מיצו בדרכים

מכירת כלי רכב חדשים בישראל נעשית בקצב שרק הולך ומתגבר (מידי שנה מתווספים למרשם כלי הרכב בישראל בין 230 ל- 250 אלף כלי רכב חדשים, אם לא יותר), והגידול במספרים אלה מאלץ את משרד התחבורה לפתור בעיה אקוטית שעומדת על פתחו – מאגר מספרי הרישוי עומד לאזול.

קצת היסטוריה: כשמספר כלי הרכב בישראל היה מועט, היו מספרי הרישוי של כלי הרכב בארץ בני 3 עד 5 ספרות, והלוחיות היו כתומות, לא צהובות כמו היום. נוהל זה התקיים עד שנת 1961. משנה זו ואילך, החל משרד הרישוי להנפיק מספרי הרישוי בנות 6 ספרות, והתהליך המשיך עד 1980. משנת זו ואילך, החל המשרד להנפיק לוחיות רישוי בנות 7 ספרות. בהתחלה, שתי הספרות האחרונות במספר הרישוי ציינו את שנת היצור של הרכב (88 היתה עבור מודל 88), אבל בשנת 1990 נוהל זה בוטל, וללוחית הרישוי נוספה שם המדינה באגלית ובצבע כחול (IL), כנהוג באירופה. במשך כ- 10 שנים התקיים נוהל נוסף בו שתי הספרות האחרונות נקבעו ע"י יבואן הרכב (למשל – 04 היתה עבור פיאט, פיז'ו, סיטרואן ורנו), אבל בשנת 2000 גם שיטה זו בוטלה, וכיום מספרי הרישוי מוקצים על פי סדר עולה.

הנה תמונה של לוחית בת 5 ספרות שמצאתי איפושהו ברשת:

בהקשר זה, בדק המדען הראשי של משרד התחבורה ומצא כי בקצב הגידול הנוכחי ייגמרו המספרים הריאליים הזמינים ללוחיות רישוי בתוך פחות מ- 4 שנים (ידיעות ראשונות על כך הופיעו בתקשורת בינואר 2013, מאז עברו כבר 3 שנים אבל מספרי הרכב עדיין לא נגמרו). בין היתר, סיבה אחת לכך היא העובדה שהקצאת המספרים אינה ליניארית, ויש להסיר מהרשימה את מהמספרים שהונפקו בשנות ה- 80 בהן שתי הספרות האחרונות ציינו את שנת הדגם.

יש בעיה, חייבים למצוא פתרון. בלשכת המדען הראשי ישבו, חקרו ובדקו, וחיפשו שיטה שתאפשר למשרד התחבורה להגדיל את מאגר מספרי הרישוי. האם לדעתכם המוחות המבריקים של המשרד היו צריכים להמציא את הגלגל מחדש? האם הם היו צריכים למצוא איזו תיאוריית קוואנטים חדשה? האם היו צריכים לגלות יסוד כימי חדש?

חלילה. כל מה שהיו צריכים לעשות הוא להסתכל מסביב.

כיצד נוהגים להקצות מספרי רישוי במדינות אחרות בעולם? השיטה שונה ממדינה למדינה, אם כי באיחוד האירופאי נוהגים בשיטה אחת אחידה (שיטה זו אינה תקפה למדינות שאינן חלק מהאיחוד, למרות שהן חלק מיבשת אירופה – כמו למשל שוויץ). לפי שיטה זו, חלק מהלוחית משמש לזיהוי עיר המקור, חלק אחר הוא מספר רנדומלי, ובכל מקרה יש שימוש באותיות ה- ABC (בתעתיק אנגלי או מקומי, תלוי במדינה).

למשל:

המשך…

היום, ה- 15 בפברואר 2016, החל הניסוי שכולנו חיכינו לו מזה מספר שנים רב. הניסוי אמור להימשך תקופה של בין 6 ל- 12 חודשים (תלוי את מי שואלים), ובמסגרתו תבדק ההשתלבות של כלי רכב דו-גלגליים בתוך נתיבי תחבורה ציבוריים (נת"צים).

בשלב זה הניסוי עצמו מוגבל לשני צירי תנועה בלבד: רחוב אבן גבירול לכל אורכו לשני הכיוונים, ודרך נמיר לכל אורכה לשני הכיוונים. שלטי הנחייה חדשים הותקנו על צירים אלה.

הניסוי מנוהל על ידי וועדת הניסויים של משרד התחבורה בשיתוף עם הטכניון (שמבצע את איסוף הנתונים), עיריית ת"א (בסיועה הפעיל של סגנית ראש העיר הגב' מיטל להבי), מועדון האופנועים הישראלי, נציגי רוכבים ונציגי חברות האוטובוסים.

הערה: למרות שבפועל הניסוי מוגבל לקטעים אלה בלבד, לפי מידע שהגיע לידי העבירו במשטרת ישראל הנחייה לשוטרי מרחב ירקון לא לאכוף באופן אקטיבי נסיעה של רוכבי דו"ג על נת"צים נוספים כמו רחוב סלמה, אלנבי ועוד.

במהלך הניסוי יאסף מידע רב באמצעים אלקטרוניים – מצלמות נייחות על עמודים בנקודות הכניסה והיציאה מנת"צים (וכן במספר תחנות אוטובוס), מצלמות ניידות על גבי מספר קווי אוטובוס (בשיתוף עם חברת דן), וכן מצלמות קסדה שמותקנות על גבי מספר קסדות של רוכבים. המידע שייאסף במהלך הניסוי ישמש לקבלת החלטה סופית. במידה והניסוי יוכתר בהצלחה, צפוי השר לאשר רכיבת דו-גלגלי בכל נתיבי התחבורה הציבורית בתל אביב. עם תום שנה לניסוי, ירחיב השר את האישור לכל הנתיבים בגוש דן. "ההחלטה לאפשר לרוכבי הדו-גלגלי לנוע בנתיבי תחבורה ציבורית בתל אביב היא נכונה, בטיחותית ותחבורתית. אחרי תקופת מבחן קצרה, ואני מקווה שמוצלחת, בכוונתי לעגן את ההחלטה באופן קבוע בתקנות", כך כץ.

לאחר חבלי לידה ארוכים, התאחדות הספורט המוטורי השיקה היום (ה') את מסלול המוטוקרוס החדש בווינגייט, במעמד שרת הספורט ח"כ מירי רגב.

בלי טיפת ציניות, מדובר ברגע היסטורי לספורט המוטורי בישראל, שכן החל מהיום יש לרוכב המוטוקרוס בית בו יוכל להתאמן ולהתחרות מבלי חשש. צעד זה הגיע לאחר מאמץ משותף של התאחדות הספורט המוטורי ביחד עם הרשות לנהיגה ספורטיבית, מכון וינגייט ויבואני הרכב הדו-גלגלי.

המסלול הוקם כבר לפני כחודשיים, תקופה בה עבר הרצה ומקצי שיפורים. עוד לפני שנחנך באופן רשמי הגיעו אליו ספורטאים ומתחרים על מנת להתאמן ולשפר את יכולות הרכיבה שלהם.

היום (יום חמישי ה- 11.02.16) הגיעה שרת התרבות והספורט – חברת הכנסת מירי רגב – כדי לגזור את הסרט ולחנוך את המסלול. השרה נשאה דברים בהם הדגישה את כוונותיה לתמוך ולטפח את הספורט המוטורי בישראל. ניכר שהשרה התרגשה, ואף התפעלה מהתרומה הרבה של הספורט המוטורי לילדים ובני הנוער, עת נחשפה לסיפורים של הורים על השיפור המדהים שחל בילדיהם בתחום החברתי והלימודים, בזכות הרכיבה על אופנועים.

במסגרת האירוע הודיעה השרה על מספר מהלכים שהחליטה לקדם, כמו הכפלת התקציב לספורט המוטורי שיעמוד בשנת 2016 על על 5 מיליון שקלים אשר יועברו ממשרד התרבות והספורט להתאחדויות הספורט המוטורי. תקציב זה ישמש לטובת קיום אימונים, הדרכות, הכשרות ואירועי נהיגה ספורטיבית. בנוסף, משרד התרבות והספורט העמיד לראשונה תקציב בסך 4 מיליון שקלים לטובת הקמת מתקן אספלט אשר מתוכנן להיבנות עד סוף שנה זו בעיר ערד. עוד אמרה השרה, שזו תהיה הפעם הראשונה שבה יוענק פרס ההצטיינות בסך עשרות אלפי שקלים לשלושה ספורטאים בענף האופנועים אשר השיגו הישגים משמעותיים בזירה הבינלאומית.

שון בן יקר, יו"ר התאחדות הספורט המוטורי בישראל: "גם מסע של אלף מייל מתחיל בצעד אחד קטן. הפעם עשינו צעד ענק יחד עם הרשות לנהיגה ספורטיבית מכון וינגייט והיבואנים לקידום הספורט מוטורי במדינת ישראל. אני גאה לומר שמעכשיו יש מסלול קבוע וחוקי במדינת ישראל. אני רואה את הכמות ההולכת וגדלה של מתאמנים צעירים בגילאים 8-15 וזה מחממם לי את הלב. אין ספק כי דור צעיר זה הינו הבסיס והליבה של ספורטאים גדולים שיצאו וייצגו את מדינת ישראל".

ונקודה אישית לסיום: עוד בשנת 1998 התחרתי בליגות מירוצי הכביש השונות שהיו כאן. אני מודה שכבר הפכתי להיות פסימי לגבי האפשרות שאי פעם יתקיימו בישראל מירוצים ואירועי ספורט מוטורי חוקיים. המירוץ שנערך בסוף 2015 בערד, יחד עם האירוע שנערך היום נוטעים בי שוב תקווה שהספורט המוטורי בישראל נמצא על המסלול הנכון.

קרדיט לתמונות: עמית שוסל

במדינות רבות בחו"ל בהן מזג האוויר בחודשי החורף אינו מסביר פנים לרוכבים, נוהגים רבים מהם לאחסן את האופנוע/ים שלהם למשך מספר חודשים, אפילו 6-8 בהתאם לאורך תקופת החורף באותה מדינה, ולהוציאו שוב מתרדמת החורף לאחר הפשרת השלגים וחזרת מזג האוויר לכזה שניתן לרכוב בו.

גם אצלנו יש רוכבים לא מעטים המעדיפים לא לרכוב בחורף, אפילו שעונת החורף אצלנו קצרה יחסית, והקור בה אינו עז כמו למשל בארצות צפון אירופה או בחלקה הצפוני של ארה"ב וקנדה. קיימים כמובן גם רוכבים שלא אוהבים לרכוב בחמסינים הקשים של יולי אוגוסט, ולעיתים גם הם מוצאים עצמם מעמידים את האופנוע ובוחרים בפתרון אחר – אולי קטנוע ואולי אפילו רכב רחמנא לצלן. מעל כל אלה, ישנם גם רוכבים שנאלצים להעמיד את האופנוע מסיבות אחרות לגמרי, כמו היעדר תקציב לתחזוקה וביטוחים (אוי, הביטוחים האלה כואבים בכיס…), או אפילו תקופת היעדרות ארוכה מהארץ.

רצוי לציין כי במונח "תקופה ארוכה" אני מתייחס לכל תקופה מעל פרק זמן של כחודש, כיוון שמתחת לפרק זמן זה סביר להניח שלא יגרם כל נזק משמעותי למכלולי האופנוע גם אם יעמוד ללא תנועה.

תהיה הסיבה אשר תהיה, לפני שמאחסנים אופנוע לתקופה ממושכת יש מספר פעולות שרצוי לבצע אותן, כמובן בהתאם לסוג האופנוע. הכנת האופנוע לאחסנת חורף ארוכה מאפשרת גם מינימום התערבות בעת הפשרתו לקראת האביב.

הערה: חלק מהטיפים הללו עשויים להישמע לחלקכם כמוגזמים, בטח שבטח אם אתם מתכוונים לאחסן את האופנוע לקראת נסיעה של 6 שבועות לחו"ל. אתם אולי צודקים, אבל רציתי לוודא שכל מה שצריך להיאמר יאמר, ואיש איש יבחר בדרך המתאימה לו ביותר לאחסנת האופנוע שלו.

אז הנה מתחילים:

סעו לרכיבה ארוכה, מהנה וכייפית לפני האיחסון

אחרת איך תתגעגעו לכלי שלכם? השתדלו להנות ממנו עד כמה שאפשר לפני שמגיע מועד האיחסון.

מצאו פתרון אחסון מתאים

אם יש לכם מחסן, סככה, מכולה, אפילו עגלה נגררת שיכולים להגן מפני פגעי מזג האוויר – גשם, קור, ברד, שלג (בישראל? כן גם אצלנו לפעמים), קרה, חמסין ואבק. הגנה כזו יכולה להגן על האופנוע מפני קורוזיה, חלודה, רטיבות במערכת החשמל, ובמקרי קור קיצוניים גם קפיאה של נוזלים. למרות שמחסן הוא בהחלט פתרון טוב, לא לשכוח לאוורר אותו מדי פעם כדי למנוע הצטברות של גזים או חומרים כימיים אחרים.

בין אם יש לכם ובין אם אין לכם פתרון של קבע, כסו את האופנוע באמצעות כיסוי איכותי (ולא סתם שקיות ניילון גדולות). כיסויים מגינים לא רק מפני פגעי מזג אוויר אלא גם בפני פגיעות בעלי חיים כמו חתולים שיאהבו להתאחסן אצלכם על המושב של הבייבי שלכם, כולל הפגיעה בריפוד והריחות הנלווים לכך. אפשר לכסות את האופנוע בכיסוי כפול ולקשור את הפנימי בצורה הדוקה לגופו של האופנוע.

תדאגו שיהיה לכם ביטוח בתוקף

החוק במדינת ישראל קובע שלכל כלי רכב חייב להיות צמוד ביטוח חובה בתוקף. על כך יש להוסיף גם ביטוח מקיף, על כל מקרה שלא יבוא. מצד שני, אם אתם בקטע של השבתה יזומה של האופנוע כדי לחסוך בביטוחים, דעו לכם שראשית אתם עלולים למצוא את עצמכם בבעיה במידה ויקרה משהו, ושנית בדקו היטב מה אתם מעדיפים – לישון שינה טובה ורגועה בלילה, או לדאוג מכל רכב שעובר או כל אדם חשוד שמתקרב לאופנוע שלכם.

אם יש לכם מקום איחסון סגור לאופנוע, סביר להניח שתוכלו לוותר על חלק מהביטוחים האלה או כולם, לפי שיקולכם.

מנוע ותיבת הילוכים המשך…

ווילי זה דבילי. כולנו יודעים את זה. ובכל זאת, אלה מהרוכבים ששולטים באומנות הרכיבה על גלגל אחד (האחורי, כי רכיבה על הקדמי נקראת "סטופי") מתגאים בחיוך שמתפתח להם מאוזן לאוזן בתוך הקסדה.

כתבתי על זה כבר בעבר, אבל לאחרונה נתקלתי בסרטון מגניב וחשבתי לחלוק אותו אתכם הקוראים.

איך עושה סוס?

חשוב לומר – ראו הוזהרתם: לחובבי וילי יש לא מעט סיכונים שהם צריכים להתמודד איתם, החל בשוטרים שמאוד אוהבים לתפוס ולתת דו"חות על נהיגה בקלות ראש (סעיף 62-2 הגורר בעקבותיו הזמנה למשפט + 3 חודשי שלילה כמינימום ועד שנתיים מאסר), דרך בעיות של בטיחות חמורות (ראו את מקרה הרוכב מאזור מודיעין שנהרג בעת ביצוע תרגילים כאלה), נזק לאופנוע עצמו (מקרים של שבירת צוואר שלדה, נזק למיסבי היגוי, לבולמים ועוד) – ולא פחות חשוב – הם פוגעים פגיעה קשה בתדמית של כולנו ומגבירים את הסטיגמה השלילית שיש לציבור כלפי רוכבי האופנוע ה"חוליגנים והפושעים"…

אז זכרו – ווילי היא פעולה לא חוקית בארצנו, סעו באחריות ובזהירות.

לאחר שכל מה שצריך להיאמר נאמר, קבלו סרטון מושקע למדי המסביר את רזי ביצוע הווילי:

היה לנו פוסט בנושא הזה בעבר, אבל הסרטון הזה נראה לא פחות חשוב, כשמטרתו העיקרית היא חיזוק שרירי הליבה – או ה- Core של הגוף שלנו, שרירים המאפשרים לרוכבים (ובכלל) להחזיק את גופם ביציבה הנכונה בעת רכיבה תחרותית, אבל החשיבות שלהם קשורה לתפקודנו התקין בכל שדרות החיים.

שרירי הליבה הם למעשה שרירי מרכז הגוף הפנימיים והם כוללים קבוצות של שרירים ביניהם שרירי הגב, שרירי הבטן ורצפת האגן. שרירים אלו הם מרכז הכוח של הגוף, וחיזוק נכון של שרירי הליבה משפר את היציבה ומשם גם את תפקוד שאר שרירי הידיים והרגליים (שלא לדבר על ה- Six Pack – אותן קוביות בבטן שכולנו היינו רוצים להתגאות בהן).

חשוב להזכיר נקודה חשובה מאוד לצופים בסרטון: בניגוד למה שחלקכם חושב, הצפייה עצמה בסרטון כושר לא משפרת במאומה את הכושר של הצופה. אתם ממש צריכים לבצע את התרגילים בעצמכם כדי שזה יעבוד… 🙂

הנה הוידיאו, תהנו:

"אדון שוטר, זה ממש לא נכון! עצרתי עצירה מלאה בעצור! בכלל לא יכולת לראות אותי מהמקום בו אתה נמצא!"

"השוטר הזה פשוט ממציא עובדות! סיימתי עקיפה הרבה לפני התחלת הקו הלבן!"

"יצאתי בירוק והנהג הזה חצה מולי את הצומת באדום מלא! ברור שזו לא אשמתי!"

כמה פעמים יצא לכל אחד מאיתנו להיתקל בסיטואציה כזו? לי אישית קרו לא מעט מקרים בהם הצטערתי שלא היה לי תיעוד מלא של הנהיגה שלי. העובדה שלנהג עומדת האפשרות להציג את זווית הראיה שלו בעת בחינת התנהגותו ונהיגתו – למשל במקרים של קונפליקט בין גרסת הנהג לגרסת השוטר שמאשים אותו בביצוע עבירה, או במקרים שבהם יש צורך בבדיקה של אשמת אחד הצדדים המעורבים בתאונת דרכים ועוד – עשוייה לעיתים להטות את כפות המאזניים לטובתו.

מצלמות דש-בורד (Dashboard) הן הרבה יותר מטרנד חולף. אחרי שהתרגלנו לראות עשרות סרטוני תאונות ושלל התרחשויות הזויות מכבישי רוסיה, התופעה של התקנת מצלמות לתיעוד נסיעה החלה לצבור תאוצה גם בארץ – וטוב שכך.

אחרי שהתנסיתי בלא מעט מצלמות סיניות (עד טווח של כ- 120 דולר) שנרכשו באיביי, מצאתי שאף מצלמה "זולה" לא מצליחה לספק את הסחורה. איכות הסרטון (הנובעת מאיכות החיישן והעדשות), איכות צילום בלילה, איכות ההרכבה והחומרים, המחבר לשמשת הרכב, עמידות בחום הישראלי – כל אלה לא עמדו במבחן וכל אותם מאות דולרים מצטברים שהוצאתי כדי למצוא את המצלמה המושלמת לצרכי ירדו לטימיון.

ואז החלטתי ללכת על הטופ שבטופ.

די.או.די (DOD) הינו מותג טיוואני מוביל בעולם של מצלמות דרך לרכב, וה- DOD LS460W היא ה"רולס רויס" של ליין המצלמות של היצרן. מותג DOD התחיל את דרכו בטיוואן ומהר מאד הגיע לשוק הבינלאומי כולו. ב- 2013 החלו מוצרי החברה להיות מיובאים באופן רשמי לישראל ע"י חברת נטתיק בשיתוף חברת ברקום. מה שהופך את מוצרי החברה לאיכותיים במיוחד הוא איכות ייצור גבוהה, בלאי נמוך, איכות צילום גבוהה ועמידות לטמפרטורות גבוהות ברכב האופייניות לקיץ הישראלי, דברים שמקשים על מצלמות סיניות זולות להתחרות בה. איכות זו מאפשרת לנהג להציג את תיעודי הווידיאו והתמונות שהופקו ע"י המצלמה לרשויות במידת הצורך, ולהראות להם תיעוד מציאותי וברור של המתרחש בשדה הראיה של המצלמה.

מי שרוצה לקרוא את השורה התחתונה קודם – הרי היא לפניכם: ללא ספק, מדובר במצלמת הדש-בורד לרכב הכי טובה שיצא לי לבדוק (מצטער, התמונה הזו לא הכי איכותית, אבל הסרט שהמצלמה מפיקה – כן).

דגם ה- LS460W הוא הדגם החדש ביותר (נכון לרגע כתיבת שורות אלה) של DOD המצוייד בחיישן של חברת סוני ורגישות עד ISO 3200. החיישן גדול יותר ב- 20% מהדגם הקודם ומאפשר לכידה טובה יותר של אור בתנאי תאורה משתנים, בזכות רגישות ISO גבוהה במיוחד. העדשה בעלת שישה אלמנטים וצמצם גדול (F1.6), וכן זווית צילום רחבה של 140 מעלות. בזכותם ניתן להפיק צילומי לילה מוארים וחדים מאוד, גם כאשר תאורת הרחוב מוגבלת, איכות המשאירה (באמת!) מאחור את כל מתחרותיה.

המשך…

כפי שידוע לרוב הנהגים בישראל במהלך 2011 החלה משטרת ישראל, משרד התחבורה והמשרד לבטחון פנים בפריסה ארצית הולכת ומתרחבת של מערכת מצלמות אכיפה אלקטרונית (המכונה "א-3"). במסגרת הפרוייקט הוצבו קרוב ל- 150 מצלמות המהירות על כבישי המדינה. הנה תזכורת:

מפת מצלמות גאטסו בישראל

מעבר למכמונות הגאטסו, מפעילה משטרת ישראל מספר אמצעי אכיפת מהירות נוספים – מכמונות "דבורה", אקדחי לייזר המכונים "ממל"ז", ומספר מאוד מצומצם של ניידות המצויידות במצלמות מולטנובה (בשנים האחרונות כל מצלמות המולטנובה הנייחות יצאו משימוש, ואין הרבה ניידות המצויידות במצלמות אלה, אבל חלקן פעילות במקומות מוכרים וידועים). תוכלו לקרוא הכל אודות אמצעים אלה כאן: אכיפת המהירות על כבישי ישראל בידי משטרת ישראל.

הבעייתיות עם מצלמות הגאטסו

בעוד שמערכות אכיפת מהירות אחרים שהוזכרו לעיל ניתנים לגילוי ע"י גלאי מכמונות, הבעיה הגדולה המתעוררת עם מצלמות הגאטסו היא שהן לא משדרות שום אות אלקטרוני החוצה, ולכן הן בלתי ניתנות לגילוי באמצעות אותם גלאים. קיימת רק טכנולוגיה אחת שמסוגל לגלות בצורה אפקטיבית את מצלמות הגאטסו – מערכת מבוססת GPS שעושה שימוש בבסיס נתונים המכיל את כל "נקודות האיום". כאן נכנס לתמונה מכשיר הצ'יטה.

מכשיר הצ'יטה C550i

מערכת גילוי כזו נמצאת במכשיר המכונה "צ'יטה", או בשמו המלא Cheetah C550i. מדובר במכשיר המחליף את הדור הקודם (המכונה C50i) שנמכר בישראל ובעולם בהצלחה רבה, אבל הוא הרבה יותר קטן במימדיו הפיזיים, עם תצוגה המכילה מידע מפורט יותר, ועם תכונות משופרות עליהן נעמוד מיד. כמו במכשיר הצ'יטה הקודם, גם המכשיר החדש עושה שימוש בבסיס הנתונים המעולה של הצ'יטה (המכונה Trinity 2.0).

הערה: בסיס הנתונים של הצ'יטה מותאם לישראל, הוא מתוחזק בצורה מקצועית והוא מעודכן ברמה שוטפת. רוכשי המכשיר מקבלים מייל ברגע שמשוחררת גירסא חדשה של בסיס הנתונים, מה שכמובן עוזר להם להיות מעודכנים. בנוסף, במידה וחלפו 6 שבועות מהעידכון האחרון, יבקש המכשיר שתעדכנו את בסיס הנתונים שלו.

מכשיר הצ'יטה C550i מספק עד שלושה תיאורי מידע מדוברים עבור כל מיקום, צליל התרעת מהירות יתר (במידה ואתה נוסע מעל המהירות המותרת) וכן צליל מעבר כאשר עוברים את קו המצלמה. הגלאי מספק לנהג התרעה מבוססת GPS על כל סוגי מצלמות האכיפה הנמצאות בשימוש על ידי משטרת ישראל: מצלמות מהירות מסוג גאטסו, מצלמות משולבות אור אדום/מהירות מסוג גאטסו, מצלמות נתיב ציבורי ובעתיד – גם מצלמות מהירות ממוצעת (לא נמצאות בשימוש בישראל נכון לכתיבת שורות אלה). בנוסף, מכשיר הצ'יטה מספק גם התרעה בעת התקרבות לאזורים בהם קיימת אכיפה מוגברת (חשד למלכודות משטרה). כל אחת מההתרעות ניתנות לביטול או הפעלה לפי הצורך, וזאת על מנת להתאים את המכשיר להעדפותיך.

מכשיר הצ'יטה מיובא בבלעדיות לישראל ע"י גי אי מערכות אלק' בע"מ, יבואני וולנטין ובעלי המותג iRoad:

http://www.speedcheetah.co.il

לקחתי אותו לסדרת בדיקות ארוכה בתנאים המדמים בצורה מלאה את האיומים השונים מולם עומדים הנהגים בישראל. המטרה היתה לאשר או לשלול את יכולותיו של המכשיר בגילוי איומים, ואת נוחות התפעול שלו. הנקודות אותן אני מעוניין לבדוק בעת מבחן זה הן האם מכשיר הצ'יטה החדש מסוגל לתת מענה התראתי כנגד מערכות אופטיות מבוססות לייזר (ממל"ז), והאם הוא מסוגל לספק התראה על קיומן של מצלמות גאטסו או איומים קבועים אחרים בנתיב הנסיעה בצורה אפקטיבית וטובה.

המכשיר

מכשיר הצ'יטה C550i הוא מכשיר קטן במידותיו מקופסת סיגריות (אם כי הוא מעט יותר עבה ממנה) העשוי פלסטיק. בחלקו הקדמי הפונה לנהג קיימת תצוגה דיגיטאלית צבעונית הנראית היטב גם בתנאי תאורה ישירים המראה לנהג את מהירות הנסיעה, את כיוון הנסיעה, את השעון בעת נהיגה רגילה, או את המרחק מה"איום" שאליו מתקרבים, במטרים. מתחת לתצוגה קיימים 3 מקשים – שניים לכיוון עצמת השמע ובחירת אופציות, ואחד מרכזי לכניסה לתפריט ההגדרות.

בצד ימין קיים שקע USB לצורך עידכון בסיס הנתונים וכן שקע אודיו. בצידו האחורי (המרוחק מהנהג) קיים שקע המתח, שקע לחיבור אנטנת GPS חיצונית (שימושי בעיקר ברכבים צרפתיים), וכן רמקול.

המשך…

את קווין קודי כבר פגשנו פה בעבר בסרטון טיפים אודות עמידה נכונה על אופנועי אדוונצ'ר, טיפים אודות פניה נכונה באמצעות הרגליים על אופנועי אדוונצ'ר, טיפים לבלימה נכונה על אופנועי אדוונצ'ר, וכן טיפים לסיבוב אופנוע אדוונצ'ר באמצע העלייה. קודי הוא שלוש פעמים אלוף באחה 1000, פעמיים אלוף באחה 500, ומחזיק באי אילו עוד תארים ונצחונות.

הסיפור של דוקאטי החל ב- 4 ביולי 1926, כששלושת האחים אדריאנו, ברונו ומרצ'לו קוואליירי דוקאטי, בעזרת אביהם אנטוניו – הקימו את חברה שנודעה בשם Società Scientifica Radio Brevetti Ducati. מאז, החברה האיטלקית המבוססת בבולוניה יצרה אופנועים המאופיינים בעיצוב חסר פשרות, מזג ספורטיבי ויכולות הנדסיות ייחודיות.

90 שנה לאחר מכן, חברת דוקאטי מתכוננת לקראת האירוע הגדול בתולדותיה – ה- World Ducati Week של 2016. לאחר ההצלחה של האירוע הקודם בשנת 2014 (האירוע מתרחש אחת לשנתיים) אליו הגיעו למעלה מ- 65,000 רוכבים ורוכבות מ- 56 מדינות ו- 5 יבשות, לאור נתוני מכירות מדהימים, ועם שחרורם של מספר דגמים מסקרנים במיוחד, דוקאטי מכינים לעשרות אלפי אוהדיהם בכל רחבי העולם אירוע שיזכר לדורות.

המשך…

לפני שנים רבות, כשרוכב היה רוצה להגן על עיניו מפני סינוור השמש, היו לו שתי אפשרויות לבחירה: רכיבה עם משקפי שמש, או שימוש במשקף כהה לקסדה שלו. לכל אחת מהאפשרויות הללו יש את החסרונות שלה, ובעוד שמשקפי שמש הם תמיד אופציה קיימת, גם היום, משקפים כהים לקסדות יוצרים בעיה לרוכב שיוצא מביתו בשעות היום, אבל מוצא את עצמו נאלץ לרכוב על האופנוע גם בלילה. נשיאת משקף נוסף על האופנוע היא מעשה שלא מתאפשר לרוב הרוכבים שלא משתמשים באופנועים המצויידים בארגז אחורי או ארגזי צד, וממילא, החלפת המשקף היא לעיתים תהליך מעצבן למדי.

כדי להתגבר על בעיה זו יותר יותר יצרני קסדות לאופנועים מפתחים בשנים האחרונות קסדות אשר מגיעות עם מערכת פנימית של משקף כהה נגד שמש. המערכות האלה מורכבות ממשקף כהה, קטן במידותיו, המורכב בתוך הקסדה בחלקה הפנימי העליון (באזור המצח של הרוכב). בעת רכיבה באור יום, לוחץ הרוכב על כפתור או מושך בידית קטנה המורכבת איפושהו על הקסדה (כל יצרן משתמש במתקן שונה), ואז המשקף יורד מטה מתוך המגרעת שלו ולמעשה מגן על עיני הרוכב מפני אור השמש המסנוור.

גם חברת אראי, אחת מיצרני הקסדות המובילים בעולם, רצתה להתקין מערכת למניעת סינוור מאור השמש בקסדותיה. אבל בחברת אראי קיימת פילוסופיה עקרונית הקובעת כי אף אביזר או התקן לא יותקן על הקסדה בתוך גבולות המעטפת שלה – ה- Shell – כיוון שלפי אראי מדובר בפגיעה באחידות המעטפת וככזו היא מהווה פגיעה בבטיחות הרוכב, ולכן היא אסורה (לכן, אגב, המשקפים המובנים של קסדות אראי מגיעים עם "צדדיות" ועם מנגנון הרכבה למשקף שלדעת רבים הוא לא פחות ממעצבן).

לכן, בגלל מגבלות אלה, יצאה חברת אראי לאחרונה עם מתקן הגנה בפני סינוור השמש הנקרא Arai Pro Shade System העושה שימוש בטכנולוגיה שונה ממה שאנחנו מכירים מקסדות של יצרנים אחרים.

המשקף הכהה המתחבר למשקף רגיל מדגם Max-V Brow Vented shield מתחבר לרוב הקסדות של חברת אראי, והיתרון שלו הוא כמובן בכך שאפשר בקלות להוריד אותו בעת רכיבה באור יום מסנוור, או להעלות אותו בשעות שבהן האור נחלש או בלילה, לפי הצורך. תוספת המשקף הכהה לקסדה אינה מוסיפה משקל רב על הקסדה, רק כמה עשרות גרמים.

המשקף הכהה ניתן להרמה או להורדה גם באמצעות יד עטוייה כפפה. תפוס אותו עם שתי אצבעות במרכז המשקף, ומשוך אותו בקלות הרחק מהקסדה, מה שיגרום לו להינעל במצבו הפתוח. בגלל שמדובר בפעולה אינסטינקטיבית הזהה במכאניקה שלה לפתיחה או לסגירת המשקף הרגיל של הקסדה, התפעול של משקף השמש של אראי הוא פשוט הרבה יותר מאשר מישוש, גישוש וחיפוש אחר איזו ידית או מנוף שנמצא בפינת הקסדה, והניתן לתיפעול ברוב המקרים רק באמצעות יד אחת. בנוסף, מכיוון שהיא מגיע מהצד החיצוני של המשקף המובנה המקורי, המשקף הכהה לא נמצא קרוב מאוד לעיני הרוכב, ולכן פחות מפריע לראיה המרחבית ולפי אראי לפחות – הוא הרבה יותר בטוח.

המשך…

בתרבות היפנית המשמעות המעשית של המילה "רונין" הינה סמוראי ללא בעלים או אדון. לפי קוד הבושידו שהיה נהוג באותה תקופה פיאודלית של יפן (בין המאה ה- 11 למאה ה- 19 של האלף הקודם), לוחם סמוראי שמצא את עצמו ללא אדון (או עם אדון שאיבד את זכויותיו) הפך ל"נודד", או "רונין". בתקופות מסויימות בהיסטוריה היפנית רונין היו רשאים לעבור לבעלים אחרים ואף להחליף מקצוע. אבל סדרת חוקים שהועברו במשך השנים על ידי חלק משליטי יפן סגרו לרונין אופציה זו. מצופה היה מאותו רונין שיבצע בעצמו אקט של "ספוקו", דהיינו התאבדות באמצעות חרב (נשאיר את הפרטים הטכניים לדיון אחר), אך במידה והוא בחר שלא לכבד את קוד הבושידו, הוא היה נאלץ לסבול חרפת בושה ונאלץ היה למצוא דרכי פרנסה ומחיה אחרים (רבים מהם הפכו להיות שכירי חרב, שודדי דרכים ואפילו גנבים זוטרים בלית ברירה).

אירוע היסטוריה מכונן בתרבות היפנית (שנזכר במידה רבה גם בימינו) התרחש במאה ה- 18, ובו מצאו את עצמם 47 סמוראים ללא אדון לאחר שזה נאלץ ליטול את חייו בעקבות פגיעה בכבוד של פקיד ציבור. אותם 47 רונין החליטו לנקום את הפגיעה בכבוד הבעלים שלהם (שהיה כאמור די ז"ל בשלב זה), ותכננו במשך שנה את ההתנקשות באותו פקיד ציבור. הפעולה הצליחה, אבל 47 הרונין חוייבו על ידי השוגון ששלט באותה תקופה לבצע בעצמם ספוקו, וכך היה. המאורע נזכר בדברי הימים של יפן, אין ספור מחזות וספרים נכתבו עליו, ולפני מספר שנים הופק גם סרט הוליוודי לא רע בכיכובו של קיאנו ריבס.

בתמונה, הקברים של 47 הרונין (מקור – ויקיפדיה):

עד כאן הפינה ההיסטורית. או שלא.

בשנת 2008 הציגה חברת הארלי דיווידסון את אחד מאופנועי הספורט המרתקים של השנים האחרונות, ה- ביואל 1125R, אופנוע שהביא מגוון חידושים מרעננים לטכנולוגיה ולעיצוב הסטנדרטי של אופנועי ספורט כפי שאנחנו רגילים אליהם מיצרנים ברחבי העולם. עם שלדת אלומיניום סופר-רחבה המכילה בתוכה גם את הדלק, עם גלגל קדמי המכיל בתוכו דיסק בלימה היקפי וקליפר עם 8 בוכנות, ועם מראה אגרסיבי/אכזרי במיוחד שאי אפשר היה להישאר אדיש מולו. כך הוא נראה, במקור:

בשנת 2009 כשההנהלה של חברת הארלי דיווידסון החליטה בהחלטה גובלת ברשלנות פושעת להפסיק את הייצור של אופנוע הספורט  הממותג תחת השם "ביואל", החליטו Richard Fitzpatrick (הבעלים והמייסד של חברת Magpul שמייצרת בין היתר אביזרים לכלי נשק) ו- Mike Mayberry (סמנכ"ל הפיתוח והמעצב הראשי של הפרוייקט) שיצירת מופת ייחודית כמו ה- 1125R לא זורקים לפח ההיסטוריה. הם מיהרו ורכשו 2 כלים על מנת לבחון אפשרות לבנות אופנוע המבוסס על המנוע והשלדה של הביואל. שמונה חודשים מאוחר יותר הוצג ה"רונין" הראשון כאב-טיפוס בתערוכת SHOT בלאס-וגאס.

וכאן התחילה ההיסטוריה של אופנוע ה"רונין".

המשך…

את קווין קודי כבר פגשנו פה בעבר בסרטון טיפים אודות עמידה נכונה על אופנועי אדוונצ'ר, טיפים אודות פניה נכונה באמצעות הרגליים על אופנועי אדוונצ'ר, וכן טיפים לבלימה נכונה על אופנועי אדוונצ'ר. קודי הוא שלוש פעמים אלוף באחה 1000, פעמיים אלוף באחה 500, ומחזיק באי אילו עוד תארים ונצחונות.

הפעם, הסרטון מתמקד בטכניקה המתאימה לסיבוב האופנוע כשהוא נמצא בעמידה, באמצע עלייה תלולה.

העובדה שיותר ויותר כלי רכב חשמליים נעים על כבישי העולם (לא אצלנו, תרגעו, אנחנו עדיין צריכים להסתדר עם אותו שר תחבורה) היא לא מעורערת. היתרונות של כלי רכב חשמליים אל מול מנועי בנזין/דיזל בתחום התאוצה וניהול הספק המנוע ברורים, אך יחד עם זאת נקודת הכשל העיקרית שלהם הוא טווח הרכיבה המצומצם יחסית, זמן הטעינה הארוך יחסית, והמחיר הגבוה (לא יחסית).

במסגרת אירוע "חשמלי" המכונה REFUEL המתקיים אחת לשנה במסלול לגונה סקה בקליפורניה, היה מי שהחליט לבדוק מי באמת מהיר יותר: המכונית החשמלית הטובה ביותר שאדם מן הישוב יכול לרכוש לעצמו (שוב, לא בישראל, לצערי) או אופנוע חשמלי מגניב?

שליטת המכוניות החשמליות היא ללא ספק חברת טסלה, והרכב המוביל שלה – דגם S – עושה חיל ברחבי העולם. המכונית שברה, תרתי משמע, את מבדקי הבטיחות עם הציון הכי גבוה שאי פעם הושג על ידי כל כלי רכב, יש לה טווח נסיעה של כ- 400 ק"מ, היא מתגאה בתאוצה מטורפת הקרובה לזו של מכוניות על (Ludicrous Mode), היא מדהימה מבחינה חיצונית ופנימית, מספקת תא מטען מקדימה וגם מאחורה, נוחה מאוד, והטעינה שלה יחסית פשוטה מה שהופך אותה לאפשרית עבור נהגים במדינות רבות בעולם.

מולה הוצב אופנוע חשמלי – ה- Brammo Empulse (החברה עצמה נרכשה לאחרונה על ידי חברת פולאריס האמריקאית, והחל מאמצע 2015 הוא למעשה נמכר תחת המותג Victory). האופנוע לא מוגדר כאופנוע סופר ספורט, אלא יותר כ- קרוזר עם מנוע חשמלי בהספק של 10.4 kWh.

על האופנוע מתיישב אריק בוסטרום, אלוף AMA אמריקאי, ובאמצעות סרטון במסך מפוצל נוכל לחוות את הרכיבה/נהיגה בלגונה סקה, כולל ההתמודדות עם ה- Cork Screw המפורסם.

אגב, שיא המסלול נקבע בשנת 2012 והוא עומד על 1:32.046 (בקטגוריית אבי-טיפוס באמצעות רכב הנקרא WX-11). השיא של מכונית טסלה S עומד על 1:51.832. לעומתם, שיא המסלול לאופנועים עומד על 1:40.269, גם הוא על אותו אופנוע כמו זה המצולם בסרטון.

אתם יודעים, מצלמות מהירות, רובנו לא אוהבים אותן. האתר הזה מוקדש לפחות ב- 50% ממנו לסיקור התקנות מצלמות המהירות בישראל וללוחמה (חוקית יש לומר) באכיפת המהירות.

אבל יש אנשים שמשתמשים במצלמות המהירות למטרות אחרות לגמרי. אני לא יכול לחכות לראות את התמונות שהופקו מהמצלמה הזו:

אגב, רמי גילארד השתעשע עם מצלמות מהירות בעבר, ולמי שלא ראה, מדובר באחד הסרטונים המצחיקים ביותר בנושא.