תגית: דעות אישיות

אגף התנועה של משטרת ישראל: רוצים להציל חיים? הנה, קחו רעיון

משפט המפתח שעליו חוזרים בכירי אגף התנועה במשטרת ישראל בכל פעם שמישהו (עיתונאי לרוב) מטיח בפניהם את הטענה הפופולרית שלפיה כל מה שמעניין את המשטרה הוא גביית כספים מהציבור באמצעות רשת מצלמות המהירות שנפרסת בישראל בשנתיים האחרונות, הוא המשפט הבא:

"מצלמות האכיפה האלקטרונית האוטומאטית הנן חלק מהמאבק להצלת החיים בכבישים וברחובות האדומים״.

אוקיי. נניח.

כתבתי פה כבר מספר רב של פעמים על כך שהמצלמות מסוכנות לנהגים, על הקשר הלא-קיים בין צמתים מסוכנים למיקומי המצלמות, על מסחטת הכספים, ועוד ועוד. אבל הנה, אני זורק פה רעיון. נראה מי מרים את הכפפה.

כביש מספר 554. כביש לא ארוך במיוחד המחבר בין טירה לכפר סבא. במהלך השבועיים האחרונים של חודש יוני 2013 נהרגו בו שני נוסעים ו- 23 נפצעו. וזה רק חלק מהקטל על הכביש הזה. במהלך השנים גבה הכביש הזה קורבנות רבים בנפש בתאונות קטלניות, שבהן גם נפצעו רבים. משנת 2009 נהרגו בכביש 11 בני אדם, 17 נפצעו באורח קשה ועשרות נפצעו באורח בינוני וקל. בדיוק כמו שתואר בכתבה הזו ב- YNET:

ynet אסון ידוע מראש: כביש 554 עדיין גובה קורבנות

זהו הכביש. קו ישר למדי, מתאים במיוחד לקברניטי פרוייקט א-3 שאוהבים להציב את המצלמות מייצרות הכספים שלהם על קו ישר שבו למהירות כלל אין השפעה.

kvish-554-red

אבל מה לעשות שעל כביש 554 דווקא למהירות כן יש השפעה, וזה אולי קשור בצורה ישירה לסוג האוכלוסיה שנוהגת על הכביש הזה ולדרך שבה אותם נהגים נוסעים על הכביש, לרמת ההשתוללות שלהם, לחוסר הכבוד שהם מעניקים לעוברי אורח ולמשתמשי דרך אחרים, למידת ה"ערסיות" שלהם, ואולי סתם לכך שהכביש לא בנוי נכון. מהיציאה מכפר סבא לכיוון מזרח ועד לצומת בית ברל קיימים בו 2 נתיבים, אבל בהמשך ועד לטירה שני הנתיבים מצטמצמים לכביש עם נתיב אחד לכל כיוון, וללא מעקה הפרדה בין הנתיבים, ובחלקו המזרחי הוא צר ומתעקל. בחורף שלוליות רבות מציפות את הכביש וחוסמות לעיתים נתיב אחד בצורה מלאה, ומגבירים כתוצאה מכך את העומס עוד יותר.

כל זאת, ביחד עם הפרופיל של הנהגים הממוצעים על הכביש, מביאים כאמור לכך שיש עליו עשרות רבות של תאונות, רבות מהן קטלניות.

תאונה קטלנית על כביש 554 – צילום – דוברות אגף התנועה

kvish-554

האם אתם באמת חושבים שאגף התנועה במשטרת ישראל מעוניין להגביר את הבטיחות על הכבישים האדומים? הרי כביש זה צבוע לא באדום וירטואלי, אלא באדום של הדם של עשרות ההרוגים והפצועים בו. אם כך מדוע שלא ירשתו את הכביש לא במצלמה אחת, אלא בחמש מצלמות לכל כיוון, מצלמות שיאכפו את המהירות בכביש וגם עבירות נוספות כמו מעבר על פני פס הפרדה לבן, עקיפה בדרך לא פנויה, אי מתן זכות קדימה ועוד?

לי יש תשובה. התשובה היא שאם האגף "יבזבז" תקציב של למעלה ממאה אלף ש"ח לכל מצלמה, פלוס עוד מאות אלפי שקלים בסה"כ על הקמת העמדות, הוא לא יוכל להצדיק את ההשקעה הזו בצורה של החזר גביית כספים מהציבור. שכן אם המהירות באמת תרד על הכביש המסוכן הזה (הרי האוכלוסיה המקומית תלמד מהר מאוד את מיקום המצלמות), אז מהר מאוד רמת ההכנסה מהמצלמות תרד, ומישהו שם יחטוף על הראש.

הנה, נתתי לכם רעיון אחד בחינם. אני יודע היטב שאת הבלוג הזה קוראים לא מעט שוטרים, חלקם אף בכירים. הנה, קבלו רעיון, הרמה להנחתה, תרימו את הכפפה, לכו על זה. תראו לנו שמה שנמצא בראש מעייניכם הוא באמת הבטיחות שלנו על הכביש.

רוכבי אופנוע – עליתם על מעבר החציה באור אדום? חכו לדו"ח

בהמשך ישיר לפוסט הזה:

רוכבי אופנוע – עברתם את קו העצירה בצומת באור אדום? חכו לדו"ח

מסתמן שבחלק נכבד מההתקנות החדשות של מצלמות הגאטסו בצמתים הותקנו לולאות החיישנים בדיוק על פסי מעברי החציה. לדוגמה, כך אפשר לראות את ההתקנות מסוף יולי בצומת דרך ירושלים/אחוזה ברעננה:

gatso-raanana-13

(צילום – אור גייסט)

וכן את ההתקנה בצומת רחוב ברקת עם מנחם בגין בחולון:

gatso-hulon-bareket-3

(צילום – אריאל איינהורן)

משמעות הדבר היא אחת: במידה ורוכב אופנוע מגיע לצומת שבו יש אור אדום ובו יש מצלמה, ובמידה והוא משתחל בין הרכבים העומדים בצומת, עובר את פס העצירה, ועולה על מעבר החציה, ברגע שהוא חולף על פני הלולאה השניה הוא מפעיל את הטריגר של המצלמה, והוא מצולם (עם פלאש או בלעדיו, תלוי בתנאי מזג האויר).

מי יודע, אולי דווקא מרעה חולה זו תצמח לנו ברכה? אני אישית לא מסוגל לסבול את כל עדרי הקטנועים שמשתלטים על כל מעבר החציה, בעיקר בערים הגדולות אבל לא רק. הם מפריעים להולכי הרגל, הם מציקים, והם מחזקים בקרב הציבור את התדמית השלילית שיש לכולנו.

אם זו הדרך שבאמצעותה יחונכו אותם ערסים שלא לחסום את מעבר החציה – דיינו.

 

התקנה רשלנית ופושעת של מצלמת מהירות ברעננה – הכל למען מסחטת הכספים

כפי שפורסם באתר רק היום, מצלמת המהירות/אור אדום חדשה הותקנה ברחוב ירושלים ברעננה, בצומת עם רחוב אחוזה. המצלמה, שברגע כתיבת שורות אלה איננה פעילה (ראו תמונות בהמשך), הותקנה ע"י קבלן ההתקנות בצורה רשלנית במיוחד. אין לי מילים אחרות לתאר את הדרך שבה היא "נשתלה" באמצע המדרכה פרט לפשע, וזאת בעיקר בגלל שרחוב זה משמש את הולכי הרגל המגיעים לשני מקומות שבהם עושים שימוש בעגלות ובכסאות גלגלים: בית לוינשטיין מצד אחד של הרחוב, ושני בתי אבות הנמצאים בצידו השני של הכביש – עמל בשרון ואחוזת בית.

כך נראית המצלמה במלוא תפארתה:

gatso-raanana-3-topelberg

(צילום – רונן טופלברג)

הנה צצה לה מצלמה באמצע המדרכה:

gatso-raanana-17

(צילום – אור גייסט)

ואם שני אנשים צריכים לעבור על המדרכה הזו, אחד מהם צריך לרדת לכביש:

gatso-raanana-5-topelberg

(צילום – רונן טופלברג)

היא בכלל לא פעילה עדיין, אבל זה רק עניין של זמן:

gatso-raanana-16

(צילום – אור גייסט)

אם מדובר במצלמת דמי (כאמור היא איינה פעילה עדיין, ולא ידוע מתי, אם בכלל, תופעל) – הרי שבשביל עמוד כתום חוסמים מדרכה שלמה לציבור שלם. ואם מדובר במצלמה שאכן תופעל בעתיד, האם אין דבר העומד בפני קברניטי פרוייקט מסחטת הכספים הנקרא "פרוייקט א-3"? האם הם לא יעצרו גם בפני זקן או אם המובילה את תינוקה בעגלה, והכל לשם סחיטת עוד כמה שקלים מהציבור?

כך נראתה המדרכה לפני התקנת המחסום:

gatso-raanana-14

(צילום – Google Earth)

בית לוינשטיין נמצא ממש מעבר לכביש:

beit-levinshtein-1

(צילום – Google Earth)

וכאן נמצאים שני בתי אבות פעילים, ומרכז קניות:

gatso-raanana-15

(צילום – Google Earth)

ביזיון. אין לי מילים אחרות לתאר את המעשה הזה.

ידידי קובי ליאני שכתב גם הוא על המחדל פנה אל אגף התנועה במשטרת ישראל וזו תגובתם:

"מצלמות האכיפה האלקטרונית האוטומאטית הנן חלק מהמאבק להצלת החיים בכבישים וב״רחובות האדומים״. בין השנים 2009-2012 אירעו ברחוב אחוזה 100 תאונות דרכים במאפיין של אי ציות לרמזור. על כן רחוב זה הוגדר כ״רחוב אדום״. המצלמה הוצבה עפ״י הייתר כפי שניתן מאת הרשות המקומית. לאור פנייתך הנושא יבדק ויבחן על ידי מהנדס תעבורה לטענות שעלו בכתבה"

יופי. אז פתרתם, לכאורה, בעיה אחת של תאונות בצומת, אבל יצרתם באותו הרגע בעיה אחרת להולכי הרגל. כולי תקווה שמילים אלה יגיעו למקומות הראויים, וכי העבריינים שביצעו את ההתקנה יענשו בהקדם. מצד שני – זו ישראל. למה אני עובד על עצמי?

זוכרים את ידין ענתבי? אנחנו זוכרים, ואנחנו נזכיר להנהלת בנק הפועלים מי הוא האיש ומהו פועלו

זוכרים את ידין ענתבי? זה שבגללו אנחנו חווים את שוק האופנועים שמתרסק כבר שנה רביעית ברציפות? זה שגרם למחירי הביטוח לעלות לשמיים? זה שנלחם בנו כאילו שזה כסף שיורד מהכיס שלו או מתקציב המדינה? זה שהגן על האינטרסים הכלכליים של חברות הביטוח שרק רוצות להרוויח עוד ועוד ועוד? קבלו אותו בתפקידו החדש והטרי – הממונה על החטיבה הפיננסית בבנק הפועלים וחבר הנהלת הבנק.

ידין ענתבי מונה לראש החטיבה הפיננסית בבנק פועלים – גלובס

ידין ענתבי נחשב ל"ילד פלא". בין השנים 2005 ל- 2009 הוא כיהן כממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון והמפקח על הביטוח במשרד האוצר. גלובס כותב עליו ש"במסגרת זו היה אחראי על ההסדרה והפיקוח של הגופים המוסדיים בישראל: חברות הביטוח, קרנות הפנסיה וקופות הגמל, והוביל רפורמות רחבות בשוק החיסכון ארוך הטווח ובשוק הביטוח."

yadin-antebi-globs

(צילום: גלובס – איל יצהר)

אבל בפועל, אנחנו האופנוענים והאופנועניות, זוכרים את פועלו של ידין ענתבי. זוכרים ולא שוכחים. מדובר באדם שבמו שתי ידיו מחה את השוק הדו-גלגלי בישראל, והוא עשה זאת בכוונת מזיד, בידיעה מראש, בניגוד לכל מה שאמרו לו בכנסת, וגם כשהיה בודד מול  חתימות של עשרות חברי כנסת, עדיין עמד על שלו. יתרה מזאת, הוא הותיר אחריו הוראות ברורות לממשיכי דרכו, שיהי מה, לא מבטלים את ההוראה שלו. מדובר כאן באדם שכוונתו היתה כוונת זדון ברורה וגלוייה, וכך הוא הוקלט כשאמר זאת בצורה גלוייה בעומדו מחוץ לישיבת ועדת הכלכלה בנובמבר של שנת 2009.

בנוסף, הפרטים אמנם לא ידועים לי, אבל קשה לי להאמין שאדם שאמור להיות מוצלח בתפקידו לא מחזיק מעמד יותר משנה בתפקידו החדש כמנכ"ל דש בית השקעות. שהרי מדובר בתפקיד בכיר מאוד, אז כיצד יתכן שתוך כשנה מרגע קבלת תפקידו (סוף 2010) הוא הועזב או עזב את דש? הפרסומים הרשמיים מדברים על כך שהוא עזב (הוא הועזב – משחק מילים משעשע עם משמעויות סותרות) כתוצאה מהמיזוג בין דש למיטב. לא ברור, אבל מוזר שמנהלי בנק הפועלים לא עשו את שיעורי הבית שלהם.

המשך…

משטרת ישראל – פעם למטה ופעם למעלה

לא יכולתי להתאפק. ניסיתי, אבל לא הצלחתי. להלן שלושה סיפורים, כל אחד עם סרטון משלו. הראשון מציג את המשטרה באור שלילי ממש עם דגש מיוחד (ושלילי) על משטרת התנועה, השני באור חיובי, עם דגש מיוחד (וחיובי) על יחידת האופנועים, והשלישי? נו, תצטרכו לראות בעצמכם כדי להאמין.

שונא

הסיפור הזה מגיע מבחור בשם יורי אנטונוב, שפרט לכך שהוא נוסע (עוד מעט לצערו) בפלואנס חשמלית (עוד מעט אנדרטה יקרה בצד הדרך), ברוב עוונותיו הוא גם מצלם את נסיעתו באמצעות מצלמת דש-בורד לא רעה מדגם GS9000 (חפשו באיביי, היא נמכרת במחיר של כ- 110-120 דולר לא כולל משלוח, וניתן להשיג אותה גם ביותר זול באתרים סיניים כאלה ואחרים). יורי מספר לנו שיום אחד, בעת נסיעתו הביתה מהעבודה באזור כביש 44 בפניה שמאלה לכביש 4, עוצר אותו שוטר תנועה.

מבלי להציג תעודה מזהה ולהסביר את פשר העצירה הוא מבקש ממנו רישיון רכב ונעלם לכמה דקות, וכאשר הוא חוזר הוא משמיע בפניו תלונה על כך שלכאורה הוא חתך את כל הרכבים מהנתיב מרכזי לצורך פניה שמאלה. בעת צפייה בסרטון ברור לכל שהנהג שלנו נהג כחוק, לא חתך אף נתיב, ואף נתן בלית ברירה לאחרים להידחף לפניו (בכל זאת, רכב חשמלי…).

עד כאן טעות אפשרית של שוטר, שהרי גם הוא בן אדם. הבעיה התחילה כשהנהג שלנו התחיל להסביר, יש לציין בנימוס ובאדיבות, לשוטר על טעותו. השוטר לא רק שאינו מקשיב, אלא אומר לו שאם הוא לא יפסיק להתלונן, הוא ייתן לו דו"ח פיקטיבי על עבירה פיקטיבית, שיעלה לו יקר יותר מאשר הדו"ח שהוא מתכוון לתת לו – 500 ₪ עם 6 נקודות. להזכירכם, גם הדו"ח על העבירה המקורית, לכאורה, אינו נכון.

המשך…

כפי שנכתב פה בעבר – הרשות לבטיחות בדרכים מפחיתה שוב את הסכום שהיא מקציבה למשטרת התנועה

כפי שכתבתי עוד בספטמבר 2012, מתחילים במשטרת ישראל להפנים אט אט (אם כי לאט מדי) את ההשלכות של הפעלת מערכת הצילום האוטומטית המכונה פרוייקט א-3 (מצלמות הגאטסו). לא בגלל שהן אינן יעילות בהשגת מטרתן העיקרית – גביית כספים מהציבור – באמתלה של הגברת הבטיחות בכבישים, אלא שהן משיגות תוך כדי גם מטרה נוספת, אחת שלא עולה בקנה אחד עם משחקי הכוח והשררה במשטרה.

סימני התפכחות במשטרת ישראל מפרוייקט א-3?

כעת עולה מכתבה מצויינת שהעלה שחר הזלקורן ב- YNET, כי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים רוצה להפסיק לממן את שכרם של כ-160 שוטרי קבע באגף התנועה. התירוץ הרשמי הוא שהרשות מעוניינת להעביר תקציבים אלה למטרות אחרות.

ynet הרשות למשטרת התנועה: לא נממן לכם שוטרים

לאור העובדה שהתקציב שמעבירה הרשות למשטרה מדי שנה הולך ופוחת, לא נתפלא אם בקרוב נשמע שהכספים שנגבים מהציבור באמצעות המצלמות יועברו לאחר כיבוס והלבנה ישירות למשטרה, ואז הלולאה תסגר, והמשטרה תוכל בעצמה לקבוע מהו אחוז ה"גבייה" שהיא מעוניינת לקבל בקטע מסויים ולכוון את סף רגישות המצלמות כדי לעמוד ביעדים האלה.

hiding-policeman

פנים חדשות לבלוג

מקווה שזה מוצא חן בעיניכם…

הסופר דיוק שלי פינה את מקומו לתמונה גנרית של היאבוסה (האופנוע הנוכחי שלי, וזה שלפניו, וזה שלפני זה שלפניו), אבל זה זמני, עד שאתארגן על תמונה ספציפית שאני בונה עליה.

הצבעים יותר עדינים, וגם הניווט הפך לקל יותר.

אם יש לכם הערות או הארות, תרגישו חופשי לטקבק או לשלוח לי מייל.

מרכינים ראשנו מפחד

הייתי סקפטי. אני מודה. לא האמנתי בזה. אני מודה גם בכך.

הכל החל עם התאונה המחרידה של אביקם וליאת גור. או שמא לפני זה? בוודאי. הרבה לפני התאונה המתוקשרת והקשה הזו, הרבה לפני כן היו רוכבים רבים נוספים שקיפדו חייהם כתוצאה ממפגש קטלני עם מעקה "בטיחות".

מצחיק שקוראים לזה מעקה "בטיחות", כן? הבטיחות שהוא מעניק היא רק לרכבים פרטיים או מסחריים קטנים. המעקות תוכננו כך שהם סופגים את האנרגיה של הרכב שמגיח לכיוונם, קורסים הצידה, ותוך כדי כך מונעים מהרכב מלעבור לנתיב הנגדי או ליפול לתהום או לשוליים עמוקים. גם אופנועים שמחליקים ומעיפים את הרוכב/ת שלהם מעליהם ונתקלים במעקה, גם הם מועפים בחזרה לכביש (לרוב תוך כדי ריסוק מוחלט של האופנוע).

אבל פה נגמרת הבטיחות של המעקה. הרוכב או הרוכבת, עם המורכב או המורכבת שלהם, מועפים לרוב עם המומנט שהם צברו עקב מהירות נסיעתו של האופנוע או הקטנוע, ומוטחים לעבר המעקה. אבל מכיוון שהמעקה נמצא בגובה של כ- 50 ס"מ מעל פני האספלט ומוחזק במקומו ע"י רצף אינסופי של עמודי תמיכה קטנים, הרוכב או הרוכבת שמחליקים במהירות על האספלט לכיוון המעקה פוגשים את אותם עמודי תמך עם אחד מאיברי גופם.

אם יש להם מזל, יד אחת, אולי שתיים נכרתות להם. לרוב הקטיעה מתרחשת באזור החיבור בין הזרוע לפלג הגוף העליון. לצערי בניגוד ללטאות, בני אדם לא יודעים להצמיח חזרה איברים קטועים.

אם אין להם מזל הם מאבדים רגל, ולרוב זה קורה באזור הירך, ושם כמו שאתם יודעים עובר אחד העורקים החשובים ביותר בגוף. אם זה קורה, קלושים מאוד סיכוייהם לשרוד את התאונה וזאת עקב דימום מאוד מהיר שיכול לקפד את חייהם בתוך עניין של שניות.

לעיתים חלק גוף אחר פוגש את ה"גיליוטינות". לפעמים זוהי המפרקת, לפעמים הקסדה והראש, ולפעמים אזור הבטן או הגב. בכל מקרה, דינם של הרוכבים שפוגשים מעקה "בטיחות" הוא לרוב מוות די בטוח.

גם באירופה יש המון מעקות בטיחות, אבל שם כנראה שהגויים הערלים יודעים משהו שאנחנו לא יודעים. הם מוסיפים רצועה גמישה העשוייה חומרים אלסטיים סופגי אנרגיה ו"סוגרים" את הפער בין מעקה הבטיחות המתכתי לבין האספלט, כשהם מכסים את אותם עמודי תמך קטלניים.

את משרד התחבורה ואת הרשות לבטיחות בדרכים זה כמובן מעניין כקליפת השום.

נו זה לא ממש מדוייק. זה כן מעניין אותם, אבל רק במידה כזו של התעניינות שהם פשוט טוענים בכל מדיה אפשרית ש"זה יקר מאוד למגן את כל מעקות הבטיחות בארץ" ונוקבים במספר דימיוני של חצי מיליארד ש"ח. כמובן שהמספרים הללו מצוצים מן האצבע המדושנת מעונק של כבוד שר התחבורה מר ישראל כץ, שכן בהיר ונהיר לכל שאין צורך למגן כל מעקה ומעקה בישראל, שכן די למגן רק את הצד החיצוני של הסיבוב, וזאת רק בסיבובים שיקבעו מראש עפ"י קריטריונים ברורים של רמת המסוכנות שלהם. אבל אל תבלבלו אותם עם עובדות.

נחזור לעניין שלשמו התכנסנו כאן. לאחר התאונה של בני הזוג גור קמה קול צעקה בקרב רוכבים רבים, בעיקר (מה לעשות) אלה הספורטיביים שביניהם. גם בפורום 8 ובפולגז ובקא"י ובמועדון האופנועים קמו אנשים שרצו לעשות משהו, לעשות מעשה שיביא לידיעת אותם פקידים קשי לב ועלובי נפש שגם הדם שלנו הרוכבים אדום בדיוק כמו דמו של כבוד השר או בנו של פקיד כזה או אחר. בפורום 8 התארגנו רוכבים רבים ונוצרה רשימה של מתנדבים שהסכימו לבוא ולהצטלם בצורה כזו שתיצור פרובוקציה ויזואלית.

אבל במקביל להתרחשויות בפורום 8 קמו גם מספר אנשים בקרב קבוצת רכיבה המכנה את עצמה "מועדון אופנועי הספורט", ובזכות פעילות עניפה בפייסבוק הצליחו לייצר אירוע שנקרא "מרכינים ראשנו מפחד". האירוע נדחה פעם אחת עקב אירועי "עמוד ענן", אבל ביום האחרון של נובמבר 2012 הוא יצא לדרך בשמש סתוית חמימה למדי. קרוב ל- 400 אופנועים הגיעו כולם בצהרי יום שישי על מנת ליצור את הסצינה הויזואלית לצורך צילומי המחשה.

לא ברור מה יכול צילום כזה לעשות לליבם של הפקידים במשרד התחבורה, לא במדינה שבה כל ילד חמישי נחשב עני ושבה חלק הארי של תקציב הממשלה הולך לביטחון ולמימון מגזרים שלמים שחיים כמו פרזיטים על חשבון משלמי המיסים. אבל אשרי המאמין, אין ספק שזו בהחלט תחמושת רעננה במאבק הציבורי של רוכבי הדו"ג בזכותם להמשיך ולחיות גם אם נאלצו לנטוש את אופנועם על כביש ציבורי מסיבה כזו או אחרת.

צילום – מאיר פינטו

כתבה בפולגז

כתבה בוואלה רכב

כתבה במאקו

סימני התפכחות במשטרת ישראל מפרוייקט א-3?

ציפורים קטנות מלחשות באוזני שבעת האחרונה החלו בצמרת משטרת התנועה להבין שתמיכתם הבלתי מעורערת בפרוייקט א-3 (קראו עוד על כך כאן באתר) היתה מעט מוגזמת ובוודאי מוקדמת.

אמנם הפרוייקט בו הוצבו כמה עשרות מצלמות מהירות על קטעי כביש ספציפיים בישראל וכן בצמתים (מידע מלא אודות מיקומי המצלמות כאן) מכניס מיליונים רבים של שקלים בשנה לאוצר המדינה, אבל המשטרה לא רואה שקל אחד מסכומים אלה בצורה ישירה, אם כי חלק נכבד מתקציבה שנגזר מכספים שניתנים לה מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים כן מתוקצבים בצורה כזו שלכאורה מתגמל אותה על אכיפה בכבישים.

ראו את המספרים: תקציב הרשות הולך ומקוצץ בעשרות מיליונים מדי שנה – 380 מיליון ש"ח בשנת 2009, 345 מיליון ש"ח ב- 2010, ורק 323 מיליון ש"ח בשנת 2011.

קצינים אלה, כך מלחשות הציפורים, מבינים כעת שדווקא תמיכתם הגורפת בהצבת מצלמות המהירות היא זו ש"חזרה אל המשטרה כבומרנג". במקום לחזק את צי הניידות ולגייס עוד שוטרים למשטרת התנועה כדי לעזור לה לבצע את משימתה העיקרית – שמירה על בטחון הציבור בכבישי ישראל תוך כדי הפחתת כמות התאונות – כעת דווקא מקצצים למשטרה גם בכוח האדם, וגם בתקציב שהובטח לה.

נכון, רק לאחרונה שמענו על כך שהמשטרה הצטיידה בניידות מסוג טויוטה אוונסיס חדשות (חלקן סמויות), אבל בהתייחס לסך צי הניידות המזדקן של המשטרה מדובר בטיפה בים, במיוחד בהתחשב בעובדה שעלותה של ניידת נמוכה יותר מעלותה של עמדת מצלמת גאטסו אחת. לנו, הסיבה לכך ברורה: ניידת אחת עולה X ש"ח, אבל מייצרת רק סכום מסויים בשנה מהכנסות המגיעות מדו"חות תנועה. מצד שני, מצלמת גאטסו אמנם עולה 2X אבל מייצרת מיליונים לקופת האוצר בשנה.

למרות שאף אחד מהם לא יודה בכך בפה מלא, עבור אותם קצינים משמעות הקיצוצים היא פגיעה בכוחם ה"פוליטי" בתוך המשטרה ומחוצה לה, מה שכמובן עשוי לפגוע בסיכויי הקידום שלהם.

שי סופר, המדען הראשי של הרשות, ביקש בעבר במספר מקרים להקים ועדה ציבורית שתקבל לידיה את כספי אותם דו"חות, כספים אותם אני מכנה בשם "מס מהירות". לדבריו, כספים אלה יכולים, בהינתן הגוף המתאים, לחזור בצורת השקעה אל הציבור, ובכך באמת לקיים את מטרתה המוצהרת של הפרוייקט – שיפור הבטיחות בדרכים. אבל תסמכו על מדיניות החלם של המדינה, זה לא יקרה. כספים אלה נכנסים במהירות לכיס אחד, אבל נעלמים איפושהו בדרכם אל הכיס השני.

אם כן מיותר לומר (אבל אגיד זאת בכל מקרה) שהנפגעים העיקריים מכך הם קודם כל מאמץ המלחמה בתאונות הדרכים, ושנית ובאופן עקיף הציבור כולו שמשלם את "מס המהירות" אבל לא רואה ממנו אף לא שקל אחד בצורת השקעה חוזרת בתשתיות ובחינוך.

המשך…

האם מהירות היא הגורם מס' 1 לתאונות?

בפעם המיליון לערך משחררת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מידע על פילוח תאונות הדרכים שקרו בישראל בשנה האחרונה. הנתונים המספריים מוכיחים שוב את מה שאנחנו יודעים כבר מזמן: מהירות מופרזת הינה גורם שולי לתאונות דרכים עם נפגעים. למעשה כל כך שולי, שהוא נמצא בסוף הרשימה עם 4% בלבד. אם מסתכלים על הנתונים מהשנים שעברו ניתן לראות שמדובר דווקא בירידה של 2% לעומת שנת 2009 למשל.

קראו את הדו"ח המלא

ב- YNET יודעים להסביר את הסיבה (כבר שמענו אותה בעבר): "ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים טוענים כי מהירות מופרזת היא הגורם העיקרי לתאונות – גם כאשר היא אינה נרשמת כסיבה המיידית. ברשות מסבירים כי כאשר נהג מאבד שליטה, מבצע עקיפה לא בטוחה, או אינו מציית לתמרור או רמזור, סביר להניח כי הסיבה לכך היא מהירות מופרזת. לעמדה זו שותפים גם בכירי אגף התנועה במשטרה. "

מהירות מופרזת – גורם שולי לתאונות עם נפגעים

אבל לפי המשטרה – מהירות, ורק מהירות היא הגורם מס' 1 לתאונות.

או שלא? תאשימו את הטופס, יש רק אופציית סימון אחת… לא מאמינים?

זה לא תירוץ חדש. בעבר צוטט כבר ניצב בן-חמו, ראש אגף התנועה הקודם, כשהוא אומר את הדברים הבאים: "יש אצלנו תקלה, אפשר לרשום רק סיבה אחת לכל תאונה – למשל, סטייה מנתיב. אבל לפעמים, הסטייה מהנתיב נגרמת בגלל מהירות, ואת זה אי אפשר לרשום". לדבריו, אגף התנועה צפוי היה להכניס לשימוש ב-2010 מערכת ממוחשבת חדשה, שתאפשר לבוחני התנועה לרשום מספר סיבות לתאונה.

ובכן היום אנחנו כבר באמצעה של שנת 2012. האם אתם חושבים שהמערכת החדישה הוכנסה כבר לשימוש המשטרה? אם התשובה חיובית, אז היינו צריכים לראות, לדבריו, עליה מטורפת באחוז התאונות הקטלניות שמיוחסות למהירות. מצד שני, כשרואים שיש ירידה של 2%, אני שואל את עצמי האם לא מדובר, כרגיל, בקשקשת משטרתית שמטרתה להצדיק את מחלבת הכספים החדשה של המשרד לבטחון פנים

אז מהי העבירה שגרמה להכי הרבה תאונות עם נפגעים?

כמובן. אי ציות לרמזור עם 18% (עליה של 2% לעומת שנת 2009), ואחריה סטיה מנתיב עם 14%. במקום השלישי והמפוקפק – אי-מתן זכות קדימה להולך רגל עם 10%.

ומה עושים במשטרה? נלחמים דווקא בעבירה שהכי פחות רלוונטית, שהרי סטיה מנתיב מאוד קשה לאכוף, ואי מתן זכות קדימה להולכי רגל אמנם אפשרית, אבל זה דורש הצבת שוטר בכל צומת עם עיניים לכל הכיוונים. בלתי אפשרי. מצד שני, אם נצליח להציב מצלמות מהירות חדישות בהרבה קטעי כביש ישרים בהם הנהגים נוסעים, רחמנא ליצלן, במהירות אסטרונומית של 121 קמ"ש, אז נזכה להכנסות מטורפות. קרוב למיליארד ש"ח – בשנה – ונוכל להציג את זה לציבור ולממשלה כאילו אנחנו נלחמים בתאונות הדרכים.

כן בטח.

יחד עם זאת, רצוי לציין כמה נתונים מדאיגים נוספים:

1. שיעור מעורבותם של אופנועים בתאונות דרכים עם נפגעים, היה גדול פי שניים ורבע מחלקם במצבת הרכב ופי חמישה מחלקם בנסועה השנתית (קילומטראז').

2. חלקם של הערבים בין הנפגעים גבוה מחלקם היחסי באוכלוסייה. הערבים מהווים כ 21%- מאוכלוסיית ישראל, אך 28% מהנפגעים בתאונות דרכים ( 34% מההרוגים).

3. כ- 34% מכלל ההרוגים היו הולכי רגל.

4. מעבר החצייה אינו מבטיח חצייה בטוחה – מבין הולכי הרגל שנפגעו בעת חציית כביש, כ- 70% נפגעו במעבר חצייה.

אי לכך, המסקנה הברורה והיחידה היא שאם אתה הולך רגל שחוצה את הכביש במעבר חציה, יש לך סיכוי גבוה להיהרג ע"י גבר ממוצא ערבי הרוכב על אופנוע במהירות מופרזת בעת שהוא חוצה צומת באור אדום…

סעו בזהירות! בעצם לא. תשארו בבית. הכי בטוח.

בעיית ניווט עם Waze דרך מנהרות הכרמל

זה סיפור ארוך, למי שאין כוח פשוט דלגו הלאה. אבל בסופו מוסר השכל.

יום אחד היה לילה. רציתי להגיע מת"א לבית אבא חושי בחיפה, הייתי צריך להרצות שם.

מעולם לא ביקרתי שם, לא ידעתי איפה זה נמצא.

ברוב טפשותי, הזנתי את הכתובת בווייז וסמכתי עליה בעיניים עצומות, מה שהתברר כטעות ששילמתי עליה ביוקר תרתי משמע.

ווייז שלחה אותי דרך כביש 6, יקנעם, צומת יגור, והופה למנהרות. ה- ETA הציב אותי ביעד כרבע שעה לפני הזמן, הייתי מבסוט.

אבל איך שהגעתי לצומת העמקים הבנתי את גודל הטעות. ווייז התעלמה לחלוטין מפקק זחילה של 35 דקות (מדוד עם סטופר) מצומת העמקים עד לצומת יגור (בעוד שלו הייתי נוסע מהצד השני, דרך כביש החוף, הייתי נוסע בלי שום פקק). אני לא חיפאי, לא מכיר את הווי הפקקים באזור, אבל לו הייתי יודע לא הייתי מאמין לתוכנה.

אחרי שגמרתי לקלל והגעתי לצומת יגור, כבר באיחור של כרבע שעה. חשבתי שבכך הסתיימו צרותי. טעיתי.

ההכוונה לפניה בצומת הצ'ק פוסט שמאלה היתה בעייתית. אני אמנם לא בלונדינית ( 😛 ) ואני מניח שיש לי חוש ניווט לא רע, אבל לא ביקרתי שם מאז שבנו את המחלף ולא הכרתי את ההסתעפויות. ההנחיות של ווייז לשמור על הימין ועל השמאל הגיעו מאוחר מדי. למזלי הצלחתי להשתחל ופניתי שמאלה ואז נכנסתי למנהרות.

המשך…

איך עושה סוס?

נקדים את המאוחר: מאמר זה אינו ליפי נפש ומחבקי עצים, ואם אי פעם בעברכם או בהווה שלכם הייתם קשורים בצורה זו או אחרת לעמותת אור ירוק – אנא המשיכו למאמר הבא.

"אז איך עושה סוס?" שאלתי את כפיר לוין בשיחת הטלפון שקיימנו. "תבוא, תראה, ואני מבטיח לך שתצא עם חיוך" הוא אומר.

קורס ווילי? בשביל מה אני צריך לעבור קורס לווילי? בפעם האחרונה שהסתכלתי במראה לא הייתי כושי (סליחה, אפריקאי-אמריקני…) מהארלם עם איזה RRR + לחץ אוויר של 5 PSI בצמיג האחורי, גלגל שיניים של 500 שיניים, ויותר ידיות אחיזה ומגיני התרסקות מאשר יש על נגמ"ש זלדה מצבא דרום לבנון זצ"ל… "תן לי סיבה אחת טובה", אמרתי לכפיר.

כפיר מתחיל להסביר לי. "עזוב, תכלס, אני אלמד להחליף הילוכים בעמידה?" אני מקשה. "יהיה לי בולבול כמו של הכושים ההם?"

"אההממ…" אני שומע את כפיר מתלבט מה לענות לי בצד השני.

אז באתי. מה יש לי להפסיד?

הקורס מתרחש על קטע כביש הסגור לתנועה של כלי רכב שנמצא במרחק נוח מאזור המרכז. המשתתפים בקורס עוברים סינון ידני וקפדני ע"י כפיר עוד בשלב השיחות הטלפוניות, כשכפיר מקפיד להסביר להם על מהות הקורס, ובעיקר דואג להדגיש שלא הווילי הוא העיקר. כן, יש גם כאלה שיסיימו את ההדרכה מבלי להצליח להרים את הגלגל אל על.

יש לציין, אם עוד לא הבנתם את זה עד עכשיו, שווילי הוא פעולה שלא כדאי לבצע אותה על כביש ציבורי (שלא לומר "אסור"), ובטח שבטח לא בלי ציוד מגן ראוי. תשכחו מכל מה שאתם מכירים מהסירטונים ביוטיוב, שם יש לנו עסק עם קופי כידון שעושים את זה מגיל אפס, בערך, ועל אופנועים מותאמים אישית לפעלולים. ועדיין, מי שיחפש סירטונים המראים תאונות והתרסקויות ימצא אותם ללא כל קושי.

המשך…

מהי מהירות שיוט?

מאמר זה נכתב בעקבות פוסט שעלה בפורום האופנועים בתפוז.

אז מהי מהירות שיוט? מתי יודע הרוכב שהוא נמצא במהירות הזו? האם היא שונה בין אופנועים מסוגים שונים?

אנסה לענות.

מהירות שיוט היא המהירות בה אלמנטים שונים באופנוע וברוכב חיים בנוחות זה עם זה. כדי להיות יותר ספציפי:

המנוע של האופנוע לא מתאמץ יותר מדי. הוא אינו נמצא בסל"ד גבוה מדי עבורו, אבל גם לא בסל"ד נמוך מדי עבורו. המומנט אולי לא נמצא בשיאו אבל הוא בהחלט במקום נוח שבו פתיחת גז תאפשר האצה, ואם אפשר אז גם בלי הורדת הילוך, אם כי זה בהחלט תלוי בסוג המנוע והאופנוע, ובסוג ההאצה שאותה רוצים להשיג. לדוגמה, אופנוע ספורטב ליטר עם מנוע 4 צילינדרים בשורה יכול לחיות בנעימות רבה בטווח של כ- 6000 סל"ד, אבל הוא יכול להתמודד ללא כל קושי עם תנועה לאורך זמן גם ב- 4000 סל"ד וגם ב- 7000 סל"ד. מצד שני, אופנוע וי-טווין גדל נפח עשוי למצוא עצמו דווקא ב- 5000 סל"ד באותו אזור של נוחות, ומכיוון ששיא ההספק מגיע  לקראת הקו האדום שנמצא הרבה יותר נמוך מאשר באופנוע ליטר מרובע צילינדרים, יהיה רצוי שנשמור את המנוע דווקא באזור ההוא ולא נעלה יותר מדי כשמדובר במהירות שיוט.

המשך…

כמה זה 1+1? תלוי את מי שואלים… המניפולציות של נערי האוצר ממשיכות

היום, ה- 20 בנובמבר 2011, התנהלה ישיבה בועדת הכלכלה בכנסת במהלכה נידוה הפחתת מחירי ביטוח החובה לרוכבים. הדברים מובאים כאן כלשונם, ובהמשך בהמשך לפוסט הזה ולפוסט הזה. לקרוא ולא להאמין כיצד נערי האוצר עושים במספרים כבשלהם.

יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ שאמה-הכהן: ההוזלה המוצעת לאופנוענים בעקבות חוק ההעמסה לא מספקת. ח"כ שאמה-הכהן: "אם לא נגיע להסכמות עם האוצר נפעל להשיג הוזלה נוספת לאופנוענים בדרכים אחרות"; האוצר: הנהגים במכוניות הפרטיות מסבסדים את ביטוח החובה של הרוכבים ביותר מ-10% – צפירות הזדהות זה נחמד אבל הציבור לא מוכן לסבסד את הדו גלגלי"

ועדת הכלכלה של הכנסת, בראשות ח"כ כרמל שאמה-הכהן, קיימה היום ישיבת מעקב אחר יישום החוק בנושא מרכיב ההעמסה, שאושר בוועדה והתקבל בקריאה שנייה ושלישית בראשית אוגוסט בסוף המושב הקודם של הכנסת. בסוף החודש שעבר הגיע היו"ר שאמה-הכהן להסכמות עם הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון במשרד האוצר, פרופ' עודד שריג, על ההוזלה לאופנוענים שתיכנס לתוקף בתחילת 2012. אולם בפתח הישיבה ציין היו"ר כי "מהתוצאות שהוצגו לי לפני כחודש הסתבר שלא הגענו למה שכיוונו ולא נסתפק בזה".

לפי החוק, שיזמה ח"כ פניה קירשנבאום וקידם היו"ר הוועדה ח"כ כרמל שאמה-הכהן, הסבסוד של כלל המבוטחים בביטוח החובה לטובת ביטוחי החובה של האופנוענים יעלה מכ-4% ל-6%, במהלך שנועד להפחית את עלות ביטוח החובה לאופנוענים. עם זאת היו"ר שאמה-הכהן ציין כי "מה שקרה דומה למישהו שרוצה לרכוש דירה ומגיע להסכמה עם הקבלן שהדירה תהייה בקומה השמינית, אלא שהקבלן חישב את הקומות מהמרתף והקונה חישב את זה מקומת הקרקע. אפשר להתווכח בכמה אחוזים טעינו, אבל לא נסתפק באחוזי ההנחה שהציג האוצר".

ח"כ קירשנבאום אמרה כי "החוק נועד להקל על צעירים וסטודנטים ובנושא הזה הגענו להישגים, אבל חלק מהנתונים נשארו בערפל". היא ציינה כי מנכ"ל הפול לא מסר כמה כסף נמצא בפול. וכדי לבצע את החישובים היא התבססה על הנתון שנאמר לחברי הכנסת, לפיו כל רכב מסבסד את הפול ב-75 שקלים. "כשחישבנו את זה כפול כ-2.5 מיליון מכוניות הגענו ל-187 מיליון שקל שזה אמור להיות הפול", אמרה קירשנבאום והוסיפה כי היא סומכת על משרד האוצר שניתן יהיה להגיע להסכמות להגדלת ההנחות.

מנהל מחלקת ביטוח כללי באוצר, אסף מיכאלי,טען כי החוק יצר מסגרת כללים שלא היתה קיימת קודם והגדיר לראשונה כי נהגי הרכב הפרטי יסבסדו את רוכבי הדו גלגלי וקבע גם את השיעור. מיכאלי הזכיר את מאבק הרוכבים ב-2009 נגד העלאת התעריפים ואמר: "צפירות הזדהות זה נחמד אבל הציבור לא מוכן לשלם עבור סבסוד ביטוח רוכבי הדו גלגלי".

לדברי מיכאלי, מרכיב ההעמסה עומד כעת לאחר תיקון החוק על כ-203 מיליון שקל והוא לא הסבסוד היחיד. לדבריו, צו החצייה (לפיו במקרה של תאונה מעורבת חברות הביטוח משתתפות גם בפיצוי לרוכב האופנוע) שהוא סבסוד נוסף מעביר כל שנה עוד כ-130 מיליון שקל מחברות הביטוח לפול. "סך כל הסבסוד של הנהגים בכלי הרכב הפרטיים הוא גבוה יותר מ-6% (מרכיב ההעמסה) והוא קרוב יותר ל-10% ומהווה כ-333 מיליון שקל בשנה – שיעור חסר תקדים שמעבירים הנהגים לרוכבי הדו גלגלי".

מיכאלי אף ציין כי ההנחות שניתנו במסגרת העלאת מרכיב ההעמסה היו בהתייעצות עם חברי הכנסת, שהציעו לתת את אותן הנחות בעיקר לצעירים וסטודנטים. הוא הסביר כי רוכבים בגילאים 21-30 ייהנו החל מהשנה הבאה מהנחה של 6%, בנוסף לכך ביטוח כלים בנפח של עד 250 סמ"ק יוזל גם הוא ב-6% נוספים וכן כל קבוצות המבוטחים יוכלו ליהנות מהנחה נוספת של 5% אם יבחרו במסלול ביטוח הכולל השתתפות עצמית. "בסך הכל מדובר בהוזלה של 17% ובהתייחסות לתעריפים ב-2009 שיעור ניכר מאוד מהרוכבים חזר לשלם מה ששילם באותה שנה והמצב של חלק מהרוכבים אף טוב מכך", אמר מיכאלי.

עם זאת טען היו"ר שאמה-הכהן כי ההערכה הייתה שהעלאת מרכיב ההעמסה מ-4% ל-6% תעביר לפול עשרות מיליוני שקלים אולם בפועל היא העבירה לפול כ-16 מיליון שקל בלבד. לפיכך הסביר היו"ר כי ההוזלה לא מספקת ולא הייתה כפי שחברי הכנסת ציפו.

עו"ד עמית ברגמן ממועדון האופנוענים הישראלי טען כי המפקח על הביטוח מסתיר נתונים שנוגעים לרווחיות חברות הביטוח. לדבריו, מהדוח האחרון של המפקח שפורסם ב-2009 ניתן היה ללמוד כי דמי ביטוח החובה מהווים רק 27% מהכנסות חברות הביטוח בעוד הרווח מביטוחי החובה עומד על 52%. "חברות הביטוח הרוויחו השנה כ-700 מיליון שקל אז עוד 16 מיליון שקל או פחות 16 מיליון שקל זה בדיחה מבחינתן", טען ברגמן. מיכאלי הסביר כי הרווחיות נובעת מהשקעות טובות שביצעו חברות הביטוח. לדבריו, החברות מתמחרות רווח אפסי בביטוחי החובה, שכן השוק הוא תחרותי מאוד וציין גם את המחשבון של משרד האוצר. עם זאת, הוסיף מיכאלי, הן בוחרות להשקיע את כספי הפרמיה וההשקעות הן שמניבות להן את הרווחים.

לסיכום הבהיר היו"ר שאמה-הכהן כי "אם התוספת לפול היא רק 16 מיליון שקל אז החוק יצר שמיכה קצרה מידי". הוא הודיע כי בכוונתו לתאם ישיבה משותפת עם שר האוצר ובהשתתפות אנשי אגף שוק ההון והביטוח במשרד ויוזמת הצעת החוק ח"כ קירשנבאום. "אם לא נגיע להסכמות עם האוצר נפעל להשיג הוזלה נוספת לטובת האופנוענים בדרכים אחרות".

מקור: הודעה לעיתונות מטעם ועדת הכלכלה

החזירות של חברות הביטוח

בהמשך לפוסט הזה ולפוסט הזה שלי פה באתר רציתי להעלות בפניכם כתבה חשובה שפורסמה היום ב- YNET ע"י שחר הזלקורן:

כמה מרוויחות חברות ביטוח? כנראה לא מספיק
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4149731,00.html

בכתבה פורס שחר את פירוט הרווחים של חברות הביטוח בשנים האחרונות, ומזכיר את מה שאני אמרתי פה כבר מזמן: חברות הביטוח שקיבלו מנדט מצד הממשלה להדפיס כסף (ראו את רווחיהן) ע"י מכירת מצרך שהוא חובה על כל אזרח במדינה, לא רואות את הרווחים האסטרונומיים שלהן כפרס, ולמעשה הן מבקשות מנערי האוצר (שרובם, בסיימם את תפקידם במגזר הממשלתי, פונים ומתקבלים למשרות מאוד בכירות בשוק ההון ובחברות הביטוח) להגן על הרווחים שלהן ואף להגדיל אותם:

"הנה נתון שחברות הביטוח היו מעדיפות שלא תכירו: בשנת 2010 הרוויחו החברות המבטחות כלי רכב בישראל כ-697 מיליון שקל ממכירת ביטוח חובה לנהגים. כך עולה מנתונים שהעביר משרד האוצר לבקשת ynet. והנה נתון נוסף: הרווח של חברות הביטוח בשש השנים האחרונות מענף זה לבדו, הסתכם ביותר מ-4.1 מיליארד שקל. אלא שלמרות רווחי העתק, את ההוצאות שמסבות להן תביעות הפיצויים שמגישים רוכבי אופנועים, מגלגלות חברות הביטוח אל כלל ציבור הנהגים. והן עושות זאת בחסות הממשלה והכנסת, שאישרה לאחרונה חוק המאשר להן לעשות זאת."

אתם מבינים? חברות הביטוח זכו בפיס. הן מרוויחות קרוב ל- 700 מיליון ש"ח (רווח, לא הכנסה… ההכנסות עוברות את ה- 4.1 מיליארד ש"ח בשנה!) בזכות העובדה שהממשלה בישראל הסמיכה אותן ורק אותן למכור מצרך שאף אחד לא יכול בלעדיו. בעצם, זה כמו לקבל רישיון למכור אוויר. ברוב חוצפתן, חברות הביטוח לא מסתפקות ברווחים העצומים שלהן ולמעשה מבקשות עוד ועוד, ואיך ירוויחו עוד? יטילו מעין מס על כל נהגי ישראל כדי שבאמצעות מס זה רמת הרווח שלהן תישאר קבועה ולא תרד מתחת למה שהן "רגילות".

ביזיון בחסות נערי האוצר.

פוסטים קודמים בנושא:

מיצו בדרכים » Blog Archive » מניפולציה של האוצר – מחירי הביטוח ירדו, אבל לא לכולם ולא בשיעור שציפינו
https://www.mitsu.co.il/?p=1400

מיצו בדרכים » Blog Archive » לאן הולך הכסף?
https://www.mitsu.co.il/?p=1421

נגישות