תגית: דעות אישיות

"היכונו לביאת הצינור" היה ביטוי שהשתמשתי בו בעבר כדי לתאר את המהלך שבו המדינה (באמצעות המשרד לבטחון פנים והמשטרה) הולכת "להכניס" צינור לאזרחיה. לנו.

היום בו הצינור הולך להיות מוכנס מתקרב במהירות. ועדת הכלכלה של הכנסת אמורה להתחיל את מושב החורף עם דיון באחד מהתיקונים האגרסיביים ביותר של תקנות התעבורה שנראו אי פעם בישראל אותם מקדמת ח"כ ציפי חוטובלי, סגנית שר התחבורה.

במסגרת אותם שינויים בחוק תורחב משמעותית סמכות האכיפה והענישה המיידית של שוטרי תנועה, יוחמרו עונשי השלילה על שורה ארוכה של עבירות תנועה, יוגבלו זכויות הערעור של הנהגים ויצומצם שיקול הדעת המקל של שופטי התעבורה.

לאחר השינוי בחוק יוכל שוטר לשלול את רישיונם של נהגים שלילה מנהלית של עד 90 יום – עוד לפני המשפט – גם אם לא ראו את העבירה בעצמם. כל מה שצריך הוא חשד סביר להניח כי נהג ביצע עבירה.

משטרת התנועה תקבל יכולת לשלול רשיון בקלות יתרה – וואלה! רכב

כבר דיווחתי על הצעת החוק הזו בעבר כאן והבטחתי לעקוב אחר התקדמותה במסדרונות הכנסת:

במשרד התחבורה מכשירים את הקרקע לקראת מתן דו"חות מהירות המבוססים על מדידת זמן בין שתי נקודות

וגם כאן:

אושר בקריאה ראשונה החוק שמאפשר לשוטר לשלול רישיון לאדם גם אם כלל לא ראה את העבירה מתבצעת לנגד עיניו

ח"כ חוטובלי מכחישה כמובן, אבל אנחנו יודעים שהסיבה האמיתית לשינוי הקיצוי בחוק היא, בין היתר, הכנת הקרקע לקראת מערכות מדידת מהירות ממוצעת באמצעות מערכת הגאטסו. כך שוטר (זה שיושב בהר חוצבים) יוכל לשלול רישיון לנהג שבכלל לא נצפה עובר עבירה.

המשך…

כיצד אפתח הפעם את הטור?

אולי בהדמיית סרט הוליוודי שבו כוכבת יפיפיה ושחקן בר מזל מבצעים אקט מיני סוער, מיד לאחריו שוכבים רגועים זה לצד זה עם סיגריה בפה… כך בערך אני חש כרגע. הרי הפרים לפניכם, תוכלו לשפוט בעצמכם.

בן 35 אנוכי, ברשותי רישיון נהיגה לטרקטור, רכב פרטי ואופנוע בלתי מוגבל. אני משרת כאיש קבע בחיל האוויר, עובד בעבודה די שחורה, נשוי + 2 מאיזור המרכז, אבל בכל זאת ולמרות כל אלה, אני עדיין מחשיב את עצמי בתול!

הטובים לטייס והטובים עוד יותר לדו-גלגלי… (למצולם אין קשר לכתבה…)

המשך…

הכותרת אומרת הכל. לא הולך להיות פה שום טויסט בעלילה, ולכן אם אתם מסוג האנשים שמחפשים את השורה התחתונה – אתם יכולים ללכת מפה עכשיו.

אני יודע שזה הולך להיות קשה כבר לקראת 5 או 6 בבוקר. התברכתי בבת זוג עם הרבה מעלות טובות, אבל קור היא לא סובלת, ובתור אחת שמעדיפה לישון גם בקיץ במיטה ביחד עם אותה שמיכת פוך אווזים (800 ש"ח, גולף אנד קו, במבצע) גם בקיץ וגם בחורף, אתם מבינים שמזגן היא לא מפעילה. לא כל עוד היא בהכרה. למעשה, מבחינתה, ההבדל היחיד בין ליל קיץ לליל חורף עבורה הוא השאלה האם היא לובשת גם פיג'מה העשוייה מפליז, או לא.

אז לקראת 5 או 6 בבוקר אני בדרך כלל מתעורר עם זיעה חמה שמטפטפת לי מהגבות היישר לתוך העין או הפה (ואז היא חמה וגם מלוחה). ואז אני יודע שזה הולך להיות קשה. המאוורר שזוגתי מרשה לי להפעיל בלילה כבר לא עוזר. אני מרים את המגבת הקטנה שבמקרה נפלה לתוך המזוודה שלי במהלך שהותי באחד ממלונות אירופה ומנגב את עצמי. זה מספיק כדי לאפשר לי להירדם. זה בדרך כלל מספיק לי עד בערך שבע וחצי, ואז זוגתי, שמסיבה לא ברורה אוהבת אותי יותר מאשר היא אוהבת את חשבון החשמל שלה, מדליקה לי מזגן מתוך רחמים (וגם בגלל שהיא יודעת שהיא כבר יוצאת לעבודה ולכן לא תיאלץ לסבול את הקור להרבה זמן). "זאת אהבה" היא מכריזה, ואני, בלית ברירה מסכים. אני אוהב מזגן.

אני מתעורר. כולי ספוג מים. גם הסדין רטוב, וכן הציפה של הכרית. המזגן מרגיע אותי קצת, אבל אני יודע שהיום רק התחיל.

כמו שאתם בטח יודעים, אם אתם קוראים קבועים באתר הזה, אני אוהב אופנועים. אני אוהב אותם יותר מאשר אני אוהב מזגן, אבל היום המאבק קשה מאוד. אני מסתכל מהחלון, רוח קלה נושבת ומנענעת קלות את ענפי העצים של השכן. דרכם אני רואה את האופנוע שלי. חונה בצל, הכיסוי מסתיר לא מסתיר את חמוקיו, שריריו המשורגים נמתחים, ככאלה של שרירן המתאמן לקראת תחרות מר יוניברס.

הערה: כן, זה קצת מטריד גם אותי שאני נוהג לדבר על האופנוע שלי בלשון זכר. אני קורא לו "אבו-מוסא" (הרביעי, למען הדיוק), וזה שאני מתאר אותו כאן כאיזה מר עולם ערבי משוח בשמן עושה גם לי עווית קלה בקצה העין. איך אמר ג'רי סיינפלד? Not that there's anything wrong with that, אבל אני מצהיר בזאת שאין לי נטיות כאלה. יחד עם זאת האופנוע שלי הוא אופנוע ולא אופנועה, ולכן אני מדבר עליו בלשון זכר. המשך…

היום קיבלתי לינק לתיעוד של תאונת דרכים בין שתי משאיות. התאונה היא מסוג חזית-אחור, בה הרכב מאחור אינו מצליח, לרוב, לבלום בזמן, וכך הוא נכנס באחורי הרכב שמקדימה. במקרה זה מדובר בשתי משאיות כבדות, אחת נושאת קונטיינר חום של ZIM, והשניה גוררת שתי עגלות ירוקות.

עד כאן, עוד אחת מאותן תאונות שהציבור לא ישמע עליהן, ועוד שורה בסטטיסטיקה המשטרתית על אותו קטע כביש – כביש 22 ליד מחלף אתא דרום – אחד הכבישים הבטוחים במדינה (ובוודאי אחד החדשים בה שכן סלילתו הסתיימה רק לפני כשנה).

הנה הלינק לדיווח באתר HHN:

http://hnn.co.il/gallery26011.html

והנה כמה תמונות מאותה תאונה (קרדיט לתמונות: דוברות והסברה – כב"א מחוז חוף):

מהתמונות נראה כאילו המשאית עם העגלות הירוקות נכנסה במשאית שהובילה את הקונטיינר מצידה הימני האחורי, ולמעשה גילחה לעצמה את הקבינה. לא ידוע לי אם הנהגים נפגעו או לא, אבל התמונות בוודאי מראות מהומה לא קטנה שהיתה שם.

המשך…

ברשת מסתובבים המון סרטונים שצולמו במדינות דרום מזרח אסיה המתארים את הכאוס התחבורתי שם.  אלפי קטנועים, ריקשות, טוק-טוטקים, חמורים, אופניים, תלת-אופניים, מכוניות, מוניות ומשאיות – כולם נעים באנדרלמוסיה מטורפת.

נסעתי לאחרונה לווייטנאם. הכל אמת לאמיתה.

הנה מה שצילמתי:

אמרו לי שזה מסוכן ומסובך למערבי לחצות כביש בווייטנאם. שאלתי את עצמי: כמה כבר זה יכול להיות מסובך? חוצים במעבר חציה או מחכים לאור ירוק להולכי הרגל. לא?

זהו שלא.

המשך…

אור ירוק ממשיכה בכיוון הנכון.

מזה כשנתיים אנחנו עדים לרוחות חדשות המנשבות מכיוון העמותה בכל הנוגע ליחסם לדו-גלגלי. כשמגיע, מגיע, חייבים לומר את זה.

לצערי, במהלך השנתיים האלה הם עשו את הטעות של "דו"ח חקירת העומק של התאונה של טל"ש", דו"ח פטתי, רדוד, עלוב, שנכתב ע"י אדם שהציג עצמו כמומחה בעל שם אך נראה שהבנתו באופנועים ובמכניקה שלהם שואפת לאפס. מאז הם התנצלו פעמיים, אבל התחושה של רבים מרוכבי האופנוע כאילו אור ירוק מחזיקה באג'נדה הקוראת להורדתם מן הכביש לא היתה מופרכת, אי אפשר להאשים אותנו בפרנויה.

מאז, אור ירוק יצאו כבר מספר פעמים בהצהרות שהיו לטובתנו, אך אין ספק שהסרטון הזה הוא צעד מבורך נוסף בכיוון הנכון.

אך לא די בכך, השלב הבא חייב לכלול עבודה מול הרשויות בהבנה שבמדינת ישראל יש לכלי רכב דו גלגליים יתרון משמעותי שאינו בא לידי ביטוי במדיניות ממשלות ישראל לדורותיהן. בהיעדר תשתית ראויה למאכל אדם של תחבורה ציבורית ברמה של בירות מערב ואפילו מזרח אירופה, המדינה חייבת לעודד מעבר לתחבורה דו-גלגלית זולה במרכזי הערים והפרברים, תוך כדי הנחיה ברורה לתת עדיפות בתחום הביטוחי אפילו על חשבון חלק מרווחי חברות הביטוח על המגזרים האחרים – ושלא תטעו, זה לא יוצא מתקציב המדינה אלא פשוט מקטין בכמאתיים מיליון ש"ח את הרווח העצום שחברות הביטוח מרוויחות ממילא כל שנה מתחום ביטוח החובה. בנוסף היא צריכה לעודד חקיקה בנושא כמו רכיבה בנת"צ, הסדרי חניה מקלים, ואפילו מעבר לאזורי תחבורה שבהם יותרו אך ורק כלים דו-גלגליים או תחבורה ציבורית קלה, כמו שקורה בערים רבות באירופה.

זהו הסרטון:

תודה לאבי אלבז על הלינק

אחרי תקופה לא קצרה שבה לא היה בבעלותי אופנוע (מסיבות הקשורות לעבודה, ארחיב על כך אולי בהמשך), הגיע הזמן שבו גבר צריך לומר "די", ולהוריד רגלו ארצה בנחישות. לא יותר התניידות בפחית (כלומר כן, מספר ימים בשבוע), אלא חזרה לרכיבה פעילה וקבועה על האופנוע הבא שלי.

כשאני מסתכל על ההיסטוריה המוטורית של האופנועים שהיו בבעלותי (בניגוד לכלל האופנועים עליהם רכבתי, שם הרשימה הרבה יותר ארוכה), אני מזהה מגמה ברורה אחת:

האופנוע שלי צריך להיות מרובה סמ"קים, חזק מאוד, וייחודי מאוד.

מעשית, מאז שעליתי בנפח מתישהו בסוף שנות ה- 90 של המאה הקודמת והתקדמתי מ- ZZR600 ל- ZZR1100 ומשם ל- ZX12R לא ירדתי מאופנועי הליטר פלוס. אחרי תקופה של כמה שנים בקוואסאקי עברתי לשנה וחצי ל-במוו עם ה- K1200R המדהים אותו כיניתי "קרמבו" (על שם הצבע הכפול שלו, ומשחק מילים הקשור לאותיות המרכיבות את שם הדגם).

ה- K היה ניסיון לצנן מעט את קצב הרכיבה שלי. בפועל לא רכבתי לאט יותר, פשוט גרמתי למאמץ מוגבר של שרירי הצוואר שלי ותו לא. לכן כעבור כשנה וחצי וכ- 40,000 ק"מ החלטתי שעל מנת להוריד עוד יותר את קצב הרכיבה אני צריך לעבור לאופנוע דו"שי גדול. אז רכשתי KTM Adventure 990. שיחקתי קצת בשטח, ואפילו הצטרפתי לכמה טיולי KTM שהרעידו לי את הביצים אבל עמדתי (תרתי משמע, על הרגליות) בגבורה באתגר. מצד שני, רמת האדרנלין שהאופנוע סיפק היתה חסרה לי לעומת הכלים שמהם הגעתי, ולכן עברתי משם למפלצת אחרת – KTM Super Duke 990. הכלי נתן את כל מה שאפשר היה לצפות מחוליגן אגרסיבי וקצרצר, מנוע מטורף, בלמים מדהימים, סאונד, היגוי, הכל. אלא מה, מרוב שהיה אגרסיבי כך היה קשה לרכוב עליו במהלך היומיום, ולהגיע כך ללקוחות עם תיק גב המכיל לפטופ היה מתכון בטוח לשלילת רישיון.

המשך…

במסגרת האכיפה הסלקטיבית המוגברת משטרת התנועה יוצאת לכבישים במטרה לאכוף עבירות מסכנות חיים של רוכבי דו-גלגלי. כולנו יודעים בדיוק איך זה יראה:

• ג'ולה חסרה בקצה ידית קלאץ'
• מספר מקומט
• מגן חום חסר באגזוז
• מידת צמיג לא לפי הרישיון
• מאותת שבור
• ווסט צהוב חסר
• מעבר על אי תנועה מצוייר בנתיבי איילון
• ועוד

מכיוון שאני לא משלה את עצמי שנצליח לעבור את השבוע ללא אף דו"ח לכוחותינו, אני יוצא בקריאה לציבור הרוכבים:

1. סעו כחוק, בזהירות ובאדיבות.

2. במידה ונעצרתם ע"י שוטרים וכן חטפתם דו"ח מכל סיבה שהיא, התנהגו בצורה הכי אדיבה וקורקטית שאפשר. קבלו את הדו"ח ביד והגידו לשוטרים תודה יפה (ממילא לא יעזור שתתעצבנו או שתתנהגו בגסות רוח, תשאירו את זה להם).

3. מיד לאחר מכן, הזיזו את האופנוע בדיוק 10 מטר משם כדי שלא יפריע לתנועה או לעבודת השוטרים וכדי שלא תהיה להם שום טענה נגדכם, ושלפו את הסלולרי שלכם. במידה והם מבקשים שתזוזו עוד, אין בעיה, תזוזו עוד 10 מטר. העיקר שהם ישארו בפריים.

4. הפעילו את המצלמה, העבירו למצב וידיאו, הפנו את המצלמה לכיוון הפנים שלכם, והקליטו סרטון קצר בן 20-30 שניות, לא יותר.

5. בסרטון אתם לא צריכים לחשוף שום פרט מזהה, אבל אתם כן צריכים להשתמש בתבנית הפשוטה הבאה:

"אני יוסי (הכניסו את שמכם הפרטי האמיתי), אני רוכב דו-גלגלי, ואני נמצא ברחוב שוקן פינת סלמה (הכניסו את המיקום המדוייק שלכם)"

צלמו את הפנים שלכם (אפשר עם קסדה, לא חייבים לחשוף פנים אמיתיות אם אתם לא רוצים).

הפנו את המצלמה לכיוון אוסף הניידות/אופנועי משטרה/שוטרים ואמרו:

"המשטרה החליטה להגביר את הבטיחות על הכביש, ולכן הם יוצאים במבצע אכיפה כנגד רוכבי דו-גלגלי של עבירות מסכנות חיים."

הציגו ברפרוף את הדו"ח מול המצלמה (לא חייבים לחשוף שום דבר מהדו"ח, ממילא לא יוכלו לקרוא ממנו כלום, רק תחזיקו אותו ביד). אמרו:

"לכן חטפתי הרגע דו"ח מהמשטרה על רכיבה ללא ווסט זוהר (הכניסו לכאן את העבירה המדוייקת עליה קיבלתם דו"ח)".

כבו את המצלמה ובדקו שאכן הסרט צולם בהצלחה. הכניסו את הסלולרי לכיס, וסעו משם לשלום. כשאתם מגיעים למקום שנוח לכם, העלו את הסרטון ליוטיוב או לפייסבוק או לכל מקום שאתם רוצים, וצרפו לכאן לינק.

ככל שנעלה יותר סרטונים קצרים, ברורים, מצולמים בדיוק לפי הפורמט הזה, נוכל להראות לכל הציבור, בתפוצה תקשורתית נרחבת (באחריות שלי) מהן בדיוק אותן עבירות מסכנות חיים שעבורן צדים אותנו. המידע הזה יעבור הלאה ויעשה רעש גדול, באחריות. תזכרו שלמרות הפיתוי להתעצבן ולכעוס, בסופו של דבר השוטרים עושים את מה שהמפקדים שלהם אומרים להם. זהו כלי הנשק היחיד שיש לנו כנגד מערכת שתופסת אותנו כעבריינים אוטומטיים. זה יהיה פשע לא להשתמש בזה.

יאללה לעבודה, וזכרו, סעו הכי בזהירות שאפשר (והלוואי ולא נחטוף שום דו"ח, אבל אם כן, חובה לנצל את זה לטובתנו).

פורסם בפורומים בתפוז, בפורומים בפולגז, בפולגז בעמוד הראשי, בוואלה רכב, וכן בפייסבוק בתפוצה רחבה.

ביום שני, ה- 10/02/2014, בשעה 11:30 יתקיים בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב דיון בערעורים שהוגשו במשפטו של הנהג שנמצא אשם בגרימת מותו ברשלנות של טל שביט ז"ל. הדיון יתקיים בפני הרכב של שלושה שופטים, בראשות כב' השופטת דבורה ברלינר.

למרות הכרעת הדין המפורטת והמנומקת של כב' השופט עופר נהרי בבית-משפט השלום לתעבורה, אשר בעקבותיה נגזרו על הנהג מספר עונשים (מאסר בפועל לתקופה של 14 חודשים, שלילת רשיון הנהיגה שלו ל- 13 שנים, קנסות כספיים ועונשים נוספים על-תנאי), החליט הנהג לערער הן על הכרעת הדין והן על גזר-הדין.

המדינה, מצדה (וביוזמתה), ערערה על קלות עונשו.

תגובת משפחת שביט:

"משפחת שביט מצרה על כך שהנהג ממשיך ומסרב להכיר באשמתו, ולא לוקח אחריות על מעשיו והשלכותיהם. אנו מקווים שההליך המשפטי יסתיים בזאת סוף-סוף (בחודש הבא ימלאו שלוש שנים למותו של טל אהובנו), ואנו כמשפחה נוכל להתרכז בשיקום משפחתנו ובשימור מורשתו של טל. אנו מזמינים את כל המעוניינים להגיע לדיון בביהמ"ש. פרטים ניתן לקבל בלינק הבא:"

https://www.facebook.com/events/587447147997027

משפחת שביט מבקשת מכל המגיעים לבית המשפט להתנהג בצורה מאופקת.

עדכון:

בית המשפט דחה מכל וכל את ערעורו של הנהג והשאיר על כנו את העונש שנגזר עליו. השופטת ברלינר כינתה את התמרון שביצע המערער "החלטה אומללה וגרועה", והציעה לו למשוך את ערעורו פן יגזר עליו עונש חמור יותר. עקב כך משכו שני הצדדים את עירעורם, והנהג בן ה- 62 יכנס לכלא ב- 2.3.14 לרצות את תקופת עונשו – בדיוק 3 שנים ליום בו נהרג טל שביט ז"ל.

לתיאור מלא של השתלשלות תהליך העירעור – דו"גרי

ציטוט מטעם משפחת שביט:

"משפחת שביט חשה הקלה עצומה על כך שההליך המשפטי הסתיים סוף סוף, ושההרשעה נותרה על כנה. המשפחה מבקשת להודות לכל מי שליוו, תמכו ועזרו לכל אורך הדרך. המשפחה מודה גם לפרקליטות מחוז תל אביב ובמיוחד לתובע, עו"ד צחי הבדלי, על שלא הרפו מהמקרה עד שהצדק נעשה. אנו מסבים את תשומת לבה של עמותת "אור ירוק" לכך שהרכב של שלושה שופטים, בראשות נשיאת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, כבוד השופטת ברלינר, ניקה אף הוא באופן חד משמעי את טל מההכפשות שהוטחו בו לאחר מותו על ידי העמותה, וקבעו גם הם כי הנהג, חיים אליהו (אלי) בר עם, הוא האשם הבלעדי והאחראי היחיד למותו של טל."

הנה זה מתקרב אלינו, החוק החדש מבית מדרשה של אחת הח"כיות העסוקות בכנסת (ח"כ עסוק משמעותו שהנ"ל מתכנן על פוזיציה בכיר בסבב הבכירות הבא, לפעמים זה טוב ליהודים אבל לא טוב לח"כ – ע"ע מקרה כרמל שאמה הכהן, לפעמים זה רע – ע"ע מקרה גלעד ארדן).

לפי החוק, שוטרי משטרת התנועה יוכלו לחלק דו"חות לנהגים גם אם לא ראו במו עיניהם את העבירה שבוצעה לכאורה. כבר דיווחנו על הצעת החוק הזו בעבר כאן והבטחנו לעקוב אחר התקדמותה במסדרונות הכנסת.

במשרד התחבורה מכשירים את הקרקע לקראת מתן דו"חות מהירות המבוססים על מדידת זמן בין שתי נקודות

עד כאן יש שיתווכחו ויאמרו שהחוק החדש מטרתו באמת להחמיר את הענישה כלפי בריונות כביש, נהיגה תחת השפעת אלכוהול, עבירות מסכנות חיי אדם. לכאורה, אכן יוזמה ברוכה שאמורה בין היתר, גם להקל על העומס בבתי המשפט וכן להפחית עסקאות טיעון מקלות וערעורי סרק. אני משוכנע שלא יהיה אדם שיטען שחמש שנות מאסר ו-230 אלף שקל קנס לנהג שיחצה מסילת רכבת ויסכן נוסעים הוא לא עונש ראוי לאותם אידיוטים שחוצים פסי רכבת בצורה רשלנית ופושעת. כנ"ל גם כלפי שיכורים ושלל רוצחים בפוטנציה.

אבל כמו שכולנו יודעים, מרגע שנותנים לכלב את העצם קשה מאוד לקחת אותה ממנו בחזרה.

"לא ראיתי אבל אני בטוח שעברת עבירה…" (צילום – 1cohen)

מה המשמעות של הצעת חוק זו לעניין שלנו? עד כה קצין משטרה היה צריך לחזות במו עיניו בעבירה בעת התרחשותה, ו/או היה צריך לראות במו עיניו את עבירת המהירות או אור אדום כפי שצולמה ע"י מצלמות המהירות של פרוייקט א-3. לעומת זאת, אם תתקבל הצעת החוק הזו, גם אם העבירה עצמה לא צולמה ע"י המצלמות ו/או לא נצפתה בעת התרחשותה ע"י השוטר, הרי שמתקיים כאן היסוד הסביר להנחה שהעבירה אכן התקיימה. הרי לא יתכן שהרכב האמור עבר וצולם בין שתי המצלמות שהמרחק ביניהן ידוע וקבוע, ובעוד שגם אם בעת המעבר על פני שתי המצלמות היתה מהירותו חוקית לגמרי, עצם העובדה שהוא עבר מרחק נתון זה בפחות מדי זמן מזה הדרוש כדי לעבור בין שתי הנקודות במהירות חוקית – ולכן מכך מתקיים היסוד הסביר להניח שהנהג/ת ביצע עבירת מהירות איפשהו על ציר המרחק בין שתי הנקודות.

בתגובה, כך מדווחים בוואלה, אומרת חוטובלי: "הרפורמה חיונית לחיזוק הבטיחות בדרכים בכך שתאפשר תאפשר לרשויות החוק להוריד מהכביש בריוני תנועה ותגביר את ההרתעה כלפי עבריינים. בנוסף, תיושם לראשונה דירוג בשכרות, כך שתוחמר הענישה כלפי נהגים שיכורים ותהיה הקלה בענישה כלפי אדם שחרג במעט מכמות האלכוהול המותרת."

הרפורמה בפקודות התעבורה: אושרה החמרה בענישה במגוון עבירות – וואלה! רכב
http://cars.walla.co.il/?w=/4700/2713841

לא, עדיין לא בישראל, אבל אין ספק שמספר ח"כים כבר משתעשעים ברעיון של איסור הפעלת אמצעי התרעה בפני מכמונות מהירות, מארבי משטרה, מצלמות מהירות ועוד.

אם נחזור לימי שנות השבעים והשמונים נזכר שגם אז, בישראל, גלאי רדאר ומכמונות מהירות היו אסורים גם אצלנו. בשלב מסויים הצליחו גורמים בענף הרכב לשכנע את מי שצריך היה לשכנע שדווקא קיומו של גלאי רדאר ברכב ישיג התראה טובה יותר, שכן הנהג שמקבל צפצוף על קיומה של המכמונת מאט את נסיעתו ובכך מושגת, לדבריהם, בטיחות טובה יותר בכבישים.

במשטרה הסכימו לאפשר הפעלת גלאי רדאר, אבל כדי לבלבל את הציבור הפעילו החל משנת 94  "דחלילי רדאר" על עמודים בצידי הדרך, מה שגרם לצפצופי שווא רבים אצל הנהגים שרכשו גלאי רדאר פשוטים וזולים. אלא מה, מסיבות של חלמאות ישראלית טיפוסית, אותם דחלילים שידרו בתדר אחר מזה שבו שידרו המכמונות האמיתיות (דאז – מולטנובה), וכיוון שכך בעלי הגלאים יכלו פשוט לסנן את התראות השווא.

ואז הגיעה חברת הסטארטאפ הישראלית Waze – עם אפליקציית האייפון, אנדרואיד (וכעת גם ווינדוז-פון 8) הנקראת באותו שם. היתרון באפליקציית הניווט הוא הקשר הקהילתי שלה אל הנהגים. נהגים יכולים לשלוח, בזמן אמת, התראה על כך שבכביש יש מפגע כלשהו, וכך נהגים אחרים הנמצאים באותו אזור מקבלים את ההתראה ויודעים להיזהר. אבל למה לעצור במפגעים ותאונות דרכים, ולמה לא לתת התראות גם על מיקומי שוטרים, מארבי משטרה, מכמונות מהירות ומצלמות?

המשך…

במהלך שכלל גם את החלפת עורך הדין שלו, עירער הנהג שגרם לתאונה הקטלנית בה נהרג טל שביט ז"ל במרץ 2011 על חומרת העונש שנגזר עליו.

התביעה הסכימה במקור לדחות את ביצוע המאסר בפועל למשך 45 יום מגזר הדין, ואם יוגש עירעור, עד למתן פסק דין בעירעור. כעת, משהוגש העירעור נותר להמתין ולראות מה תהיה תוצאתו.

בית המשפט לתעבורה בתל אביב גזר היום את עונשו של חיים ברעם שהרג את עיתונאי הרכב טל שביט ז"ל ליד מחלף מורשה במרץ 2011. בנוסף על חודשי המאסר ישלם הנהג ההורג קנס של 20 אלף ש"ח לקופת המדינה, ועוד 30 אלף ש"ח כפיצוי למשפחה.

במקביל – נשלל רישיונו של הנהג ל-13 שנים (מתוכן ינוכה פרק הזמן שכבר עבר מרגע התאונה), וכן נגזר עליו מאסר על-תנאי לתקופה של 12 חודשים וזאת למשך שלוש שנים.

אבל זה לא די. במשפחתו של טל שביט ממתינים להתנצלות מארגון אור ירוק, שטען במסגרת "חקירת עומק" הזוייה שאותה הזמין מאת אדם המכנה עצמו "אינג'ינר" עוזי רז (ד"ר למדעי הבלוף) כי שביט היה אשם בתאונה, וכי הנהג כלל לא היה אשם בתאונה, אלא היתה זו אשמתו של טל שביט שרכב על אופנוע שעליו לא היה מוכשר לרכוב, במהירות גבוהה מאוד, וכתוצאה מאובדן אחיזה של הגלגל הקדמי איבד (כך לטענתם של אור ירוק) את השליטה על האופנוע והתנגש ברכבו של הנהג שרק במקרה היה שם.

הזוי? כבר אמרנו. וגם כאן.

הורשע הנהג שהרג את טל שביט ז"ל

השופט עופר נהרי מבית המשפט לתעבורה בתל אביב מתח ביקורת קשה על הדורס: "לא הודה כי טעה, לא לקח אחריות, אלא בחר לכפור ולנהל דיון הוכחות מבלי להותיר במהלך הדיון בבית המשפט אבן שלא נהפכה".

השופט קבע גם כי בר עם יצר למעשה מלכודות לנוסעים בכביש. "הוא יצר בהתנהלותו מצב חריג ולמעשה נע כעיוור באלכסון על פני שני נתיבים בכביש בין עירוני, כאשר הוא מותיר לנהגים אחרים להתמודד עם הסכנה ועם המצוקה, תוצר התנהלותו".

חדשות 2 – 14 חודשי מאסר לדורסו של טל שביט

כעת ממתינה המשפחה לראות האם יצא יו"ר אור ירוק, שמואל אבואב, ויתנצל בפומבי על הכתמת שמו של טל שביט ז"ל. אני מרשה לעצמי להניח שלא.

סנגורו של הנאשם ביקש את עיכוב ביצוע גזר הדין (בכל הנוגע למאסר בפועל), לשם הגשת ערעור. השופט נעתר לבקשתו ודחה את כליאתו של הנאשם ב-30 יום.

עונשים כבדים נגזרו לדורס טל שביט

("כבדים" דוגרי? כבדים?)

כפי שכתבתי כאן בעבר וכן בכתבות שונות שלי שעלו בשלל מדיות, עוד מימי טרום הפעלת מערכת א-3 הגיע לידי מידע על כך שחלק ממערך מצלמות הגאטסו יופעל בתצורת מדידת זמן בין שתי נקודות שהמרחק ביניהן ידוע.

לדוגמה: אם נעמיד מצלמה אחת על כביש החוף מיד אחרי מחלף זכרון, ואת השניה בסמוך לג'סר א-זרקא. בהנחה שהמרחק בין המצלמות הוא קבוע ולא משתנה, אם מכונית מצולמת בעת שהיא עוברת על פני מצלמה א' ואחרי X דקות היא עוברת על פני מצלמה ב', נוכל מיד לחשב את הזמן שלקח לה לגמוא את אותו מרחק. בחישוב פשוט נוכל לדעת את המהירות הממוצעת של אותו רכב, ואם המהירות הממוצעת גדולה מהמהירות הקבועה בחוק, אין לנו אלא להניח שנהג הרכב חייב היה לנסוע מהר מהמהירות המותרת. מכאן – דו"ח יישלח לביתו.

מבחינת המערכת עצמה, היכולת קיימת וניתן להפעיל אותה, אבל זה דורש שינוי מבחינת היערכות המערכת. לדוגמה, קטע כביש כמו זה של כביש החוף יניב עשרות אלפי תמונות בכל מצלמה, תמונות שצריכות להיות מעובדות בזמן הקרוב לזמן אמת במצלמה הראשונה, וכן להיות מותאמות לאותו מספר של עשרות אלפי תמונות במצלמה השניה. מכיוון שמדי יום יצולמו עשרות אלפי רכבים בכל מצלמה (גם אם מהירותם בעת המעבר על פני המצלמה היא מהירות חוקית לגמרי), מדובר ביצירת אתגר עיבוד רציני במערכות המחשוב. מצד שני, על כביש 6 נוסעות מדי יום מספר דומה, אם לא גבוה יותר, של מכוניות, והמערכת שם מתגברת בצורה טובה על העומס. לפיכך אין מניעה שפתרון דומה יוטמע גם במקרה שלנו.

מכשול נוסף העומד בפני המשטרה בטרם תחל להפעיל מערכת שכזו בישראל הוא מכשול חוקי. מסתבר שהחוק במדינת ישראל לא איפשר, עד כה, מתן דו"חות לנהגים על עבירות תנועה שלא נצפו בזמן ביצוען ע"י השוטר שכתב את הדו"ח. כיום, קצין משטרה רשאי לפסול מנהלית את רישיון הנהיגה של נהג שנחשד בביצוע עבירה חמורה רק במידה והעבירה בוצעה לנגד עיניו (או אם גרמה לתאונה).

מכיוון שמערכת מדידת זמן ממוצע בין שתי נקודות לא מצלמת את הרכב בעת ביצוע העבירה, אלא רק מניחה שעבירה אכן בוצעה, כיוון שמבחינה פיזיקלית לא יתכן שהרכב גמא את המרחק הנתון בין שתי הנקודות בפרק זמן X, בעוד שאילו היה נוסע במהירות החוקית בלבד – הזמן שהיה אמור לקחת לו כדי לעבור בין שתי הנקודות היה X+Y, ו- Y לא יכול להיות 0 או שלילי. לפיכך, החוק בצורתו הנוכחית לא יכול לאפשר לשוטרים לתת את הדו"ח לנהגים שנחשדו בנסיעה במהירות מופרזת רק על סמך נתונים אלה.

המשך…

כמו בשנת 2011, גם בשנת 2012 פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את ממצאי ניתוח תאונות הדרכים שאירעו בשנה הקודמת.

על פי הנתונים, מספר ההרוגים בשנת 2012 הוא הנמוך ביותר ב-49 השנים האחרונות. כמו כן נמצא כי הייתה ירידה של כ-25% במספר התאונות הקטלניות לעומת שנת 2011. ב- 2012 אירעו "רק" 253 תאונות קטלניות לעומת 339 בשנה הקודמת. לעומת זאת, במספר תאונות הדרכים הקשות נרשמה עלייה של כ-24% לעומת שנת 2011. בשנת 2012 אירעו 1,466 תאונות קשות לעומת 1,180תאונות קשות בשנת 2011, ו- 1,705 בני אדם נפגעו באורח קשה.

YNET הגדיל עשות ואף נקב באשם אחר, חמור יותר, לאותן תאונות:

ynet נסיעה לאחור קטלנית יותר ממהירות מופרזת – רכב
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4411194,00.html

"אכיפה מופרזת של מהירות מעל המותר? מתוך 22,365 נהגים שהיו מעורבים בתאונה עם נפגעים ב-2012, ל-76 בלבד נרשמה עבירת מהירות מופרזת ביחס לחוק – כ-0.3% בלבד. כך עולה מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס). ביחד עם עבירת מהירות מופרזת ביחס לתנאי הדרך, תופסות עבירות המהירות נפח זעום מסך העבירות שנרשמו לנהגים המעורבים בתאונות – 2.1% בלבד."

אגב, ראו את פילוח האופנועים ואת חלקם בכמות התאונות:

המשך…