עמדת גאטסו חדשה, חמישית במספר, הוקמה באשדוד על מנת להקל על גביית המיסים מהאזרחים במקום. להזכירכם, באשדוד אמורות להיות 7 מצלמות בסך הכל.
העמדה ממוקמת על רחוב מנחם בגין (השלישית בו), לכיוון מזרח, ממש לפני מחלף עד הלום בצומת עם רחוב משה סנה.
(תודה ל- tamirley, ול- a chain על המידע והתמונות)
כרגיל אסיים בתזכורת:
ראו הוזהרתם.
כפי שאתם יודעים, האתר שלי עוסק בחלקו בנושא אכיפת המהירות על כבישי ישראל בידי משטרת ישראל. ככזה, ביצעתי כאן מספר סקירות ובדיקות השוואתיות בין מספר גלאים מובילים בשוק. אחד הגלאים שנבדקו אצלי בעבר היה ה- Passport 9500i שאמנם הרשים באיכות ההרכבה שלו וכן ביכולת הגילוי של רוב האמצעים בהשוואה לגלאי המוביל בשוק – ה- Valentine One – אבל מאז עברו מספר שנים, ולפספורט בנתיים הצטרף אח צעיר אך מוכשר הרבה יותר – ה- Passport 9500ix. הדגם החדש (למען הדיוק הוא לא ממש חדש, הוא נמצא בשוק מזה כשנתיים לפחות) נמכר בישראל ע"י יבואן רשמי, והוא היה זה אשר סיפק לי את המכשיר למטרת הבדיקה.
אגב, כבר כתבתי בזמנו כאן על כיצד יש לכייל את הפספורט 9500ix לעבודה בישראל.
הפספורט 9500ix מתהדר בכל תכונותיו של הדגם הקודם. כמוהו, גם דגם זה מכיל את כל אופציות הגילוי הנחוצות (חלקן לא נמצא בשימוש בישראל), וגם רכיב GPS שבאמצעותו מודד המכשיר את מהירות הנסיעה, וכן את מיקומך. בניגוד לדגם הקודם בו הנהג היה צריך להזין ידנית רשימת נקודות ציון רלוונטיות (לדוגמה איומים כמו מצלמות מהירות, מיקומי מלכודות וכו'), כאן מספק היבואן בישראל בסיס נתונים שאמור להיות מעודכן למדי, ואשר מכיל (נכון לרגע כתיבת שורות אלה) את כל מיקומי מצלמות המהירות מסוג גאטסו בישראל.
חשוב לציין – היצרן מבדיל בין גרסאות אמריקאיות של הגלאי לבין גרסאות בינלאומיות. לכן, מכשיר Passport 9500ix אשר נרכש בארה"ב לא יוכל לעבוד בישראל בצורה תקינה, ובסיס הנתונים שבו לא יוכל לעבוד בישראל. קחו זאת בחשבון כשאתם מתפתים לרכוש גלאי כזה מיד שניה או מאיביי למרות המחיר המוזל. המקום הבטוח ביותר לרכישת מכשיר פספורט הוא דרך היבואן הרשמי בישראל.
עידכון בסיס הנתונים מתבצע ע"י חיבור המכשיר למחשב באמצעות הכבל המסופק, והפעלת תוכנה. מרגע זיהוי והרשמת המכשיר תוכלו לעדכן את נתוני המצלמות וכמובן לבצע שינויים כאלה או אחרים בהגדרות המכשיר. הפספורט, כמו הוולנטיין 1, יודע לקלוט איומים בתדרי K ו- X שאינם נמצאים בשימוש בישראל, וכן בתדר Ka (המשמש את הדבורה והמולטנובה הניידת). כמובן שהוא קולט גם לייזר (ממל"ז).
הערה: זהו לא מבחן השוואתי אל מול הוולנטיין 1, אבל מכיוון שהזכרתי אותו, יש לציין כי חלק מתכונות הפספורט הקשורות לרכיב ה- GPS כלל אינן קיימות בוולנטיין שכן הוא איננו מכיל רכיב כזה. לכן אילו היינו רוצים לבצע השוואה מלאה, היינו צריכים להשלים את הוולנטיין באמצעות מכשיר צ'יטה, אך כאמור זו איננה מטרת המאמר. המשך…
הכותרת אומרת הכל. לא הולך להיות פה שום טויסט בעלילה, ולכן אם אתם מסוג האנשים שמחפשים את השורה התחתונה – אתם יכולים ללכת מפה עכשיו.
אני יודע שזה הולך להיות קשה כבר לקראת 5 או 6 בבוקר. התברכתי בבת זוג עם הרבה מעלות טובות, אבל קור היא לא סובלת, ובתור אחת שמעדיפה לישון גם בקיץ במיטה ביחד עם אותה שמיכת פוך אווזים (800 ש"ח, גולף אנד קו, במבצע) גם בקיץ וגם בחורף, אתם מבינים שמזגן היא לא מפעילה. לא כל עוד היא בהכרה. למעשה, מבחינתה, ההבדל היחיד בין ליל קיץ לליל חורף עבורה הוא השאלה האם היא לובשת גם פיג'מה העשוייה מפליז, או לא.
אז לקראת 5 או 6 בבוקר אני בדרך כלל מתעורר עם זיעה חמה שמטפטפת לי מהגבות היישר לתוך העין או הפה (ואז היא חמה וגם מלוחה). ואז אני יודע שזה הולך להיות קשה. המאוורר שזוגתי מרשה לי להפעיל בלילה כבר לא עוזר. אני מרים את המגבת הקטנה שבמקרה נפלה לתוך המזוודה שלי במהלך שהותי באחד ממלונות אירופה ומנגב את עצמי. זה מספיק כדי לאפשר לי להירדם. זה בדרך כלל מספיק לי עד בערך שבע וחצי, ואז זוגתי, שמסיבה לא ברורה אוהבת אותי יותר מאשר היא אוהבת את חשבון החשמל שלה, מדליקה לי מזגן מתוך רחמים (וגם בגלל שהיא יודעת שהיא כבר יוצאת לעבודה ולכן לא תיאלץ לסבול את הקור להרבה זמן). "זאת אהבה" היא מכריזה, ואני, בלית ברירה מסכים. אני אוהב מזגן.
אני מתעורר. כולי ספוג מים. גם הסדין רטוב, וכן הציפה של הכרית. המזגן מרגיע אותי קצת, אבל אני יודע שהיום רק התחיל.
כמו שאתם בטח יודעים, אם אתם קוראים קבועים באתר הזה, אני אוהב אופנועים. אני אוהב אותם יותר מאשר אני אוהב מזגן, אבל היום המאבק קשה מאוד. אני מסתכל מהחלון, רוח קלה נושבת ומנענעת קלות את ענפי העצים של השכן. דרכם אני רואה את האופנוע שלי. חונה בצל, הכיסוי מסתיר לא מסתיר את חמוקיו, שריריו המשורגים נמתחים, ככאלה של שרירן המתאמן לקראת תחרות מר יוניברס.
הערה: כן, זה קצת מטריד גם אותי שאני נוהג לדבר על האופנוע שלי בלשון זכר. אני קורא לו "אבו-מוסא" (הרביעי, למען הדיוק), וזה שאני מתאר אותו כאן כאיזה מר עולם ערבי משוח בשמן עושה גם לי עווית קלה בקצה העין. איך אמר ג'רי סיינפלד? Not that there's anything wrong with that, אבל אני מצהיר בזאת שאין לי נטיות כאלה. יחד עם זאת האופנוע שלי הוא אופנוע ולא אופנועה, ולכן אני מדבר עליו בלשון זכר. המשך…
מהו אופנוע Adventure? איך אפשר לתרגם את המושג הזה לעברית? הפירוש של המילה עצמה ברור. הרפתקאה. אבל צירוף המילים לא מסתדר. מהו "אופנוע הרפתקאה"?
הסיפור מתחיל אי שם בתחילת שנות השמונים, עת חברת BMW יצאה ביציאה מוזרה. אופנוע גדול, כבד, עם דרייבשאפט, שתי בוכנות בולטות. הם אולי לא ידעו את זה אז, אבל ה- R80 G/S של 81 היה נושא הדגל של קטגוריית האדוונצ'רים. ומשם אתם כבר יודעים לאן זה מתגלגל – ה- R1200GS של במוו שהפך, עם השנים, לאופנוע הנמכר ביותר אי פעם.
סוזוקי, מתישהו בסוף שנות השמונים ניסו גם הם להצטרף לחגיגת אופנועי "כלבו" והנציג שלהם לאירוויזיון היה ה- DR-750/800 Big. אופנוע חד-בוכנתי פשוט מבחינה מכנית (אך עם מערכת הקירור של סוזוקי המכונה SACS) ששידר את ההילה הנכונה – ספורט-שטח-אדוונצ'ר, עם מיכל דלק ענק של 29 ליטר, "מקור" שמשדר אגרסיביות (ושמאז הפך להיות כמעט סטנדרט בכל אופנוע שמנסה להתחבר לקטגוריה), משקף כמעט אנכי, תנוחת רכיבה זקופה, ופוזה. הרבה פוזה. שים קסדה, קשור ציוד, וצא לחצות את המדבריות.
כזה:
סליחה. כזה:
כל מה שנותר לסוזוקי לעשות הוא רק לתת גז ולרכב על הגל.
אלא שהם לא עשו זאת. כלומר לא בדיוק. יצורו של ה- DR-BIG הופסק מתישהו בחצי השני של שנות התשעים, והנציגים היפנים לקטגוריה פשוט לא התייצבו לתחרות, והשאירו את עולם ה"אדוונצ'ר" לשליטה כמעט בלתי מעורערת של הגרמנים (ה- Freewind – החיקוי היפני של ה- BMW F650 Funduro לא נחשב).
מכיוון שהתחרות ננטשה כמעט לגמרי מצידם של סוזוקי, הם פנו לתת-נישה אחרת. אופנועי ה"כולבו". ה-ויסטרום (או בשמו המלא DL-1000) היה למעשה אופנוע שנתפר על גבי מנוע ה- SV. טווין בזווית 90 מעלות, פשוט מאוד מבחינה מכאנית, קל לתחזוקה, וללא שום יומרות. Universal Japanese Motorcycle (או UJM) אמיתי. קנה, שים דלק, וסע. זה כנראה הצליח להם, ולכן הם חיש קל יצאו עם גירסת 650 סמ"ק של ה-ויסטרום, אבל למרות שינויים פיזיים ומכאניים כאלה ואחרים, עדיין מדובר היה באופנוע חסר יומרות שטח או הרפתקניות לחלוטין. כלי עבודה יומיומי, ללא הילה מיסתורית של שיוט על גבי דיונות או חצייה של יבשות.
כזה:
ה-ויסטרום 1000 הפסיק להיות מיובא ארצה ב- 2004 בגלל מגבלות משרד התחבורה וב- 2009 הוא הפסיק להיות מיוצר, ולמעשה מה שנותר לאוהדי סוזוקי בפרט ולרוכבים שחיפשו אופנוע כלבוייניק אמיתי במחיר שפוי היה האח הקטן בן 650 הסמ"ק שאמנם עבר מתיחת פנים מסויימת אבל עדיין נותר פשוט, אפור וחסר כל ייחוד.
כל זה השתנה ב- 2013. כשסוזוקי הציגו את האופנוע באחת מתערוכות האופנועים באירופה, התגובות של הגולשים באינטרנט היו מאופקות משהו, כשהתגובה הקולנית ביותר היתה משהו בסגנון "מה זה הכיעור הזה, אלוהים?". יש צדק בדבריהם.
ה-ויסטרום 1000 הוא לא אופנוע יפה במיוחד. כשמעמידים אותו מול המראה לא תמצא אנשים שמוכנים לקרוע מעליהם את הבגדים עבורו. אפשר להתווכח ולומר שזה לא ממש משנה, שכן אופנוע כולבוייניקי לא אמור להיות יפה. אבל מה שעובד חזק על הרוכבים בקטגוריית האדוונצ'ר הוא כמו שאנחנו כבר יודעים הפוזה. ואני לא בטוח שה-ויסטרום החדש משדר את הפוזה הנכונה, למרות הניסיון של מחלקת היח"צ של סוזוקי להחזיר עטרה ליושנה, כשהם מתיימרים להציג את ה-ויסטרום 1000 כיורש שממשיך באופן ישיר את ליין אופנועי ה-דואל ספורט של החברה. הייתי אומר שמדובר בסילוף קל של המציאות, או ניסיון לכתיבה מחודשת של ההיסטוריה.
נו מה לעשות. אם אין ברירה אז חייבים ואני מקריב את עצמי בשבילכם. החלטתי לקחת את ה-ויסטרום 1000 לרכיבת מבחן, וכדי להפוך את זה למעניין יותר בחרתי לעצמי דווקא יום באמצע יולי, אחד מהימים החמים ביותר עד כה השנה. כדי שלא יהיה לי משעמם, צירפתי לרכיבה כמה מחברי.
זה מה שהיה לי להגיד אחרי שרכבתי על הדגם הקודם.
יצאתי בשש וחצי בבוקר מהבית. למרבה ההפתעה האוויר היה עדיין קריר ונעים, אבל הניסיון הכין אותי למה שיבוא בהמשך. בנקודת המפגש אספתי את שאר החבר'ה, ואחרי תדלוק יצאנו לדרך. הנסיעה צפונה זורמת בקלילות דרך איילון וכביש החוף. הקילומטרים חולפים להם במהירות של בדיוק 200 קישואים לשנה (סתם, לא עברנו על המהירות החוקית בשום פנים ואופן). 2 גאטסואים צפונה יותר אנחנו נכנסים לכביש 70 לכיוון יקנעם. הכבישים כולם ריקים כמעט לגמרי, רק אנחנו וכמה רכבים.
ברכיבה צפונה ה-ויסטרום 1000 מתנהג בצורה די חביבה על הכביש. ברכיבה מהירה המנוע מווברץ ומרגישים אותו בעיקר דרך הכידון. המושב נוח למדי, הבולמים סבירים ומאפשרים כיוונונים ידניים סטנדרטיים (כאן אין את המערכות המתוחכמות של BMW, KTM או דוקאטי), והם מטפלים בכל ה- 215 ק"ג של האופנוע ללא כל בעיה.
המנוע בן 1037 הסמ"ק של ה-ויסטרום מפיק 91 כ"ס בכ- 8200 סל"ד. זה מספיק כדי לאפשר לאופנוע לשייט על כ- 160 קמ"ש ב- 6000 סל"ד, וגם מספיק חזק כדי לצאת לעקיפות חזקות ללא שום צורך בהורדת הילוך. יחד עם זאת, זה לא המנוע החזק ביותר בקבוצת אופנועי האדוונצ'ר, ולעיתים הוא מרגיש חלש מדי. זה לא מסוג האופנועים שיגרמו לך לחיוך שלא נמחק מהפרצוף כשאתה יורד ממנו.
גם את השאלה הזו אני מקבל בתדירות תכופה מקוראי, ויותר חמור מזה – אני קורא את חלק מהקשקושים המסתובבים בנושא זה באינטרנט מפי כל מיני כאילו ברי סמכא כאלה ואחרים, ואני נחרד.
הגיע הזמן לשים את הדברים על דיוקם, ואם ארוך לכם מדי – דלגו למטה לשורה התחתונה.
זוהי עוד אחת מהתמונות ההזויות והשקריות המסתובבות באינטרנט במיילים, בהודעות וואטסאפ, בפוסטים בפייסבוק ובשיטות אחרות:
והנה עוד וריאציה של התמונה, גם היא מתיימרת להיות סמכותית, וגם היא שגוייה לחלוטין בדיוק כמו הקודמת:
הטענה המופיעה באותם פרסומים שקריים (מה שלא מפריע לכל מיני אזרחים מודאגים להמשיך להפיץ אותם כל שני וחמישי ללא הפרעה וכמובן מבלי לבדוק את האמת) היא שאסור לעבור צומת מרומזר במהירות העולה על 70 קמ"ש, וכי אם תעשו זאת, מצלמות הגאטסו יצלמו אתכם ואתם תקבלו דו"ח. לכן, מעתה בכל פעם שאתם מתקרבים לצומת, וגם אם האור ירוק קבוע, עליכם להאט למהירות של 70 קמ"ש ולא יותר מכך.
כאמור – קשקוש בלבוש, ואני עדין בדברי.
אבל זה לא נגמר פה. המשטרה (משטרת ישראל) מגיבה לפוסט של אחד הקוראים בדף הרשמי שלה בפייסבוק, ובעצם משקרת לציבור. זה מה שהיא כותבת (לא יודע מי כתב, אבל הוא מייצג את כל המשטרה ולא רק את עצמו):
"אין אמת בדבר. משטרת התנועה איננה אוכפת מהירות בעת כניסה לצומת."
אבל היא כן. היא כן כיוון שמצלמות המהירות כן אוכפות מהירות בצומת, ומכיוון שהן מוצבות בכניסה לצומת (ולולאות ההפעלה שלהן מוצבות על קו הצומת), לא רק שהן אוכפות מהירות בעת כניסה לצומת, אלא שלמעלה מ- 90% מסך הדו"חות המופקים על ידיהן הם של מהירות בעת כניסה לצומת (על פי נתוני המשטרה עצמה).
כלומר – המשטרה מפרסמת דברי שקר וכזב, ומבצעת הטעייה מכוונת של הציבור.
זו שאלה שאני מקבל מקוראי בתדירות גבוהה, וכיוון שכך החלטתי לכתוב מאמר פשוט על העניין כדי להסביר אותו אחת ולתמיד.
מצלמות הגאטסו המותקנות בישראל בצמתים ובקטעי כביש ישרים מופעלות ע"י פסי הפעלה ("לולאות") המוטמנות בתוך אספלט הכביש, ונראות כחריצים מלבניים נראים לעין. על כל נתיב יש שתי לולאות כאלה. כתבתי המון על כך באתר, אין טעם לחזור, אבל לטובת אלה שמגיעים לכאן בפעם הראשונה אמליץ להתחיל לקרוא כאן:
מצלמות המהירות החדשות של גאטסו – כל מה שרציתם לדעת
כשהמצלמה מוצבת בצומת, יש לה שני תפקידים: צילום עבירות אור אדום, וצילום עבירות מהירות. כל מצלמת צומת יכולה לעבוד במוד כפול.
לפיכך, התשובה לשאלה מתחלקת לשתיים, ותלוייה בסוג המצלמה ובדרך שבה הצומת נחצה: כן ולא.
אסביר. המשך…
המצלמה הותקנה על כביש 35 ממזרח למערב, דהיינו מבית גוברין לכיוון קרית גת. היא נמצאת כמה מטרים מערבה מהגשר של כביש 6 שעובר מעל כביש 35.
(תודה למני על המידע והתמונות)
כרגיל אסיים בתזכורת:
ראו הוזהרתם.
תרגעו. זה לא בישראל. אצלנו, כנראה, יגיעו ימות המשיח לפני שמישהו בעירייה (שלא לדבר על המדינה) יעשה משהו למען רוכבי אופנוע. אבל בואו תראו מה אפשר לעשות בחו"ל עם קצת רצון.
בלונדון הותקנו לאחרונה העמדות הללו המשלבות נקודת נעילה קשיחה לאופנועים, ביחד עם מנעול שרשרת מובנה, ואליהם צמוד ארון שירות מתכתי ננעל ובו יש מדף לקסדה וציוד, מוט וקולב תליה למעיל, וגם מקום להניח את מגפי הרכיבה. כך יכול הרוכב להשאיר את הציוד ליד האופנוע שלו בבטחה, ולעלות למקום העבודה לבוש באותם בגדים יצוגיים המקובלים שם במדינות המתוקנות.
המטרה העיקרית בקונספט הנמצא כעת בשלבי פיילוט ב- 3 מקומות בלונדון היא לעודד רוכבים להגיע מוגנים בצורה מלאה למקום העבודה שלהם, ביודעם שהם לא צריכים להיסחב עם הציוד שלהם כל היום.
הרעיון הוגשם באמצעותו של טום אימפיירי, הבעלים של חברת מוטופארקינג, ששמע על כך מפי רוכב אופנוע אחר בזמן טיול באיטליה.
זה כנראה ההגה המורכב, המסובך, והמתוחכם ביותר שראיתם מימיכם ברכב. הוא לא קשור לאופנועים, אבל הוא כן קשור לספורט מוטורי. פורמולה 1 ליתר דיוק, ואם רוצים להיות ממש ספציפיים – ה- Sauber C33 F1. חשבתי שזה יעניין כאן מישהו.
תמונה: ph / Dieter Mathis/picture-alliance/dpa/AP Images
מכונית פורמולה 1 מודרנית היא פלא הנדסי של ממש, כנראה אחת מהמכונות המדהימות והמורכבות ביותר שיוצרו אי פעם. וכשאתה מניח את הידיים שלך על הגה של כזו מכונית ומתחרה ראש בראש באלופי עולם כמו סבסטיאן ווטל בזמן נהיגה במהירויות העולות על 320 קמ"ש ובכוחות ג'י שעלולים לגרום לנהג להתעלף, אתה לא יכול להרשות לעצמך להוריד אף יד, אף פעם. לכן כל מה שהנהג צריך לעשות, כל מה שהוא צריך לדעת, הכל נמצא בהישג של קצה אצבע. לכן ההגה של מכונית פורמולה 1 הוא למעשה לא רק ההגה המורכב, המסובך והמתוחכם ביותר שיש בנמצא, אלא הוא משמש גם כמרכז העצבים של המכונית.
עם למעלה מ- 35 מתגים שונים וצג LCD מדגם PCU-8D מתוצרת מקלארן הנותן לנהג נתונים תוך כדי נהיגה, ועם 2 ידיות להחלפת ההילוכים והפעלת המצמד מאחורי ההגה, הנהג הוא היחיד שרשאי לתפעל את האופציות השונות של הרכב בזמן המירוץ. למעשה, חלק נכבד מההגדרות והכיוונונים הללו מתבצעים מספר רב של פעמים במהלך המירוץ, ולעיתים אפילו במהלך אותה הקפה. המידע המוצג לנהג מכיל עד 100 עמודי אינפורמציה מסוגים שונים, החל מסל"ד, טמפרטורת המנוע והשמן, דרך מדידות מהירות, מספר הקפות, יתרת דלק ומה לא.
יותר מדי מידע הוא עניין מורכב, ולכן יש קבוצות שמעדיפות להשתמש בצג פשוט יותר, או לוותר עליו לגמרי. מצד שני, היכולת של הנהג לקבל משוב מיידי אודות הפרמטרים השונים של המכונית שלו במהלך מירוץ הוא עניין קריטי, במיוחד כשיש נפילה של מערכות הטלמטריה בין המכונית לבין המהנדסים שעומדים בפיטס. כך יכולים המהנדסים לבקש מהנהג לבדוק פרמטרים שונים בזמן המירוץ ולבצע התאמות לפי הצורך.
זו הדיאגרמה המלאה של המתגים והמחוונים השונים, כשהיא מחולקת לצבעים בהתאם לתפקוד כל רכיב:
בסרט הבא, הנהגים לואיס המילטון וניקו רוזנברג (מרצדס AMG) מסבירים כיצד ההגה עובד:
זוהי פיסת נוסטלגיה עבורי. מדובר, כנראה, בסקירה הראשונה שלי שפורסמה במדיה דו-גלגלית (בניגוד לכתבות שפירסמתי בזמנו בפורום האופנועים בתפוז). היא נכתבה לפי בקשתו של טל שביט מתישהו סביב שנת 2001 עבור מגזין הרכב "אוטו", ופורסמה גם באתר. לצערי אני לא מוצא את הלינק המקורי, אלא רק את הפרסום המשני שלה באתר בולשיט דוט קום, שהפך כעבור זמן מה לפולגז.
כל התמונות הן של תומר פדר.
זהו הלינק למאמר שנמצא באתר פולגז, ואני מביא את העתקו כאן כדי לשמור עליו למען הדורות הבאים (ועבור עצמי…)
עריכה: כשהעליתי את המאמר לכאן לא ידעתי שפולגז ישבוק חיים. לכן הלינקים המקוריים ששמתי כאן, כבר לא רלוונטיים לנו. בנתיים פולגז חזר לאחר הפסקה של כמעט שנה, אבל החומר המקורי כבר לא שם.
——
להלן סקירת האופנועים הראשונה שהוכנה על ידי מהדורת הרשת של מגזין הרכב "אוטו" ונמסרה לפרסום בבולשיט דוט קום כחלק מהשת"פ בין שני האתרים. תודה ענקית ל"אוטו" ולעורך מהדורת הרשת של המגזין , טל שביט ,על התמיכה ומזיגת התוכן אל מדור "יוצאים לרכב" של בד"ק. אנו מקווים להביא אליכם בקרוב כתבות נוספות מבית היוצר הנ"ל .
שני האופנועים שכאן לא יכלו להיות יותר שונים זה מזה, ולמרות זאת יש ביניהם הרבה מהמשותף. שניהם מרגשים, מפתיעים, מכאיבים, נחשקים – ונדירים לאללה. הונדה SP-2 וק.ט.מ דיוק, שני הפכים – או שלא…
המאמר אותו אתם עומדים לקרוא עשוי להראות לכם מוזר. הקונספט של השוואה בין שני אופנועים כל כך שונים זה מזה, כל כך שונים מכל שאר האופנועים – להשוות ביניהם נשמע קצת מופרך, לא? אדרבה! בגלל השוני שלהם, בגלל הייחודיות שלהם, בגלל שאין בארץ אף אופנוע אחר שפונה לנישה המוטרפת הזו – בגלל זה החלטנו לבצע את הרכיבה הזו ולכתוב עליה כאן.
ההונדה הוא כיום אופנוע הוי-טווין הספורטיבי היחיד הנמכר בארץ, וככזה רמת הציפיות ממנו גבוהות מאוד. ההונדה מצויד במיטב הטכנולוגיה היפנית שהועברה היישר ממסלול המרוצים ומישבנו המסוקס של קולין אדוארדס אל הכלי עליו נרכב היום.
בצידה השני של הזירה יושב הדיוק של ק.ט.מ. כלי אירופאי, צפרדעי ירקרק ומכוער על-פי כל קנה מידה, פרי הכלאה פרנקנשטייני בין אופנוע שטח טהור לאופנוע כביש. הדיוק מגיע כאנדר-דוג של הפייט היום, אבל בסוף היום החיוך שעמד לנו על הפנים בבוקר התחלף לחיוך אחר של תמיהה (וגם קצת כאב פיזי).
אם אתם עוקבים אחרי השטויות שאני כותב אז חלקכם בוודאי שם לב שיש לי איזה חשק לא מוסבר לכלי טיס מעופפים אישיים. בעצם למה לא מוסבר? אפשר דווקא להסביר את הרצון והכמיהה הזו בנקל, כאחד מהמאוויים היצריים והחייתיים ביותר של האדם מאד רדתו מאיזה עץ אי שם בערבות אפריקה. "למה הם יכולים לעוף ואני לא", הוא חשב לעצמו בעת שהביט בארוחת הערב שלו שחמקה מבין ידיו. סביר יותר להניח שהקול שהיינו שומעים לו היינו מחברים מיקרופון אל האונה הפרונטלית של המוח של אבי אבותנו היה יותר בסגנון "הההמממממהההההה אוווואו אואואו ואאא אאאחחחחחח חחחח אווועעעועעועועוווו!", ביחד עם כמה טפיחות עזות על החזה, אבל הבנתם את הפואנטה.
למה הם שם ואנחנו פה.
פאסט פורוורד אל המאה שעברה, עם עשרות רבות של ניסיונות, חלקם הזויים לגמרי, חלקם דווקא בעלי יכולת יישומית כמעט מיידית, של מתקני תעופה אישיים כאלה ואחרים. החל מרחפני סילון או רקטה, דרך מתקנים מונעים ברוטורים חשופים או ברוטורים משורוולים (כאלה הנמצאים בתוך שרוול המגן על הסביבה הקרובה מצד אחד, וגם מאפשר תיעול טוב יותר של משב הרוח הנפלט מהם מצד שני) ועוד.
חלק מהניסיונות האלה הקדימו את תקופתם, חלקם נועד לכישלון עוד לפני שירדו משולחן השרטוט. אבל מה שהיה משותף לכולם הוא, כנראה, העובדה שהמשקל הנישא של המתקן, כתוצאה מהצורך בקיומו של מנוע רב עצמה + דלק לצורך הטיסה, היה לעיתים גבוה עד כדי כך שיחס המשקל/דחף שהמתקן ייצר הפך אותו ללא שימושי או לא יעיל.
אז מה השתנה?
הרבה דברים השתנו. הטכנולוגיה הביאה לבנייה של מנועים חזקים יותר אך יעילים יותר בתצרוכת הדלק שלהם (או האנרגיה שהם צורכים – אם הם חשמליים), וכן לשימוש בחומרים מרוכבים בחלק גדול ממרכב המתקן, יהיה אשר יהיה, כך שמשקלו של העצם יהיה קטן משמעותית מאשר לו נבנה לפני 30 או 40 שנה. כשמדובר במנועים חשמליים, הטכנולוגיה הביאה להקטנה משמעותית של הסוללות ולהגדלת העוצמה שלהן, מה שאיפשר כמובן ליצור מנועים המספקים עילוי גדול יותר ולאורך זמן ארוך יותר, וכן להקטין את יחס המשקל/דחף.
כך נולד לו עוד ניסיון. חברת Aerofex מקליפורניה הציגה כבר בשנת 2012 אב טיפוס עובד של מה שנראה לנו כמו רחפנית אישית הבנוייה משני מנועי מניפה משורוולים העשויים מסיבי פחם, כשביניהם מקום ישיבה/עמידה לנהג/רוכב/טייס. כבר אז הסרטונים ששוחחרו ע"י החברה הציגו קונספט עובד, אבל משום מה החברה נעלמה לה מתחת למכ"מ, עד שצצה מחדש ממש לאחרונה.
היום קיבלתי לינק לתיעוד של תאונת דרכים בין שתי משאיות. התאונה היא מסוג חזית-אחור, בה הרכב מאחור אינו מצליח, לרוב, לבלום בזמן, וכך הוא נכנס באחורי הרכב שמקדימה. במקרה זה מדובר בשתי משאיות כבדות, אחת נושאת קונטיינר חום של ZIM, והשניה גוררת שתי עגלות ירוקות.
עד כאן, עוד אחת מאותן תאונות שהציבור לא ישמע עליהן, ועוד שורה בסטטיסטיקה המשטרתית על אותו קטע כביש – כביש 22 ליד מחלף אתא דרום – אחד הכבישים הבטוחים במדינה (ובוודאי אחד החדשים בה שכן סלילתו הסתיימה רק לפני כשנה).
הנה הלינק לדיווח באתר HHN:
http://hnn.co.il/gallery26011.html
והנה כמה תמונות מאותה תאונה (קרדיט לתמונות: דוברות והסברה – כב"א מחוז חוף):
מהתמונות נראה כאילו המשאית עם העגלות הירוקות נכנסה במשאית שהובילה את הקונטיינר מצידה הימני האחורי, ולמעשה גילחה לעצמה את הקבינה. לא ידוע לי אם הנהגים נפגעו או לא, אבל התמונות בוודאי מראות מהומה לא קטנה שהיתה שם.
היה לנו משהו דומה בעבר, אבל מכיוון שהתקדמנו מאז 2010, הכל רץ בפייסבוק עכשיו, במקום במייל.
ככה זה היה בפעם הקודמת:
ב- 2010: שטויות שרצות ברשת – מצלמות מהירות על כביש 6? טייק 1
עידכון 2018: הנה עוד נאגלה של אותו פייק:
שטויות שרצות ברשת – מצלמות מהירות על כביש 6? טייק 3
עידכון 2023: חשבתם שזה נגמר? תחשבו שוב. הטפשים לא מפסיקים להעביר את השטות הזו:
שטויות שרצות ברשת – מצלמות מהירות על כביש 6? טייק 4
ככה נראית ההודעה:
קודם כל – המהירות המותרת בכביש 6 היא לא "רק" 110 כפי שכתוב אלא יש בו קטע ארוך מאוד שבו המהירות המותרת היא 120 קמ"ש.
שנית – בדקתי מול כביש 6, ואין שם אפילו לא מצלמת מהירות אחת, לא אוטומטית ולא נעליים. כן יש מעת לעת מבצעי אכיפה של משטרת התנועה, אבל זה באמצעות מכשירי ממל"ז ודבורה, ולא כפי שצויין בהודעה המטומטמת לעיל.
שלישית – ההפחדה לגבי אותן 300 מצלמות שלא עשויות מקרטון – נכון, יש מצלמות של מערכת א'3 כפי שהאתר הזה עוקב אחריהן כבר מעל 10 שנה, אבל הן לא חדשות, הן לא 300 במספר (בפועל מדובר בעשרות פעילות), והן בטח לא מהשבוע…
הדבר היחיד שלגביו ההודעה צודקת היא שאם תופסים אתכם במהירות של 41 קמ"ש מעל המותר תזכו לקבל זימון לבית משפט מה שכמובן עלול לגרור אחריו שלילת רישיון, וזה ללא קשר לפסילה מנהלתית שהשוטר במקום רשאי לפסול לפי שיקול דעתו.
שלחו לכם את ההודעה המטופשת הזו? שלחו להם את הלינק לדף הזה בחזרה. ולהבא, כשאתם מקבלים הודעה כזו בקבוצות ולפני שאתם רצים להעביר הלאה תבדקו את אמיתות ההודעה ותפעילו שיקול דעת.
ראיתם מישהו ששיתף שטות? שלחו לי.
אין בכל האמור לעיל משום המלצה לעבור על החוק תמיד יש לנסוע בצורה אחראית וזהירה, ועל פי החוק.
ברשת מסתובבים המון סרטונים שצולמו במדינות דרום מזרח אסיה המתארים את הכאוס התחבורתי שם. אלפי קטנועים, ריקשות, טוק-טוטקים, חמורים, אופניים, תלת-אופניים, מכוניות, מוניות ומשאיות – כולם נעים באנדרלמוסיה מטורפת.
נסעתי לאחרונה לווייטנאם. הכל אמת לאמיתה.
הנה מה שצילמתי:
אמרו לי שזה מסוכן ומסובך למערבי לחצות כביש בווייטנאם. שאלתי את עצמי: כמה כבר זה יכול להיות מסובך? חוצים במעבר חציה או מחכים לאור ירוק להולכי הרגל. לא?
זהו שלא.
אור ירוק ממשיכה בכיוון הנכון.
מזה כשנתיים אנחנו עדים לרוחות חדשות המנשבות מכיוון העמותה בכל הנוגע ליחסם לדו-גלגלי. כשמגיע, מגיע, חייבים לומר את זה.
לצערי, במהלך השנתיים האלה הם עשו את הטעות של "דו"ח חקירת העומק של התאונה של טל"ש", דו"ח פטתי, רדוד, עלוב, שנכתב ע"י אדם שהציג עצמו כמומחה בעל שם אך נראה שהבנתו באופנועים ובמכניקה שלהם שואפת לאפס. מאז הם התנצלו פעמיים, אבל התחושה של רבים מרוכבי האופנוע כאילו אור ירוק מחזיקה באג'נדה הקוראת להורדתם מן הכביש לא היתה מופרכת, אי אפשר להאשים אותנו בפרנויה.
מאז, אור ירוק יצאו כבר מספר פעמים בהצהרות שהיו לטובתנו, אך אין ספק שהסרטון הזה הוא צעד מבורך נוסף בכיוון הנכון.
אך לא די בכך, השלב הבא חייב לכלול עבודה מול הרשויות בהבנה שבמדינת ישראל יש לכלי רכב דו גלגליים יתרון משמעותי שאינו בא לידי ביטוי במדיניות ממשלות ישראל לדורותיהן. בהיעדר תשתית ראויה למאכל אדם של תחבורה ציבורית ברמה של בירות מערב ואפילו מזרח אירופה, המדינה חייבת לעודד מעבר לתחבורה דו-גלגלית זולה במרכזי הערים והפרברים, תוך כדי הנחיה ברורה לתת עדיפות בתחום הביטוחי אפילו על חשבון חלק מרווחי חברות הביטוח על המגזרים האחרים – ושלא תטעו, זה לא יוצא מתקציב המדינה אלא פשוט מקטין בכמאתיים מיליון ש"ח את הרווח העצום שחברות הביטוח מרוויחות ממילא כל שנה מתחום ביטוח החובה. בנוסף היא צריכה לעודד חקיקה בנושא כמו רכיבה בנת"צ, הסדרי חניה מקלים, ואפילו מעבר לאזורי תחבורה שבהם יותרו אך ורק כלים דו-גלגליים או תחבורה ציבורית קלה, כמו שקורה בערים רבות באירופה.
זהו הסרטון:
תודה לאבי אלבז על הלינק
