את קווין קודי כבר פגשנו פה בעבר בסרטון טיפים אודות עמידה נכונה על אופנועי אדוונצ'ר, טיפים אודות פניה נכונה באמצעות הרגליים על אופנועי אדוונצ'ר, וכן טיפים לבלימה נכונה על אופנועי אדוונצ'ר. קודי הוא שלוש פעמים אלוף באחה 1000, פעמיים אלוף באחה 500, ומחזיק באי אילו עוד תארים ונצחונות.
הפעם, הסרטון מתמקד בטכניקה המתאימה לסיבוב האופנוע כשהוא נמצא בעמידה, באמצע עלייה תלולה.
העובדה שיותר ויותר כלי רכב חשמליים נעים על כבישי העולם (לא אצלנו, תרגעו, אנחנו עדיין צריכים להסתדר עם אותו שר תחבורה) היא לא מעורערת. היתרונות של כלי רכב חשמליים אל מול מנועי בנזין/דיזל בתחום התאוצה וניהול הספק המנוע ברורים, אך יחד עם זאת נקודת הכשל העיקרית שלהם הוא טווח הרכיבה המצומצם יחסית, זמן הטעינה הארוך יחסית, והמחיר הגבוה (לא יחסית).
במסגרת אירוע "חשמלי" המכונה REFUEL המתקיים אחת לשנה במסלול לגונה סקה בקליפורניה, היה מי שהחליט לבדוק מי באמת מהיר יותר: המכונית החשמלית הטובה ביותר שאדם מן הישוב יכול לרכוש לעצמו (שוב, לא בישראל, לצערי) או אופנוע חשמלי מגניב?
שליטת המכוניות החשמליות היא ללא ספק חברת טסלה, והרכב המוביל שלה – דגם S – עושה חיל ברחבי העולם. המכונית שברה, תרתי משמע, את מבדקי הבטיחות עם הציון הכי גבוה שאי פעם הושג על ידי כל כלי רכב, יש לה טווח נסיעה של כ- 400 ק"מ, היא מתגאה בתאוצה מטורפת הקרובה לזו של מכוניות על (Ludicrous Mode), היא מדהימה מבחינה חיצונית ופנימית, מספקת תא מטען מקדימה וגם מאחורה, נוחה מאוד, והטעינה שלה יחסית פשוטה מה שהופך אותה לאפשרית עבור נהגים במדינות רבות בעולם.
מולה הוצב אופנוע חשמלי – ה- Brammo Empulse (החברה עצמה נרכשה לאחרונה על ידי חברת פולאריס האמריקאית, והחל מאמצע 2015 הוא למעשה נמכר תחת המותג Victory). האופנוע לא מוגדר כאופנוע סופר ספורט, אלא יותר כ- קרוזר עם מנוע חשמלי בהספק של 10.4 kWh.
על האופנוע מתיישב אריק בוסטרום, אלוף AMA אמריקאי, ובאמצעות סרטון במסך מפוצל נוכל לחוות את הרכיבה/נהיגה בלגונה סקה, כולל ההתמודדות עם ה- Cork Screw המפורסם.
אגב, שיא המסלול נקבע בשנת 2012 והוא עומד על 1:32.046 (בקטגוריית אבי-טיפוס באמצעות רכב הנקרא WX-11). השיא של מכונית טסלה S עומד על 1:51.832. לעומתם, שיא המסלול לאופנועים עומד על 1:40.269, גם הוא על אותו אופנוע כמו זה המצולם בסרטון.
אתם יודעים, מצלמות מהירות, רובנו לא אוהבים אותן. האתר הזה מוקדש לפחות ב- 50% ממנו לסיקור התקנות מצלמות המהירות בישראל וללוחמה (חוקית יש לומר) באכיפת המהירות.
אבל יש אנשים שמשתמשים במצלמות המהירות למטרות אחרות לגמרי. אני לא יכול לחכות לראות את התמונות שהופקו מהמצלמה הזו:
אגב, רמי גילארד השתעשע עם מצלמות מהירות בעבר, ולמי שלא ראה, מדובר באחד הסרטונים המצחיקים ביותר בנושא.
היצרן הבווארי מאותת על כוונותיו להיכנס לשוק ההולך ומתחמם של אופנועים חשמליים באמצעות סופרבייק חדש המכונה eRR. האופנוע נבנה בשיתוף עם האוניברסיטה הטכנית של מינכן, מבוסס על שלדה ומכלולים של S1000RR (כולל החלל הריק במקום שבו היה מותקן האגזוז באופנוע המקורי), ומכיל חלקי קרבון רבים.
ההחלטה של במוו להיכנס לתחום האופנועים החשמליים הגיוני למדי בהתחשב בעובדה שרכבים אחרים מתוצרת החברה – מכונית העל שלהם, ה- i8 וגם ה- i3 הקטנה עושים חיל (בעיקר בצפון אמריקה). במקביל, רוחות של חשמל מנשבות בקצב הולך וגובר מצידם של יצרנים אחרים, ומן הסתם במוו לא תרצה לפגר בתחום זה.
היתרון של מנועים חשמליים באופנועים הוא ברור – היכולת להגיע להספק מקסימלי מיד עם פתיחת המצערת, ולא באופן איטי והדרגתי כמו במנועי בנזין, משוכללים ככל שיהיו. מצד שני, טווח נסיעה/רכיבה יחסית קצר אל מול זמן טעינה יחסית ארוך הוא חסרון משמעותי שבנתיים אף יצרן אופנועים לא הצליח להתמודד איתו בהצלחה. באופנוע מונע בנזין – גם אם הטווח שלו קצר יחסית בגלל מיכל דלק קטן, ניתן לעצור בכל תחנת דלק ותוך מספר דקות מצומצם מאוד ניתן להשלים תהליך של מילוי מיכל הדלק ותשלום בקופה, מה שבנתיים מתברר כתהליך מסורבל וארוך הרבה יותר באופנועים המונעים באמצעות חשמל.
במוו לא שיחררה הרבה מידע טכני על האופנוע, ולכן בשלב הזה נסתפק בתמונות.
יש שיר כזה.
רוב הרוכבים יענו "נרטבים".
אבל חבורת הרוכבים הרוסים הקשוחים האלה היא לא "רוב הרוכבים", וכשהם נתקלים, לגמרי במקרה, בחתיכת נהר שוצף וגועש במהלך הטיול שלהם, הם לא מוטרדים ממנו במיוחד.
זה אולי בגלל שהם רוכבים על אופנועים מתוצרת "IMZ Ural", אופנועים רוסיים המבוססים במידה רבה על טכנולוגיה ומכלולים שנלקחו מאופנועים גרמניים מתוצרת BMW מדגם R71 בתקופת תחילת מלחמת העולם השניה (אומרים שהסובייטים רכשו בהיחבא 5 אופנועים כאלה דרך דילר בשבדיה, פירקו אותם לגורמים, בנו תבניות יציקה לחלקים השונים, והציגו את התוצאה לסטאלין שהחליט על התחלת הייצור הסדרתי). למרות שכמו מותגים אחרים בעולם כמו הארלי דיווידסון ופורשה 911, גם הם משתכללים פה ושם, האופנועים הללו מיוצרים בעיר Irbit ברוסיה פחות או יותר על בסיס אותו קונספט מאז.
את קווין קודי כבר פגשנו פה בעבר בסרטון טיפים אודות עמידה נכונה על אופנועי אדוונצ'ר וכן טיפים אודות פניה נכונה באמצעות הרגליים על אופנועי אדוונצ'ר. קודי הוא שלוש פעמים אלוף באחה 1000, פעמיים אלוף באחה 500, ומחזיק באי אילו עוד תארים ונצחונות.
הפעם, הסרטון מתמקד בטכניקות בלימה נכונה, על דרכי עפר לא סלולות, של אופנועי אדוונצ'ר. הטכניקה המודגמת בסרטון דורשת תרגול, אבל אם מבצעים אותה בצורה נכונה, ניתן באמצעותה לגרום לאופנוע, גם אם הוא גדול וכבד, לעצור בתוך מרחק קצר למדי, תוך כדי נעילת שני הגלגלים, וללא איבוד שליטה על האופנוע.
המצלמה הוצבה בכביש 40 בצומת ירקון, לפני הגשר של כביש 5, ומכוונת דרומה לנוסעים לכיוון פתח-תקווה. המצלמה מוצבת על אי התנועה משמאל.
תודה לאביב על התמונה.
המפה:
כרגיל אסיים בתזכורת:
ראו הוזהרתם.
את קווין קודי כבר פגשנו פה בעבר בסרטון טיפים אודות עמידה נכונה על אופנועי אדוונצ'ר. הבחור לא פראייר, הוא שלוש פעמים אלוף באחה 1000, פעמיים אלוף באחה 500, ומחזיק באי אילו עוד תארים ונצחונות כולל תואר "רוקי של השנה" במירוץ פאריז דקאר של שנת 2011.
הפעם, הסרטון מתמקד בטכניקות פניה נכונה, על דרכי עפר לא סלולות, של אופנועי אדוונצ'ר. באמצעות שימוש בטכניקה נכונה ניתן לגרום לאופנוע, גם אם הוא גדול וכבד, לפנות בצורה יעילה תוך כדי מינימום מאמץ גופני ושמירה על יציבה נכונה על האופנוע.
המצלמה מוצבת על אי התנועה בצומת של כביש 44 עם הכניסה לבאר יעקב, ומכוונת לכיוון דרום, לנוסעים לכיוון רמלה.
המפה:
כרגיל אסיים בתזכורת:
ראו הוזהרתם.
ללא ספק, זוהי הקטגוריה החמה והאקטואלית ביותר בעולם האופנוענות, ובה מתרחשים הקרבות המרתקים ביותר בין היצרנים השונים. ככזו, רבים הרוכבים העולים על אופנועי אדוונצ'ר גדולים (ולעיתים גם מגושמים), ויוצאים לרכיבה הכוללת בתוכה גם קטעי עפר סלולים (ולעיתים מעבר לכך, הכל כתלות בגודל ה"חבילה" של הרוכב ובעומק הכיס שלו).
הרבה רוכבים מאמצים לעצמם טכניקת רכיבה שגוייה ביסודה בעת שהם עולים על שבילי עפר, קטעים בהם רצוי שהרוכב ירכב בעמידה על האופנוע. אך בעוד שעמידה בפוזיציה לא נכונה עלולה לעייף את הרוכב (רגליים, ידיים, צוואר) ברכיבה לאורך זמן, שימוש בטכניקה נכונה תאפשר לו להמשיך ברכיבה במשך שעות רבות ללא עייפות.
את הטיפים האלה אנחנו מקבלים באמצעות סרטון אותו מעביר קווין קודי (Quinn Cody), שלוש פעמים אלוף באחה 1000, פעמיים אלוף באחה 500, ומחזיק באי אילו עוד תארים ונצחונות כולל תואר "רוקי של השנה" במירוץ פאריז דקאר של שנת 2011.
מעניין, שווה צפייה.
האם אתם מהרוכבים שמשוכנעים שאתם חייבים להחזיק עליכם בכל עת כלי עבודה רב-גוני שיעזור לכם לטפל באותן בעיות קטנות (אבל מעצבנות) שכולנו נתקלים בהם מדי פעם? האם גם אתם מתקשים למצוא מקום לאותו אולר-רב-גוני (מה שמכונה Multi-Tool) כדוגמת האולרים של Leatherman ואחרים?
גם אני.
ולכן התלהבתי מאוד לגלות כלי עבודה חדש, בעצם תשובה כמעט אולטימטיבית, שיצרה חברת Leatherman – כלי המכונה Leatherman Tread. הכלי נראה כצמיד, או אם תרצו רצועה מתכתית של שעון (למעשה אפשר להרכיב שם שם שעון בדגם המכונה Leatherman TreadTM QM1).
הכלי הרב-תכליתי עשוי מפלדת אל-חלד העמידה בפני קורוזיה, כשכל חוליה (או לינק) ברצועה מהווה כלי עבודה בפני עצמו – שניים עד שלושה כלים שונים לכל חוליה – ובסך הכל עד 25 כלי עבודה שימושיים כדוגמת מברגים שונים, מפתחות אלן, פטישון לשבירת חירום של חלונות ועוד, וכל זאת מבלי לגזול מקום יקר בכיס המכנסיים או הז'קט, ויחד עם זאת המאפשר להם להיות עליך בכל עת.
כל חוליה מחוברת לחברתה באמצעות מחברים שניתנים לפתיחה מהירה, וכך ניתן גם לסדר את החוליות לפי הסדר המתאים לכם, וכן להוסיף או להסיר חוליות לפי הצורך. גם הסוגר עצמו משמש ככלי עבודה, עם פותחן בקבוקים ומברג שטוח.
הכלי זמין בשתי תצורות – צבע של פלדת אל-חלד וציפוי דמוי יהלום בצביעה שחורה, ומשקלו 150 גרם.
בארץ מחיר הדגם הכסוף 995 ₪, ומחיר הדגם השחור 1295 ₪. בארץ ניתן להשיג את הכלי ברשתות ג'נטלמן, ריקושט וחנויות המחנאות.
לאתר היצרן:
http://www.leatherman.com/tread.html
הוידאו:
בתור בעלים (מאושר, יש לציין) של דוקאטי מולטיסטרדה 1200S אני יכול לספר לכם, עם מידה מסויימת של מעורבות אישית, שדגם ה- DVT של שנת 2015 כבר הוכיח את עצמו כמוביל טכנולוגי בקטגוריה של אופנועי האדוונצ'ר התוססת. העובדה שיצרנים נוספים מנסים להתחרות בדוקאטי בקטגוריה הזו (במוו למשל, עם ה- XR) מצביעה על כך שהם צדקו בכיוון שאליו הם הלכו.
למולטיסטרדה מערכות אלקטרוניות מתוחכמות רבות שפרצו את הדרך בתחום השליטה על האופנוע והתנהגותו. מערכת בולמים ממוחשבת עם עשרות מצבים המותאמים לצרכי הרוכב, מערכת ABS המותאמת לבלימה משולבת מיטבית גם בעת הטיה, מערכת בקרת אחיזה מתוחכמת עם 8 מצבים, וכן בקרת ווילי מרובה מצבים גם היא. על כל הקונפיגורציה הזו מנצחים 4 מצבי ניהול מנוע, שהבחירה של הרוכב ביניהם מגדירה בלחיצת כפתור בכידון את תפוקת המנוע והדרך שבה הוא מתנהג, וכן את הקומבינציות השונות של כל המערכות והבקרות האלקטרוניות. כאילו שזה לא מספיק, לאופנוע יש גם מערכת בלוטות' מרכזית כסטנדרט, המאפשרת חיבור של האופנוע כ-רכזת (או Hub) אל מערכות מולטימדיה עם שליטה מהכידון, מערכת GPS, דיבוריות קסדה לרוכב ולמורכב/ת, וכמובן לטלפון סלולרי, וכל זה מוצג בצורה צבעונית וברורה לרוכב באמצעות צג TFT גדול.
אבל זה לא הכל. כעת משחררת דוקאטי אפליקציה חדשה (כרגע, לצערי, רק למכשירי אייפון, זמינה להורדה ב- App Store, ובעתיד הקרוב גם לאנדרואיד). האפליקציה מאפשרת לרוכב חוויה שאנחנו לא מכירים בשום אופנוע אחר. באמצעותה אפשר להתבונן במידע אודות ביצועי האופנוע בזמן אמת, מידע לגבי נתיב הרכיבה, מצבי הרכיבה ואחוזי השימוש בארבעת המצבים השונים, תצרוכת הדלק, ועוד.
בתוך האפליקציה מוקלטים גם ההספק המקסימלי והממוצע של האופנוע בכוחות סוס, מהירות הרכיבה, את מרחק הנסיעה, וגם – מעניין במיוחד – זווית ההטיה של האופנוע. כל זה כאמור מתועד על פני מפת ציר התנועה של אותה רכיבה. לאחר הרכיבה יכול הרוכב לחזור אחורה לאורך ציר הרכיבה ולראות היכן הוא השיג את זווית ההטיה המכובדת ביותר, היכן הצליח להוציא את מירב ההספק מן האופנוע, ואפילו לראות באיזה מצב רכיבה מומלץ לעשות את הרכיבה הזו בעתיד.
בנוסף לנתונים אלה, מאפשרת האפליקציה להוסיף תמונות לציר הרכיבה וכן להגדיר לעצמו יעדים כגון מרחקי רכיבה שאותם הוא יכול לשאוף להשיג.
האפליקציה אוספת את כל המידע הזה מה- Control Area Network או CAN בקיצור, באמצעות חיבור הבלוטות' המחבר בין הסמארטפון (כאמור נכון לרגע כתיבת שורות אלה – רק אייפון, אנדרואיד בהמשך) לבין האופנוע.
פיצ'ר נוסף של האפליקציה מאפשר לשתף את כל המידע הזה באמצעות רשתות חברתיות, מה שמעלה שאלה שמטרידה אותי במיוחד: מי לעזעזל ירצה להעלות פוסט לרשת חברתית כמו טויטר או פייסבוק שבו הוא מתועד כשהוא נוסע במהירות לא חוקית? ולאו דווקא בהקשר לשיתוף, ישנם כאלה שעלולים למצוא את כל התיעוד הזה כבעייתי במיוחד לאור העובדה שבמקרה של תאונה שבה המשטרה שמה ידה על הסמארטפון, כל המידע המתועד באפליקציה עלול להביא לכך שהרוכב יואשם באחריות לתאונה.
לקידמה יש מחיר, ואנחנו צריכים להיות מוכנים לשלם אותו.
למידע נוסף:
(תמונות – דוקאטי)
לרוב, כשנהג חוטף דו"ח מהירות ממצלמה אלקטרונית, הוא מתעצבן. אולי מקלל לעצמו בלב, אולי מאחל איזה איחול שמח ולבבי למי שהציב את המצלמה במקום. יש כאלה, כך אני מניח, שמוכנים ללמוד לקח בעצמם מהדו"ח שקיבלו, אולי להאט בנקודה הספציפית ההיא, אולי להאט בנהיגה או רכיבה בכלל. איש איש והלקח שלו.
ככה יעשה למצלמות גאטסו (בבריטניה)
השם יקום דמה – שרשור מצלמות גאטסו ז"ל (או קרובות לכך)
אבל יש כאלה שמחליטים שהם לא יעברו על זה בשתיקה. יש כאלה שמחליטים "לגבות" בחזרה את אותו מס מהרשויות, או מהעירייה שנתנה להם את הדו"ח.
בין אם אתם מזדהים עם הגישה הזו ובין אם לא, הרי לפניכם סיפור שפורסם בתקשורת בגרמניה:
אדם או אנשים מסויימים שזהותם לא נודעת בשלב זה, החליטו שאשכול מצלמות המהירות שמוצב על כביש מהיר בשם Bundesstraße 3 בפאתי העיר מארבורג בגרמניה לא מתאים להם. או שהם קיבלו בעבר דו"ח ממצלמה במקום, או שהם תכננו לעולם לא לקבל שם דו"ח. כך או כך, אותם אלמונים קמו ועשו מעשה.
מתישהו בין 5 בערב ל- 8:20 בבוקר של אתמול, אותם אלמונים נכנסו לאתר בניה סמוך, ובאמצעות מפתח אוניברסלי הניעו דחפור מסוג באגר, נסעו איתו מרחק קצר למיקום המצלמות, ובאמצעות הכף פשוט עקרו לגמרי את כל עמודי המצלמה ותלשו אותם ממקומם.
לאחר מכן הם נטשו את הבאגר ואת המצלמות המנותצות, והסתלקו מהמקום.
המשטרה המקומית פתחה בחקירה.
יש לציין כי באוטובאנים של גרמניה אין, לרוב, מגבלת מהירות על הנסיעה בכביש כל עוד הנסיעה או הרכיבה נעשית בצורה אחראית ולפי תנאי הדרך, הראות ומזג האוויר. יחד עם זאת, בכבישים עירוניים, בינעירוניים וכבישים מהירים רגילים יש מגבלת מהירות סבירה למדי של 50, 100 ו- 130 קמ"ש בהתאמה.
המצלמה הוסרה עקב עבודות הבניה של הרכבת הקלה.
פריט טריוויה: זו היתה מצלמת הגאטסו העירונית הראשונה שהותקנה.
כרגיל אסיים בתזכורת:
ראו הוזהרתם.
מאז שנת 2012 החלה בישראל פריסת עשרות רבות (כעת כ- 150) מצלמות מהירות. מי שלא יודע במה מדובר מוזמן לבקר בחלק של האתר המוקדש לנושא זה. יחד עם זאת, ולמרות שבשנת 2015 היו בישראל קרוב ל- 100 מצלמות מהירות פעילות, דווקא בשנה זו גדל מספר ההרוגים בכבישי המדינה ב- 18% לעומת השנה הקודמת (שגם בה היה גידול במספר ההרוגים לעומת השנה שלפניה).
למרות המצלמות: עלייה של כ-18% במספר ההרוגים בכבישים בינעירוניים
אחת הסיבות לעלייה בתאונות ובכמות ההרוגים עשוייה להיות מיוחסת לבלימות חירום של נהגים המגלים לפתע מצלמה לפניהם, בין אם בקטעים ישרים ובין אם בצמתים. סיבה אחרת העולה במחקרים שבוצעו בעולם בנושא זה קשורה לעובדה שהמצלמות יוצרות דפוס נהיגה של מהירויות משתנות – נהיגה במהירות קבועה וגבוהה, האטה פתאומית לפני המצלמה, ואז האצה בחזרה למהירות המקורית. שינויי מהירות אלה משפיעים לרעה על הנהגים סביב אזור המצלמה ועלולים לייצר חוסר ביטחון לנהגים.
לא תמיד ניתן לראות תאונות כאלה בעת התרחשותן. בסרטון שצילם Itay Balas באמצעות מצלמת קסדה ניתן לראות זירת תאונת דרכים שהתרחשה באמצע אוקטובר 2015 בין 2 רכבים פרטיים בחולון. בעוד שהזירה לא נראית בבירור, ניתן לראות את קיומה של מצלמת גאטסו בדיוק היכן שהתאונה התרחשה:
הלינק לסרטון:
https://www.facebook.com/freespa/videos/10151939783834049
יש לציין שוב, למען הסר ספק, מדובר בפרשנות שלי לאירוע, אני אינני בוחן תנועה ובוודאי שלא הייתי במקום ההתרחשות. אבל משום מה התסריט הזה של בלימות פתע (שכולנו רואים מדי יום) כתוצאה מגילוי מאוחר של מצלמת גאטסו ע"י נהגים לא רק שעלול להביא לתאונות קטלניות כפי שכתבתי פה בעבר אינספור פעמים, אלא אכן מביא לכאלה תאונות:
כשנהג נורמטיבי נוסע בכביש שבו יש מהירות מקסימלית חוקית הוא נוטה לעתים, גם אם אינו עבריין גדול, לנסוע במהירות שעולה במעט על זו המותרת. לא מדובר בהתנהגות לא נורמטיבית, לא צריך להיות עבריין צמרת כדי שזה יקרה גם לנו. זה קורה בכל העולם, לא רק בארץ. כשמותר לנסוע במהירות של 100 קמ"ש אנחנו מוצאים את עצמנו פעמים רבות נוהגים קצת יותר מהר – למשל ב- 110 קמ"ש, וכולנו יודעים שאף שוטר לא יעצור אותנו. אפילו לא באמריקה.
לרובנו, הנסיעה בכביש הופכת במידה רבה למשהו חצי אוטומטי, אנחנו לא תמיד זוכרים אם בכביש שעליו אנחנו נוהגים מותר לנהוג ב- 90 או רק ב- 80 קמ"ש. זו פשוט המהירות שנראית לנו נכונה, ולרוב אנחנו לא ממש מפספסים בגדול.
כעת, עם המצלמות, המצב משתנה. אם הנהג נוסע על כביש שאותו הוא לא מכיר, והוא קולט את המצלמה בשניה האחרונה, פעמים רבות הוא עלול לגעת באינסטינקט פתאומי בדוושת הבלם. הוא לא צריך להיות עבריין, הוא פשוט צריך לא להיות סגור במאה אחוז כמה בדיוק מותר באותו כביש – האם 70? האם 80? האם 90? ולא חסר הרבה כבישים שבהם המהירות המותרת נמוכה מזו שנדמה לנו שמותר לנסוע בהם: נתיבי בגין, נתיבי איילון, דרך נמיר – אלה רק מעט דוגמאות.
הנהג שנגע בבלמים חושב באינסטינקט רגעי שהוא מגן על עצמו מפני דו"ח, אבל מה שהוא לא שם לב אליו הוא הרכב שהיה מרחק קצר מאחוריו. אולי משאית, אולי אופנוע שבדיוק יצא לעקיפה של רכב אחר והופתע מהבלימה הלא הגיונית על כביש ישר ללא שום מכשול נראה לעין.
בצמתים מרומזרים בהם הוצבו מצלמות מהירות/אור אדום המצב חמור יותר. נהג המתקרב לצומת ורואה רמזור ירוק מהבהב, נלחץ מהמצלמה ודווקא בולם בלימת חירום במקום לתת קצת גז ולעבור כחוק. זה שמאחוריו לא יכול לצפות לבלימה חסרת היגיון שכזו, והנה קיבלנו תאונת חזית/אחור, או כמעט תאונה שהוא לכשעצמו מאורע שלא מתועד ברשומות סטטיסטיות, אבל מהווה בעיה לא קטנה לנהגים שיוצאים ממנו מזועזעים ומוטרדים.
תזכורת למאמרים נוספים בנושא:
מצלמות המהירות מסוכנות? כנראה שכן
