קטגוריה: משטרת ישראל

לפני מספר ימים פורסמה הכתבה הבאה על ידי אודי עציון בידיעות:

לחלק מהרוכבים זה עלול להגיע כהפתעה. "מה פתאום? תמיד היה מותר לנסוע על השול!".

לא. רוכב האופנוע לא אמור להיות שם. החוק לא מתיר לנו לרכוב על השול הימני וגם לא על השמאלי (למעשה – אין שול שמאלי. כל מה שמעבר לקו ההפרדה הלבן איננו שול, ולכן מלכתחילה אנחנו לא אמורים להיות שם).

כפי שנכתב גם פה (ראו לינקים למטה) וגם במדיה החברתית אינספור פעמים – המשטרה מעלימה עין ביודעין מהאכיפה של הרכיבה בשול הימני בעת עומסי תנועה כל עוד הרוכבים עושים זאת בצורה אחראית ובמהירות שהיא "סבירה".

אבל החוק עצמו לא השתנה, ולכן מי שנמצא שם למעשה עובר על החוק. במידה ותהיה תאונה בינו לבין רכב, גם אם נהג הרכב יהיה אשם לכאורה במאה אחוז בתאונה, תמיד בית המשפט עשוי/עלול לקבוע כי לרוכב האופנוע יש אשמה תורמת לתאונה, בין אחוזים בודדים וכלה במאה אחוז.

תזכורת נוספת:

תזכורת בנוגע לרכיבה על השוליים – טייק 2

המשך הסטטוס-קוו בנוגע להיתר לרוכבי דו-גלגלי לרכוב בשולי הכביש בזמן עומס

תזכורת לרוכבים על השוליים – טיפים

סעו באחריות, זה הגוף שלכם שאתם מסכנים.

אחד מאמצעי אכיפת המהירות המוכרים של משטרת ישראל הוצא משירות סופית, כך לפי כתבה של אודי עציון בידיעות אחרונות (בשיתוף עם גיא ברלס מאתר ispeed.co.il).

תזכורת: מכמונת המולטנובה השוויצרית היתה מכמונת מהירות אפקטיבית מאוד המבוססת רדאר המשדרת בתדר Ka, שהותקנה באחת משתי צורות: או בתוך ניידת משטרה גלויה או סמויה (בשנים האחרונות בעיקר ברכבים מסוג פולקסווגן ג'טה ומזדה 6, אבל לא רק) בחלקה הקדמי של המכונית שם היתה מותקנת אנטנת הרדאר וכן פלאש (מבזק), והמכמונת עצמה היתה מותקנת ביחד עם המצלמה בתוך הרכב על הדש-בורד, או בעמדות נייחות שהיו מותקנות בצידי הדרך בעידן טרום מצלמות הגאטסו.

דוגמה לניידת ג'טה מסווית מהדור הקודם, ככה נראה המספר הקדמי, עם הברגה ידנית. מתחתיו אפשר להבחין באנטנת הרדאר:

הנה עוד ג'טה עם התקנה מעט שונה. שימו לב לאנטנת הרדאר מתחת למספר, ולפלאש של המצלמה במקום פנס הערפל השמאלי:

לדוגמה, תמונה בה מצולמת הונדה לג'נד הנוסעת במהירות של 213 קמ"ש.

למכמונת המולטנובה היו כמה יתרונות ברורים שהפכו אותה לקטלנית במיוחד. העובדה שהיא מבוססת על רדאר דיגיטלי מתקדם הפועל בהספק נמוך ביותר של כ- 0.5 מילי ואט ובתדר של 34.3 גיגה הרץ, הקשה מאוד על גילויה, גם על ידי הגלאים החדשים ביותר. גם אם הגלאי היה מזהה אותה (כמו למשל בכתבה הזו), היינו לרוב מקבלים את האינדיקציה רק כשנהיה קרובים מאוד למכמונת ולעיתים מאוחר מדי מכדי לבלום ביעילות.

דוגמה לסרטון שצולם בחו"ל:

המשך…

חלק גדול מאיתנו עושה שימוש במצלמות אקסטרים המותקנות במקומות שונים על האופנוע או הקסדה. הגיוני, לא? מצלמות כאלה משמשות אותנו ביום יום בעיקר כדי לתעד את הרכיבה שלנו במידה והנורא מכל יקרה. חלקנו משתמשים בהן גם כדי לייצר קליפים של הרכיבה שלנו במקומות מגניבים. אבל יש כמובן גם כאלה שמשתמשים במצלמות כדי לצלם את עצמם בפוזות רכיבה כאלה ואחרות.

לפעמים זה עלול לחזור אליהם בבומרנג. צפו בסרטון הזה למשל:

הסרטון שצולם באפריל 2014 שימש את המשטרה המקומית של הארטפורדשייר בבריטניה על מנת להרשיע מספר רב של רוכבים, וזאת על סמך העדויות המצולמות באמצעות מצלמות גו-פרו שהורכבו על אחד האופנועים (R6) – אחת קדימה ואחת אחורה. אחרי שהחרימה את 2 כרטיסי ה- SD של המצלמות, הצליחה המשטרה לחשב את המהירויות של הרוכבים באמצעות בדיקת ה- frame rate של הוידאו, וגילתה שמדובר במהירויות המגיעות לכ- 235 קמ"ש. ולא רק זאת, אלא שהסרטים תיעדו ביצוע פעולות אסורות נוספות כמו הרמות גלגל (ווילי), עקיפה על השוליים, עקיפה בין רכבים, ועוד.

כשהרוכבים הבינו שהמשטרה נמצאת בעקבותיהם, הבחור שעל האופנוע שלו הותקנו המצלמות השליך אותן לתוך תעלה בצד הדרך (בסוף הסרטון). השוטרים, מן הסתם, הצליחו למצוא אותן, ומשם הפיקו את העדויות. גם השלכת המצלמות עצמן מופיעה בוידאו המרשיע.

במהלך משפט שהתנהל לאחר מכן הצליחה המשטרה להרשיע לא רק את הרוכבים – כולם איבדו את רישיונם ויצטרכו לעבור טסט מחדש, וגם לשלם קנס של 500 ליש"ט (כ- 2500 ש"ח), אלא גם את נהג המרצדס הכסופה המופיע לקראת סוף הוידאו, שחטף שלילה של שנה וקנס הזוי בסך 2700 ליש"ט (כ- 13,500 ש"ח) על עקיפה מסוכנת בתוך הנתיב של הרוכבים, וסיכון חיי אדם…

זה לא נגמר כאן. רוכב בן 60 בשם רוברט האמונד נעצר ע"י שני שוטרים ממשטרת סאסקס שהחרימו את אופנוע ההונדה פיירבלייד שלו, וכן את כרטיס ה- SD של המצלמה שלו שהכיל כ- 150 קליפים מרשיעים, מהם ניתן לקבוע כי הרוכב חצה פסי הפרדה לבנים, רכב במהירויות של כ- 177 קמ"ש באזור בו המהירות המותרת היא 30 מייל לשעה (כ- 48 קמ"ש), עקף רכבים במהירויות של כ- 225 קמ"ש, והגיע למהירות מירבית של כ- 244 קמ"ש. האיש הושלך כלאחר כבוד לתא הכלא של הוד מעלתה לתקופה של לא פחות משנתיים.

בישראל, בנתיים, ידוע לי על מספר יחסית קטן של מקרים בהם המשטרה עשתה שימוש בוידאו (ומידע נוסף) שצולם ע"י רוכבים או נהגים על מנת להביא להרשעתם בעבירות תנועה כאלה ואחרות. אך אין זה מן הנמנע כי ככל שמצלמות רכב ואופנוע רבות יותר יכנסו לשימוש, כך ירצו השוטרים לשים ידם על החומרים המצולמים על מנת להשתמש בהם כחומר מרשיע כנגד הנהגים או הרוכבים.

רוצים טיפ? ראשית – נהגו ורכבו כחוק. שנית – השתמשו במצלמות כדי לתעד את הרכיבה או הנהיגה החוקית שלכם, השתמשו בהן כדי להוכיח את חפותכם במקרה וקרתה תאונה חלילה, או שמא נתקלתם בשוטר חם מזג שמאשים אתכם בעבירה שאותה לא ביצעתם (ולא חסרות דוגמאות רבות למקרים כאלה ברשת). לכן, בטלו את פיצ'ר ה- GPS במצלמה שלכם. אתם לא באמת צריכים את המהירות כנתון נוסף על הצג.

אבי נוסבאום ושי שטרן בקטע לא רע בכלל עם כמה שאלות שהתשובה להן עשוייה להפתיע אתכם:

האם מצלמות המהירות בכלל רלוונטיות? האם המדינה בעצם מרוויחה מתאונות הדרכים?

צפו. שווה.

היום דווח לי על ידי מספר רוכבים שעלו צפונה כדי לרכוב על כבישי הצפון כי המשטרה היתה ערוכה בכוחות מתוגברים על אותם כבישים – ספציפית מדובר על כביש הצפון (899) וכן הכביש המחבר בין הישובים אלקוש לבירנית (8944).

המשטרה שהתכוננה לבואם של הרוכבים, הציבה מספר ניידות וכן מספר אופנועים מהיחידה הארצית, שהמתינו באזורים אלה לאופנועים, ועצרה כל אחד ואחד מהם לביקורת ובדיקת רישיונות. במקביל, ניידות ואופנועים היו עסוקים בתנועה לאורכם של הצירים ובהגברת הנוכחות המשטרתית.

במקביל, חילקו השוטרים במקום עלון הסברה לרוכבים:

יש לציין כי לאחרונה הגביר משרד התחבורה את מאמצי המיגון של כבישים רבים ברחבי הארץ – ביניהם גם קטעים באזור נס-הרים, צובא, אשתאול, צור הדסה, וכן באזור הצפון בכבישים שצויינו לעיל. בכל הקטעים הללו מוצבים מיגונים סופגי אנרגיה בחלקם התחתון של מעקות ההגנה, אותם מעקות קטלניים שפוגעים קשות ברוכבים שמחליקים מסיבה זו או אחרת, ומוטחים בעצמה רבה בחלקם התחתון באזור של עמודי התמך של המעקות.

דו"ח מבקר המדינה שפורסם לאחרונה בנוגע להתנהלות המשטרה בכל נושא תפעול מערך מצלמות המהירות האלקטרוניות (המכונה "פרוייקט א-3") חושף מחדלים מקיר לקיר, ומציג את הפרוייקט כולו – שהיה עד לא מזמן גאוותו של המשרד לבטחון פנים ומשרד התחבורה – כפרוייקט כושל המנוהל בצורה המעוררת שאלות נוקבות, למרות שהושקעו בו עד כה כ- 100 מיליון ש"ח, ועוד מיליונים רבים שהוצאו בשנה הנוכחית לטובת הרחבתו בעוד 40 מצלמות.

מבקר המדינה בדק את התנהלות המשטרה בנושא זה בתקופה שבין יוני 2014 ופברואר 2015, ובממצאיו הוא מתייחס למספר כשלים בפרוייקט, ביניהם ניתן למנות את הדרך שבה מטופלים דו"חות מהירות שאמורים היו להיות מונפקים לרכבי משטרה ושוטרים, כיול המצלמות לרף המהירות שממנו והלאה מופקים דו"חות, הסחבת והכישלון של מערכת המשפט בטיפול בעשרות אלפי דו"חות שמופקים מדי שנה, ועוד.

הדרך שבה עובדות המצלמות היום היא באמצעות שילוב של מערכת אוטומטית – המצלמות עצמן והחיישנים הקובעים האם העבירה בוצעה (אור אדום ו/או מהירות), ומערכת ידנית – קבוצת שוטרים המוצבים במשרדי היחידה בהר חוצבים בירושלים. כאשר רכב עובר על פני מצלמה ומבצע את העבירה, החיישנים של המצלמות קולטים את העבירה, וכך המצלמה עצמה מצלמת תמונה/ות המתעדת/ות את העבירה. תמונות אלה מצטברות במהלך היום בתוך הזיכרון הפנימי של המצלמה, והשוטרים מתחברים אל המצלמות ומושכים את התמונות מהדיסק שלהן באמצעות רשת מאובטחת מעל קווים סלולריים (לכן קיימת אנטנה סלולרית קטנה ב"גג" של כל מצלמת מהירות/רמזור).

בעוד שהמצלמות עצמן מתעדות את העבירה, החוק במדינת ישראל קובע ששוטר בשר ודם חייב לצפות בתיעוד העבירה (קובץ התמונות), ולהנפיק דו"ח מהירות או אור אדום המתבסס על אותן תמונות. אלא שכאן נכנס לתמונה האלמנט האנושי, בשלב זה, השוטר אשר מבצע שאילתא לבירור פרטי מספר הרישוי של הרכב המופיע בתמונה, ובודק האם מדובר ברכב אזרחי פשוט – עליו יש כמובן הנחיה לתת דו"ח בהתאם לחומרת העבירה, או האם מדובר בניידת משטרה או רכב משטרתי אחר (לא רק משטרה – גם שב"ס). ברגע זה, כך לפי המבקר, במקום להוציא את הדו"ח כפי שהיה עושה לעשרות אלפי אזרחים אחרים, מחליט השוטר של יחידה א-3 לוותר לאותו שוטר, להשמיט את הדו"ח שהיה צריך להיות מונפק, והתמונה אשר מתעדת בבירור את ביצוע העבירה – עוברת לסל המיחזור. גם אם ירצה השוטר להנפיק דו"ח לעמיתו, הרי שהשוטר שאמור לקבל את הדו"ח יכתוב חיש קל מזכר בכתב יד ובו יציין כי היה במהלכה של נסיעה בתפקיד לאיזה אירוע בידיוני, יצרף אותו לדו"ח, ויחזיר אותו בדואר פנימי. הדו"ח, כך מסתבר, יבוטל במהרה.

דימיוני? תחשבו שוב:

מבקר המדינה בדוח מיוחד על מצלמות המהירות: שלושה קציני משטרה בכירים שיקרו תנ"צ יהודה דהן, תנ"צ יזהר פלד ונצ"מ תומר בדש מסרו הסברים שקריים למהירות מופרזת בה נסעו | משטרת לואי דה – פינס המשך…

במסגרת ההתכתשות על נקודות זכות והון פוליטי בין המשטרה לבין שר התחבורה, בה צד אחד מפרסם הודעה שנוגדת את דברי הצד השני, ולפעמים גם את הדברים שלו עצמו.

להלן תקציר השתלשלות הדברים עד כה (26.08.15):

יום רביעי 19.8.15 – בשעות הבוקר אני מתראיין ביחד עם פרופסור דוד מהלאל מהיחידה להנדסת תחבורה וגיאו-אינפורמציה של הטכניון ב- YNET, ושנינו קוראים לשר התחבורה ולמשטרה לאפשר רכיבה לדו"ג על נת"צ. הטיעונים, בין היתר, הם הגברת הבטיחות של הרוכבים שלא יצטרכו להשתחל בין רכבים, אי הפרעה לתחבורה ציבורית, ובסך הכל הפחתת גודש התנועה לרכבים הפרטיים.

יש לציין לטובת הדיוק ההיסטורי כי פניות חוזרות ונשנות בעניין התבצעו גם מצד מועדון האופנוענים הישראלי, שמבקש זה שנים ממשרד התחבורה לאפשר גם לרוכבי הדו-גלגלי לנסוע בנת"צים.

המשך…

מכיוון שעם השנים הדור הולך ומתחדש ותמיד יש כאלה שלא מכירים את הדברים, אני מביא את הדברים שכתב אליקו, יו"ר מועדון האופנועים הישראלי, בעריכה קלה:

הסברים: על פי חוקי התנועה אסור לכל כלי רכב לנוע בשול הימני.

דינו של השול השמאלי אינו זהה לזה של השול הימני! אחת ולתמיד ושיהיה ברור לכולם: השול השמאלי הוא בעצם קו הפרדה לבן רצוף, והוא אינו שול. לאחרונה צובעים שני קווים לבנים צמודים כדי להדגיש למי שיש בעיית ראיה או הבנה.

יחד עם זאת, ומתוך הבנה שזיגוג בין נתיבי נסיעה מסוכן יותר לרוכבי הדו גלגלי, לפני מספר שנים קיבלה משטרת ישראל החלטה אסטרטגית לא לאכוף את החוק לגבי רכיבה על שול ימין (וימין בלבד) הזה במקרים מסויימים: פקק/גודש תנועה ואך ורק בתנאי שהרכיבה בשול הימני תהיה איטית עד כדי שתאפשר עצירה פתאומית במקרה ויש רכב עומד על השול או רכב סוטה לשול.

תזכורת נוספת:

המשך הסטטוס-קוו בנוגע להיתר לרוכבי דו-גלגלי לרכוב בשולי הכביש בזמן עומס

תזכורת לרוכבים על השוליים – טיפים

שימו לב, ההבנות הללו אינן מתירות לכם לנוע בשול בשעה שאין גודש תנועה על הכביש, ואינן מתירות לכם לנוע על השול (כשיש וכשאין גודש תנועה) במהירות גבוהה! בכל מקרה ההמלצה היא לא לעבור מהירות של 50 קמ"ש, והכי חשוב לזכור לא לחצות את איי התנועה המקווקוים (הזברות, תמרור ד-14). כשהשול הימני נגמר חוזרים לנתיב התנועה הרגיל, ורק לאחר שמסתיים אי התנועה המסומן על הכביש חוזרים לשול.

המשך…

בסטטיסטיקה שפורסמה אודות מספרי תאונות הדרכים הקטלניות במדינת ויקטוריה באוסטרליה עולה כי בשנה שעברה היתה עלייה של 2.5% בכמות ההרוגים על כבישי המדינה – 249 הרוגים – לעומת שנת 2013. זאת למרות המספר העצום של מצלמות מהירות הפרוסות על כבישי המדינה, והעובדה כי מספר המצלמות עולה גם הוא באופן קבוע בעשר השנים האחרונות.

במחקר שנפרס על פני 8 שנים עולה כי כמות האנשים שאושפזו בבתי חולים כתוצאה מתאונות דרכים רק הולכת וגדלה, וההנחה היא שהמצלמות, למרות שהן אוכפות את המהירות המותרת, רק מגבירות את הסיכון בזכות העובדה שהן מעודדות הרגלי נהיגה לא נכונים כמו בלימה לפני מצלמה, סטיה פתאומית מנתיב ועוד.

המחקר גם מחבר תג כספי לתאונות אלה – קרוב ל- 9 מיליארד דולר, על תקופה של כ- 11 שנים. מצד שני, המצלמות הפכו למעין סם כסף עבור הממשלה המקומית שהכניסה כ- 300 מיליון דולר רק בשנת 2013 מדו"חות מהירות שהופקו על ידי המצלמות. כסף שמגיע למדינה בצורת תשלום דו"חות, אבל מצידה היא למעשה הופכת לתלוייה בהכנסות אלה, מה שכמובן לא מעודד אותה להסיר את המצלמות.

ואצלנו? אצלנו העסקים כרגיל, ממשלות היהודים חושבות שהן יודעות יותר מהגויים, ולכן עד שאצלנו יפנימו את הסכנה הטמונה במצלמות האכיפה האוטומטית יעברו עוד לא מעט שנים ולא מעט נפגעים ישירים ועקיפים.

מקור:

Are speed cameras killing us? The stats say yes

מחקר שפורסם לאחרונה מעלה נקודה שהיתה ידועה למתנגדים להצבת מצלמות המהירות ורק לאחרונה קיבלה אישוש מדעי חשוב. המחקר שהוזמן על ידי עתון "שיקגו טריביון" שבוצע לאחרונה במדינת אילינוי בארה"ב חשף כי מצלמות רמזור מגדילות באופן ניכר את שיעור תאונות הדרכים מסוג חזית-אחור, ואינן מניבות שום דבר אחר מלבד העשרת קופת המדינה. המחקר נערך באחת המדינות בהן היקף המצלמות בצמתים הוא הגבוה ביותר בארה"ב, וספציפית בעיר שיקאגו שבה ראש העיר הכריז לאחרונה כי מטרתו היא לרשת את כל הצמתים בעיר במצלמות כאלה.

החוקרים בדקו בסוג התאונה ובנסיבותיה וגילו תופעה מדאיגה: לפי המחקר, המצלמות הותקנו בצמתים בהם שיעור התאונות היה בין כה נמוך, ולכן תרומתן להפחתת תאונות הדרכים לא רק שהייתה אפסית, אלא להיפך. המצאותן של המצלמות בצמתים גורמת לנהגים לתסמינים של "טראומה וחרדה" (מה שאני כיניתי "דילמת האיש המת"), מה שמוביל לזינוק של 22% בתאונות חזית-אחור שהסתיימו בפציעות בדרגות חומרה שונות.

העלייה במספר התאונות ניתן להסבר במידה רבה על ידי אותה התנהגות המאפיינת את הנהגים בגישה לצמתים. בעוד שבצומת בה אין מצלמה ברור לנהג שיש לו מידה מסויימת של גמישות בעת חציית הצומת, הרי שבצומת מרושת עם מצלמה אחת או יותר, הנהגים שמבחינים במצלמה בולמים בעוצמה רבה יותר, מה שפוגם בתכנון הנהיגה של הנהג שנוסע מאחוריה – שנכנס במכונית שלפיו.

מצלמות רמזור גורמות לתאונות ואינן יעילות מבחינה בטיחותית – וואלה! רכב

מחקר בארה"ב: מצלמות רמזור דווקא מגדילות את תאונות הדרכים – גלובל – TheMarker

לפי נתוני המחקר, בשיקגו מוצבות 350 מצלמות בצמתים שהניבו עד כה הכנסה של חצי מיליארד דולר מאז שנת 2002. כל דו"ח המופק מהמצלמה בארה"ב גובה מכל נהג כ-100 דולרים.

ומה בישראל?

בישראל העסקים כרגיל, ולמרות ביקורת הולכת וגוברת (כולל מצד עמותת "אור ירוק" ואחרים, כולל אלה שתכננו במקור את הפרוייקט) הוצבו עד לרגע כתיבת שורות אלה כ- 160 עמדות למצלמות מהירות ואור אדום, כשמתוכן כ- 2/3 הן מבצעיות והשאר הן עמדות דמה (תוכלו לקרוא עוד על מצלמות המהירות והמיקומים שלהן כאן באתר). עד כה, בשנתיים של פעילות, הכניסו המצלמות כ- 150 מיליון שקלים לקופת המדינה כתוצאה מתשלומי מדו"חות מהירות (הרוב המכריע) ואור אדום שהופקו מהמצלמות. מדובר על כ- 200,000 דו"חות בעלות של כ- 600 שקלים בממוצע לדו"ח.

בישראל המצלמות מתעדות גם עבירות מהירות ולא רק את המעבר של הצומת באור אדום. ברגע שהנהג מודע לכך, אסרטרטגיית הנהיגה שלו משתנה מהותית. כעת, גם אם הוא חושב שהוא יכול לעבור את הצומת בבטחה באור ירוק, הוא עדיין יבלום, ולעיתים בעצמה, מכיוון שהוא חושש להילכד ע"י מצלמת המהירות. לכן אין זה מפתיע שנתונים שפורסמו לאחרונה מצביעים על כך שבישראל כמות התאונות דווקא עולה, למרות הצבתן של כל אותן מאות מצלמות.

מחדל: המדינה התעלמה מדו"ח מצלמות הרמזור, מספר התאונות עלה –  YNET רכב

נתונים מטרידים: עוד מצלמות בכבישים, כפליים הרוגים – YNET רכב

אכיפה לא עובדת. זינוק קיצוני בדו"חות, עליה חדה בהרוגים – YNET רכב

מצלמות אכיפה מעלות את מספר התאונות – YNET רכב

אל תתנו למציאות להפריע לכם להמשיך לגבות כספים מהציבור.

כבר כתבתי כאן לא מזמן על הצד החיובי היחיד שנובע כתוצאה מפירוק הממשלה, וכעת מגזין גלובס מדווח על נקודת אור נוספת:

מכה למשטרה: מה קרה ל-120 מצלמות מהירות חדשות? – TV גלובס

נניח שאת הממשלה החדשה, כשתקום, תרכיב מפלגה אחרת. נניח שגם אם הליכוד יזכה להרכיב אותה, שר התחבורה הנוכחי ביחד עם סגניתו גב' צ. חוטובלי יאיישו תפקיד אחר. נניח שבישראל, כמו בישראל, יד אחת לא יודעת מה היד השניה עושה (הרי רואים זאת בבירור בכל התנהלות הממשלות לאורך השנים). אם כן, יש סיכוי לא רע ששר התחבורה החדש יפגע בכל הפרוייקטים שקודמו לתפקיד החל בהם, וזאת במסגרת עריפת הראשים המקובלת בעת כניסת שר חדש ממפלגה אחרת לתפקיד.

ימים יגידו.

אודי עציון פרסם כתבה בידיעות אחרונות המתארת התרחשות חלמאית נוספת של משטרת ישראל בכל הקשור לאכיפת המהירות על כבישי ישראל.

לפי הכתבה, מסתבר שמצלמת הגאטסו הנמצאת על כביש 65 מדרום למגידו לכיוון דרום כויילה כך שתצלם כל רכב שחולף על פניה במהירות הגבוהה מ- 60 קמ"ש. מאות נהגים קיבלו דו"חות מהירות הנעים בין מאות לאלף שקלים, מאות נהגים שצברו נקודות לרעתם ויש להניח שלחלקם גם נשלל הרישיון כתוצאה מכך.

אלא מה, מסתבר שהמהירות באותו קטע כביש היא דווקא 80 קמ"ש. אמנם יש תמרור המגביל את המהירות ל- 60, אבל הוא מוצב צפונית לצומת מגידו, וכיוון שצומת מבטל תמרור מסתבר שהמהירות מיד לאחר הצומת חוזרת להיות 80 קמ"ש.

המשטרה, בתגובה, ביטלה מיד את כל הדו"חות שניתנו מאותה מצלמה, והודיעה שתחזיר לנהגים את סכום הקנסות ששולם. גם הנקודות שצברו יבוטלו, אם כי אף אחד לא יחזיר לנהגים את הכספים שביזבזו על שכר טרחת עורכי הדין שלהם ועל זמנם שבוזבז לריק. יתרה מזאת, חלק מהנהגים קיבל שלילה בפועל או שלילה על תנאי כתוצאה מהדו"ח המוטעה, וכתוצאה משלילה זו נאלצו לשלם מחיר אישי כבד בדוגמת תעריפי ביטוח מוגדלים, ואף אובדן הכנסה (לאנשים שמתפרנסים מנהיגה ברכב ציבורי למשל).

אודי עציון כתב על כך בעמוד הפייסבוק שלו:

אפשר לנצח את מצלמות המהירות. המשטרה נאלצה לבטל מאות דוחות מהירות שהנפיקה מצלמה בצפון ואף להחזיר כסף לנהגים. במשטרה מתגאים שהצליחו למנוע תביעה ייצוגית בנושא, אף מילה על הכסף שנהגים נאלצו לשלם לעורכי דין, על הריצות ועל עוגמת הנפש. מישהו עוד חושב מדובר פה במלחמה בתאונות?

ומה היתה תגובת המשטרה? הם האשימו את ה"תמרור השגוי שהוצב בכביש שיצר את הסתירה בין המהירות המותרת למהירות האכיפה".

חלמאות כבר אמרנו?

נקווה שהאנשים שנפגעו כתוצאה מהתנהגות זו של המשטרה יתבעו את המדינה במלוא העצמה. הגיע הזמן שמישהו שם ישלם מחיר על כך.

מבלי להכנס לפרשנויות פוליטיות אודות אחריותם הגובלת בפלילים של אלה שמחזיקים באשכים את אזרחי המדינה בעודם משחקים במשחקי אגו שעולים למדינה ולכולנו לא רק מיליוני שקלים רבים בצורת תקציבי בחירות למשפחות ההון המתפרנסות מכך, אלא בהפסדים עצומים לכלכלה כתוצאה מאי אישור תקציב המדינה ומנזקים שלא ישוערו כתוצאה מאי העברת חוקים ואי ביצוע חוקים שכבר הועברו – יש לפירוק הממשלה הנוכחית לפחות פן אחד חיובי פוטנציאלי.

גברת ציפי חוטובלי המובילה באופן עצמאי כמעט את אקט החקיקה הדרקוני עליו דיווחתי כאן בעבר, עשויה, אם הכל יתנהל כשורה, להפסיק לשרת כסגנית שר התחבורה.

אם אתם לא מכירים את הסיפור, או אם אתם סתם צריכים תזכורת, הרי היא לפניכם:

במשרד התחבורה מכשירים את הקרקע לקראת מתן דו"חות מהירות המבוססים על מדידת זמן בין שתי נקודות

אושר בקריאה ראשונה החוק שמאפשר לשוטר לשלול רישיון לאדם גם אם כלל לא ראה את העבירה מתבצעת לנגד עיניו

היכונו לביאת הצינור – הנה זה כאן

וזאת ציפי, במידה ושכחתם:

הבטחתי לעקוב אחרי התקדמות החקיקה בנושא זה, ולכן אני שמח לבשר שסוף סוף עושה רושם שההתנגדות לאקט החקיקה הזה של גברת צ. חוטובלי צובר תאוצה, ויותר ויותר מומחים משלל תחומים משפטיים ותחבורתיים מרימים את קולם בדיוני ועדת הכלכלה בכנסת הדנה בתיקון לחוק: היועצת המשפטית של ועדת הכלכלה, יו"ר ועדת התעבורה בלשכת עורכי הדין, נציג הסנגוריה הציבורית, וכן נציגי עמותות בטיחות. כולם כאחד עמדו על כך שהמאבק בתאונות דרכים אינו יכול להצדיק פגיעה בזכויות יסוד, כפי שהם מוצעות על ידי סגנית השר.

למרות שחלק מהדוברים היה עדין בדבריו (בכל זאת, לא כולם יכולים להביע את דעתם על התיקון לחוק, כפי שהיא נשמעת במסדרונות הכנסת ו-אוף דה רקורד), כל הדוברים היו אחידים בהתנגדותם בעיקר לשני סעיפים ספציפיים בהצעת החוק: האחד – כל נהג שיואשם בביצוע עבירת תנועה ויבקש להישפט, יידרש להפקיד מראש בקופת בית המשפט סכום שישמש כדמי ערבון, בגובה הקנס שנקבע לעבירה. השני – נהג שיחשוב שהדו"ח שניתן לא לא מוצדק ויבקש להישפט אך יורשע, בית המשפט יחויב להטיל עליו לא פחות מקנס כפול מזה שנקבע לעבירה.

נמשיך לעדכן.

"היכונו לביאת הצינור" היה ביטוי שהשתמשתי בו בעבר כדי לתאר את המהלך שבו המדינה (באמצעות המשרד לבטחון פנים והמשטרה) הולכת "להכניס" צינור לאזרחיה. לנו.

היום בו הצינור הולך להיות מוכנס מתקרב במהירות. ועדת הכלכלה של הכנסת אמורה להתחיל את מושב החורף עם דיון באחד מהתיקונים האגרסיביים ביותר של תקנות התעבורה שנראו אי פעם בישראל אותם מקדמת ח"כ ציפי חוטובלי, סגנית שר התחבורה.

במסגרת אותם שינויים בחוק תורחב משמעותית סמכות האכיפה והענישה המיידית של שוטרי תנועה, יוחמרו עונשי השלילה על שורה ארוכה של עבירות תנועה, יוגבלו זכויות הערעור של הנהגים ויצומצם שיקול הדעת המקל של שופטי התעבורה.

לאחר השינוי בחוק יוכל שוטר לשלול את רישיונם של נהגים שלילה מנהלית של עד 90 יום – עוד לפני המשפט – גם אם לא ראו את העבירה בעצמם. כל מה שצריך הוא חשד סביר להניח כי נהג ביצע עבירה.

משטרת התנועה תקבל יכולת לשלול רשיון בקלות יתרה – וואלה! רכב

כבר דיווחתי על הצעת החוק הזו בעבר כאן והבטחתי לעקוב אחר התקדמותה במסדרונות הכנסת:

במשרד התחבורה מכשירים את הקרקע לקראת מתן דו"חות מהירות המבוססים על מדידת זמן בין שתי נקודות

וגם כאן:

אושר בקריאה ראשונה החוק שמאפשר לשוטר לשלול רישיון לאדם גם אם כלל לא ראה את העבירה מתבצעת לנגד עיניו

ח"כ חוטובלי מכחישה כמובן, אבל אנחנו יודעים שהסיבה האמיתית לשינוי הקיצוי בחוק היא, בין היתר, הכנת הקרקע לקראת מערכות מדידת מהירות ממוצעת באמצעות מערכת הגאטסו. כך שוטר (זה שיושב בהר חוצבים) יוכל לשלול רישיון לנהג שבכלל לא נצפה עובר עבירה.

המשך…

לאחרונה אנחנו קוראים לא מעט על הפאשלות שעושה המשטרה בראשותו של המפכ"ל יוחנן דנינו. כמובן שהם, מצידם, משתדלים להראות שהעסקים כרגיל, ושבעצם מצבנו טוב יותר מאי פעם. אני סקפטי, ולכן החלטתי להתייחס ספציפית לדברים הנוגעים בנושא מצלמות המהירות של פרוייקט א-3.

הנה לפניכם 4 שקרים שהמשטרה מפרסמת:

1. משה אדרי, ראש אגף התנועה במשטרת ישראל, טוען באוקטובר 2013 במסגרת דיון מיוחד בנושא מצלמות המהירות שהתקיים בחסות עמותת אור ירוק כי במקטעים בהם הוצבו מצלמות המהירות נרשמה ירידה של 26% בתאונות הדרכים. כך גם נכתב בעמוד הפייסבוק של המשטרה.

שקר.

האמת היא שמשטרת ישראל בחרה ביודעין להציב את רובן המכריע של המצלמות מלכתחילה לא במקומות שמועדים לתאונות, אלא בכבישים בין עירוניים, סלולים ומוארים היטב. בדיוק אותם כבישים שבהם הנהגים אוהבים לנסוע מהר. ולמה היא עשתה זאת? התשובה ברורה לכל אדם שעיניים בראשו – כבישים מהירים מהווים כר פורה מצויין לגביית כספים מהציבור, שהרי לו היו מציבים את המצלמות בכבישים מסוכנים באמת, שם אחוז הנהגים הנוסעים במהירות קטן משמעותית, ולכן גם ההכנסות מהמצלמות יהיה קטן באופן משמעותי.

האמת היא, על פי הלמ"ס, שבמהלך שנת 2013 אירעו 281 תאונות דרכים קטלניות, עלייה של 11% ביחס למספר התאונות הקטלניות שאירעו בשנת 2012.

אם נסתכל על מידע עדכני יותר, לפי נתוני המשטרה עצמה שפורסמו באוקטובר 2014, חלה עלייה של 13% במספר התאונות הקטלניות בכבישים מהירים – בדיוק אותם כבישים שבהם המשטרה אוהבת כל כך להציב את מצלמות המהירות.

המשך…