

רוצה שלא ידעו שאתה חמוש? הסלק את הנשק.

מצד שני, נשק גלוי מאפשר לרוב גם שליפה מהירה, וזה עשוי להיות שימושי בתרחישים מסויימים. ולהיפך – ככל שהנשק מוסלק יותר כך, לרוב, יקח קצת יותר זמן כדי להוציא כדור ראשון.

שימושיות בכלי הנשק

האם אתם צריכים להוציא כדור ראשון תוך 0.7 שניות? כנראה שלא, אלא אם אתם יורים תחרותיים או משרתים בכוחות הבטחון ביחידות מיוחדות. אבל בכל זאת, גם בשימוש אזרחי, צריך לדעת שככל שהאקדח והמחסניות יותר נגישים לשליפה, דריכה, החלפה, שימוש – כך זמן התגובה של האזרח החמוש (בהנחה שהוא מאומן ומיומן) יורד. הרגע דיברנו על זה.

ולהיפך – ככל שהנשק חבוי יותר, מוסלק יותר, נמצא בתוך תיק וכו' – זמן התגובה עשוי להתארך אפילו מעבר למה שסביר.

מצד שני, כפי שציינתי קודם – ככל שהנגישות גדלה, כך גדל הסיכון, ולכן חשוב לאזן בין השניים לפי הצרכים של האזרח.

תרחיש ייחוס לרוכב אופנוע

אזרח חמוש שהוא גם רוכב אופנוע נמצא מצד אחד במצב של יתרון כיוון שהוא יכול להגיע מהר יותר לזירת אירוע. מצד שני, אנחנו גם נמצאים בעמדת חסרון – העובדה שאנחנו נמצאים על אופנוע מחייבת אותנו שימוש בידיים כדי לשלוט בכלי (בניגוד להולך רגל או נהג רכב), ולכן בהנחה שמדובר באזרחים חמושים שאינם "עובדים" בזה, רוכבנו מן הסתם לא מתורגלים לפעול תוך כדי רכיבה (כמו למשל שוטרי יס"מ או יחידות אחרות). בואו נודה על האמת – אף אחד מאיתנו לא הולך לירות תוך כדי רכיבה. זה פשוט לא יקרה.

אזרח חמוש – בהיותו אזרח ולא שוטר או איש כוחות הבטחון – לא אמור ביום יום להיות במצב של דריכות 10 מתוך 10 ולהגיב במיידיות לכל קריאה ולכל אירוע. אם במקרה עברנו שם – מילא. אבל זה לא אומר שבעת אירוע אנחנו עולים על הכלי ונותנים פול גז כדי לטפל במצב, לפחות זה לא מצופה מאיתנו.

ולכן, כל אחד צריך לחשוב עם עצמו האם בעת קרות אירוע הוא הולך לתפעל אקדח תוך כדי רכיבה? איך הוא הולך לשלוף ביד ימין (או שמאל) ולדרוך ביד אחת? מה עם השליטה על האופנוע? האם הוא הולך "לזרוק" את האופנוע בצד ולהסתער על המפגע, או שמא קודם יעצור בבטחה, יבצע פריקה מהכלי, ישתמש באופנוע כמחסה, ואז למעשה יצטרף לכוחות אחרים שממילא נמצאים רגלית באירוע?

תרגול תרחישים

כל שיטת נשיאה, לא משנה כמה היא נוחה, חייבת להיות מלווה בתרגול של שליפה, דריכה וירי (לפחות יבש). רכיבה משנה את תנוחת הגוף, את טווחי התנועה ואת הזמינות של הידיים. אין קיצורי דרך.

לצערנו, בישראל החוק אוסר על תירגול עצמאי שלא במסגרת של תירגול מסודר במטווח עם הקפדה על כל הוראות הבטיחות. לכן חשוב להשתתף באימונים מסודרים ולתרגל את עצמכם על יבש ועל רטוב ועם הציוד שאתם רוכבים איתו. פנו למטווח שאתם מכירים, דברו עם מדריך ירי, תאמו לעצמכם אימון אחת לכמה זמן כדי להתייחס ספציפית לשימושיות עם ציוד רכיבה על אופנוע.

מעברים

הכוונה היא במעברים בין מצבי נשיאה. לדוגמה – אתה רוכב עם נרתיק ירך וזה סופר נוח לך לרכיבה. אבל מיד בסופה אתה צריך להיכנס לפגישה עסקית או סתם לטייל בקניון. פתאום נרתיק ירך כבר לא כל כך מתאים נכון? אז לאן תעביר את הנשק? סתם לחגורה בלי שום נרתיק, מתחת לחולצה? לכיס? לתיק?

שיקולי מעבר עשויים לקבוע עבורנו את שיטת הנשיאה המועדפת, ואם השימוש שלכם כולל גם מעבר בין מצבים שמונעים נשיאה בצורה מסויימת, זה עשוי להטות את הכף לכיוון שיטת נשיאה אחרת גם אם לא הייתם בוחרים דווקא בשיטה הזו מראש.

נעילה/איבטוח

מסתובבים באזור הומה אדם? נוסעים בפקקים? יורדים מהאופנוע והולכים הרבה ברגל? קחו את זה בחשבון.

נרתיק עם נעילה או איבטוח מאפשר הגנה טובה יותר של הנשק בעיקר מפני ניסיונות חטיפת נשק או במקרה תאונה. מצד שני זה מעט פוגע בזמן התגובה אלא אם אתם ממש מיומנים. יש נרתיקים שבהם יש נעילה ברמות שונות, אבל ישנם גם נרתיקים שבהם אין שום איבטוח. לא בטוח שזה המצב המועדף. קחו את זה בחשבון.

נוחות נשיאה

אם המיקום או הזווית של האקדח בשיטת הנשיאה גורם לרוכב חוסר נוחות – לא עשינו בזה כלום. יש נרתיקים שמאפשרים שינויי זווית בהתאם לתנוחת הרכיבה – החל ממצב שבו הנשק מאונך לקו החגורה, או נוטה קדימה/אחורה אפילו עד מצב אופקי. בנוסף, יש נרתיקים שמאפשרים הנמכה או הגבהה של הנשק מול קו החגורה. בדקו אותם.

נוחות הנשיאה מתחברת גם לנגישות של הכלי ולזמן תגובה ראוי. אין ספק שהכי נוח לשאת את הכלי בתוך תיק גב… אבל האם תוכל לשלוף אותו בזמן סביר? כנראה שלא.

ולא פחות חשוב – אני מחזיר אתכם לעניין המעברים בין מצבים. מה שנוח לרכיבה עשוי להיות בלתי שמיש לחלוטין למצב הליכה, למצב ריצה, או לפגישות עסקים – ולהיפך.

נשיאה עם כדור בקנה

רלוונטי במיוחד ברכיבה. מכיוון שאנחנו על האופנוע צריכים להחזיק יד אחת על הכידון (ולרוב יד ימין כדי לתפעל את המצערת ואת הברקס הקדמי) – יהיה לנו יותר קשה לבצע דריכה.

האם זה אומר שנעבור לנשיאת הנשק עם כדור בקנה? לא בטוח.

מצד אחד נשיאת עם כדור בקנה ללא ספק מפשטת ומקצרת משמעותית את תהליך הוצאת הכדור הראשון.

מצד שני, היא מעלה משמעותית את רמת הסיכון, לא רק בשיטות נשיאה שבהן הנשק לא מקובע היטב אלא בעיקר בכל מה שקשור למודעות של האדם שנושא את הנשק. נשיאת נשק עם כדור בקנה דורשת שינוי תודעתי.

לכן שאלו את עצמכם: האם אני מספיק מיומן ומאומן לעשות זאת מבלי לסכן את עצמי ואת הסובבים אותנו?

בטיחות פסיבית

האם שיטת הנשיאה שלכם מספקת הגנה על אזור ההדק מפני לחיצה מזדמנת? זה סופר חשוב, במיוחד כשמדובר על נשיאה של כלי עם כדור בקנה, ובטח כשמדובר על אקדח מסוג סטרייקר שבו אין פטיש ולכן לרוב גם אין נצרה. אתה לא רוצה לשאת את האקדח בכיס ובטעות לפלוט כדור רק כי התיישבת על כיסא…

לא לזלזל, זה חשוב מאוד.

תאונות דרכים ומצבים לא צפויים של אבדן שליטה על האופנוע

חשוב לזכור שמלבד היתרונות והחסרונות של כל שיטת נשיאה יש לחשוב גם על אירועים בלתי צפויים, ובעיקר – תאונת דרכים בה הרוכב לא יהא בעל מסוגלות או הכרה להתייחס לעצם היותו חמוש. החלקת וקמת מיד על רגליך כדי למצוא את הנשק שעף לך? זה דבר אחד. אבל הרבה תאונות מסתיימות בתוצאות אחרות לצערנו, ולפעמים הרוכב מתעורר בחדר המיון כשרק אז הוא מגלה שהנשק שהיה עליו או לצידו לא נמצא שם…

החוק היבש נתון לפרשנות משפטית, והרגולטור ישוש וישמח ממש לקחת מכל אחד ואחת את הנשק שלו. גם אם תצאו זכאים – האם אתם רוצים להיכנס לסרט הזה?

שיטות נשיאה מסויימות יבטיחו שהכלי ישאר צמוד אליכם גם אם תעופו מהאופנוע, או לפחות לא יתפזר לאלף חלקים במרחק של עשרות מטרים מכם.

כובע זיהוי או אמצעי זיהוי אחר

כובעי זיהוי הם עניין חשוב (וגם עולים גרושים). צריך שיהיה עליך אמצעי לזהות את עצמך כדי להימנע מירי דו-צדדי קטלני.

איפה תניח אותו? איך תשלוף אותו ברגע האירוע בזמן סביר?

בלאי ציוד

שימו לב שהציוד (נרתיקים, פאוצ'ים, רצועות) נשחק עם הזמן. רכיבה חושפת את כל אלו לחום, זיעה, אבק, גשם ורוח, וחשוב לבדוק תקינות של תפסים, תפרים וסגירות אחת לכמה חודשים.

תופסני פלסטיק – במיוחד של מוצרי זבל סיני – עלולים להיות עדינים במיוחד ולהיחלש עם הזמן. בדקו אותם באופן קבוע.

ווסט מתנפח

כדאי לבדוק מראש כל שיטת נשיאה מול ווסט מתנפח. יש מקרים שבהם הניפוח עלול להפריע לנשיאה או לשליפה, או לגרום לשליפה מסוכנת – במיוחד כשמדובר בנשיאה על הגוף באזור פלג גוף עליון. אתה לא רוצה למצוא את עצמך עם צלעות סדוקות או שבורות אחרי ניפוח ווסט רק בגלל שנשאת את האקדח במקום בעייתי.

אם אתם לא בטוחים – גשו לחנות היבואן של המוצר, התייעצו עם מישהו שם שמבין איך הווסט מתנפח, ואם צריך – בקשו דמו של ניפוח כשהאקדח עליכם.

כל אלה נקודות חשובות שצריך לתת עליהן את הדעת.

עכשיו בואו נמשיך לרוכבים חמושים – כך תשאו את הנשק שלכם על האופנוע

תשמעו, את מה שקרה פה בימים האחרונים אי אפשר היה להמציא גם עם AI… הקרדיט כולו מגיע קודם כל לעו"ד תומר גונן ולצוותו וכן לעו"ד כפיר דור על המאבק הבלתי מתפשר במערכת, שלא היה יכול להתקיים אלמלא התאחדו להם יחד מספר נהגים שהחליטו לנהל את התיק ולא לוותר.

קודם כל קצת היסטוריה רלוונטית: במשך 4 וחצי שנים התנהל משפט בבית המשפט לתעבורה באשדוד אצל השופטת ליאת שמיר-הירש בו נשפטו 9 נהגים על עבירות מהירות שביצעו לכאורה ואשר תועדו במערכת א-3. אותה אני מתעד בהרחבה באתר. נזכיר שבעבר הכריע בית המשפט, בערכאות כאלה ואחרות, שמצלמות הגאטסו המשמשות את המערכת אינן אמינות. אבל המשטרה המשיכה בשלה, התעלמה לחלוטין מפסיקת בית המשפט, ולמרות שערורייה של עדויות שקר וקצינה שנתפסה במעשיה – המצלמות המשיכות להנפיק דו"חות – אם כי בקצב מופחת ועל עבירות קלות יותר (בתקווה להימנע מלהגיע – שוב – לבית המשפט).

לפני מספר ימים כשהגיע המשפט לסיומו, השופטת הרשיעה את הנאשמים ופסקה שהמדינה הוכיחה מעבר לספק סביר כי מערכת א-3 מספקת תוצאות שאפשר להסתמך עליהן לצורך הרשעה בהליך פלילי. עבור המשטרה נדמה כאילו מדובר בניצחון, שהרי הפסיקה הזו מנתצת פסיקות קודמות שקבעו שהמצלמות אינן אמינות, והמשטרה, לכאורה, הצליחה הפעם להתאושש מהנוק-אאוט שחטפה ולקום על רגליה.

נו, זה טוב למשטרה, לא?

אז זהו שכאן מגיע הטוויסט: על אף שהנאשמים הורשעו בבית המשפט, המשמעות האופרטיבית של פסק הדין הוא סיום השימוש במצלמות מערכת א-3, ומיד נסביר מדוע. המשך…

הרבה זמן לא דיברנו על ביטוחי אופנועים. אז רק במקרה אני חווה כעת את העניין באופן אישי, ויכול להשוות בין מה שקורה אצלנו בישראל לבין מה שקורה באירופה (וספציפית העניין נבדק במספר מדינות, לא כל אירופה).

להלן הרשמים כתובים ביד חופשית. תרגישו חופשי להגיב מטה.

ונתחיל דווקא עם ביטוח מקיף לאופנועים:

ביטוח מקיף באירופה זול יותר ממחירו בישראל, בערך חצי ממה שאנחנו משלמים בישראל. אבל מצד שני גם מחירי האופנועים זולים בכ- 40%-50% ממחירם בישראל, אז תכלס לשלם חצי על ביטוח מקיף זה לא כזו חוכמה. על אופנוע שמחירו בישראל הוא 200,000 ש"ח תשלמו ככה וככה, ואילו על אותו אופנוע שבאירופה יעלה 120,000 ש"ח – מן הסתם תשלמו פחות, זה נגזר מערכו של הכלי.

במדינות שבדקתי – ביטוח מקיף מכסה נגד תאונות וגניבות – במידה דומה לזו שבישראל. אבל בניגוד לישראל מכיוון שבאירופה במדינות רבות לא נהוג (או לא אפשרי) לרכוב בחודשי החורף, הביטוח המקיף לא תופס נגד תאונות בחודשי החורף אלא רק בעונת הרכיבה, ואילו בחורף הוא משמש רק נגד גניבות. ומכיוון שבאירופה אין שבדים כמו אצלנו, אז (תלוי מדינה כמובן, כי בשבדיה יש הרבה שבדים…) כמות הגניבות שם קטנה משמעותית (במדינות רבות לא שמעו על איתורן או קשירה וכו', שוב תלוי מדינה).

לא בדקתי את עלות הביטוח המקיף השנתי במדינות שבהן אין פגרת רכיבה בגלל החורף.

באירופה, כמו בישראל, ביטוח מקיף הוא אופציונלי. לא רוצה, אל תעשה. אבל אם הלך הכלי – הלך הכסף. כל אחד וניהול הסיכונים שלו.

נעבור לביטוח חובה לאופנועים באירופה:

באירופה יש ביטוח חובה, אבל הוא לא דומה למוצר שאנחנו מכירים בישראל. אין כזו חיה (לטוב ולרע – בעיקר לרע, תלוי בנקודת המבט, תיכף תבינו למה).

ביטוח החובה באירופה הוא בעצם שווה ערך במהותו לביטוח צד ג' בישראל, והוא מנדטורי, חובה. העלות שלו היא בערך כמו עלות של ביטוח צד ג' בישראל, כמה מאות שקלים, תלוי בעבר שלך ובתאונות קודמות אם היו.

ביטוח חובה באירופה מכסה נזקים שאתה גורם, באשמתך, לגופו ולרכושו של אדם אחר (עד תקרה מסויימת, למשל עד 6 מיליון יורו). הוא לא מכסה נזק גופני לך, הוא לא מכסה נזק לרכוש שלך, אלא רק לנזק שאתה גורם באשמתך לאדם אחר או לרכושו. בנוסף, שאלת ה"מי ישלם למי" תלוייה באשמה. אם יש הסכמה על האשמה – סבבה. אבל אם אין הסכמה מי אשם בתאונה כמו שפעמים רבות קורה, אז כדי לתבוע אתה צריך לחכות לדו"ח משטרה שיקבע מי אשם בתאונה.

בכל מקרה, הנחת העבודה באירופה היא שאדם צד ג' לא צריך לסבול מהקמצנות או הטמטום שלך שבגללה אתה לא עשית ביטוח צד ג' והרסת לו את הרכב בתאונה שנגרמה עקב האשמה שלך. ולכן ביטוח צד ג' באירופה הוא חובה, ואתה לא יכול לעלות על הכביש בלי הביטוח הזה.

אם כך, ביטוח חובה באירופה מכסה מה שצד ג' אצלנו מכסה – רק נזקי רכוש לכלי רכב אחר שאתה גרמת לו בגלל אשמה שלך. אז מה לגבי כיסוי לפגיעות ונזקי גוף, מה שבישראל מכוסה ע"י ביטוח חובה? המשך…

במשך למעלה מ- 15 שנה משטרת ישראל משתמשת באותם אמצעי אכיפת מהירות ללא כל שינוי: מכשיר ידני המודד מהירות באמצעות קרן לייזר (LTI 20/20 המוכר בכינוי "ממל"ז"), מכשיר נישא בניידת או באופנוע המודד מהירות באמצעות קרינת רדאר ואפקט דופלר (Bee III הידוע בכינויו "דבורה"), ומצלמה המוצבת בצורה נייחת בצידי הכבישים ובחלק מהצמתים המודדת את המהירות באמצעות השראה מגנטית (מצלמות גאטסו). שיטת הפעולה של אמצעי אכיפה אלה ידועה ומוכרת, וכאמור לא חל בהם שום שינוי כבר זמן רב (לפני מצלמות הגאטסו היתה המשטרה משתמשת במצלמות אנלוגיות אחרות אבל הן כבר יצאו מזמן משירות).

מבין 3 האמצעים שצויינו מעלה, רק מערכת הגאטסו מסוגלת לתעד באמצעות תמונה את עבירת המהירות שבוצעה (וגם אור אדום אבל זה סיפור אחר). שני האמצעים האחרים – ממל"ז ודבורה – אינם מתעדים את העבירה באמצעות תמונה, אלא רק מציגים לשוטר את המהירות שנמדדה, מרחק מהמטרה וכו', ואז השוטר חייב לעצור את כלי הרכב שנמדד, להציג בפניו את התיעוד, ולתת לו את הדו"ח.

במילים אחרות – אם השוטר לא עצר אתכם (לא הספיק, לא רצה, או מכל סיבה אחרת) – אין דו"ח. ואם יצא אחריכם אבל לא שמר על קשר עין – אין דו"ח.

מכיוון שמשטרת ישראל שמה פוקוס של 200% על אכיפת מהירות, שכידוע לכל מי שעוקב נמצאת אי שם בתחתית 10 הגורמים האמיתיים לתאונות דרכים אבל למרות זאת מושקע בה הון תועפות ומאמצים כבירים בצורה לא פרופורציונית לרמת הסיכון שלה, אין פלא שמאז 2020 החליטו שם בצמרת המשרד לבטחון פנים לצאת בקריאה להכנסה של מערכות מדידת מהירות חדשות, משוכללות יותר.

על מערכת אחת כזו אנחנו שומעים יותר ויותר והיא כמובן מתועדת היטב כאן ב"מיצו בדרכים": מצלמות למדידת מהירות ממוצעת שנמצאת כבר בפיילוט שרץ בקטע קצר בכביש הערבה כבר זמן מה.

אבל בנוסף לה מעוניינת המשטרה להכניס לשימוש סוג חדש של מכמונות מהירות מבוססות רדאר אשר יצוידו גם במצלמה מובנית, וכך השוטר שמפעיל את האמצעי לא יצטרך לצאת מהניידת כדי לעצור את הנהג העבריין, אלא ילחץ על כפתור והעבירה תתועד באמצעות תמונה. משם – הדרך של הדו"ח הביתה מהירה.

נציין שכמו במערכת א'3 (גאטסו) – גם מכמונות אלה לא יפעלו באופן אוטומטי, אלא נדרש שוטר שיבצע את המדידה הלכה למעשה. וכמו מצלמות הגאטסו, הדבורה והממל"ז לפניהם, גם מכמונת המהירות החדשה – תהיה אשר תהיה – תידרש לעבור תהליך אישור של מכון התקנים, והיא חייבת להיות מהסוג שנמצא בשימוש בארה"ב, קנדה, אירופה או אוסטרליה.

בתמונה – מערכת שעושה בדיוק מה שהם רוצים, אבל היא לא תיבחר ע"י משטרת ישראל

המשך…

אמל"ק: חארטה בריבוע. רוצים לשמור על החוק? תנהגו כחוק.

לאחרונה התחילו להעיף בקבוצות וואטסאפ את התמונה הזו:

לכאורה – אייטם לגיטימי, כיוון שבאמצע פברואר 2025 התראיין בטלויזיה שוטר בשם עמיר ג'יבלי (שעל מעלליו סיפרנו כאן בהרחבה בעבר) והוא סיפר ברוב גאווה שכחלק ממלחמתה של המשטרה בתאונות הדרכים הם זיהו שמירב התאונות מתרחשות בצמתים (אם כי עד לא מזמן הסיבה העיקרית לתאונות דרכים – לפי אותו עמיר ג'יבלי הוא ולא אחר – היתה שימוש בטלפונים. והאמת? גם כאן בצדק), אבל ראו זה פלא – למרות שינוי הפאזה והסימון של צמתים כמקום העיקרי שבו מתרחשות תאונות דרכים – מירב האכיפה המשטרתית כנגד עברייני הדרכים ממשיכה להתמקד ב… תופים… עבירות מהירות.

אבל רגע – אמרתי קודם שזה חירטוט. אסביר למה:

דבר ראשון – אין מצלמות רמזור בכל צומת בארץ. גם אם המשטרה ונציגיה באולפן היו עושים שמיניות באוויר הם לא היו יכולים באמת לאכוף מהירות בכל צומת, ואפילו לא בשבריר חלקיק של הצמתים בארץ. אתם יודעים מה, אפילו לא בעשירית מהצמתים המסוכנים בארץ. ולמה? כי בישראל של 2025 יש בסך הכל כמה עשרות עמדות של מצלמות אור אדום ורמזור ורק חלק קטן מהן פעיל בכל רגע נתון, ככה שזה יותר אייטם בשביל התקשורת המחרטטת כדי להראות שכאילו המשטרה עושה משהו. המשטרה לא עושה שום דבר.

ואתם יודעים מה? אל תאמינו לי. תקשיבו למה שנציג המשטרה אמר רק כמה ימים קודם לכן בישיבה של וועדת הכלכלה בכנסת…

אז עם כל הרצון הטוב, בלי שהמשטרה תעשה לעצמה בדק בית מלא ותסדר מחדש את סדרי העדיפויות שלה, אנחנו נמשיך לראות את נציגיה מתפתלים בוועדות הכלכלה והכספים כשהם מנסים להאשים את כל העולם ואחותו במחדליהם, נמשיך לראות אותם מחפשים את המטבע מתחת לפנס (כי הרי הכי קל לאכוף מהירות, בוא נתקע עוד כמה מאות מצלמות ובינגו), ונמשיך לא לראות אותם עושים את הדבר הנכון.

ובנתיים? במשטרה יעדיפו להתקין מצלמות מהירות על קטעי כביש ישרים בהם למהירות כלל אין שום אפקט, ולא איפה שבאמת צריך. הנה קחו אייטם שכתבתי עוד ב- 2012:

על הקשר בין הצמתים הכי מסוכנים בישראל לבין מיקומי מצלמות המהירות

על הקשר בין הכבישים האדומים למיקומי מצלמות המהירות

מחקר חדש של אור ירוק קובע כי מיקומי מצלמות המהירות מוטעה

המשך…

בדיון שנערך בתחילת פברואר 2025 וועדת הכלכלה בנושא המאבק בקטל בדרכים, וכחלק מכך – דנה בנושא הגברת האכיפה המשטרתית על כבישי ישראל. כבר כתבתי על זה לפני כמה ימים, אבל חשוב שנציין כאן עוד נקודה חשובה מאוד שעלתה בדיון זה: נושא מצלמות המהירות הממוצעת – הגביע הקדוש של המשטרה בכל מה שקשור לאכיפת מהירות.

ידוע הרי שמבחינתה של המשטרה אכיפת מהירות היא המטבע מתחת לפנס. זו עבורם הדרך הקלה, הפשוטה, הכי פחות תובענית מבחינת כוח אדם או ניידות בשטח לייצר כמות סיטונאית של דו"חות תנועה שייראו מעולה במצגות סוף השנה בפורום מפכ"ל… אבל בפועל – אכיפה כזו לא עושה כלום ושום דבר, כפי שהמציאות העגומה מוכיחה לנו שנה אחרי שנה מאז שמצלמות המהירות הדיגיטליות נכנסו לפעילות לפני כ- 12 שנה – שנת 2024 היתה השנה הגרועה ביותר מזה 18 שנים עם 436 הרוגים.

סנ"צ סטפן ספר, ראש מדור אכיפה דיגיטלית באגף התכנון במשטרה, ציין בדיון כי יש להם "מערכת נוספת שאנחנו עובדים עליה היא שובר שוויון – מהירות ממוצעת. אם יהיה תקציב אז תוך חודש המקטע עובד, אבל אנחנו בתקציב קיום ומנסים למצוא לזה את הכסף. יש תכנון ל- 50 מקטעים בשנה הראשונה".

סנ"צ סטפן ספר (צילום: דוברות המשטרה)

הקטע הראשון בתוכנית צפוי להיות בכביש 90 שם רץ פיילוט של המערכת – קומבינה ישראלית כמיטב המסורת של "סמוך עלי אחי הכל טוב". תקראו:

פיילוט מדידת מהירות ממוצעת על כביש 90 (כביש הערבה)

פיילוט מערכת מדידת מהירות ממוצעת על כביש 90 (צילום: מיצו)

אבל תגידו גאונים שלי, סתם ככה בלי שאף אחד ישמע: נניח שהרמתם קטע כזה בכביש 90, ונניח שהמערכת עובדת. יופי. מי שיסע שם על 110 במקום 90 יחטוף דו"ח. בסדר. אבל האם זה ימנע עקיפות בקו הפרדה לבן או בתנאי ראות לקוייה? האם זה יחסוך את אותם הרוגים שנהרגים על כביש 90 מדי שנה בדיוק בגלל העבירות האלה?

זירת תאונה קטלנית על כביש 90 בה נהרגו 4 אנשים (צילום: נדב אילון מועצה אזורית ערבה תיכונה/ יחידת חילוץ ערבה)

לא. למה לא? כי אין קשר בין השתיים.

המשך…

ביקשתם אז הנה, אני שוב מקריב את עצמי עבורכם הקוראים, כדי לכתוב לכם סקירה על אחת הקסדות המסקרנות שהגיעה ארצה בשנה האחרונה – קסדת הדגל של היצרן האיטלקי Caberg – היא ה- Drift Evo 2. אוף העבודה הזו ממש קשה. הגיע הזמן לבקש העלאה במשכורת מעצמי.

רכבתי לפני כמה שנים עם הדגם הקודם של קאברג – ה- Drift Evo הראשונה. הקסדה מצאה חן בעיני מאוד עד כדי כך שקניתי לעצמי עוד אחת (כן, זו מחלה מאובחנת, אל תשאלו שאלות LOL). כעת, עם הגעתה של הגירסה החדשה הנקראת בפשטות Drift Evo 2 שמחתי על ההצעה לנסות גם אותה ולספר לכם על התרשמותי ממנה.

מה שהופך אותה, בעיני, למיוחדת הוא שני דברים: הראשון הוא המחיר האטרקטיבי והשני הוא פיצ'ר בטיחות חדש וייחודי. מיד נרחיב.

אז הנה, קבלו.

לדריפט איבו 2 המיובאת ארצה ע"י שחורי תקשורת יש 2 גירסאות: הראשונה גירסה בה המעטפת עשויה פיברגלס במגוון צביעות, והשניה גרסת קרבון הקיימת בשלוש צביעות – אותה בדקתי. הקסדה תואמת כמובן את התקן האירופאי העדכני ביותר למיגון קסדות – ECE 22.06.

בקופסה תמצאו פאוץ' נשיאה, את הקסדה עצמה, משקף פינלוק שאותו מרכיבים בחלקו הפנימי של המשקף הראשי של הקסדה ושאמור למנוע אדים על המשקף בעת רכיבה בחורף, סנטרון לסגירת האזור שמתחת לסנטר ברכיבה בחורף וספרוני הדרכה.

המשך…

זה הולך לכאוב להרבה מאוד רוכבים. כדאי שתשימו לב ותקראו בזהירות את מה שאני הולך להגיד לכם פה:

ממידע שהגיע אלי מגורם בעולם הביטוח – החל מתחילת פברואר 2025 חל שינוי במדיניות הפול (אותה חברת ביטוח שבה כולנו נאלצים לבטח את ביטוחי החובה של הדו-גלגלי שלנו) בכל מה שקשור לשאלת הפוליסות העסקיות לבעלי דו-גלגלי. תקראו מטה.

אבל לפני זה תזכורת: עד כה, מי שבא לעשות או לחדש ביטוח חובה לאופנוע/קטנוע שלו, בין אם עשה זאת דרך סוכן ביטוח ובין אם ישירות מול הפול – נשאל שאלה שחזרה על עצמה בכמה נוסחים שמטרתה היתה לבדוק מול הרוכב האם הוא או היא מצהירים על הכלי שלהם כהוצאה עיסקית לצורך ניכוי הוצאות. אם התשובה לאחת השאלות היתה "כן" – העלות של אותה פוליסה היתה מתייקרת בעד כ- 2000 ש"ח לשנה, ובמקום להגדיר אותה כפוליסה פרטית, היא הוגדרה כפוליסה עסקית (מה שנקרא "בעלות אחרת").

ועוד תזכורת היסטורית למי שלא היה כאן: העניין של פוליסות פרטיות מול פוליסות עסקיות התחיל אי שם ב- 2009-2010 בימיו של צורר האופנועים הידוע הלא הוא ידין ענתבי והמאבק שנקטו ראשי קהילת רוכבי האופנועים בישראל נגד מהלך ההתייקרות שהובל על ידי האוצר. הטיעון של מי שהיה אז המפקח על הביטוח במשרד האוצר היה שמכיוון שהעלות האמיתית של פוליסת ביטוח חובה לרוכב דו-גלגלי צריכה לעמוד על כ- 10-12 אלף ש"ח בשנה, משרד האוצר "עושה לנו טובה" בכך שהם מגבילים את עלות הפוליסה רק לכ- 4-5-6 אלף ש"ח (כל רוכב והפרופיל שלו), אבל את הרוכבים שמסתכנים יותר, אלה שעובדים כשליחים וכו' – אותם נזמבר עד הסוף ונשחיל אותם בפוליסה עסקית שתהיה יקרה יותר בכ- 1500-200 ש"ח בממוצע לשנה. למעשה, המפקח על הביטוח טען בזמנו שזה המחיר של הפוליסות ושכולם אמורים לשלם אותם, והוא עוד "עושה טובה" לרוכבים ומוזיל להם את הפרמיה לאלה שאינם בעלי עסקים…

ואיך נדע אם אדם הוא סתם רוכב שאוהב להתגרזן על האופנוע או סתם יוצא לטיולי סוף שבוע עם אישתו בחיק הטבע, או האם הוא שליח על קטנוע שמסתכן יומם ולילה נוסע נגד התנועה על המדרכה ורוצח זקנות בכיף שלו? אההה. נשאל אותו שאלה: "האם אתה מזדכה על הוצאות האופנוע שלך?". אם התשובה היא לא, יעשה ביטוח פרטי. אם התשובה היא כן – ולא משנה במה הוא עובד (כן כן גם אם הוא עוסק במקצוע חופשי כמו עו"ד או רו"ח ויושב במשרד כל היום) – כל עוד הוא מזדכה על הוצאות האופנוע – בום! ביטוח עסקי יקר.

אבל רגע. האם יש הבדל בין פוליסת ביטוח חובה פרטית לפוליסת ביטוח חובה עסקית ("בעלות אחרת")? אולי שווה לי לשלם יותר כדי לקבל יותר?

אז זהו שלא. פרט לעלות שלה שיכולה לייקר את העניין בעוד כ- 2000 ש"ח בשנה לאדם – התשובה היא חד משמעית לא. ואם תהיה תביעה עתידית, אין הבדל בין הפיצויים שיקבל רוכב שרכש פוליסה פרטית לרוכב אחר שרכש פוליסה עסקית. זה בול אותו מוצר, עם אותו כיסוי, אבל בעלויות שונות לחלוטין.

אז בעצם – מי שענה "כן" לשאלה האם הוא מזדכה על הוצאות האופנוע שלו ולכן נאלץ לעשות פוליסה עסקית – שילם יותר, הרבה יותר, מאשר רוכב אחר שנוסע על אותו אופנוע, את אותו מרחק בשנה, עם אותו פרופיל נהיגה, עם אותן מערכות בטיחות – ולמרות שיוסי ודוד שילמו שניהם סכומים שונים – גם יוסי וגם דוד יקבלו את אותם פיצויים בדיוק במידה ויעשו תאונה ויתבעו את הפול (בהנחה שהנזק של שניהם זהה ושניהם משתכרים את אותה משכורת, אבל בואו לא ניכנס לעניינים הטכניים הללו).

מכיוון שהשיחה היתה מוקלטת, הטיעון של הפול היה שאם, בעתיד, הרוכב יעשה תאונת דרכים ויפצע ויתבע את הפול על נזקיו, יבדקו האם הוא אמר אמת או שיקר בעת הקמת הפוליסה בכל מה שקשור לשאלת ההזדכות על ההוצאות. במידה והתגלה כי הרוכב שיקר, תנקוט חברת הפול בצעדי ענישה כנגד הרוכב – החל ממשחקי כוח כאלה ואחרים ואיומים בדחיית התביעה, וכלה בהפחתה של עד 10,000 ש"ח מסכום הפיצויים שאותו יקבל התובע במידה ויזכה בתביעתו.

המשך…

שאלה מצויינת.

אבל מסתבר שאין תשובה אחידה לשאלה הלכאורה פשוטה מאוד הזו.

למה? כי בישראל כמו בישראל התשובה תלוייה במי ששואלים אותו.

אם תשאלו את המשטרה, התשובה היא "אהמממ לא הרבה. ממש מעט". טוב נו לא בדיוק ככה. אבל דומה.

בדיון שנערך בתחילת פברואר 2025 וועדת הכלכלה בנושא הגברת האכיפה המשטרתית על כבישי ישראל נמסר על ידי נציג המשטרה – סנ"צ סטפן ספר, ראש מדור אכיפה דיגיטלית במשטרה – כי כיום קיימות כ- 100 מצלמות המותקנות בצידי הכבישים, מהם כ- 80-70 מצלמות "פעילות". שאר העמדות הן "קופסאות ריקות" שמיועדות רק להרתעה, כך לדבריו.

כאלה:

בנוסף לאלה, טוענים במשטרה כי הם פרסו עוד 58 מצלמות טקטיות (מה שמכונה "מצלמות דארת' ויידר") שמשמשות למטרות שונות כגון צילום של נהגים המשוחחים בטלפון ללא דיבורית או מסמסים בנהיגה. נציין שבניגוד למצלמות המהירות שכל תכליתן הוא חליבת הציבור מכספים בגלל שמישהו פספס ונהג על כביש ישר בן 3 נתיבים על 110 במקום על 90… דווקא המצלמות הטקטיות הן תוספת מבורכת לסד"כ המשטרתי, ואם היו מופעלות במספרים גבוהים וביעילות – הן היו יכולות להיות מכפיל כוח משמעותי ואמיתי.

כאלה:

הדיון המדובר התקיים במשכן הכנסת לבקשתה של ועדת הכלכלה כיוון שהם "מודאגים" מהעלייה המדאיגה במספר ההרוגים בתאונות הדרכים, מגמת עלייה שנמשכת זו השנה השלישית ברציפות. שנת 2025 בקושי החלה ואנחנו כבר נמצאים על מספר מדאיג של 40 הרוגים בתאונות דרכים בינואר, עליה של 20% ביחס לשנה שעברה שבפני עצמה היתה השנה הגרועה ביותר מזה 18 שנים עם 436 הרוגים.

הערה: אצלנו, בדו-גלגלי, המספר מחריד הרבה יותר, כיוון שבמהלך שנת 2024 נהרגו לא פחות מ- 105 רוכבי דו-גלגלי, מה שאומר שכ- 24% מסך ההרוגים בתאונות דרכים בשנת 2024 היה רוכב על אופנוע או קטנוע (וזה לא כולל את ההרוגים על קורקינטים או אופניים חשמליים). למרות האחוז הגבוה במספר ההרוגים, מספרם של רוכבי הדו-גלגלי בקרב משתמשי הדרך לא מתקרב אפילו לעשירית ממספר כלי הרכב הנעים על הכבישים. במילים אחרות – רוכבי אופנוע וקטנוע נהרגים פי 5 מיחסם במצבת כלי הרכב בישראל. טירוף ללא ספק, ועוד לא התחלנו לספור את הפצועים קשה ואת כל אלה שהחיים שלהם נהרסו כתוצאה מתאונות הדרכים. המשך…

בעולם הממוסגר של תעשיית הרכב, שבו כל רעיון חייב לעבור רגולציה, אישור בטיחות ותקן פליטות – צץ לו בתחילת שנות ה-2000 רעיון שאי אפשר היה להכניס לשום קופסה או קטגוריה מוכרת. מכונה שהיא לא בדיוק אופנוע, לא ממש מכונית – אלא יצור מוטורי הזוי, פרוע, מופרך, ומפעים ביופיו ובחוצפתו, משהו שרק אמריקאי (ואלוהים יודע מה הוא לקח לפני) יכול היה לחשוב עליו. הכירו את Dodge Tomahawk – מיצג ראווה מכני שנראה כאילו פרץ החוצה מתוך סרט מדע בדיוני ולא ביקש רשות מאף אחד.

ודווקא בגלל זה אנחנו אוהבים את זה. אז הנה, קחו תזכורת לתקופה שבה לא היינו כבולים בכבלי הפוליטיקלי קורקט והכל היה נראה אפשרי.

לא, זה לא אופנוע חדש. הוא הוצג לציבור לראשונה בתערוכת דטרויט ב- 2003. אבל נפלה עלי נוסטלגיה, אז תקראו ותסבלו.

לא פחות ממפלצת – V10 של וייפר על שניים (בערך)

אנחנו מכירים אופנועים עם מנועים גדולים, מנועים חזקים, ואפילו קונספטים עם מנועים הזויים. אבל כאן האמריקאים פרצו כל גבול אפשרי. בלב הטומאהוק של חברת דודג' פעמה מפלצת: מנוע V10 עצום בנפח 8.3 ליטר שנלקח היישר מדודג' וייפר – מכונית השרירים הקיצונית של אותה תקופה.

עם 500 כוחות סוס ומומנט אדיר של כ-71 קג"מ, החיה הזאת הייתה רחוקה שנות אור מכל אופנוע "נורמלי". ולמרות שהתצורה כללה ארבעה גלגלים – הם מוקמו בזוגות צמודים, ויכולת ההטיה המיוחדת הפכה את החוויה לאופנועית למדי, לפחות בעיני המעצבים. כבר ראינו משהו דומה אצל ה- Lazareth LM 847 שגם הוא חולק את אותו קונספט של 4 גלגלים ומצוייד במנוע 4.7 V8 של מזראטי, וגם ב-Hoss Boss עם מנוע 350 V8 של שברולט, אבל כאן המשמעות של  2 בוכנות נוספות משמעותה הגדלה של המשקל והאורך הכללי.

עיצוב מהאגדות, הנדסה בלי פשרות

ההשראה לעיצוב הגיעה מהסרט "טרון", אבל הביצוע היה כולו של חברת דודג' שהציגה את הטומאהוק כאמור בתערוכת הרכב של דטרויט בשנת 2003: גוף האופנוע היה עשוי אלומיניום בקווים של ארט-דקו אגרסיבי, מקדימה כידון חשוף, באמצע מושב בודד (ולא ממש ברור איך הרוכב היה אמור להישאר במקומו בלי לעוף אחורה כשהיה סוחט את המצערת…), ובמקום פנסים – יחידות יניקה. הפנסים עצמם מוקמו עמוק בין הגלגלים הקדמיים. במקום מזגן או נוחות, קיבלת שלדת מנוע נושאת עומס, בלמים היקפיים עם 24 בוכנות (!) ומתלים נפרדים לכל גלגל. תוסיפו לזה קירור יבש, רדיאטורים כפולים ומאוורר חגורה – וקיבלתם פסיכוזה הנדסית שנראית כמו פסל אמנות תעשייתי.

לא חוקי, לא רציונלי – ובדיוק בגלל זה כל כך נחשק

דודג' לא התכוונה שהטומאהוק יעלה על הכביש הציבורי. עם משקל עצמי של כמעט 700 ק"ג ובלי מערכות בטיחות, לא היה שום סיכוי שיעבור תקינה. הוא לא אופנוע לפי תקן, אבל הוא גם לא רכב… אז לפי איזו קטגוריה משייכים אותו בכלל? מה שזה כן היה – הצהרת כוונות של מותג שמאס בבינוניות.

סגן נשיא קרייזלר דאז, טרוור קריד, תיאר את הטומאהוק כ"סטירה מצלצלת לבנאליות", וזה תפס. התקשורת התפוצצה, הקהל התלהב, והעולם המוטורי לא ידע איך לבלוע את מה שהוא רואה.

על הנייר: 0 ל-100 ב-2.5 שניות. בפועל? איש לא יודע

דודג' טענה שהתאוצה של הטומאהוק מ-0 ל-100 קמ"ש נמשכת רק 2.5 שניות, ושניתן להגיע איתו למהירות תיאורטית של 480 קמ"ש (!). בפועל – מעולם לא בוצעה מדידה רשמית, והמספרים נשארו בגדר אגדה אורבנית מוטורית. ועדיין, כשאתה רואה גוש מתכת באורך 2.6 מטרים שמזכיר את האופנוע של באטמן ועם צללית של טיל עם כידון, אתה לא שואל יותר מדי שאלות.

המשך…

אתם כבר יודעים שבמיצו בדרכים אפשר לקרוא את כל מה שצריך לדעת על מערכת המצלמות המכונה א-3 (אותה אני מכסה בהרחבה באתר זה). אז כחלק מהסיקור הזה סיפרתי לכם כבר שחלק גדול מטענות המשטרה בעד המערכת מתבסס על מסכת של שקרים ורמאויות שבוצעו לכאורה על ידי מכון התקנים. בין היתר – בדיקות שאותן היה אמור המכון לערוך למערכת כלל לא התקיימו למרות מיליוני השקלים שהוקצבו לעניין, לאחר מכן התברר שהמומחים שטענו שהם כן התקיימו שיקרו במצח נחושה והמשיכו לשקר בבית המשפט, ואז התברר גם כי המשטרה עצמה ידעה, שתקה, ונצ"מ שרית פיליפסון שהיתה בזמנו מפקדת התביעה המשטרתית אף נקטה בפעולות מנע כדי לגרום לכך שהתובעים המשטרתיים ישקרו בבתי המשפט בכל התיקים בהם הם עוסקים בנושא זה, כל זאת על מנת שמעשה זה לא יתגלה לציבור. נגד חלק מהמעורבים הוגש כתב אישום, אבל יש מעורבים שממשיכים להסתובב חופשי מבלי שייענשו, וזאת למרות שנתפסו בשקרים שלהם בבית המשפט.

ככה זה כשמערכת המשפט שלנו עסוקה בעניינים שהם ברומו של עולם ואמון הציבור בה נמצא בשפל של כל הזמנים. תשקר בבית המשפט – כנראה שלא יעשו לך כלום. אבל אם תזרוק נעל על שופט? אוי ואבוי, זה היישר לקלבוש בלי אפשרות עירעור.

והנה אנחנו לומדים על הסתבכות נוספת של נצ"מ שרית פיליפסון – שכך מסתבר – זו לא פעם ראשונה וגם לא שניה שזה קורה לה:

חקירה חדשה נגד נצ"מ שרית פיליפסון בחשד לקבלת דבר במרמה ודיווחים כוזבים

המשך…