מיצו בדרכים

בדיון שנערך בתחילת פברואר 2025 וועדת הכלכלה בנושא המאבק בקטל בדרכים, וכחלק מכך – דנה בנושא הגברת האכיפה המשטרתית על כבישי ישראל. כבר כתבתי על זה לפני כמה ימים, אבל חשוב שנציין כאן עוד נקודה חשובה מאוד שעלתה בדיון זה: נושא מצלמות המהירות הממוצעת – הגביע הקדוש של המשטרה בכל מה שקשור לאכיפת מהירות.

ידוע הרי שמבחינתה של המשטרה אכיפת מהירות היא המטבע מתחת לפנס. זו עבורם הדרך הקלה, הפשוטה, הכי פחות תובענית מבחינת כוח אדם או ניידות בשטח לייצר כמות סיטונאית של דו"חות תנועה שייראו מעולה במצגות סוף השנה בפורום מפכ"ל… אבל בפועל – אכיפה כזו לא עושה כלום ושום דבר, כפי שהמציאות העגומה מוכיחה לנו שנה אחרי שנה מאז שמצלמות המהירות הדיגיטליות נכנסו לפעילות לפני כ- 12 שנה – שנת 2024 היתה השנה הגרועה ביותר מזה 18 שנים עם 436 הרוגים.

סנ"צ סטפן ספר, ראש מדור אכיפה דיגיטלית באגף התכנון במשטרה, ציין בדיון כי יש להם "מערכת נוספת שאנחנו עובדים עליה היא שובר שוויון – מהירות ממוצעת. אם יהיה תקציב אז תוך חודש המקטע עובד, אבל אנחנו בתקציב קיום ומנסים למצוא לזה את הכסף. יש תכנון ל- 50 מקטעים בשנה הראשונה".

סנ"צ סטפן ספר (צילום: דוברות המשטרה)

הקטע הראשון בתוכנית צפוי להיות בכביש 90 שם רץ פיילוט של המערכת – קומבינה ישראלית כמיטב המסורת של "סמוך עלי אחי הכל טוב". תקראו:

פיילוט מדידת מהירות ממוצעת על כביש 90 (כביש הערבה)

פיילוט מערכת מדידת מהירות ממוצעת על כביש 90 (צילום: מיצו)

אבל תגידו גאונים שלי, סתם ככה בלי שאף אחד ישמע: נניח שהרמתם קטע כזה בכביש 90, ונניח שהמערכת עובדת. יופי. מי שיסע שם על 110 במקום 90 יחטוף דו"ח. בסדר. אבל האם זה ימנע עקיפות בקו הפרדה לבן או בתנאי ראות לקוייה? האם זה יחסוך את אותם הרוגים שנהרגים על כביש 90 מדי שנה בדיוק בגלל העבירות האלה?

זירת תאונה קטלנית על כביש 90 בה נהרגו 4 אנשים (צילום: נדב אילון מועצה אזורית ערבה תיכונה/ יחידת חילוץ ערבה)

לא. למה לא? כי אין קשר בין השתיים.

המשך…

ביקשתם אז הנה, אני שוב מקריב את עצמי עבורכם הקוראים, כדי לכתוב לכם סקירה על אחת הקסדות המסקרנות שהגיעה ארצה בשנה האחרונה – קסדת הדגל של היצרן האיטלקי Caberg – היא ה- Drift Evo 2. אוף העבודה הזו ממש קשה. הגיע הזמן לבקש העלאה במשכורת מעצמי.

רכבתי לפני כמה שנים עם הדגם הקודם של קאברג – ה- Drift Evo הראשונה. הקסדה מצאה חן בעיני מאוד עד כדי כך שקניתי לעצמי עוד אחת (כן, זו מחלה מאובחנת, אל תשאלו שאלות LOL). כעת, עם הגעתה של הגירסה החדשה הנקראת בפשטות Drift Evo 2 שמחתי על ההצעה לנסות גם אותה ולספר לכם על התרשמותי ממנה.

מה שהופך אותה, בעיני, למיוחדת הוא שני דברים: הראשון הוא המחיר האטרקטיבי והשני הוא פיצ'ר בטיחות חדש וייחודי. מיד נרחיב.

אז הנה, קבלו.

לדריפט איבו 2 המיובאת ארצה ע"י שחורי תקשורת יש 2 גירסאות: הראשונה גירסה בה המעטפת עשויה פיברגלס במגוון צביעות, והשניה גרסת קרבון הקיימת בשלוש צביעות – אותה בדקתי. הקסדה תואמת כמובן את התקן האירופאי העדכני ביותר למיגון קסדות – ECE 22.06.

בקופסה תמצאו פאוץ' נשיאה, את הקסדה עצמה, משקף פינלוק שאותו מרכיבים בחלקו הפנימי של המשקף הראשי של הקסדה ושאמור למנוע אדים על המשקף בעת רכיבה בחורף, סנטרון לסגירת האזור שמתחת לסנטר ברכיבה בחורף וספרוני הדרכה.

המשך…

זה הולך לכאוב להרבה מאוד רוכבים. כדאי שתשימו לב ותקראו בזהירות את מה שאני הולך להגיד לכם פה:

ממידע שהגיע אלי מגורם בעולם הביטוח – החל מתחילת פברואר 2025 חל שינוי במדיניות הפול (אותה חברת ביטוח שבה כולנו נאלצים לבטח את ביטוחי החובה של הדו-גלגלי שלנו) בכל מה שקשור לשאלת הפוליסות העסקיות לבעלי דו-גלגלי. תקראו מטה.

אבל לפני זה תזכורת: עד כה, מי שבא לעשות או לחדש ביטוח חובה לאופנוע/קטנוע שלו, בין אם עשה זאת דרך סוכן ביטוח ובין אם ישירות מול הפול – נשאל שאלה שחזרה על עצמה בכמה נוסחים שמטרתה היתה לבדוק מול הרוכב האם הוא או היא מצהירים על הכלי שלהם כהוצאה עיסקית לצורך ניכוי הוצאות. אם התשובה לאחת השאלות היתה "כן" – העלות של אותה פוליסה היתה מתייקרת בעד כ- 2000 ש"ח לשנה, ובמקום להגדיר אותה כפוליסה פרטית, היא הוגדרה כפוליסה עסקית (מה שנקרא "בעלות אחרת").

ועוד תזכורת היסטורית למי שלא היה כאן: העניין של פוליסות פרטיות מול פוליסות עסקיות התחיל אי שם ב- 2009-2010 בימיו של צורר האופנועים הידוע הלא הוא ידין ענתבי והמאבק שנקטו ראשי קהילת רוכבי האופנועים בישראל נגד מהלך ההתייקרות שהובל על ידי האוצר. הטיעון של מי שהיה אז המפקח על הביטוח במשרד האוצר היה שמכיוון שהעלות האמיתית של פוליסת ביטוח חובה לרוכב דו-גלגלי צריכה לעמוד על כ- 10-12 אלף ש"ח בשנה, משרד האוצר "עושה לנו טובה" בכך שהם מגבילים את עלות הפוליסה רק לכ- 4-5-6 אלף ש"ח (כל רוכב והפרופיל שלו), אבל את הרוכבים שמסתכנים יותר, אלה שעובדים כשליחים וכו' – אותם נזמבר עד הסוף ונשחיל אותם בפוליסה עסקית שתהיה יקרה יותר בכ- 1500-200 ש"ח בממוצע לשנה. למעשה, המפקח על הביטוח טען בזמנו שזה המחיר של הפוליסות ושכולם אמורים לשלם אותם, והוא עוד "עושה טובה" לרוכבים ומוזיל להם את הפרמיה לאלה שאינם בעלי עסקים…

ואיך נדע אם אדם הוא סתם רוכב שאוהב להתגרזן על האופנוע או סתם יוצא לטיולי סוף שבוע עם אישתו בחיק הטבע, או האם הוא שליח על קטנוע שמסתכן יומם ולילה נוסע נגד התנועה על המדרכה ורוצח זקנות בכיף שלו? אההה. נשאל אותו שאלה: "האם אתה מזדכה על הוצאות האופנוע שלך?". אם התשובה היא לא, יעשה ביטוח פרטי. אם התשובה היא כן – ולא משנה במה הוא עובד (כן כן גם אם הוא עוסק במקצוע חופשי כמו עו"ד או רו"ח ויושב במשרד כל היום) – כל עוד הוא מזדכה על הוצאות האופנוע – בום! ביטוח עסקי יקר.

אבל רגע. האם יש הבדל בין פוליסת ביטוח חובה פרטית לפוליסת ביטוח חובה עסקית ("בעלות אחרת")? אולי שווה לי לשלם יותר כדי לקבל יותר?

אז זהו שלא. פרט לעלות שלה שיכולה לייקר את העניין בעוד כ- 2000 ש"ח בשנה לאדם – התשובה היא חד משמעית לא. ואם תהיה תביעה עתידית, אין הבדל בין הפיצויים שיקבל רוכב שרכש פוליסה פרטית לרוכב אחר שרכש פוליסה עסקית. זה בול אותו מוצר, עם אותו כיסוי, אבל בעלויות שונות לחלוטין.

אז בעצם – מי שענה "כן" לשאלה האם הוא מזדכה על הוצאות האופנוע שלו ולכן נאלץ לעשות פוליסה עסקית – שילם יותר, הרבה יותר, מאשר רוכב אחר שנוסע על אותו אופנוע, את אותו מרחק בשנה, עם אותו פרופיל נהיגה, עם אותן מערכות בטיחות – ולמרות שיוסי ודוד שילמו שניהם סכומים שונים – גם יוסי וגם דוד יקבלו את אותם פיצויים בדיוק במידה ויעשו תאונה ויתבעו את הפול (בהנחה שהנזק של שניהם זהה ושניהם משתכרים את אותה משכורת, אבל בואו לא ניכנס לעניינים הטכניים הללו).

מכיוון שהשיחה היתה מוקלטת, הטיעון של הפול היה שאם, בעתיד, הרוכב יעשה תאונת דרכים ויפצע ויתבע את הפול על נזקיו, יבדקו האם הוא אמר אמת או שיקר בעת הקמת הפוליסה בכל מה שקשור לשאלת ההזדכות על ההוצאות. במידה והתגלה כי הרוכב שיקר, תנקוט חברת הפול בצעדי ענישה כנגד הרוכב – החל ממשחקי כוח כאלה ואחרים ואיומים בדחיית התביעה, וכלה בהפחתה של עד 10,000 ש"ח מסכום הפיצויים שאותו יקבל התובע במידה ויזכה בתביעתו.

המשך…

שאלה מצויינת.

אבל מסתבר שאין תשובה אחידה לשאלה הלכאורה פשוטה מאוד הזו.

למה? כי בישראל כמו בישראל התשובה תלוייה במי ששואלים אותו.

אם תשאלו את המשטרה, התשובה היא "אהמממ לא הרבה. ממש מעט". טוב נו לא בדיוק ככה. אבל דומה.

בדיון שנערך בתחילת פברואר 2025 וועדת הכלכלה בנושא הגברת האכיפה המשטרתית על כבישי ישראל נמסר על ידי נציג המשטרה – סנ"צ סטפן ספר, ראש מדור אכיפה דיגיטלית במשטרה – כי כיום קיימות כ- 100 מצלמות המותקנות בצידי הכבישים, מהם כ- 80-70 מצלמות "פעילות". שאר העמדות הן "קופסאות ריקות" שמיועדות רק להרתעה, כך לדבריו.

כאלה:

בנוסף לאלה, טוענים במשטרה כי הם פרסו עוד 58 מצלמות טקטיות (מה שמכונה "מצלמות דארת' ויידר") שמשמשות למטרות שונות כגון צילום של נהגים המשוחחים בטלפון ללא דיבורית או מסמסים בנהיגה. נציין שבניגוד למצלמות המהירות שכל תכליתן הוא חליבת הציבור מכספים בגלל שמישהו פספס ונהג על כביש ישר בן 3 נתיבים על 110 במקום על 90… דווקא המצלמות הטקטיות הן תוספת מבורכת לסד"כ המשטרתי, ואם היו מופעלות במספרים גבוהים וביעילות – הן היו יכולות להיות מכפיל כוח משמעותי ואמיתי.

כאלה:

הדיון המדובר התקיים במשכן הכנסת לבקשתה של ועדת הכלכלה כיוון שהם "מודאגים" מהעלייה המדאיגה במספר ההרוגים בתאונות הדרכים, מגמת עלייה שנמשכת זו השנה השלישית ברציפות. שנת 2025 בקושי החלה ואנחנו כבר נמצאים על מספר מדאיג של 40 הרוגים בתאונות דרכים בינואר, עליה של 20% ביחס לשנה שעברה שבפני עצמה היתה השנה הגרועה ביותר מזה 18 שנים עם 436 הרוגים.

הערה: אצלנו, בדו-גלגלי, המספר מחריד הרבה יותר, כיוון שבמהלך שנת 2024 נהרגו לא פחות מ- 105 רוכבי דו-גלגלי, מה שאומר שכ- 24% מסך ההרוגים בתאונות דרכים בשנת 2024 היה רוכב על אופנוע או קטנוע (וזה לא כולל את ההרוגים על קורקינטים או אופניים חשמליים). למרות האחוז הגבוה במספר ההרוגים, מספרם של רוכבי הדו-גלגלי בקרב משתמשי הדרך לא מתקרב אפילו לעשירית ממספר כלי הרכב הנעים על הכבישים. במילים אחרות – רוכבי אופנוע וקטנוע נהרגים פי 5 מיחסם במצבת כלי הרכב בישראל. טירוף ללא ספק, ועוד לא התחלנו לספור את הפצועים קשה ואת כל אלה שהחיים שלהם נהרסו כתוצאה מתאונות הדרכים. המשך…

בעולם הממוסגר של תעשיית הרכב, שבו כל רעיון חייב לעבור רגולציה, אישור בטיחות ותקן פליטות – צץ לו בתחילת שנות ה-2000 רעיון שאי אפשר היה להכניס לשום קופסה או קטגוריה מוכרת. מכונה שהיא לא בדיוק אופנוע, לא ממש מכונית – אלא יצור מוטורי הזוי, פרוע, מופרך, ומפעים ביופיו ובחוצפתו, משהו שרק אמריקאי (ואלוהים יודע מה הוא לקח לפני) יכול היה לחשוב עליו. הכירו את Dodge Tomahawk – מיצג ראווה מכני שנראה כאילו פרץ החוצה מתוך סרט מדע בדיוני ולא ביקש רשות מאף אחד.

ודווקא בגלל זה אנחנו אוהבים את זה. אז הנה, קחו תזכורת לתקופה שבה לא היינו כבולים בכבלי הפוליטיקלי קורקט והכל היה נראה אפשרי.

לא, זה לא אופנוע חדש. הוא הוצג לציבור לראשונה בתערוכת דטרויט ב- 2003. אבל נפלה עלי נוסטלגיה, אז תקראו ותסבלו.

לא פחות ממפלצת – V10 של וייפר על שניים (בערך)

אנחנו מכירים אופנועים עם מנועים גדולים, מנועים חזקים, ואפילו קונספטים עם מנועים הזויים. אבל כאן האמריקאים פרצו כל גבול אפשרי. בלב הטומאהוק של חברת דודג' פעמה מפלצת: מנוע V10 עצום בנפח 8.3 ליטר שנלקח היישר מדודג' וייפר – מכונית השרירים הקיצונית של אותה תקופה.

עם 500 כוחות סוס ומומנט אדיר של כ-71 קג"מ, החיה הזאת הייתה רחוקה שנות אור מכל אופנוע "נורמלי". ולמרות שהתצורה כללה ארבעה גלגלים – הם מוקמו בזוגות צמודים, ויכולת ההטיה המיוחדת הפכה את החוויה לאופנועית למדי, לפחות בעיני המעצבים. כבר ראינו משהו דומה אצל ה- Lazareth LM 847 שגם הוא חולק את אותו קונספט של 4 גלגלים ומצוייד במנוע 4.7 V8 של מזראטי, וגם ב-Hoss Boss עם מנוע 350 V8 של שברולט, אבל כאן המשמעות של  2 בוכנות נוספות משמעותה הגדלה של המשקל והאורך הכללי.

עיצוב מהאגדות, הנדסה בלי פשרות

ההשראה לעיצוב הגיעה מהסרט "טרון", אבל הביצוע היה כולו של חברת דודג' שהציגה את הטומאהוק כאמור בתערוכת הרכב של דטרויט בשנת 2003: גוף האופנוע היה עשוי אלומיניום בקווים של ארט-דקו אגרסיבי, מקדימה כידון חשוף, באמצע מושב בודד (ולא ממש ברור איך הרוכב היה אמור להישאר במקומו בלי לעוף אחורה כשהיה סוחט את המצערת…), ובמקום פנסים – יחידות יניקה. הפנסים עצמם מוקמו עמוק בין הגלגלים הקדמיים. במקום מזגן או נוחות, קיבלת שלדת מנוע נושאת עומס, בלמים היקפיים עם 24 בוכנות (!) ומתלים נפרדים לכל גלגל. תוסיפו לזה קירור יבש, רדיאטורים כפולים ומאוורר חגורה – וקיבלתם פסיכוזה הנדסית שנראית כמו פסל אמנות תעשייתי.

לא חוקי, לא רציונלי – ובדיוק בגלל זה כל כך נחשק

דודג' לא התכוונה שהטומאהוק יעלה על הכביש הציבורי. עם משקל עצמי של כמעט 700 ק"ג ובלי מערכות בטיחות, לא היה שום סיכוי שיעבור תקינה. הוא לא אופנוע לפי תקן, אבל הוא גם לא רכב… אז לפי איזו קטגוריה משייכים אותו בכלל? מה שזה כן היה – הצהרת כוונות של מותג שמאס בבינוניות.

סגן נשיא קרייזלר דאז, טרוור קריד, תיאר את הטומאהוק כ"סטירה מצלצלת לבנאליות", וזה תפס. התקשורת התפוצצה, הקהל התלהב, והעולם המוטורי לא ידע איך לבלוע את מה שהוא רואה.

על הנייר: 0 ל-100 ב-2.5 שניות. בפועל? איש לא יודע

דודג' טענה שהתאוצה של הטומאהוק מ-0 ל-100 קמ"ש נמשכת רק 2.5 שניות, ושניתן להגיע איתו למהירות תיאורטית של 480 קמ"ש (!). בפועל – מעולם לא בוצעה מדידה רשמית, והמספרים נשארו בגדר אגדה אורבנית מוטורית. ועדיין, כשאתה רואה גוש מתכת באורך 2.6 מטרים שמזכיר את האופנוע של באטמן ועם צללית של טיל עם כידון, אתה לא שואל יותר מדי שאלות.

המשך…

שנת 2024 התגלתה במלוא מערומיה כאחת השנים הכי קטלניות מבחינת הרוגים מתאונות דרכים על כבישי ישראל. במהלכה נרשמו לא פחות 436 הרוגים בכבישי ישראל, כך עולה מנתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים – הרלב"ד. הנתון משקף עלייה מטורפת ולא תאומן של 21% לעומת שנת 2023, אז נרשמו "רק" 361 הרוגים. הנתון הנוכחי גבוה בהרוג אחד ממספר ההרוגים ב-2007 אז נרשמו 435 הרוגים מתאונות דרכים.

תחזיקו חזק: בכל יום נהרג יותר מבן אדם בתאונת דרכים, בכל שלושה ימים נהרג הולך רגל, כל יומיים וחצי נהרג נוסע ברכב פרטי, בכל חמישה ימים נהרג ילד או מתבגר, ובכל שבועיים נהרג משתמש כלים זעירים.

ולגבי אופנועים? המצב קטלני יותר. בשנה זו – 22% מההרוגים היו רוכבי אופנוע וקטנוע, עם 97 הרוגים שהיא עלייה של 17% לעומת הממוצע של השנים הקודמות.

מאז שנכנסו מערכות מדידת המהירות (פרוייקט א3) בישראל, מספר ההרוגים רק הולך ועולה בצורה קונסיסטננטית. לא, לא בגלל שמישהו אוכף מהירות, אלא בגלל שמישהו – המשטרה – אוכפת בעיקר מהירות, מתבשמת מעונג מעשרות אלפי הדו"חות שזורמים כמו מים מהמערכת ומכניסים מאות מיליונים לקופת המדינה, ומרשה לעצמה להזניח את הנוכחות המשטרתית על כבישי הארץ, ואת האכיפה האנושית של העבירות המסוכנות באמת.

אז מהן העבירות הגורמות להכי הרבה תאונות קטלניות על-פי נתוני הרלב"ד? שימו לב:

1. אי מתן זכות קדימה להולך רגל – 14%
2. אי ציות לרמזור – 14%
3. מעבר בין נתיבים – 11%
4. מהירות מופרזת – 11%

הרשימה המלאה:

בואו ננחש ביחד איזו עבירה היא הכי נאכפת בסל האכיפה של משטרת ישראל? בין הפותרים יוגרל מטבע מתחת לפנס.

אתם כבר יודעים שבמיצו בדרכים אפשר לקרוא את כל מה שצריך לדעת על מערכת המצלמות המכונה א-3 (אותה אני מכסה בהרחבה באתר זה). אז כחלק מהסיקור הזה סיפרתי לכם כבר שחלק גדול מטענות המשטרה בעד המערכת מתבסס על מסכת של שקרים ורמאויות שבוצעו לכאורה על ידי מכון התקנים. בין היתר – בדיקות שאותן היה אמור המכון לערוך למערכת כלל לא התקיימו למרות מיליוני השקלים שהוקצבו לעניין, לאחר מכן התברר שהמומחים שטענו שהם כן התקיימו שיקרו במצח נחושה והמשיכו לשקר בבית המשפט, ואז התברר גם כי המשטרה עצמה ידעה, שתקה, ונצ"מ שרית פיליפסון שהיתה בזמנו מפקדת התביעה המשטרתית אף נקטה בפעולות מנע כדי לגרום לכך שהתובעים המשטרתיים ישקרו בבתי המשפט בכל התיקים בהם הם עוסקים בנושא זה, כל זאת על מנת שמעשה זה לא יתגלה לציבור. נגד חלק מהמעורבים הוגש כתב אישום, אבל יש מעורבים שממשיכים להסתובב חופשי מבלי שייענשו, וזאת למרות שנתפסו בשקרים שלהם בבית המשפט.

ככה זה כשמערכת המשפט שלנו עסוקה בעניינים שהם ברומו של עולם ואמון הציבור בה נמצא בשפל של כל הזמנים. תשקר בבית המשפט – כנראה שלא יעשו לך כלום. אבל אם תזרוק נעל על שופט? אוי ואבוי, זה היישר לקלבוש בלי אפשרות עירעור.

והנה אנחנו לומדים על הסתבכות נוספת של נצ"מ שרית פיליפסון – שכך מסתבר – זו לא פעם ראשונה וגם לא שניה שזה קורה לה:

חקירה חדשה נגד נצ"מ שרית פיליפסון בחשד לקבלת דבר במרמה ודיווחים כוזבים

המשך…

חברת Alpinestars האיטלקית ידועה כמובילה בתחום ציוד הרכיבה לאופנוענים ובליין המוצרים שלה נמצא את כל הקטגוריות מכתף ועד כף רגל, עם חליפות מירוץ, מעילי רכיבה, מכנסי רכיבה, כפפות, נעלי ומגפי רכיבה, מגינים, ואף טכנולוגיה מתקדמת בדמות אפודים וכריות אוויר מתנפחות אלקטרונית. וכעת – גם הראש.

עבור אלפינסטארס (שכבר הוציאה בעבר קסדות לרוכבי שטח) זו ירייה ראשונה בתחום קסדות הכביש. הם לא התבלבלו וכיוונו היישר אל הטופ של הקטגוריה הבכירה של הקסדות, עם קסדת כביש סופר ספורטיבית, והמיועדת – במילים שלהם עצמם – לרוכבי מסלול מקצועיים. נכון, אפשר (כמוני וכמו רוכבים חובבנים אחרים) לרכוב איתה גם ביום יום על אופנוע כביש. אבל המטרה העיקרית שלה, המטרה עליה הם הציבו את הכוונת, היא לשמש באמת את רוכבי הקצה המקצוענים, וכדי לעמוד ביעד שהציבו לעצמם הם השקיעו לא פחות מ- 10 שנות פיתוח ומחקר אינטנסיבי תוך שיתוף פעולה עם רוכבי ה MotoGP המובילים בעולם.

אז האם הם הצליחו? האם זה ניסיון "טוב" לקסדת כביש ראשונה? האם באמת ובתמים יש לנו כאן קסדה שהיא שוברת שיוויון אמיתית ושבאמת מצליחה לפגוע בול בפוני של הטופ של הליגה הבכירה?

בואו נראה.

כשהקסדה רק פורסמה לראשונה, היא יוצרה במהדורה מוגבלת של 200 יחידות בלבד, מה שכמובן הגביר את הסקרנות סביבה. לא הצלחתי לשים ידי על אחת מהן כשהן רק הגיעו לראשונה ארצה, אבל יום אחד בעת ביקור אצל ידידי ינון מחנות מוטושופ באילת נתקלתי במלאי לא צפוי של הקסדה – שעד אותו רגע ראיתי רק בתמונות אבל תמיד רציתי לבדוק. ולכן כשינון שלף בנונשלנטיות את הקסדה מהקופסה – בלעתי את הרוק, שלפתי מהכיס סטיפה של הרצלים – ולא מעט מהם – וקניתי לעצמי את ה- R10 בגירסת הקרבון השחורה (עוד על ההבדל בין הגירסאות בהמשך).

ישששש!

ראשית – הצורה.

אחד הדברים שישר שמים לב אליהם ישר כששולפים אותה מהקופסה ומהפאוץ' המהודר (שעשוי משתי שכבות בד, בחיי) ומחזיקים לראשונה את ה- R10 ביד הוא המבנה האווירודינאמי יוצא הדופן שלה המתבטא בספויילר גדול עם כנפונים צדדיים בחלקה האחורי. לדברי אלפינסטארס מדובר בפיתוח שנעזר לא רק בניסיון מתמשך על מסלולי המירוצים אלא עשה שימוש גם במנהרת רוח. הצורה הסופית שהתקבלה היא קסדה בעלת צורה מאורכת. בנוסף, היא מרגישה קלה בצורה משמעותית מקסדות אחרות ששמתי על הראש. או שאולי זו רק ההתלהבות שלי? רציתי לבדוק אותה באותו רגע אבל רצה הגורל ובאותה נסיעה לאילת הייתי דווקא עם אופנוע מז'אנר אופנועי האדוונצ'ר, כך שהעדפתי להתאפק ולשמור את הרכיבה הראשונה שלי עם ה- R10 לזמן שאחזור למרכז ואוכל סוף סוף לעלות על אופנוע ספורטיבי יותר – כראוי לרכיבה ראשונה עם הקסדה המסקרנת.

אגב, התמונות שאצרף כאן הן של הקסדה בצביעת הקרבון + אדום של חבר. במקרה, יש עליה גם דיבורית מדגם פאקטוק פרו של קארדו, עליה נעשה סקירה נפרדת בהמשך.

אז המתנתי בסבלנות עוד כמה ימים אבל סוף סוף הגיעה העת ואני עולה עם ה- R10 על הפניגאלה V4S שלי. כידוע, רושם ראשוני הוא חשוב, והדבר הראשון שאני מרגיש אחרי שאני חובש אותה ומתפנה להתבונן לצדדים – פרט למשקלה הקל – הוא ששדה הראייה שלי נפתח לצדדים ומעלה בצורה פנומנלית (וארחיב על כך בהמשך). אציין למען הדיוק שמשקלה של הקסדה לא באמת שונה מהותית מקסדות טופ אחרות שבדקתי, ואם יש הבדל מדובר בכמה עשרות גרמים לפה או לשם, וכמובן שהתקנת דיבורית מוסיפה עוד כמה גרמים לקסדה. עם זאת, היא באמת מרגישה קלילה. המשך…

ישראל של שנות האלפיים לא שונה מזו שמלפני 2000 שנה. גם אז, כמו היום, רצו היהודים החכמים את הדגם הכי משוכלל והכי חזק של החמור שהיה נמכר אצל היבואן האזורי. בעוד שניתן היה לרכוש לא מעט סוגי ודגמי חמורים ממודלים חדשים יחסית בתמורה לשק מטבעות לא גדול, היהודי החכם שיודע יותר טוב מכולם התעקש דווקא על הדגם המחוזק, זה עם הטורבו, זה עם האוזניים הזקופות ביותר והזנב הארוך ביותר.

למה? איש לא יודע. אולי זה גנטי, אולי אלה האיומים מבית ומחוץ שגרמו לנו לנסות להגיע לטופ מהר ככל שניתן (פן יסתיימו חיינו באבחת חרב רומאית או משהו כזה).

אז מה השתנה מאז? לא הרבה, חוץ מהעובדה שהחמורים הוחלפו באופנועים והרומאים כבר לא כאן, אבל במקומם יש לנו לא פחות פקקי תנועה. היהודי המודרני עדיין מחפש את החמור הכי מהיר בשוק, רק שהפעם הוא מגיע על שני גלגלים ועם מנוע שמרעיד את הלב (ואת השכנים). היום יש אופנועים עם יותר מחשבים מהחללית שנחתה על הירח. אבל זה לא אומר שאתם תדעו איך להשתמש בהם.

אבל רגע, בואו נעצור לרגע ונחשוב – האם באמת צריך להתחיל עם אופנוע עם מנוע 4 בשורה בנפח של 1000 סמ"ק ובהספק של מיליון כוחות סוס (או חמור) כשאתם בקושי יודעים איפה נמצאת ידית המצמד? זה כמו לנסות לרכב על דינוזאור כשאתם בקושי מסוגלים לשלוט בחתול שלכם. או שמא זה יהיה חכם יותר להתחיל עם אופנוע בעל מנוע צנוע יותר, אולי כזה שמפיק הספק צנוע כמו 40-50 כ"ס (כזה התואם רישיון A1), ורק אחרי צבירת מספיק ניסיון עליו – שידרוגו לאופנוע בעל הספק מעט גבוה יותר, וממנו שוב שידרוג לאחד חזק יותר וכן הלאה.

העלייה המדורגת בנפח המנוע וההספק היא כמו דיאטה – אנחנו לא אמורים להתחיל עם צום של שבוע… קודם כל בואו נפסיק לאכול שוקולד בארבע בבוקר. באותו אופן, אנחנו לא מתחיל עם אופנוע מפלצתי שיכול להגיע למאדים תוך שניות. אלא עם משהו שלא יגרום לנו להתגעגע לימים הטובים של החמור.

לעלייה מדורגת בנפח ובהספק המנוע יש מספר יתרונות. הנה כמה שחשבתי עליהם תוך כדי שאני בוחר את האופנוע הבא שלי:

שליטה

לא, לא בהקשר של BDSM… תתרכזו. אנחנו לומדים לשלוט באופנוע, לא האופנוע שולט בנו. צחוק צחוק בצד, אבל באמת, זוהי אולי הסיבה החשובה ביותר להתחלה הדרגתית. קשה מאוד להתחיל ברכיבה על סוסי פרא ולצפות לא ליפול ממש על השניות הראשונות. אופנוע הוא אמנם לא סוס פרא אבל הנפילות יכאבו לא פחות ואולי יותר, מה גם שיש סיכוי שזו תהיה הנפילה האחרונה שלנו. עדיף תמיד ללמוד לשלוט מעולה על אופנוע חלש יחסית ואז לעבור עם אותו סט של כישורים לאופנוע הבא, מאשר לשלוט באופן חלקי על אופנוע חזק מאוד שמנסה בכל כוחו – באמצעות בקרות – למנוע ממך מלעשות טעויות קטלניות.

המשך…

אופנוע ה- Multistrada של דוקאטי הוא – כפי ששמו מרמז – אופנוע שאמור להיות כולבוייניק, מולטי-סטרדה, 4 אופנועים באחד, רובוטריק שמחליף זהויות בלחיצת כפתור. ומי שראה את התוכנית "תעשיות על" בנשיונל ג'יאוגרפיק ראה כמה הם גאים בכלי הזה: אופנוע עם סט-אפ ספורטיבי, מכלולי קצה איכותיים במיוחד, עם מנוע אגרסיבי המכוון להספק גבוה מצד אחד ולגמישות תפעולית מצד שני, לעשות הכל בלי למצמץ, ובגדול כלי עם אוריינטציה של אופנוע שיכול לבלות כל היום על הצד ובידיים הנכונות לבייש לא מעט רוכבים ספורטיביים. בניגוד להרבה כלים שנמצאים בסגמנט האדוונצ'ר (וצריך להגיד – זהו סגמנט שבו קיימים שחקנים רבים אבל כולם יודעים על מי מונח צלב המטרה) – דגמי המולטיסטרדה מאפשרים לרוכב לבחור באופנוע שה- DNA שלו הוא על הצד היותר ספורטיבי/רגיז של הספקטרום. מה שנקרא לאגף את מוביל הקטגוריה מימין.

ואכן, המולטיסטרדה הוא כלי שבאמת מתאים לכל תוואי שטח וסוג רכיבה:
אם אתה רוכב המשתמש בכלי לרכיבות בינעירוניות או רוכב בזוג בטיולים ארוכים ובא לך סט ארגזים מאחורה עמוס בכל טוב? סע בכייף שלך במצב טורינג.
ואם אתה רוכב שנכנס לתנועה עירונית צפופה ואתה צריך – בכניסה לעיר – לנסוע על קטנוע מפנק, נמוך, לא מאיים, שיאפשר לך להתפתל בין הרכבים בפקק? סע במצב אורבן.
ומה אם מתחשק לך לרדת לאיזה שביל לבן ולהריח חרציות? סע במצב אנדורו.
ואם בא לך לעלות למסלול או לאיזה פס בכביש מגניב ולהתפרע עם חבר'ה ספורטיביים?אין שום בעיה. תעבור למצב ספורט ותן בראש כאילו אין מחר…
והכל בלחיצה פשוטה על כפתור על כידון שמאל: כל האופנוע משתנה – לא רק תגובת המנוע, אלא סט-אפ מלא קומפלט – הבולמים משתנים בהתאם למצב, כל האופנוע נדרך או משתחרר, הוא עולה או יורד בגובה כדי להתאים למצב שבחרת, ולא פחות חשוב מזה – גם מערכות הבטיחות מתאימות את עצמן למצב שבחרת, וזה ביחד עם שינוי תגובת המנוע ושליטה על שיא ההספק נותנת חוויה של "הרבה אופנועים באחד".

כמו שאתם יודעים (או לא) משפחת המולטיסטרדה מורכבת ממספר תתי-דגמים, כשחלקם מותאמים יותר למצב ספציפי מבין ה-4. כך למשל דגם ה- V2 משמש כדגם הכניסה עם מנוע וי-טווין בנפח 937 סמ"ק המפיק כ- 113 כ"ס, אבל דגם ה- V4 הבכיר משדרג את חווית הרכיבה באמצעות מנוע בתצורת וי-ארבע עוצמתי יותר בנפח 1,158 סמ"ק המפיק 170 כ"ס. עליהם תוסיף את דגמי ה- S בשני האופנועים, דגמים המשדרגים את הרכיבה עם מגוון רחב של מערכות אלקטרוניות, בולמים חשמליים ואביזרים נוספים כמו רדאר קדמי ואחורי (ב- V4S) ועוד. מעל כולם נמצא דגם הפייקס פיק שמציג התנהגויות ספורטיביות שבאמת לא מביישות אופנועי ליטר-ספורט ואיתו זכתה החברה מספר פעמים במירוץ ה-פייקס פיק בקולורדו שעל שמו הוא נקרא. המשך…

בעקבות פניות שקיבלתי בנושא בפרטי ובדף הפייסבוק שלי, החלטתי להקדיש קצת זמן כדי לחקור, לתאר ולדון בנושא הלכאורה פשוט כל כך אבל שהוא למעשה הרבה יותר מורכב ממה שחושבים – מערכות בלימה באופנועים, כמו שעשיתי בעבר עם מערכות פליטה ועוד. המטרה היא לייצר מאמר שמדבר בקצרה על כל רכיב במערכת ומסביר קצת על המושגים השונים.

מפה לשם קצר זה לא, אבל אני חושב שהוא יכול לשפוך קצת אור על הנושא. תזרמו איתי, וכרגיל אשמח לקבל תגובות או הערות/הארות בחלקו התחתון של העמוד.

מערכת הבלימה מחולקת למספר חלקים המצויינים כאן בסדר יורד ממקומם על האופנוע:

• משאבות בלם שאליהן מחוברות ידיות בלם
• צינורות בלימה בהם זורם נוזל בלם שמעביר את עוצמת הבלימה
• דיסקי בלימה שמולם מתחככות רפידות הבלימה
• רפידות בלם שמתחככות מול הדיסקים כדי לייצר את כוח העצירה
• קאליפרים בהם מותקנות רפידות בלם הלופתות את דיסקי הבלימה
• מערכות ABS ממוחשבות כאלה או אחרות ששולטות על נעילת גלגלים ועוד

לפני שנתחיל – חשוב מאוד להוסיף הערת אזהרה: מערכת הבלימה היא לא משחק ילדים. לא נוגעים במרכיביה אם אתם לא עוסקים בתחום ואם אין לכם הכשרה של מכונאי רכב/אופנועים ואת הידע המתאים. אתם לא רוצים שרכיב כלשהו יקרוס לכם בדיוק ברגע שאתם צריכים אותו, ואתם בטח לא רוצים לרכוב על אופנוע שמי שטיפל לו בברקסים עשה זאת עם אטב כביסה, חתיכת פסטרמה, ותרסיס שמן – כשהוא חמוש בידע נרחב אחרי צפייה בסרטון שצולם הועלה על ידי דביל ביוטיוב או טיקטוק. זה לא משחק!

יאללה נתחיל מלמעלה:

משאבות בלם

ברובם המכריע של האופנועים ידית הבלימה השולטת על הבלם הקדמי נמצאת על הכידון בצידו הימני, ואילו הרגלית השולטת על הבלם האחורי נמצאת באזור הרגלית הימנית, לשימוש באמצעות רגל ימין. בקטנועים לעיתים המיקום של דוושת הרגל מועתק לידית האחיזה השמאלית, כך הרוכב מפעיל את הברקס הקדמי באמצעות הידית הימנית, ואילו את הברקס האחורי באמצעות הידית השמאלית.

כאשר הרוכב רוצה לעצור, הוא צריך למעשה להפעיל חיכוך של רפידות בלם על גבי דיסק הבלימה, וככל שהחיכוך הזה גדול יותר כך עוצמת הבלימה גדלה (עד לגבול מסויים). לשם כך הוא לופת ולוחץ על ידית בלם (או דורך על דוושה). הידית הזו מחוברת למשאבת בלם (באנגלית – Master Cylinder), והכוח המופעל עליה עובר בצורה הידראולית דרך צנרת בלימה אל הבוכנות בקאליפרים. תוצר נלווה של פעולת הבלימה הוא חימום משמעותי של מרכיבי מערכת הבלימה – דיסקים, רפידות, קאליפרים ונוזל בלם.

יש מספר סוגים של משאבות בלם:

באופנועים פשוטים יותר באופנועים "של פעם" מותקנת לרוב משאבת בלם אקסיאלית – או צירית – רגילה, שלרוב מספקת כוח בלימה סביר אבל מה שהיה טוב לאופנועי ספורט של שנות ה- 90 שהחזקים בהם הוציאו 100 כ"ס ושקלו מעל 200 ק"ג, פחות טוב לאופנועים של ימינו שמוציאים מעל 200 כ"ס, שוקלים 180 ק"ג ונוסעים הרבה יותר מהר… במשאבה זו הלחיצה על ידית הבלם מפעילה כוח ב- 90 מעלות מכיוון הלחיצה, במקביל לקו של הכידון לעבר הבוכנה, ולכן לרוכב יש תחושה פחות מדוייקת של עוצמת הבלימה בעת בלימה חזקה מאוד. משאבת בלם צירית אמנם עובדת לא רע, אבל היא נחשבת פחות "מקצועית" (ויש שיגידו פחות חזקה) ממשאבת בלם רדיאלית שעליה נדבר מיד.

לדוגמה – משאבת בלם קדמי אקסיאלית. ראו את החיצים:

בימינו, באופנועים בעלי אופי ספורטיבי (ולרוב גם כאלה ממותגים יקרים יותר), מותקנות משאבות בלם מסוג רדיאלי שנחשבות להרבה יותר מקצועיות מאשר משאבות ציריות עליהן דיברנו הרגע. במשאבות רדיאליות כאשר הרוכב לוחץ על הידית, הלחץ על המשאבה מגיע בקו ישיר עם תנועת הידית, ובעצמה ישירה לעוצמת הלחיצה של הרוכב, מה שבתורו נותן לרוכב המיומן תחושה טובה יותר של הכוח שהוא מפעיל על הידית בכל טווח הבלימה. בנוסף, בגלל שמדובר בטכנולוגיה שהיא יחסית חדשה בעולם הדו-גלגלי, המבנה והחומרים מהם עשויות משאבות בלם רדיאליות הם ממילא טובים יותר מאשר משאבות אקסיאליות "פשוטות" של פעם (מה שלרוב מתורגם למחיר יקר יותר של כל מערכת הבלימה).

לדוגמה – משאבת בלם קדמי רדיאלית. גם כאן ראו את החיצים:

המשך…

מעת לעת קופצים לי פוסטים ישנים יותר שכתבתי. אז הנה, הזדמנות גם עבורכם, לקרוא את מבחני הדרכים שלי ל- 5 אופנועי השרירים החזקים ביותר, הברוטאליים ביותר, הבריונים ביותר – שנסעו על כבישי ישראל.

תנו בראש.

מיצו רוכב על Triumph Rocket 3R – מפלצת בריטית לא מנומסת בכלל עם מנוע 3 בוכנות מוגזם בנפח 2500 סמ"ק, עם 165 כ״ס ב-6,000 סל"ד ומומנט דבילי של 22.5 קג"מ ב-4,000 סל"ד שעליו נכתבה הקלישאה השחוקה "עוקר סלעים". היתרון: אין כאלה דברים, נקודה. החיסרון: המשקל והחום.

מיצו רוכב על Harley Davidson Sportster S – אחד הכלים מהדור "החדש" של היצרן האמריקאי ממילווקי, עם מנוע בנפח 1250 סמ"ק המפיק לשם שינוי כ- 121 כ"ס ו- 12.7 קג"מ ב- 6000 סל"ד. מודרני (יחסית), חזק (יחסית), פחות כבד (יחסית), ואפשר להתווכח על היופי שלו. החיסרון: עדיין גוש מתכת כבד, עדיין חם, עדיין הארלי.

מיצו רוכב על Harley Davidson FXDR 114 – מפלצת אמריקאית עם מנוע וי-טווין עצום בנפח של מעל 1800 סמ"ק שאמנם מפיק רק כ- 90 כ"ס אבל עם 16.3 קג"מ בשרניים המגיעים בחלקם הגדול כבר ב- 3,500 סל"ד. היתרון: מנוע מוצלח מאוד של הארלי, עם מומנט גדול מסל"ד אפסי, ופלטפורמת שיפורים אינסופית. החיסרון: גם כאן – המשקל, החום, הארלי.

המשך…

מאז 2016 – בפעם התשיעית – אנחנו יוצאים שוב לרכיבה בהפתעה. ולמה קוראים לזה רכיבה בהפתעה? כיוון שכמו בכל שנה מאז – זו תהיה רכיבה אל יעד בלתי נודע שיתגלה לרוכבים רק דקה לפני שמניעים את הכלים ויוצאים לדרך עצמה.

חשוב מאוד לציין: הרכיבה בהפתעה איננה רכיבה למצדה. מי שרוצה לרכוב עם החברים שלו למצדה מוזמן לעשות זאת באהבה, רק בבקשה תשמרו על עצמכם.

השנה – הרכיבה בהפתעה תצא לילה אחד לפני ערב ראש השנה, כלומר בלילה של ה- 1.10.24
(השנה זה יוצא בלילה שבין יום שלישי ליום רביעי וטכנית התאריך כבר יתחלף, אבל אני שומר על התאריך הזה כדי לא לבלבל את המשתתפים).

עידכון: עקב המצב הבטחוני ומתקפת הטילים הבליסטיים מאיראן – הרכיבה בהפתעה נדחתה בשלושה ימים והיא תצא בלילה בין יום שישי ה- 4.10 ליום שבת ה- 5.10.

המשך…

כידוע לכם, אני עוקב מזה כ- 13 שנה אחרי מצלמות מהירות ו/או אור-אדום מהירות שהותקנו על כבישי הארץ – דהיינו אחרי עמדות גאטסו.

למה אני קורא לזה "עמדות גאטסו" ולא "מצלמות גאטסו"? פשוט מאוד. יש הרבה עמדות, אבל לא כולן באמת מצלמות… תזרמו איתי, הנה המידע:

במהלך כ- 13 שנות פרוייקט א-3 שמטרתו היתה הגברת הבטיחות על כבישי הארץ והקטנת כמות הנפגעים מתאונות דרכים הותקנו בארץ לא פחות מ- 281 עמדות כאלה.
אפשר לפלח אותן בצורה הזו:

• 161 עמדות של מצלמות אור-אדום ומהירות בצמתים. חלקן פעילות, חלקן לא, חלקן הוסר, חלקן עדיין שם. קראו כאן.
• 107 עמדות של מצלמות מהירות. חלקן פעילות, חלקן לא, חלקן הוסר, חלקן עדיין שם. קראו כאן.
• 13 עמדות שהותקנו לטובת ניטור נסיעה על נת"צ + מהירות – אף אחת מהן לא היתה פעילה מעולם ולא תהיה פעילה לעולם. חלקן כבר הוסר, חלקן עדיין שם אבל הן לא פעילות. קראו כאן.
• 19 עמדות שהותקנו לטובת ניטור חציית פסי רכבת – עמדות אלה לא תוכננו לתעד מהירות אלא רק את מי שחוצה את פסי הרכבת בלי לעצור כשהמחסום למטה. חלקן עדיין שם אבל הן לא פעילות. קראו כאן.
• 18 עמדות שמתחפשות לגאטסו, אבל בפועל הן עמדות של עין הנץ שלא תופסות לא אור אדום ולא מהירות, אלא מצלמות את כל מי שעובר, גם ביום גם בלילה, ושומרות את התיעוד לנצח נצחים גם אם לא עשיתם שום עבירה.
• 34 הן עמדות דו-כיווניות, דהיינו מצלמות גם מקדימה וגם מאחורה. אלה עמדות שלעולם לא תראו בהן פלאש, כיוון שהן משתמשות בפלאש אינפרא-אדום כדי לא לסנוור את הנהגים מקדימה. קראו כאן.

אם תנסו לסכם את המספרים האלה תגיעו למעל 281. הסיבה לכך היא משום שיש עמדות שנכנסות ליותר מקטגוריה אחת.

בפועל – יש הרבה פחות כפי שתיכף תראו.

אפשר לראות את הפירוט הזה כאן במפה החיה המתעדכנת בזמן אמת:

https://www.mitsu.co.il/map

בנוסף, מבין כל 281 העמדות, חלק קטן הם דחלילים ללא תשתית חשמל ובלי פסי דריכה וללא שום יכולת אי פעם להתחיל לפעול. הן אמנם נראות כמו עמדות אמת, אבל כל מטרתן היא להפחיד את הנהגים והן לעולם לא יהיו מסוגלות להנפיק דו"ח פשוט בגלל שאין בהן כלום (הן ריקות) והן לא מחוברות לחשמל. הנה כמה לדוגמה:

• העמדה על כביש 20 איילון צפון לפני קוממיות מימין
• העמדה על כביש 4 צפונית למחלף דרורים מצד שמאל
• העמדה על כביש 38 צפונית לבית גוברין מצד ימין
• ועוד ועוד ועוד. כל אלה מעולם לא הנפיקו אף דו"ח והן גם לא יוכלו לעולם להנפיק אף דו"ח. מדובר בסתם עמודים שעומדים להם ומזדקנים.

אחרי למעלה מ- 13 שנות פעילות המצלמות, מבין כל 281 העמדות, 85 עמדות כבר הוסרו מהכביש לחלוטין. אין אותן יותר. היה ונגמר. לפעמים מעת לעת עמדה כזו או אחרת חוזרת, למשל אחרי שעשו עבודות כביש וסיימו והחזירו אותה. בכל מקרה, נכון לרגע כתיבת שורות אלה נותרו לנו 183 עמדות על כבישי הארץ.

אבל הנה כאן מגיע הקץ'… למשטרה יש בפועל כמה עשרות – פחות מ- 100 – מצלמות גאטסו. זאת אומרת פחות ממספר העמדות בשטח. זה אומר שהם מניידים מצלמות אמת בין כ- 150 עמדות (הפחתתי את הדחלילים ואת מצלמות הבטחון). עמדה שפועלת היום עשוייה לא לפעול מחר ועמדה שלא פעלה היום עשוייה לפעול בעוד שבוע, חודש, או שנה. אין לאף אחד תיעוד של מה באמת פועל מתוך אותן עמדות שנותרו, ולכן גם אצלי וגם בווייז וגם בגלאי מהירות מבוססי GPS – כולם מתריעים כל הזמן על כל 183 העמדות הללו. חשוב להתייחס לכל אחת מהן כעמדת אמת פוטנציאלית – כי גם אם היום היא לא צילמה, זה לא אומר שמחר היא לא תצלם.

האם פרוייקט מצלמות הגאטסו שעלה למדינה מיליארדים והכניס סכום גדול בהרבה – אכן שיפר במשהו את הבטיחות בדרכים של כולנו? האם הוא סייע להקטין את כמות הנפגעים? האם הוא סייע לשפר את מצב התחבורה? האם הוא עשה משהו חיובי פרט לשמן את הכיס של קופת המדינה?

לאור הממצאים בשטח התשובה היא חד משמעית – לא.

ובכל מקרה, עדיף לנסוע בצורה חכמה וכמובן בטוחה, ולהכיר את תוואי הנסיעה/רכיבה כך שלא תופתעו. וככיסוי תחת אוסיף ואומר – סעו כחוק.

נתקלתם במצלמה שלא מופיעה אצלי במפה? אפשר ורצוי לדווח על מצלמות חדשות כאן באתר.

ט.ל.ח

זה מסוג הפוסטים שאני אוהב לכתוב, כשהסיבה העיקרית לכך היא העובדה שמדובר במוצר שאני משתמש בו ברמה היומיומית.

לא אכחיש שאני אוהב את מותג שואי. זה התחיל לפני לא מעט שנים עם ה- X-Spirit המעולה שלהם שרק הפכה להיות יותר ויותר טובה עם השידרוגים שהם עשו להן בין הדורות השונים של הדגם. כבר כתבתי על כך בעבר, שווה לקרוא. אחרי דגם ה- X-Spirit 3 המעולה שלהם, ולאור החלפת התקן האירופאי המוביל בנושא מיגון קסדות והמעבר ל- ECE 22.06 (אגב, הקסדה עומדת גם בתקן FIM) יצרה שואי את הדור האחרון והחדש ביותר של קסדות הטופ שלהן המיועדות לרכיבה ספורטיבית, הרי הוא ה- X-SPR Pro.

שואי חברה, שוב, למארק מארקז שכולם מכירים מליגת מירוצי ה-מוטוג'יפי. מארקז שמתהדר במספר המתחרה 93 מפרסם עבורם את המותג אבל גם נותן את שמו לשואי, ובזכות ההישגים המרשימים שלו יכול היצרן להתהדר בחיבור עם אחד הרוכבים המוכשרים ביותר בעולם. לדברי שואי, כל אלמנט ורכיב בקסדת הדגל שלהם נבדק ונבחן על מסלול המירוצים ועל ידי רוכבים מהשורה הראשונה (גם אלכס מארקז, אח של, וגם פביו די ג'יאנאנטוניו, כולם רוכבי מוטוג'יפי), והתוצר הוא קסדה שלא רק משמשת כקסדת מירוצים ורכיבה ספורטיבית אלא מהווה את קסדת הדגל של היצרן.

ה- X-SPR Pro איננה קסדה זולה, אבל היא פחות יקרה מקסדת הדגל של המתחרה הגדול שלהם (אראי עם ה- RX-7V), וגם זולה מקסדות טופ אחרות (כמו ה-פיסטה של AGV או ה- R10 החדשה של אלפינסטארס עליה תעלה כתבה בקרוב). למרות מחירה הלא-נמוך, היא עדיין נמצאת בהישג יד של רוכבים בישראל שחלקם כמובן רוכב על אופנועים שעולים לא מעט. ובכל זאת, מדובר בלא מעט כסף – כ- 3,000 ש"ח לדגם בצביעה חלקה, וכ- 3,800 ש"ח לדגם בדוגמת צביעה ספורטיבית (ויש לא מעט כאלה, כמיטב המסורת של שואי). מחירים אלה הם המחירים שמפורסמים באתר היבואן (אבזריון), אבל הם כמובן עשויים להשתנות ולעיתים יש גם אחלה הנחות. שווה לבדוק לפני שקונים.

הערה: אני נותן פה לינקים לאתר של היבואן בישראל, אבל אין לי אינטרס כאן, תקנו את הקסדה איפה שהכי נוח לכם, והכי חשוב – תעשו סקר שוק ותבדקו בטלפון או בסניפים עצמם האם אין במקרה איזה מבצע נקודתי.

אני רכשתי לעצמי את הקסדה מתישהו בתחילת השנה, ממש כשהיא הגיעה ארצה. בחרתי בצביעה שנקראת Marquez Dazzle TC-10 שמתהדרת בשילוב של אדום מקושקש על רקע כחול כהה, כשה- 93 של מארקז קצת נעלם מן העין (אני אישית פחות אוהב את המיתוג הזה של ה- 93, אבל זה עניין אישי שלי). מידת הקסדה שלי היא מדיום, וזו המידה שתמיד מתאימה לי בכל ליין הקסדות של שואי, וגם כאן היא יושבת לי בול על הראש.

כשמחזיקים את הקסדה ביד ובוחנים את המבנה שלה מרגישים שזו שואי. איכות החומרים, איכות החיבורים, איכות הצביעה והלכה החיצונית, המיתוג, סגירת המשקף, הרצועה, תחושת הריפוד הפנימי, פתחי האיוורור – הכל משדר Shoei. אתה מרגיש שזה לא זבל סיני, אלא מוצר פרימיום (שעולה בהתאם), שתואם את ליין המוצרים של היצרן. אין ספק שזו קסדת דגל, וכך היא מרגישה. המשך…